שיוך משוער לקטע
אגרות קודש כרך כו ט'תתקעט
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ח
ומוכרחני להוסיף עוד טעם, שלדעתי הוא העיקרי, אשר הטענה האמורה ובסגנון חכמינו ז"ל גלוי וידוע שאם מיחו בהם לא יקבלו – אין לה מקום בתקופתנו זו, תקופה בה תערובת אור וחושך מר ומתוק ועד – מן הקצה אל הקצה.
4 ובסגנון חכמינו ז"ל : שבת נה, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
אגרות קודש כרך כח י'תשסז
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ט
ההכרעה בין גישות האמורות ניתנה בתורתנו, תורת חיים, כמו שנאמר הוכח תוכיח את עמיתך גו', מצות עשה מן התורה , ומכל שכן כשהמדובר בענינים עיקריים וכו', וכמבואר בפוסקים ריחוק מקום אינו מפריד בני ישראל זה מזה, וכלשון חכמינו ז"ל כל בני ישראל ערבים זה בזה, ולא עוד אלא שגם זו הוראה בתורה , ש כל איש שיש בידו למחות ואינו מוחה כו' (שבת נה,א; עיין שם ).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
אגרות קודש כרך טז ה'תתקפא
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ח
וע"י י"ז הקללות הראשונות הרי עשיית התשובה קשה ביותר, כיון שאפילו אלו שעושין תשובה על עניניהם, הרי מצד ענין ערבות ערבים הם בעד כלל ישראל שהי' בידם למחות, ואפילו אלו המוחים הרי אמרו רז"ל עד כדי הכאה נזיפה וקללה, ואף שגלוי וידוע לפניו שאם מיחו בהם לא יקבלו מהם , הנה להם מי גלוי , וכסיפור רז"ל (שבת נה, א) ולתקן זה פרסם ישעי' הנביא ירהבו הנער בזקן, בכדי שגם להם יהי' גלוי שלא יקבלו מהם , ובמילא בטלה טענה זו, וע"פ הנ"ל הנה נתקררה דעתו כיון שענין זה מתקן תוצאות כל הי"ז שלפני' , ועי"ז מובנת ג"כ דיוק רז"ל, שכשעושין תשובה מיד נגאלין, וכלשון הרמב"ם הל' תשובה פרק ט' ה"ה.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
אגרות קודש כרך טז ו'צא
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ח
וידוע סיפור חז"ל (שבת נה, א) שאם לפני הקב"ה גלוי מי לא קבל הדברים -לבנ"א מי גלוי ?
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
אגרות קודש כרך טז ו'קמ
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יא, יג
ולהעיר מענין דזכות אבות (שבת נה, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך לא וארא שיחה א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יב
וכדאיתא בירושלמי ש"חותמו של הקב"ה אמת" שבג' האותיות א'מ'ת', הנה הא' ראשונה שבאותיות, מ' — אמצעיתן, ות' — אחרונה שבאותיות, כמ"ש "אני ראשון ואני אחרון ומבלעדי אין אלקים", והיינו, שענינה של "אמת" הוא, שנמצא בכל מקום — בתחילה אמצע וסוף — בשווה ובלי שינוי, וכמ"ש "אני ה' לא שניתי" (וזהו הפירוש "אין אלקים", שאין שום העלם והסתר מצד שם אלקים, מדת הדין והצמצום).
27 סנהדרין פ"א ה"א. וכן ב"ר פפ"א, ב. דב"ר פ"א, י. שהש"ר פ"א, ט (א). וראה רש"י שבת נה, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך טו וישב שיחה ד
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יב
"חותם" הוא הגילוי של שם הוי', כפי שאומרים חז"ל "חותמו של הקדוש־ברוך־הוא אמת" , וכנאמר "ואמת הוי', לעולם", והוי' הוא השורש להנהגה נסית שבה מתבטאת אמת ה', וניכר בגלוי שהקדוש־ברוך־הוא נעלה לחלוטין מן העולם.
38 שבת נה, א. וראה לקו"ת ד"ה אלה מסעי (צא, ד) וביאורו (צג, ב ואילך).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך טז תרומה שיחה ד
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ט
רבנן לרבי אליעזר קאמרי מאי דעתיך משום דמצופין מיבטל בטיל ציפויין גבייהו".
14 ולכאורה צ"ע, דהרי מדובר כאן בכלים שהיו במקדש ואעפ"כ קוראו מזבח הנחושת וצריך לטעם דאקרי אדמה או דבטל ציפוי לגבי העץ, הרי רק מזבח דמשכן הי' מעצי שטים מחופה נחושת (כבפרשתנו שם), אבל של ביהמ"ק הי' מאבנים כו' (וראה שבת נה, א ובפרש"י ותוס' שם), ו"האי רצפה" (זבחים כז, ב) ו"בנין" (שם ס, א. וראה פרש"י ותוס' שם) שאין בה דין טומאה. ובתויו"ט כאן תירץ: "אילו הי' מזבח הנחושת כבימי מרע"ה א"נ אם לעתיד יעשוהו משל נחושת כו'". וראה תוס' כאן ד"ה מזבח . אבל הל' במשנה "כל הכלים שהיו במקדש כו'" (ועד"ז כמ"פ לפנ"ז) צע"ק. וברלב"ג (ועוד) למ"א (ח, סד) דגם מזבח שעשה שלמה הי' מצופה נחושת . וראה רי"פ פערלא לסהמ"צ רס"ג מנין הפרשיות ר"פ נה נו. אמנם בנוגע למזבח הזהב לדעת הרמב"ם מוכרח לכאורה לפרש (במשנה וגמרא) כאן כמו שתירץ התויו"ט (בתי' הא'), שהרי הרמב"ם (ביהב"ח פ"א הי"ח) כ': "ומזבח הקטורת .. אין עושין אותן אלא מן המתכות בלבד" (וכ"ה באוה"ח פרשתנו כה, ט סד"ה ואני אומר). או י"ל (בדוחק עכ"פ) דאזיל בזה לשיטתו בדין ציפוי כיון שציפם בטלן (ראה לקמן בפנים ובהערות). אבל לכמה דיעות הי' מזבח הזהב של משה גם במקדש (ראה פרש"י זבחים כז, סע"ב). או שגם מזבח הזהב של שלמה הי' מחופה זהב, כהכ' במ"א ו, כ־כא ובמפרשים שם. וראה צפע"נ עה"ת תצוה ל, יוד. תו"ש מילואים לפ' תצוה (חכ"ג). ואכ"מ.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך יח קרח שיחה ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ח
"אני יודע", ואיננו משתמש בביטוי "ידוע" שהוא ה"לשון השגור בדברי חז"ל גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם" , ובמיוחד כאשר רש"י בעצמו פותח כאן בהתבטאות "לפניך גלויות כל המחשבות", ומתאים היה אפוא שימשיך באותו סגנון "וידוע לפניך" ?
11 ל' אדה"ז – תו"א ד"ה אדרה נא (יד, ד). ולהעיר ממרז"ל בכ"מ: גלוי וידוע לפני (שבת נה, א. ועוד) – ובאם לא הי' אדה"ז מעתיק כאן הסיום "מי שאמר והי' העולם" הי' כולל גם מחז"ל אלו. וי"ל שמרמז בזה עוד דוגמא וראי' מאמרם "שאמר והי' העולם" (ולא – "שמהווה העולם" . וע"ד החילוק בין "ציווה ונבראו" ו"ברא אלקים" – תו"א מג"א צו, ג). ועוד ענין – שאפילו בדרגת דהתהוות עולמות – ג"כ ישנו האופן ד"גלוי וידוע"
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך כג הוספות - שיחות ומכתבים שיחה ד
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יא, יג
ולהעיר מענין דזכות אבות (שבת נה, א, ויק"ר פל"ו, ו.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך כג הוספות - הרבצת התורה וחיזוק היהדות שיחה ג
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ח
וידוע סיפור חז"ל (שבת נה, א) שאם לפני הקב"ה גלוי מי לא מקבל הדברים -- לבנ"א מי גלוי ?
