תוכן ספרי כ"ק אדמו"ר מהר"ש נ"ע תורת שמואל תר"ם ח"א הנחות

ויאמר משה אל העם אל תיראו

רשימת העמודים (9) מצוטט ב־3 עמודים חיפוש חדש

תסגויאמר משה אל העם אל תיראו

בס"ד ביום ב' דחגה"ש ש' תר"ם לד"ה מצה זו

ב' דחגה"ש

הנחה

(יתרו ך') ויאמר משה אל העם אל תיראו¹ כי לבעבור נסות אתכם בא האלקים ובעבור תהי' יראתו על פניכם לבלתי תחטאו². הנה לכאורה צ"ל איך אמר משה אל תיראו איך אפשר להיות שמשה יגיד להם שלא יראו ח"ו, הלא באמת העיקר הוא יראה כמ"ש ועתה ישראל מה ה' אלקיך שואל מעמך כ"א ליראה³, ויצווינו ה' לעשות כל החוקים האלה ליראה⁴, את ה' אלקיך תירא⁵, למען תירא⁶, סוף דבר הכל נשמע את אלקים ירא⁷ ואת מצותיו שמור כי זה כל האדם, שתכלית המכוון של האדם הוא בשביל היראה וגם יראה היא מקור לשס"ה ל"ת⁸ ואיך אמר משה אל תיראו⁹, גם צ"ל הלא אח"כ כתי' לבעבור כו' בא אלקים ובעבור תהי' תסדיראתו על פניכם לבלתי תחטאו א"כ כיון שבא אלקים שתהי' יראתו ואיך אמר משה אל תיראו כו'.

להבין זאת צ"ל תחלה ההפרש בין אהבה ויראה, הנה יראה נק' זאת, בזאת יבוא אהרן אל הקדש שע"י זאת בחי' יראה¹⁰ יבוא אל הקדש, ואהבה נק' זה כמ"ש זה אלי ואנווהו¹¹. הנה תיבת אנוהו הוא תיבה מורכבת אני¹² והוא¹³, פי' הוא דבר שנסתר ונעלם כמ"ש אתה הוא ה' אלקים¹⁴ שלמעלה מבחי' נאצלים, אני והוא היינו מה שלמעלה מנאצלים שיתגלה בבחי' גילוי בנאצלים כמו עד"מ כאשר האדם שואל איש אחד אי' אדם ההוא שמזה מוכח שאדם ההוא נסתר ונעלם מאיתו שאינו יודע היכן הוא, וכאשר יפגע באדם זה גופא ושואל אצלו היכן אדם והושיב¹⁵ לו שזה אני בעצמי אותו אדם שאתה מבקש אותו, כך אני והוא שזה שנסתר ונעלם למעלה מנאצלים יתגלה בנאצלים וזהו אני והוא, ע"פ פשוט אנוהו לשון נוי¹⁶ שקאי על בחי' ת"ת כי התחלת אצי' הוא מא"א כי א"א הוא שרש וראש ומקור לנאצלים¹⁷ ע"כ שייך לאצי' אבל כתר בכלל הוא למעלה מאצי' וע"י שת"ת עולה עד הכתר¹⁸ עי"ז נמשך המשכת הכתר בבחי' ת"ת וזהו עיקר הנוי ויופי כו'. אך זהו רק קדוש וא"ו שהמשכת הקו הוא ע"י וא"ו כו', אבל כדי שיגיעו לבחי' קדש¹⁹ היינו ע"י זאת כמ"ש בזאת יבוא אהרן אל הקדש.

להבין זאת הנה ארז"ל במד"ר לא זז הקב"ה מחבבה²⁰ לכנס"י עד שקראה אמי, כי תחלה איתא במד"ר לא זז מחבבה עד שקראה בתי אחותי עד שאח"כ קראה אמי לכאורה צ"ל איך קראה הקב"ה לכנס"י בשם אמי, אך זה קאי על מ"ת שבעת מ"ת קרא הקב"ה לכנס"י בשם אמי כמ"ש בעטרה שעטרה לו אמו²¹ ביום חתונתו, ביום חתונתו זו מ"ת²², שבעת מ"ת אמו כנס"י מעטר בכתר להקב"ה, ומה שנק' בשם אם כמו שהאם מברך את בני' כך כנס"י מברך להקב"ה. אך צ"ל מה צריך הקב"ה ברכת של כנס"י.

