אלה פקודי המשכן

תמב, גבעזר"ה שבת פ' ויקהל פקודי

אלה פקודי המשכן¹ משכן העדות אשר פקד עפ"י משה² כו'. להבין ענין הכפל שכפל ב"פ משכן פקודי המשכן משכן העדות כו'. וגם מה שאמר במשכן הראשון משכן סתם ובמשכן השני אמר משכן העדו"ת כו'. הנה ענין המשכן בכלל ידוע שהוא ע"ש הכתוב במשכן ושכנתי בתוכם³ שהוא בחי' מל' דאצי' שנק' שכינה⁴ ע"ש ששוכן ומתלבש בתחתונים כו'. והנה עיקר ירידת הנשמה בגוף הוא כדי שיהא להקדב"ה דירה בתחתונים ע"י תורה ומצות שיעשה האדם כידוע מאמרם ז"ל נתאוה הקדב"ה להיות לו דירה בתחתונים⁵, ואין הענין בבחי' מקום בתחתונים ממש שהרי הוא ית' אינו נתפס בגדר מקום כלל וכמ"ש הנה מקו"ם את"י⁶ כו' וכתיב הלא את השמים ואת הארץ אני מלא⁷ דלית אתר פנוי מני'⁸ כו', והוא לפי שאין שינוי כלל לפניו בין קודם הבריאה לאחר הבריאה וכמ"ש אני ה' לא שניתי⁹ כו' וע"כ אנו או' אתה הוא קודם¹⁰ שנברא העולם ואתה הוא אחר שנברא העולם כו' דהיינו גם לאחר הבריאה הוא ממלא כל העולם הזה ממש כמו שהי' לפני הבריא' ואין העולם תופס מקום כו'. אלא ענין דירה בתחתונים הוא ענין תחתונים במדרגה ובמעלה, והיינו שהן תכלית וסוף כל המדרגו' שיש בהשתלשלו' מעילה לעילה כו' כמו עולם השפל הזה מקום הסט"א שהחיצונים גוברים בו¹¹ מאד כידוע^א ונתאוה להיו' לו דירה דוקא בתחתוני"ם שבתכלית וסוף כל המדרגו'. וזהו ע"י תורה ומצות שיעשה האדם בעולם השפל הזה שהוא יותר מעלה ומדרגה לנפש האלקי' גם ממה שהיתה נהנית מזיו השכינה¹² תמב, דבג"ע העליון וכמארז"ל יפה שעה א'¹³ בתשובה ומע"ט בעוה"ז מכל חיי העוה"ב בעוה"ז דוקא מטעם שנתאוה הקדב"ה להיו' לו דירה בתחתונים דוקא וד"ל^ב.

והנה עיקר דירה זו הוא ע"י דאתכפיא סט"א דוקא משום דכד אתכפיא סט"א אז אסתלק יקרא דקדב"ה בכולהו עלמין כמ"ש בזוהר¹⁴ ובתחלה צ"ל אתכפיא ואח"כ אתהפכא ממש להיו' בחי' כלי ממש לאור א"ס בכל החושי' ראיה שמיעה דיבור ומחשבה¹⁵ כו', וזהו מ"ש לע"ל בנשמות הצדיקים היכל ה' המה¹⁶ ג"פ נגד קדוש קדוש ג"פ¹⁷ כו'. ויש להבין למה אסתלק יקרא דקדב"ה דוקא מזה דאתכפיא סט"א כו' והלא אין הסט"א תופס מקום כלל וכלל בההשתלשלו' כידוע ע"ד הכתוב שממית בידים תתפש¹⁸ כו' כמו שאין השממית תופסת מקום בהיכלי מלך כו'. אך הענין יובן בהקדים תחלה שרש ענין מצות עשה ומצות ל"ת, דהנה ידוע מאמרם ז"ל דרמ"ח מ"ע נרמז בזכרי עם ו"ה¹⁹ ושס"ה ל"ת בשמי עם י"ה וזהו זה שמי לעלם²⁰ כו' וא"כ לכאורה יפלא דידוע די"ה נק' נסתר"ו' וכמ"ש הנסתרו' לה' אלקינו²² שהוא בחי' י"ה כי בי"ה צור עולמי'²³ כו' והנגלות הן ו"ה²¹ (והיינו פי' זה שמי שהוא י"ה וזה זכרי ו"ה וכמו שהשם עיקר והזכ"ר של השם טפל לגבי עיקר השם כו' כך ו"ה עם זכר"י טפל לגבי שמי עם י"ה כו'), ולפ"ז שרש המל"ת גבוה ממ"ע וזהו שאמרו דעבר על מ"ע²⁴ ושב מוחלין לו מיד משא"כ מל"ת שצריך תשובה ויוה"כ כו'^ג, והאיך יתכן שיהי' ל"ת גבוה ממ"ע אחרי אשר במ"ע יש בחי' גילוי אלקו' כידוע דרמ"ח פקודי' רמ"ח איברי' דמלכא²⁶ כו' ובמל"ת לא יש שום גילוי אלקו' אלא הוא רק מניעת המעשה בשב ואל תעשה כמו לא תאכל חלב²⁷ וכיוצא כו'.

