אלה פקודי המשכן

תנב, אבעזר"ה פ' פקודי פה ק' וויטעפסק תקפ"ד

אלה פקודי המשכן¹ משכן העדות אשר פקד עפ"י משה עבודת הלוים² כו', הנה הדקדוקים [oldpage_תרמח] בזה רבים, א' מ"ש אלה לשון רבים. ועוד מ"ש בכפל ב"פ משכן, א' פקודי המשכן וכפל עוד לומר משכן העדות. ועוד מ"ש במשכן הראשון משכן סתם ובמשכן הב' אמר משכן העדות. ועוד מ"ש אשר פוקד ע"פ משה דוקא עבודת הלוים כו'. ועוד מה שקוראו משכן ומשכן העדות ולפעמים קוראו מקדש כמ"ש ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם³. אך הנה טעם קריאת שם משכן ידוע שהוא ע"ש השראת תנב, בגילוי שכינה כמ"ש ושכנתי בתוכם שזהו בחי' מל' דאצי' הנק' שכינה⁴ כידוע ששורה בהיכל ק"ק העליון דבריא' ויורד ושוכן למטה במשכן, וזהו שנק' משכן העדות כמ"ש ונועדתי לך שמה⁵ ודברתי אתך כו' שזהו מבין ב' הכרובים שצמצם שכינתו שם בין ב' בדי הארון⁶ וזהו שנק' ארון העדות⁷ כידוע, ולזה הטעם נק' שכינה מפני ששוכן הוא ית' למטה בתחתונים כמ"ש שנתאוה להיות לו דירה למטה בתחתונים⁸ דוקא. והנה מ"ש ושכנתי בתוכם היינו בכנ"י וזהו דוקא כשעשו מקדש ומשכן אז ושכנתי בתוכם, והענין הוא דתומ"צ שישראל עושין הן בחי' כלים מכלים שונים לגילוי אור השראת אוא"ס ב"ה כמו בכלים שבמשכן ממש וזהו עיקר ענין דירה בתחתונים שיהי' השראת אור רצה"ע וחכמתו בתו"מ בפו"מ אך אין השראה זאת כ"א כשעשו לי מקדש ומשכן דוקא אז ושכנתי בתו"מ שלהם כו'.

ולהבין זה הנה תחלה י"ל בענין עיקר⁹ דירה בתחתונים בין בתו"מ ש[ה]אדם עושה בגשמיות ובין בגילוי אור השכינה במשכן במקום גשמי איך יתכן שיהי' הוא ית' נתפס בגדר מקום גשמי, שהרי הוא למעלה מבחי' מקום שהרי אמר השמים כסאי כו' איזה בית אשר תבנו לי¹⁰ כו' וגם השמים ושה"ש לא יכלכלוהו¹¹ כו'¹² וכמא' הוא מקומו ש"ע¹³ ואין העולם מקומו וכמ"ש ברוך המקום¹⁴ שיהי' נמשך בבחי' מקום כו' ואיך יהי' נתפס בגדר מקום גשמי [כו']. וגם אם לאחר הצמצום וההסתר להיות בבחי' מקום וזמן שנק' עש"נ¹⁵ הרי בחי' צמצום אינו מסתיר לפניו כלל וע"כ אין שינוי לפניו בין קודם הבריאה לאח"כ כלל, שלאחר הבריאה הארת אוא"ס שבאצי' מאיר למעלה ולמטה בשוה בלי חילוק מדרגות כלל כמו שהי' קודם הבריאה ממש וכמ"ש אני הוי' לא שניתי¹⁶ כו' לפי שאין כל ההשתל' דבי"ע תופס מקום כלל, וא"כ איך שייך ל[שון] השראת [ה]שכינה במקום מיוחד דוקא דמאחר ששוה מעלה ומטה הרי אמר דאת השמים ואת הארץ אני מלא¹⁷ דלית אתר פנוי מיני'¹⁸ בהשוואה א' מטעם זה, וזהו בבחי' סוכ"ע שלמעלה מכל ההשתל' שמקיף לכל ההשתל' בשוה כנ"ל לפי שאין שינוי לפניו [כלל] כו'¹⁹. ואף גם בבחי' כח [ה]אלקי שמלובש בעולמות בבחי' [ה]השתל' אחר הצמצום הרי א' דמכה"כ זיו יקרי'²⁰ שנק' ממכ"ע [מ]ראש כל המדרגו' עד סוף תנב, גבשוה מטעם הנ"ל שאין ענין הצמצום רק לגבי המקבלים ולא לפניו כו', וא"כ [איך] יוכל להיות שיצמצם אור הא"ס א"ע כ"כ להיות דירתו למטה דוקא בסוף עשי' בהיכל ק"ק במקום מיוחד בין ב' בדי [ה]ארון דוקא, שלא יתכן להיות בב' מדרגות דסובב וממלא שבשניהם שוה מעלה ומטה ממש מטעם הנ"ל וז"ש איזה בית כו' וד"ל.

