יונתי בחגוי הסלע
תפגיונתי בחגוי הסלע
בס"ד פ' ואתחנן
<1>
יונתי בחגוי1 הסלע2 וגו', הנה כנס"י נמשלו ליונה כמארז"ל בפ"ד דשבת דמ"ט א' גבי אלישע בעל כנפיים ומ"ש כנפי יונה משאר עופות משום דאמתיל כנס"י ליונה שנא' כנפי יונה נחפה בכסף (תלים ס"ח י"ד) מה יונה כנפי' מגינות עלי' אף ישראל4 מצות3 מגינות עליהן, וכ"ה ספ"ח דברכות דנ"ג ע"ב מה יונה אינה ניצלת5 אלא בכנפי' אף ישראל אינם ניצולין אלא במצות, ומזה פי' רש"י בשבת הנ"ל שהיונה ניצלת ע"י שמכה בראש כנפיה6 וע' בזח"ג פנחס דרל"ד א' ובמק"מ שם, וע' עוד בפ' בלק דר"ד ע"ב גבי ואלבישו נהורין ואלין7 אקרון כנפים עילאין, תפדובמק"מ שם נהורא קדמאה א"ק8, בההוא נהורא עתיק, ונת' ע"ז כי הכנפים הם כלי להרצון9 שהרי העוף יעופף למעלה בגובה או למטה, והכל בעפיפת הכנפים באופן אחד, א"כ זה שלפעמים מעופף למעלה ופעמים למטה זהו מחמת הרצון לבד שכפי הרצון כך נעשה הפריחה הוא עפיפת הכנפים, ועד"ז יובן שהמצות הם כלים להרצון העליון נק' כנפי יונה, וזהו שפי' בפ' פנחס שהם ממשיכים הרוח להמתיק הגבורות של האש וחום הלב. וביאור הענין דהנה ארז"ל כל האומר אין לי אלא תורה10 אפי' תורה אין לו, אלא שצ"ל תורה וגמ"ח, ולכאו' יפלא הלא מצות התורה היא גדולה ונפלאה מאד עד שמצינו שויתר הקב"ה על ג' עבירות חמורים דע"ז וג"ע וש"ד ולא ויתר על ביטול תורה11 שהמאור שבה מחזירם למוטב ולמה בלא מצות אפילו תורה אין לו כו'. אך הענין שאין זה פירכא כלל דמה שוויתר כו' המאור שבה נת' ע"ז בד"ה ושננתם באריכות12 שהפגם בכל המצות זהו כמו החסרון באבר פרטי שיכולים להיות גם בלתי אבר ההוא, אבל התורה היא כמו האברים הפנימיים13 שנקובתם במשהו14, ונמשלה לדם15 שבו מלובש הנפש כמ"ש כי הדם הוא הנפש16 ובו תלוי תפהעיקר חיות נפש האדם כו', ועכ"ז אינו סותר כלל למארז"ל כל האומר אין לי אלא תורה שבאמת בהעדר גמ"ח שה"ע המצות אפי' תורה אין לו כו'. והענין הוא דכתי' כי נר מצוה17 ותורה אור, המשיל התורה לאור המאיר הרבה והמצות לנר פרטי יחידי ועכ"ז הקדים נר מצוה לתורה אור להיות כי גם בחי' אור התורה תלוי בבחי' נר מצוה. ויובן בהקדם ענין מה שדימה את המצות לנר, בהיות ידוע כי דליקת אור הנר תלוי' באויר18 שסביבה, אשר בלא אויר אינה יכולה כלל לדלוק, ולכן אין כופין כלי19 ע"ג הנר בשבת מפני שיכבה הנר ונמצא גורם כיבויה, וכן באויר גס ג"כ לא תדלוק20 וכל שאויר זך ביותר תדלוק בטוב יותר שנמצא כל ענין דליקתה תלוי' באויר דוקא, והענין הוא שאויר הוא אותיות אור יו"ד21, פי' שהוא שרש ומקור בחי' היו"ד22 שהיו"ד הוא בחי' העלם אור שבא לידי גילוי אח"כ, והאויר הוא מקורו שבא ונמשך משם, וע"ד מ"ש בת"ז אנת הוא חכים23 שענין בחי' חכים הוא כמו פועל יוצא (רק שבאמת אין זה פועל יוצא מפני שהוא וחכמתו א'24 כו', והיינו <2>
שבו ית' אינו שייך לומר יצא כלל, וגם כי אין עוד מלבדו25 כו') ואנת קאי על אוא"ס שמפעיל את בחי' חכים ולא בחכ' ידיעא כו', והיינו בחי' רצון העליון שעלה ברצונו שיהי' בחי' חכים כו', וזהו בחי' האויר אור ומקור בחי' יו"ד דחכמה26 שהוא בחי' התורה בכלל, והמצות נמשלו לנר, להיותם בשרשם בבחי' רצה"ע שלמעלה מחכמת התורה ולכן עיקר התורה תלוי' בקיום המצות כו', כמ"ש וצדקה תהי' לנו כי נשמור לעשות את כל כו', פי' שכל המצות נק' בשם צדקה27, והיינו שכמו הצדקה הוא להחיות רוח תפושפלים28 עד"מ העני דלית לי' מגרמי' כלום שהוא שפל ונבזה בעיני עצמו שעומד בפתח הבית לבקש השפעת חיי נפשו לחם לאכול כדי חייו עכ"פ, כך כל העולמות הם דכים ושפלים נגדו ית' שאינם תופסים שום תפיסת מקום כלל, שהרי כלליות כולם היא מהארה בעלמא שאינו נוגע כלל כמ"ש במ"א שלכן אני הוי' לא שניתי29 כו', אי לזאת ההשפעה שנשפע מאתו להחיות כלליות ההשתל' זהו נק' בשם צדקה, וממשיכים בחי' צדקה זו ע"י הצדקה שעושה למטה עי"ז נמשך גילוי אלקות בכל העולמות, וזהו בחי' אור התורה שהוא מקור הארת האור שבכל העולמות להיות מבחי' חכ' ראשית ההשתל'30 כו', וזהו משפט וצדקה ביעקב אתה עשית31, פי' שע"י הצדקה שיעקב עושה עי"ז נמשך בחי' אתה שמורה על הגילוי32 כנודע, וצדקה זו משפט כתיב בה שלא די במה שיתן צדקה ממה שנשאר אצלו אחר כל תענוגי הגשמי' שיתענג בה אדם הגשמי, אלא שצריך לשפוט א"ע מהמותרות כו' שלא אמרו חייך קודמין33 אלא בקיתון של מים וכמעשה שהי' שלשניהם לא הי' מספיק כלל, אבל לא שיחיה האדם בתפנוקי בנ"א וחבירו ימות ברעב ח"ו כו', ולזה צדקה זו משפט כתיב בה, ומאי חזית34 כו', ולכן כל מה שהוא מוכרח לחיי נפשו אשר בלעדו א"א לו לחיות כנ"ל ע"ז אמרו חייך קודמין כו', וע"י בחי' אתכפיא זו ממשיכים בחי' אתה בחי' גילוי כו'. וג"ז אתה עשית, פי' הגם שצדקה זו הוא בחי' אתכפיא גדולה הן במתן צדקה בפו"מ והן בעשיית כל המצות שנק' בשם צדקה, היינו שלא לאמר כבד לי כעת לעסוק במצוה זו או שאין לו פנאי וע"ז צריך לשפוט א"ע אם א"א לו לחיות בפו"מ אזי אשר וחי בהם35 כתי' ולא שימות בהם, אבל כל שלא הגיע למדריגה זו כו', שנמצא שזהו אתכפיא גדולה אמנם מהו תופס מקם נגדו ית' מאחר תפזשכלליות השתל' הוא רק הארה בעלמא, ולזה אמרו אתה עשית שאתה ית' עשית כן ונתת לנו תורתיך וצויתנו מצותיך וכך עלה ברצונך שאתכפיא זו תפעול להיות גילוי בחי' אתה כו', ונמצא כי בחי' תורה אור תלוי בנר מצוה כו', ולכן האומר אין לי אלא תורה אפי' תורה אין לו, אלא שצ"ל תורה וגמ"ח שע"י גמ"ח שהוא לגמול חסדים טובים ע"י בחי' נר מצוה שעי"ז יומשך הארת אור התורה כו'.
קיצור. כנס"י נמשלו ליונה, כנפי' מגינות, ניצולים במצות, הכנפי' הם כלים להרצון <3>
כמ"כ מצות רצה"ע, אין לי אלא תורה, כי כדי שיומשך אור התורה זו ע"י המצות ששרשם בכתר בחי' אויר מקור האור כו'.
ב) וביאור הענין36, דהנה האויר הוא למטה מיסוד האש37, ועכ"ז יש בו דקות יותר מבאש, והיינו דעם היות שנשפל למטה יותר אבל בשרשו גבוה יותר, וכענין שא' יעקב מה נורא המקום הזה38, וכן בשמ"ע א"א הגדול הגבור והנורא39 שזהו נגד ג' אבות, שנמצא והנורא זהו נגד יעקב, שלכאו' בחי' נורא שייך למדתו של יצחק בחי' גבורה40, אלא לפי שיעקב הי' מחבר ב' בחי' דחו"ג אברהם ויצחק41 לכן הי' כלול משניהם, ולכן הי' בחיר שבאבות42 כמ"ש כי יעקב בחר לו י"ה43, להיותו בקו האמצעי ת"ת עולה עד הכתר44, ולכן בכחו לחבר חו"ג כמ"ש מזה באגה"ק סי' י"ב בענין המשל ופחד עמו, ובד"ה גן נעול באריכות45, וז"ש מה נורא כו' פי' נורא הוא מקור היראה46 כמ"ש ואתנם לו תפחמורא ויראוני47 שהמורא שנותן49 זהו מקור שיהי' ויראוני48 כמ"ש מזה במ"א, ומורא ונורא הנו"ן והמ"ם שנים50 מפעילים רק שהמ"ם מורה על מקור הפעולה51 בזולתו ונו"ן הוא מקור היראה עצמה כו', וענינם א' הוא, ועכ"ז בהשתלשלות הת"ת הוא למטה מחו"ג, כך הוא בענין האויר שעם היות שהיא למטה מיסוד האש במקום חנייתם בהשתלשלו' בריאותם ומצבם מ"מ שרשו גבוה יותר עד שאויר הוא מקור האור52, וז"ע שהוא אותיות אור יו"ד, פי' יו"ד הוא חכ' ונת' במ"א שבו עצמו יש אור וכלי53, והיינו שההשכלה שבאות יו"ד הוא בחי' אור החכ', והמביא השכלה זו לידי גילוי ממקורו הנעלם, היינו מה שנשאר אח"כ גם כן בהעלם, זהו עצם אות היו"ד עצמו שהאותיות פעולתם להוביל ולהמשיך אור שכל לבוא לידי גילוי, ודעת לנבון נקל54 שהמביא לידי גילוי כחו יותר רב ועצום מהדבר שבא לידי בחי' הגילוי, ע"ד כמו פועל ונפעל, שבהכרח לומר שהפועל חזק יותר מהנפעל55 כו', ועד"ז יובן בענין אויר אור יו"ד שהיו"ד כולל האור דתורה והאותיות שמביאים אור השכלת שכל התורה לבוא לידי גילוי כו', ואויר אור יו"ד שהוא האור והמקור דכלליות היו"ד דתורה, והיינו בחי' המצות שהם הם הנר שכשדולקת בהכרח שיש אויר סביבה לכן היא הממשיך בחי' תורה אור, ועז"נ יעקב חבל נחלתו56 פי' חבל לכאו' אין לו שייכות כ"כ דהל"ל יעקב נחלתו57 אלא לרמז שכמו החבל כשראשה א' קשור למעלה58 והשני הורד עד למטה מטה, הנה כשמנענעים בראש החבל שלמטה מתנענע ראש החבל שלמעלה כך המצות עם היות שהם במל' בחי' מצות המלך60 מ"מ בשרשם הם בבחי' הכתר59, שהרי תרי"ג מצות61 הם תרי"ג תפטארחין דגלגלתא62, ותרי"ג מצות עם ז"מ דרבנן64 הם תר"ך63 עמודי אור65, וכמשנ"ת מזה במ"א, לכן ע"י עשיית המצות למטה ה"ז כמו שמנענע בחבל למטה בקצה התחתון הנה עי"ז מתנענע קצה העליון שלמעלה, ולכן ע"י הנר מצוה מאיר בחי' אור התורה כו'.