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך כד שופטים שיחה ד
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יז, יח
אך מאחר ו"לא נודע מי הכהו" – הרי, מכיוון ש"אין מיתה בלא חטא" , ברור איפוא שהדבר בא מאת ה', ובדומה למאמר רבותינו ז"ל אודות חטא בשוגג, על הפסוק "והאלקים אנה
* שבת נה, סע"א. זח"א נז, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך כד הוספות - שיחות ומכתבים שיחה יד
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ח
ואף שגלוי וידוע לפניו שאם מיחו בהם לא יקבלו מהם , הנה -- להם מי גלוי , וכסיפור רזיל (שבת נה, א).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ליל א' דחג-השבועות (לפנות-בוקר), ה'תשט"ו
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יב
וכמו"כ יובן למעלה, דחותמו של הקב"ה אמת , שזהו"ע דאני ראשון ואני אחרון ומבלעדי אין אלקים, שאין שום שינויים כלל, וגילוי זה הוא ע"י התורה דוקא, דאין אמת אלא תורה , והתגלות זו היא בריחוק דוקא, שזהו התורה כמו שנתלבשה בדברים גשמיים דוקא.
53 שבת נה, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ליל ערב חג השבועות ה'תשט"ז
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יז, יח
ובהקדמה – שענין המיתה נוגע לענין האבילות, שהוא ענין התשובה, כמ"ש הרמב"ם "יפחד וידאג ויפשפש במעשיו ויחזור בתשובה, ואחד מבני חבורה שמת תדאג כל החבורה כולה", כיון ש"אין מיתה בלא חטא" .
7 שבת נה, סע"א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ תזריע, פ' החודש, מבה"ח ניסן (מאמר א), ה'תשי"ז
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יח
אך הענין, כמ"ש כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא, ומחמת זה נמשך העונש (ולא מצד העדר השמחה), ואעפ"כ, אילו הי' עובד את ה' בשמחה של מצוה, הי' גדול כח של שמחה זו לבטל הדינים כו' [והיינו, שגם כאשר יש מקום לענין של דין מצד ענין של חטא , כמארז"ל אין יסורים בלא חטא , מ"מ, מצד ענין השמחה שפורץ גדר, הי' הכל מתבטל כו'], משא"כ תחת אשר לא עבדת בשמחה כו', נמשך העונש על העוונות אשר אין צדיק בארץ כו' כנ"ל.
18 שבת נה, סע"א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ בראשית, מבה"ח מרחשון ה'תשכ"א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יב
ועד"ז למעלה, שכאשר עלה ברצונו כך וכך, וכמו התענוג ורצון במדת המלוכה, הרי עדיין יכול הדבר להשתנות לכמה אופנים שונים אחרים, אך כאשר נאמרו בתורה פסוקי מלכיות, הרי זה בחי' חותמו של הקב"ה, חותמו של הקב"ה אמת , לקיום הדבר, שלא ישונה כלל.
5 ירושלמי סנהדרין פ"א ה"א. ב"ר פפ"א, ב. וראה רש"י שבת נה, א – ד"ה חותמו .
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום ה' פ' וישב, י"ט כסלו, ה'תשכ"ד
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ט, יח
דם שמצד הטבע, שגם זה יחשב כמו זיבה שהו"ע של חולי – הוגה ע"י כ"ק אדמו"ר שליט"א, ונדפס בלקו"ש חי"ד ע' 21 ואילך .
1425 ובסגנון השייך להאמור לעיל (הערה 206) בהחילוק שבין ק"ש ותפלה (עבודת האדם מלמטה למעלה) לתורה (מלמעלה למטה) – שדוגמתם הוא החילוק שבין נדה שהו"ע טבעי (מלמעלה) לזיבה שהוא חולי שנעשה ע"י פעולת האדם שמגרה את היצה"ר:
מצד עבודת האדם שיש בה חילוק בין יום ללילה – מסתבר לומר, שרק במצב של אור נחשבת עבירה לענין של חולי, אבל במצב של חושך, תיחשב עבירה לענין טבעי, שהרי הקב"ה ברא את העולם באופן שיכולים לטעות כו', כמארז"ל (ב"ר פ"ח, ח) "כתוב ("נעשה (אדם )", לשון רבים) והרוצה לטעות יטעה".
אבל מצד התורה שלמעלה מהתחלקות יום ולילה – הנה גם במצב של לילה יש בכח התורה להאיר את חשכת העולם, וכמרז"ל (קידושין ל, ב. וש"נ) "בראתי יצה"ר ובראתי לו תורה תבלין" – להסביר לו שלא יטעה לחשוב ש"בעבירה זו עודנו ביהדותו" (ראה לעיל הערה 202), אלא ידע שע"י החיות וההתלהבות ("דער קאָך") בענינים שמחוץ לאיש הישראלי נעשה ענין של חולי – עון ויסורים, כמארז"ל (שבת נה, סע"א) "אין יסורים בלא עון" , כיון שהיינו הך (ולא חיבור של שני דברים שאינם שייכים זל"ז), כי העון הוא יסורים לנפש אלקית, ומזה באים יסורים כפשוטם לגוף ונפש הבהמית.
וזהו גם ענין ה"שבח ותנחומין" – אף שלכאורה אין זה דומה להסיום בדברי שבח ותנחומין שמצינו בנביאים ראשונים שהם ללא תנאים כו', ואילו בנדו"ד מעמידים תנאי שצריך להיות "שונה הלכות בכל יום" (הלכות דוקא, ולא רק פעם בכמה ימים, אלא בכל יום) – ביטול מציאות היצה"ר ע"י התבלין דתורה .
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ליל ב' דחג הפסח*, ה'תשכ"ז
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יז
ברוחניות – כי, בידעו שמדובר אודות עני, והרי "אין יסורין בלא עוון" , הרי יכול לחשוב שאין לו לשנות את הסדר שקבע הקב"ה!...
1380 שבת נה, סע"א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם י"א ניסן (מאמר ב), ה'תשכ"ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יב
וזהו שהעונה אמן מקיים ומאמת את הברכה, דאמת הוא חותמו של הקב"ה , שהתחלתו
675 שבת נה, א. ירושלמי סנהדרין פ"א ה"א. דב"ר פ"א, יו"ד. שהש"ר פ"א, ט (א). וראה אוה"ת שם תקסו, א. המשך חייב אדם לברך שם.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום ב' פ' בשלח, יו"ד שבט, ה'תשכ"ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יח
ועאכו"כ בנוגע ליסורים – הרי "כל דרך איש ישר בעיניו" , ואינו רואה סיבה שיבואו עליו יסורים, שכן, "אין יסורין בלא עון" , וכדיוק התוס':
245 שבת נה, סע"א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ תשא, פרשת פרה, ח"י אדר, ה'תשכ"ט
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יז, יח
תוכנה של פרשת פרה הוא – מי חטאת שעל ידם נעשית הטהרה מטומאת מת, שזהו ענין של טהרה מן החטא , שהרי כללות ענין המיתה הוא מצד חטא עץ הדעת , ו"אין מיתה בלא חטא" , ולכן, הטהרה מענין המיתה משמעותה טהרה מהחטאים.
2443 שבת נה, סע"א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום ה' פ' האזינו, וא"ו תשרי, ה'תש"ל
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יח
לומר לך אחד המרבה ואחד הממעיט כו'" קאי על קבלת הקרבן ברצון למעלה , והגמרא מוסיפה לבאר "מאי קראה, מתוקה שנת העובד אם מעט ואם הרבה יאכל ..