אך הנה צ"ל דמ"ש נתאוה להיות לו דירה בתחתונים דוקא כמו בתו"מ בפו"מ ובגילוי שכינה בהיכל ומקום גשמי כו' זהו הארת אור הע[צמות] דא"ס ב"ה [ממש] שלמעלה [גם] מבחי' סומ"מ כו', שכל יכול הוא לצמצם א"ע שיהי' השראת פנימי' עצמותו ממש שורה בתחתונים דוקא והוא כמו במעשה גשמי' דמצות בעוה"ז השפל דוקא כו', אעפ"י שהוא סוף כל המדרגות [ב]השתלשלות דממלא וסובב (שגם בחי' סובב שייך להשתל'²¹ מאחר שנק' מקיף וסובב למעלה ומטה עכ"פ). והיינו דוקא מפני שהשמים ושה"ש (טה"ע וטה"ת)²² כו' ע"כ יכול לצמצם שכינתו בסוף מעשה דוקא, וכן בגילוי שכינתו בהיכל ק"ק דעשי' דוקא יותר מלפני האצי' כו' מפני שנתב"ס²³ שהוא אור הע[צמו'] דא"ס שנק' תחלת כל התחלות וקדמון לכל הקדומים²⁴ כו' בסוף הכל דוקא כו' (דמה שאוא"ס למעלה עד אין קץ²⁵ שורה בעומק תחת בסוף העשי' דוקא). וראי' לזה דהרי [ה]עוה"ב שהוא בא משעשועי' הע[צמיי'] שברוממות וע[צמות] דא"ס שיאיר בנשמות אינו בא רק ע"י תורה ומע"ט²⁶ בעוה"ז דוקא וע"כ גזרו אומר דיפה שעה א'²⁷ כו' [כידוע], הרי יגיע יתרון מעלה כזו לנה"א בהיותה בעוה"ז בגוף ועוסק בתורה ומע"ט יותר מכמו שהיתה צרורה בצרור החיים²⁸ בג"ע, וגם יותר ממה שתחי' חיי עולם בעוה"ב כו'. וכ"ז מטעם הנ"ל וד"ל²⁹ שנתאוה הקב"ה להיות לו דירה ממש [ו]בתחתונים (ופי' [תחתונים לא] תחתונים במקום שהרי שוין לפניו מעלה ומטה כו' אלא תחתונים במעלה³⁰ כו'³¹ ). והנה עיקר ענין [דירה ו]השראה זו בתחתונים בקיום התו"מ יש בזה ב' מדרגות, הא' בקיום רמ"ח מ"ע בע[שה] ט[וב] והב' בסו"מ בשס"ה ל"ת³², והיינו כללו' דשם הוי' שאמר זה שמי וזה זכרי³³ כו' שמי עם י"ה גימ' שס"ה וזכרי עם ו"ה³⁴ גימ' רמ"ח כידוע והן הכל[ו]לים בב' דברות דאנכי ולא יהי' לך³⁵ כידוע וד"ל.

