להבין שרשי הדברים הנ"ל

תמו, אלהבין שרשי הדברים הנ"ל

להבין שרשי הדברים הנ"ל¹. הנה מבואר בלק"ת ששרש הל"ת הוא בבחי' יחוד דאו"א וזהו שמי עם י"ה כו' ושרש מ"ע הן בבחי' יחוד דזו"נ² וזהו ו"ה עם זכרי³ כו'. וביאור הדברים הנה בחי' יחוד דאו"א הענין הוא בחי' ביטול היש עד שאינו תופס מקום כלל וכלל וכענין שאמר משה ואנחנו מ"ה⁴ מה ממש כו', והענין הוא משום דדוקא בדבר המושג בהשגה והתבוננו' אז שייך ההתפעלו' שבאה מפני שמשיג הדבר להיו' מורגשת בהרגשת דבר מה כמו התפעלות האהבה והדביקו' שמורגשת בנפש מאד מצד שהיא באה מפני ההשגה דוקא, וה"ז ההתבוננו' עם ההתפעלות הכל בבחי' יש ודבר נראה ונרגש שהרי יש דבר מושג ויש מי שמשיג ויש מי שמתפעל כו'. אבל בדבר שאינו מושג בהשגה כלל וכלל כמו בחי' סתימו דכל סתימין⁵ דלית מחשבה תפיס' בי' כלל⁶, אין ההתבוננו' בו בבחי' הרגשה כלל אחר שאינו משיג אין כאן דבר מושג שיהא נראה ונדמה כו', וגם ההתפעלו' מזה אינו בבחי' יש מורגש כלל כמו האהבה, אלא ההתפעלו' ממנו אינו רק בחי' הביטול והוא שמתבטל מן המציאו' וכמ"ש ונחנו מ"ה כו'. והטעם להתפעלו' כזאת דוקא הענין הוא משום דגם במה שמתבונן באור א"ס שנק' סתימו דכל סתימין ועילת העלו'⁷ וכיוצא הרי אין בו השגה ממש רק שמשיג בו בחי' השלילה בלבד, וענין השלילה ידוע בלשון הפלסופי'⁸ ג"כ דהיינו כאשר אין לאדם השגה גמורה בענין עומק איזה שכל לא ישיג ממנו רק השלילות והוא שיפשיט ממנו כל דבר המנגד ומסתיר לאותו הענין איך שהוא מושלל מהיפכו בלבד, ע"ד דוגמא כשיפשיט ההגשמה מן הרוחניות לא יפשיט אלא היפך הרוחניו' והוא הגשם אבל מ"מ לא ישיג בגופו ומהותו של הרוחני איך הוא ומה הוא, ומה שיודע ומשיג הפשטת הגשם ממנו אין זה ידיעה בעצמותו כלל רק בחי' השלילה מה שהוא מושלל מהיפכו בלבד כו'. ועד"ז יובן גם בהשגו' אלקו' עד רום המעלות שיש ב' מיני השגו', הא' בגופו של דבר המושג, והב' כאשר לא ישיג בגופו כלל רק בחי' השלילה ממנו בלבד איך שהוא מושלל מהיפך כו' ואין לו השגה כלל וכלל בגופו כו'. והכלל הזה הוא ההפרש באורו' הנאצלי' בין בחי' יחוד או"א דהיחוד שם בבחי' השלילה בלבד באור הכת"ר שמקבלי' ממנו אחר דלית מחשבה תפיס' בי' כו', ובין יחוד זו"נ שהן בחי' המדו' אוי"ר וכיוצא שנמשכי' אחר השכל וההתבוננו' כו' דהיינו שיש להם השגה ממש ולא בדרך שלילה בלבד וד"ל. וזהו הטעם שההתפעלו' שנמצאת מצד ההתבוננו' באור הכת"ר שנק' אי"ן⁹ תמו, בונק' עילת העלו'¹⁰ וכיוצא הוא בחי' הביטול במציאו' בלבד שאינו אלא ענין הפשטת המנגד והוא שלא יסתיר בהגשמה שלו כו', לפי שגם ההשגה בו אינו אלא ג"כ בדרך השלילה בלבד וכנ"ל וכל התפעלו' בהכרח שתדמה למקורה המולידה והוא ההתבוננו' כידוע, וזהו ענין התפעלו' משה כשאמר ונחנו מ"ה כו' והוא למעלה בחי' יחוד דאו"א כשמתייחדי' מאור הכת"ר כידוע וד"ל.