245 והחידוש שבדבר – אף שכבר נאמר לפנ"ז (קד, ב) שיש מעלה מיוחדת בקרבן מנחה, "שנאמר בה נפש , אמר הקב"ה, מי דרכו להביא מנחה, עני, מעלה אני עליו כאילו הקריב נפשו" – כי, אף שעתה, בעת הבאת הקרבן, הנה גם הממעיט מכוין לבו לשמים, הרי כיון שהסיבה לכך שאינו מרבה אלא ממעיט, להיותו עני, היא בגלל שלפנ"ז הי' אצלו ענין של חטא [שהרי "אין יסורין בלא עון" (שבת נה, סע"א), וכיון שאין לך ענין של יסורים יותר מאשר החסרון בפרנסה, "חללי רעב" (ראה ב"ב ח, ב), הרי זה בודאי ענין של דין ועונש מצד "השופט כל הארץ" (וירא יח, כה)], הרי זה כמו תחילתו (בשעת החטא ) ברצון וסופו (בשעת הבאת הקרבן לאחרי שהעני) באונס, ומצינו לגבי כמה ענינים שנחשב גם סופו ברצון (ראה ב"מ מב, א. וראה גם תו"מ חנ"א ע' 39. וש"נ), כמו תחילתו (ולכן יש מקום לומר שלא יועיל מה שעתה – כשאנוס להמעיט – מכוין לבו לשמים).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום ה' פ' וישב, י"ט כסלו, ה'תשל"א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ח
ואז הנה לא זו בלבד ש"גלוי וידוע לפני" בצד הבלתי-טוב , אלא מתקיים בגלוי ש"כל רואיהם יכירום כי הם זרע ברך הוי'" , כיון שבאים אליהם עם דבר אמת, מתורת אמת.
2384 ראה שבת נה, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ נצבים, כ"ח אלול, ה'תשל"א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ח
אבל יש דרגא נעלית יותר – למעלה מסדר השתלשלות – שבה לא שואלים, כיון ששם הכל גלוי וידוע .
1709 כלשון חז"ל בכ"מ – ראה שבת נה, א. ועוד. וראה גם לקו"ש חי"ח ע' 197 הערה 11. וש"נ.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ וילך, שבת שובה, וא"ו תשרי, ה'תשל"ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ח
וכמו שהוא בעולם התיקון, שאף שהכל גלוי וידוע לפניו ית' , הרי הידיעה אינה מכרחת את בחירת האדם, לפי שידיעה זו היא במדריגה נעלית (למעלה ממקום הידיעה שמכרחת את הבחירה), שזהו הדיוק גלוי וידוע לפניו (כמ"ש רבינו הזקן ), לפניו דייקא, בבחי' הפנימיות, ואילו הנהגת האדם אינה מצד הידיעה שלמעלה, אלא מצד בחירתו .
129 ע"פ במדב"ר פ"כ, ו. ברכות יז, א. ס, ב. שבת נה, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום ג' פ' וישב, י"ט כסלו, ה'תשל"ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יב
ומבלעדי (אמצע האותיות) אין אלקים" , שבכל מקום ישנו רק דבר אחד – "חותמו של הקב"ה אמת" .
2186 שבת נה, א. וש"נ.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
מאמרי אדה"ז תקס"ט כמיפלגי ברקיע
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יז
והענין הוא כי הנה ידוע שיש י"ס דקדושה וי"ס דנוגה והם בהשתלשלות נוגה דאצי' כו' עד נוגה דעשי', והענין כי באצי' איהו וגרמוהי חד ממש שהי"ס מתכללים זה מזה חסד מגבורה וגבורה מחסד וכמ"ש בזהר לאכללא שמאלא בימינא וימינא בשמאלא והיינו מצד הארת אור א"ס שבהן המלובש בחכמה שמייחד אותן (החוטא יכופר גם שאין מיתה בלא חטא כו') ובחי'
36 שאין מיתה בלא חטא : שבת נה, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
מאמרי אדה"ז תקס"ט הללו את ה' כל גוים
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יז, יח
וביאור הדבר ידוע להיות שיש ב' מיני מדות הא' בחי' המדות שלמטה מן השכל והוא כמו בחי' המדות שבתורה ולהבדיל בין טמא לטהור כו' שהוא נמשך עפ"י החכמה דוקא כידוע דאורייתא מח"ע נפקת ויש בה מ"ט פנים טמא כו', וע"כ עפ"י התורה אין יסורים בלא עון כו', אבל להיות נושא עון ועובר על פשע כו' בהכרח שזה נמשך מלמעלה מן החכמה שבמדות העליונות אלא מבחי' אור הכתר שלמעלה מבחי' החכמה ובחי' המדות שבכתר נק' מדות שלמעלה מן החכמה והן בחי' י"ג מדה"ר כמו ונוצ"ר חס"ד ור"ב חס"ד שאמר בזוהר אית חסד ואית חסד כו' דבחי' ורב חסד שבאור הכתר הוא מקור כל החסדים והוא למעלה הרבה מבחי' החסד שנמדד בקצבה עפ"י השכל בלבד אבל בחי' החסד שלמעלה מן השכל אינו מוגבל כלל ומתפשט בלי שיעור כמו גם להטיב לרעים כמו לטובים כו' ונק' ימין העליון וכמו וימינך פשוטה לקבל שבים כו' ומשם יוכל להיות נושא עון לגמרי וכן מדת הרחמים דשם נק' ר"ר בלי גבול ומדה מטעם זה כידוע, וז"ש אנכי אנכי הוא מוחה פשעיך פי' אנכ"י הוא בחי' פנימי' אור הכת"ר שלמעלה מהתלבשות בחכמה ודוקא משם הוא מחילת העוונות מטעם הנ"ל וד"ל.
42 אין יסורים בלא עון : שבת נה, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
מאמרי אדה"ז תקע"ב מה יפו פעמיך
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יז, יח
והנה התהוות העולם הוא ע"פ ד"ת כי אין יסורים בלא עון , וכמ"כ אריכות הגלות ג"כ בוודאי עפ"י ד"ת, לזה אנו מבקשים שיהי' שינוי רצון גאלנו כו' למעלה מבחי' הרצון הנמשך בהתורה דמחכמה נפקת כו', היינו שיומשך מבחי' בעל הרצון כו'.
19 אין יסורים בלא עון : שבת נה, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
מאמרי אדה"ז תקע"ב להבין ביאור הדברים
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ז
וזהו בחי' הודאה מודים אנחנו לך, היינו שאנו מודים לך שהוא מקומו של עולם כו', וכל הנמצאים מאתו ית' כלא ממש חשיבי בבחי' אין ואפס, ולזה הם תמיד בבחי' ביטול בא"ס, וע"י בחי' ביטול הנ"ל מעוררים למעלה בחי' כתר עליון להיות בחי' שינוי הרצון למעלה מבחי' התורה, רפאינו, גאלינו, שעפ"י תורה אורייתא מחכמה נפקת אין יסורים בלא עון ואריכות הגלות, אבל שיהי' יה"י רצון מבחי' כתר עליון למעלה מבחי' רצון הנמשך בהתורה, דהנה בתורה יש מ"ט פנים טמא מ"ט פנים טהור, כמו ב"ש אוסרים וב"ה מתירים, ואלו ואלו דא"ח, דהיינו שבדבר א' יש סברה להטות לזכות ולחוב ואלו ואלו דא"ח, והיינו מבחי' בעל הרצון שהוא למעלה מבחי' הרצון שמלובש בהתורה שהוא בחי' רצון דחכמה שיכול להיות שאותו הדבר עצמו יתהפך מחוב לזכות ומטמא לטהור, ע"י הטיית רצון שהוא ע"י המשכה מבחי' בעל הרצון כנ"ל, והיינו ע"י אתכפיא ואתהפכא של בחי' נפש הבהמיות בישראל במס"נ שבק"ש בכל לבבך ובכל נפשך יוכל אח"כ להתפלל ש"ע, להיות בחי' שינוי רצון למעלה מהתורה כנ"ל.