אך הענין הוא דאדרבה היא הנותנת דמשום דהל"ת הוא בשב ואל תעשה לכך גבוהי' ממ"ע כו' ויובן זה בהקדים [oldpage_תרנו] תחלה תמג, אענין רמ"ח מ"ע, דהנה ידוע פי' רמ"ח איברי' דמלכא שהוא עד"מ האבר שמלובש בו חיו' הנפש כמו כח השכל שבמוח הרי מתאחד השכל עם עצמו' הנפש והיו לאחדים שהרי א"א להפריד השכל מן הנשמה, ואע"פ שיש לשכל מקום וכלי מיוחד לשכון בו והוא המוח עכ"ז לא נפרד עדיין מגוף ועצמו' הנשמה ועד"ז שאר כל חיו' וכחות הנפש שמתפשטי' ומתלבשים באיברים כולם מתאחדים עם עצמו' הנפש כו', ועכ"ז הם שוכנים בכלים מיוחדי' כאו"א בפ"ע כו'. וכך יובן הדוגמא למעלה בבחי' אורו' וכלים העליונים שהן הנק' רמ"ח איברי' דמלכא הרי כולם מתאחדי' עם עצמו' אור המאציל המשפיע כו', וכמאמר הידוע דאיהו וחיוהי וגרמוהי²⁸ חד בהון פי' חיוה"י הן האורו' די"ס דאצי' שנשפעות מעצמו' המאציל וגרמוה"י הן בחי' הכלים שהן כמו האיברי' עד"מ וכמ"ש על הכסא דמות כמראה אד"ם²⁹ כו' וכידוע וכולא חד בתכלית היחוד וד"ל^ד.

והנה יש בזה ב' מדרגו' א' איברי' החיצונים והב' אברי' הפנימי' כמו עד"מ באדם התחתון יש בו ב' מיני אברי' הללו ואיברים הפנימי' חיותם יותר פנימי עד שרוב איברי' הפנימי' נקובתן במשהו³⁰ כידוע משא"כ איברים החיצונים כו'. והנמשל יובן למעלה דאע"פ שאין לו גוף³¹ ולא דמות הגוף כו' כמ"ש כי לא אד"ם הוא³² כו' עכ"ז דברה תורה כלשון בנ"א³³ לשכך³⁵ האזן³⁴ כו', ויש גם למעלה באדם העליון דאצי' בחי' איברים פנימיי"ם שבמשהו מסתלק אורם כו'^ה שהרי נאמר יאר ה' פניו אליך³⁶ כו' משמע שיש בחי' פנימי' ובחי' חיצוניו' וכמו וראית את אחורי ופני לא יראו³⁷ כו'³⁸. ודרך כלל ענין הפנימי' למעלה הוא מלובש בתורה דוקא משום דאוריי' מחכמה נפק'³⁹ וכתיב בחכמה חכמת אדם תאי"ר פני"ו⁴⁰ כו' שהחכמ"ה תאיר אור הפנימי' וכענין צהבו פניו של רבי⁴¹ כו' שהוא מפני גילוי החכמה שתאיר את הפנימי' להיו' בגילוי. וכך למעלה חכמת אד"ם העליון תאיר פניו להיו' יאר ה' פני"ו אליך כו', והוא ע"י מה שהקדב"ה יושב ועוסק בתורה למעלה כשאדם התחתון יושב ועוסק בתורה למטה וכמארז"ל דכל הקורא ושונה הקדב"ה קורא תמג, בושונה כנגדו⁴² כו' וכשהקדב"ה קורא ושונה למעלה הרי חכמת אדם תאיר פניו ויש בחי' הארת פנים למעלה מפני גילוי אור חכמתו ית' כי מצד עצמו הוא חכים ולא בחכמה ידיעה⁴³ כו', אך בגילוי החכמה יאיר פניו אלינו כמו שאנו או' כי באור פניך⁴⁴ נתת לנו תורת חיים כו' וזהו בעסק התורה, ואמנם בעסק מעשה המצות אור ההמשכה היא למעלה בבחי' חיצוניו' והן רמ"ח מ"ע בפרט ובכלל הוא ת"ת שכנגד כולם⁴⁵ להיותו בבחי' הפנימי' של כללות כולם כנ"ל. וזהו והנגלו"ת לנו ולבנינ"ו הן תורה ומצות והם אותיו' ו"ה שבשם הוי' הוי"ו הוא בעסק התורה שיהא הקדב"ה יושב ושונה כנגדו כנ"ל והה"א הוא במעשה המצות (וזהו זכר"י עם ו"ה שעולה רמ"ח כו', כמו שהזכרון של השם אינו עיקר השם כך הקורא בתורה הגם שקורא בשמותי"ו⁴⁶ של הקדב"ה אך אינו רק בחי' זכרון של שמותי"ו העצמיים, שהרי צרופי אותיו' התורה אינו אלא בבחי' התלבשו' לבושי' בלבד כמ"ש עוטה אור כשלמה⁴⁷ כו'. וכן במעשה המצות אין בהם רק בחי' זכרו"ן שמו"ת בלבד, ויחודי' שנעשי' עי"ז אינם באים רק בהתלבשו' כו'. וזהו לכו חזו מפעלו' אלקי'⁴⁸ אשר שם שמו"ת בארץ א"ת שמו' אלא שמו"ת⁴⁹ אשר ש"ם שמות ולא השמו"ת כעצמו' אלא רק אשר שם אותם בלבושי' כו' וד"ל).

