להבין שרשי הדברים הנ"ל

תמח, גבעזר"ה יום א' דפסח (ביאור שני לתורה דאלה פקודי המשכן כו')

[oldpage_תרסד] להבין שרשי הדברים הנ"ל¹ ע"פ אלה פקודי המשכן² משכן העדות אשר פקד עפ"י משה כו'. הנה כתיב שאו מרום עיניכם וראו מ"י ברא אל"ה³ פי' מ"י הוא בחי' בינה⁴ הנק' אם הבנים⁵ ולהיות כי יש בה חמשים שערים ונק' חמשים שערי בינה⁶ כידוע לכך נק' מ"י שמספרו חמשים⁷, ומ"י ברא אל"ה שתולדות המדו' נולדו מן השכל וההתבוננו' והתפעלות השכל נק' שער"י בינ"ה כידוע, ויציא' והמשכת התפעלות השכל ללב שבו משכן המדו' אוי"ר וענפיהן נצח והוד וכו' נק' אל"ה להיותם ששה מדו' וכל מדה כלולה מששה שמספרו ל"ו⁸ כו' ולהבין איך כל מדה כלולה מששה המדו' הנה מבוארי' המה בכוונו' הספירה⁹ ביום הא' ספי' חסד שבחסד וביום הב' גבורה שבחסד וכו' עד מל' שבחסד שהיא השביעי' ואינה במנין הששה מדו'¹⁰ כידוע.

וביאור ענין חסד שבחסד וגבורה שבחסד כו', הנה ידוע שהאהבה נק' חסד כמ"ש אהבת עולם אהבתיך¹¹ ע"כ משכתיך חסד וחסד שבחסד היינו אהבה הנגלית מתוך האהבה המסותרת, כמו אהבת האב לבנו כשהיא מתגלית לעיני הכל הגם שאין בה התחדשו' כי אהבתו טבעית אליו בתמידו' אך יציאת' בגילוי זה מתוך ההסתר המוטבע נק' חסד שבחסד כמו שהחסדן מצד טבעו כאשר מתחסד עם הבריו' כו'. ובחי' גבורה שבחסד הוא בחי' קו השמאל שבמדה זו והיא מעצמו' המדה אלא שמלובשת האהבה בדבר שהוא היפכה, דהיינו כמו לשנוא מי ששונא לאוהבו וכיוצא שהשנאה הזאת גבורו' ודינין היא והיא נמשכה מצד האהבה שאוהב לאוהבו. וכן אהבת האב לבנו גורמת דוקא שיכהו בשבט מוסר על הטותו מדרך הטוב שלולי האהבה לא הי' כועס עליו כלל, וכיוצא בזה בכל מה שיתפס אור האהבה בלבוש שהוא היפכה נק' גבורה שבחסד, כלומר הדין המסתעף רק מצד האהבה שדין זה מעצמו' מדת האהבה הוא ונק' גבורה שבחסד, והם נקראי' בחי' גבורו' ממותקו' כמ"ש במ"א (בענין קללו' שבמשנה תורה שיהופכו לברכו'¹² מפני שמתוך האהבה נאמרו וכאשר יבוער הרע יגלה אור האהבה שבהן). ובחי' תפארת שבחסד הוא דוקא כאשר מתפאר ומתייפה ע"י השפעת הטוב והחסד הזה בעיני הבריו' שזהו מצד היופי שיש במדה זו מפני שיש חסד שהוא יפה ומייפה בתפארת תמח, דלעושי' ג"כ משא"כ כשהחסד בלתי מפואר כמו כאשר יטיב חסדו לרשעי' וכיוצא, וכמ"ש כי טוב חסדך מחיים¹³ וכן מה יקר חסד"ך¹⁴ וכיוצא שכולם ענין יופי החסד כשנשפע החסד במדת היופי כו'. ובחי' נצח שבחסד הוא אשר אנו רואי' באדם שיש לו איזה אהבה ותשוקה לדבר מה הנה ישתדל בכל כחו להמציא אותו הדבר אליו או שיגיע הוא ויתקרב לאותו הדבר ואם יהי' מניעו' רבות מאד עד שאין ביכולתו להשיגו אז יבוא במדת הנצחון שינצח א"ע לעמוד נגד כל מונע וישיג ויגיע לאותו הדבר בנצחון גדול כו', והרי סיבת ניצוח הזה אינו אלא מצד האהבה וכל שהאהבה אינה גוברת בו כ"כ לא יוכל לעמוד בנצחון כ"כ נגד כל מונע ומעכב כו' וערך הניצוח הוא לפי ערך האהבה, וזהו הנק' נצח שבחסד שהיא אור האהבה עצמה אלא שמלובשת בנצחון כו' (משא"כ מדת הנצח כשהוא מצד עצמו בלבד בלתי הגלו' בו אור האהבה שנק' בדי ערבו' שאין בהן טעם וריח¹⁵ כו' היינו נצח והוד¹⁶ הנק' ירכין¹⁷ ולא נחשבו מגופי המדו' חו"ג כלל, והיינו כאשר אהבתו נסתלקה לגמרי אך רשימו בעלמא נשאר ובזה מנצח א"ע להיו' נמשך בעל כרחו כמו האוהב ללמוד בטבע שאע"פ שלפעמי' לא יחשוק כלל ינצח א"ע כו' וכמ"ש במ"א. אבל נצח זה שמצד הגלות נגלו' בו אור האהבה דוקא זהו הנק' נצח שבחסד והיא ממדת האהבה ממש כנ"ל הטעם שהרי כל מה שיאהוב יותר יותר יעמוד נגד כל מונע בנצחון כו' וד"ל). ועד"ז יתפרשו כל פרטי התכללות המדות כל א' מששה כמו מדת הדין שיש בו בחי' חסד שבגבורה וגבורה ות"ת ונצח וכו' וכן במדת הת"ת חסד שבת"ת וגבורה ונצח שבת"ת וכו'¹⁸ וד"ל.