קיצור. דעם היות הרוח הוא למטה מיסוד האש עכ"ז שרשו גבוה יותר כמו הת"ת <4>
שבסדר עמידת הספירות הוא למטה מחו"ג, ועכ"ז עולה עד הכתר, אויר אור יו"ד פועל ונפעל, יעקב חבל נחלתו.
ג) והרמב"ם ז"ל במ"נ67 ח"א פ"ז68 פי' דרוח (הוא אויר) הוא ג"כ הכוונה והרצון כמ"ש כל רוחו יצא כסיל69 דפי' כוונתו ורצונו, וכמוהו ונבקה רוח מצרים70 כו', ועד"ז נא' מי תכן את רוח ה'71 כו', פי' מי הוא אשר ידע את סדר רצונו כו' ע"ש. וכמו"כ יובן מ"ש בזהר שכנפי' ממשיכים הרוח כנ"ל היינו בחי' הרצה"ע ב"ה66, וע' בת"א פ' תרומה בכי"ק ביאור לענין הכרובים בענין סוככים בכנפיהם על הכפורת73, שהכרובים נעשים מקשה אחת מהכפורת74 שהוא בחי' כתר א' לשניהם75, וגם בחי' מקיף על הלוחות שבארון שהן בחי' יסוד אבא76 שנתלבשו בעשייה בזמן המשכן והמקדש, ובזמן עליית הכרובים הם מעלים גם הכפורת והלוחות לאצי' לכן הם סוככים בכנפיהם על הכפורת שהכפורת עולה76 עמהם72.
תצוהנה זמן עפיפתם היינו עלייתם נת' בזהר פ' אחרי דנ"ט78 ובפ' ויחי דרך"ח סע"ב תלת זמנין ביומא כו', אינון מגרמייהו סלקין גדפייהו כו', ופי' הרמ"ז שם דהיינו בשעת ג' תפלות שבכל יום, היינו בכל עת וזמן התפלה שהוקבע למטה הנה הם עולים ג"כ, והיינו ע"י התעוררות אהוי"ר שבישראל, שנודע שהאוי"ר נק' גדפין79 וע"י פרחא לעילא77, ולכן קיום התומ"צ זמן עלייתן הוא בזמן התפלה לפי שאז הוא זמן התעוררות אהוי"ר בעבודה בנפש האדם כו', וז"ע עולת תמיד80 כמ"ש במ"א, ולכן אז מתעוררים ג"כ הכרובים וסלקין גדפייהו כו', ושרש ענין עליות התומ"צ בזמן התפלה מפני שאז מתעוררים בנש"י בחי' אהוי"ר כנ"ל זהו כי גם שרש המצות הוא ג"כ אהוי"ר, וכנודע ממ"ש במ"א באורך שאהבה היא שרש רמ"ח מ"ע ויראה היא שרש שס"ה ל"ת81 רק שבענין המצות הנה האהוי"ר הם רק שרשם לבד, ובתפלה הוא זמן התעוררות עצמם, והם בחי' הגדפין לפרחא ע"י לעילא כו', ועכ"ז גם בכל המצות יש כח בחי' גדפי' שהרי ארז"ל במדרש תנחומא הוי זהירין83 במצות82 שהם שלוחי ושלוחו של אדם כמותו, פי' שלוחי' שנשלח ע"י בחי' הרצה"ע עד למטה מטה להתלבש בדברים הגשמים וה"ז כמו הכנפים הם שלוחי הרצון שע"י השלוחי' אלו יגיע העוף לעופף למעלה או למטה כפי הרצון כנ"ל להיות כי הם שלוחי הרצון כו', וכן המצות הם שלוחי הרצה"ע כו', וכמו שהכרובים היו סוככי' בכנפיהן כו', כן בחי' המצות הם סכך ומקיף על בחי' הלוחות שהם בחי' יסו"א, וכמשי"ת לקמן אי"ה בענין הראני את מראיך85 והשמיעני כו', דשרש המצות גבוהות יותר84 כו', וגם עכשיו כשנגנז הארון87 כו' הנה ארז"ל אין להקב"ה בעולמו אלא ד"א של88 הלכה86 שהם במקום המקדש והשראת שכינתו שבין ב' בדי הארון89 תצאהוא עכשיו בד' אמות של הלכה, והמצות שהם גדפין בחי' כנפי' העליונים, הם סוככים בכנפיהם על הכפורת <5>
והארון והלוחות שהוא ענין ד"א של הלכה דעכשיו כו', בבחי' לימוד התורה לשמה שבה שורה אוא"ס דאורייתא וקוב"ה כולא חד90 כו', וארז"ל א"ת חרות92 כו' שאין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה (בפ"ו דאבות)91 וכל א' מישראל מקיים לימוד התורה ע"פ הדחק ע"י שהוקבע בסדר התפלה93 דברי רז"ל94, וע' בסוף מנחות בענין הלכה ואין מורין כן95, ופי' מלאים מצות כרמון96 כו', ולכן המשל דומה לנמשל מה יונה כנפי' מגינות כו' כך ישראל מצות מגינות כו'.
קיצור. לפי פי' הרמב"ם ז"ל רוח הוא הרצון, א"כ מצות שהם רצה"ע הם עצמם בחי' רוח, ובכלליות הגדפי' דכרובי' מקיפי' גם על יסו"א הן בהעלאה והן בהמשכה, וזהו מה יונה כו' כך ישראל מצות מגינות עליהם כו'.
הערות
עמוד תפג
- 1. יונתי בחגוי הסלע : בספר התולדות של כ"ק אדמו"ר מהר"ש ע' 52 הערה 11 כותב כ"ק אדמו"ר: מכאן ועד סד"ה וזהו אני לדודי הוא המשך הנודע בשם ”יונתי — תר"ם" ונדפס, ביחד עם עוד מאמרים אחדים משנת תרמ"א, בשם: לקו"ת תורת שמואל ש"ח. סיום ההמשך נדפס בספר התולדות שם ע' 59 — ולקמן ע' תקסג. המשך זה הכולל תשעה מאמרים (שהם כ"ה פרקים — פרט להסיום), נאמר מש"פ ואתחנן עד מוצאי ר"ה תרמ"א. למאמר זה פ"א — להתחלת המאמר (עד וביאור הענין) — לשון אוה"ת שה"ש ח"א ע' שיב (בשינויים והוספות). ראה גם תו"א מקץ מב, ג. בשלח סג, ב. פ"ב — ראה תו"א מקץ מג, ב (בהוספות ושינויים). סידור שער החנוכה רעג, ג ואילך. פ"ג — בתחלתו לשון אוה"ת שה"ש ח"א ע' שיב (בשינויים). הנחת כ"ק אדמו"ר מהורש"ב מדרוש זה נדפסה לקמן (בחלק הנחותיו ).
- 2. יונתי בחגוי הסלע : שה"ש ב, יד.
- 4. ישראל : באוה"ת כאן: כנס"י. בגמ' כבפנים.
- 3. כנפי יונה. . מצות : ראה גם אוה"ת (יהל אור) תהלים ע' רלו.
- 5. ניצלת : בגמ' ואוה"ת: ניצולת.
- 6. כנפיה : ברש"י: גפה. וברש"י שבע"י: גפי'.
- 7. ואלבישו. . ואלין : בזהר ואוה"ת: ואתלבשו. . ואינון.
- א. מהדורת קה"ת תש"ז.
- ב. ר"ה תרמ"א.
- ג. ראה בסמוך שולי הגליון ד.
- ד. ויש להעיר שגם שאר המאמרים הם שייכים להמשך זה. ראה להלן מאמר ד"ה וכל שיח השדה על יד הערה 35 שכותב : וכמבואר בד"ה ביום השמע"צ שבד"ה יונתי בחגוי הסלע. ובסה"מ תרמ"ג ע' נג: והוא שייך ליונתי מ"ם. וראה גם הנרשם לקמן בהערה 1 במאמר ד"ה שובה ישראל־ ד"ה כנשר יעיר־ ד"ה עשה צדקה ומשפט־ ד"ה ויובן כו' הני ששה ועשרים הודו. בספר התולדות שם נרשם סיום ההמשך אחרי מאמר ד"ה סוכה שחמתה מרובה מצלתה — וכן נדפס כאן.
- ה. ויש להוסיף הנחה זו לרשימת מאמרי דא"ח של כ"ק אדמו"ר מהר"ש ש. ז.
- ו. להלן באה רשימת הדרושים כפי שמופיעה בספר התולדות הנ"ל ובחצאי ריבוע ניתוספו בריש הדרוש פתיחת הדרושים — שכנראה לא נרשמו ע"י כ"ק אדמו"ר מהר"ש — כפי שהם מופיעים בהנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב. א) יונתי בחגוי הסלע — (פרקים א-ג), פ' ואתחנן. ב) [ואהבת את ה' אלקיך] והנה כמו שנמשלו המצות בנר — (פרקים ד-ז), פ' עקב. ג) [יפה שעה אחת] ועפ"ז כו' נרי בידך — (פרקים ח-יו"ד), פ' ראה. ד) [לכל תכלה כו'] אך עדיין צ"ל מאחר שבחי' חיוהי — (פרקים יא-יב), פ' שופטים. ה) [אני לדודי] והנה כל מה שנת"ל בענין עליית נה"א — (פרקים יג-טו), פ' תצא. ו) [אני לדודי] והנה אני לדודי ודודי לי — (פרקים טז-יח), פ' תבוא. ז) [יפה שעה אחת] ומעתה כו' אני לדודי ועלי תשוקתו — (פרקים יט-כאז), פ' נצבים. ח) [ובחודש השביעי] ויובן ענין הטוב — (פרקים כא-כב), ר"ה. ט) וזהו אני לדודי — (פרקים כג-כה), מוצאי ר"ה. סיום ההמשך וזהו שרש ענין יונתי בחגוי הסלע נדפס לקמן אחר מאמר ד"ה סוכה שחמתה מרובה מצלתה. חלק מפרק כא נכנס בדרוש ויובן ענין הטוב (ר"ה תרמ"א).
עמוד תפד
- 8. ובמק"מ. . א"ק : ראה גם אוה"ת בהעלותך שבהערה הבאה.