אבל הנסתרות לה' אלקינו כו' היינו שס"ה ל"ת שהם יותר גבוהי' בשרשם ממ"ע ונק' נסתר"ו' והוא באותיו' י"ה שבשם הוי' שנק' נסתרו' כנ"ל. וביאור טעם הדברים הנה תחלה יש להקדים ביאור ענין י"ה כו', דהנה כתיב והחכמה מאין תמצא⁵⁰ שהחכמה היא בחי' ראשית הגילוי בהשתלשלו'⁵¹ וכמ"ש ראשית חכמה⁵² כו' והיינו מפני שהחכמה נק' כח מ"ה⁵³ כו' והוא היו"ד דשם הוי'⁵⁴ כמארז"ל ביו"ד נברא העוה"ב פי' בחכמ"ה⁵⁵ נברא העוה"ב שהוא בחי' בינה⁵⁶ והשגה באלקו' להיו' נהנין מזיו כו' ונק' יש⁵⁷ כמ"ש להנחיל אוהבי יש⁵⁸ כו' והיינו מאין ליש, ואמנם לפני התהוו' גם אור החכמה מאי"ן כו' הוא עדיין לפני כל ההשתלשלו' דשם הוי' כו', ושם אמרו בס"י לפני אחד מה אתה סופר⁵⁹ מפני שהוא למעלה מחושבן י"ס וכמאמר אנת הוא תמג, גחד ולא בחושבן⁶⁰ כו' והוא בחי' אור הכתר הנק' עילת העילות⁶¹ כידוע^ו שאינו מושג כלל וכלל וכמאמר אפי' אור צח כו' אוכ"ם הוא לגבי עילת העילו'⁶² כו' משום דלית מחשבה תפיס' בי' כלל⁶³ כו' וד"ל^ז.

והנה ארז"ל דברייתו של עולם ברישא חשוכא⁶⁴ והדר נהורא כו' פי' לפי שבחי' עילת העילות^ח הוא אור פשוט וסתום ומופלא^ט א"א שיבא ממנו אור וגילוי שפע בבחי' השתלשלו' מעילה לעילה כמו להיו' מציאו' החכמה ממנו נמצאת וכמ"ש והחכמ"ה מאי"ן תמצ"א כו', כ"א כאשר יתעלם האור בבחי' צמצום והסתר תחלה ואח"כ ישפיע האור ואזי יוכל להיו' מציאו' השתלשלו' ממנו כו'. וכמ"ש ישת חוש"ך סתר"ו⁶⁵ דהיינו ברישא חשוכ"א והדר נהור"א להיו' מציאו' אור החכמה להיו' נק' חכי"ם כו' וכמ"ש יהי או"ר שהוא החכמה⁶⁶ שנק' אור והוא אחר שקדם לו החושך שהוא ההעלם וכמ"ש וחוש"ך ע"פ תהום⁶⁷ כו'^י, וא"כ הרי עיקר ההשפעה נשאר בבחי' ההעלם ולא נגלה רק אפס קצהו באור החכמה כו' וכמ"ש ישת חוש"ך סתר"ו כו' ושם לית מחשבה דחכמ' תפיס' בי' כלל כנ"ל. ואמנם קצת גילוי יש משם ולא שיהא מושג ממש אחר דלית תפיס' בי' כו' אלא מושג הוא בדרך השליל"ה כו', והוא במ"ה שבחכמ"ה⁶⁸ בבחי' הביטול כלומר מ"ה פשפשת מה ידעת⁶⁹ כו' וכמ"ש משה ונחנו מ"ה⁷⁰, כי מ"מ משיג הוא איך שאינו מושג כו'. וזהו שרש ענין שס"ה ל"ת לא תאכל חלב וכיוצא ששרשם הוא למעלה מכל ההשתלשלו' שאין האור בא משם כ"א בבחי' ביטול כו' וע"כ א"צ רק שלא יהא מסתיר ומנגד לבחי' הביטול דמ"ה והוא שלא יאכל חלב המסתיר כו' ובשב ואל תעשה זה יוכל לשכון בחי' מ"ה כו', והיינו מפני שמלמעלה למטה הלאו קודם להן⁷¹ כנ"ל ואע"פ שמלמטה למעלה הה"ן קודם ללאו אבל מלמעלה מן ההשתלשלו' הלא"ו קודם כו' וזהו בארץ ל"א זרועה⁷² שנזרע בחי' לא"ו דל"ת והוא כברייתו של עולם מלמעלה למטה דברישא חשוכ"א והדר נהורא כנ"ל וד"ל^יא.

תמג, דוזהו ששם עלו שבטים⁷³ שבטי י"ה עדו"ת לישראל להודו' לשם הוי' פי' שבטי י"ה הן [oldpage_תרנז] שרשי חו"ב⁷⁴ מלמעלה מכל ההשתלשלו' ששם על"ו שבטים כו' ע"י מצות ל"ת דוקא מטעם הנ"ל בענין בארץ ל"א זרועה כו', ונק' נסתרו' לה' אלקינו כו' למעלה מהנגלות לנו ע"י תורה ומצות כי לא יוכל האור לשכון בבחי' כלי אלא רק בבחי' השלילה בלבד כו' והוא בלאו דל"ת כו'. ואזי עדו"ת לישראל להודו"ת לשם הוי' פי' עי"ז נמשך בחי' הודי' וביטול דמ"ה כנ"ל כשאין מסתיר ומנגד כו' וכמ"ש לא תחללו⁷⁵ לא תעשו חלל⁷⁶ וחסרון ואז ממילא ישכון כו', ולזה צריך עדו"ת דוקא כי^יב לנגלות לנו ולבנינו^יג א"צ עדות אלא לנסתרו"ת דוקא צריך עדו"ת, וזהו עדו"ת לישראל להודו' לשם הוי' והעדו"ת הוא בא מבחי' ההעלם דעצמו' אור א"ס ב"ה הנק' עילת העילות כנ"ל וד"ל^יד (וזהו הטעם דשמ"י עם י"ה הן שס"ה ל"ת שהן בעיקר השם להיותם בשרשם מבחי' החושך וההעלם שקדם לאור והוא הלאו שקודם להן כנ"ל וד"ל) וזהו הטעם דכד אתכפיא סט"א דוקא אסתלק יקר"א דקדב"ה כו' וד"ל.