תנב, ד[ו] הנה מאחר ששמי עם י"ה גימ' שס"ה כו' הרי שרש השס"ה ל"ת בי"ה שקודם ו"ה דמ"ע וא"כ שרש הל"ת גבוה מ[ן ה]מ"ע, וכך משמע מהמאמר הידוע בזהר דכד אתכפייא סט"א אסתלק יקרא דקוב"ה³⁶ בכולהו עלמין ופי' אסתלק היינו בתוס' עילוי האור שאין זה בקיום המ"ע אע"פ שהן בחי' פנימי' רצה"ע אלא דוקא בסו"מ דל"ת מצד דאתכפי' דסט"א כו'. ולכאו' זהו פלא גדול דמה תופס מקום כל יניקת החיצונים לגבי כל ההשתל' דקדושה האלקי' שאינם מקבלים רק מאחוריי' דאחוריי' דש[ם] אלקי'³⁷ שזהו פסולת ונובלות הנופל מן הקדושה כידוע, וכמו השממית בהיכל מלך³⁸ שאינ[ה] תופס[ת] מקום כלל כמ"ש כל הגוים כאין נגדו³⁹ כו' וכשחק מאזנים⁴⁰ כו', וא"כ גם זה יפלא למה שרש הל"ת בי"ה דשם הוי' שנק' בשם נסתרות⁴¹ כמ"ש הנסתרות לה' אלקינו⁴² והנגלות הן ו"ה וכמשמעות שמי עם י"ה כו' הרי שמ[י] מורה שהוא עיקר שמו וכמ"ש זה שמי לעולם כו', ואמנם זה זכרי עם ו"ה זכרי טפל לגבי עיקר דשם י"ה דזכרי הוא רק זכרי דשם ה'⁴³ העיקר לבד ולא עיקר השם, ואיך יוכל להיות שמ"ע שהם בו"ה הם בחי' טפל לגבי ל"ת די"ה. וצ"ל דשרש הל"ת גבוה ממ"ע אעפ"י [oldpage_תרמט] שהל"ת אינו רק בשב ואל תעשה, וראי' לזה משרז"ל בעובר על מ"ע⁴⁴ ושב בתשו' מוחלין לו מיד, משא"כ עבר על ל"ת⁴⁵ צריך תשובה ויסורים ממרקין ויוהכ"פ מכפר (ובפורק עול מ"ע חמור מל"ת שהרי מכין אותו עד שתצא נפשו⁴⁶ ובל"ת די במלקות ל"ט). ובאמת זה פלא גדול מאד איך יהי' שב ואל תעשה רע לבד דל"ת גבוה מבחי' ע"ט דמ"ע שהם בחי' המשכן⁴⁷ גילוי אלקות, כידוע דרמ"ח פקודין נק' רמ"ח מ"ע⁴⁹ רמ"ח אברים דמלכא⁴⁸ כו' ובל"ת אין שום גילוי אלקות להיות[ו] רק מניעת המעשה דרע הפוגם ומסתיר אור האלקי, וגם זה בא בענין שב ואל תעשה לבד כמו אל תאכל חלב⁵⁰ כו' וכה"ג.

אמנם הענין הוא משום דאדרבה היא הנותנת דלפי של"ת הוא רק שב ואל תעשה דבר המסתיר כו' זהו הטעם שגבוה ממ"ע שהוא המשכות דקדושה משום דלאו קודם להן⁵¹ בכ"מ רק שבא [ב]דרך שלילה לבד כו'. ותחלה י"ל בענין רמ"ח מ"ע שהן כמו רמ"ח אברין⁵² כו', דהנה כל אבר ואבר יש לו חיות מיוחד שנמשך בו מעל⁵³ הנפש ממש ששוכן בנשמה שבמוח ורוח תנג, אהחיים שבלב⁵⁴, וע"כ כל האברים כלולי' ומתאחדים בעצמות הנפש ממש והיו לאחדים ממש עד שא"א ל[י]פרד גם אבר א' קטן מן הנפש. והראי' מרצון הנפש ששולט בכל האברים בשוה ממש שיש בכל אבר מא[ו]ר הרצון ביחוד עכ"ז כולם ביחד⁵⁵ נשמעים לרצון הנפש עד שבכללם נק' אד"ם, שהוא בחי' אדם חיצוני שמתאחד באדם פנימי שהוא הרצון ו[ה]חכמה שבמוח, כי בחי' החכ' שבמוח מתאחד יותר בעצם הנפש ונק' נפש השכלי'⁵⁶ אעפ"י שיש כלי מיוחד להשראת אור השכל כשאר האברים שכל א' נק' כלי לאור וחיות שבו, מ"מ כח השכל שבמוח הוא [ה]מתאחד בעצם הנפש יותר. והוא כח הכולל לכל חיות [ה]אברים שע[ל] י[דו] דוקא יומשך כל אור וחיות מיוחד לכל [ה]אברים ע"כ המוח מרגיש כל [ה]אברים יחד ועל ידו דוקא מתאחדים כל האברים בנפש עצמה, אעפ"י שאור וחיות שבהם שוכן בכאו"א בפ"ע דוקא מ"מ כולן מתכללי' יחד ע"י כח הנשמה שכלי' שבמוח ורוח שבלב, שיש בהן כל האברים בהתכללות בבחי' פנימי' ורוחני' כמו שהאברים הן בחיצוני'. וכמו שיש ב' מיני אברים באדם בגשמי[ות], א' אברים חיצוני' ממש כיד ורגל וכה"ג, והב' אברים פנימי' כריא' ולב ודקים שנקובתן במשהו⁵⁷ כידוע. כך יש ב' מדרגות האברים בחיצוני' בגוף ובפנימי' בנפש ונשמה ורוח שבמוח ולב שנק' אברים פנימי' בכלל שחיותם פנימי יותר מחיות אברי דגוף בכלל וד"ל.

