כ, א
ישראל לי ראש כמו שהח"ע בראש ממש בלי שינוי כלל. וזהו שגם שהי' משה כבד פה כ[נ"ל] הרי הי' על ידו דוקא כל גילוי האורות מבחי' נפלאות העליוני' באותות ומופתי' גדולים ונוראים שהראה לפני פרעה וחרטומי מצרים שא"א להיות נסים ונפלאות כאלה להפוך הטבע החושיי' ואנושי' כמו להפוך ממים לדם וממטה לנחש וכה"ג אם לא ע"י שינוי הצירופי' דאותיות שבדבור העליון דוקא, כמו ברחב"ד שהיפך מחומץ לשמן א' מי שא' לשמן וידליק824 הוא יאמר לחומץ, דמי שאמר בצרופי אותיות האלקי' המטביעי' כל טבע דאלקי' גימ' הטבע דד"י825 הוא ישנה הצירוף דחומץ להיות בצירוף דשמן וממילא ידליק כו'. וכך הוא בכל הנסים שנעשי' בהיפוך הטבע שהוא לשנות הצירופי' שבאותיות הדבור שנמשך בי"מ וצרופי צרופיהן הבא בריבוי ההשתלשלו' וכללותם הן ק"ך צירופי' דשם אלקי'826 כידוע, א"א להיות זה כ"א ע"י שינוי אור הח"ע שבראש שנמשך במדות שבלב בקול הגרון באותיות הדיבור העליון לשנות בצרופי' דשם אלקי' בכלל ובפרט, וא"כ שרש שינוי הזה בשם הוי' דח"ע שנמשך בח"ת דדיבור שזהו ע"י משה דוקא ששרשו [oldpage_כח] בח"ע ונמשך בדבור דוקא וכמו ואתה תהי' לו לאלקי' דוקא לשנות הצירופי' שבדבור [ב]י"מ כמו להפוך ממים לדם, והיינו לפי שא"ל ה' מי שם פה לאדם כו' ואנכי אהי' עם פיך827 כו' דמה שהי' משה כבד פה מצד הגלות ביריד' הב' אבל גם חשך לא יחשיך828 ממנו ויאיר גם בלבוש שק דנוגה בלתי יסתיר כלל ומטעם הנ"ל דח"ע יורד בגילוי גם בח"ת בדיבור כו' (וכה"ג הוא בהמשכו' דח"ע בח"ת בתושבע"פ אפי' בעמל דתורה שחוגרת שק דק"נ בהסתר בקושיו' כו' שמסתירי' אור האמת כנ"ל, מ"מ מתברר מחשך לאור ומטעות ושקר לאמת כו' ונק' ליבון הלכתא כנ"ל, וזהו הכל ע"י משה שתורה ציוה לנו בע"פ כו' כנ"ל).
ובכ"ז יובן מה שבימי הגלות דיעקב ובניו לא הוצרכו לאותות ומופתים כלל829 לפני פרעה הראשון כי הי' גילוי דאור ח"ע ומדות דישראל ויעקב ובניו במח' דבינה שלמעלה מאותיות הדבור בי"מ, ואע"פ שהי' בהעלם דמיצר מי כנ"ל מ"מ הרי הי' כל ברכה ושפע האלקי' בפרעה ובנהר נילוס ע"י יעקב וישראל העליון דוקא כמ"ש ויברך יעקב את פרעה. ולזאת הי' ביטול גדול בפרעה וזקניו לפני יעקב ויוסף וכל הדור ההוא והאמינו בהוי', ואע"פ שמרחוק הוי' נראה להם830 ע"י לבוש ומקיף דבינה שז"ש אלביש שמים כו', משא"כ בירידה זו הב' בלבוש שק דאותיות הדבור בחיצוניו' ואחוריים דשם אלקים במ"ח צירופי'
הערות
- 824. מי שא' לשמן וידליק : תענית כה, א (כגי' הע"י). ראה לקמן פ' בשלח קצה, ג. יתרו רסד, ד. מאמרי אדה"ז על פרשיות התורה ח"א ע' קעח. ע' ערב ובהנסמן במ"מ לשם. מאמרי אדה"א שמות ח"ב ע' שלב. וש"נ. שע"ת יד, ג ובהערה 28.
- 825. דד"י : דד' יסודות.
- 826. ק"ך צירופי' דשם אלקי' : ראה ע"ח (שער הזיווגים) שט"ו, פ"ו. (שער השמות) שער מ"ד, פ"ה. הנסמן במאמרי אדה"א שמות ח"א ע' קלז.
- 827. ואנכי אהי' עם פיך : שמות ד, יב.
- 828. גם חשך לא יחשיך : תהלים קלט, יב.
- 829. לא הוצרכו לאותות ומופתים כלל : ראה תנחומא נשא כו הובא ברש"י ויגש מז, י. תוספתא ספ"י דסוטה הובא ברש"י שם, יט.
- 830. שמרחוק הוי' נראה להם : ע"פ ירמי' לא, ב.
