תסט

ואח"כ נעשה העלם כו', א"כ מובן איך שאין עוד אפי' בחללו ש"ע ע"כ ע"י התבוננות זו אפשר לבוא לבחי' למס"נ מי לי בשמים ועמך לא חפצתי בארץ⁷¹, שמים וארץ היינו געה"ע וגעה"ת⁷² שאינו צריך לחפוץ לא בגעה"ע ולא בגעה"ת כי מה שהוא עמך לא חפצתי אפי' עוה"ב כיון שנק' שם עולם ועולם הוא לשון העלם⁷³ ע"כ לא חפצתי רק שצריך לחפוץ רצון פשוט לאו"ס עצמותו וזהו"ע למס"נ באחד ענין יחו"ע כו'.

ובחי' יחו"ת הוא בע"כ אתה חי⁷⁴ רק שהמכוון שיהי' ביטול היש לאין כי אנו רואים שהמכוון שיהי' מציאות העולם היינו כדי שיהי' עבודה, ומה צריך לעבודתינו זה אינו מושג לנו, אך אנו רואים שהמכוון שיהי' עבודה וע"כ נעשה מציאת היש, רק שאין המכוון שישאר כן שיהיה מציאת היש אלא שיבואו לבחי' ביטול היש לאין, כי מצד בחי' יחו"ע לא הי' צריך להיות שיתהווה נבראים כאלו עם חומר גס ועב אלא שהי' אפשר להיות באופן אחר והי' משיגים רק רוחני' ולא גשמיות אלא זה שנתהווה נבראים מוכח שהמכוון שיהי' ביטול היש לאין. ובאמת עיקר העונג הוא עומד בזה כמו עד"מ ציפור המדברת⁷⁵ הגם שהאדם מדבר טוב יותר ומדבר הכל עם שכל, אך כאשר האדם מדבר זה אינו רבותא אלא כאשר ציפור מדבר בזה יש עונג גדול. כך הגם שנעשה מציאת העולם ונראה העולם בטוב מאד ומובן בטוב מאד והיצה"ר מוסית⁷⁶ ומדיח לגמרי מ"מ פועל ביטול היש לאין זהו רבותא גדולה ע"כ יש בזה עונג גדול ע"כ עיקר המכוון הוא בשביל ביטול היש לאין וזהו"ע יחו"ת כו'. שאו ידיכם היינו כאשר מייחד ב' בחי' אלו יחו"ע ויחו"ת עי"ז א"ל⁷⁶ לבחי' קדש, כי כאשר מייחד יחו"ע ויחו"ת היינו שמבטל במחשבתו מציאת העולם שאין שום מציאות דבר חוץ מאלקות ע"כ עי"ז א"ל לבחי' קדש, כי ענין קדש היינו בחי' קדש מלה בגרמי'⁷⁷ מובדל מעולם ע"כ ע"י מחשבתו שמבטל העולם שאין שום מציאת חוץ מאתו עי"ז⁷⁸ לבוא לבחי' קדש. וזהו שאו ידיכם קדש שע"י שמייחד יחו"ע ויחו"ת עי"ז ממשיך מבחי' קדש שיומשך הארה להיות סוכ"ע וממכ"ע כדי שיהי' עוד עבודה.

והנה כמו שע"י העבודה דשאו ידיכם באים לבחי' קדש העליון כן ע"י היראה באים ג"כ לבחי' קדש העליון בחי' קדש עילאה וזהו בזאת יבא אהרן אל הקודש ע"י בחי' יראה שנק' זאת יבא לבחי' קדש עילאה, שענין האהבה הוא בחי'