והנמשל מכ"ז יובן למעלה בשרש ענין התו"מ דבחי' התו"מ⁵⁸ שהן ב' דברים וכמ"ש כי נר מצוה⁵⁸ ותורה אור כו', שהמצות הן בחי' כלים מכלים שונים כמו אברים חיצוני' לבחי' אדה"ע שעל הכסא כו' שאור עצמות המאציל שורה בכאו"א מהן ביחוד גמור כהתאחדות אברי [ה]אדם בעצמות הנפש, וכמ"ש דאיהו וחיוהי וגרמוהי⁵⁹ כולא חד ממש שהן או"כ דאצי' שמי[ו]חדי' בתכלי' בע[צמות] המאציל בלתי פירוד לעולם, וגם למטה הן המצות שבכל מצוה יש [בחי'] אור רצה"ע ביחוד כמצות צדקה וחסד ביד ימין כו' וכל מצוה נק' כלי לאור מיוחד בפ"ע ועכ"ז יש בהן בחי' היחוד וההתכללות בע[צמות] אוא"ס ב"ה בעה"ר⁶⁰ כו' שהוא התענוג שבעצמות שא' ונעשה רצוני⁶¹ בכל מצוה ומצוה כו', כמו שבאדה"ת כל האברים נשמעים לרצונו ביחד כו' ושולט בכל האברים בשוה כנ"ל. וזהו שנק' אור הכת"ר בכלל שהוא פנימי' ועצמות רצה"ע שבכל המצות ביחד תנג, בכו' וע"כ עי"ז מתאחדים כל המצות בעצמות א"ס בלתי הפרש במעלה ומדרגה בקלה כבחמורה כמו אם חסר אבר אחד שאינו נק' אדם כנ"ל וד"ל.

והנה מבואר למעלה בב' מיני אברים פנימי' וחיצוני' שהמוח שבראש הוא כח הכולל לכל חיות האברים פנימי' וחיצונים והוא שמתאחד בעצם הנפש יותר וע"י מתאחדים כל האברים כו', וכך יובן בשרש התורה דאוריי' מח"ע נפקת⁶² שזהו בחי' חכ' מוחא⁶³ שנק' חכים ולא בחכמה ידיעא⁶⁴ כו' שזהו בחי' אור דתורה [שלמעלה] שכולל לכל או"כ דאצי' בין בפנימי' ובין בחיצוני', והוא בחי' פנימי' דאדה"ע כמו יאר ה' פניו אליך⁶⁵ כו' כי החכ' במוח מתאחד בעצמות המאציל ממש יותר מכל רמ"ח אברים כו'. וכמו שאנו רואים שבאור החכ' מחדש [י]עשה הארת פנים ביותר כמ"ש חכמת אדם תאיר פניו⁶⁶ כו' [ו]כמו צהבו פניו כו' דר"א⁶⁷ מפני שמצא תוספתא חדתא, וכן במ"ת הי' הארת פנים עליונים דכנ"י⁶⁸ בכלל כמ"ש באור פניך נתת לנו⁶⁹ כו'. וכך הוא גם עתה בכל אדם בפרט כשיושב ושונה דבר ה' זו הלכה⁷¹ הקב"ה יושב ושונה כנגדו⁷⁰ בבחי' הארת פנים העליונים שבחכ[מת] אדה"ע, כי הגם שמצד עצמו נק' חכים ולא בחכ' ידיעא כו' כלל. אבל בגילוי אור מחכ' הסתומה שבעצמו' נק' בחי' אור פנימי' דאדם בכלל להמשיך אור וחיות חדש לכל המצות בכל מצוה ומצוה בפרט, כמו המוח שממשיך חיות חדש לכל האברים ולעשות בהם התכללות ואחדות בעצמות א"ס ב"ה. וז"ש כי נר מצוה ותו"א שנק' אור כללי לכל או"כ דמצות, ולזה הטעם מצות ת"ת כנגד כולם⁷² ותלמוד גדול מפני שמביא לידי מעשה⁷³ מטעם הנ"ל (וע"כ מצות ת"ת תמידי' [ב]יום ולילה⁷⁴ כו') שהמצות הן חיצוני' דאברים דמלכא ות"ת הוא בבחי' הפנימי' דכללות כולם יחד וד"ל.