וזהו אלה פקודי המשכן, משכן העדות כו'. הנה מה שכפל לומר ב"פ משכן, משכן סתם ומשכן העדות כו', הענין של משכן סתם הוא בחי' תורה ומצות שהן באותיו' ו"ה כמ"ש למעלה. וזהו אלה פקודי המשכן פי' אל"ה כמ"ש שאו מרום עיניכם וראו מ"י ברא אל"ה⁷⁷ פי' בחי' המדות שנולדו מן השכל וההתבוננו' היינו בחי' אל"ה שנמשכו ממי היא בחי' בינ"ה⁷⁸ אם הבנים⁷⁹, וכידוע בפי' לך ה' הגדולה⁸⁰ והגבורה כו' שהן ששה מדו' גדולה וגבור' ותפארת ונצח הוד יסוד וכולם המה בטילי' במקור המולידם והוא מ"ש ל"ך הוי' כו' אותיו' ל"ך היינו חמשים שערי בינה⁸¹ כו', וגם פי' מי ברא אלה כך הוא הענין שששה המדות נק' אל"ה לשון רבים ומ"י הוא אשר בראם והולידם כו' וכמ"ש לך ה' הגדולה כו' ועל מדה השביעי' בחי' מלכו' אמר במאמר בפ"ע לך ה' הממלכה כו' וד"ל^טו. והטעם שנק' אל"ה כי כל מדה כלולה מן הששה חסד שבחסד גבורה שבחסד כו' עולה תמד, אמספר ל"ו שהוא בגי' אל"ה⁸², וגם אל"ה אותיו' לא"ה⁸³ כמ"ש בלא"ה שילדה ששה בנים שהן ששה מדו'⁸⁴ למעלה ואחר ילדה בת ושמה דינה⁸⁵ פי' דינא⁸⁸ דמלכות"א⁸⁷ דינא⁸⁶ כו' וד"ל^טז. וזהו אל"ה פקודי המשכ"ן פי' פקוד"י הוא כמו ענין פקידה ליחוד זכר ונקבה כענין מארז"ל חייב אדם לפקו"ד את אשתו⁸⁹ כו' והוא מענין התקשרות ויחוד כמ"ש פקד פקדת"י אתכם⁹⁰ כו'. ופי' משכן הוא בחי' משכן דלתתא שהיא ה"א אחרונה שבשם הוי' למעלה, ולמטה הן בחי' כנ"י בכלל, והפקידה לפקוד אותם היינו בחי' יחוד ו"ה הנ"ל כענין לפקו"ד את אשתו כו' והוא ע"י מצות הנגלות לנו ולבנינו כנ"ל, והעיקר הוא ע"י התורה שהוא אות הוי"ו כנ"ל והן שיתא סדרי משנה זרעים מועד כו' שהן ששה^יז מדו'⁹¹ העליונו' למעלה ולמטה מלובשי' בשית סדרי משנה כו' וכל א' כלול מן הששה כי הרי סדר זרעים שהוא בחי' אור החסד הוא בלול גם ממשניו' דסדר מועד וכל השאר סדרים ועד"ז גם סדר מועד בלול מסדר זרעים כי כאו"א כלול מכולם כו', ועי"ז עולה מספר אל"ה בכלל וממספר אל"ה שבשיתא סדרי משנה נעשה בחי' יחוד דתורה ומצו' בכנ"י בכנ"י⁹², ולהיו' כי השכינה שורה בכנ"י ונק' משכן סתם וחייב אדם לפקו"ד את אשת"ו כו' ע"כ אמר אל"ה פקודי המשכן פי' באל"ה הוא פקוד"י המשכן. ומה שאמר פקוד"י לשון רבים כי רבי"ם הם בחי' פרטי היחודי' שברמ"ח מ"ע שהרי על כל מצוה ומצוה בפרט אנו או' לשם יחוד⁹³ קדב"ה ושכינתי' כו' וד"ל^יח.

וכל זה בחי' משכן סתם והוא אותיו' ו"ה הנגלו' לנו וזהו אל"ה מענין ולשון התגלות כאומר לנוכח אל"ה ה"ם כו'^יט. אבל משכן העדות אינו בבחי' ההתגלות כלל כי הוא בחי' משכן דלעילא שבבחי' י"ה שבשם הוי' שנק' נסתרו"ת כנ"ל, ולכך נק' משכן העדות כמ"ש למעלה בענין הפסוק ששם עלו שבטי' שבטי י"ה עדו"ת לישראל כו', והוא בבחי' שרש המל"ת שלא באו למטה בבחי' כלים מכלים שונים אלא רק בדרך השלילה מפני שהלא"ו קודם להן משום שנא' ישת חוש"ך סתר"ו כו' וכנ"ל וד"ל^כ.

