תנג, א
החיים שבלב54, וע"כ כל האברים כלולי' ומתאחדים בעצמות הנפש ממש והיו לאחדים ממש עד שא"א ל[י]פרד גם אבר א' קטן מן הנפש. והראי' מרצון הנפש ששולט בכל האברים בשוה ממש שיש בכל אבר מא[ו]ר הרצון ביחוד עכ"ז כולם ביחד55 נשמעים לרצון הנפש עד שבכללם נק' אד"ם, שהוא בחי' אדם חיצוני שמתאחד באדם פנימי שהוא הרצון ו[ה]חכמה שבמוח, כי בחי' החכ' שבמוח מתאחד יותר בעצם הנפש ונק' נפש השכלי'56 אעפ"י שיש כלי מיוחד להשראת אור השכל כשאר האברים שכל א' נק' כלי לאור וחיות שבו, מ"מ כח השכל שבמוח הוא [ה]מתאחד בעצם הנפש יותר. והוא כח הכולל לכל חיות [ה]אברים שע[ל] י[דו] דוקא יומשך כל אור וחיות מיוחד לכל [ה]אברים ע"כ המוח מרגיש כל [ה]אברים יחד ועל ידו דוקא מתאחדים כל האברים בנפש עצמה, אעפ"י שאור וחיות שבהם שוכן בכאו"א בפ"ע דוקא מ"מ כולן מתכללי' יחד ע"י כח הנשמה שכלי' שבמוח ורוח שבלב, שיש בהן כל האברים בהתכללות בבחי' פנימי' ורוחני' כמו שהאברים הן בחיצוני'. וכמו שיש ב' מיני אברים באדם בגשמי[ות], א' אברים חיצוני' ממש כיד ורגל וכה"ג, והב' אברים פנימי' כריא' ולב ודקים שנקובתן במשהו57 כידוע. כך יש ב' מדרגות האברים בחיצוני' בגוף ובפנימי' בנפש ונשמה ורוח שבמוח ולב שנק' אברים פנימי' בכלל שחיותם פנימי יותר מחיות אברי דגוף בכלל וד"ל.
והנמשל מכ"ז יובן למעלה בשרש ענין התו"מ דבחי' התו"מ58 שהן ב' דברים וכמ"ש כי נר מצוה58 ותורה אור כו', שהמצות הן בחי' כלים מכלים שונים כמו אברים חיצוני' לבחי' אדה"ע שעל הכסא כו' שאור עצמות המאציל שורה בכאו"א מהן ביחוד גמור כהתאחדות אברי [ה]אדם בעצמות הנפש, וכמ"ש דאיהו וחיוהי וגרמוהי59 כולא חד ממש שהן או"כ דאצי' שמי[ו]חדי' בתכלי' בע[צמות] המאציל בלתי פירוד לעולם, וגם למטה הן המצות שבכל מצוה יש [בחי'] אור רצה"ע ביחוד כמצות צדקה וחסד ביד ימין כו' וכל מצוה נק' כלי לאור מיוחד בפ"ע ועכ"ז יש בהן בחי' היחוד וההתכללות בע[צמות] אוא"ס ב"ה בעה"ר60 כו' שהוא התענוג שבעצמות שא' ונעשה רצוני61 בכל מצוה ומצוה כו', כמו שבאדה"ת כל האברים נשמעים לרצונו ביחד כו' ושולט בכל האברים בשוה כנ"ל. וזהו שנק' אור הכת"ר בכלל שהוא פנימי' ועצמות רצה"ע שבכל המצות ביחד
הערות
- 54. בנשמה שבמוח ורוח החיים שבלב : ראה אבן עזרא משפטים כג, כה. לעיל פ' בשלח קמה, א הערה 55.
- 55. ביחד : ט: ליתא.
- 56. נפש השכלי' : ראה גם לעיל פ' בא קא, ג. וש"נ.
- 57. כריא' ולב ודקים שנקובתן במשהו : ראה שו"ע יו"ד סל"ו, ס"א. ס"מ, ס"א. סמ"ו, ס"א.
- 58. דבחי' התו"מ : אח: כבפנים. גדט: דכתי' [ו]התורה והמצוה — נסמן לקמן בהערה 76.
- 58. כי נר מצוה : משלי ו, כג. ראה גם לעיל פ' תצוה שלו, א.
- 59. דאיהו וחיוהי וגרמוהי : ראה ת"ז בהקדמה (ג, ב).
- 60. בעה"ר : ראה גם לעיל פ' ויקהל תיב, ד ובהערה 817.
- 61. שא' ונעשה רצוני [חט: רצונו]: ע"פ ספרי פינחס כח, ח.