והנה התו"מ הן בחי' ו"ה דשם הוי'⁷⁵ שהתורה [ש]נק' אור הכללי הפנימי' דמצות הוא [בחי'] וי"ו והמצות הן בחי' ה' והוא בחי' משפיע ומקבל וז"ש והתורה והמצות⁷⁶ (וע"כ גם באדם בפרט מה שקובע עתים לתורה זהו שרש חיות כללי ליחו"ע שבמצות שעשה כל ימיו וא"ל אין למצות חיות כלל וע"כ עון דביטול תורה חמור יותר⁷⁷, ולהיפך האומר אין לי אלא תורה⁷⁸ כו' דזהו כאור בלי כלי כלל כו'), וזהו והנגלו"ת לנ"ו תנג, גולבנינ"ו כו' ו"ה והנגלות הן תו"מ כנ"ל וזהו זכרי עם ו"ה עולה רמ"ח כו' כנ"ל. והטעם שתו"מ נק' זכרי אע"פ שזהו בחי' פנימי' וחיצוני' דאדה"ע כנ"ל, הענין הוא דכמו שזכרון של השם אינו עיקר השם כנ"ל, [oldpage_תרנ] כך גם בתו"מ הן רק בחי' שמות שהן בחי' כלים חיצוני' בבחי' לבושים בלבד שבהם מתלבש בחי' עצמות [או]א"ס ב"ה (אע"ג דאיהו וחיוהי וגרמוהי חד כו'), שהרי גם אותיות התורה שנק' פנימי' דאדה"ע כנ"ל הרי א' דכל הקורא בתורה⁷⁹ כאלו⁸⁰ קורא בשמותיו של הקב"ה, פי' קורא בשמותיו בבחי' קריאה וזכרון שם שאינו רק בחי' זכרון של שמותיו העצמי' ממש לפי שאותיות התורה אינו רק בחי' לבוש בלבד, אעפ"י שאמר ותורה אור כמ"ש עוטה אור כשלמה⁸¹ דקאי באור דתורה כידוע. אך עכ"ז באותיות וזכרון שם⁸² דתורה יש זכרון שמות העצמי' ממש כמו שהן למעלה בעצמותו ממש, וזהו פי' קורא בשמותיו ממש שהוא עיקר מצות קריאת התורה. אבל מעשה המצות הם כלים ולבושים חיצוני' יותר להיותם מוגבלים בכלים ואברים חיצונים כנ"ל, והן זכרון בחי' שמות ויחודים עליונים דאצי' שבאים למטה בעלמא דאתגליא בעשי' גשמי' בד' בתים דתפילין וחוטין דציצית וכה"ג בכל המצות שנעשה יחו"ע דקוב"ה ו[שכינתי'], או יחו"ע דאו"א באורות פנימי' ומקיפי' כסכך דסוכה שהן מקיפים דאי⁸³[מא] כו' וכה"ג הכל הן שמות ויחודים שנעשים למטה בארץ.

וזהו לכו חזו מפעלות אלקים⁸⁴ אשר שם שמות בארץ א"ת שמות אלא שמות⁸⁵ שהן שמות דיחו"ע שבאצי' שבהם באים⁸⁶ למטה בארץ דוקא, וזהו שם שמות בארץ דוקא בשימה ועשי' ולא בשמות אותיות התורה שהן זכרון התורה⁸⁶ השמות ועצמיות⁸⁷ ממש רק שהלבושים⁸⁸ בלבוש דאור דתורה שהוא לבוש פנימי מאד, אבל שמות דמעשה המצות שם אותי'⁸⁹ בלבושים דעשי' בארץ ונק' מפעלות אלקי' כו', ועכ"ז עליהם אמר ג"כ וזה זכרי שהוא זכר דשם העיקר דשם הוי' שהרי נק' מצות הוי'⁹⁰ אורחות הוי'⁹¹ דרכי הוי'⁹² כידוע רק שהן בה'['א] אחרונה דש' הוי' והתורה בוי"ו כנ"ל וד"ל. וכ"ז במעשה המצות בפ"מ דוקא שעז"א והנגלות לנו ולבנינו לשמור ולעשות⁹³ דוקא (וזהו מצוה בא"ת ב"ש הוא שם הוי'⁹⁴ בה⁹⁵ די"ה נתחלף [במ' צ'] תנג, דבלבוש חיצוני מאד ולע"ל נאמר ולא יכנף עוד⁹⁶ כו', וזהו זכרי עם ו"ה גימ' רמ"ח כמ"ש במ"א, לפי שסו"מ דוקא עבמח"ת כמ"ש לעשות חסד ומשפט וצדקה בארץ⁹⁷ דוקא כי באלה חפצתי כו' ע"כ יש בהם יותר מעלה מו"ה⁹⁸ (כמשי"ת). אבל הנסתרות לה' אלקינו כו' זהו בחי' י"ה דשם הוי' שהן שס"ה ל"ת שהוא מ"ש שמי עם י"ה גימ' שס"ה כנ"ל והוא בחי' שם העיקר והעצם שלמעלה מזכרי שאינו רק זכרון השם כנ"ל לפי ששרש הל"ת⁹⁹ הן יותר גבוהים משרש המ"ע ע"כ נק' נסתרות לה' אלקינו כו' למעלה ממ"ע הנגלות לנו ולבנינו שהן בחי' י"ה¹⁰⁰ כנ"ל.