30 אין יסורים בלא עון : שבת נה, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק ד הלכות יום הכיפורים: תרח סדר סעודה המפסקת ד
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב
ד נשים שאוכלות ושותות עד בין השמשות ממש והן אינן יודעות שמצוה להוסיף מחול על הקודש אין ממחין בידן אם הוא ידוע שבודאי לא ישמעו לנו ויעשו בזדון דמוטב שיהיו שוגגין ואל יהיו מזידין.
כח תוס' שבת נה, א ד"ה ואע"ג. רא"ש ביצה פ"ד סי' ב. ט"ז סק"ב. מ"א סק"א. וראה גם לעיל סי' קנו סוף ס"ז (לענין בית דין ) וש"נ. סדר הכנסת שבת (לענין בין השמשות).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
אגרות קודש אדמו"ר הזקן אגרת עב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יב
ולכן הן הן הנקראות בשם אמת , כי חותמו של הקב"ה אמת שהוא אמת האמיתי , וכל האמת שבנבראים כלא חשיבי קמיה.
4368 חותמו . . אמת : שבת נה, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות תשרי הלכות יום הכיפורים (סי' תרד-תרכד) תרח סדר סעודה המפסקת
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ד
וכן הדין בכל דבר איסור שאינו מפורש בתורה, אלא שחכמים למדוהו ממדרש הפסוקים, או שהוא קבלה בידם הלכה למשה מסיני, או שהן בעצמן אסרו דבר, ואדם אחד עובר על דבריהם בשגגה, שאינו יודע האיסור , ואף אם יודיע לו האיסור לא יקבל ממנו , אינו צריך למחות בידו, דמוטב שיהיה שוגג ולא יהיה מזיד:
993 תוס' שבת נה, א ד"ה ואע"ג (היכא דודאי לא מקבלי , הנח להם, מוטב שיהו שוגגין ואל יהיו מזידין). רא"ש ביצה פ"ד סי' ב (והני מילי במידי דידעינן בודאי דלא מקבלי מינן). ט"ז סק"ב (כתבו התוס' ... בדבר שאנו יודעים בבירור שלא יקבלו, אמרינן מוטב שיהיו שוגגין כו'). מ"א סק"א (ודוקא שיודע בודאי שלא יקבלו ממנו).
וכן הוא בסדר הכנסת שבת ( אבל אם יודע שלא ישמעו לו, לא יוכיחם ולא יודיעם כלל וכלל, כי מוטב שיהיו שוגגים ואל יהיו מזידים ).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות תשרי הלכות יום הכיפורים (סי' תרד-תרכד) תרח סדר סעודה המפסקת
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ד
ומכל מקום לא יוכיחנו ברבים אלא פעם אחת, אבל לא ירבה בתוכחות ברבים, מאחר שברור לו שלא יקבל ממנו.
996 שבת נה, א (אמר ליה ר' זירא לר' סימון , לוכחינהו מר להני דבי ריש גלותא . אמר ליה לא מקבלי מינאי . אמר ליה אע"ג דלא מקבלי , לוכחינהו מר ). נמוקי יוסף יבמות כא, רע"ב (והא דאמרינן במסכת שבת לוכחינהו מר להני דבי ריש גלותא , ואמר לא מקבלי מינאי , ואמרינן אפילו הכי לוכחינהו מר . התם הוא שלא הוכיחם כלל, אלא שהיה מכיר בהם שלא ישמעו, ומשום דאולי ישמעו, או משום שלא יהיה להם פתחון פה, היה חייב להוכיח לפחות פעם אחת). רמ"א שם (ואם יודע שאין דבריו נשמעין, לא יאמר ברבים להוכיחן, רק פעם אחת, אבל לא ירבה בתוכחות, מאחר שיודע שלא ישמעו אליו).
כאן מחלק בין מוכיחו ביחיד לבין מוכיחו ברבים. אבל לעיל סי' קנו ס"ז, מחלק בין מוכיח את היחיד לבין מוכיח את הרבים, ובין יחיד המוכיח לבין בית דין המוכיחים (ורבים אפילו הם מזידין אין להוכיחם יותר מפעם אחת, אם ידוע לו שדבריו אינם נשמעים. ועל זה אמרו כשם שמצוה לומר דבר הנשמע כך מצוה שלא לומר דבר שלא נשמע ... במה דברים אמורים ביחיד המוכיח, אבל על הבית דין מוטל להוכיחם ולגעור בם, שלא יהיו נתפשים באותו עון).
וכדעת הריטב"א יבמות סה, ב (כך מצוה לא לומר דבר שאינו נשמע, פירוש לרבים, אבל לחבירו עד הכאה). אבני נזר שם ס"ק ג (הנה מפורש שאין חילוק בין לומר ביחיד או ברבים, רק החילוק אם להוכיח ליחיד או לרבים).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת חיים שמות ח"א פרשת בא ועבר ה' לנגוף את מצרים
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ז
אבל אם לא הי' ברגע זו דחצי הלילה ממש לא הי' באפשר שישלטו ב' הפכים כאלה יחד במעשה א', כי אם הי' בשעה שקודם חצות לילה שהן מצרופים דאד' מבחי' הגבורה הי' הדין גם לישראל, ואם הי' בשעה שאחר חצי הלילה הי' חסד גם למצרים כו', באופן שהי' או לכולם חסד או לכולם דין כמו שהי' בקי"ס שטענה מדה"ד מה נשתנו אלו מאלו אחר שגם ישראל לא קיבלו תומ"צ עדיין, אבל שיהי' בחי' התחלקות המדה לנגוף לזה ולהציל לזה שהוא חסד ודין בהבדלה והתחלקות מזה לזה ברגע א' זהו דוקא בחצי הלילה, לפי שאז זמן ושעה של בחי' ההתחלקות של המדה לחו"ג שבא' מתוך בחי' [oldpage_252] ההתכללות דחו"ג יחד דוקא כנ"ל הטעם, שמפני זה שההתחלקות בא' אחר ההתכללו' יכול להיות אז בחי' ההבדלה הפנימי' לנגוף למצרים ולרפאות לישראל ברגע זו דוקא וד"ל.
89 מה נשתנו אלו מאלו : לשון הגמ' שבת נה, א. ראה זהר תרומה קע, ב. יל"ר בשלח יד, כח. לקמן פ' בשלח קסט, ג. קפד, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת חיים שמות ח"א פרשת וארא וידבר אלקים וגו' וארא אל אברהם
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יא, יג
וזהו כמו שע"י אהבה וחסד דאברהם שהי' מרכבה לבחי' חסד דאצי' שכלול בחסד דעצמו' המאציל, הרי נעשה אתעדל"ע עי"ז ונמשך התעוררו' אור האה"ר העליונה שבעצמו' דא"ס ממש כמו זכור רחמיך וחסדיך כי מעולם המה מעולם דא"ס, וכן אשר נשבעת לאבותינו מימי קדם כמ"ש במ"א, והי' אור רב חסד זה מקיף לנשמת אברהם וכמ"ש לו אנכי מגן לך ונק' מגן אברהם כידוע (וכמו"כ זוכר חסדי אבות ומביא גואל דבחי' מקיף דרב חסד הנ"ל לב"ב למען שמו באה"ר העליונה כמו שהי' עוזר ומושיע ומגן לאברהם ממש דזכות אבות לא תמו מטעם זה שהיו בבחי' מרכבה ממש למדות דחג"ת שבא"ס ממש שנק' ימי קדם כידוע).