- 9. הכנפים הם כלי להרצון : ראה גם (בנוסף לאוה"ת כאן) אוה"ת בהעלותך ע' שדמ. קרח ע' תשיג. לקמן (בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) בהנחה כאן על יד הערה 10: ועל ל' החסידות. ד"ה ובחודש השביעי הב' על יד הערה 108. (בחלק ההנחות) הנחה ד"ה כנשר יעיר קנו על יד הערה 141. נזכר גם במאמר ד"ה כנשר יעיר קנו תשכ"ה.
- 10. כל האומר אין לי אלא תורה : ראה יבמות קט, ב. סה"מ תש"ח ע' 266 בהערה.
- 11. שויתר הקב"ה. . ולא ויתר על ביטול תורה : ראה ירושלמי חגיגה פ"א, ה"ז. פתיחתא דאיכ"ר ב. הל' ת"ת לאדה"ז פ"ד, ה"ז.
- 12. דמה שוויתר. . בד"ה ושננתם באריכות : ראה סה"מ תרל"ו ח"ב ע' רצז ואילך. אמ"ב שער הק"ש פא, ב ואילך. אוה"ת ואתחנן ע' רמז. ע' עבר ואילך. ע' שב ואילך. סה"מ תרכ"ט ס"ע רצב ואילך ובהנסמן שם.
- 13. התורה. . האברים הפנימיים : ראה תו"ח פקודי ח"ב תנג, א ואילך.
- 14. האברים הפנימיים שנקובתם במשהו : ראה חולין מב, א.
- 15. התורה. . ונמשלה לדם : לקו"ת במדבר יג, א.
- 16. כי הדם הוא הנפש : פ' ראה יב, כג.
עמוד תפה
- 17. כי נר מצוה : משלי ו, כג. ראה גם בהבא לקמן תו"א שבהערה הבאה.
- 18. דליקת אור הנר תלוי' באויר : ראה גם תו"א מקץ מב, ג . מג, ב. סידור שער החנוכה רעג, ג. אוה"ת תזריע כרך ב' ע' תקכ . בהעלותך ע' שמג.
- 19. אין כופין כלי : ראה שו"ע אדה"ז הל' שבת סרע"ז, ס"ח. תו"א־ סידור־ אוה"ת תזריעט שבהערה שלפנ"ז.
- 20. באויר גס ג"כ לא תדלוק : ראה גם לקו"ת חוקת סה, סע"ד. מאמרי אדה"ז תקס"ז ס"ע רסה. אתהלך לאזניא ע' צט . סידור ואוה"תט שבהערה 18. לקמן (בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) בהנחה כאן על יד הערה 97.
- 21. שאויר. . אור יו"ד : ראה זהר בראשית טז, ב. תו"א מקץ מב, ג. מג, ב. מאמרי אדה"א ויקרא ח"ב ע' תנ. וש"נ.
- 22. שאויר. . אור יו"ד. . ומקור בחי' היו"ד : ראה גם אוה"ת תזריעט שם. לקמן פ"ב. (בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) בהנחה כאן על יד הערה 138 ואילך.
- 23. מ"ש בת"ז אנת הוא חכים : בהקדמה יז, ב. ראה גם לקמן (בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) בהנחה כאן על יד הערה 140. ד"ה מפני שיבה תקום על יד הערה 13. לעיל ח"א (בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) הנחה ד"ה משה קבל על יד הערה 28. סה"מ תרל"ח ע' קצב ובהערה 1537.
- 24. שהוא וחכמתו א' : פרדס שער מהות והנהגה ש"ח, פט"ו. תניא פ"ב.
- 25. אין עוד מלבדו : ואתחנן ד, לה.
- 26. יו"ד דחכמה : ראה זהר בראשית לא, א. מאמרי אדה"ז על פרשיות התורה ח"ב ע' תשסד ובהנסמן לשם.
- 27. וצדקה תהי' לנו.. שכל המצות. . צדקה : ואתחנן ו, כה. ראה מאמרי אדה"א ויקרא ח"ב ע' עדרת. וש"נ. תו"ח שמות ח"א יד, א ובהערה 628. סה"מ תרל"ח ע' שמט. וש"נ. לקמן ספ"כ. (בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) בהנחה כאן על יד הערה 100. ד"ה יפה שעה אחת הג' על יד הערה 74. ד"ה עשה צדקה על יד הערה 8. (בחלק ההנחות) ד"ה לכל תכלה ראיתי קץ על יד הערה 94. ד"ה אני לדודי הב' על יד הערה 54. ד"ה יפה שעה אחת הב' על יד הערה 90. לעיל ח"א (בחלק המאמרים) מאמר ד"ה סמכוני באשישות ובהערה 65.
- ח. נדפס גם באוה"ת מקץ כרך ה ע' תתקנ.
- ט. נדפס גם (בשינויים קלים) בסה"מ תרל"ה ח"א ע' קצז. והנחת כ"ק אדמו"ר מהורש"ב בח"ב שם ע' תפא.
- י. והוא משנת תקנ"ח (כרם חב"ד **4 ע' 362). נדפס גם באוה"ת בהעלותך כרך ד ע' א'תעו ואילך [ובמהדורת תשנ"ז בהעלותך ע' שלט ].
עמוד תפו
- 28. להחיות רוח שפלים : ישעי' נז, טו. ראה גם סה"מ תרל"ג ח"ב ע' תסה ובהנסמן שם.
- 29. אני הוי' לא שניתי : מלאכי ג, ו. ראה גם לקמן (בחלק ההנחות) הנחה ד"ה אני לדודי הא' על יד הערה 29. ד"ה שובה ישראל (הא' והב') על יד הערות 43. 46. ד"ה כנשר יעיר קנו על יד הערה 32. לעיל ח"א (בחלק המאמרים) המשך זאת חנוכת המזבח על יד הערה 44. (בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) הנחה ד"ה צאינה וראינה ובהערה 82. סה"מ תרכ"ז ע' שנט ואילך.
- 30. חכ' ראשית ההשתל' : ראה לקו"ת שה"ש כו, ד. לעיל ח"א (בחלק המאמרים) המשך מצה זו הערה 1248.
- 31. משפט וצדקה ביעקב אתה עשית : תהלים צט, ד. ראה גם תו"א בשלח סג, ב. (לקמן בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) בהנחה כאן על יד הערה 106 ואילך. לעיל ח"א (בחלק המאמרים) המשך מצה זו על יד הערה 1390 ואילך.
- 32. אתה שמורה על הגילוי : ראה גם תו"א בראשית ב, א. ויחי מה, ג. לקו"ת ואתחנן ז, ב. בהערה שלפנ"ז. פיה"מ ס, א. מאמרי אדה"א שמות ח"א ע' קטו. וש"נ. (לקמן בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) בהנחה כאן על יד הערה 109.
- 33. חייך קודמין : ב"מ סב, א. ראה גם לעיל ח"א (בחלק המאמרים) המשך מצה זו ובהערה 1395.
- 34. ומאי חזית : פסחים כה, ב. ראה גם לקו"ת סוכות עט, א.
- 35. וחי בהם : אחרי יח, ה. יומא פה, ב.
עמוד תפז
- 36. וביאור הענין : ראה תו"א מקץ מג, ב (בהוספות ושינויים). סידור שער החנוכה רעג, ג ואילך.
- 37. האויר הוא למטה מיסוד האש : ראה רמב"ם הל' יסוה"ת פ"ג, ה"ד. לעיל ח"א (בחלק המאמרים) המשך מצה זו הערה 1005.
- 38. מה נורא המקום הזה : ויצא כח, יז. ראה גם בהבא לקמן (בנוסף להערה 36) אוה"ת תזריע ע' תקכ ואילך .
- 39. הגדול הגבור והנורא. . והנורא : ראה אוה"ת (וסה"מ שם) שם שמציין: בפע"ח שער העמידה פי"ב. ובת"ז תיקון למ"ד דע"ז ע"א ובתיקון ע' דקכ"ב ע"א. וע' בפרדס בעה"כ ערך נורא ובמאו"א אות נו"ן סעי' כ"ב. וראה באוה"ת (וסה"מ שם) שם ע' תקכא.
- 40. שלכאו' בחי' נורא. . גבורה : ראה גם פרדס שבהערה שלפנ"ז.
- 41. שיעקב. . דחו"ג אברהם ויצחק : ראה גם לעיל ח"א (בחלק המאמרים) מאמר ד"ה ואעשך לגוי גדול בתחילתו. וש"נ.
- 42. שיעקב. . בחיר שבאבות : ראה ע"ח שער לאה ורחל של"ב, פ"ב. לקו"ת להאריז"ל תולדות כז, כה. לקו"ש ויחי כרך ג ע' 832 הערה 11.
- 43. כי יעקב בחר לו י"ה : תהלים קלה, ד.
- 44. ת"ת עולה עד הכתר : ראה שערי אורה לר"י גיקטלייא שער ה (סג, ב). מאמרי אדה"ז הקצרים ע' תקעט.
- 45. ת"ת. . בכחו לחבר חו"ג. . ובד"ה גן נעול באריכות : לעיל ח"א (בחלק המאמרים) המשך מצה זו פ"נ ואילך.
- 46. נורא הוא מקור היראה : ראה מאמרי אדה"ז תקס"ב ח"א ע' יט. סה"מ תרל"ו ח"ב ע' שלג. המשך מים רבים תרל"ו ע' נח־ ע' קג־ סה"מ תרל"ו ח"ב ע' דש־ ע' שכט־ ע' של (מורא).
- א. נדפס גם (בשינויים קלים) בסה"מ תרל"ה ח"א ע' קצח ואילך. והנחת כ"ק אדמו"ר מהורש"ב בח"ב ס"ע תפא ואילך.
- ב. בדפוס אמשטרדם תקכ"ח. ולפנינו עד, א. קכג, ע"א. ציונים אלו הובאו גם ביאיר נתיב למאו"א שבפנים ההערה אלא ששם נדפס : דע"ו.
- ג. ראה גם אוה"ת (יהל אור) תהלים ע' תקנג.
עמוד תפח
- 47. ואתנם לו מורא ויראוני : מלאכי ב, ה. ראה רש"י שם. ראה גם סה"מ תרל"ו ח"ב ע' דש. ע' שה.
- 49. שנותן : בהמשך הנדפס: שניתן.
- 48. ויראוני. . ויראוני : בהמשך יונתי הנדפס: ויראני . במלאכי שם: וייראני .
- 50. שנים : אוצ"ל: שניהם
- 51. שהמ"ם. . מקור הפעולה : ראה גם סה"מ תרל"ו ח"ב ע' שכט.
- 52. שאויר הוא מקור האור : ראה סידור כאן. ש"א כא, ב. מג, ב.
- 53. יו"ד. . אור וכלי : ראה גם לקמן (בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) בהנחה כאן על יד הערה 137. לעיל ח"א (בחלק המאמרים) המשך מצה זו פ"ב ורפ"ג. (בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) בהנחה שם.
- 54. ודעת לנבון נקל : משלי יד, ו.
- 55. שהפועל חזק יותר מהנפעל : ראה גם המשך וככה תרל"ז ע' יז ואילך. סה"מ תרל"ח ע' תצד וע' תקז.
- 56. יעקב חבל נחלתו : האזינו לב, ט.