אבן עזרא על שמות כ״ג:כ״ה - הטקסט מספריא
ועבדתם. הטעם לא תעבדו רק השם שהוציאכם מבית עבדים, והביאכם אל ארץ הגוים שעבדו אלהים אחרים, ולא יוכלו להצילם מידכם, ועבודת השם היא לעשות כל אשר צוה לאהבה אותו ולדבקה בו, ולהשבע בשמו, ולהתפלל אליו, ולזבוח לפניו תמידין ומוספין, ולכבדו בתת המעשרות, הנה שכרו אתו, והם ד' דברים בעולם הזה הא' וברך את לחמך ואת מימך, והב' והסירותי מחלה מקרבך, והג' לא תהיה משכלה ועקרה בארצך, והד' את מספר ימיך אמלא, והנה כל אלה בגוף האדם, ועוד כי הפך אלה הברכות אעשה בכל אויביך, והוא את אימתי וגם את הצרעה:
אמר אברהם המחבר יש חכמים גדולים, חכמי השתי תורות ולא התעסקו בחכמת התולדות על כן לא יכולתי לפרש אלה הברכות, אם לא אזכיר מעט מן החכמות, בעבור שגוף האדם מהעולם השפל, והנשמה העליונה קשורה בו, ויש אמצעיים בין הנשמה והגוף, והנה הם שני כחות, ובלשון הקדש יקראו על הרוב רוח ונפש, כי הנשמה היא החכמה, ומושבה במוח הראש, וממנה יצא כח כל ההרגשות ותנועת החפץ והרוח בלב ובו חיי האדם, והיא המבקשת שררה להתגבר על כל העומד כנגדה והיא בעלת הכעס, וכן אמר שלמה אל תבהל ברוחך לכעוס (קהלת ז ט) כל רוחו יוציא כסיל (משלי כט יא) והנפש בכבד, והיא המתאוה לאכול, וככה כתוב כי תאוה נפשך (דבר' יב כ) ותאות המשגל ממנה והנה יש אדם שנברא שתהיינה לו אלו השלש הנזכרות חזקות, או כלן רפות, או זו חזקה וזו רפה, או לא חזקה ולא רפה, והנה בני אדם על כ"ז מינים משונים והשם הנכבד נתן התורה לחזק ולהגביר ולהגדיל הנשמה העליונה, ואז לא ימשול הגוף עליה, ואם לא תהיה התורה נשמרת, אז יגבר הגוף על הנשמה, והנה אתן לך משל, ידענו כפי חכמת התולדת כי כי כל אדם שגברה על תולדתו מרה אדומה יהיה בעל אף, כי כן תולדת האש, כי המרה האדומה דומה לה והנה הנשמה רודפת אחרי הגוף כאשר איננה חכמה שתוכל לסבול, גם נחשוב אדם שאין חום בגופו, ובא אחר וחרפו וקללו עד שכעס, והנה הוליד בגופו חום שלא היה שם לפני כעסו והשם יתעלה למען חסדיו בחר בישראל והורם תורתו, וכאשר ישמרוה ימצאם חכמתם וידריכם דרך ישרה לכל דבר שלא יזיק להם, והכלל שיהיה גופם סר אל משמעת הנשמה ולא הפך הדבר, שהנשמה סרה אל משמעת הגוף, ובהתאמץ הנשמה יתאמץ כח השומר הגוף שיקבל האדם מן השמים, והיא הנקרא תולדת, והנה הברכה תהיה בכל מאכל ומשתה, כי יש מארה באה לחסר כח התולדת, כדרך אתה תאכל ולא תשבע (מיכה ו יד) והנה כל התחלואים באים בעבור אוכל הנכנס בגוף, והנה לא יפחוד שומר התורה מהם, וזהו וברך את לחמך, ויש תחלואים באים מחוץ לגוף בעבור שינוי האויר כפי השתנות מערכת המשרתים, וע"ז כתוב והסירותי מחלה מקרבך, והנה שומר התורה אין לו צורך לרופא עם השם הנכבד, על כן כתוב גם בחליו לא דרש את ה' כי אם ברופאים (דה"ב טז יב), והנה דברתי על חכמת הרפואות, ועתה אדבר על חכמת המזלות, דע כי כל הנולד יקרוהו מקרים כדרך מה שיורה מערכת המשרתים ברגע הולדו וערך אלה אל אלה, והדבר עמוק מאוד, והנה יהיה כפי מולד האשה שתהיה משכלה, כי תולדת הרחם להשכיל הילודים, או שתהיה עקרה ולא תלד, והנה אם היה הדבק בשם במולדו, וכפי תולדתו שלא יוליד בנים, השם הנכבד אם היה דבק בו, יאמץ כח תולדת הכליות, ויתקן עלילות הזרע עד שיוליד בנים, על כן אמר השם לאברהם אני אל שדי התהלך לפני והיה תמים (ברא' יז א) וזהו שאמרו קדמונינו ז"ל צא מאצטגנינות שלך, ואם תכרות ברית עמי שתעבדני אני ארבה אותך במאד מאד, כי אנצח התולדת, ואין זה נצוח במערכת הככבים כי לא נבראו להטיב או להרע לעולם השפל, רק הולכים תמיד לעבודת השם לצרכם, ובמרוצתם יקבלו בני העולם השפל דבר והפכו על ידם, והנה אם נשמור לא נקבל, ועוד אדבר על זה בפ' כי תשא והנה הברכה השלישית שיהיה כל אחד מהם מוליד בנים, ולא ימותו בחיי אביהם:
שולחן ערוך, יורה דעה ל״ו:א׳ - הטקסט מספריא
הָרֵיאָה יֵשׁ לָהּ שְׁנֵי קְרוּמִים, נִקְּבוּ זֶה בְּלֹא זֶה, אוֹ זֶה שֶׁלֹּא כְּנֶגֶד זֶה, כְּשֵׁרָה, עַד שֶׁיִּנָּקְבוּ שְׁנֵיהֶם זֶה כְּנֶגֶד זֶה (טוּר בְּשֵׁם רשב"א). הַגָּה: וְיֵשׁ מַטְרִיפִים בְּנִקְּבוּ זֶה שֶׁלֹּא כְּנֶגֶד זֶה (הַגָּהוֹת אֲשֵׁרִי פא"ט וְרַבֵּנוּ יְרוּחָם וְא"ו הָאָרֹךְ וְעוֹד פּוֹסְקִים), וְהָכֵי נָהוּג.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.