תסהלהבין זאת צריך להבין תחלה מה שנק' שם ה' בלשון חכמים הקב"ה²³, שלכאורה אינו מובן מהו"ע ברוך כי קדוש א"ל להראות שהוא קדוש ומובדל אבל מהו"ע ברוך. אך הענין הוא הנה אנו רואים שנתהווה ריבוי התהוות הנבראים בהתחלקות כל א' מחבירו, כמו מה גדלו מעשיך ה'²⁴, שקאי על נבראים הגדולים דהיינו מלאכים שמלאך בשליש עולם עומד²⁵ שבעולם שלנו לא נמצא כזאת, וכן אלף אלפים ישמשוני'²⁶ ורבו רבבן כו', היש מספר לגדודי'²⁷, אלף אלפים היינו גדוד א' ולגדודיו אין מספר²⁸, מ"מ הרי הם בבחי' התחלקות אלא שההתחלקות הוא עד אין קץ וכמו מחנה מיכאל קפ"ו אלף²⁹ מחנות ומחנה גבריאל קנ"א אלף³⁰ מחנות, מיכאל וגבריאל הם חו"ג³¹ שחסד וגבורה הם ב' הפכים, וכן בחסד גופא כל א' בחי' בפ"ע קפ"ו אלף מחנות, מ"מ כל א' הוא בחי' בפ"ע בהתחלקות המדרגות. ומה שנתהווה ריבוי התהוות הנבראים תכלית המכוון הוא כדי שנשפע³² השפעת אלקות למטה ע"י, עד שאין לך עשב³³ מלמטה שאין לו מזל מלמעלה ואומר לו גדל עד שנמשך דעת בנש"י, אך או"ס³⁴ ב"ה הוא פשוט בתכלית הפשיטות, ואיך נעשה מאו"ס אחדות פשוט ריבוי התהוות הנבראים, הלא לפני אחד מה אתה סופר³⁵ שבאו"ס אין שייך מספר, אך זהו"ע תיבת ברוך שנמשך המשכת הארה להיות ממכ"ע³⁶ וסוכ"ע³⁷ בכדי שיהי' העולמות והנבראים יכולים לקבל כאו"א לפי מדרגתו, שעיקר מציאת היש הוא מסוכ"ע³⁸ והתחלקות הוא ממכ"ע. אך כתי' כי נשגב שמו לבדו³⁹ שאפי' נשגב סוכ"ע הוא שמו שם בעלמא, ואפי' שמו בחי' נשגב מובדל מגדר עולם, כי הארה והמשכה ההיא נק' קדוש ומובדל, כי הארה והמשכה שנמשך בעולם תסואינו כדמיון הנשמה המתפשטת בתוך הגוף להחיותו ולקיימו שהיא מתפעלת ממקרי הגוף לפי שהיא מלובשת ממש בתוך הגוף שהרי כשמתלבשת במחשבה אחת היא נתפסת ומוקפת בה עד שאינה יכולה להתלבש במחשבה אחרת⁴⁰ (בל"א ער קען ניט ארוף ל זין „נ„נדער מחשבה), משא"כ למעלה אפי' הארה שנמשך להחיות ולהוות עולמות נבראים עד אין קץ בריבוי התחלקות הארה זו קדוש ומובדל מגדר עולם.

וכמו שנת"ל בבחי' מה גדלו מעשיך כו' כן הוא במה רבו מעשיך ה'⁴¹ שנתהווה נבראים עד אין קץ כמ"ש רבות עשית אתה ה' אלקי⁴², מה רבו מעשיך ה' שנתהווה ריבוי נבראים כמו דצח"ם ריבוי מינים ובכל מין יש ריבוי נבראים, כמו מדבר שכל א' יש לו דיעה ומחשבה אחרת שלזה יש דיעה ומחשבה כזו ולזה יש דיעה ומחשבה אחרת ע"כ לזה הנחת סוף דעתו כן ולזה סוף דעתו באופן אחר ושניהם צודקים כי לזה יש דיעה ומחשבה אחרת ולזה יש דיעה אחרת שאין דיעותיהם שוות⁴³ ואין מחשבותיהן שוות זל"ז, והקב"ה הגם שהוא מחי' את ראובן שיש לו דיעה ומחשבה כזו מ"מ הוא מחי' גם שמעון שיש לו דיעה ומחשבה אחרת, ואין מחשבת ודיעה נברא א' תופסת ומקפת החיות הנמשך ממנו ית' להטריד ולבלבל שלא יתלבש להחיות ולהוות נבראים אחרים שבמחשבה ודיעות אחרים, מפני שזהו רק בדרך גלוי וידוע לפניו⁴⁴, ולא כמו ידיעת האדם כאשר ברצונו לידע איזה דבר הנה ידיעתו מלובשת באותו דבר שיודע וזהו ענין יודע אבל למעלה זהו בדרך גלוי וידוע ולא בהתלבשות, וידיעה שלמעלה אינו מכרחת את האדם⁴⁵ שיעשה כמו שידוע למעלה רק הבחירה ניתן חפשית לאדם, הגם שהאדם עושה כמו שידוע למעלה אך זהו לא מפני שידיעה שלמעלה מכרחת כן, כ"א הי' כן לא הי' שייך שכר ועונש אלא שהבחירה ניתן חפשית לאדם וע"כ יש שכר ועונש, והידיעה שלמעלה אינו מכרחת שזהו בדרך גלוי וידוע ע"כ מפני שזהו לא בהתלבשות והגם שהוא מחי' ראובן מ"מ הוא מחי' גם שמעון. ובד"כ זהו השגחה אחת, הגם שיש השגחה פרטיות על כל דרכי איש⁴⁶, לתת איש כדרכיו וכפרי מעלליו⁴⁷, וכתי' אני ה' חוקר לב ובוחן כליות⁴⁸, שיש השגחה פרטיות, וכמו אין אדם נוקף אצבעו⁴⁹ מלמטה אא"כ מכריזין תסזעלי' מלמעלה, וכן לטוב אנו מצינו כאשר פוסקים גדולה לאדם⁵⁰ פוסקים לו ולזרעו עד דור ודור, אך בד"כ זהו השגחה אחת ואינה נתפסת ומלובשת ממש בתוך הנבראים רק צופה ומביט⁵⁰ עד סוף כל הדורות בסקירה אחת, ולכן נק' הארה והמשכה זו בחי' קדוש ומובדל, אלא שהוא קדוש וא"ו שמורה שאפי' הארה שנמשך להיות סוכ"ע וממכ"ע הוא ג"כ קדוש ומובדל שאפי' שמו בחי' נשגב כו'.