- 57. נחלתו : בהמשך הנדפס: חבל נחלתו. וכנשצ"ל כבפנים.
- 58. החבל כשראשה א' קשור למעלה : ראה גם (בנוסף לתו"א כאן) תניא פמ"ה. אגה"ת פ"ו. לקו"ת במדבר יט, א. תצא לה, ב. מאמרי אדה"א שמות ח"ב ע' תרז. וש"נ. סה"מ תרל"ח ע' תל. לקמן מאמר ד"ה עטרת תפארת שיבה על יד הערה 105. ולהעיר מר"ח שער היראה פי"ד (מא, ד). סידור קול יעקב בהקדמת הכותב ד"ה בעה"ר.
- 60. מצות המלך : ראה אסתר ג, ג. מאמרי אדה"א שמות ח"א ע' יא. וש"נ. נ"ך ע' רלה. ש"א ע' נו.
- 59. המצות. . שהם במל'. . בבחי' הכתר : ראה לקו"ת במדבר יז, א (ובהנסמן בריש המאמר שם). סה"מ תרל"ח ח"ב ע' שכב. וש"נ.
- 61. תרי"ג מצות : ראה מכות כג, סע"ב. כללי המצות לר"י גיקטיליא מערכת שש מאות [צפת תשנ"ב ע' 208]. לקו"ש יתרו כרך כו ס"ע 424 ואילך. אג"ק שלו ח"ג ע' רג.
- ד. וכ"ה בכ"מ ומהם : אוה"ת תצוה כרך ז ע' ב'תשנו. מאמרי תרל"ו שבהערה 46.
- ה. וכ"ה גם בסה"מ תרל"ו ח"ב ע' שה.
עמוד תפט
- 62. תרי"ג מצות הם תרי"ג ארחין דגלגלתא : ראה זהר אד"ר נשא קכט, א. קלו, א. אגה"ק ס"כ (קלא, א). לעיל ח"א (בחלק המאמרים) המשך זאת חנוכת המזבח פי"א ובהערה 219.
- 64. ז"מ דרבנן : ראה לעיל ח"א (בחלק המאמרים) מאמר ד"ה סמכוני באשישות הערות 62-63.
- 63. ותרי"ג מצות עם ז"מ. . תר"ך : ראה תורת העולה להרמ"א ח"ג פל"ח (לב, א). של"ה יתרו שיו, א. מאו"א מערכת תר"ך סנ"ו. הנסמן במאמרי אדה"ז על פרשיות התורה ח"א לע' שלח.
- 65. תר"ך עמודי אור : ראה לקו"ת להאריז"ל חבקוק. מאמרי אדה"א ויקרא ח"ב ע' תסא. וש"נ. תו"ח בראשית מה, ג הערה 32.
- 67. והרמב"ם ז"ל במ"נ : בשינויים.
- 68. פ"ז : וכ"ה בהמשך הנדפס. ולכאורה צ"ל כבאוה"ת: פ"מ.
- 69. כל רוחו יצא כסיל : משלי כט, יא [ושם: יוציא. וכ"ה באוה"ת. בהמשך הנדפס: יוצא. וכ"ה לקמן (בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) בהנחה כאן על יד הערה 152].
- 70. ונבקה רוח מצרים : ישעי' יט, ג.
- 71. מי תכן את רוח ה' : ישעי' מ, יג.
- 66. והרמב"ם. . ב"ה : לשון אוה"ת שה"ש כאן ח"א ע' שיב (בשינויים).
- 73. סוככים בכנפיהם על הכפורת : תרומה כה, כ. ויקהל לז, ט.
- 74. שהכרובים נעשים מקשה אחת מהכפורת : שם כה, יח. ויקהל שם, ז.
- 75. מהכפורת. . כתר א' לשניהם : ראה אוה"ת תרומה ע' א'תנ.
- 76. הלוחות שבארון. . יסוד אבא : ראה ע"ח שער הארת המוחין זו"ן של"ב, פ"ח. תו"א כאן.
- 76. ובזמן עליית הכרובים. . שהכפורת עולה עמהם : ראה אוה"ת שם ס"ע א'תנז ואילך. ע' א'תנט ואילך.
- 72. בת"א פ' תרומה. . שהכרובים. . עמהם : פא, ב (בשינוי קל).
עמוד תצ
- 78. דנ"ט : בתו"א ניתוסף: ע"א.
- 79. שהאוי"ר נק' גדפין : ראה תניא פ"מ. פמ"א ובמ"מ הגהות והע"ק שם ע' רסט. מאמרי אדה"א בראשית ע' עה. וש"נ.
- 77. והנה. . בזהר. . לעילא : לשון תו"א תרומה עט, ד (בשינוי).
- 80. התומ"צ. . בזמן התפלה. . עולת תמיד : פינחס כח, ו. ראה לקו"ת בהר מא, א. פלח הרמון בהר ע' שצב. וש"נ.
- 81. שאהבה. . רמ"ח מ"ע ויראה. . שס"ה ל"ת : ראה תניא פ"ד ובמ"מ, הגהות והע"ק לשם. של"ה מאמר ג ומאמר ד נא, ב. מאמרי אדה"א קונטרסים ע' פז. וש"נ.
- 83. הוי זהירין במצות : בתנחומא: היו מכבדין את המצות — וכ"ה לקמן (בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) בהנחה כאן על יד הערה 175.
- 82. במדרש תנחומא הוי זהירין במצות : ויגש ו. ראה לקו"ת ויקרא ב, א. סה"מ תרל"ג ח"א ע' נג. וש"נ (ובריש המאמר שם). המשך מים רבים תרל"ו ע' קצח. סה"מ תרפ"ט ע' 7.
- 85. וכמשי"ת לקמן. . הראני את מראיך : שה"ש ב, יד. לשון אוה"ת כאן כנ"ל בהערה שלפנ"ז. ראה גם לקמן מאמר ד"ה וזהו שרש יונתי ובהערה 3.
- 84. סוככי'. . יותר : לשון אוה"ת שה"ש כאן ע' שיב (בשינויים).
- 87. כשנגנז הארון : יומא (נג, ב) נד, א.
- 88. אין להקב"ה. . ד"א של הלכה : ראה ברכות ח, א. מאמרי אדה"ז תקע"א ע' צח. תו"ח תרומה ח"ב שיז, ב ואילך. מאמרי אדה"א ויקרא ח"ב ע' תמד. וש"נ. הנחות תקע"ז ע' ש. וש"נ.
- 86. וגם עכשיו. . הלכה : ראה גם תו"א תרומה פ, א.
- 89. והשראת שכינתו שבין ב' בדי הארון : ראה גם לעיל ח"א (בחלק המאמרים) המשך מצה זו הערה 227.
- ז. בהמשך יונתי הנדפס: הוו.
- ו. בהמשך תער"ב ח"ג ע' א'שנא: במד"ת פ' עקב כבדו את המצות.
עמוד תצא
- 90. דאורייתא וקוב"ה כולא חד: מובא בתניא (פ"ד ופכ"ג) בשם הזהר. ראה מאמרי אדה"א ויקרא ח"א ע' רפה. וש"נ. אוה"ת חוקת ע' תשס.
- 92. חרות : תשא לב, טז.
- 91. א"ת חרות. . שעוסק בתורה (בפ"ו דאבות) : ה"ב [ושם: בתלמוד תורה . ראה שינוי נוסחאות לשם].
- 93. וכל א' מישראל מקיים לימוד התורה. . התפלה : ראה גם לקמן (בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) בהנחה כאן. לעיל ח"א (בחלק המאמרים) המשך מצה זו פ"ס על יד הערות 1713-1714.
- 94. רז"ל : בהמשך הנדפס: חז"ל.
- 95. בסוף מנחות בענין הלכה ואין מורין כן : וכ"ה בהמשך הנדפס. ראה שם צט, ב (לדעת ר"י בשם רשב"י). לו, ב. לקמן (בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) בהנחה כאן.
- 96. מלאים מצות כרמון : חגיגה כז, א. ראה גם מאמרי אדה"א דברים ח"א ע' נב. וש"נ. דרושי חתונה ח"ב ריש ע' תמח. וש"נ. הנחות תקע"ז ריש ע' רכו. סה"מ תרל"ח ס"ע שעט ואילך.
- ח. וכ"ה בכ"מ ומהם: אוה"ת תשא ע' ב'כב. ויקרא ע' קיח. לקמן (בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) בהנחה כאן על יד הערה 183. לקו"ש עקב כרך ב ע' 371*. משפטים כרך יא ע' 97 הערה 57*. כרך כז ל"ג בעומר ע' 292*.
- ט. וכ"ה בסה"מ מלוקט ד' ע' רעט*. לקו"ש חג הפסח כרך יז ע' 75*. ויגש כרך לה ע' 204.
תלמוד ירושלמי חגיגה א׳:ז׳ - הטקסט מספריא
משנה: רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן מְנַסְיָא אוֹמֵר אֵיזֶהוּ מְעוּוָּת שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לִתְקוֹן זֶה הַבָּא עַל הָעֶרְוָה וְהוֹלִיד מַמְזֵר. אִם תֹּאמַר בְּגַנָּב וְגַזְלָן יָכוֹל הוּא לַחֲזוֹר וּלְתַקֵּן. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן מְנַסְיָא אוֹמֵר אֵין קוֹרִין מְעוּוָּת אֶלָּא לְמִי שֶׁהָיָה מְתוּקָּן מִתְּחִילָּה וְנִתְעַוֵות. וְאֵיזֶה זֶה תַּלְמִיד חָכָם שֶׁפִּירֵשׁ מִן הַתּוֹרָה:
הלכה: תַּנֵּי רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי. אִם רָאִיתָ עֲיָירוֹת שֶׁנִּתְלְשׁוּ מִמְּקוֹמָן בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל דַּע שֶׁלֹּא הֶחֱזִיקוּ בִּשְׂכַר סוֹפְרִים וּמַשְׁנִים. מַה טַעַם. עַל מָה אָבְדָה הָאָרֶץ נִצְּתָה כַמִּדְבָּר מִבְּלִי יוֹשֶׁב. וַיֹּאמֶר יי עַל עָזְבָם אֶת תּוֹרָתִי.
רִבִּי יוּדָן נְשִׂיָיא שְׁלַח לְרִבִּי חִיָיה וּלְרִבִּי אַסִּי וּלְרִבִּי אִמִּי לְמִיעֲבוֹר בַּקִּרֵיָיתָא דְּאַרְעָא דְּיִשְׂרָאֵל לִמְתַקְנָא לוֹן סָפְרִין וּמַתְנִיָינִין. עֲלוֹן לְחַד אֲתַר וְלָא אַשְׁכְּחוֹן לָא סְפַר וְלָא מַתְנִיָין. אָמְרִין לוֹן. אַייתוֹן לָן נְטוּרֵי קַרְתָּא. אַיְיתוֹן לוֹן סַנְטוּרֵי קַרְתָּא. אָמְרוּן לוֹן. אֵילֵּין אֵינּוּן נְטוּרֵי קַרְתָּא. לֵית אֵילֵּין אֶלָּא חָרוּבֵי קַרְתָּא. אָמְרִין לוֹן. וּמָאן אִינּוּן נְטוּרֵי קַרְתָּא. אָמְרוּן לוֹן. סַפְרַיָיא וּמַתְנִיָינַיָּא. הָדָא הִיא דִּכְתִיב אִם יי לֹא יִבְנֶה בַיִת וגו׳.