תמד, באך הנה הטעם שקורא למשכן זה בשם משכן העדו"ת דוקא הנה מלבד שצריך עדות לפי שהן בבחי' הנסתרות כו' יש עוד טעם למה שנק' עדו"ת, ויובן בהקדים תחלה ענין הפסוק רבבה כצמח השדה כו' ותרבי כו' ותבואי בעד"י עדיי"ם⁹⁴ כו'. פי' כצמח השדה עד"מ צמח השדה שלא יצמח כ"א בבחי' הביטול וההתכללות שלו בתחלה בכח הצומח שממנו לוקח בתחלתו והוא רקבון הגרעין⁹⁵ ואח"כ יצמיח בו כח הצומח, והוא לפי שלא יוכל להיות התהוות יש מיש כו' כ"א כאשר יבא בחי' היש לבחי' הביטול באי"ן תחלה כו' וכמ"ש במ"א. וכך יובן בכנ"י בגלות מצרים שהיו משועבדי' שם בתכלית שזהו כמשל רקבון הגרעין כו' והיינו בבחי' לב נשבר ונדכא כו' עד שנעשו בחי' אי"ן ואח"כ צמחו וגדלו וכמ"ש ויפרו וירבו מאד⁹⁶ כו' וזכו אח"כ לקבל התורה בבחי' יחוד עליון פב"פ כו', וזהו רבבה כצמח השדה כו' וע"כ ותרב"י ותגדל"י כו' וד"ל^כא. ואח"כ ותבואי בעד"י עדיי"ם פי' עדי זה ע"ד הפשוט הוא ענין הקישוט⁹⁷ שנק' עדי כידוע, והענין הוא כמ"ש בעטר"ה שעטר"ה לו אמ"ו כו' והיינו ביום חתונת"ו בשעת מ"ת⁹⁸ כשאמרו נעשה ונשמע שאז נתעטר כאו"א מישראל בבחי' עטרה מעד"י וקישוט ע"י המלאכים⁹⁹ כמ"ש ויתנצלו בנ"י את עדיי"ם¹⁰⁰ מהר חורב כו'. וביאור ענין עטרה זאת מבחי' קישוטין הרבה היינו בחי' אור הכת"ר שנק' עטרה עד"מ עטרה המקפת על הראש מלמעלה כו', כך נמשך אור א"ס שבבחי' כת"ר עליון בבחי' מקיף והעלם על כאו"א מישראל והיינו בעטר"ה שעטר"ה לו אמו^כב, והוא הארת בחי' רעוא דכל רעוין¹⁰¹ שמתגלה בעטרה וכתר זה וכמ"ש אנכי ה' אלקיך¹⁰² אשר הוצאתיך אנכ"י מי שאנכי¹⁰³ דלא ידע לי' בר איהו¹⁰⁴ כו' ונק' ג"כ בשם סתימו דכל סתימין¹⁰⁵ והוא רעוא דכל רעוין הנק' רצון פשוט^כג כו'. אך בחי' הכלי לזה האור הפשוט אינו אלא בבחי' ההעלם ולא יוכל לבא בכלי ממש, וזהו הענין של הקישוטין של העד"י כו', וזהו הנק' ג"כ כת"ר תור"ה פי' בחי' הכת"ר והעטרה בחי' אור המקיף שגנוז ומלובש בלבוש [oldpage_תרנח] עטרה כעטרה על הראש והוא למעלה מבחי' גילוי אור החכמה שבתורה כו' וד"ל. וזהו ותבואי בעד"י עדיים והיינו ע"י תמד, גמל"ת דוקא ששרשם בבחי' ההעלם שבכת"ר שלאו קודם להן וכמ"ש ישת חושך סתרו והן הלאוין שבי' הדברו' לא תרצח¹⁰⁶ כו' וד"ל^כד.

והנה יש עוד פי' שני בלשון עד"י והוא ענין ולשון נצחיות כמו עד"י ע"ד¹⁰⁷ והוא ג"כ ע"ד הנ"ל לפי שענין הנצחיו' עדי עד הוא בבחי' ההעלם שבכתר זה כו', וכענין מלך משובח ומפואר עד עד¹⁰⁸ שמו הגדול כו' שאין לו הפסק גם בתשבחו' שכל מה שאתה משבח יותר עדיין אין לו הפסק^כה, וכן ענין הכל ירוממו"ך סלה¹⁰⁹ שירוממו עד אין שיעור למעלה כי כל מקום שאמר נצח סלה ועד אין לו הפסק¹¹⁰ כו' מפני שאור א"ס אין לו שיעור למעלה בעילוי אחר עילוי כו' וכמ"ש במ"א וד"ל^כו. ועוד יש פי' שלישי בפי' עד"י והוא מלשון הפסק¹¹¹ דוקא כמו עד כאן תחום שבת¹¹² וכן עד ולא עד בכלל¹¹³ כו' ומ"מ ענין א' הוא עם בחי' הנצחיו'^כז הנ"ל וטעם א' להם, כי ענין ההפסק הזה רצונו לומר שכל מה שתוכל להלל ולהודות עדיין לא תגיע גם לחצי שבחו, וה"ז כענין הפסק עד כאן ולא יותר וה"ז מפני שאין לו שיעור למעלה בעילוי אחר עילוי כו'. וזהו פי' משובח ומפואר עד"י ע"ד בבחי' נצחיו' וגם בבחי' ההפסק דהיינו שגם אם תגיע לעילוי היותר גדול עדיין עד ולא עד בכלל מפני שלא תגיע לעולם לאורו האמיתי כו' וא"כ הכל ענין א' וטעם א' וד"ל^כח. וכל ג' הפרושי' הללו הכל ענין וטעם א' שהוא מפני שנק' סתימו דכל סתימין כו' וזהו ותבואי בעד"י עדיים כו' (אך מה שאמר בעדי עדיים לשון רבים וגם לשון יחיד דהיינו שיש עדיים רבים ויש עדי אחד שהוא מקור כל העדיים ונק' עד"י עדיי"ם כו', הענין הוא לפי שהרבה כתרי"ם יש כמו ג' כתרים¹¹⁴ כת"ר תורה וכת"ר כהונה וכת"ר מלכו' כו' אך כת"ר שם טוב עולה על גביהן כו' והוא נק' מקור כל הכתרי"ם ומקור כל העדיי"ם הנ"ל והוא בחי' רעוא דכל רעוין הנ"ל שהוא מקור כל הכתרי"ם כו' וד"ל. ובאמת פי' עד"י עדיי"ם רצונו לומר על ענין שאין שיעור כלל לעדיים וכתרי' עד רום המעלות בעילוי אחר עילוי זו למעלה מזו והיינו בעדי עדיו' הרבה עד אין שיעור ומטעם הנ"ל ולא שיקצוב המדה לומר בחי' מקור לעדיים כו' וזהו פי' יותר אמיתי בפשט הכתוב וד"ל). ובכל זה יובן ג"כ מה שקורא למשכן העליון תמד, דדי"ה כו' בשם משכן העדו"ת דוקא שהוא לפי ששרש יחוד זה די"ה ע"י מל"ת מגיע בבחי' הכתרים והעדיי"ם הנ"ל וכמ"ש ותבואי בעד"י עדיי"ם כו' לכך נק' משכן העדו"ת ויתפרש בעדו"ת זה כל הג' פרושי' הנ"ל וכן במ"ש ששם עלו שבטי' כו' עדו"ת לישראל כו' ענין עדו"ת זה הוא ג"כ ע"ד הנ"ל בפי' ותבואי בעד"י עדיי"ם כו' וד"ל^כט.