וזהו ענין הנ"ל דבמצות ל"ת דוקא הוא בחי' יחוד דאו"א הנ"ל כי הנה כל הל"ת הן באי' רק בבחי' השלילה והוא במניעת ההמשכה כמו לא תאכל חלב¹¹ כו' וכיוצא, והוא מפני ששרשם מבחי' אור הכתר ששם יחוד דאו"א דלית מחשב' תפיס' כו' אלא רק בדרך שלילה והיינו שיפשיטו ממנו המנגד והמסתיר בלבד לומר שדבר זה בודאי מושלל ומופשט ממנו אע"פ שלא ידענו מהותו כנ"ל, וכך הם ענין מל"ת לא תאכל חלב כו' מפני שדבר זה בודאי מסתיר ומונע והוא לעומת בחי' הביטול דבחי' מ"ה כו' כי זהו בודאי בחי' יש נפרד היפך האי"ן כו', ויש כמה ל"ת שפוגמין בחי' הביטו"ל בלבד והוא מניעת ההשגה גם בדרך שלילה כמו דכולא קמי' כלא¹² כו' מפני שהם בחי' יש נפרד ההפכי כו', ויש כמה מצות ל"ת שמלבד שפוגמי' אור הביטול אלא שכורתים את הנפש שלא להיו' בה בחי' הביטול לעולם והוא ענין הכרת שנא' הכרת תכרת הנפש¹³ כו' כמו באוכל חמץ דמלבד שמונע אור הביטול אלא שנכרת נפשו מיום הראשון עד יום השביעי¹⁴ כו' מכל בחי' מ"ה ששורה במצה בז' הימים הללו דפסח וכמ"ש מצות יאכל את ז' הימים¹⁵ וכמשי"ת בעזר"ה וד"ל.

וזהו ענין הנ"ל במצות ל"ת דזהו מ"ש בארץ ל"א זרועה¹⁶ כו' דלאו קודם להן מלמעלה למטה כמאמר ברישא חשוכא והדר נהורא¹⁷ כו', לפי שבחי' אי"ן דכת"ר לא יוכל לבא בבחי' כלי להיות אורו מאד נעלה מן ההשתלשלו' באורו' וכלים כנ"ל דלית מחשבה תפיס' בי' כו' אלא בלא"ו בלבד הוא שיכול לבא, והיינו בדרך השלילה הנ"ל והוא הצמצום והסתר שבהעלם קודם שיבא לידי גילוי אור וכמ"ש ישת חושך סתרו¹⁸ כו', ולמטה לא ימצא לו בחי' כלי שישכון בו רק בהעדר ההיפוך במל"ת כו' וד"ל. משא"כ רמ"ח מ"ע דיכול האור לבא לידי גילוי בכלים מכלים שונים זרעי' חסד¹⁹ דרועא ימינא²⁰ כו' כנ"ל ועד"ז כל רמ"ח מ"ע שנק' רמ"ח איברי'²¹ כו' והוא בחי' יחוד זו"נ שהן ו"ה עם זכר"י תמו, גשעולה רמ"ח כו', לפי ששרש המ"ע הן מבחי' גילוי האור שבא מן ההעלם והוא ההן שאחר הלאו כו' ולא בדרך שלילה בלבד אלא הוא מושג דוקא, ולכך בא ג"כ במדו' בחו"ג דוקא מגולי' ונראי' ומלובשי' ג"כ בכלים מכלים שונים וכמו ענין הנ"ל באהבה המורגשת מצד ההשגה בדבר המושג כו' וד"ל.

ובכל זה מובן ענין הנ"ל דכד אתכפיא סט"א²² אסתלק יקרא דקדב"ה כו' פי' קדב"ה הוא בחי' ז"א²³ והן המדו' דאצי' כידוע ופי' אסתלק היינו שעלה ברום המעלו' והוא בבחי' יחוד דאו"א ששם [oldpage_תרסא] לא יוכל האור לבא בגילוי בכלי רק בדרך שלילה כנ"ל, וכל זה רק ע"י דאתכפיא סט"א כו' דהיינו כשיבוררו הברורי' דרפ"ח ניצוצי' שנפלו בנוג"ה בעה"ד כו' מפני שמחמתם מוסתר האור האלקי בכל מל"ת כמו לא תאכל חלב כו' וכיוצא לפי שהחלב והדם סט"א נדבק בה ונעשה חושך גמור להסתיר ממש וכשיסירו זה המסתיר והמנגד אזי יתגלה בחי' יחוד דאו"א גם במדרגו' התחתונו' שנמשכו מזו"נ בבי"ע כו' וד"ל. וזהו דאסתלק יקרא דקדב"ה כו' פי' יקרא הוא בחי' הכת"ר דז"א שנמשך מת"ת דאימא²⁴ ונסתלק ועלה להיו' בבחי' כת"ר הכללי הכולל כל הכתרים והוא כת"ר דא"א כמשי"ת וד"ל. וזהו נתאוה הקדב"ה להיות לו דירה בתחתונים²⁵ פי' תחתוני"ם הן בחי' זו"נ שהם שרשי העולמו' הנפרדי' יש מאין כו' וכאשר אתכפיא סט"א יוכל אור הכת"ר הכללי להאיר למטה כמו בבחי' יחוד דאו"א הנ"ל הנק' עליונים בדרך כלל, והיינו בבחי' הביטול דמ"ה שיהי' למטה בעולמו' התחתונים כמו בעליונים מטעם הנ"ל ואין זה אלא דוקא בבחי' ביטול הי"ש לגמרי וכמו לע"ל דכתיב ואת רוח הטומא' אעביר²⁶ כו' ובלע המות לנצח²⁷ כו' וד"ל.