רִבִּי חוּנָה רִבִּי יִרְמְיָה בְשֵׁם רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק. מָצָאנוּ שֶׁוִּיתֶּר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל עַל עֲבוֹדָה זָרָה וְעַל גִּילּוּי עֲרָיוֹת וְעַל שְׁפִיכוּת דָּמִים. וְעַל מְאָסָם בַּתּוֹרָה לֹא וִויתֵּר. מַה טַעָם. וַיֹּאמֶר יי עַל אֲשֶׁר עָשׂוּ עֲבוֹדָה זָרָה וְגִילּוּי עֲרָיוֹת וּשְׁפִיכוּת דָּמִים אֵין כָּתוּב כָּאן. אֶלָּא וַיֹּאמֶר יי עַל עָזְבָם אֶת תּוֹרָתִי. אָמַר רִבִּי חִיָיה בַּר בָּא. אוֹתִי עָזְבוּ אַוַותְּרָה. שֶׁמָּא אֶת תּוֹרָתִי שָׁמָרוּ. שֶׁאִילּוֹ אוֹתִי עָזְבוּ וְתוֹרָתִי שָׁמָרוּ הַשְּׂאוֹר שֶׁבָּהּ הָיָה מְקָרְבָן אֶצְלִי. רַב חוּנָה אָמַר. לַמֵּד תּוֹרָה שְׁלֹּא לִשְׁמָהּ. שֶׁמִּתּוֹךְ שְׁלֹּא לִשְׁמָהּ אַתְּ בָּא לִשְׁמָהּ.
רִבִּי יְהוּדָה כְּשְׁהָיָה רוֹאֶה אֶת הַמֵּת וְאֶת הַכַּלָּה מִתְקַלְּסִין הָיָה נוֹתֵן עֵינָיו בַּתַּלְמִידִים וְאוֹמֵר. הַמַעֲשֶׂה קוֹדֵם לַתַּלְמוּד.
נִמְנוּ בַּעֲלִיַית בֵּית אָרִיֹס. הַתַּלְמוּד קוֹדֵם לַמַּעֲשֶׂה. רִבִּי אַבָּהוּ הֲוָה בְקַיְסָרִין. שָׁלַח לְרִבִּי חֲנִינָה בְרֵיהּ מַזְכֵּי בְטִיבֵּרִיָּה. שָׁלְחוֹן וְאָמְרוּן לֵיהּ. גְּמַל הוּא חֶסֶד. שְׁלַח כָּתַב לֵיהּ. הֲמִבְּלִי אֵין קְבָרִים בְּקַיְסָרִין שְׁלַחְתִּיךָ לְטִיבֵּרִיָּא. כְּבָר נִמְנוּ בַּעֲלִיַית בֵּית אָרִיֹס בְּלוֹד הַתַּלְמוּד קוֹדֵם לַמַּעֲשֶׂה. רַבָּנִן דְּקַיְסָרִין אָמְרִין. הָדָא דְאַתְּ אֲמַר. בְּשֶׁיֵּשׁ שָׁם מִי שֶׁיַּעֲשֶׂה. אֲבָל אִם אֵין שָׁם מִי שֶׁיַּעֲשֶׂה הַמַּעֲשֶׂה קוֹדֵם לַתַּלְמוּד. דְּלֹמָא. רִבִּי חִיָיה רִבִּי יָסָא רִבִּי אִמִּי עַנְיָן מֵיתֵי לְגַבֵּי רִבִּי לָעְזָר. אֲמַר לוֹן. אָן הֲוִיתוֹן יוֹמָא דֵין. אָמְרוֹן לֵיהּ. גְּמַל חֶסֶד. אֲמַר לוֹן. וְלָא הֲוָה תַמָּן חוֹרָנִין. אָמְרִין לֵיהּ. מָגִיר הֲוָה.
תניא, ליקוטי אמרים ב׳ - הטקסט מספריא
וְנֶפֶשׁ הַשֵּׁנִית בְּיִשְׂרָאֵל, הִיא חֵלֶק אֱלוֹהַּ מִמַּעַל מַמָּשׁ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: ״וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים״, וְ״אַתָּה נָפַחְתָּ בִּי״, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּזֹּהַר, מַאן דְּנָפַח מִתּוֹכֵיהּ נָפַח, פֵּירוּשׁ, מִתּוֹכִיּוּתוֹ וּמִפְּנִימִיּוּתוֹ, שֶׁתּוֹכִיּוּת וּפְנִימִיּוּת הַחַיּוּת שֶׁבָּאָדָם מוֹצִיא בִּנְפִיחָתוֹ בְּכֹחַ:
כָּךְ, עַל דֶּרֶךְ מָשָׁל, נִשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל עָלוּ בְּמַחֲשָׁבָה, כְּדִכְתִיב: ״בְּנִי בְכוֹרִי יִשְׂרָאֵל״, ״בָּנִים אַתֶּם לַה׳ אֱלֹהֵיכֶם״ פֵּירוּשׁ, כְּמוֹ שֶׁהַבֵּן נִמְשָׁךְ מִמּוֹחַ הָאָב, כָּךְ כִּבְיָכוֹל נִשְׁמַת כָּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל נִמְשְׁכָה מִמַּחֲשַׁבְתּוֹ וְחָכְמָתוֹ יִתְבָּרֵךְ, דְּאִיהוּ חַכִּים וְלָא בְחָכְמָה יְדִיעָא, אֶלָּא הוּא וְחָכְמָתוֹ אֶחָד, וּכְמוֹ שֶׁכָּתַב הָרַמְבַּ״ם,
הגהה
וְהוֹדוּ לוֹ חַכְמֵי הַקַּבָּלָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּפַּרְדֵּס מֵהָרַמַ״ק. וְגַם לְפִי קַבָּלַת הָאֲרִ״י זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה יַצִּיבָא מִילְּתָא, בְּסוֹד הִתְלַבְּשׁוּת אוֹר־אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא, ﬠַל־יְדֵי צִמְצוּמִים רַבִּים, בְּכֵלִים דְּחָכְמָה־בִּינָה־דַּﬠַת דַּאֲצִילוּת, אַךְ לֹא לְמַﬠְלָה מֵהָאֲצִילוּת, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּמָקוֹם אַחֵר, שֶׁאֵין־סוֹף־בָּרוּךְ־הוּא מְרוֹמָם וּמִתְנַשֵּׂא רוֹמְמוּת אֵין קֵץ, לְמַﬠְלָה מַּﬠְלָה מִמַּהוּת וּבְחִינַת חָכְמָה־בִּינָה־דַּﬠַת, ﬠַד שֶׁמַּהוּת וּבְחִינַת חָכְמָה־בִּינָה־דַּﬠַת נֶחְשֶׁבֶת כַּﬠֲשִׂיָּיה גוּפָנִיִּית אֶצְלוֹ יִתְבָּרֵךְ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: ״כּוּלָּם בְּחָכְמָה ﬠָשִׂיתָ״:
שֶׁהוּא הַמַּדָּע וְהוּא הַיּוֹדֵעַ כוּ׳, וְדָבָר זֶה אֵין בִּיכוֹלֶת הָאָדָם לַהֲבִינוֹ עַל בּוּרְיוֹ כוּ׳, כְּדִכְתִיב: ״הַחֵקֶר אֱלוֹהַּ תִּמְצָא״, וּכְתִיב: ״כִּי לֹא מַחְשְׁבוֹתַי מַחְשְׁבוֹתֵיכֶם וְגוֹ׳״.
וְאַף שֶׁיֵּשׁ רִבְבוֹת מִינֵי חִלּוּקֵי מַדְרֵגוֹת בַּנְּשָׁמוֹת, גָּבוֹהַּ מֵעַל גָּבוֹהַּ לְאֵין קֵץ, כְּמוֹ גּוֹדֶל מַעֲלַת נִשְׁמוֹת הָאָבוֹת וּמֹשֶׁה רַבֵּינוּ עֲלֵיהֶם־הַשָּׁלוֹם, עַל נִשְׁמוֹת דּוֹרוֹתֵינוּ אֵלֶּה דְּעִקְבֵי מְשִׁיחָא, שֶׁהֵם בְּחִינַת עֲקֵבַיִים מַמָּשׁ לְגַבֵּי הַמּוֹחַ וְהָרֹאשׁ; וְכֵן בְּכָל דּוֹר וָדוֹר יֵשׁ רָאשֵׁי אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל, שֶׁנִּשְׁמוֹתֵיהֶם הֵם בְּחִינַת רֹאשׁ וּמוֹחַ לְגַבֵּי נִשְׁמוֹת הֶהָמוֹן וְעַמֵּי הָאָרֶץ; וְכֵן נְפָשׁוֹת לְגַבֵּי נְפָשׁוֹת, כִּי כָּל נֶפֶשׁ כְּלוּלָה מִנֶּפֶשׁ רוּחַ וּנְשָׁמָה.
מִכָּל מָקוֹם, שֹׁרֶשׁ כָּל הַנֶּפֶשׁ רוּחַ וּנְשָׁמָה כּוּלָּם, מֵרֹאשׁ כָּל הַמַּדְרֵיגוֹת עַד סוֹף כָּל דַּרְגִין, הַמְלוּבָּשׁ בְּגוּף עַמֵּי הָאָרֶץ וְקַל שֶׁבְּקַלִים, נִמְשָׁךְ מִמּוֹחַ הָעֶלְיוֹן, שֶׁהִיא חָכְמָה עִילָּאָה כִּבְיָכוֹל.
כִּמְשַׁל הַבֵּן הַנִּמְשָׁךְ מִמּוֹחַ הָאָב, שֶׁאֲפִילוּ צִפָּרְנֵי רַגְלָיו נִתְהַוּוּ מִטִּפָּה זוֹ מַמָּשׁ, עַל יְדֵי שְׁהִיָּיתָהּ תִּשְׁעָה חֳדָשִׁים בְּבֶטֶן הָאֵם, וְיָרְדָה מִמַּדְרֵגָה לְמַדְרֵגָה, לְהִשְׁתַּנּוֹת וּלְהִתְהַוּוֹת מִמֶּנָּה צִפָּרְנַיִם.
וְעִם כָּל זֶה, עוֹדֶנָּה קְשׁוּרָה וּמְיוּחֶדֶת בְּיִחוּד נִפְלָא וְעָצוּם בְּמַהוּתָהּ וְעַצְמוּתָהּ הָרִאשׁוֹן שֶׁהָיְתָה טִפַּת מוֹחַ הָאָב; וְגַם עַכְשָׁיו בַּבֵּן, יְנִיקַת הַצִּפָּרְנַיִם וְחַיּוּתָם נִמְשֶׁכֶת מֵהַמּוֹחַ שֶׁבָּרֹאשׁ; כִּדְאִיתָא בַּגְּמָרָא [נִדָּה שָׁם]: ״לוֹבֶן, שֶׁמִּמֶּנּוּ גִּידִים וַעֲצָמוֹת וְצִפָּרְנַיִם״ [וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּעֵץ חַיִּים שַׁעַר הַחַשְׁמַל, בְּסוֹד לְבוּשִׁים שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן בְּגַן עֵדֶן, שֶׁהָיוּ צִפָּרְנַיִם מִבְּחִינַת מוֹחַ תְּבוּנָה].