וזהו דכתיב אין קדוש כה'⁵¹ ופי' בזח"ג תזריע⁵² דכמה קדישין אינון כו' ולאו קדישין כה'. והענין הוא כי ה' הוא לשון מהוה⁵³ שמהווה נאצלים ונבראים נוצרים ונעשים, ואעפ"י שמהווה הכל אעפי"כ הוא קדוש ומובדל ואינו כדמיון הנשמה וכנ"ל, והנה בחי' קדוש כזה לא נמצא בכל בחי' קדישין דלעילא מפני שבכל סדרי השתל' מי שנק' קדוש שהוא מובדל מאיזה דבר אז א"א להיות נתפס ונאחז באיזה דבר, ואם הוא נתפס ונאחז באיזה דבר אז אינו מובדל מאותו דבר, כמו שנת"ל ההפרש בין מוחין למדות⁵⁴ שמדות שייך לזולת אבל מוחין אינו שייך לזולת שהוא מובדל מעולם, משא"כ למעלה באו"ס ב"ה הסוכ"ע שהוא קדוש ומובדל ואעפי"כ הוא דוקא המהווה כל העולמות, ואדרבה עיקר החיות והתהוות הוא מבחי' המקיף וכמ"ש בסש"ב ס"פ כ"ג וס"פ מ"ח וכ"ה בע"ח שהמקיף מצחצח הכלי מבחוץ⁵⁵, ובאמת זהו רבותא יותר מבפנים כי בפנים אפשר לפעול ע"י התבוננות, ועוד כי בפנים קרוב יותר לאור, אבל מבחוץ שרואה אויר העולם צריך בחי' גבוה יותר לצחצח ואור המקיף הוא מצחצח הכלי מבחוץ א"כ העיקר הוא המקיף, וכן כתי' ואתה משמרה בקרבי⁵⁶ נשמה שנתת בי טהורה היא ואתה משמרה בקרבי⁵⁷ שהמקיף הוא עיקר שומר, וזהו אין קדוש כה' הגם שהוא מהווה ומחי' מ"מ הוא קדוש ומובדל שאפי' הארה הוא קדוש ומובדל כו'.

אך הנה בחי' זו א"ל כאשר הדור אינו ראוי לכך שיסתלק לגמרי ע"כ ע"ז כתי' שאו ידיכם קדש⁵⁸ וברכו את הוי', כי הנה סוכ"ע הגם שהוא מקיף את העולם שזהו מפני שא"א להיות שיומשך בפנימי' כידוע שענין המקיף היינו מפני שא"א לימשך בפנימי' מ"מ זהו ענין קדוש בוא"ו ובחי' זו כאשר דור⁵⁹ אינו ראוי לכך אפשר להיות תסחשמסתלק ע"כ צריך להמשיך מבחי' קדש וזהו שאו ידיכם קדש וברכו את ה' שיתברך מבחי' קדש, לפי זה ברוך גבוה יותר מבחי' קדוש בוא"ו, וזהו לשון הקב"ה שקדוש הוא בוא"ו וע"י ברוך היינו ברוך ונמשך מבחי' קדש העליון. ועל בחי' זו נא' אם חטאת מה תפעל ורבו פשעיך⁶⁰ כו' אם צדקת⁶¹, ששם אינו תופס מקום מעהמ"צ וכן אינו תופס מקום חטא ועון ומשם נמשך אפי' כאשר הדור אינו ראוי לכך, כי מצד בחי' קדש העליון שלמעלה מסוכ"ע וממכ"ע שם אינו תופס מקום כלל ע"כ כאשר אפי' הדור אינו ראוי לכך ג"כ נמשך.

אך הגורם להשפיע שפע ברכה והמשכה מקדש העליון להיות קדוש בוא"ו היינו ע"י שאו ידיכם קדש, לכאורה מהו שייך שם ידים, אך הענין הוא ב' ידים היינו יחו"ע⁶² ויחו"ת⁶³, יחו"ע למסור נפשו באחד⁶⁴ פי' אחד הגם שנתהווה ז' רקיעים וארץ וד' רוחות העולם שזהו"ע ח"ד⁶⁵ מ"מ הם בטילים לא' לאלופו ש"ע⁶⁶ כי לפני אחד מה סופר, רק שנא' אחד להראות הגם שנתהווה מציאות העולם מ"מ הוא בטל וטפל לאו"ס, שלא יאמרו שנתהווה מציאות העולם רק שהעולם אינו נפרד מאלקות, אלא שאין שום מציאות עולם רק אלקות, כמו מאמר יהי רקיע⁶⁷ זהו מהות רקיע שאותיות רקיע מחי' ומהווה את רקיע, למשל ע"י דיבור האדם כאשר האדם הי' אומר לא נתהווה כלום וע"י אותיות שלמעלה נתהווה וזהו מהות רקיע א"כ מובן שזהו רק אלקות רק שלא ניתן רשות לעין לראות וע"כ נראה העולם למציאות היש אבל אלו ניתנה רשות לעין לראות לא הי' הגשמית נראה כלל למציאת היש (כמבואר בתניא ח"ב פ"ג). וזהו והשבות אל לבבך⁶⁸ כי ה' הוא אלקים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד פי' במד"ר אין עוד אפי' בחללו ש"ע⁶⁹ לכאורה מהו הרבותא בחללו של עולם, אלא שזהו הרבותא אפי' במקום החלל שנגע בו הצמצום מ"מ נשאר רשימו שדבר שבקדושה אינו נעקר ממקומו לגמרי⁷⁰ והרשימו הוא מלפני הצמצום, ובד"כ זהו נק' בשם העלם וגילוי שהצמצום היינו שמתחלה הי' בדרך גילוי תסטואח"כ נעשה העלם כו', א"כ מובן איך שאין עוד אפי' בחללו ש"ע ע"כ ע"י התבוננות זו אפשר לבוא לבחי' למס"נ מי לי בשמים ועמך לא חפצתי בארץ⁷¹, שמים וארץ היינו געה"ע וגעה"ת⁷² שאינו צריך לחפוץ לא בגעה"ע ולא בגעה"ת כי מה שהוא עמך לא חפצתי אפי' עוה"ב כיון שנק' שם עולם ועולם הוא לשון העלם⁷³ ע"כ לא חפצתי רק שצריך לחפוץ רצון פשוט לאו"ס עצמותו וזהו"ע למס"נ באחד ענין יחו"ע כו'.