והנה ביחוד זו"נ יש ג"כ ב' מדרגו', הא' והוא ז"א יש בו בחי' יחוד דאו"א קצת והוא מעלת התורה על המצות דהנה במצו' שנק' רמ"ח איברי' דמלכא המה רק כלים מכלים שונים לגילוי אורו' דאצי' כמו האתרוג לבחי' ספי' מל'²⁸ והלולב כו', אבל בתורה יש מעלה יתירה והוא מבחי' מוחי' דאו"א ממש, שהרי הקדב"ה יושב ושונה כנגדו²⁹ ופי' הקדב"ה הוא בחי' ז"א תמו, דוכשיושב ושונה הרי חכמת אד"ם זה כמ"ש על הכסא דמו'³¹ כמרא"ה אד"ם בגי' מ"ה³² כו' תאיר פניו³⁰ ובחי' הארת הפני"ם שלו הוא מבחי' יחוד דאו"א, דלכך נק' אד"ם לפי שיש בו מבחי' המוחי' דאו"א בג' חללי גלגלתא³³ כו'. וזהו ענין בחי' הגוונין שבמשכן זהב ותכלת וארגמן כו' אלא שהן רק המשכו' מאור פנים דאו"א כי אוריי' שהוא ז"א³⁴ מחכמ' דאור אבא נפק'³⁵ כו' וד"ל.

וזהו אלה פקוד"י המשכן³⁶ משכן העדות אשר פוק"ד עפ"י מש"ה כו' ותחלה יש לבאר ענין הדפ"ק, דהנה האיברי' המה נגדלי' מן החלק הלחלוחי' שיש בדם והוא חלק המי"ם והן מבחי' החסדי'³⁷ כמו האילן שגדל ע"פ המים כו' ויש לכל אבר ואבר מזג חיו' בפ"ע כפי תכונתו, והעיקר הוא ע"י הגידים שבהם הולך וסובב כל הדם הוא הנפש מאבר לאבר, והדם עצמו הוא מבחי' הגבורו"ת³⁸ כי יש בו חמימות כידוע והוא עיקר המשפיע חיו' לכל האיברי' כולם וכמ"ש כי הדם הוא הנפש³⁹ כלומר שבו שוכן ומלובש כח החיו' הנפשיו' והוא מבחי' ס"ג דאימא⁴⁰ כו' בגי' קס"א⁴¹. והדפ"ק אשר בלב והוא הנק' דפיקו דלבא הוא בא מאור אבא ונמשך עד בחי' החזה ושם דופק כמ"ש קול דודי דופ"ק⁴², והוא בגי' קפ"ד⁴³ להיותו רק אחוריי' דאור אבא⁴⁴, כי בחי' אחוריי' דחכמה ובחי' פנימי' אימא מתלבשי' יחד באד"ם ליתן שפע וחיו' בכל האיברי' ובלב הוא ראשית הגילוי של ההתלבשו' דאור אבא בבחי' האחוריי' והוא הדפ"ק והד"ם הוא הנפ"ש מבחי' אור אימא מתגלה בלב, ומן הלב נמשך לכל האיברי' כידוע דלב מלך על כל האיברי'⁴⁵ ופליג לכל שייפין⁴⁶ כו' וכמ"ש במ"א וד"ל. ולהיו' כי בבחי' אור אבא יש בו בחי' הביטול דמ"ה דוקא כנ"ל ע"כ גם בבחי' האחוריי"ם שלו דהיינו בדפיקו' דלבא, וגם בדפ"ק היד יש שם בחי' הביטול שהרי אור החיו' עולה ומסתלק וחוזר ויורד והוא הדפיקו והנשימה של רוח החיים שבלב וכמ"כ בדפ"ק היד כידוע. אמנם בחי' הד"ם עצמו הוא בבחי' י"ש לילך ולסבוב בכל חלקי האיברי' להחיותם כו' והוא מבחי' בינ"ה⁴⁷ שנק' יש⁴⁸ כידוע, ול"א חלק עשירי' ממספר י"ש והיינו ל"א דאחוריי' דאבא ועם בחי' הפנימי' דאימא ועם המילויי' של השמו' עולה במספר מש"ה שהוא קפ"ד וקס"א⁴⁹ תמז, איחד כו', וזהו אשר פוק"ד עפ"י מש"ה בחי' מ"ה דאבא. ואע"פ שזה נאמר בבחי' יחו"ד עליון דאו"א שנק' משכן העדות כמשי"ת זהו בבחי' הפנימית כפי הכתוב פק"ד אבל בהיפוך אתוון שהוא דפ"ק בגי' קפ"ד⁵⁰ הוא בבחי' האחוריי', דהיינו כשאו"א מתלבשי' בז"א שאינו אלא מבחי' החיצוניו' כו' וד"ל. ואמנם הרי בזה מעלת השס"ה ל"ת על רמ"ח מ"ע דהנה השס"ה ל"ת שרשן בשס"ה גידי' דאור אימא כנ"ל ורמ"ח מ"ע הן רמ"ח האיברי' שמקבלי' מבחי' החסדי' שבהם ומעלת הגבורו' שבדם הוא גבוה הרבה מן החסדי' כי המה עיקר המחי' כו' וד"ל, ולפ"ז קאי אשר פוק"ד עפ"י מש"ה על ב' המדרגו' דמשכן בין בפנימי' המשכן בין בחיצוניו' וד"ל.