וְכָכָה מַמָּשׁ, כִּבְיָכוֹל, בְּשֹׁרֶשׁ כָּל הַנֶּפֶשׁ רוּחַ וּנְשָׁמָה שֶׁל כְּלָלוּת יִשְׂרָאֵל לְמַעְלָה, בִּירִידָתוֹ מִמַּדְרֵגָה לְמַדְרֵגָה עַל יְדֵי הִשְׁתַּלְשְׁלוּת הָעוֹלָמוֹת אֲצִילוּת־בְּרִיאָה־יְצִירָה־עֲשִׂיָּה מֵחָכְמָתוֹ יִתְבָּרֵךְ, כְּדִכְתִיב: ״כּוּלָּם בְּחָכְמָה עָשִׂיתָ״, נִתְהַוּוּ מִמֶּנּוּ נֶפֶשׁ רוּחַ וּנְשָׁמָה שֶׁל עַמֵּי הָאָרֶץ וּפְחוּתֵי הָעֵרֶךְ.
וְעִם כָּל זֶה, עוֹדֶינָה קְשׁוּרוֹת וּמְיוּחָדוֹת בְּיִחוּד נִפְלָא וְעָצוּם בְּמַהוּתָן וְעַצְמוּתָן הָרִאשׁוֹן, שֶׁהִיא הַמְשָׁכַת חָכְמָה עִילָּאָה, כִּי יְנִיקַת וְחַיּוּת נֶפֶשׁ רוּחַ וּנְשָׁמָה שֶׁל עַמֵּי הָאָרֶץ, הוּא מִנֶּפֶשׁ רוּחַ וּנְשָׁמָה שֶׁל הַצַּדִּיקִים וְהַחֲכָמִים רָאשֵׁי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁבְּדוֹרָם:
וּבָזֶה יוּבַן מַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה עַל פָּסוּק: ״וּלְדָבְקָה בוֹ״ – שֶׁכָּל הַדָּבֵק בְּתַלְמִידֵי חֲכָמִים, מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ נִדְבַּק בַּשְּׁכִינָה מַמָּשׁ, כִּי עַל יְדֵי דְּבִיקָה בְּתַלְמִידֵי חֲכָמִים, קְשׁוּרוֹת נֶפֶשׁ רוּחַ וּנְשָׁמָה שֶׁל עַמֵּי הָאָרֶץ וּמְיוּחָדוֹת בְּמַהוּתָן הָרִאשׁוֹן וְשָׁרְשָׁם שֶׁבְּחָכְמָה עִילָּאָה, שֶׁהוּא יִתְבָּרֵךְ וְחָכְמָתוֹ אֶחָד, וְהוּא הַמַּדָּע כוּ׳.
[וְהַפּוֹשְׁעִים וּמוֹרְדִים בְּתַלְמִידֵי חֲכָמִים – יְנִיקַת נֶפֶשׁ רוּחַ וּנְשָׁמָה שֶׁלָּהֶם מִבְּחִינַת אֲחוֹרַיִים שֶׁל נֶפֶשׁ רוּחַ וְנִשְׁמַת תַּלְמִידֵי חֲכָמִים].
וּמַה שֶּׁכָּתוּב בַּזֹּהַר וּבְזֹהַר חָדָשׁ, שֶׁהָעִיקָּר תָּלוּי שֶׁיְּקַדֵּשׁ עַצְמוֹ בִּשְׁעַת תַּשְׁמִישׁ דַּוְוקָא, מַה שֶּׁאֵין כֵּן בְּנֵי עַמֵּי הָאָרֶץ כוּ׳, הַיְינוּ, מִשּׁוּם שֶׁאֵין לְךָ נֶפֶשׁ רוּחַ וּנְשָׁמָה שֶׁאֵין לָהּ לְבוּשׁ מִנֶּפֶשׁ דְּעַצְמוּת אָבִיו וְאִמּוֹ, וְכָל הַמִּצְוֹת שֶׁעוֹשֶׂה – הַכֹּל עַל יְדֵי אוֹתוֹ הַלְּבוּשׁ כוּ׳, וַאֲפִילוּ הַשֶּׁפַע שֶׁנּוֹתְנִים לוֹ מִן הַשָּׁמַיִם – הַכֹּל עַל יְדֵי לְבוּשׁ זֶה, וְאִם יְקַדֵּשׁ אֶת עַצְמוֹ – יַמְשִׁיךְ לְבוּשׁ קָדוֹשׁ לְנִשְׁמַת בְּנוֹ, וַאֲפִילוּ הִיא נְשָׁמָה גְדוֹלָה, צְרִיכָה לְקִידּוּשׁ אָבִיו כוּ׳.
אֲבָל הַנְּשָׁמָה עַצְמָהּ, הִנֵּה לִפְעָמִים נִשְׁמַת אָדָם גָּבוֹהַּ לְאֵין קֵץ, בָּא לִהְיוֹת בְּנוֹ שֶׁל אָדָם נִבְזֶה וְשָׁפָל כוּ׳, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב הָאֲרִ״י זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה כָּל זֶה בְּ״לִיקּוּטֵי תּוֹרָה״ פָּרָשַׁת וַיֵּרָא וּבְטַעֲמֵי מִצְוֹת פָּרָשַׁת בְּרֵאשִׁית:
משנה תורה, הלכות יסודי התורה ג׳:ד׳ - הטקסט מספריא
כל הגלגלים האלו המקיפין את העולם הן עגולין ככדור והארץ תלויה באמצע ויש למקצת מן הכוכבים גלגלים קטנים שהן קבועים בהן ואין אותם הגלגלים מקיפין את הארץ אלא גלגל קטן שאינו מקיף קבוע בגלגל הגדול המקיף.
רש"י על מלאכי ב׳:ה׳ - הטקסט מספריא
הַחַיִּים וְהַשָּׁלוֹם. שֶׁנֶּאֱמַר לְפִינְחָס ״אֶת בְּרִיתִי שָׁלוֹם״ (במדבר כה:יב), וְהֻבְטַח לוֹ וּלְזַרְעוֹ אַחֲרָיו. הֲרֵי שֶׁיְּהֵא זַרְעוֹ בַּחַיִּים.
וָאֶתְּנֵם לוֹ. שֶׁיְּקַבְּלֵם בְּמוֹרָא, וְכֵן עָשָׂה וַיִּירָאֵנִי.
נִחַת. לְשׁוֹן ׳חִתַּת׳ – נִתְיָרֵא.
תניא, ליקוטי אמרים מ״ה - הטקסט מספריא
עוֹד יֵשׁ דֶּרֶךְ יָשָׁר לִפְנֵי אִישׁ, לַעֲסוֹק בַּתּוֹרָה וּמִצְוֹת לִשְׁמָן, עַל יְדֵי מִדָּתוֹ שֶׁל יַעֲקֹב אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, שֶׁהִיא מִדַּת הָרַחֲמִים, לְעוֹרֵר בְּמַחֲשַׁבְתּוֹ תְּחִלָּה רַחֲמִים רַבִּים לִפְנֵי ה׳ עַל נִיצוֹץ אֱלֹהוּת הַמְחַיֶּה נַפְשׁוֹ, אֲשֶׁר יָרַד מִמְּקוֹרוֹ – חַיֵּי הַחַיִּים אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא, הַמְמַלֵּא כָּל עָלְמִין, וְסוֹבֵב כָּל עָלְמִין, וְכוּלָּא קַמֵּיהּ כְּלָא חֲשִׁיב, וְנִתְלַבֵּשׁ בְּ״מַשְׁכָּא דְחִוְיָא״, הָרָחוֹק מֵאוֹר פְּנֵי הַמֶּלֶךְ בְּתַכְלִית הַהֶרְחֵק – כִּי הָעוֹלָם הַזֶּה הוּא תַּכְלִית הַקְּלִיפּוֹת הַגַּסּוֹת כוּ׳.
וּבִפְרָט, כְּשֶׁיִּזְכּוֹר עַל כָּל מַעֲשָׂיו וְדִבּוּרָיו וּמַחְשְׁבוֹתָיו מִיּוֹם הֱיוֹתוֹ, אֲשֶׁר לֹא טוֹבִים הֵמָּה, וּ״מֶלֶךְ אָסוּר בָּרְהָטִים״ – ״בִּרְהִיטֵי מוֹחָא״, כִּי ״יַעֲקֹב חֶבֶל נַחֲלָתוֹ״. וְכִמְשַׁל הַמּוֹשֵׁךְ בְּחֶבֶל וְכוּ׳, וְהוּא סוֹד גָּלוּת הַשְּׁכִינָה. וְעַל זֶה נֶאֱמַר: ״וְיָשׁוֹב אֶל ה׳ וִירַחֲמֵהוּ״, לְעוֹרֵר רַחֲמִים רַבִּים עַל שֵׁם ה׳ הַשּׁוֹכֵן אִתָּנוּ, כְּדִכְתִיב: ״הַשּׁוֹכֵן אִתָּם בְּתוֹךְ טוּמְאֹתָם״.
וְזֶהוּ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: ״וַיִּשַּׁק יַעֲקֹב לְרָחֵל, וַיִּשָּׂא אֶת קוֹלוֹ וַיֵּבְךְּ״. כִּי רָחֵל הִיא כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, מְקוֹר כָּל הַנְּשָׁמוֹת. וְיַעֲקֹב בְּמִדָּתוֹ הָעֶלְיוֹנָה, שֶׁהִיא מִדַּת הָרַחֲמִים שֶׁבַּאֲצִילוּת, הוּא הַמְּעוֹרֵר רַחֲמִים רַבִּים עָלֶיהָ. וַיִּשָּׂא אֶת קוֹלוֹ – לְמַעְלָה, לִמְקוֹר הָרַחֲמִים הָעֶלְיוֹנִים, הַנִּקְרָא ״אַב הָרַחֲמִים״ וּמְקוֹרָם. וַיֵּבְךְּ – לְעוֹרֵר וּלְהַמְשִׁיךְ מִשָּׁם רַחֲמִים רַבִּים עַל כָּל הַנְּשָׁמוֹת וְעַל מְקוֹר כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, לְהַעֲלוֹתָן מִגָּלוּתָן, וּלְיַיחֲדָן בַּיִּחוּד הָעֶלְיוֹן אוֹר־אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא, בִּבְחִינַת נְשִׁיקִין, שֶׁהִיא – אִתְדַּבְּקוּת רוּחָא בְּרוּחָא, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: ״יִשָּׁקֵנִי מִנְּשִׁיקוֹת פִּיהוּ״, דְּהַיְינוּ, הִתְקַשְּׁרוּת דִּבּוּר הָאָדָם בִּ״דְבַר ה׳ זוֹ הֲלָכָה״, וְכֵן מַחֲשָׁבָה בְּמַחֲשָׁבָה, וּמַעֲשֶׂה בְּמַעֲשֶׂה, שֶׁהוּא מַעֲשֵׂה הַמִּצְוֹת, וּבִפְרָט מַעֲשֵׂה הַצְּדָקָה וָחֶסֶד. דְּ״חֶסֶד דְּרוֹעָא יְמִינָא״, וְהוּא בְּחִינַת חִיבּוּק מַמָּשׁ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: ״וִימִינוֹ תְּחַבְּקֵנִי״. וְעֵסֶק הַתּוֹרָה בְּדִבּוּר וּמַחֲשֶׁבֶת הָעִיּוּן – הֵן בְּחִינַת נְשִׁיקִין מַמָּשׁ.