והנה ענין ספירת העומר הוא לספור בחי' המדות עליונו' ז' שבועו'¹⁹ בכלל שהן ז' פעמי' ז' בפרט כדי לספר²⁰ ולברר המדות מכל סיג ופסולת, כי הנה ענין העומר מדה היא כמ"ש והעומר עשירי' האיפה²⁰ כו' והענין של מדת העומר הוא כענין ודוגמא של העומר במן שנא' בו עומר לגלגלת²¹ כו'. כך למעלה יהא אורו' המדות נמדדי' במדה זו הנק' עומ"ר לגלגלת כו', דהיינו מבלתי יטה אור שפעם להיכלו' הנוג"ה שמקבלי' ממותרי המדו' כענין אברהם איש החסד²² שיצא ממנו ישמעאל²³ כו'. וזהו היום נמדד יום אחד לעומ"ר²⁴ למדת העומר ונק' עומר לגלגל"ת (דהיינו בחי' כת"ר²⁵ ), להיו' כי בעה"ד טו"ר נשפע מותרו' וע"י העומר נמדד והוגבל האור ונבדל הפנימי' מן תמט, אהחיצוניו' בכל ההמשכו' שנמשך בזמן ימי הספירה מהמדו' עליונו', ומה שמקבלת מלכו' דנוג"ה עומר שעורי'²⁶ מאכל בהמ"ה²⁷ מאחוריי' דשם ב"ן דבהמ"ה²⁸ דקדוש' גם הוא נקרב בזמנו ומתברר ממנו כל משך זמן הימי' הללו. ולכך נק' ספיר"ת העומר מלשון אבן ספי"ר²⁹ מפני שמתברר העומר שעורי' מאכל בהמ"ה מה שנאחזי' במדו' תערובו' טו"ר בעה"ד כו'. ואמנם אין ההתבררו' אלא ע"י הבינה הנק' אם הבנים כמ"ש אם רחץ ה'³⁰ צואת בנות ציון א"ת א ם אלא א ם³¹ והוא בחי' בינה אימא עילא' הנק' אם הבנים וכאמרו תבא האם ותקנח צואת בנה³² כו', כי עד"מ התינוק כשהוא בקטנותו מתלכלך בצואה וטיט שאין בשכלו לרחוץ ולנקות א"ע אלא תבוא אמו ותקנחו מצואתו ותרחיצנו, כך הנמשל למשכיל למעלה דבחי' המדו' העליונו' דז"א כשבאי' בבחי' הקטנו' אזי באים בבחי' המותרו' בעה"ד טו"ר כו' ונק' עד"מ כמו צואת התינוק וע"י אימא עילא' הוא בחי' בינה דאצי' שמאירי' בימי הספי' באמרו היום יום א' כו' מתבררי' בחי' הקטנו' הללו ומרחיצין כל סיג ופסולת וזהו אם רחץ ה' צואת כו'. ויובן זה בנפש האדם למטה שמדותיו הבהמיי' התאוה והכעס וכו' המה נאחזי' במדו' דקדושת נפש האלקי' ומדו' המגונו' שלו נק' צואה של מדו' דקדושה וצריכי' ריחוץ ונקיון תמיד כמ"ש ארחץ בנקיון כפי³³ כו' והוא להסיר המדו' המגונו' הללו, וזהו בימי ספירת העומר דוקא ואזי יוכלו לקבל בנפשם בחי' ביטול במציאו' כמ"ש באברה"ם הלוך ונסוע הנגב"ה³⁴ פי' הנגב"ה הוא בחי' ביטול במציאו' כמו הנגב שאין לחלוחיו' כלל כו', אך א"א לבא לבחי' ביטול זה כ"א בהקדים תחלה אוי"ר בבחי' רצוא ושוב כמ"ש באברהם הלוך ונסוע שהוא בחי' רו"ש³⁵ כידוע ואח"כ בא בחי' הנגב"ה כו' וד"ל.

וזהו אם הבנים שמחה³⁶ שזהו נאמר דוקא בגמר ענין ימי הספירה מפני שע"י הבינה הנק' אם הבנים דוקא [oldpage_תרסה] נבררו כל המדו' מכל סיג ופסולת, כי ע"י ההתבוננו' דוקא יבורר אור כל מדה כמו מדת האהבה שבלתי ההתבוננו' לא תהא מבוררת כ"כ מתערובו' טו"ר כענין אברהם שיצא ממנו ישמעאל וכיוצא בזה בעבודת ה' ידוע שיש טו"ר בכל התפעלו' כו', אבל ע"י ההתבוננו' שמקפת את ההתפעלו' מבררת אותה עד שתהא ברורה לגמרי וכמ"ש נקי כפיים וב"ר לבב³⁷ כב"ר היוצא מן התבן וכיוצא והוא ענין אימא עילא' למעלה שרוחצת את צואת תמט, בהבן עד"מ כנ"ל בפי' א"ם רחץ ה' כו'. ולכך נק' הבינה יובלא עילא' בזוהר לפי שהיא מבררת כל סיג ואין לחיצוני' יניק' כלל במדות ואז נק' בני חורין, וזהו שנק' בינ"ה עולם החירות³⁸ חירות משיעבוד מלכיו'³⁹ כו' שהי' בשעת מ"ת אחר שספרו ימי הספירה דוקא כמ"ש בעטרה שעטרה לו אמ"ו⁴⁰ כו' כי בימי הספירה נבררו מכל סיג כנ"ל. וזהו אם הבנים שמחה פי' שמחה בחי' המתקת הדינין נק' שמחה כי השמחה ממתקת הדינין⁴¹ כידוע, ושמחה זו דאימא עילא' הוא בשעת מ"ת בשבועו' אחר שנמתקו כל הדינין ע"י הבינה בכל ימי הספירה כי נתהפכו כל המדו' מחלק הרע הנאחז בהן לטוב, וידוע שבחי' ההתהפכו' הרע לטוב במדו' אינו אלא ע"י הבינה⁴² משא"כ בלא התבוננו' אינו אלא אתכפייא ולא אתהפכא כמ"ש במ"א, ואח"כ יכלו לקבל התורה בבחי' יחוד פב"פ כמ"ש פא"פ דיבר ה'⁴³ כו' והוא בחי' הביטול במציאו' כמ"ש וינוע"ו⁴⁴ והיינו ענין הנגב"ה הנ"ל אבל בלא התהפכו' המדו' א"א לבא לבחי' מדרגת קבלת התורה בבחי' הביטול במציאו' כנ"ל וד"ל.