ובחי' יחו"ת הוא בע"כ אתה חי⁷⁴ רק שהמכוון שיהי' ביטול היש לאין כי אנו רואים שהמכוון שיהי' מציאות העולם היינו כדי שיהי' עבודה, ומה צריך לעבודתינו זה אינו מושג לנו, אך אנו רואים שהמכוון שיהי' עבודה וע"כ נעשה מציאת היש, רק שאין המכוון שישאר כן שיהיה מציאת היש אלא שיבואו לבחי' ביטול היש לאין, כי מצד בחי' יחו"ע לא הי' צריך להיות שיתהווה נבראים כאלו עם חומר גס ועב אלא שהי' אפשר להיות באופן אחר והי' משיגים רק רוחני' ולא גשמיות אלא זה שנתהווה נבראים מוכח שהמכוון שיהי' ביטול היש לאין. ובאמת עיקר העונג הוא עומד בזה כמו עד"מ ציפור המדברת⁷⁵ הגם שהאדם מדבר טוב יותר ומדבר הכל עם שכל, אך כאשר האדם מדבר זה אינו רבותא אלא כאשר ציפור מדבר בזה יש עונג גדול. כך הגם שנעשה מציאת העולם ונראה העולם בטוב מאד ומובן בטוב מאד והיצה"ר מוסית⁷⁶ ומדיח לגמרי מ"מ פועל ביטול היש לאין זהו רבותא גדולה ע"כ יש בזה עונג גדול ע"כ עיקר המכוון הוא בשביל ביטול היש לאין וזהו"ע יחו"ת כו'. שאו ידיכם היינו כאשר מייחד ב' בחי' אלו יחו"ע ויחו"ת עי"ז א"ל⁷⁶ לבחי' קדש, כי כאשר מייחד יחו"ע ויחו"ת היינו שמבטל במחשבתו מציאת העולם שאין שום מציאות דבר חוץ מאלקות ע"כ עי"ז א"ל לבחי' קדש, כי ענין קדש היינו בחי' קדש מלה בגרמי'⁷⁷ מובדל מעולם ע"כ ע"י מחשבתו שמבטל העולם שאין שום מציאת חוץ מאתו עי"ז⁷⁸ לבוא לבחי' קדש. וזהו שאו ידיכם קדש שע"י שמייחד יחו"ע ויחו"ת עי"ז ממשיך מבחי' קדש שיומשך הארה להיות סוכ"ע וממכ"ע כדי שיהי' עוד עבודה.

והנה כמו שע"י העבודה דשאו ידיכם באים לבחי' קדש העליון כן ע"י היראה באים ג"כ לבחי' קדש העליון בחי' קדש עילאה וזהו בזאת יבא אהרן אל הקודש ע"י בחי' יראה שנק' זאת יבא לבחי' קדש עילאה, שענין האהבה הוא בחי' תעיש מי שאוהב⁷⁹ שיש מי שמתפעל⁸⁰ בבחי' אהבה ע"כ עי"ז א"ל רק לבחי' זה כו', משא"כ יראה שמי שהוא איש ירא הוא בטל בתכלית שכל הכחות שלו הם בטלים בתכלית שהוא אין שום מציאת דבר ע"כ עי"ז א"ל לבחי' קדש, בזאת שע"י זאת בחי' יראה יבוא לבחי' קדש כו'. וזהו אל יתהלל חכם בחכמתו⁸¹ כ"א בזאת יתהלל המתהלל השכל וידוע אותי⁸², הגם שחכמה הוא בחי' גבוה מ"מ אל יתהלל בחכמה כ"א בזאת שע"י זאת בחי' יראה עי"ז א"ל לבחי' אותי עצמות או"ס פי' אותי היינו שאין מרומז לא בשום אות ולא בשום קוץ⁸³ עצמות או"ס. וזהו גבוה יותר מבחי' איהו תפיס בכולא עלמין⁸⁴, כי איהו תפיס בכולא עלמין היינו סוכ"ע שענין סוכ"ע היינו שסובב ומקיף את העולם ולית מאן דתפיס בו שאפי' סוכ"ע הוא ג"כ מובדל מעולם א"כ זהו רק סוכ"ע קדוש בוא"ו, אבל אותי היינו עצמות או"ס בחי' קדש, וע"י זאת בחי' יראה א"ל לבחי' אותי כו'.