וְהִנֵּה, עַל יְדֵי זֶה, יָכוֹל לָבוֹא לִבְחִינַת ״אַהֲבָה רַבָּה״ בְּהִתְגַּלּוּת לִבּוֹ, כְּדִכְתִיב: ״לְיַעֲקֹב אֲשֶׁר פָּדָה אֶת אַבְרָהָם״, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּמָקוֹם אַחֵר:
תניא, אגרת התשובה ו׳ - הטקסט מספריא
אָמְנָם, זֶהוּ בִּזְמַן שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל בְּמַדְרֵגָה עֶלְיוֹנָה, כְּשֶׁהָיְתָה הַשְּׁכִינָה שׁוֹרָה בְּיִשְׂרָאֵל בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ, וְאָז, לֹא הָיוּ מְקַבְּלִים חַיּוּת לְגוּפָם, רַק – עַל־יְדֵי נֶפֶשׁ הָאֱלֹקִית לְבַדָּהּ, מִבְּחִינַת פְּנִימִיּוּת הַשֶּׁפַע שֶׁמַּשְׁפִּיעַ אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא עַל־יְדֵי שֵׁם הַוָיָ׳ בָּרוּךְ־הוּא, כַּנִּזְכָּר לְעֵיל.
אַךְ לְאַחַר שֶׁיָּרְדוּ מִמַּדְרֵגָתָם, וְגָרְמוּ בְּמַעֲשֵׂיהֶם סוֹד גָּלוּת הַשְּׁכִינָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: ״וּבְפִשְׁעֵיכֶם שׁוּלְּחָה אִמְּכֶם״, דְּהַיְינוּ, שֶׁיָּרְדָה הַשְׁפָּעַת בְּחִינַת הֵ״א תַּתָּאָה הַנִּזְכֶּרֶת לְעֵיל, וְנִשְׁתַּלְשְׁלָה מִמַּדְרֵגָה לְמַדְרֵגָה לְמַטָּה מַטָּה, עַד שֶׁנִּתְלַבְּשָׁה הַשְׁפָּעָתָהּ בְּי׳ סְפִירוֹת דְּנוֹגַהּ, הַמַּשְׁפִּיעוֹת שֶׁפַע וְחַיּוּת עַל־יְדֵי הַמַּזָּלוֹת וְכָל צְבָא הַשָּׁמַיִם וְהַשָּׂרִים שֶׁעֲלֵיהֶם, לְכָל הַחַי הַגַּשְׁמִי שֶׁבָּעוֹלָם הַזֶּה, וְגַם לְכָל הַצּוֹמֵחַ, כְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה: ״אֵין לְךָ כָּל עֵשֶׂב מִלְּמַטָּה שֶׁאֵין לוֹ מַזָּל וְכוּ׳״.
וַאֲזַי, יָכוֹל גַּם הַחוֹטֵא וּפוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל לְקַבֵּל חַיּוּת לְגוּפָם וְנַפְשָׁם הַבַּהֲמִיוֹת כְּמוֹ שְׁאָר בַּעֲלֵי חַיִּים מַמָּשׁ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: ״נִמְשַׁל כַּבְּהֵמוֹת נִדְמוּ״.
וְאַדְּרַבָּה, בְּיֶתֶר שְׂאֵת וְיֶתֶר עֹז, עַל פִּי הַמְבוֹאָר מִזּוֹהַר הַקָּדוֹשׁ פָּרָשַׁת פְּקוּדֵי, שֶׁכָּל שֶׁפַע וְחַיּוּת הַנִּשְׁפָּעוֹת לָאָדָם הַתַּחְתּוֹן בְּשָׁעָה וְרֶגַע שֶׁעוֹשֶׂה הָרַע בְּעֵינֵי ה׳ בְּמַעֲשֶׂה אוֹ בְּדִיבּוּר אוֹ בְּהִרְהוּרֵי עֲבֵירָה וְכוּ׳, הַכֹּל נִשְׁפָּע לוֹ מֵהֵיכְלוֹת הַסִּטְרָא אָחֳרָא הַמְבוֹאָרִים שָׁם בַּזּוֹהַר הַקָּדוֹשׁ.
וְהָאָדָם הוּא בַּעַל בְּחִירָה, אִם לְקַבֵּל הַשְׁפָּעָתוֹ מֵהֵיכְלוֹת הַסִּטְרָא אָחֳרָא, אוֹ מֵהֵיכְלוֹת הַקְּדוּשָּׁה שֶׁמֵּהֶם נִשְׁפָּעוֹת כָּל מַחֲשָׁבוֹת טוֹבוֹת וּקְדוֹשׁוֹת וְכוּ׳.
כִּי ״זֶה לְעוּמַּת זֶה עָשָׂה הָאֱלֹקִים״ וְכוּ׳. וְהֵיכְלוֹת הַסִּטְרָא אָחֳרָא מְקַבְּלִים וְיוֹנְקִים חַיּוּתָם מֵהִתְלַבְּשׁוּת וְהִשְׁתַּלְשְׁלוּת הַשֶּׁפַע דְּי׳ סְפִירוֹת דְּנוֹגַהּ, הַכְּלוּלָה מִבְּחִינַת טוֹב וָרָע, הִיא בְּחִינַת ״עֵץ הַדַּעַת״ וְכוּ׳, כַּנּוֹדָע לְיוֹדְעֵי חֵן.
וְהִנֵּה, ״יַעֲקֹב חֶבֶל נַחֲלָתוֹ״ כְּתִיב: עַל דֶּרֶךְ מָשָׁל, כְּמוֹ הַחֶבֶל שֶׁרֹאשׁוֹ אֶחָד לְמַעְלָה וְרֹאשׁוֹ הַשֵּׁנִי לְמַטָּה, אִם יִמְשׁוֹךְ אָדָם בְּרֹאשׁוֹ הַשֵּׁנִי – יְנַעֲנֵעַ וְיִמָּשֵׁךְ אַחֲרָיו גַּם רֹאשׁוֹ הָרִאשׁוֹן כַּמָּה שֶׁאֶפְשָׁר לוֹ לְהִמָּשֵׁךְ.
וְכָכָה מַמָּשׁ בְּשֹׁרֶשׁ נִשְׁמַת הָאָדָם וּמְקוֹרָהּ מִבְּחִינַת הֵ״א תַּתָּאָה הַנִּזְכֶּרֶת לְעֵיל, הוּא מַמְשִׁיךְ וּמוֹרִיד הַשְׁפָּעָתָהּ עַל־יְדֵי מַעֲשָׂיו הָרָעִים וּמַחְשְׁבוֹתָיו עַד תּוֹךְ הֵיכְלוֹת הַסִּטְרָא אָחֳרָא כִּבְיָכוֹל, שֶׁמִּשָּׁם מְקַבֵּל מַחְשְׁבוֹתָיו וּמַעֲשָׂיו. וּמִפְּנֵי שֶׁהוּא הוּא הַמַּמְשִׁיךְ לָהֶם הַהַשְׁפָּעָה, לָכֵן הוּא נוֹטֵל חֵלֶק בָּרֹאשׁ, וְדַי לַמֵבִין.
וְזֶהוּ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה: ״אֵין בְּיָדֵינוּ לֹא מִשַּׁלְוַת הָרְשָׁעִים וְכוּ׳״ – ״בְּיָדֵינוּ״ דַּוְקָא, כְּלוֹמַר, בִּזְמַן הַגָּלוּת אַחַר הַחוּרְבָּן. וְזוֹהִי בְּחִינַת גָּלוּת הַשְּׁכִינָה כִּבְיָכוֹל, לְהַשְׁפִּיעַ לְהֵיכְלוֹת הַסִּטְרָא אָחֳרָא אֲשֶׁר שָׂנְאָה נַפְשׁוֹ יִתְבָּרֵךְ.
וּכְשֶׁהָאָדָם עוֹשֶׂה תְּשׁוּבָה נְכוֹנָה – אֲזַי מְסַלֵּק מֵהֶם הַהַשְׁפָּעָה שֶׁהִמְשִׁיךְ בְּמַעֲשָׂיו וּמַחְשְׁבוֹתָיו, כִּי בִּתְשׁוּבָתוֹ מַחֲזִיר הַשְׁפָּעַת הַשְּׁכִינָה לִמְקוֹמָהּ.
וְזֶהוּ תָּשׁוּב הֵ״א תַּתָּאָה – מִבְּחִינַת גָּלוּת, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב: ״וְשָׁב ה׳ אֱלֹקֶיךָ אֶת שְׁבוּתְךָ״, כְּלוֹמַר עִם שְׁבוּתְךָ, וּכְמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה: ״וְהֵשִׁיב לֹא נֶאֱמַר וְכוּ׳״:
תניא, ליקוטי אמרים ד׳ - הטקסט מספריא
וְעוֹד יֵשׁ לְכָל נֶפֶשׁ אֱלֹהִית שְׁלֹשָׁה לְבוּשִׁים, שֶׁהֵם מַחֲשָׁבָה דִּבּוּר וּמַעֲשֶׂה שֶׁל תַּרְיַ״ג מִצְוֹת הַתּוֹרָה; שֶׁכְּשֶׁהָאָדָם מְקַיֵּים בְּמַעֲשֶׂה כָּל מִצְוֹת מַעֲשִׂיּוֹת, וּבְדִבּוּר הוּא עוֹסֵק בְּפֵירוּשׁ כָּל תַּרְיַ״ג מִצְוֹת וְהִלְכוֹתֵיהֶן, וּבְמַחֲשָׁבָה הוּא מַשִּׂיג כָּל מַה שֶּׁאֶפְשָׁר לוֹ לְהַשִּׂיג בִּפְשַׁט־רֶמֶז־דְּרוּשׁ־סוֹד הַתּוֹרָה – הֲרֵי כְּלָלוּת תַּרְיַ״ג אֵבְרֵי נַפְשׁוֹ מְלוּבָּשִׁים בְּתַרְיַ״ג מִצְוֹת הַתּוֹרָה.
וּבִפְרָטוּת, בְּחִינוֹת חָכְמָה־בִּינָה־דַּעַת שֶׁבְּנַפְשׁוֹ, מְלוּבָּשׁוֹת בְּהַשָּׂגַת הַתּוֹרָה שֶׁהוּא מַשִּׂיג בִּפְשַׁט־רֶמֶז־דְּרוּשׁ־סוֹד כְּפִי יְכוֹלֶת הַשָּׂגָתוֹ וְשֹׁרֶשׁ נַפְשׁוֹ לְמַעְלָה; וְהַמִּדּוֹת, שֶׁהֵן יִרְאָה וְאַהֲבָה וְעַנְפֵיהֶן וְתוֹלְדוֹתֵיהֶן – מְלוּבָּשׁוֹת בְּקִיּוּם הַמִּצְוֹת בְּמַעֲשֶׂה וּבְדִבּוּר, שֶׁהוּא תַּלְמוּד תּוֹרָה שֶׁכְּנֶגֶד כּוּלָּן.