והנה כדוגמא זאת הנ"ל במדות שהן ששה וכאו"א כלול מששה כו' כך בתורה יש בחי' המדו' הנ"ל בכלל והן שיתא סדרי משנה⁴⁵ כידוע שסדר זרעים בחסד⁴⁶ וכו' וכאו"א כלול מששה, כי הרי סדר זרעים כלול גם מסדר טהרות שהמשנה בלולה בכל מסכת' ממשניו' של סדר אחר זולתו ובסדר זרעי' נמצאו משניו' מכל חמשה הסדרים זולתה ועד"ז בכל סדר וה"ז כמו שמבואר למעלה דכל מדה כלולה מכל הששה (ופרטיהן ל"ו מסכתו'⁴⁷ שמספרו ג"כ אל"ה). והמצות הן הנק' איברי'⁴⁸ כידוע והן בחי' חיצוניו' לבחי' המדו' הללו דשית' סדרי משנה, כי המדו' הללו הן בחי' פנימיו' המדו' עליונו' וחיצוניו' שלהן בבחי' לב העליון ולב פליג לכל שייפין⁴⁹ שהן רמ"ח פקודי' רמ"ח איברי'⁵⁰. ואמנם דרך כלל התורה נק' אברי' הפנימי' והמצות איברי' החיצוני', ועד"מ באדם התחתון הנה איברי המזון כאצטומכא וכיוצא למטה מאיברי הנשימ' לב וריאה ואברי המזון מבררי' המאכל ושולחי' שפע רוחני' המאכל לכל האיברי' החיצונים ומתחזקין בכחם עי"ז ומבלעדי המזון היו מתחלשי' כח הראי' מתחלש בעין וכח ההילוך מתחלש ברגל וכיוצא. כך למעלה המצות שנק' איברי' המה בחי' איברי' החיצוני' ומתחזקי' כולן ע"י איברים הפנימי' המבררי' המזון תמט, גוהוא אור התורה שנק' מזו"ן וכמ"ש לכו לחמו בלחמ"י⁵¹ כידוע וזהו מ"ש ותורתך בתוך מע"י⁵² כו' והלב בו פנימי' המדו' שבתורה שהן סדרי המשנה כו', ונמצא ע"י התורה מתחזק כח המצות ואם לאו היו מתחלשי' וע"כ אמרו ז"ל דת"ת כנגד כולן⁵³ וכן תלמוד גדול שמביא לידי מעשה⁵⁴ וד"ל.

ואמנם הנה בזאת יתרון מעלת מעשה המצות מבתורה שהרי התורה הוא בחי' המדו' כמו שהן למעלה בבחי' אצי' דאיהו וחיוהי וגרמוהי חד⁵⁵ כו' הכל בבחי' אלקו' ממש כו', משא"כ המצות הן באי' ומתלבשי' למטה מטה בלבושי' הנפרדי' בעולמו' הנפרדי' בי"ע עד רגלי העשי' בעולם השפל כמו בקלף תפילין וצמר ציצית וכיוצא. ונמצא על ידן נעשה ונמשך בחי' גילוי אלקו' גם במדרגו' היותר תחתונות מכל ההשתלשלו'. והנה ידוע הכלל דכל שההארה מתפשטת במקום ומדרגה היותר נמוך מוכרח לומר ששרש אותה ההארה באה ממקום ומדרגה היותר גבוה כי כל הגבוה גבוה יותר⁵⁶ יותר יוכל להשפיל א"ע ע"כ בהכרח לירידת אור במקום הנמוך מאד דוקא ממקום ומדרגה הגבוה מאד, כענין הידוע ע"פ ועברתי בארץ מצרים אנ"י ולא מלאך⁵⁷ כו' שמפני שקליפ' מצרים במ"ט שערי טומא'⁵⁸ הי' ע"כ בהכרח שיבא האור לשם מהיותר גבוה מכל ההשתלשלו' והוא מ"ש אנ"י ולא מלאך כו' וכמ"ש במ"א. וא"כ גם במצו' מעשיות בהכרח לומר עפי"ז שיש בהן ההארה ממקום היותר גבוה מכל ההשתלשלו' דאבי"ע.

והענין הוא שזהו הטעם שאמרו ז"ל היום לעשותם ולמחר לקבל שכרם⁵⁹ דהנה לכאורה אינו מובן דהרי ג"ע עליון גם היום ישנו במציאו' וצדיקי' יושבי' בו ונהנין מזיו השכינה⁶⁰ מדי חדש ושבת⁶¹ כידוע ולמה אמר למח"ר דוקא לקבל שכרם של מעש' המצו', אלא צריך לומר דמה שנהנין עכשיו מזיו כו' אינו קיבול שכר עדיין אלא למחר דוקא והוא לאחר תחיית המתים דכתיב אז עין בעין יראו⁶² כו' שהוא מדרגה יותר גבוה הרבה ממה שנהנין מזיו בג"ע כו'. והטעם להבין זה הנה מובן ממה שקדם למעלה הכלל דכל שהאור בא למטה יותר הוא בא ממקום הגבוה יותר כו', והנה בתחיית המתים שיחיו הגופים הגשמיים וכמ"ש בעצמות היבישו' וקרב עצם אל עצמו⁶³ כו' הרי עור ובשר ועצמו' שהמה תכלית הגשם כאשר יבא תמט, דעליהם אור וחיו' שיחיו מאור אלקי שיחיה אותם לעתיד, הנה בהכרח לומר שיבא האור ממדרגה היותר גבוה מאד נעלה אחר שהוא בא לתכלית הירידה בתחיית מתי עפר כו' כענין הנ"ל בפסוק ועברת"י בארץ מצרים כו', כי המת הוא אבי אבו'⁶⁴ כו'. וע"כ נאמר לעתיד כי עין בעין יראו כו' מפני שיבא האור מעצמו' המאציל שלמעלה מבחי' השתלשלו' אורו' וכלים כו' והוא הנק' מקור כל המקיפי' העליוני', דכל האורו' אינן אלא מבחי' הקו והחוט⁶⁵ כו' עד שנמשך ובא לרגלי העשי' וכמשל העיגול שאין בו מעלה ומטה⁶⁶ והתחתון עליון כמ"ש ומתחת זרועו' עולם⁶⁷ עד שרוחניו' וגשמיו' שוין ממש כו' וכידוע ולכך יחי' גם העצמו' היבישו' כו', והוא הטל שעתיד להחיו' בו המתים⁶⁸ כמ"ש כי טל אורו' טלך⁶⁹ כידוע והוא בחי' טלא דנטיף מעתיקא⁷⁰ ואנער לההוא דלבר כמ"ש באד"ר וד"ל. וע"כ קיבול שכר האמיתי יהי' דוקא למחר אחר תחיית המתים כי גבוה הרבה ממדרגת גילוי אלקו' שבג"ע [oldpage_תרסו] שנהנין מזיו כו' שהוא רק תענוג הנשמו' הרוחניי' אבל אחר שיוכל האור לבא גם להחיו' הגופים הגשמיי' בתח"ה זהו בא ממדרגת עצמו' המאציל שלפני ההשתלשלו' דבחי' ממלא וסובב שהן הוי' אלקי'⁷¹ בחי' זו"נ דאצי' בכלל כו' וד"ל.