מדרש תנחומא, נשא כ״ו - הטקסט מספריא
וַיְהִי בְּיוֹם כַּלּוֹת מֹשֶׁה. אָמַר רַבִּי בְּרֶכְיָה הַכֹּהֵן בְּרַבִּי, עַד שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל בְּסִינַי, רְמָזָן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁכְּשֶׁיַּשְׁרֶה שְׁכִינָתוֹ עִמָּהֶם, אָז יְבָרְכֵם. אָמַר לָהֶן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כְּשֶׁאָבוֹא אֲלֵיכֶם, אֲנִי בָּא טָעוּן בְּרָכוֹת. אָמַר רַבִּי בְּרֶכְיָה בְּרַבִּי, הַאֱנוֹשׁ מֵאֱלוֹהַּ יִצְדָּק, אִם מֵעֹשֵׂהוּ יִטְהַר גָּבֶר (איוב ד, יז). יַעֲקֹב אָבִינוּ כְּשֶׁהָלַךְ אֵצֶל פַּרְעֹה, לֹא יָצָא מֵאֶצְלוֹ עַד שֶׁבֵּרְכוֹ. וּמַה בְּרָכָה בֵּרְכוֹ. שֶׁיַּעֲלֶה נִילוּס בְּרַגְלוֹ. מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיְבָרֵךְ יַעֲקֹב אֶת פַּרְעֹה (בראשית מז, י). אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אַף אֲנִי כְּשֶׁאָבוֹא אֲלֵיכֶם, אָבוֹא טָעוּן בְּרָכוֹת וַאֲבָרֵךְ אֶתְכֶם. וְהֵיכָן רְמָזָהּ לָהֶם. בְּסִינַי, שֶׁנֶּאֱמַר: מִזְבַּח אֲדָמָה תַּעֲשֶׂה לִי וְגוֹ' בְּכָל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַזְכִּיר אֶת שְׁמִי אָבוֹא אֵלֶיךָ וּבֵרַכְתִּיךָ (שמות כ, כד). וּכְשֶׁבָּא עֲלֵיהֶן, בֵּרְכָן, שֶׁנֶּאֱמַר: יְבָרֶכְךָ ה' וְיִשְׁמְרֶךָ. אֵימָתַי, בְּיוֹם שֶׁהוּקַם הַמִּשְׁכָּן. וַיְהִי בְּיוֹם כַּלּוֹת מֹשֶׁה, כַּלַּת כְּתִיב, בְּיוֹם שֶׁנִּכְנְסָה כַּלָּה לַחֻפָּה.
רש"י על בראשית מ״ז:י׳ - הטקסט מספריא
ויברך יעקב. כְּדֶרֶךְ כָּל הַנִּפְטָרִים מִלִּפְנֵי שָׂרִים מְבָרְכִים אוֹתָם וְנוֹטְלִים רְשׁוּת, וּמַה בְּרָכָה בֵּרְכוֹ? שֶׁיַּעֲלֶה נִילוּס לְרַגְלָיו, לְפִי שֶׁאֵין מִצְרַיִם שׁוֹתָה מֵי גְשָׁמִים אֶלָּא נִילוּס עוֹלֶה וּמַשְׁקֶה, וּמִבִּרְכָתוֹ שֶׁל יַעֲקֹב וָאֵילָךְ הָיָה פַרְעֹה בָא אֶל נִילוּס וְהוּא עוֹלֶה לִקְרָאתוֹ וּמַשְׁקֶה אֶת הָאָרֶץ (תַּנְחוּמָא):
ויברך יעקב AND JACOB BLESSED [PHARAOH] — i.e. he gave him the salutation of peace as is usual for all who take their leave of princes — they salute them and depart. A Midrash however understands this more literally and asks, “What was the blessing with which he blessed him? That the waters of the Nile might rise at his approach Because Egypt does not drink (is not irrigated by) rain-water, but the waters of the Nile rise and irrigate it. And from the time when Jacob blessed him and henceforth, whenever Pharaoh came to the Nile it rose at his coming, overflowed its banks and watered the land. Thus it is stated in Tanchuma Yashan 4:2:26 to נשא.
רש"י על בראשית מ״ז:י״ט - הטקסט מספריא
ותן זרע. לִזְרֹעַ הָאֲדָמָה; וְאַף עַל פִּי שֶׁאָמַר יוֹסֵף וְעוֹד חָמֵשׁ שָׁנִים אֲשֶׁר אֵין חָרִישׁ וְקָצִיר, מִכֵּיוָן שֶׁבָּא יַעֲקֹב לְמִצְרַיִם בָּאָה בְרָכָה לְרַגְלָיו וְהִתְחִיל לִזְרֹעַ, וְכָלָה הָרָעָב, וְכֵן שָׁנִינוּ בְּתוֹסֶפְתָּא דְּסוֹטָה:
לא תשם. לֹא תְהֵא שְׁמָמָה; לָא תְבוּר – לְשׁוֹן שְׂדֵה בּוּר, שֶׁאֵינוֹ חָרוּשׁ:
ותן זרע GIVE US SEED — to sow in the ground. Although Joseph had said (Genesis 45:6) “And there are yet five years when there will be no plowing and sowing”, as soon as Jacob came to Egypt a blessing came with his arrival: they began to sow and the famine came to an end. Thus do we read in the Tosefta of Sotah (Tosefta Sotah 10:3).
לא תשם means it shall not be desolate. The Targum renders it by לא תבור shall not be uncultivated, which has the same meaning as (Mishnah Peah 2:1) שדה בור an uncultivated field — one which is not ploughed.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.