אשר פק"ד על פי משה כו'. הנה הכוונה בזה הוא שמשכן העדות דוקא פקד על פי משה ואדסמיך לי' דוקא קאי ולא אפקידה דאל"ה פקודי כו', שהרי שם מזכיר לשון רבים אל"ה פקוד"י כו' ובמשכן העדות שהבדיל והפסיק הענין להכפיל ולומר^ל משכן העדו' הרי עליו דוקא הוא אומר אשר פק"ד על פי משה כו'. וביאור הדבר הנה ידוע דבחי' משה הוא בחי' מ"ה וכמ"ש ונחנו מ"ה¹¹⁵, והרי מבואר למעלה שזכו לבא בעד"י עדיי"ם דהיינו בבחי' אור הכתר שמשם נמשך יחודא עילאה די"ה שע"י מל"ת שהלאו קודם להן מפני שאינו מושג כו' וע"כ א"א להשיגו בהשגה אלא רק בבחי' מ"ה והוא רק בבחי' הביטול כמו ההשתחואה וכיוצא (כענין שמצינו בר' עקיבא שהי' כורע ומשתחווה בש"ע עד שאדם מוצא בזוית זו¹¹⁶ כו' לפי שא"א לאור ההשגה בבחי' כת"ר עליון לבא בגילוי בשכל ודעת או כלי המדו' אלא רק בבחי' הביטול כמו ההשתחווא' בלבד והוא בהעדר הכלי כו' וד"ל^לא). וזהו אשר פק"ד על פי מש"ה שהוא בחי' מ"ה על ידו דוקא נפק"ד פקידה ויחוד העליון די"ה הנק' משכן העדו"ת דוקא מטעם הנ"ל וד"ל^לב.

והנה בשעה שיצאו ישראל ממצרים נא' רבבה כצמח השדה נתתי"ך כנ"ל ואח"כ ותרב"י ותגדל"י כנ"ל והי' תחלת ההגדלה בז' ימי הפסח במה שצווה לאכול מצה וכמ"ש מצות יאכל את ז' הימים¹¹⁷ פי' ז' הימים הן ז' המדות חו"ג כו', והיו תחלה בבחי' קטנות המוחי' בלבד והוא אשר נולד בהם האהבה מצד השכל וההתבוננו' בלבד אבל שתהא האהבה והדביקו' מצד עצמו' אור א"ס שלמעלה מן ההשגה כו' לא היו יכולי' עדיין להגיע למדרגה זו משום שזהו מבחי' יחוד העליון די"ה שאור א"ס שורה שם כנ"ל. ולכך נצטוו לאכול מצה שענין המצה הוא תמה, אהמשכת בחי' מ"ה והוא בחי' הביטול כמו שנראה לעין שאין במצה התנשאו' כמו בחמץ ושאור כו', ובחי' הביטול הזה שבמצה יביאם לקבל מדרגת קבלת התורה פב"פ להיו' באים בעד"י עדיי"ם, ולכך הי' מצות מצה ענין הכנה לקבלת התורה בכל הכתרי"ם הנ"ל עד מקור כל הכתרי"ם הנק' רעוא דכל רעוין וסתימו דכל סתימין כנ"ל. וזהו מצות יאכל את ז' הימי' פי' יאכל זה היינו לשון מפעיל הוא כמו מאכיל דהיינו שיאכילו את ז' הימים ממצה¹¹⁸, והענין הוא להמשיך בחי' מ"ה שבמצה בכל ז' המדו' דקטנו' ולהיו' נמשך בהם מבחי' הביטול דמ"ה ואזי יוכלו כנ"י לקבל בחי' יחוד העליון הנ"ל בענין משכן העדו' אשר פק"ד עפ"י משה כו' וזהו ותרבי ותגדל"י במצה שאכלו ז' הימי' ואח"כ ותבוא"י בעד"י עדיי"ם כו' וד"ל^לג.