וזהו כי עין בעין יראו כו' פי' עין בעין הוא ענין התחברו' ממלא וסובב שיתחברו והיו לאחדי' אז והוא בחי' עין של הא"פ עם עין של א"מ שיתחברו אז כו'. וביאור הדברים הנה תחלה יש להקדים מ"ש בע"ח דא"פ מזכך חצי הכלי מבפנים והא"מ מזכך חצי הכלי שמבחוץ⁷² ואזי ממילא נזדכך כל עובי דופני הכלי כו' ונעשה הכלי מצוחצח וזהו מ"ש והשביע בצחצחות נפשך⁷³ כו', דהנה ביאור ענין בחי' א"פ ידוע שהוא מה שהמקבל האור יכול לקבל כפי השגתו בלבד דהיינו כפי הכלי אבל ההשגה עצמה שהיא בחי' הכלי מסתרת היא גופו של האור שאינו מאיר כמו שהוא בעצמו ומהותו מפני הגשמת כלי ההשגה כו', אך כשהאור מתגבר ומאיר תמיד בכלי ממקור השפע יכול זה הכח להאיר ולזכך גם את הגשמת הכלי מעט מעט ע"י התמדת אורו בה, כנרא' בחוש הטבע שגם האבן המס ימס והי' למים כשהמים נובעי' בו בתמידו' יתירה וכמ"ש אבנים שחקו מים⁷⁴ וכענין שאמרו בר"ע שנתפעל מזה כשהי' ע"ה ולמד ק"ו⁷⁵ שלבו יקבל ד"ת אם יתמיד להכניס אור התורה בלבו כו'.

תנ, אוענין מה שאור המקיף מזכך חצי הכלי מבחוץ הוא העומק מה שלא יתפס כלל בהשגת הכלי וישאר בבחי' מקיף על הכלי הוא אשר יזכך חצי עובי הכלי מבחוץ, כידוע שמפני הפלאת ההשגה תפול ההגשמה בנפש האדם אע"פ שאינו מבין כו' והזדככו' זאת בחיצוניו' ההגשמה דוקא, משא"כ מצד ההשגה בבחי' א"פ יזדכך הפנימי' כו' ולפי שא"מ גדול הרבה מא"פ ע"כ יזכך גם חלק החיצוניו' כו' וד"ל. והנה מה שהנשמו' נהנין עכשיו מזיו השכינה בג"ע העליון כו' הוא מבחי' ממלא כ"ע והוא מבחי' א"פ שנכנס בכלי שהוא בחי' הזיו והאור שיוכלו הנשמו' להנות ממנו בהרגשה ובא בכלי שלהם לזכך בהגשמה⁷⁶ כו', וזה האור מגיע להם כפי ערך המעשה שעשו והוא מעשה המצו' בעוה"ז מפני שעשו עי"ז בחי' כלים לקבל האור באצילו' כו' כידוע דרמ"ח פקודי' רמ"ח איברי' דמלכא ועי"ז נמשך תוס' גילוי אורו' בכלים דז"א בתמידו' כמאמר היום לעשותם, שהוא כענין מאמרם ז"ל ועשיתם אתם כאילו עשאונ"י⁷⁶ פי' ברמ"ח איברי' עד שנק' אד"ם דאצי' וכמ"ש אלה המצות אשר יעשה אותם האד"ם⁷⁷ כו' האדם דלעילא כידוע, וכמבואר למעלה דהמצות הן בחי' איברי' החיצוני' כו'. וגם והרחבת⁷⁸ האור אלקי בג"ע דבריא' נעשה עי"ז לפי סדר ההשתלשלו' מאצי' לבריא' כו' כידוע שזהו פי' נעשה אד"ם⁷⁹ כו'. אך אע"פ דכל שיתא אלפי שני דהוי עלמא⁸⁰ נמשך תוספת גילוי אורו' בכלים דאבי"ע בתמידו' מ"מ אין זה רק מבחי' א"פ, וגם זה עדיין נשאר אותו התוספת למעלה באצי'⁸¹ ואין מזכך חצי הכלים גם מבפנים כו' מפני שיש עדיין יניק' לחיצוני' בכלים של האורו' בכל עולם לפי ערכו, וגם באצי' דאיהו וגרמוהי חד כו' מ"מ יש מחיצוניו' הכלים שרש ומקור ליניקו' החיצוני' למטה בבי"ע כו'. אבל לע"ל הנה יבוער רוח הטומא' לגמרי מכל וכל וכמ"ש בלע המות לנצח⁸² כו', ואין זה הביעור מכל וכל אלא ע"י בחי' אור המקיף שמזכך חצי הכלי מבחוץ ג"כ שאז אין להם שרש יניק' כלל וכלל, וע"כ אמרו היום לעשות"ם ולמח"ר לקבל שכר"ם מפני שגדול יהי' אור אלקי הנגלה לע"ל מהגילוי דזיו השכינ' בג"ע עכשיו וד"ל.