וזהו אלה פקוד"י המשכן משכן העדות כו' ב' מדרגו' הן הא' משכן תחתון שהוא בבחי' יחוד זו"נ והב' משכן העליון בבחי' או"א ונק' משכן העדו"ת ושניהם פק"ד עפ"י מש"ה כנ"ל. ותחלה יש לבאר בחי' משכן התחתון והוא מה שאמר אל"ה פקודי לשון אל"ה הוא לשון רבים דוקא וכמ"ש שאו מרו"ם עיניכם⁵¹ וראו מ"י ברא אל"ה כו', פי' אל"ה הוא בגי' ל"ו⁵² שהוא לפי שהמדות הן ששה⁵³ כידוע וכמ"ש לך ה' הגדולה והגבורה והת"ת והנצח וההוד⁵⁴ וכאו"א כלול מששה כידוע הרי ל"ו ולכך נק' אל"ה. וגם הוא אותיו' לא"ה⁵⁵ כי לא"ה ילדה ששה בנים⁵⁶ שהן בחי' ו"ק דז"א כידוע, ואין גילוי פרטיו' דאל"ה זה אלא כאשר כבר נולדו ויצאו המדות בבחי' ההתגלו' מאור אימא שנק' א"ם הבני"ם כו'. וזהו מ"י ברא אלה פי' מ"י הוא אור אימא, ומ"י ברא את אל"ה שהן ששה מדו' שנק' בני לא"ה כו', וזהו אותיו' שם אלקי"ם דאימא מ"י אל"ה⁵⁷ ביחד וכשיצאו ונולדו בהתגלו' אז נא' פלג אלקים⁵⁸ שנפלגו ויצאו לחלק אל"ה ממ"י אם הבנים כו' וכמ"ש במ"א וד"ל. והנה יחוד ז"א בנוק' שנק' משכן שהיא בחי' מל' דאצי' שנק' שכינה וכמ"ש ושכנתי בתוכם⁵⁹ כו' וכנ"ל היינו מה שבחי' ז"א ממשיך למל' דאצי' ומל' דאצי' בבי"ע כו' כידוע, וזהו אל"ה פקודי המשכ"ן כענין חייב אד"ם לפקוד אשת"ו⁶⁰ כו' שהוא בחי' יחוד דזו"נ שנק' אד"ם ואשתו וכמ"ש על הכסא דמו' כמראה אד"ם וכס"א הוא שם ב"ן⁶¹ והאד"ם הוא בחי' שם מ"ה כידוע [oldpage_תרסב] והיינו יחו"ד ופקידה דמ"ה וב"ן ונק' אל"ה לשון רבים כי היחוד הוא ברמ"ח איברי' כו' והן יחוד דזו"נ בו"ה עם זכר"י שעולה רמ"ח כו' וד"ל.

