610

ד. בזוהר פרשת פנחס¹¹ נאמר שפנחס ראה "מ"ם פתוח שט באויר" וחשש שמא יתחבר אותו מ"ם פתוח לאותיות וא"ו תי"ו, "ותקח", "ותאכל", "ותתן", "ותפקחנה", שמהן בא הענין של היפך החיים מכל הצדדים. לכן צירף פינחס לשמו את המ"ם והרי זה בגימטריא רמ"ח, וכפי שנאמר גם שגימטריא של "יצחק" היא ר"ח ובצירוף המ' הרי זה רמ"ח, וזהו שנאמר: "ותקח רמח בידו". ברמח זה מנע פנחס את המגפה, וכ"ד האלף שמתו הם מילדי ערב רב.

ה. הגמרא אומרת במסכת שבת¹²: מ"ם פתוח – מאמר פתוח, מ"ם סתום – מאמר סתום. המפרשים מסבירים ש"מאמר פתוח" הוא גליא דתורה, ו"מאמר סתום" הוא נסתר דתורה, לפיכך נאמר¹³: לםרבה המשרה, במ"ם סתום במקום מ"ם פתוח, שכן הפסוק דן בלעתיד לבוא, שאז תורגש גם בנגלה – הפנימיות שבה, ולכן בו במקום שהי' צריך לבוא מ' פתוח – בא מ' סתום, כי גם בחלק " הנגלה תשתמע הפנימיות שבו.

המ"ם הפתוח מציין את הגליא דתורה, שלמרות שזה חכמתו ורצונו של הקב"ה, ודברי תורה אינם מקבלים " טומאה¹⁴, כפירוש הפסוק "הלא כה דברי כאש": "מה אש אינו מקבל טומאה – כך דברי תורה אינם מקבלים טומאה", והנגלה שבתורה בכלל זה – הרי האדם הלומד בו, אם לימודו אינו כדבעי, עלול להיפגע, לתורה עצמה אין הדבר עלול להזיק, דברי תורה אינם מקבלים טומאה, אך אין כן למי שלומד בה באופן של "לא זכה, לשמה ולקיימה", כמאמר רז"ל¹⁵.

וזה פירוש החשש שמא ה"מ"ם הפתוח השט באויר" יתחבר עם וא"ו ועם תי"ו: כשהמ' שט באויר, אינו קשור בשום "המשכה" למטה, התורה כפי שהיא לעצמה, אין שום נזק בכך כי דבר תורה אינם מקבלים טומאה. ברם, כשהוא מתחבר עם אות ו' שמשמעותו "המשכה" מלמעלה למטה [צורת אות ו' היא קו הנמשך בכיוון ממעלה למטה, ומוסבר בספרי הקבלה והחסידות שתוכן האות הוא, כתמונתה, "המשכה" מלמעלה למטה] עד שהוא מגיע לאות תי"ו, שעליו נאמר בגמרא^* כי יש בו שני הענינים: תחיה והיפוכה של זו, הרי בשעה שהתורה מתחברת לתי"ו הרי זה

אינא דטוב ורע" כאמור בזוהר נשא, ומוסבר ב"אגרת הקדש", סימן כ"ו.

ביתר בהירות: מפני ירידת הנשמה בגוף ונפש הבהמית, כביטוי הרשב"ץ:

חכמה עילאה בקדרה רותחת של בשר ועצמות", הרי משום המצב החומרי, כשהנפש הבהמית ויצר הרע "אקדימא טענתיה", ו"דרך ארץ (של העולם) קדמה לתורה" – כשאדם ניגש ללימוד