וביאור הענין הנה כתיב והחכ' מאין תמצא¹⁰¹ [פי'] מאין ליש תמצא, וכידוע דהחכ' נק' ראשית הגילוי¹⁰² אור בהשתל' כי למעלה מן החכ' עדיין אין גילוי אור במציאות כלל, והוא בחי' נקודה [דיו"ד דשם הוי' שהוא בהתהוות האור דחכ' מבחי' ההעלם ואין דכת"ר שנק' עה"ע¹⁰³ כו', ובחי' נקודה ד]יו"ד עדיין גם הוא למעלה מן ההתפשטות בהשגה ותפיסא דבינה כמו מעיין הנובע מן ההעלם לגילוי טיפין טיפין לבד כו', ולפי שבא אור דחכ' עכ"פ בבחי' גילוי אור קצת מן ההעלם נק' ראשית הגילוי והוא המתפשט ליש גמור בהשגה ותפיסא ממש. וז"ש דביו"ד דוקא נברא העוה"ב¹⁰⁴ וכל בריאה הוא מאין ליש¹⁰⁵ דוקא כידוע, וגם העוה"ב נברא מאין דיו"ד דחכ' ליש והוא מה שבעוה"ב נאמר להנחיל אוהבי י"ש¹⁰⁶ ממש (והוא בחי' עונג האלקי המורגש בהשגה דבינה, וכמו ת' עלמין דכסופין¹⁰⁷ כו' להיות נהנין ומרגישי' בתענוג הפשוט העצמי ממש שנק' שעשועי המלך בעצמו¹⁰⁸ ממש שהי' בבחי' ההעלם בעצמו ממש¹⁰⁹ ויצא לגילוי אור במורגש [בהשגה], ויש מעין זה בכל שבת¹¹⁰ בג' סעודות השבת וכמ"ש במ"א). אמנם לפני התהוות האור דחכ' מאין ליש קודם שאמר יהי אור שהוא אור דח"ע¹¹¹ כו' הי' עדיין לפני מקור ההשתל' דאבי"ע (וע"כ אנו או' אין זולתך מלכינו¹¹² לחיי העוה"ב שנק' רק ביו"ד דחכמה כנ"ל), ושם אי'¹¹³ בס"י לפני אחד מה אתה סופר¹¹⁴ שהוא בבחי' פנימי' אור הכתר שלמעלה מחשבון י"ס הגלוים שנק' עה"ע כו' שעליו אמר אנת הוא חד ולא בחושבן¹¹⁵ י"ס לפי שאין התחלה וראשית הגילוי אור הוא רק ביו"ד דחכ'. אבל באי"ן והעלם דעצמות אור תנד, אהכתר הרי אינו בא לכלל גילוי מן ההעלם כלל ואינו מושג ובא גם בבחי' נקודה דיו"ד כלל (וגם בחי' החכ' שבו נק' שכל הנעלם מכל רעיון¹¹⁶ ), וז"ש דאפילו אור צח אור מצוחצח אוכם הוא¹¹⁷ לגבי עה"ע עצמו, אור צח זהו בחי' נקודה דאור החכ' ואפי' אור מצוחצח שהוא ח"ס חכ' שבכת"ר אוכם הוא בלי גילוי אור במציאות כלל לגבי עה"ע עצמו, וז"ש אנת עילאה על כל עילאין¹¹⁸ כו' עד למתב"כ, פי' אפי' מחה"ק¹¹⁹ שנק' אור צח ומצוחצח כו' (וכמו טעמי מצות [ו]סודות ורזין דאורייתא שיתגלה בימוהמ"ש).