תמז, בואמנם משכן העליון הפנימי הוא הנק' משכן העדות והוא בחי' הפנימי' למשכן דזו"נ והיינו בבחי' יחוד דאו"א הנ"ל שע"י מצות ל"ת כמ"ש זה שמ"י ושמי עם י"ה שס"ה כו', והטעם שנק' עדו"ת וכמ"ש עדו"ת לישראל כו' לפי ששם עלו שבטי' שבטי י"ה⁶² כו'. הנה בתחלה יש להבין שרש ענין ותרבי ותגדלי בעדי עדיי"ם⁶³ שהוא לשון קישוט⁶⁴ כנ"ל כו', דהנה ידוע בע"ח דבחי' נצח והוד דא"א מלובשי' באו"א ומהם נעשה תרין עטרין עילאי' שהן אחסנתא דירית או"א⁶⁵ כו' והן הנק' עדיי"ם ב' כתרים לאו"א כו', ופי' עד"י עדיי"ם הוא מקור כל הכתרים וכל העדיים, והוא בחי' הכתר הכללי בחי' רעוא דכל רעוין⁶⁶ שהוא בחי' גלגלתא דא"א⁶⁷ כו' עד בחי' ת"ת דאימא שנעשה כת"ר לז"א שהוא כתר האחרון היותר פרטי כו', וזהו שנק' עדו"ת לישראל שהוא כת"ר דז"א כו', ושרש כל העדיו"ת הללו הוא בחי' רעוא דכל רעוין כו' שנק' עד"י עדיי"ם כו'.

ולהבין ביאור כל זה הנה בתחלה יש להבין תחלת הפסוק רבבה כצמח השדה⁶⁸ כו' ותרבי ותגדלי כו' ואח"כ ותבואי בעד"י עדיים כו' הנה צמח השדה ידוע שלא יצמח אלא אחר רקבון הגרעין⁶⁹ בארץ בתחלה כו', והטעם הוא כדי שיופשט מגשם שבו ויוכלל ברוחניו' כח המצמיח שהוא בחי' אי"ן וע"י ביטול זה מיש לאי"ן יצמיח בו כח המצמיח כו' עד שיהי' צמח גדול כו'. וכך הנמשל למעלה דידוע שא"א להיו' בחי' החזרת פב"פ בפרצוף שלם אם לא שנסתר פרצוף הראשון להיות בתחלה⁷⁰ רק כנקודה א' תחת היסוד⁷¹ כו', כי מתחלה הם בבחי' אב"א וכדי שיוחזרו מבחי' אב"א להיו' בבחי' פב"פ צריך להיו' באמצע בחי' ביטול ממציאו' הראשון ולהעשו' רק נקודה א' תחת היסוד כו'. ודוגמא זו היא ברקבון הגרעין שנכלל כולו בבחי' ביטול ואח"כ חוזר ומצמיח כו', וכן בטפה זרעית שנסרחת בתחלה⁷² כו'' וכיוצא בזה מן הדיבור לגבי המדו' ומן המדו' לגבי השכל כו', ועד"ז יובן בכל פרטי הפרצופי' העליונים בבחי' היחוד שלהם מן המשפיע עם המקבל כו' וד"ל. וזהו מפני שי"ש מי"ש א"א להיו' שום התהוות חדש כ"א מביטול היש לאין אזי אור המשפיע שופע בו מאין ליש כו' וכמ"ש בלק"א להה"מ ז"ל⁷³. וזהו רבבה כצמח השדה ביצ"מ מפני שע"י שנעשי' בחי' נקוד' תחלה דוקא כענין ה"א לחמא עני"א די אכלא⁷⁴ כו' אזי חוזרת להיו' בבחי' פב"פ כמו בשעת מ"ת וזהו ותרבי ותגדלי כו' בבחי' תמז, גמוחי' דגדל"ו' כו', ואח"כ ותבואי בעד"י עדיי"ם כו', דהנה קבלת התורה והמצו' הוא בבחי' יחוד דזו"נ בלבד כנ"ל והיינו ותרבי ותגדלי כו' אבל עדי עדיים היינו בחי' הכתרי"ם הנק' עטרין עילאי' כנ"ל. והנה יש בהן מדרגו' הרבה הא' בחי' ת"ת דאימא שנעשה כת"ר לז"א שנק' עדו' לישרא"ל בלבד כנ"ל, הענין הוא מה שקיבלו ישראל עדי וקישוט הכתרי"ם בשעת קבלת התורה וכמ"ש ויתנצלו בנ"י את עדיי"ם⁷⁵ מהר חורב כו' והוא הנק' כת"ר תור"ה כו'.

