עה, ב
לסוף הכל (והוא בדרך כלל בבחי' א"ק שעקב דא"ק מסתיים בסוף עולם העשיה11 כידוע) להיותם רק בחי' משמש וטפל לחיצוניות הגוף לעמוד ולילך וכה"ג כנ"ל וד"ל אבל בבחי' ישיבה למעלה כמו וישב ה' מלך כו' וכה"ג שעיקר הענין הוא שמוחי' שבראש ומדות שבלב האדם העליון מאירים בבחי' הפנימית שבו ואז בחי' נו"ה מוגבהים ונכללים במוחי' ומדות עליונות כו' וע"ד דוגמא כמו שאמרו רז"ל ג"ש ראשונות12 יושב הקב"ה ועוסק בתור' כו' שישיבה זו עד"מ בישיבת אדם התחתון לעסק לימודו בעיון שכלו שמאירים במדות שבלב לחו"ג בדין ופסק הלכה לחיוב או לזכות שאע"פ שכופף קומתו אבל הוא בחינת ירידת והמשכת המוחין דחב"ד כו' ומכ"ש בג"ש שניות שיושב ודן במדות שבלב ע"פ משפט התורה כמו המלך שיושב על הכסא לשפוט העם אע"פ שזהו ירידה יותר וז"ש וישב ה' מלך כו' אבל הוא בחי' הפנימית שבו ואז בחי' נו"ה דרגלים נכללים ועולין בפנימית המדות והמוחין וזהו בחי' עליי' לנה"י בחג"ת כו' וכמו בשבת דכתיב אם תשיב משבת רגליך13 כו' שבחי' נה"י עולין בחב"ד כו' לפי ששובת ממלאכתו שנשפע מחיצוניות דנו"ה כמשל אדם שיושב ונח ולא יצא חוץ ממקומו כו' וד"ל וכך בזמן בהמ"ק שהיה גלוי אלקות בהיכל ק"ק היה בחי' ישיבה למעלה להאיר בכנ"י מבחי' פנימיות המוחין ומדות עליונות באור פני מלך חיים כו' כמלך שיושב בהיכלו כו' (ומשחרב בהמ"ק אין להקב"ה בעולמו אלא רק ד"א של הלכה14 במקום היכל ק"ק דאורייתא היכלא עילאה דקוב"ה15 כו') (אבל בזמן הגלות הרי הוא ית' בהסתר פנים מכנ"י כו' ואמנם כאשר צריך להושיע לישראל מצרתם בין הגוים שהן הע' שרים כתיב הנה ה' עומד לריב עמים16 כו' וכמו שאנו אומרים בנס דחנוכה עמדת להם בעת צרתם17 עמדת דוקא והענין הוא דגם שעמידה ברגל הוא בבחינת חיצוניות כנזכר למעלה אבל כשעומד אדם לריב זהו בא מכל כחו הפנימי שעומד בכל כחו להשפיל למנגד לו העומד לנגדו וכמו במלחמה שעיקר עוז וכח וגבורה לנצח לנגדו אינו אלא בכחו בעמידה חזקה על רגליו כגבור שיעמוד בכל כחו עוז להציל עצמו וסייעתו ולהבריח למנגדו הקם עליו כו' שנמצא יש כח ברגל יותר מבראש שהרי כל גבורתו אינו אלא בכח עמידתו דוקא (שהרי תחילת נפילה ניסה18 כשלא יוכל לעמוד לנגד ויברח כו') וכמו"כ לענין מלחמה וניצוח בדברים כמו בדברי חכמה או בטו"ת19 ובדברים שבלב בדברי תוכחה ורוגז אינו רק בכח העמידה שכאשר יתגבר בלבו ודעתו על המנגדו יקום על רגליו דוקא ובזה ניכר דוקא כח ועוז גבורתו בחכמה ומדות כו' כמו בגבורת הלב במלחמה ממש וזהו שארז"ל בים נדמה להם כבחור20 עושה מלחמה כמ"ש ה' איש מלחמה21 שאע"פ שטענה מדה"ד מה נשתנו אלו מאלו22 הללו הן עובדי ע"ז23 כו' ועכ"ז נלחם במדות שבלב להטות לחסד לישראל ולדין למצרים שאלו יטבעו בים ואלו יצאו לשלום וז"ש ה' איש מלחמה ומלחמה זו היתה בעמידה כמ"ש הנה ה' עומד לריב עמים וכמ"כ בכל צרת ישראל מרוב המקטרגים ברוחניות למעלה ובגשמיות למטה ה' ילחם להם כגבור עושה מלחמה
הערות
- 11. שעקב א"ק. . העשיה : ראה אגה"ק ס"כ (קלא, ב). הנסמן במאמרי אדה"א ויקרא ח"א ע' טו.
- 12. ג"ש ראשונות : ראה ע"ז ג, ב.
- 13. אם תשיב משבת רגליך : ישעי' נח, יג.
- 14. אין. . ד"א של הלכה : ראה ברכות ח, א. מאמרי אדה"א ויקרא ח"ב ע' תמד, וש"נ. הנחות תקע"ז ע' ש. וש"נ.
- 15. דאורייתא היכלא עילאה דקוב"ה : ראה זהר ויקהל ר, א.
- 16. הנה ה' עומד לריב עמים : וכ"ה גם בסמוך. מאמרי אדה"א קונטרסים ע' שלח. וש"נ. ראה ישעי' ג, יג. לעיל הערה 7.
- 17. עמדת להם בעת צרתם : נוסח ועל הנסים (לחנוכה). ראה גם מאמרי אדה"א קונטרסים ע' שלח.
- 18. תחילת נפילה ניסה : סוטה מד, ב. ספרי (ורש"י) שופטים כ, ט.
- 19. בטו"ת : בטענות ותביעות.