אך א"כ לכאורה י"ל דלפי הנ"ל שבחי' עה"ע עצמו הוא [בחי'] אור פשוט בתכלית וסתום ומופלא שנק' סדכ"ס¹²⁰ דלמתב"כ עד שא"א שיבא ויומשך ממנו שום מקור להשתל' השפע בבחי' עו"ע שהוא מאי"ן לי"ש כלל, א"כ ודאי גם אור החכ' כמו שה[י]א במקומה¹²¹ באין לא יוכל לבא מן ההעלם לגילוי אור במציאות חכמה מאין ליש כלל (משום דגם בחי' ח"ס מקור החכ' אוכם הוא כו' כנ"ל). ולפי"ז לא יובן מ"ש והחכמה מאין תמצא דמשמע מאין תמצא בהעלם וגילוי¹²², ו[ר]אי ממה שמצינו ברזין וסודות טעמי תו' שבאים בגילוי מן ההעלם בג"ע וימוהמ"ש ועוה"ב וגם עכשיו לנשמות גבוהות כרשב"י וחביריו שעז"א סוד ה' ליריאיו¹²³ כו' (ואעפ"י שיש סוד סתום שאינו בא לגילוי לעולם (ונק' רזא דרזין¹²⁴ שאין יין דבינה¹²⁵ [מ]וצא סוד זה לגילוי כלל) כמו בחי' שכל הנעלם מכל רעיון [ה]נ"ל גם הוא יתגלה לע"ל בעוה"ב שזהו בחי' תענוג עצמי המורגש בהשגה דבינה כו' כנ"ל).

[oldpage_תרנא] אך הענין הוא כידוע שזה שבא החכמה מאין ליש אינו אלא ע"י בחי' צמצום והסתר אור העצמות בתחלה ואח"כ יאיר אור שנק' הארה דהארה אז יוכל להיות גם התהוות החכ' מאין ליש, כמו בכל בריאה מאין ליש שא"א להיות התהוות בע"ג מבבע"ג אם לא ע"י צמצום והסתר העצמות כמא' כברייתו ש"ע ברישא חשוכא¹²⁶ כו' שהוא הצמצום דשם אלקים כידוע והוא מ"ש בראשית ברא אלקים¹²⁷ דוקא. וז"ש ישת חושך סתרו¹²⁸ בחי' העלם וצמצום הראשון שמסתיר א"ע כמ"ש ומשה נגש אל הערפל¹²⁹ דוקא אשר שם האלקי' כו' שאלקים זה הוא [בחי'] הגורם להיות התהוות אור דחכ' שנק' אור צח כו' שעז"א יהי אור אחר שהי' חושך והעלם בתחלה כמ"ש והארץ היתה¹³⁰ כו' וחושך ע"פ תהום ורוח אלקים כו' כידוע. וא"כ מאחר שנתעלם ונתצמצם כל עיקר אור העצמות דעה"ע הנ"ל ודאי שכל עיקר תנד, ב[האור] והשפע העצמית נשאר למעלה בעצמות הא"ס שנק' מאור כו' בבחי' ההעלם דעצמות ולא יצא ונמשך למטה בגילוי מן ההעלם רק אפס קצהו שמתצמצם באור החכ' דתורה בפנימי' וחיצוני' שבה הנ"ל, אבל בעצמות עה"ע לית מחתב"כ גם עתה (רק בעוה"ב יתגלה מן ההעלם¹³¹ [דעצמו' ממש כי יוסר אז בחי' הצמצום] הראשון דשם אלקי' דחושך וערפל סתרו הנ"ל וזהו בחי' התענוג של עצמות ממש הבא במורגש לנשים¹³².