וביאור זה הנה שרש כל הא"פ הוא בחי' הקו והחוט⁸³ כו' ושרש כל המקיפי' הוא מבחי' העיגול שלמעלה מבחי' הקו⁸⁴ כו' שנק' סובב כ"ע בכללות, והנה במעשה המצוה יש ב' מדרגו', הא' הכוונה בה מצד ההשגה בבחי' א"פ. והב' מעשה המצוה לעשו' מצד שאמר ונעשה רצונו למעלה מן הטעם וההשג' והוא באמרו אשר קדשנ"ו⁸⁵ בקדושת אור מקיף כו'. ועכשיו יש בכל מעשה מצוה ענין ההגשמה מצד הכלי שהמצוה תנ, בנעשי' בעניני' גשמיי' מדצח"ם דעשי' כנ"ל, אבל לע"ל יתברר ויזדכך הגשמת מעשה המצו' מצד בחי' אורו' המקיפי' עליונים שיבאו למטה ויתגלו ע"י כונו' הברכו' של כל המצו' מעשיו' שעושין הצדיקי' למעלה מן הטעם כו' והוא ע"י מס"נ בתשובה עילא' בתחלה כו', ואזי מצחצחי' הגשמת כלי המצו' מבחוץ כי א"מ מזכך גם חצי ההגשמה של הכלי מבחוץ ואור הפנימי שהוא כונות המצו' בהשגה וטעם יזכך הכלים של המצו' מבפנים ויבאו אז בבחי' הגילוי מן בחי' ההעלם שהם עכשיו כו' וממילא יזדכך הכלי לגמרי, וזהו מ"ש והשביע בצחצחו' נפשך ב' צחו'⁸⁶ א' מבחי' א"מ וא' מבחי' א"פ והנפש הוא בחי' הכלי כו' וד"ל. וזהו כי עין בעין כו' פי' עין של בחי' א"פ הוא עכשיו בחי' מקבל מא"מ שמסתכל בו מלמטה למעלה כדרך כל עלול שדבוק בעילתו כו' ועין של הא"מ הוא מסתכל מלמעלה למטה להמשיך כח לא"פ כו', אך לע"ל אחר שהא"מ יזכך חיצוניו' הכלים הרי יבא גם הוא מלמטה למעלה בבחי' אור חוזר, כי כל המקיפי' שמצד ברורי רפ"ח כו' כמו במעשה המצו' הוא בא בבחי' אור חוזר א"כ יתחברו וישתוו בחי' א"פ ובחי' א"מ בהשווא' א' כו' וד"ל. והנה כל זה מסיבת טעם הנ"ל דא"מ להיותו גבוה יותר יותר יוכל להשפיל א"ע לזכך חצי הכלי החיצוניו' וע"כ יהי' לעתיד ענין תחיית המתים דוקא ולא עכשיו כי להחיו' רוח שפלים⁸⁷ כעצמו' היבישו' וכיוצא צריך שיבא האור מבחי' א"מ היותר גבוה כו' וד"ל.

ובכל זה מובן מה שאמרו ז"ל דלעתיד צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם⁸⁸ כו' ולכאורה אינו מובן מהו ענין העטרו' וגם למה נק' עטרותיהן דמשמע שהן שלהם כו', אך הענין הוא משום דהיום לעשותם בלבד לעשו' התוספ' גילוי אורו' ולעשו' הכלים דמצו' כנ"ל אבל גילוי אותו התוספ' בא"פ וגילוי הא"מ למטה אינו אלא לעתיד דוקא מצד שיבא אז הא"מ בגילוי מפני שאז זמן כלות הברורי' דרפ"ח כו', והוא גבוה הרבה ממה שנהנין מזיו עכשיו שחסר ב' מדרגו' הללו כנ"ל. וזהו שלא הזכיר לשון עטרותיהם בראשיהם במאמר שאמר שהנשמו' נהנין מזיו השכינה בג"ע כי אין להם עדיין עטרו' הללו רק לעתיד, והענין הוא שלעתיד יתגלו כל המקיפי' העליוני' הנק' עטרות וכמ"ש בעטר"ה שעטר"ה לו אמו כו' ומטעם הנ"ל. ולכך נק' עטרותיה"ם לפי שהם שלהם שזכו [oldpage_תרסז] אותם במעשה המצות במס"נ שלמעלה מן הטעם והן באי' בבחי' או"ח לכך עטרותיהם לשון כותרת ומקיף מפני שזהו קיבול שכרם לעתיד שהוא גבוה הרבה ממה שנהנין עכשיו בג"ע מזיו כו', והיינו שאמר היום תנ, גלעשותם ולמח"ר דוקא לקבל שכר"ם. וזהו שכר מצוה מצוה⁸⁹ כלומר המצוה עצמה שלמעלה מן הטעם וההשגה אשר יש בה שעי"ז דוקא מקבלי' שכרם שיהי' נגלה עליהם מאור המקיף הכללי והן ענין העטרו"ת שבראשיהם וד"ל.

וזהו אלה פקודי המשכן כו'. פי' פקודי הוא מלשון התקשרו' כמו חייב אדם לפקו"ד⁹⁰ כו', והמצו' הרי המה בחי' התקשרו' באור המאציל להיו' על ידן נמשך ובא בחי' תוספ' גילוי אור כנ"ל, ולהיו' כי תכלית השלימות הוא כשיתחברו בחי' א"פ ובחי' א"מ ממלא וסובב כנ"ל לכך אמר פקודי המשכן התחברו' המשכן דבחי' ממלא ודבחי' סובב כו'. ומה שאמר אל"ה מבואר הטעם למעלה דבין בתורה שהוא בחי' המדו' בפנימי' הן מספר ל"ו דו' סדרי' נחלקי' לל"ו מסכתו', ובין במצות שכללותם הוא רק מבחי' התכללו' מדות המלובשי' בו' סדרי' שז"ש לך ה' הגדולה והגבורה⁹¹ כו' וכל מדה כלולה מששה כו'.

והנה כל זה ברמ"ח מ"ע שנרמזי' בתיבת זכר"י עם ו"ה⁹² כו', ופי' זכרי הוא עד"מ החותם שחותמין בו שמו של אדם שבהחותם אין כאן אלא רק בחי' ענין חקיקת אותיו' השם שהוא כמו רק לאות ולסימן להיו' זכרון לשמו עי"ז, וה"ז ע"ד דוגמא ממה שיעשה האדם ציון כמ"ש הציבי לך ציונים⁹³ שהציון הוא האות והסימן למראה בלבד ואינו נעשה רק לזכרון בעלמא, כמ"כ כתיב הציבי לך ציונים, ציונים⁹⁴ כלומר סימנים להיות סימנים וציונים בלבד לגילוי אורו' העליונים והן מעשה רמ"ח מ"ע שנק' בחי' כלים לאורו' והן נק' ציונים לתורה שנק' אור⁹⁵ כו', והיינו פי' זכרי כלומר זכרון שמות של האורו' כו' ולא גופי השמות והאורו' כו'. אבל שס"ה ל"ת עם י"ה כו' נק' שמי כלומר שמו' העצמיי' של המאציל כו' ולא זכרון וציון בעלמא, והענין הוא לפי שהם בחי' המשכו' אורו' מקיפי' שבלתי מוגבלי' בכלי בבחי' ציון כו' וע"כ א"א שיהי' להם למטה בחי' כלי במעשה אלא רק בשב ואל תעשה בלבד והוא הלאוין דשס"ה ל"ת וכמבואר שם שזהו פי' בארץ לא זרועה⁹⁶ כו' דהיינו בהסרת המונע בלבד כו' ע"ש.