וביאור ענין הכתר בכלל הנה בפי' עד"י יש ג' ענינים, א' כפשוטו לשון קישוט. והב' לשון נצחיות כמו עד"י ע"ד⁷⁶ ע"ד עולם⁷⁷ וכיוצא. והג' לשון עד ולא עד בכלל⁷⁸ או עד כאן שפי' עד זה ענין הפסק⁷⁹ הוא לומר עד כאן ויותר לא תגיע כו'. והנה כל הג' פרושי' ענין א' הם, והוא אשר בחי' הכת"ר בכל מקום שהוא הוא בחי' ההעלם של התחתון ואין המקבלי' יכולי' לקבל ממנו בבחי' גילוי אור כלל אלא נשאר עליהם בבחי' מקיף וסובב ולכך נק' כת"ר וכמו העטרה המקפת על הראש היא כותרת ומקפת הראש כו' כידוע. והנה בענין זה יש כל הג' פרושי' הנ"ל, א' מה שהכת"ר הוא בחי' עד"י וקישו"ט הענין הוא לפי שהקישוט והעדי נותן חן לפני האדם בבחי' מקיף בלבד כעטרת זהב מאבנים טובו' ומרגליו' שעל הראש שמאירי' את הפנים בבחי' ההעלם שיש בהם, כי אין בהם היופי וההידור הזה שנותנים בפנים בעצמם ומהותם כשתלויים בכותל אלא כשנתונים על הראש מאירי' הפנים הרי היופי הזה נמשך מבחי' ההעלם כו'. ועוד שגם בעצמם ומהותם אין היוקר הגדול שבהם בגילוי אור שהרי הם רק אבן דומם כשאר אבנים אלא מפני שהם מאירי'⁸⁰, ולא מצד האור עצמו שהרי אור הנר אינו חשוב כלום כו' וכמ"ש במ"א. ועוד שהם נתונים בבחי' כת"ר דהיינו בעטרה על הראש דוקא כו'. והב' ענין נצחיו' כמו עד"י ע"ד כו', גם זה הוא בענין ובחי' הכת"ר דהנה הכת"ר הוא בחי' ממוצע⁸¹ בין עצמו' אור א"ס לנאצלי' ויש בו מבחי' התחתונה שבא"ס והוא בחי' הנצחיות בבלתי הגבלה בכלי כו' משא"כ שאר האורו' כו', וזהו פי' עדי עד כמו עד עולם וכיוצא. והג' ענין הפסק כמו עד כאן כו' לפי שלעולם אין תפיס' והשגה באור הכת"ר, והוא לפי שיש בו מבחי' הארת אור א"ס דלית מחשבה תפיס' ביה כו' וע"כ בכל השגה שישיגו בו לא יגיעו לאמיתתו אלא ישאר עליהם בבחי' מקיף וסובב כנ"ל והיינו כענין עד ולא עד בכלל כלומר עד כאן ותו לא שלא תשיג יותר, וכענין מה פשפשת⁸² תמז, דכו' מפני שאין ביכולת המקבלי' להגיע לסוף אורו וגם אם יגיעו עוד להשגו' נפלאו' מן הראשונו' עדיין לא יגיעו לאמיתתו כו', ועד"ז יוכל להיו' הרבה פעמי' שיוכל לומר בהן עד ולא עד כו' כפי ערך בחי' הכת"ר ההו"א כו'. ונמצא שג' הפרושי' ענין א' הם כי בפי' בחי' הכת"ר כולם אמת וד"ל, אך בחי' הכת"ר אינו שוה בכל מקום. והנה עכ"ז שרש כל הכתרי"ם ענין א' הם⁸³ אחר שנק' העל"ם ובבחי' ההעלם לא שייך השתלשלו' וכמ"ש במ"א, ולכך כתר התחתון מתאחד עם כת"ר היותר העליון והיו לאחדי' ממש והיינו כת"ר דז"א שעולה עד בחי' הכת"ר הכללי כו'.