והנה הגם שמע[צמות] דעה"ע הנ"ל לא בא בגילוי במציאות יש ממש אפי' באור דחכ' מאחר שאין יו"ד דחכמה בא רק אחר הצמצום דעיקר אות הע'¹³³ כנ"ל, מ"מ קצת גילוי יש גם [מ]עצמות דאור הכתר הנ"ל רק שאינו בא בכלל השגה ותפיסא מאחר שאמר דלית מח"ת כלל אלא הוא [בא] בדרך העלם דחכ' שנק' מ"ה דחכ' כח מ"ה¹³⁴ כמו מה פשפשת¹³⁵ כו', והוא הנק' דרך שלילה לבד כו'¹³⁶ שבא בל"ת דוקא בלאו שקודם להן כו'. דהנה יש ב' מיני השגה א' בהשגה שמשיג את השכל המושג בהבנה ותפיסא ממש והוא ע"י המשכה דחכ' מאין ליש ממש כנ"ל, והב' השגה בדבר שאינו מושג ומובן בשכל כלל, ואמנם אם אין הדבר בא בגדר שכל המושג האיך יתכן לומר בו ענין השגה. הענין הוא דהשגה זו אינו רק מה שמשיג איך הדבר אינו מושג שגם זה יחשב בכלל ההשגה כמו ענין מה פשפשת כו' מה ידעת, שזהו אחר שבא למעלה מכל[י] ההשגה מצד עומק המושג וקוצר המשיג עד שלא יכילנו כלל אז יתכן לו' הלשון מה פשפשת כו' שישיג עכ"פ הפלאת הדבר איך שאינו מושג כו', וקודם שיבא לבחי' עונג¹³⁷ הדבר נראה לו כמשיג ממש. ואמנם אם הדבר נסתר ונעלם לגמרי שלא יפול בו ענין השגה כלל וכלל [כשכל] הנעלם מכל רעיון כו'¹³⁸ לגמרי לא יתכן לומר גם מה פשפשת כו' דהיינו גם זו שאיך הוא בהפלאה מן השגה¹³⁹ כו'. ונמצא שבבחי' מ"ה דחכ' כמו מה פשפשת שהוא בחי' הביטול מן ההשגה שקדמה יש בו קצת ידיעה בדבר [ה]מוסתר ומופלא רק שזהו [ידיעה] הבא בדרך שלילה לומר מה פשפשת כו', רק בהעדר השגה [ה]ראשונה כו' זה עצמו יחשב קצת ידיעה באפס קצה דבר המופלא אחר שיודע מה שאינו יודע משא"כ כל מופלא¹⁴⁰ ממנו לגמרי כו' וד"ל.

ויובן זה במשל השגת מהות הרוחני[ות] שא"א שישיג[ו]הו במהותו ממש כ"א [ב]דרך שלילה לבד, והוא מה שיודע הפשט[ת] הרוחניות מן הגשם לבד בכל פרטי התואר של הגשם איך שהרוחני[ות] מופשט ומושלל [מכ"ז, אע"פ שלא ראה והשיג תנד, גבמהות הרוחניות כלל, עכ"ז יקרא שלילה זו שיודע בהפלאת הרוחניות איך שהוא מושלל] מן הגשם בשם קצת השגה בערך מהות הרוחני (וכן בידיעת השכל ע"י המשל שאעפ"י שאינו משיג למהות השכל ממש רק אפס קצהו נודע לו ע"י התלבשותו במשל (שהוא כחומר לצורה שיובן קצת איכות הצורה מחומרו אחר הפשטת [המשל] מן הנמשל שזהו כמו הפשטת רוחנית מגשמיות) שאינו אלא כמו הרמז שמרמז על עצם השכל כו', וכה"ג יובן גם במהות ועצם הנפש הרוחני' שא"א שיושג מהותה ממש כ"א [ב]דרך שלילה לבד והוא בדבר המנגד לו ממש כמו שאם יעשה דבר נגד רצונו העצמי' שלא יוכל לסובלו כלל, ומזה יבינו אפס קצה מהותו במה שהוא היפך ומושלל מדבר זה השנאוי לו ביותר שמסתמא זהו נגד נקודת עצמותו ממש (כמו שיבינו למהות הרוחני קצת מהיפוכו ושלילותו מן הגשם המנגדו כו'). משא"כ במה שרצון הנפש נמשך ומתקשר בו אין [מ]זה עדיין השגה במהותו כלל כי אין המשכת רצון זה בדבר האהוב לנפשו רק חלק א' וקטן מעצם ומהות הנפש, ולא שהוא נחשב מהות ועצמות ממש. ונמצא שבבחי' השלילה שלו מהיפוך רצונו השנאוי לו מאד יותר יובן ויושג מעצם מהותו ממה שמושג מדבר האהוב לו כו', וזהו משל להבין בענין לאו דל"ת שנגד רצונו שיושג מזה יותר במהו"ע [ממ"ע] שהן גילוי רצונו (כמשי"ת).