וביאור זה הנה יובן ע"ד דוגמא שאמרו ז"ל סייג לחכמה שתיקה⁹⁷, פי' עד"מ הסייג שאינו עשוי אלא לשמור מה שבתוכו ולהקיפו כו' כך השתיקה הוא כמו סייג לחכמה תנ, דהנשפעת מלמעלה והיינו בחי' הביטול במציאו'. כי הנה יש ב' מדרגו' בחכמה, א' הנשפע מלמעלה למטה בנפש האדם המשכלת ע"י יגיעתו בכח העיון שלו לפי ערך יגיעת עיונו כו', ויש עומק המושג שא"א לו להגיע אליו בשום יגיעה אלא רק ע"י בחי' הביטול במציאו' והוא הנק' שתיקה כלומר ביטול מן ההשגה הקדומה כענין מה פשפשת⁹⁸ כו', וכדוגמא שמצינו בגמ' ששאלו והקשו לרב ואישתיק⁹⁹ ואח"כ השיב להם¹⁰⁰ כמו אשתומם כשעה חדא¹⁰¹ כו', הרי בשתיקה זו שהיא בחי' ביטול יוכל אור השפע נשפע מכח החכמה מה שלא יגיע בכלי השגת עיון כו'. והטעם הוא לפי שא"א לבא האור שלמעלה מן הכלי בכלי אלא רק בבחי' הביטול שהוא העדר הכלי יכול לבא, וא"כ א"צ המקבל ההשפעה רק לבא לבחי' שתיקה ואז ממילא נשפעת השפע ולא שיעשה דבר מה באיזה יגיעה כו', והרי ההשפעה הזאת נק' השפעה שבאה ממילא בלתי סיבת הכנת כלי המקבל רק שיהי' בבחי' ביטול בהפשטת עצמותו מכל וכל כו' וד"ל.

וכדוגמא זו היה בשעת קריעת י"ס דכתיב ואתם תחרישון¹⁰² פי' שלא הי' מועיל צעקה בתפלה בהעלא' מ"ן כמ"ש מה תצעק אלי כו', לפי שהי' האור צריך לבא ממקום הגבוה ביותר שאין העלא' מ"ן מצד הכלי מגיע לשם כלל וכמ"ש בזוהר מה תצעק אלי בעתיקא תליא¹⁰³ שהוא מקור כל המקיפי' כו'. אבל ע"י בחי' השתיקה בלבד שיהי' בבחי' ביטול עצמותם מכל וכל יוכל לבא ממילא ומאליו כנ"ל, וזהו ואתם תחרישו"ן א"צ רק לחרוש ולשתוק וה' ילחם לכם ממילא מטעם הנ"ל. וכדוגמא מעין זה יש בכל תפלת ש"ע שבלחש גם היום, מטעם שבש"ע ההמשכה באה מבחי' א"מ כו'. ועם כל זה יובן בדוגמא גם בענין הנ"ל בשס"ה ל"ת דלפי ששרשם מבחי' המקיפי' שא"א לבא בכלי ע"כ אין הגילוי רק בבחי' הלא"ו שהוא ההעדר כדוגמת השתיק' לחכמה כנ"ל וע"כ הלאו קדם שם להן כו'. וזהו שמי עם י"ה יו"ד בתחלה שהוא הצמצום ואח"כ הה"א שהוא ההתפשטו'¹⁰⁴ כמבואר שם¹⁰⁵, ובהן זה שאחר הלאו ג"כ אינו בחי' כלי אלא שע"י הסרת המונע בלבד הוא שיוכל לבא לידי גילוי אבל הגילוי אינו אלא לעתיד וכנ"ל דהיינו למחר לקבל שכרם, ולכך גם הל"ת נק' ציוני' לבחי' א"מ כו' שכללו' המצו' מ"ע ומל"ת נק' ציו"ן¹⁰⁶ כידוע ועל כללותם אמרו היום לעשותם ולמחר דוקא לקבל שכרם מטעם הנ"ל וד"ל.

תנא, אמשכן העדות כו'. הנה שרש ענין ששם עלו שבטים¹⁰⁷ שבטי י "ה להודו"ת לשם ה' כו' יובן בהקדים ענין א' הידוע שיש כל בחי' המדו' הנ"ל בפי' אל"ה גם בבחי' הכת"ר שלמעלה מן האצילו' והן הנק' בזוהר בשם טורי חשוכא¹⁰⁸ וכמ"ש ישת חושך סתרו¹⁰⁹ והם הנק' בחי' אהבה רבה¹¹⁰ וכיוצא, וזהו ששם עלו שבטים שעלו המדו' הנ"ל בבחי' כתר עליון ונק' שם ימי קדם¹¹¹ כו', וידוע שבחי' הכת"ר הוא מובדל ומרומם בערך מכל הנאצלי' מאתו כי הוא נק' בחי' ממוצע¹¹² בין עצמו' אור א"ס לנאצלי' כו'. וזהו מ"ש בי"ג מדה"ר ויקרא הוי' הוי' ופסיק טעמא בנייהו¹¹³ לפי שהוי' הא' הוא בבחי' הכתר היו"ד בחכמה שבכתר כו' והוי' השני' הוא הארו' והמשכו' י"ג מדו' באצי' ואין ערך ביניהם לכך פסיק טעמא ולכך נק' חושך סתרו, וגם כשיורד ונמשך להיו' בבחי' מקיף לנאצלי' הוא בבחי' ירידה וכמ"ש המשפילי לראו' בשמים¹¹⁴ כו' פי' גם בשמים להיו' בחי' מקיף אעפ"כ המשפילי כו'. והנה להיות כן א"א להגיע לשם בבחי' השגה ולהמשיך משם כי פסיק טעמא כו' אלא רק בבחי' הודאה בלבד, כי הענין של הודאה הרי הוא מרחוק כמו אדם מפני שאינו יכול לעמוד על עוצם גדולת ורוממו' המלך אז יודה לו בהודאה בלבד כלומר מכיר אני רק הפלאת ערכך שאין זה מערכי כלל ויותר לא אשיג בהיותו מופלא הרבה בערך כו'. והגם שבינה עד הוד אתפשטת¹¹⁵ בבחי' השגה, אבל בבחי' [oldpage_תרסח] ההודאה עצמה נגמר וכלה ההשגה כנרא' בחוש שדבר שאינו מבין עומקו יודה בהודאה בלבד דהיינו שמודה על האמת מצד הפלאת השכל ממנו אבל לא מצד ההשגה וההבנה בו כו', ונמצא ההודאה לא שייך אלא בדבר המופלא הימנו והוא למעלה בחי' הכתר דנק' אמון¹¹⁷ מופלא¹¹⁶ וכמ"ש עושה פל"א¹¹⁸ כו' ודוקא בחי' ההודא"ה יגיע אליו אבל לא בחי' הברכה. כי הברכה היא ענין קבלת שפע ההמשכה מן ההעלם לגילוי שזהו ע"י השגה דוקא כשמגיע לשם וכמאמר איהו ברו"ך ואיהי ברכ"ה¹¹⁹ כו' שהוא בבחי' משפיע ומקבל שהמקבל משיג ההשפעה כו' וזהו מ"ש ברכת ה' היא תעשיר¹²⁰ ממש וכו', אבל בבחי' הכתר הנק' פל"א וכמ"ש ישת חושך סתרו אחר שנק' סתר ופלא אין הברכ"ה מגיע לקבל משם אלא רק בבחי' ההודאה יכולי' להגיע לשם כנ"ל וד"ל. וזהו ששם עלו שבטי' כו' להודות לשם הוי' פי' לשם תנא, בהוי' דכתר שנק' פלא וסתר כנ"ל דפסיק טעמא כו' עלו שבטי' שם רק בבחי' ההודא"ה בלבד מטעם הנ"ל.