והנה בסדר התפלה אנו מוצאי' ככל ענין הנ"ל בפי' אלה פקודי המשכן משכן העדו"ת כו'. דהנה ידוע שבפסוק ראשון דק"ש שמע ישראל ה' אלקינו כו' הוא בחי' יחודא עילא'¹¹⁹ די"ה הנ"ל הנק' נסתרות לה' אלקינ"ו כו' והוא ענין משכן העדו"ת אשר פקד עפ"י מש"ה כו' ובפסוק ואהבת בכל לבבך כו' הענין הוא בבחי' אהבה הנמשכת מן השכל והטעם¹²⁰ כו', והוא ענין^לד יחודא תתאה כמו שאמר אל"ה פקודי המשכ"ן כו' וכנ"ל בענין שאו מרום כו' וראו מ"י ברא אל"ה כו' וד"ל^לה. אך הנה קודם ק"ש תיקנו אנשי כה"ג פסוקי דזמרה¹²² והענין של פסוקי דזמרה הוא כדי שיוכלו להגיע בפסוק ראשון דק"ש ליחוד העליון דה' אלקינו הנק' נסתרו' כנ"ל, ואם לא השיר והזמרה בפסוקי דזמרה א"א לבא למדרגת היחוד הזה כו', וזה הי' עבודת הלוים בשיר וזמרה¹²³ כו' והיו נושאים את המשכן וכמ"ש ונשאו הלוים¹²⁴ כו' והקימו המשכן¹²⁵ כו'.

[oldpage_תרנט] אך הטעם איך שע"י פסוקי דזמרה בשיר ורננה דוקא יגיעו לבחי' היחוד העליון הזה יובן בהקדים תחלה ענין שיר הלוים כו', דהנה כתיב והחיות רצוא ושוב כמראה הבזק¹²⁶ פי' כמו הלהב שמן הבזק שעולה ויורד וחוזר ועולה וחוזר ויורד וכך הוא תמה, בבתמידות וכמו כשלהבת הנר שמתנענע תמיד בבחי' אור חוזר ואור ישר, כך נפש האלקי' שבאדם שנק' נר ה' וכמ"ש נר ה' נשמת אדם¹²⁷ צ"ל עולה ויורד בבחי' רצוא ושוב בתמידות בלתי הפסק, והוא ב' מיני התפעלו'¹²⁸ שבאהבה בבחי' אור חוזר כמו כלה שאירי לבבי¹²⁹ כו' ובבחי' אור ישר כמ"ש אהבת עולם אהבתיך¹³⁰ ע"כ משכתיך חסד כי רוח אייתי רוח¹³¹ ואמשיך רוח כידוע. אך צ"ל ב' מיני התפעלו' הללו זא"ז בתמידו' וכמ"ש והחיות רצוא ושוב פי' אחר הרצוא שוב ואחר השוב רצוא וכן חוזר חלילה כו' ועי"ז עולה נפש האלקי' ממדרגה למדרגה עד רום המעלות כו', וזהו ענין שיר הלוים על הקרבן¹³². וזהו ג"כ הענין שנשא"ו את המשכן כו' מפני שע"י השיר ברצוא ושוב מגביהי' ומרוממי' למשכן עד שנעשה גם בחי' יחוד העליון בבחי' משכן העדו"ת הנ"ל, וכך הוא ענין פסוקי דזמרה לפני ק"ש ענין הכנה לרומם הנפש עד שתוכל לייחד יחוד העליון בפסוק ראשון דק"ש באמרו ה' אלקינ"ו כו' וד"ל^לו. וזהו ששם עלו שבטים כו' להודות לשם הוי' פי' להודות בבחי' הודי' מלמטה למעלה וגם מלמעלה למטה כי במה שאמר להודו' לשם הוי' יתכן ב' הפרושי' מלמטה למעלה ומלמעלה למטה והוא בחי' אור ישר וא"ח רצוא ושוב כמראה הבזק כנ"ל כמשל האור של הנר שמתנענע כו' וד"ל.

וזהו אשר פקד ע"פ משה עבודת הלוים ביד איתמר בן אהרן הכהן. (דהנה עבודת הלוים הוא לשאת המשכן ולרוממו כו' וכמ"ש ונשאו את המשכן¹³³ כו' והקימו את המשכן¹³⁴ כו' וזהו עיקר עבודת הלוים כידוע. והנה פשט הכתוב משמעו שעפ"י משה פקד גם עבודת הלוים, כי מה שאמר אשר פקד עפ"י משה עבודת הלוים ביד איתמר כו' קאי אשר פקד גם על מה שלאחריו דהיינו עבודת הלוים וגם על מה שלפניו והוא משכן העדות, וכך רצונו לומר אלה פקודי כו' משכן העדו' אשר פקד המשכן עפ"י משה עבודת הלוים לשאת המשכן ועל שניהם או' אשר פקד כו', ומה שאמר ביד איתמר ענין שלישי הוא שביד איתמר כל העבודה הזאת כו', וביאור ענין אשר פקד עפ"י משה גם עבודת הלוים לנשאת המשכן כו'). הנה אותיו' פקד הם אותיו' דפ"ק¹³⁵ תמה, גוכמבואר בספרי הקבלה שהדפק שרשו מבחי' אחוריי' דחכמה (והוא שם קפ"ד אחוריי' דאבא¹³⁶ כו') וכמ"ש קול דודי דופ"ק¹³⁷ כו', והענין הוא דבחי' רצוא ושוב הנ"ל שרשו נמשך מבחי' הדפק כי אנו רואי' בחוש שיש בדפק ענין עלי' וענין ירידה דהיינו הסתלקו' החיו' והתפשטו' החיות והם באים זא"ז בתמידו' והוא ענין הדפק בלב שהוא הנשימה, וגם בדפק היד נרגש העלא' והמשכה זו בתמידו'. וכך למעלה בחי' רצוא ושוב כמראה הבזק שבעבודת הלוים לנשאת המשכן שרשם הוא מבחי' הדפק העליון שהוא בחי' הסתלקו' והתפשטו' והוא מה שאמר אשר פק"ד עפ"י משה עבודת הלוים שהוא מבחי' אחוריי' דמ"ה דמשה שהן אותיו' דפ"ק היפוך אותיו' פק"ד, אך משכן העדו' פק"ד עפ"י משה מבחי' פנימי' כו' וכנ"ל. ואמנם דוקא בחכמה הוא שיש התפשטו' והסתלקו' והוא בא בהתלבשו' בדפק אבל בבחי' בינה אין שם הסתלקו' אלא התפשטו' בלבד והיינו ענין הדם המתפשט בשס"ה גידי' שנא' בו כי הדם הוא הנפש¹³⁸ דהיינו עיקר המחי' אך ע"י בחי' החכמה נעשה בגידי הדם בחי' הדפ"ק כו', והן בחי' יחוד עליון הנ"ל די"ה ע"י מל"ת דלאו קודם להן כו' וזהו קול דודי דופק שהוא יחוד חו"ב תרין ריעין¹³⁹ כו', וזהו אשר פקד עפ"י משה גם עבודת הלוים ברצוא ושוב למטה כו' וד"ל.