וזהו ותבואי בעדי עדיים פי' בשעת קבלת התורה שנק' כת"ר תור"ה היינו בחי' כת"ר דז"א וענין בחי' כת"ר דז"א הוא בחי' רעותא דלבא שנולד מן הארו' השכל שהן חו"ב תרין ריעין⁸⁴ כו', אבל כתר כהונה הוא בחי' כת"ר דאו"א שנק' עטרין עילאי' מהתלבשו' נה"י דא"א כנ"ל. והענין הוא כי הנה בחי' המשכו' הרצון והתענוג שמתלבש בחו"ב וכמ"ש והחכמ"ה מאי"ן תמצא⁸⁵ וכידוע הרי הן ב' מזלו' דא"א מזל הח' ומזל הי"ג שמהן נעשה שרשי המוחי' לאו"א⁸⁶ כו', אך בחי' הכתר"י' שלהם הן מבחי' פרקין העליונים [oldpage_תרסג] שבנצח והוד דא"א שמתוכם נעשה עטרין לאו"א בבחי' מקיף וסובב כעטרה ועד"י הראש כנ"ל. ויש בו כל הג' פרושי' הנ"ל באופן יותר עמוק לפי ערך מעלת אורו' דאו"א על אורו"ת דזו"נ כו' ועד"י עדיי"ם היינו בחי' כת"ר הכללי דא"א מבחי' רעוא דכל רעוין הנק' כת"ר של הכתרי"ם כו' (וג' כתרים הן⁸⁷ מתפשטי' בג' קוין והן כתר תורה קו האמצעי וכתר כהונ' קו הימין וכתר מל' בשמאל וכתר שם טוב עולה ע"ג וכמ"ש טוב שם גם משמן הטוב⁸⁸ כו') והן⁸⁹ ג' פעמי' היכל ה' המה⁹⁰ דלע"ל יבאו הכתרי"ם בבחי' גילוי בכלי דוקא משא"כ עכשיו או' ג"פ קדו"ש⁹¹ כו', והגילוי הוא רק בבחי' ביטול כענין כריעו' והשתחוואו' דר"ע⁹² וכיוצא שהוא הלא"ו שקודם להן, ומה שעכשיו אינו מתגלה רק בלא"ו דל"ת והיינו בהעד"ר הכלי כמו ההשתחווא', לע"ל יתגלה בכלי ונק' היכל ה' ממש והיינו שיאמרו לפני הצדיקי' קדו"ש⁹³ כו' וד"ל). וזהו אלה פקודי המשכן בבחי' יחוד זו"נ ואח"כ משכן העדו"ת בבחי' הכתרי' דאו"א וזו"נ עד כתר הכללי הנק' עד"י עדיי"ם כנ"ל וד"ל.

אשר פוקד עפ"י משה כו'. הנה בהקמת המשכן נא' ונשאו הלוי"ם⁹⁴ כו' והקימו את המשכן⁹⁵ כו' ובהתחלת הקמת המשכן הוקם ע"י מש"ה⁹⁶ כו'. דהנה מבואר בפע"ח דבחי' יחוד תמח, אאו"א הוא בפסוק ראשון דק"ש בתיבות דהוי' אלקינ"ו⁹⁷ שהן בחי' י"ה כו' ובפסוק ואהבת ואילך היחוד נעשה בבחי' ז"א⁹⁸, כי האהבה הוא אור החסד דז"א וכל הפרקין דז"א מתייחדים בו כו' אבל בפסוק ראשון שהיחוד בבחי' או"א כנ"ל אין אור האהבה מורגשת שם עדיין אחר שהיחוד שם בבחי' הביטול דחכמ"ה כח מ"ה כנ"ל, ובבחי' הביטול כזה לא שייך אור אהבה בהתפעלות מורגשת אחר שאין עוד מלבדו ממש כו' לא יש מי שאוהב כו', אלא אחר בחי' היחוד דאו"א בבחי' הביטול אח"כ נמשך האור למטה להיו' מתפשט האור בבחי' החסד שבז"א והוא אור האהבה וכן עד"ז שאר הפרקין כו'. ונמצא היחוד שבפסוק ראשון הוא כמו מדרגת משכן העדו"ת הנ"ל שהוא ג"כ בבחי' יחוד דאו"א ולכך פקד עפ"י מש"ה דוקא שהוא בחי' מ"ה שבחכמה כו' ובפסוק ואהבת הוא כדוגמת משכן דלתתא בבחי' יחודא תתא' דזו"נ כנ"ל וד"ל.

והנה סדר העבודה סידרו אנשי כה"ג לומר פסוקי דזמרה⁹⁹ קודם ק"ש, והענין הוא לפי שמעלת יחוד זה דאו"א גבוה מאד ולא יוכלו כנ"י להגיע אליו מצד שרש נפשם שהוא רק בבחי' זו"נ כידוע, לכך תיקנו שיאמרו פסוקי דזמרה תחלה. וענין הזמרה הזאת הוא מעלת ומדרגת הלוים נושאי המשכן וכמ"ש בהם ונשאו הלוים כו' והקימו המשכן¹⁰⁰ כו', לפי שהשיר בחי' אור חוזר הוא ויכול לנשאות ולהגבי"ה את נפש האדם למטה. וכך המשל למעלה שהשכינה מתרוממת בכסא הכבוד ע"י נושאי הכסא וכמ"ש והחיו' נושאו'¹⁰¹ כו' והוא מפני בחי' השיר של המלאכי' הנושאי' את הכסא כו' וכמ"ש בזוהר ע"פ ותשרנה הפרו"ת¹⁰² כו'. וכך הי' ענין הלוים למטה שהיו נושאי' המשכן כו', ועד"ז הוסדו פסוקי דזמרא¹⁰³ לנשאות ולהגביה את בחי' משכן התחתון דזו"נ ולקשרו ולחברו בבחי' משכן העליון שבבחי' או"א ואזי יוכלו כנ"י ליחד יחוד העליון הזה דאו"א בפסוק ראשון וד"ל. אך קודם שנשאו הלוים המשכן הוקם המשכן ע"י משה דוקא ואזי הי' כח בלוים לנשאו' אותו תמיד והענין הוא בחי' כח המעלה מ"ן¹⁰⁴ מלמטה שהוא מהארת והשפלת בחי' יסוד אבא כו' וכמ"ש במ"א.