וזהו מה שאמר משכן העדו"ת כמ"ש עדות לישראל כו' והנגלו' א"צ עדות רק הנסתר והפלא והוא בחי' הכתר והיינו שהוא מלשון עדי וקישוט וכמ"ש בעדי עדיים¹²¹ מפני שהן ג' כתרים בכלל, כי הנה ידוע שיש ג' קוין באצי' חח"נ בג"ה דת"י¹²² וכאו"א יש לו שרש באור הכתר שעל גביהן דהיינו בטורא דחשוכא הנ"ל, וג' הקוין ידוע שהוא תורה ועבודה וגמ"ח¹²³ לוים בעבודה בשיר¹²⁴ וגמ"ח החסד שבקו הימין הוא בכהנים¹²⁵ והתורה קו האמצעי¹²⁶ שהוא בחי' ישראל¹²⁷ וכמ"ש ותורה שם בישראל¹²⁸ ונק' עמודא דאמצעותא¹²⁹ בריח התיכון¹³⁰ כו', וג' הכתרים שע"ג הן הנק' במשנה כתר כהונה¹³¹ וכתר תורה וכתר מלכו' כתר כהונה בקו הימין וכתר מלכו' בקו השמאל וכתר תורה בקו האמצעי. ושרש ג' הכתרים האלה המה כלולי' באור הכתר הכללי שעל גבי הקוין כו' והוא מ"ש ותבואי בעדי עדיים ג' כתרים הללו אחר שאמר ותרבי ותגדלי¹³² במוחי' דגדלו' שני¹³³ בזמן מ"ת כו', והיינו ענין משכן העדות מג' הכתרים הללו והן באי' ונמשכי' ע"י השס"ה ל"ת דוקא והוא בהעדר וביטול בלבד כנ"ל הטעם, וזהו להודו' לשם הוי' כו' בבחי' ההודא"ה בלבד. והיינו שאמרו ז"ל מאן דלא כרע במודים¹³⁴ אינו קם בתחיית המתים כי לעתיד יתגלה שרש השס"ה ל"ת שהי' בשב ואל תעש' בלבד שעי"ז נמשך אור הכתר בלאו שקודם להן כנ"ל, והיינו ענין מה שצדיקים יושבי' ועטרותיה"ם בראשיהם כו' וכנ"ל, ולהיו' כי א"א להגיע לקבל משם רק בבחי' ההודא"ה בלבד כנ"ל ע"כ מאן דלא כרע במודי"ם בבחי' ההודא"ה עכשיו אין לו דבר שיוכל לעתיד לקבל בו אור הכתר להיות לו לעטרה בראש כו', ומזה הטעם עצמו הוא שאינו קם בתח"ה כי תח"ה יהי' מאותו האור דוקא כנ"ל שכדי להחיו' המתים שהוא תכלית היריד' צריך לבא האור ממקום גבוה וכמ"ש כי טל אורו' כו' וד"ל. ונמצא הכל ענין א' ענין מה שעטרותיה"ם בראשיהם וענין התחיי' לעתיד ומה שכל זה מסיבת מעשה המצוה שירדה בלבושי' גשמיים דוקא כנ"ל שזהו ענין אמרם היום לעשותם ולמחר לקבל שכרם כו' וד"ל.

תנא, גאשר פקד עפ"י משה כו'. הנה אמרו ז"ל אנכי ולא יהי' לך מפי הגבורה נאמרו¹³⁵ כו' ולא מפי משה כשאר הדברו' דכתיב משה ידבר¹³⁶ כו', דהנה לכאורה אינו מובן לשון מפי הגבורה דוקא הל"ל מפי הקדב"ה או מפי המקום וכיוצא כו'. אך הענין הוא מובן עפ"י הנ"ל דמבחי' אור הכתר א"א לבא האור כ"א בבחי' הביטול והוא הלאו שקודם להן כו' וכנ"ל כי מלמעלה מעלה הלאו קודם להן, היינו שבתחלה באי' בחי' גבורו' ואח"כ בחי' חסדי' וכמ"ש ישת חושך סתרו שבתחלה צמצום¹³⁷ הנק' חושך ואח"כ מאיר האור ממילא והארת האור הוא רק ע"י הצמצום בלבד, כי מה שנתצמצם בזה בלבד גילוי אורו כי בלאו בלבד יוכל לבא כנ"ל. משא"כ למטה בבחי' אצי' החסדי' קודמי' לבא לבחי' הגבורו' כי יוכל האור לבא בבחי' כלי והיינו ההן שקדם ללאו למטה כו', וכמבואר בע"ח דבאור הכתר הגבורו' והצמצום קודמי'¹³⁸ כו'. וזהו שאמר אנכי ולא יהי' לך כו' פי' אנכי הוא מי שאנכי¹³⁹ דלא ידע לי' בר איהו¹⁴⁰ כו' ולית מחשבה תפיס' בי' כלל¹⁴¹ רק בבחי' הלאו בלבד הוא שיכול להתגלו' והוא רק בהסרת ההיפך בלבד והיינו שלא יהי' לך אלקי' אחרי' כו' ולכך אנכי ולא יהי' לך בדיבור א' נאמרו¹⁴² כי הגילוי דאנכי אינו אלא רק במה שלא יהי' לך כו' ונמצא הכל דיבור א' בלבד וד"ל.