ומה שאמר ביד איתמר בן אהרן כו' הענין הוא שלא ישאר האדם רק בבחי' זו דרצוא ושוב בלבד כי אין זה תכלית הכונה אלא צריך שימשיך זה בבחי' כלי שישכון בו בחי' הביטול הזה בבחי' רצוא ושוב (כמו מראה הבזק שיש כלי לאור שעולה ויורד בו כך צריך להיו' בחי' כלי לאור ישר ואור חוזר שבנפש האלקי', והיינו מ"ש נר ה' נשמת אדם כמו שהנר בחי' כלי לאור המתנענע בו כך האדם צריך להיו' כלי לנשמה שבו. ומה שנק' נשמה הוא מפני בחי' הנשימה¹⁴⁰ שהוא כמו בחי' הדפק בבחי' רו"ש ועיקר זה הוא בחכמה שנק' נשמה כידוע בפי' נר"נ שהרו"ח במדו' והנשמה¹⁴² בחכמה¹⁴¹ כו'). והנה בחי' הכלי לאור דרו"ש הוא הדיבור בד"ת דוקא וכמ"ש בפ' דק"ש אחר ואהבת ברצוא ושוב כנ"ל ודבר"ת ב"ם בשבתך בביתך¹⁴³ כו'. פי' ודבר"ת תמה, דשתמשיך רו"ש הזה בבחי' כלי והוא באותיו' התורה ודוקא כשיש בדיבור זה בחי' הביטול וע"ד המבואר במ"א ע"פ ואשים דברי בפיך¹⁴⁴ שאינו רק כלי לדבר ה' זו הלכה¹⁴⁵ שאומר בפיו ואזי הדיבור בחי' כלי לרו"ש כו' וד"ל^לז.

וזהו ביד איתמר פי' איתמר מלשון (אתאמר שכבר אמור וכענין פי' איתמר שבגמ'¹⁴⁶ שכבר איתמר אלא שהוא בלשון תרגום וכאן אמר איתמר בלה"ק, ועוד משמעות) איתמר שממילא איתמר¹⁴⁷, וכענין אז נדברו יראי ה'¹⁴⁸ שענינו הוא ענין הדיבור אשר הוא בא ממילא ומאליו ששייך לומר נדבר"ו לשון נפעל ממילא, שאם הדיבור בא מצד עצמם הי' לו לומר מדברים או דוברים אלא נדבר"ו היינו כאשר נדבר הדיבור בהם ממילא. וכך הענין בפי' איתמר בלשון תרגום שנאמר ממילא כו' והוא בדבר ה' שנאמר ממילא מפני שהדיבור של האדם הוא בתכלית הביטול בעצמותו עד שאין הדיבור בא מצד עצמו כלל אלא נדבר בו דבר ה' זו ההלכה ממילא ומאליו וכענין אז נדבר"ו יראי ה' כו'. וזהו כדוגמת לימוד המשניו' שלמד הרב ב"י שאמר לו המגיד אני המשנה המדברת בפיך¹⁴⁹ כו', וכענין שכינה מדברת מתוך גרונו¹⁵⁰ של משה כו' וד"ל^לח. וזהו ענין ודבר"ת בם שאחר ואהבת שהוא לעשו' כלי בבחי' הביטול להיו' ואשי"ם דבר"י בפיך כו', וכן לענין מעשה המצות המה ג"כ בחי' כלים אלא שהן מתחלקי' באופנים שונים, ועכ"ז הרי כללו' כולם הוא שיהא בחי' כלי לשכון בו [oldpage_תרס] בחי' קדושה העליונ' וכמ"ש ועשיתם את כל מצותי¹⁵¹ והייתם קדושי"ם לאלקיכם אני ה' אלקיכם¹⁵², שיש בזה בחי' ההעלא' וההמשכה כנ"ל והמצוה היא בחי' כלי לזה כמ"ש כי נר מצוה¹⁵³ כו' וד"ל^לט. ונמצא כללות סדר התפלה בפסד"ז וק"ש ואהבת ודברת בם כו' היינו כסדר האמור בפסוק זה דאלה פקודי כו' עד איתמ"ר בן אהר"ן הכהן ופי' אהר"ן הכהן ידוע שהוא בחי' אהבה רבה דכהנא רבא והוא הממשיך הכח הזה להיו' כל סדר העבודה הזאת וכמ"ש במ"א ע"פ בהעלות"ך את הנרות¹⁵⁴ וכו' וד"ל.