- 20. בים נדמה להם כבחור : ראה מכילתא בשלח טו, ג. יתרו כ, ב (ורש"י שם). מאמרי אדה"א בראשית ע' רפב ואילך. שמות ח"א ע' קלא. ויקרא ח"א ע' רמח. וש"נ.
- 21. ה' איש מלחמה : בשלח טו, ג.
- 22. מה נשתנו אלו מאלו : לשון הגמ' שבת נה, א. ראה זהר תרומה קע, ב. יל"ר בשלח יד, כח.
- 23. הללו הן עובדי ע"ז : ראה זהר ויל"ר שם. מאמרי אדה"א ויקרא ח"ב ע' תטז בהערה.
רש"י על שמות כ׳:ב׳ - הטקסט מספריא
אשר הוצאתיך מארץ מצרים. כְּדַאי הִיא הַהוֹצָאָה שֶׁתִּהְיוּ מְשֻׁעְבָּדִים לִי; דָּ"אַ, לְפִי שֶׁנִּגְלָה בַיָּם כְּגִבּוֹר מִלְחָמָה וְנִגְלָה כָּאן כְּזָקֵן מָלֵא רַחֲמִים, – שֶׁנֶּאֱמַר וְתַחַת רַגְלָיו כְּמַעֲשֵׂה לִבְנַת הַסַּפִּיר (שמות כ"ד), זוֹ הָיְתָה לְפָנָיו בִּשְׁעַת הַשִּׁעְבּוּד, וּכְעֶצֶם הַשָּׁמַיִם, מִשֶּׁנִּגְאֲלוּ – הוֹאִיל וַאֲנִי מִשְׁתַּנֶּה בְמַרְאוֹת, אַל תֹּאמְרוּ שְׁתֵּי רָשׁוּיוֹת הֵן, אָנֹכִי הוּא אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מִמִּצְרַיִם וְעַל הַיָּם. דָּ"אַ לְפִי שֶׁהָיוּ שוֹמְעִין קוֹלוֹת הַרְבֵּה, שֶׁנֶּאֱמַר אֶת הַקּוֹלֹת – קוֹלוֹת בָּאִין מֵאַרְבַּע רוּחוֹת וּמִן הַשָּׁמַיִם וּמִן הָאָרֶץ – אַל תֹּאמְרוּ רָשׁוּיוֹת הַרְבֵּה הֵן; וְלָמָה אָמַר לְשׁוֹן יָחִיד אֱלֹהֶיךָ? לִתֵּן פִּתְחוֹן פֶּה לְמֹשֶׁה לְלַמֵּד סָנֵגוֹרְיָא בְּמַעֲשֵׂה הָעֵגֶל, וְזֶה שֶׁאָמַר לָמָה ה' יֶחֱרֶה אַפְּךָ בְּעַמֶּךָ – לֹא לָהֶם צִוִּיתָ לֹא יִהְיֶה לָכֶם אֱלֹהִים אֲחֵרִים אֶלָּא לִי לְבַדִּי (שמות רבה):
מבית עבדים. מִבֵּית פַּרְעֹה שֶׁהֱיִיתֶם עֲבָדִים לוֹ, אוֹ אֵינוֹ אוֹמֵר אֶלָּא מִבֵּית עֲבָדִים שֶׁהָיוּ עֲבָדִים לַעֲבָדִים? תַּ"לֹ וַיִּפְדְּךָ מִבֵּית עֲבָדִים מִיַּד פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרָיִם (דברים ז'), אֱמֹר מֵעַתָּה עֲבָדִים לַמֶּלֶךְ הָיוּ וְלֹא עֲבָדִים לַעֲבָדִים (מכילתא):
אשר הוצאתיך מארץ מצרים WHO HAVE BROUGHT THEE OUT OF THE LAND OF EGYPT — That act of bringing you out is alone of sufficient importance that you should subject yourselves to Me. Another explanation: because He had revealed Himself to them at the Red Sea as a mighty man of war and here He revealed Himself as a grey-beard filled with compassion, as it is stated in connection with the Giving of the Law, (Exodus 24:10) “and there was under His feet as it were a brick-work of sapphire”, which is explained to mean that this (the brick-work) was before Him at the time of their bondage; “and there was as the essence of heaven” (i. e. joy and gladness) when they had been delivered (cf. Rashi on Exodus 24:10), thus the Divine Glory changed according to circumstances, — therefore He stated here: Since I change, appearing in various forms, do not say, “There are two divine Beings”; it is I Who brought you forth from Egypt and Who appeared to you at the Sea (cf. Mekhilta). Another explanation: because they then heard many voices, as it is said (v. 15) “the people heard the voices (הקלות)” — voices coming from the four cardinal points and from the heavens and from the earth — therefore God said to them, “Do not say there are many Deities”. — Why did God say in the singular אלהיך, “Thy God”, (as though speaking to one person alone)? To afford Moses an opportunity to speak in defence of Israel at the incident of the golden calf. This, is exactly what he did say, (Exodus 32:11) “Wherefore, O Lord, doth Thy wrath glow against Thy people”, for not to them didst Thou give the command, “There shall be to thee no other gods” but to me alone! (Exodus Rabbah 43:5)
מבית עבדים OUT OF THE HOUSE OF SLAVES — This means, from the house of Pharaoh where ye were slaves to him. Or perhaps it only says “from the house of slaves” in the sense of a house belonging to slaves to that the words imply that they were slaves to slaves (a most abject form of slavery)! But elsewhere it states, (Deuteronomy 7:8) “He redeemed thee from the house of slaves, from the hand of Pharaoh, king of Egypt”, so that you must now admit that they were slaves of the king and not slaves to slaves and the meaning is: from the house where you were slaves (Mekhilta).
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.