וזהו שאמרו ז"ל אנכי ולא יהי' לך מפי הגבור"ה כי מפני בחי' הגבורו' שקדמו לחסדי' בכתר לבא לכך הם באו מפי הגבור"ה דוקא והיינו מבחי' הגבור"ה שבכת"ר כנ"ל, ומלבד זה הטעם הנה לא יוכלו ב' הדיברו' הללו לבא מפי משה כשאר הדברו' אלא מפי עצמו' אור א"ס, דהנה במשה נא' משה ידבר והאלקי' יעננו בקול בקולו של משה¹⁴² כו' שהי' בחי' ממוצע¹⁴³ וכמו שאמר משה ע"ע אנכי עומד בין ה' וביניכם¹⁴⁴ כו' שהי' עומד בבחי' ממוצע בין שם הוי' שבכת"ר ובין שם הוי' ששרש כללו' נ"י שם. ואע"פ דפסיק טעמא בנייהו כמש"ל, מ"מ ע"י משה הורד להם האור מהוי' שבכתר כי הי' בחי' דע"ת¹⁴⁵ שהוא בחי' ממוצע לחבר העליון בתחתון כידוע, וזהו דוקא בשאר הדברו' אבל אנכי ולא יהי' לך שהן בעצמו' הכת"ר אנכי מי תנא, דשאנכי כו' לא יוכלו לבא ע"י ממוצע כ"א מפי הגבורה עצמו והוא ע"י בחי' הגבורה שבכתר דהיינו הלא"ו שקודם להן כו' ששרש שס"ה ל"ת נמשך משם כנ"ל וד"ל.

וזהו משכן העדו' אשר פקד עפ"י מש"ה דהנה הוא בחי' הדע"ת הממוצע כמ"ש בין ה' וביניכם, ואמנם במשכן העדו' שהוא היחוד עליון שבכת"ר שמשם נמשך העדו"ת לישראל בעד"י עדיי"ם ג' כתרים כנ"ל פקד עפ"י מש"ה באופן אחר, ולא שהי' בחי' ממוצע אחר שלא יוכלו להגיע לשם כו' אלא במדרגת בחי' הביטול במציאו' שהי' במשה והוא בחי' מ"ה שבחכמ"ה כמ"ש ונחנו מ"ה¹⁴⁶ כו' עי"ז עשה יחוד העליון הזה שבכת"ר כי אינו מתגלה רק ע"י ביטו"ל, ועי"ז נפקד משכן העדו' בבחי' יחוד והתקשרו' למטה כמ"ש ותבואי בעדי עדיים והוא הנק' כת"ר תורה. ומה שנא' תורה צוה לנו משה¹⁴⁷ כו' היינו בשאר הדברו' אבל בלאוין דשס"ה בפרט ובלאו דלא יהי' לך אלקי' אחרי' כו' בכלל הוא שנא' מפי הגבורה דוקא אלא שפק"ד עפ"י משה שהי' בחי' מרכב"ה לזה בלבד והוא בבחי' הביטול דמ"ה כו' וד"ל.

[oldpage_תרסט] עבודת הלוים ביד איתמר כו'. הנה בלוים נא' והקימו את המשכן¹⁴⁸ כו' ונשאו את היריעות¹⁴⁹ כו' לפי שהם מבחי' הגבורו'¹⁵⁰ שמעלים כל דבר למעלה ע"י בחי' רשפי אש שלהבת אהבה כו', והיינו מפני שהיה עיקר עבודתם בשיר וכמאמר כל בעלי השיר יוצאי' בשיר¹⁵¹ שעליות המלאכים מהיכל להיכל יותר גבוה הוא ע"י השיר והן המלאכי' העליונים שנק' בעלי השיר¹⁵² וכמבואר בהיכלו' דפ' פקודי¹⁵³. וסיבת ענין העליו' שיכולי' לעלות מהיכל להיכל כו' הוא לפי שהן בעלי שש כנפים¹⁵⁴ שהוא בחי' שם מ"ב¹⁵⁵ שבו כל העליו'¹⁵⁶ כידוע והיינו מ"ש בהם בשתים יכסה פניו כו' ובשתים יעופף¹⁵⁷ מלמטה למעלה מעלה מהיכל להיכל כו' וד"ל. ובפסוקי דזמרה שלפני ק"ש הוא עבודת הלוים הזאת בשיר ואז יכול להיו' יחוד עליון דב' משכנות הנ"ל, והוא הכונות שבתיבו' הוי' אלקינו ה' אחד שהוא יחוד או"א¹⁵⁸ ויחוד זו"נ¹⁵⁹ כידוע בפי' א"ח דלי"ת¹⁶⁰ כו' תנב, אוד"ל. והנה ואהבת¹⁶¹ הוא בחי' אהבה רבה שבבחי' הרצון כי שרשו לשון אב"ה¹⁶² כידוע, ומשמעו' הענין שמסיבת ואהבת יכול להיו' והיו הדברי' האלה¹⁶³ אשר אנכ"י¹⁶⁴ כו' עד ודברת בם¹⁶⁵ שהוא בחי' הביטול הנ"ל בענין אשר פק"ד עפ"י משה בחי' מ"ה, והיינו ענין איתמר כמו אז נדברו¹⁶⁷ שהדיבור ממילא¹⁶⁶ בא והוא אינו כלי רק שלא להיו' מסתיר ומונע כענין השתיקה הנ"ל וכמ"ש במ"א שזהו מ"ש ודבר"י אשר שמתי¹⁶⁸ כו'. וזהו ביד איתמר בן אהרן הכהן, פי' איתמר הוא בחי' ביטול עד שהדיבור נדבר בו ממילא כנ"ל וזה בא מחמת אהבה רבה שברצון הנק' אהר"ן, כידוע בפי' אהר"ן שהוא ה"ר הה"ר ונו"ן¹⁶⁹ הוא המשכת א"ר זו למטה כמ"ש כשמן הטוב¹⁷⁰ כו' יורד על הזקן זקן אהרן שיורד עפ"י מדותי"ו וד"ל. ולכך נק' איתמר בן אהר"ן הכהן מפני שנולד הביטול מפני הא"ר כו', ויש אהבה זוטא שלמטה מן השכל שנולדה מן השכל ואז היא הכנה לבא למדרגת הביטול הנ"ל וזהו ענין הלוך ונסוע הנגב"ה הנ"ל, ומפני שעבודת הלוים בשיר לבא לבחי' ביטול הוא והיינו שע"י איתמ"ר דוקא היה אופן העבוד"ה של הלוי"ם במסעו"ת שלהם כו' וד"ל.