122 דזכות אבות לא תמו : שבת נה, א. ראה גם לקמן פ' בא קכז, ג. בשלח קצט, ד.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת חיים שמות ח"א פרשת בשלח צדקת פרזונו בישראל
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ו, יב
וכ"ז יובן למעלה בבחי' חותם העליון כמ"ש חותמו של הקב"ה אמת שזהו בחי' הגבול ומדה לאור הקדושה שנק' אמת בבחי' הפנימי' שלא ישלטו ולא יקבלו אותם הזרים שאינם ראוים אליה, כמו שחותמין דבר מה לבלי יגע בו איש זר כמו יין הטוב דרזין דאורייתא [נחתם בחותם] שנק'
714 חותמו של הקב"ה אמת : שבת נה, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת חיים שמות ח"ב פרשת תצוה ועשית ציץ זהב טהור
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יב
הנה ארז"ל חותמו של הקב"ה אמ"ת ואין אמ"ת אלא תורה כו', דהנה עד"מ החותם הגשמי שאותיות החותם כשנחקקי' בשעוה ומתהוים שם אותיות אע"פ שהאותיות החוקקי' עם אותיות הנחקקי' בשעוה אין להם ערך ומהות אחד שהרי אותיות החוקקי' הם מגופו של החותם החוקק ואותיות שבשעוה הם מהות אחר, מ"מ האותיות הנחקקים בשעוה המה בדוגמא ממש לאותיות החותם אחר שנחקקו האותיות מאותיות החותם הרי נחקק כל אות ואות שבחותם בשעוה בצלמו וכדמותו כמו שהוא בחותם ממש כידוע.
70 חותמו של הקב"ה אמ"ת : שבת נה, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת חיים שמות ח"ב פרשת תצוה ועשית ציץ זהב טהור
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ז
ופי' עזי בחי' מקיף דכת"ר שלמעלה מחו"ב הוא בחי' שיר פשוט דעצמות התענוג עליון (שז[הו] ש[א'] דא הוא ע"י כו' ) ואח"כ וזמרת י"ה אז ויהי לי לישועה לפי שבזה נמתקו בחי' הגבורות דאבא בחסדי' דאימא מטעם הנ"ל) (שעיקר הישועה הי' לפי שטענה מדה"ד מה נשתנו אלו מאלו כו' וגבר עלינו חסדו להיות לישועה להצילם ממדה"ד, והוא ע"י הארת אור הע[צמי] דא"ס בפנימי' הכתר דוקא כו'.
272 מה נשתנו אלו מאלו : שבת נה, א. ראה גם לעיל פ' בא פח, ד הערה 89.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת חיים שמות ח"ב פרשת משפטים לא תהי' משכלה
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יב
אבל ב[חי'] מדות וחכ' שבתו' הרי אין בהם שינוי כלל [וכלל] להתחלק מחסד לדין ומדין לחסד, כי משפט התו' במדות כמו כשר פסול טמא טהור זכאי חייב וכו' כמו שכבר נתבאר ע"פ החה"ק שבתו[רה] לא יהופך מטמא להיות טהור ולא מפסול כשר ומחייב זכאי כו' כמ"ש להבדיל בין הטמא כו' וכמ"ש כל אמרת אלוה צרופה כו' ולא ישתנה לעולם מכל מצות וחוקות דתו' אף כקוצו של יו"ד, דאע"פ שמפלפלים ומטהרים הטמא כו' [אבל] לאחר הבירור שע"י הפלפול יבא על האמת דמשפט התו' שזה טמא וזה טהור ולא ישתנה עוד, שמפני זה נק' התו' אמת שהוא חותמו של הקב"ה [שהוא] כמו החותם [ש]אין אחר החתימה שינוי כלל כמ"ש חתום תו' בלמודי ונק' חותמו של הקב"ה אמת שכל שינוי אינו אמת כו'.
465 אמת שהוא חותמו של הקב"ה : שבת נה, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת חיים שמות ח"ב פרשת תצוה ועשית ציץ זהב טהור
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יב
וכך יובן ג"כ במ"ש ופתחת עליו פתוחי חותם כו' דהנה ארז"ל חותמו של הקב"ה אמת ואין אמת אלא תורה כו', והיינו שגופו של חותם העליון שחקוקים בו אותיות עצמי' היינו אותיות התורה דוקא שנק' אמת , שכללותם הן כ"ב אותיות ובחי'
480 חותמו של הקב"ה אמת : שבת נה, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת חיים בראשית ח"א פרשת חיי שרה והנערה טובת מראה מאד
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יג
וזהו שלע"ל יאמרו כי אתה אבינו כי אברהם לא ידענו וישראל לא יכירנו כי אתה ה' אבינו גואלנו מעולם שמך (ישעיה סג, טז) וסמיך ליה למה תתענו ה' מדרכך כו' שוב למען עבדיך שבטי נחלתך דוקא כי הנה יש מחלוקת בגמ' (שבת נה, א) (ע"ש בתוס' ד"ה ושמואל) אם תמה זכות אבות או לא תמה ושרש הענין הנה יובן ע"פ הנ"ל בשרש האבות שהן המרכבה לפנימיות מדות דעצמות א"ס ב"ה (וכמו במשיח שאמר ישכיל כו' ונשא מסטרא דאברהם כו') שז"ש תתן אמת ליעקב כו' דחסד ואמת זהו חסד ואמת דתו"מ שהן בעצמות א"ס שניתן לאבות מצד שרשם בפנימיות ועצמות כנ"ל וזהו אשר נשבעת לאבותינו מימי קדם קדמונו ש"ע כו' ומהם עיקר המשכת הכח ועוז לישראל בקיום התו"מ באוי"ר בפ"ע וכמ"ש אשר יצוה את בניו כו' ושמרו דרך הוי"ה כו' פי' ושמרו שבודאי ישמרו לדורות הבאים עד ימות המשיח בלי הפסק ובטול אע"פ שכמה דורות חטאו בנ"י וסרו מדרך הוי"ה כו' עכ"ז נשארו בעצם התקשרות' בתו"מ ובאו לידי נסיון בפ"מ על התו"מ כמו בימי מרדכי ואסתר ובימי חשמונאי ובניו כו' וכמו צרות ונסיונות רבים שעברו עליהם ועמדו בנסיונות רובם ככולם עד היום וכ"ז לפי ששרש הענפים בשרש האילן יונקים שהן האבות שיצוה את בניו ושמרו דרך הוי"ה כו' כי בחי' אה"ר דאברהם אוהבי נטוע בכאו"א מישראל לקיום רמ"ח מ"ע ויראה ופחד יצחק להיות סור מרע בשס"ה ל"ת כו' וזהו טעם מ"ד דזכות אבות לא תמה כו' כמו שאו' וזוכר חסדי אבות ומביא גואל לב"ב למען שמו באהבה באה"ר דאברהם וכן ביראה דיצחק כו' וכמ"ש (ויקרא כו, מד) ואף גם זאת בהיותם כו' לא מאסתים כו' להפר בריתי אתם וכתיב (שם מה) וזכרתי להם ברית ראשונים כו' כידוע אך מ"ד דזכות אבות תמה זהו לפי שגוברים יניקות החיצונים דרע דק"נ ע"י עונות בנ"י עד שנעשה מחיצה של ברזל מפסקת בין ישראל לאביהם שבשמים עד שיכול להיות הפסק האור הראשון דאבות העולם בנש"י בגופים שלא יהיה בהם כח ועוז דאוי"ר ורחמים דאבות לעוררם בתשובה ומע"ט כלל ולא עוד אלא שיהיו נדחים בבחי' שמאל דוחה מלמעלה להגבי' עליהם כח הרע דיצה"ר שיסורו מדרך הישר והטוב כמ"ש למה תתעינו ה' מדרכיך שהוא דרך הוי"ה שצוה אברהם לשמור כו' ותקשיח לבנו מיראתך מבחי' פחד יצחק כו' ועכ"ז אמר שוב לקרבנו בימין מקרבת למען עבדיך שבטי נחלתך דוקא והוא למען הטוב והישר שנעשה בגשמיות במצות בפ"מ ע"י עבדיך שבטי נחלתך בקיום המצות בהיותם בא"י שבזה דוקא נשלם שלימות הבירור הראשון דחסד ואמת דאבות לפי שסוף מעשה עבמ"ת כנ"ל וד"ל:
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
נר מצוה ותורה אור שער האמונה עה, ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ז
לסוף הכל (והוא בדרך כלל בבחי' א"ק שעקב דא"ק מסתיים בסוף עולם העשיה כידוע) להיותם רק בחי' משמש וטפל לחיצוניות הגוף לעמוד ולילך וכה"ג כנ"ל וד"ל אבל בבחי' ישיבה למעלה כמו וישב ה' מלך כו' וכה"ג שעיקר הענין הוא שמוחי' שבראש ומדות שבלב האדם העליון מאירים בבחי' הפנימית שבו ואז בחי' נו"ה מוגבהים ונכללים במוחי' ומדות עליונות כו' וע"ד דוגמא כמו שאמרו רז"ל ג"ש ראשונות יושב הקב"ה ועוסק בתור' כו' שישיבה זו עד"מ בישיבת אדם התחתון לעסק לימודו בעיון שכלו שמאירים במדות שבלב לחו"ג בדין ופסק הלכה לחיוב או לזכות שאע"פ שכופף קומתו אבל הוא בחינת ירידת והמשכת המוחין דחב"ד כו' ומכ"ש בג"ש שניות שיושב ודן במדות שבלב ע"פ משפט התורה כמו המלך שיושב על הכסא לשפוט העם אע"פ שזהו ירידה יותר וז"ש וישב ה' מלך כו' אבל הוא בחי' הפנימית שבו ואז בחי' נו"ה דרגלים נכללים ועולין בפנימית המדות והמוחין וזהו בחי' עליי' לנה"י בחג"ת כו' וכמו בשבת דכתיב אם תשיב משבת רגליך כו' שבחי' נה"י עולין בחב"ד כו' לפי ששובת ממלאכתו שנשפע מחיצוניות דנו"ה כמשל אדם שיושב ונח ולא יצא חוץ ממקומו כו' וד"ל וכך בזמן בהמ"ק שהיה גלוי אלקות בהיכל ק"ק היה בחי' ישיבה למעלה להאיר בכנ"י מבחי' פנימיות המוחין ומדות עליונות באור פני מלך חיים כו' כמלך שיושב בהיכלו כו' (ומשחרב בהמ"ק אין להקב"ה בעולמו אלא רק ד"א של הלכה במקום היכל ק"ק דאורייתא היכלא עילאה דקוב"ה כו') (אבל בזמן הגלות הרי הוא ית' בהסתר פנים מכנ"י כו' ואמנם כאשר צריך להושיע לישראל מצרתם בין הגוים שהן הע' שרים כתיב הנה ה' עומד לריב עמים כו' וכמו שאנו אומרים בנס דחנוכה עמדת להם בעת צרתם עמדת דוקא והענין הוא דגם שעמידה ברגל הוא בבחינת חיצוניות כנזכר למעלה אבל כשעומד אדם לריב זהו בא מכל כחו הפנימי שעומד בכל כחו להשפיל למנגד לו העומד לנגדו וכמו במלחמה שעיקר עוז וכח וגבורה לנצח לנגדו אינו אלא בכחו בעמידה חזקה על רגליו כגבור שיעמוד בכל כחו עוז להציל עצמו וסייעתו ולהבריח למנגדו הקם עליו כו' שנמצא יש כח ברגל יותר מבראש שהרי כל גבורתו אינו אלא בכח עמידתו דוקא (שהרי תחילת נפילה ניסה כשלא יוכל לעמוד לנגד ויברח כו') וכמו"כ לענין מלחמה וניצוח בדברים כמו בדברי חכמה או בטו"ת ובדברים שבלב בדברי תוכחה ורוגז אינו רק בכח העמידה שכאשר יתגבר בלבו ודעתו על המנגדו יקום על רגליו דוקא ובזה ניכר דוקא כח ועוז גבורתו בחכמה ומדות כו' כמו בגבורת הלב במלחמה ממש וזהו שארז"ל בים נדמה להם כבחור עושה מלחמה כמ"ש ה' איש מלחמה שאע"פ שטענה מדה"ד מה נשתנו אלו מאלו הללו הן עובדי ע"ז כו' ועכ"ז נלחם במדות שבלב להטות לחסד לישראל ולדין למצרים שאלו יטבעו בים ואלו יצאו לשלום וז"ש ה' איש מלחמה ומלחמה זו היתה בעמידה כמ"ש הנה ה' עומד לריב עמים וכמ"כ בכל צרת ישראל מרוב המקטרגים ברוחניות למעלה ובגשמיות למטה ה' ילחם להם כגבור עושה מלחמה
22 מה נשתנו אלו מאלו : לשון הגמ' שבת נה, א. ראה זהר תרומה קע, ב. יל"ר בשלח יד, כח.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תרל"ח וז"ש דהע"ה גל עיני ואביטה
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע טו
ךד) ובכ"ז יובן שרש ענין ההפרש בין אירוסין לנשואין שבתורה דהנה כל מה שנדרש בתושבע"פ הוא רק מבחי' אותיות התורה לבד כנודע עד"מ מדרש דברים הדברים אלה הדברים או וא"ו דוכי ישאל וכמוהם, אבל ענין הנשואין שיומשך המשכה עצמיות מפנימיות אור אבא ולמעלה יותר להוליד בדומה לו זהו בחי' נשואין, וזהו שכל התורה היא רק כד מים כנודע מענין וכדה על שכמה שזהו ך"ד ספרין דאורייתא שנתנו לדרוש בחי' גופי תורה, אבל הנשואין הוא ע"ד והאדם ידע שיומשך דעת מפנימיות התורה בבחי' ידיעה גמורה על אמתתן מה שעכשיו הוא רק הידוע מציאותו יהי' מושג בבחי' ידיעה והכרה שהמקבל יהי' כלי לזה, כי יש הפרש גדול בין ידוע ליודע , וכנודע ממ"ש במ"א בענין גלוי וידוע שלכן הידיעה אינה מכרחת הבחירה, אבל יודע הוא בבחי' התלבשות כו', וכמשנ"ת בענין אור מים רקיע שמבחי' האור נמשך הרקיע בבינה ועוד יותר שהרי בענין ג' בחי' דאור מים רקיע משתנה להיות בחי' רקיע ולא אור, אבל בכאן הכוונה שיומשך הדעת ע"ד מ"ש ומלאה הארץ דעה כמים לים, והענין דהנה שמים וארץ הם תושב"כ ותושבע"פ שמים הוא בחי'
881 גלוי וידוע : שבת נה, א. ראה תו"א וירא יד, ד. תו"ח משפטים ח"ב רעט, ג. וש"נ. סהמ"צ לצ"צ פא, ב. סה"מ תרכ"ז ע' שכב. וש"נ.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תרל"ח גדול העונה אמן כו' ולבאר הענין קצת
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יב
איהו דורנא בקיומא כדקא יאות, ומאן איהו דא ברכה דאתיבו עלה אמן וכנ"ל, והיינו כי אמן גימ' הוי' אד' יחו"ע ויחו"ת, שגם ביחו"ת מקיים ברכה וגילוי זה להיות ביטול היש כמ"ש סד"ה משה ידבר בפי' והאלקי' יעננו בקול, וקיום זה זהו כענין חותם בברוך , והחותם עיקרו ע"י המקיף עליון שהוא הכתר, ולכן ארז"ל חותמו של הקב"ה אמת , נמצא מתחיל החותם באות אלף והסיום עד תיו ע"ש אני ראשון ואני אחרון כמ"ש במד"ר וישלח פ' פ"א.