כִּי הָאַהֲבָה הִיא שֹׁרֶשׁ כָּל רַמַ״ח מִצְוֹת עֲשֵׂה, וּמִמֶּנָּה הֵן נִמְשָׁכוֹת, וּבִלְעָדָהּ אֵין לָהֶן קִיּוּם אֲמִתִּי, כִּי הַמְּקַיְּמָן בֶּאֱמֶת הוּא הָאוֹהֵב אֶת שֵׁם ה׳ וְחָפֵץ לְדָבְקָה בּוֹ בֶּאֱמֶת, וְאִי אֶפְשָׁר לְדָבְקָה בּוֹ בֶּאֱמֶת, כִּי אִם בְּקִיּוּם רַמַ״ח פְּקוּדִין, שֶׁהֵם רַמַ״ח אֵבָרִין דְּמַלְכָּא כִּבְיָכוֹל, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּמָקוֹם אַחֵר. וְהַיִּרְאָה הִיא שֹׁרֶשׁ לְשַׁסַ״ה לֹא תַעֲשֶׂה, כִּי יָרֵא לִמְרוֹד בְּמֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא.
אוֹ יִרְאָה פְּנִימִית מִזּוֹ, שֶׁמִּתְבּוֹשֵׁשׁ מִגְּדוּלָּתוֹ, לַמְרוֹת עֵינֵי כְבוֹדוֹ וְלַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינָיו, כָּל תּוֹעֲבַת ה׳ אֲשֶׁר שָׂנֵא, הֵם הַקְּלִיפּוֹת וְסִטְרָא אָחֳרָא, אֲשֶׁר יְנִיקָתָם מֵהָאָדָם הַתַּחְתּוֹן וַאֲחִיזָתָם בּוֹ הוּא בְּשַׁסַ״ה מִצְוֹת לֹא תַעֲשֶׂה.
וְהִנֵּה, שְׁלֹשָׁה לְבוּשִׁים אֵלּוּ מֵהַתּוֹרָה וּמִצְוֹתֶיהָ, אַף שֶׁנִּקְרָאִים לְבוּשִׁים לְנֶפֶשׁ רוּחַ וּנְשָׁמָה עִם כָּל זֶה, גָּבְהָה וְגָדְלָה מַעֲלָתָם לְאֵין קֵץ וְסוֹף עַל מַעֲלַת נֶפֶשׁ רוּחַ וּנְשָׁמָה עַצְמָן, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּזֹּהַר, דְּאוֹרַיְיתָא וְקוּדְשָׁא־בְּרִיךְ־הוּא כּוּלָּא חַד, פֵּירוּשׁ: דְּאוֹרַיְיתָא, הִיא חָכְמָתוֹ וּרְצוֹנוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, וְהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא בִּכְבוֹדוֹ וּבְעַצְמוֹ – כּוּלָּא חַד, כִּי הוּא הַיּוֹדֵעַ וְהוּא הַמַּדָּע וְכוּ׳, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר לְעֵיל בְּשֵׁם הָרַמְבַּ״ם.
וְאַף דְּהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא נִקְרָא ״אֵין סוֹף״, וְלִגְדוּלָּתוֹ אֵין חֵקֶר, וְלֵית מַחֲשָׁבָה תְּפִיסָא בֵיהּ כְּלָל, וְכֵן בִּרְצוֹנוֹ וְחָכְמָתוֹ, כְּדִכְתִיב: ״אֵין חֵקֶר לִתְבוּנָתוֹ״, וּכְתִיב: ״הַחֵקֶר אֱלוֹהַּ תִּמְצָא״, וּכְתִיב: ״כִּי לֹא מַחְשְׁבוֹתַי מַחְשְׁבוֹתֵיכֶם״.
הִנֵּה עַל זֶה אָמְרוּ: ״בְּמָקוֹם שֶׁאַתָּה מוֹצֵא גְּדוּלָּתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, שָׁם אַתָּה מוֹצֵא עַנְוְתָנוּתוֹ״, וְצִמְצֵם הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא רְצוֹנוֹ וְחָכְמָתוֹ בְּתַרְיַ״ג מִצְוֹת הַתּוֹרָה וּבְהִלְכוֹתֵיהֶן, וּבְצֵרוּפֵי אוֹתִיּוֹת תּוֹרָה־נְבִיאִים־כְּתוּבִים, וּדְרָשׁוֹתֵיהֶן שֶׁבְּאַגָּדוֹת וּמִדְרְשֵׁי חֲכָמֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה.
בִּכְדֵי שֶׁכָּל הַנְּשָׁמָה אוֹ רוּחַ וָנֶפֶשׁ שֶׁבְּגוּף הָאָדָם, תּוּכַל לְהַשִּׂיגָן בְּדַעְתָּהּ, וּלְקַיְּימָן – כָּל מַה שֶּׁאֶפְשָׁר לְקַיֵּים מֵהֶן בְּמַעֲשֶׂה דִּבּוּר וּמַחֲשָׁבָה, וְעַל יְדֵי זֶה תִּתְלַבֵּשׁ בְּכָל עֶשֶׂר בְּחִינוֹתֶיהָ בִּשְׁלֹשָׁה לְבוּשִׁים אֵלּוּ.
וְלָכֵן נִמְשְׁלָה הַתּוֹרָה לְמַיִם; מַה מַּיִם יוֹרְדִים מִמָּקוֹם גָּבוֹהַּ לְמָקוֹם נָמוּךְ, כָּךְ הַתּוֹרָה יָרְדָה מִמְּקוֹם כְּבוֹדָהּ, שֶׁהִיא רְצוֹנוֹ וְחָכְמָתוֹ יִתְבָּרֵךְ, וְאוֹרַיְיתָא וְקוּדְשָׁא־בְּרִיךְ־הוּא כּוּלָּא חַד, וְלֵית מַחֲשָׁבָה תְּפִיסָא בֵיהּ כְּלָל.
וּמִשָּׁם נָסְעָה וְיָרְדָה בְּסֵתֶר הַמַּדְרֵגוֹת, מִמַּדְרֵגָה לְמַדְרֵגָה, בְּהִשְׁתַּלְשְׁלוּת הָעוֹלָמוֹת, עַד שֶׁנִּתְלַבְּשָׁה בִּדְבָרִים גַּשְׁמִיִּים וְעִנְיְינֵי עוֹלָם הַזֶּה, שֶׁהֵן רוֹב מִצְוֹת הַתּוֹרָה כְּכוּלָּם וְהִלְכוֹתֵיהֶן, וּבְצֵרוּפֵי אוֹתִיּוֹת גַּשְׁמִיּוֹת בִּדְיוֹ עַל הַסֵּפֶר, עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה סְפָרִים שֶׁבְּתוֹרָה נְבִיאִים וּכְתוּבִים. כְּדֵי שֶׁתְּהֵא כָּל מַחֲשָׁבָה תְּפִיסָא בָּהֶן, וַאֲפִילוּ בְּחִינַת דִּבּוּר וּמַעֲשֶׂה, שֶׁלְּמַטָּה מִמַּדְרֵגַת מַחֲשָׁבָה, תְּפִיסָא בָּהֶן וּמִתְלַבֶּשֶׁת בָּהֶן.
וּמֵאַחַר שֶׁהַתּוֹרָה וּמִצְוֹתֶיהָ מַלְבִּישִׁים כָּל עֶשֶׂר בְּחִינוֹת הַנֶּפֶשׁ וְכָל תַּרְיַ״ג אֵבָרֶיהָ מֵרֹאשָׁהּ וְעַד רַגְלָהּ, הֲרֵי כּוּלָּהּ צְרוּרָה בִּצְרוֹר הַחַיִּים אֶת ה׳ מַמָּשׁ, וְאוֹר ה׳ מַמָּשׁ מַקִּיפָהּ וּמַלְבִּישָׁהּ מֵרֹאשָׁהּ וְעַד רַגְלָהּ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: ״צוּרִי אֶחֱסֶה בּוֹ״, וּכְתִיב: ״כַּצִּנָּה רָצוֹן תַּעְטְרֶנּוּ״, שֶׁהוּא רְצוֹנוֹ וְחָכְמָתוֹ יִתְבָּרֵךְ הַמְלוּבָּשִׁים בְּתוֹרָתוֹ וּמִצְוֹתֶיהָ.
וְלָכֵן אָמְרוּ: ״יָפָה שָׁעָה אַחַת בִּתְשׁוּבָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים בָּעוֹלָם הַזֶּה מִכָּל חַיֵּי עוֹלָם הַבָּא״, כִּי עוֹלָם הַבָּא הוּא שֶׁנֶּהֱנִין מִזִּיו הַשְּׁכִינָה, שֶׁהוּא תַּעֲנוּג הַהַשָּׂגָה, וְאִי אֶפְשָׁר לְשׁוּם נִבְרָא, אֲפִילוּ מֵהָעֶלְיוֹנִים, לְהַשִּׂיג, כִּי אִם אֵיזוֹ הֶאָרָה מֵאוֹר ה׳, וְלָכֵן נִקְרָא בְּשֵׁם ״זִיו הַשְּׁכִינָה״; אֲבָל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא בִּכְבוֹדוֹ וּבְעַצְמוֹ – לֵית מַחֲשָׁבָה תְּפִיסָא בֵיהּ כְּלָל, כִּי אִם כַּאֲשֶׁר תְּפִיסָא וּמִתְלַבֶּשֶׁת בַּתּוֹרָה וּמִצְוֹתֶיהָ, אֲזַי הִיא תְּפִיסָא וּמִתְלַבֶּשֶׁת בְּהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מַמָּשׁ, דְּאוֹרַיְיתָא וְקוּדְשָׁא־בְּרִיךְ־הוּא כּוּלָּא חַד.
וְאַף שֶׁהַתּוֹרָה נִתְלַבְּשָׁה בִּדְבָרִים תַּחְתּוֹנִים גַּשְׁמִיִּים – הֲרֵי זֶה כִּמְחַבֵּק אֶת הַמֶּלֶךְ דֶּרֶךְ מָשָׁל, שֶׁאֵין הֶפְרֵשׁ בְּמַעֲלַת הִתְקָרְבוּתוֹ וּדְבֵיקוּתוֹ בַּמֶּלֶךְ, בֵּין מְחַבְּקוֹ כְּשֶׁהוּא לָבוּשׁ לְבוּשׁ אֶחָד בֵּין שֶׁהוּא לָבוּשׁ כַּמָּה לְבוּשִׁים, מֵאַחַר שֶׁגּוּף הַמֶּלֶךְ בְּתוֹכָם.
וְכֵן אִם הַמֶּלֶךְ מְחַבְּקוֹ בִּזְרוֹעוֹ, גַּם שֶׁהִיא מְלוּבֶּשֶׁת תּוֹךְ מַלְבּוּשָׁיו, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: ״וִימִינוֹ תְחַבְּקֵנִי״, שֶׁהִיא הַתּוֹרָה שֶׁנִּתְּנָה מִיָּמִין, שֶׁהִיא בְּחִינַת חֶסֶד וּמַיִם:
מצוטט ב־2 עמודים
תורת שמואל ספרי כ"ק אדמו"ר מהר"ש נ"ע 2
- תרמ"א ‹ מאמרים ‹ הקבצו ושמעו בנ"י ‹ י סה"מ תר"ם ח"ב ע' תפד
- תרמ"א ‹ הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב ‹ הקבצו ושמעו ‹ שפה סה"מ תר"ם ח"ב ע' תפד