וז"ע שם ירושלים דאיתא בתוס' בשם מד"ר ששם ירושלים ע"ש יראה שלם⁸⁵ שלימות היראה⁸⁶, כי ביראה גופא יש כמה מדרגות שיש קצת ירא ויש ירא יותר ויש שלימות היראה, וירושלים נק' שלימות היראה. וכן לימות המשיח נא' והריחו ביראת ה'⁸⁷, שענין הריח הוא שהנשמה נהנה⁸⁸ ממנה, והריח יהי' ביראת ה'. ועיקר שלימות היראה יהי' לע"ל כמ"ש וחשף ה' את זרוע קדשו⁸⁹ ואז יגיעו כולם לשלימות היראה כמ"ש ובאו במערות צורים מפני פחד ה' והדר גאונו⁹⁰ מחמת עוצם הגילוי שיתגלה לע"ל. כי ענין היראה הוא חותם שוקע ועי"ז יתגלה לע"ל בחי' חותם בולט⁹¹ כו'.

ומעתה יובן מ"ש משה אל תיראו כי לבעבור נסות אתכם בא אלקים ובעבור שתהי' יראתו על פניכם לבלתי תחטאו. כי הנה הרמב"ן פי' שמה שחרדו תעאוינועו ויעמדו מרחוק⁹² זה הי' קודם אשר ירד ה' על הר סיני כי כאשר נש"י ראו המראה הקולות וברקים קול שופר חזק מאד נפל עליהם יראה ופחד וירא העם וינועו ויעמדו מרחוק פי' וינועו שעמדו לפוש מהיראה לכן שיערו שכשישמעו הקול ימותו שיתבטלו ולא יהי' שום מציאות ולא יהי' מי שיקבל התורה ולזה רצו לשמוע מפי משה ואתה תדבר אלינו⁹³, והשערתם הי' נכונה שהרי עכו"ד⁹⁴ פרחה נשמתן⁹⁵ רק שהחזירם בטל תחי'⁹⁶, ולכן אמר להם משה אל תיראון⁹⁷ פי' שלא ימותו ע"ז לא ערב להם, ע"כ לא אמר אל תמותון כ"א אל תיראון כי הגם שפרחה נשמתן הגם ששיער שיהי' כן שפרחה נשמתן עכ"ז הבין שמסתמא יחיים בטל תחי' דאל"כ למי יצווה לקיים התומ"צ א"כ מסתמא יהי' מי שיקבל, וזהו א"ל⁹⁸ אל תיראו מחשש פן תמותון, ומה שבא אלקים זהו בשביל שיהי' שלימות היראה, כי הנה עשה"ד האותיות נראה באויר ממשות האותיות נראה באויר⁹⁹ והי' צריך גם שמיעת הקול ראיי' ושמיעה ועי"ז נחלף הכחות שהי' רואין את הנשמע⁹⁹ ושומעין את הנראה, וזהו בא אלקים בעבור שתהי' יראתו על פניכם לבלתי תחטאו שיבואו לשלימות היראה יראת חטא פי' לא שיראו מהעונש אלא שיראו מעצם החטא¹⁰⁰ (וזהו¹⁰¹ אל תיראו שיראה של נש"י הי' שיתבטלו ממציאות לא שאיכפת להם החיים גשמים אלא שאיכפת להם ליפסד קיום תומ"צ כיון שיתבטלו ממציאות ממילא יפסידו קיום תומ"צ ולא יהי' מי שיקיים תומ"צ, ע"כ אמר להם אל תיראון ששיער שיחזירו בטל תחי' שעתיד להחיות את המתים, בא אלקים בעבור שתהי' יראתו על פניכם שיבואו לשלימות היראה ועי"ז א"ל לבחי' קדש כו'. וגם י"ל שא"ל אל תיראו פי' שאין דרך היראה שעי"ז תעמדו מרחוק כ"א שתגישו בכדי שיהי' שלימות היראה וזהו ויאמר משה אל העם אל תיראו כי לבעבור נסות כו'.

ע' ¹⁰² ד"ה באתי לגני¹⁰³ ענין מה שנמשך דעת בנש"י ע"י המלאכים.

הערות

עמוד תסג

1. ויאמר משה אל העם אל תיראו : הנחה ממאמר כ"ק אדמו"ר מהר"ש ממאמר ד"ה זה שנדפס לעיל בחלק המאמרים בהמשך מצה זו פל"ד-פל"ו. וש"נ. הנחת כ"ק אדמו"ר מהורש"ב מדרוש זה נמצא רק הפסוק ולא רשם יותר ונדפס לעיל (בחלק הנחותיו).
2. (יתרו ך') ויאמר משה אל העם אל תיראו. . בא האלקים. . לבלתי תחטאו : פסוק יז.
3. ועתה ישראל מה ה'. . כ"א ליראה : עקב י, יב.
4. ויצווינו ה' לעשות. . ליראה : ואתחנן ו, כד [בדילוג].
5. את ה' אלקיך תירא : שם ו, יג. עקב י, כ.
6. למען תירא : ואתחנן שם, ב.
7. סוף דבר. . אלקים ירא : קהלת יב, יג [ושם: האלקים].
8. יראה היא מקור לשס"ה ל"ת : ראה תניא פ"ד. (לעיל בחלק המאמרים) המשך מצה זו הערה 772.
9. ואיך אמר משה אל תיראו : ראה גם מאמרי אדה"ז הקצרים ע' ס. סה"מ תרל"ח ע' קמו.

עמוד תסד

10. בזאת יבוא אהרן אל הקדש. . יראה : אחרי טז, ג. ראה זהר אחרי נו, ב. בהר קח, א. מאמרי אדה"א ויקרא ח"א ע' סב. וש"נ.
11. ואהבה. . זה אלי ואנווהו : בשלח טו, ב. ראה (לעיל בחלק המאמרים) המשך מצה זו כאן הערה 1084.
12. אנוהו. . אני והוא : ראה של"ה בעשרה מאמרות המאמר הראשון מ, א. (לעיל בחלק המאמרים) כאן הערה 1088.
13. והוא : בשל"ה שם: והו — ראה גם לעיל שם ובהערה 1089.
14. אתה הוא ה' אלקים : כ"ה בכת"י.
15. אדם והשיב : אוצ"ל: אדם זה והשיב.
16. אנוהו לשון נוי : ראה רש"י בשלח טו, ב.
17. א"א הוא שרש וראש ומקור לנאצלים : ראה ע"ח שער דרושי אבי"ע שמ"ב, פ"א.
18. שת"ת עולה עד הכתר : ראה שערי אורה לר"י גיקטלייא שער ה (סג, ב).
19. קדוש וא"ו. . קדש : ראה ביאוה"ז אמור פ, ג. ראה גם (לעיל בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) הנחה ד"ה הנה אנכי כורת ברית הערה 30.
20. לא זז הקב"ה מחבבה : ראה פדר"כ פסקא א ויהי ביום כלות משה. הנסמן במ"מ ללקו"ת שה"ש כא, ב.
21. בעטרה שעטרה לו אמו : שה"ש ג, יא.
22. ביום חתונתו זו מתן תורה : תענית כו, ב (במשנה). ראה מאמרי אדמו"ר מהר"ש דרושי חתונה ע' לד. מאמרי אדה"א דברים ח"ג ע' תתמז בהערה.

עמוד תסה

23. שם ה' בלשון חכמים הקב"ה : ראה ברכות ג, א. ב. ראה גם לקו"ת תזריע כב, ג. תו"ח תרומה ח"ב שיז, ב ואילך. וש"נ. וראה גם תו"ח בא ח"א קכב, ב.
24. מה גדלו מעשיך ה' : תהלים צב, ו. ראה גם (לעיל בחלק המאמרים) מאמר ד"ה ואעשך לגוי גדול על יד הערה 42 ואילך. וש"נ.
25. שמלאך בשליש עולם עומד : ראה ב"ר פס"ח, יב. חולין צא, ב. לעיל (בחלק המאמרים) שם הערה 44.
26. אלף אלפים ישמשוני' : דניאל ז, י.
27. היש מספר לגדודי' : איוב כה, ג.
28. אלף אלפים. . ולגדודיו אין מספר : ראה חגיגה יג, ב.
29. מחנה מיכאל קפ"ו אלף : ראה זהר בהעלותך ס"ע קנד ואילך. ולא קפיד להעתיק גם מספר המאות שבזהר שם (מספר דגל מחנה יהודה). ראה גם סה"מ תרל"ח ע' קלא. וש"נ.
30. ומחנה גבריאל קנ"א אלף : ראה זהר שם קנה, א קנ"ז אלף שש מאות (מספר דגל מחנה דן). הערה בסה"מ ת"ש ע' 40. ולהעיר (באם אינו טעות המעתיק) שזהו מספר דגל מחנה ראובן (במדבר ב, טז 151,450).
31. מיכאל וגבריאל הם חו"ג : ראה זהר ויחי רלה, ב. סה"מ תרל"ח ע' קטז. וש"נ.
32. שנשפע : אוצ"ל: שיושפע.
33. שאין לך עשב : ראה ב"ר פ"י, ו. (לעיל בחלק המאמרים) המשך מצה זו הערה 549.
34. או"ס : ועד"ז הוא בכ"מ בסמוך. כ"ה בהכ"י מעתיק זה — ראה גם לעיל הנחה ד"ה וביום הביכורים ובהערה 72. אולי צ"ל: א"ס־ או אוא"ס.
35. לפני אחד מה אתה סופר : ראה ס"י פ"א, מ"ז.
36. המשכת הארה להיות ממכ"ע וסוכ"ע : ראה (לעיל בחלק המאמרים) המשך מצה זו פכ"ו ובהערה 856.
37. ממכ"ע וסוכ"ע : זהר רע"מ פינחס רכה, א.
38. שעיקר מציאת היש הוא מסוכ"ע : ראה תו"א מג"א צ, ב. סע"ג. צא, ג. צב, ג ואילך. לקמן ח"ב (בחלק המאמרים) מאמר ד"ה סוכה שחמתה מרובה מצלתה ובהערה 25.
39. כי נשגב שמו לבדו : תהלים קמח, יג.

עמוד תסו

40. כשמתלבשת במחשבה אחת. . אחרת : ראה גם שו"ע אדה"ז הל' ק"ש רסע"ג קו"א ס"ג.
41. מה רבו מעשיך ה' : תהלים קד, כד. ראה גם (לעיל בחלק המאמרים) מאמר ד"ה ואעשך לגוי גדול על יד הערה 36 ואילך. וש"נ.
42. רבות עשית אתה ה' אלקי : תהלים מ, ו.
43. שאין דיעותיהם שוות : ראה ברכות נח, א ובדק"ס שם. תניא בהקדמה.
44. גלוי וידוע לפניו : ע"פ שבת נה, א . ראה תו"א וירא יד, ד. תו"ח משפטים ח"ב רעט, ג. וש"נ. סהמ"צ להצ"צ פא, ב. סה"מ תרכ"ז ע' שכב. וש"נ.
45. וידיעה שלמעלה אינה מכרחת את האדם : ראה גם (לעיל בחלק המאמרים) המשך מצה זו הערה 1806.
46. על כל דרכי איש : ע"פ איוב לד, כא. משלי טז, ב. ירמי' לב, יט.
47. לתת איש כדרכיו וכפרי מעלליו : ירמי' לב, יט [ושם: לאיש]. יז, י [ושם: ולתת לאיש כדרכיו כפרי מעלליו].
48. אני הוי' חוקר לב ובוחן כליות : ירמי' יז, י [ושם: בחן — ראה סה"מ תרל"ח ע' תנה].
49. אין אדם נוקף אצבעו : חולין ז, סע"ב.
א. ראה גם תניא פמ"ב ובמ"מ הגהות והע"ק לשם ע' רפא. לקו"ש קרח כרך יח ע' 197 הערה 11.

עמוד תסז

50. כאשר פוסקים גדולה לאדם : ראה מגילה יג, ב. זבחים קב, א.
50. צופה ומביט : ראה ברכת זכרונות. ר"ה יח, א. סהמ"צ להצ"צ ע' פב. תו"ח שמות ח"א מח, ב. וש"נ.
51. אין קדוש כה' : שמואל-א ב, ב.
52. ופי' בזח"ג תזריע : ראה שם מד, א.
53. ה' הוא לשון מהוה : ראה זהר רע"מ פינחס רנז, סע"ב. (לעיל בחלק המאמרים) המשך מצה זו כאן הערה 1115.
54. כמו שנת"ל ההפרש בין מוחין למדות : ראה לעיל הנחה ד"ה וביום הביכורים על יד הערה 14 (בחלק המאמרים) המשך מצה זו פ"ל ובהערה 969.
55. שהמקיף מצחצח הכלי מבחוץ : ראה ע"ח שער העקודים ש"ו, פ"ב. שער השתל' הי"ס ש"ב, ענף ג. מאמרי אדה"ז תקס"ה ח"א ע' תצט. ח"ב ע' תתקלט ואילך. תו"ח פקודי ח"ב תמט, ד ואילך.
56. ואתה משמרה בקרבי : תיבות אלו הוכפלו כאן. ואולי כן אמר כ"ק אדמו"ר מהר"ש.
57. נשמה שנתת. . ואתה משמרה בקרבי : ברכת אלקי נשמה (מברכות ס, ב) בדילוג. ראה גם לקמן ח"ב (בחלק המאמרים) מאמר ד"ה סוכה שחמתה מרובה מצלתה הערה 98.
58. שאו ידיכם קדש : תהלים קלד, ב.
59. דור : אוצ"ל: הדור.

עמוד תסח

60. אם חטאת. . ורבו פשעיך : איוב לה, ו [בדילוג].
61. אם צדקת : איוב שם, ז.
62. ב' ידים היינו יחו"ע ויחו"ת : ראה לקו"ת שה"ש כא, ג.
63. יחו"ע ויחו"ת : זהר בהקדמה יב, א.
64. למסור נפשו באחד : ראה זהר רע"מ משפטים קיט, א. צו לג, א. מאמרי אדה"א דברים ח"ב ע' תו. וש"נ. שמות ח"א ע' רעח ואילך. הנחות תקע"ז ע' שא.
65. ז' רקיעים וארץ וד' רוחות. . ח"ד : נסמן (לעיל בחלק המאמרים) במאמר ד"ה סמוכים לעד הערה 50.
66. לאלופו ש"ע : לשון ב"ר פ"כ, ב.
67. יהי רקיע : בראשית א, ו.
68. והשבות אל לבבך : ואתחנן ד, לט.
69. פי' במד"ר אין עוד אפי' בחללו ש"ע : דבר"ר פ"ב, כח . ילקוט שמעוני יתרו יח, יא (רמז רסט). יהושע ב, י (רמז י). ראה גם המשך מים רבים תרל"ו פי"ב.
70. שדבר שבקדושה. . לגמרי : ראה אלשיך ר"פ לך . (לעיל בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) הנחה ד"ה אז ישיר משה ובהערה 45.
ב. במדרש שם חסר ציון זה, ושם נרשמו הציונים כה. כו כז. ל. ונרשם כאן ”כח" ע"פ פי' מהרז"ו שם. וכ"ה בלקו"ש ואתחנן כרך כט ע' 26 הערה 5.
ג. הובא באוה"ת לך כרך ד ע' תרעה וע' תרפא. ושם מציין לפרדס שער המציאות פ"א.

עמוד תסט

71. מי לי בשמים. . בארץ : תהלים עג, כה. ראה גם (לעיל בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) הנחה ד"ה גל נעול ובהערה 65. לקמן ח"ב (בחלק המאמרים) המשך יונתי פכ"ב. וש"נ.
72. שמים וארץ היינו געה"ע וגעה"ת : ראה גם לקו"ת פ' ראה כה, א. לקמן ח"ב (בחלק המאמרים) מאמר ד"ה ולהבין שרש ענין בחי' מזבח הפנימי ובהערה 154.
73. ועולם הוא לשון העלם : ראה ספר הבהיר ס"י. תו"ח שמות ח"א יח, ד הערה 783.
74. בע"כ אתה חי : ראה אבות ספ"ד.
75. ציפור המדברת : ראה גם (לעיל בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) הנחה ד"ה ואתה תצוה ובהערה 14.
76. מוסית : כ"ה בהכת"י.
76. א"ל : אפשר לבוא.
77. קדש מלה בגרמי' : זהר אמור צד, ב.
78. עי"ז לבוא : אוצ"ל: עי"ז אפשר לבוא.

עמוד תע

79. יש מי שאוהב : מובא בכ"מ בדא"ח ומהם תו"א וארא נו, א. יתרו סז, ג. סה"מ תרל"ח ס"ע קלה. וש"נ.
80. שיש מי שמתפעל : ראה גם (לעיל בחלק המאמרים) המשך מצה זו כאן הערה 1135.
81. אל יתהלל חכם בחכמתו : ירמי' ט, כב.
82. כ"א בזאת יתהלל. . וידוע אותי : ירמי' שם כג.
83. שאין מרומז. . בשום אות. . קוץ : לקו"ת אחרי כו, סע"ג. פינחס פ, סע"ב. וראה זח"ג יא, א .
84. איהו תפיס בכולא עלמין : ראה זהר רע"מ פינחס רכה, א. הנסמן במאמרי אדה"א דברים ח"א ע' קפב. תו"ח נח סו, ג הערה 30.
85. בתוס' בשם מד"ר. . יראה שלם : ראה תוד"ה הר תענית טז, א. ב"ר פנ"ו, י. (לעיל בחלק המאמרים) המשך מצה זו כאן הערה 1139.
86. ירושלים ע"ש. . שלימות היראה : ראה לקו"ת ר"ה ס, ב. לעיל (בחלק המאמרים) שם ובהערה 1140.
87. והריחו ביראת ה' : ישעי' יא, ג.
88. הריח הוא שהנשמה נהנה : ראה ברכות מג, ב. (לעיל בחלק המאמרים) המשך זאת חנוכת המזבח ובהערה 134.
89. וחשף ה' את זרוע קדשו : ישעי' נב, י [ושם: חשף].
90. ובאו במערות. . והדר גאונו : ישעי' ב, יט [בדילוג. ושם: ומהדר — ראה גם המשך מצה זו כאן הערה 1142].
91. חותם שוקע. . חותם בולט : ראה גם לקו"ת שה"ש מו, א.
ד. ציון הזהר ע"פ לקו"ש פ' ראה ח"ב ע' 696 (נדפס גם באג"ק שלו ח"כ ע' שיז).

עמוד תעא

92. הרמב"ן פי'. . וינועו ויעמדו מרחוק : יתרו כ, טו.
93. ואתה תדבר אלינו : ע"פ ואתחנן ה, כד.
94. עכו"ד : אוצ"ל עכדו"ד.
95. עכדו"ד פרחה נשמתן : ראה שבת פח, ב. (לעיל בחלק המאמרים) המשך מצה זו הערה 873.
96. בטל תחי' : שבת פח, ב.
97. תיראון : אוצ"ל: תיראו. אבל כ"ה כמ"פ בסמוך.
98. א"ל : אוצ"ל: שא"ל שאמר להם.
99. האותיות נראה. . באויר : כ"ה בהכת"י.
99. רואין את הנשמע : ראה מכילתא ורש"י יתרו כ, טו. לקו"ש יתרו כרך ו ע' 120 בהערה 5-6. ובהשמטה לשם בע' 416. מאמרי אדה"א במדבר ח"ב ע' תרכו. סה"מ תרכ"ט ע' ריח ואילך. וש"נ.
100. שיראו מעצם החטא : ראה גם תויו"ט סוף סוטה (ד"ה וענוה). ר"ח שער היראה ש"א, ספ"ג (ד"ה עוד בחי' ד' — יד, א). לקו"ת בלק נג, ד . מטות פב, א. פלח הרמון אמור ע' רפג. לקו"ש נשא כרך יח ע' 61.
101. (וזהו : בהכת"י לא נסמן סיום הסוגר.
102. ע' : נרשם בשולי היריעה.
103. ד"ה באתי לגני : ראה גם סידור שער התפלה כז, ג. לקו"ת שה"ש לב, ב.
ה. לכאורה כצ"ל גם בלקו"ש שבפנים ההערה.

מצוטט ב־3 עמודים

תורת שמואל ספרי כ"ק אדמו"ר מהר"ש נ"ע 3

תרמ"א ‹ מאמרים ‹ והנה תורה ‹ רמד סה"מ תר"ם ח"א ע' תעא
תרמ"א ‹ הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב ‹ קדש ישראל לה' ‹ שצ סה"מ תר"ם ח"א ע' תסו
תרמ"א ‹ הנחות ‹ שלש רגלים תחג לי ‹ תקנד סה"מ תר"ם ח"א ע' תעא