1415 חותמו של הקב"ה אמת : שבת נה, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תר"ם [ואתה תצוה] וז"ע שארז"ל על שלא ברכו בתורה
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יח
(ךב) וז"ע שארז"ל על שלא ברכו בתורה, דר"ל שלא המשיכו המשכת אוא"ס בתורה, וזהו כמ"ש במ"א שזה נמשך ע"י התפלה בחי' ביטול הרצון מט"ט קושר כתרים לקונו, א"כ ע"י התפלה נמשך המשכת הכתר שהוא הטעמים, וז"ע יהי רצון המשכת הרצון שלמעלה מהחכ', והיינו אע"פ שלפי הרצון הנמשך מהחכ' שבתורה נמשך עליו הדין ע"ד אין יסורים בלא עון מ"מ ע"י שממשיכים מהרצון עליון דכתר ממשיכים להיות סלח לנו, <35>
601 אין יסורים בלא עון : שבת נה, סע"א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תר"ם המזבח עץ כו' וביאור ענין ערבים
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יב
בחי' נסתרות שהם בחי' עלמא דאתכסי', ונק' ג"כ בשם ממעמקים כמ"ש במאו"א אות מ' ספ"ז, ועז"נ מאד עמקו מחשבותיך, וכמ"ש בד"ה באתי לגני, ועמ"ש בביאור ע"פ אלה מסעי בענין שהחכ' נק' אמת וז"ע חותמו של הקב"ה אמת ומשם מובן מעלת החכ' הנק' י"ה, וגם נקראו בשם מעייני הישועה כמ"ש המאו"א שם ספ"ד, וע' בלק"ת בד"ה ושאבתם מים בששון, בענין ממעייני הישועה.
1263 חותמו של הקב"ה אמת : שבת נה, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תר"ם ויאמר משה אל העם אל תיראו
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ח
וכמו שנת"ל בבחי' מה גדלו מעשיך כו' כן הוא במה רבו מעשיך ה' שנתהווה נבראים עד אין קץ כמ"ש רבות עשית אתה ה' אלקי, מה רבו מעשיך ה' שנתהווה ריבוי נבראים כמו דצח"ם ריבוי מינים ובכל מין יש ריבוי נבראים, כמו מדבר שכל א' יש לו דיעה ומחשבה אחרת שלזה יש דיעה ומחשבה כזו ולזה יש דיעה ומחשבה אחרת ע"כ לזה הנחת סוף דעתו כן ולזה סוף דעתו באופן אחר ושניהם צודקים כי לזה יש דיעה ומחשבה אחרת ולזה יש דיעה אחרת שאין דיעותיהם שוות ואין מחשבותיהן שוות זל"ז, והקב"ה הגם שהוא מחי' את ראובן שיש לו דיעה ומחשבה כזו מ"מ הוא מחי' גם שמעון שיש לו דיעה ומחשבה אחרת, ואין מחשבת ודיעה נברא א' תופסת ומקפת החיות הנמשך ממנו ית' להטריד ולבלבל שלא יתלבש להחיות ולהוות נבראים אחרים שבמחשבה ודיעות אחרים, מפני שזהו רק בדרך גלוי וידוע לפניו , ולא כמו ידיעת האדם כאשר ברצונו לידע איזה דבר הנה ידיעתו מלובשת באותו דבר שיודע וזהו ענין יודע אבל למעלה זהו בדרך גלוי וידוע ולא בהתלבשות, וידיעה שלמעלה אינו מכרחת את האדם שיעשה כמו שידוע למעלה רק הבחירה ניתן חפשית לאדם, הגם שהאדם עושה כמו שידוע למעלה אך זהו לא מפני שידיעה שלמעלה מכרחת כן, כ"א הי' כן לא הי' שייך שכר ועונש אלא שהבחירה ניתן חפשית לאדם וע"כ יש שכר ועונש, והידיעה שלמעלה אינו מכרחת שזהו בדרך גלוי וידוע ע"כ מפני שזהו לא בהתלבשות והגם שהוא מחי' ראובן מ"מ הוא מחי' גם שמעון.
44 גלוי וידוע לפניו : ע"פ שבת נה, א[ednref_295_א]. ראה תו"א וירא יד, ד. תו"ח משפטים ח"ב רעט, ג. וש"נ. סהמ"צ להצ"צ פא, ב. סה"מ תרכ"ז ע' שכב. וש"נ.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תרמ"א מגילה נקראת
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יב
(ה) ופתחת עליו פתוחי חותם, הנה ארז"ל חותמו של הקב"ה אמת אני ראשון ואני אחרון ומבלעדי אין אלקים, ואין אמת אלא תורה , ונמשלה לחותם כמו החותם כאשר היא חקוקה על האבן טוב הנה מחמת רוב בהירות האבן אין יכולים לקרות האותיות כ"א עד שיחתום בהחותם על השעוה הנה מחמת גסות השעוה ניכרים האותיות הטיב, אך עכ"פ הנה האותיות שעל השעוה הם האותיות ממש שעל האבן טוב, כך יובן בנמשל למעלה שהתורה הגם שירדה למטה ונתלבשה בדברים גשמיים הנה עכ"ז שורש התורה היא היא ממש כמו שהיא הגבה למעלה רק שנתלבשה בדברים גשמי' כו', ולכן ע"י בחי' התורה נדחה הרע של עמלק, וזהו חותם אותיות חומת והיינו שע"י החותם דתורה נדחה בחי' החומת בחי' קיר ברזל דעמלק.
218 חותמו של הקב"ה אמת : שבת נה, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תרמ"א להבין וכו' בענין הציץ
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יב
ופתחת עליו פתוחי חותם פי' חותם, פי' חותם היינו כמארז"ל חותמו של הקב"ה אמת , ואין אמת אלא תורה , (וכמ"ש תורת אמת היתה בפיהו (מלאכי ב' וא"ו) וכתי' אמת קנה (משלי ך"ג ך"ג) שקאי על התורה שנק' אמת לפי שבה מאיר מבחי' תיקון ואמת שפנוי משערות, וזהו כי באור פניך נתת לנו תורת חיים היינו בחי' אור פני מלך, שהוא בחי' מה שחכמת אדם דח"ס תאיר פניו דז"א כמ"ש תתן אמת ליעקב שז"ע יגמה"ר שאמר משה שהמשיך בחי' יגת"ד דא"א בז"א, להיות גם בז"א יגמה"ר כמ"ש באדרא דנשא דקל"א ע"ב ודקל"ח ע"א וכאשר נמשך בז"א אז דוקא נק' ואמת , ומז"א מאיר במל' שנק' עלמא תתאה שז"ע עיניך יונים שכמו זוג יונים שהזיווג שלהם הוא ע"י הסתכלות כו' וכך המל' מקבלת מז"א בחי' הארת פנים מה שמקבל מא"א, והגם שהאמת הוא למעלה בעתיקא ושם דוקא מקור האמת וכן הוא במו"ס, אך אינו בגילוי עדיין, וכנ"ל בענין ח"ס שסתים ונעלם מפני הקרומא דחפייא על מו"ס, אך כאשר נמשך בז"א הוא מתגלה, וזהו תתן אמת ליעקב דוקא, וע' מזה בלק"ת בפ' מסעי ד"ה הנה גבי
185 חותמו של הקב"ה אמת : שבת נה, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תרמ"א ושאבתם מים בששון
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יב