ונמצא סדר העבודה כך הוא פסוקי דזמרה קודם לנשאו' יחודא תתא' ולחברו ביחודא עילא' בפסוק ראשון תמח, בשהוא משכן העדו' וזהו ששם עלו שבטי' שבטי י"ה דוקא עדו' לישראל כו' וכנ"ל, ואח"כ ואהבת וכו' נמשך האור מיחוד דאו"א בזו"נ והיינו מאמר כגוונא דאינון מתייחדי' לעילא¹⁰⁵ כו' עד למהוי אחד באחד כו' ואח"כ ביד איתמ"ר בן אהרן¹⁰⁶ כו' שהוא כענין אתאמר¹⁰⁷ וכמ"ש אז נדבר"ו¹⁰⁸ כו'. הענין הוא מה שאמר בק"ש אחר ואהבת כו' והיו הדברים האלה כו' ודברת בם¹⁰⁹ בשבתך כו' שהוא בחי' גילוי אורו' דאו"א ממש למטה כו', והיינו שיהא נמצא מציאת בחי' הביטול במציאו' שבמקום או"א גם למטה בהיכלו' ועולמו' שנמשכי' מזו"נ כו', וזהו רק ע"י הדיבור בד"ת דוקא וכמ"ש ואשים דבר"י בפיך¹¹⁰ כו'. וכענין שנמצא בחי' ביטול הזה גם במלאכי' העליונים שנא' בהם והחיו' רצוא ושוב¹¹¹ כמראה הבזק כו' שהלהב עולה ויורד כנר המאיר ששלהבת עולה ויורד תמיד שהוא ג"כ בחי' ביטול קצת אבל בדיבור בד"ת הוא אמיתי' הביטול והוא ענין ביטול תמידי בלתי הפסק כלל, וכענין מ"ש אלקי' אל דמי לך¹¹² אל תחרש ואל תשקוט כו' וכמ"ש בזוהר והדיבור אינו אלא בחי' כלי בעלמא לביטול זה וכמ"ש ואשים דבר"י בפיך כו' וכמ"ש במ"א שזהו כמו מדרגת משה שהיתה שכינה מדברת מתוך גרונו¹¹³ כו' וזהו איתמ"ר ממילא כמו אז נדבר"ו כו' וד"ל. וזהו נתאוה הקדב"ה להיו' לו דירה בבחי' הביטול הזה בתחתוני"ם דוקא והוא בחי' גילוי יחוד דאו"א למטה ולע"ל יהי' גילוי זה על צד השלימות משום שיבוער הרע לגמרי וכמ"ש בלע המות לנצח כו' וכנ"ל ועכשיו אין גילוי זה בשלימות אך אפס קצהו מלובש ביטול זה בדיבור בד"ת וזהו כל העוסק בט"ל תורה¹¹⁴ טל תורה מחייהו וד"ל.

ובזה יובן ג"כ שרש ענין ז' ימי' דפסח שנא' בהן מצות יאכל את ז' הימי' וכנ"ל שהוא בחי' המשכת הביטול הנ"ל גם במדו' דז"א כו' שהן ז' ימים, אך מפני בחי' קטנו' המוחי' דז"א צריך שיתלבש בחי' ביטול זה בבחי' הקטנו' והוא בחי' קטנות דאבא¹¹⁵, והיינו במה שמלובש במאכל גשמי כמצה וכמ"ש במ"א בענין המצה שהוא כענין אין התינוק יודע לקרות אבא¹¹⁶ כו' שידיעה זו בהעלם היא אצלו כו' כך מ"ה דאבא במצה בהעלם היא להיו' כי ז' הימי' בבחי' הקטנו' הם עדיין בפסח שהוא בחי' הליד"ה כידוע וד"ל.