אך מש"א לקדשו דמשמע שישראל מוסיפין קדושה בשבת ואיזהו קדושה מוסיפין כו' כיון שהוא קדש מצ"ע, אך הענין יובן בהקדם מאמר אני ראשון ואני אחרון דבחי' ראשון הוא בחי' אור א"ס שלמעלה מן החכ' ולכן נק' ראשון, כי ראשית הוא בחי' נוק' והוא בחי' חכ"ע שהוא בחי' מקבל לגבי למעלה מן החכ' כמ"ש והחכ' מאין תמצא (הגם שהוא בחי' משפיע לכל מה שלמטה הימנו שהוא כלליות הי"ס דאצי' ולכן נק' ראשית אליהם כו'), אך בחי' ראשון הוא בחי' דכר והוא בחי' הכתר שלמעלה מן החכ' שהוא בחי' משפיע לגבי ח"ע ובחי' הכתר נק' קדם שאינו בגדר ראשית ואחרי' (וכמארז"ל ראשון דמעיקרא משמע כמו הראשון אדם תולד כו'), ולכן א' אני הוא בחי' מל' דא"ס המתלבש בבחי' ראשון שהוא בחי' הכתר כנ"ל, הנה בחי' זאת הוא ג"כ אחרון היינו שנעשה בחי' דכר להשפיע גם במל' הנק' אחרית כי לפניו שוין הח"ע עם המל' כו' (ומבלעדי אין אלקים באמצעיתא שכל הצמצומי' דהשתל' אינם מסתירים לפניו כלל כו'), וזהו"ע חותמו של הקב"ה אמת שהוא בחי' רת"ס, כי הא' הוא בחי' ראש שהוא בחי' מל' דא"ס המלובש בח"ע, וראש אותיות אשר כמו שאנו אומרים אשר קדשנו במצותיו שהוא בחי' תענוג הפשוט הנמשך
63 חותמו של הקב"ה אמת : שבת נה, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תרמ"א ועשית ציץ
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יב
ופתחת עליו פתוחי חותם, הנה אמרז"ל חותמו של הקב"ה אמת ואין אמת אלא תורה א"כ תורה הוא החותם והוא בחי' אמת , דכתי' אמת קנה ואל תמכור, תורת אמת היתה בפי', דהנה על תורה כתי' כי באור פניך נתת לנו תורת חיים, פי' באור פניך הוא בחי' אור פני מלך חיים, אור פני הוא בחי' תקון ואמת הארת פנים ומלך חיים הוא בחי' ז"א, וזהו תתן אמת ליעקב וכמ"ש משה שהמשיך בחי' י"ג ת"ד דא"א בז"א, הגם דעיקר האמת הוא בח"ס מ"מ בז"א שם ניכר האמת , ועוד דמז"א נמשך למל', ואף דנת"ל דז"א מקור הגבול, מ"מ
59 חותמו של הקב"ה אמת : שבת נה, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תרמ"א קא מיפלגי במתיבתא דרקיע
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ח
קא מיפלגי במתיבתא דרקיע, בהרת קדמה לשער לבן טמא שער לבן קדמה לבהרת טהור ספק קוב"ה אומר טהור וכולהו מתיבתא דרקיע אמרי טהור, וצ"ל איך שייך דמתיבתא דרקיע שהם נבראים יפלגו עם הקב"ה דהקב"ה אומר טהור והם אומרים טמא, וכמו"כ צ"ל מ"ש בזהר קוב"ה אתי לאשתעשע עם צדיקיא בגינתא דעדן איך שייך דקוב"ה בא לשמוע פנימיות התורה מצדיקים דקוב"ה אתי לאשתעשע (בלקו"ת שה"ש בד"ה באתי לגני מבואר מאחר שהכל הי' גלוי וידוע לפניו ית' מקודם לכן וא"כ מהו השעשועים כ"כ יעו"ש, ומ"ש לשמוע פנימיות התורה כו' אפ"ל דקושטא דמילתא כן דבג"ע עיקר הלימוד ברוחניות דהלכה וכמבואר במ"א באריכות וזה נק' פנימיות התורה וכמ"ש בלקו"ת בד"ה ולא תשבית מלח כו').
6 גלוי וידוע לפניו : ע"פ שבת נה, א. ערובין יג, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
פלח הרמון אחרי ענין העבודה דיוה"כ
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יא, יג
על גילוי העצמי' שלמעלה מבחי' מקור להתפשטות [והגם שבבחי' קוין יש בחי' קו הימין שהוא בחי' גוון לבן היינו בחי' לובן המוגבל בבחי' קו כמו הלובן שבתוך חלל האותיות שהשחור מגבילו אבל עצם הלובן אינו מוגבל כמו הלבן המקיף ולכן כל אות שאין גויל מקיפה כו', אך גם לובן המוגבל בבחי' קו שרשו בבחי' העצמו' ולכן הימין מתגבר לעולם על השמאל ולכן מחמת זה לא תמה זכות אבות מחמת אברהם ששרשו בקו הימין ושורש קו הימין הוא בחי' חסד הפשוט כנ"ל וד"ל], והוא בחי' הגילוי דיחיד כנ"ל.
19 לא תמה זכות אבות : שבת נה, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
ביאורי תניא קיידנר, יעקב פרק יג
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יב, טו
צ"ל היטיב ההפרש בין מדריגות האמת , כי לכאורה אין בעולם רק ב' מדריגות או אמת או שקר, אך הענין הוא כי אמת האמיתי הוא הקב"ה, כי חותמו של הקב"ה אמת , פי' אמת האמיתי הוא שאין עוד זולתו אף אחר בריאת העולמות, כמ"ש אתה הוא ה' לבדך אתה עשית את השמים כו', פירוש אף אחר שנעשים השמים היינו אחר הבריאה, אתה ה' לבדך ממש כמו קודם הבריאה, וזהו הפי' אין עוד זולתו פי' עוד הוא ל' טפל, כמו יהודה ועוד לקרא , לכן כתיב אין עוד זולתו פי' שאין לומר שה' הוא העיקר והברואים הם בבחי' טפל אליו, כי אי"ז אמת האמיתי כמו קודם הבריאה שלא הי' מי שיקרא אף בשם טפל, ובאמת הוא לבדו ממש עתה כמו קודם הבריאה, לכן כתי' אין עוד כו' וזהו אמת האמיתי, והיפוכו ממש הוא השקר האמיתי הם הע"ש והקליפות שהם ממש בבחי' יש נפרד, כמ"ש לי יאורי ואני עשיתיני וכמ"ש נבוכדנצר אדמה לעליון, וזה נקרא בשם שקר אמיתי כי אין בהם שום בחי' מהאמת, אף מהמדריגות התחתונות מהאמת, אבל בחי' הקדושה כמו נש"י או מלאכים הם רחוקים בתכלית מקצה השקר מצד שהם משיגים שאין עוד זולתו, אך בבחי' האמת שלהם יש מדריגות רבות, כי בנשמות ומלאכים דעשי' הגם שיש בהם בחי' הביטול שהיא מדת האמת , אבל האמת היא במדריגה תחתונה מאוד, ומכל מקום רחוקים גם הם בתכלית מקצה השקר, ובנשמות ומלאכים דיצי' או דבריאה יש בהם הביטול לאלקות במדריגה גבוה יותר, ונקרא אמת במדריגה גבוה יותר, ונשמות דאצי' כמו נשמות האבות הגיעו למדריגה גבוה יותר במדת האמת , כידוע מנשמות השבטים שהיו בעולם הבריאה, נקרא ביטולם לאלקות רק בשם ביטול היש, אבל ביטול האבות נקרא בשם ביטול האין, כידוע ההפרש הגדול בין ביטול היש לביטול האין, ומדריגת משה הי' באצי' עצמה ממדריגה עליונה מנשמות האבות, כי נשמתם הי' מחג"ת דאצי' ונשמת משה הי' מחכמה דאצי', לכן הי' ביטולו במדריגה נעלה מהאבות, כי אברהם אמר ואנכי עפר ואפר ומשה אמר ונחנו מ"ה, שבחי' מ"ה הוא ביטול יותר מבחי' אפר, והגיע למדריגה יותר נעלה במדריגות אמת מאברהם , ובאמת גם משה לא הגיע כלל למדריגות האמת האמיתי של הקב"ה, כי אף שמשה הי' עניו מכל האדם אעפ"כ הי' נשמתו בריאה שלימה, ואם הי' בטל באמיתי' האמת מהראוי הי' שיתבטל לגמרי מכל וכל ולא יהי' מי שיאמר ונחנו מ"ה, וזהו כשאמר הראיני את כבודך אמר לו הקב"ה כי לא יראני האדם וחי, פי' אמיתיות עצמותו הוא שהוא לבדו ממש, לכן איך יכול האדם להשיג עצמותו כשיש מי שמשיג, לכן מובן היטב שגם משה שהי' ביטולו בבחי' אמת הנעלה בכל הברואים מכל מקום לא הגיע לאמיתית האמת כלל וד"ל.
221 שבת נה, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר