תמה, ג
וכמבואר בספרי הקבלה שהדפק שרשו מבחי' אחוריי' דחכמה (והוא שם קפ"ד אחוריי' דאבא136 כו') וכמ"ש קול דודי דופ"ק137 כו', והענין הוא דבחי' רצוא ושוב הנ"ל שרשו נמשך מבחי' הדפק כי אנו רואי' בחוש שיש בדפק ענין עלי' וענין ירידה דהיינו הסתלקו' החיו' והתפשטו' החיות והם באים זא"ז בתמידו' והוא ענין הדפק בלב שהוא הנשימה, וגם בדפק היד נרגש העלא' והמשכה זו בתמידו'. וכך למעלה בחי' רצוא ושוב כמראה הבזק שבעבודת הלוים לנשאת המשכן שרשם הוא מבחי' הדפק העליון שהוא בחי' הסתלקו' והתפשטו' והוא מה שאמר אשר פק"ד עפ"י משה עבודת הלוים שהוא מבחי' אחוריי' דמ"ה דמשה שהן אותיו' דפ"ק היפוך אותיו' פק"ד, אך משכן העדו' פק"ד עפ"י משה מבחי' פנימי' כו' וכנ"ל. ואמנם דוקא בחכמה הוא שיש התפשטו' והסתלקו' והוא בא בהתלבשו' בדפק אבל בבחי' בינה אין שם הסתלקו' אלא התפשטו' בלבד והיינו ענין הדם המתפשט בשס"ה גידי' שנא' בו כי הדם הוא הנפש138 דהיינו עיקר המחי' אך ע"י בחי' החכמה נעשה בגידי הדם בחי' הדפ"ק כו', והן בחי' יחוד עליון הנ"ל די"ה ע"י מל"ת דלאו קודם להן כו' וזהו קול דודי דופק שהוא יחוד חו"ב תרין ריעין139 כו', וזהו אשר פקד עפ"י משה גם עבודת הלוים ברצוא ושוב למטה כו' וד"ל.
ומה שאמר ביד איתמר בן אהרן כו' הענין הוא שלא ישאר האדם רק בבחי' זו דרצוא ושוב בלבד כי אין זה תכלית הכונה אלא צריך שימשיך זה בבחי' כלי שישכון בו בחי' הביטול הזה בבחי' רצוא ושוב (כמו מראה הבזק שיש כלי לאור שעולה ויורד בו כך צריך להיו' בחי' כלי לאור ישר ואור חוזר שבנפש האלקי', והיינו מ"ש נר ה' נשמת אדם כמו שהנר בחי' כלי לאור המתנענע בו כך האדם צריך להיו' כלי לנשמה שבו. ומה שנק' נשמה הוא מפני בחי' הנשימה140 שהוא כמו בחי' הדפק בבחי' רו"ש ועיקר זה הוא בחכמה שנק' נשמה כידוע בפי' נר"נ שהרו"ח במדו' והנשמה142 בחכמה141 כו'). והנה בחי' הכלי לאור דרו"ש הוא הדיבור בד"ת דוקא וכמ"ש בפ' דק"ש אחר ואהבת ברצוא ושוב כנ"ל ודבר"ת ב"ם בשבתך בביתך143 כו'. פי' ודבר"ת
הערות
- 136. שהדפק. . קפ"ד אחוריי' דאבא : ראה טעמי המצות להאריז"ל פ' וירא.
- 137. קול דודי דופ"ק : שה"ש ה, ב. ראה גם לעיל פ' בא קד, ג. וש"נ.
- 138. כי הדם הוא הנפש : פ' ראה יב, כג.
- 139. חו"ב תרין ריעין : נסמן לעיל בפ' תצוה שמז, ב.
- 140. נשמה. . הנשימה : ראה גם לעיל פ' תצוה שיח, ד. וש"נ.
- 142. והנשמה בחכמה : ראה גם לעיל בפ' בא קד, ג. שערי אורה י, ב.
- 141. שהרו"ח במדו' והנשמה בחכמה : ראה אבן עזרא משפטים כג, כה. לעיל פ' בשלח קמה, א.
- 143. ודבר"ת ב"ם בשבתך בביתך : ואתחנן ו, ז.
אבן עזרא על שמות כ״ג:כ״ה - הטקסט מספריא
ועבדתם. הטעם לא תעבדו רק השם שהוציאכם מבית עבדים, והביאכם אל ארץ הגוים שעבדו אלהים אחרים, ולא יוכלו להצילם מידכם, ועבודת השם היא לעשות כל אשר צוה לאהבה אותו ולדבקה בו, ולהשבע בשמו, ולהתפלל אליו, ולזבוח לפניו תמידין ומוספין, ולכבדו בתת המעשרות, הנה שכרו אתו, והם ד' דברים בעולם הזה הא' וברך את לחמך ואת מימך, והב' והסירותי מחלה מקרבך, והג' לא תהיה משכלה ועקרה בארצך, והד' את מספר ימיך אמלא, והנה כל אלה בגוף האדם, ועוד כי הפך אלה הברכות אעשה בכל אויביך, והוא את אימתי וגם את הצרעה:
אמר אברהם המחבר יש חכמים גדולים, חכמי השתי תורות ולא התעסקו בחכמת התולדות על כן לא יכולתי לפרש אלה הברכות, אם לא אזכיר מעט מן החכמות, בעבור שגוף האדם מהעולם השפל, והנשמה העליונה קשורה בו, ויש אמצעיים בין הנשמה והגוף, והנה הם שני כחות, ובלשון הקדש יקראו על הרוב רוח ונפש, כי הנשמה היא החכמה, ומושבה במוח הראש, וממנה יצא כח כל ההרגשות ותנועת החפץ והרוח בלב ובו חיי האדם, והיא המבקשת שררה להתגבר על כל העומד כנגדה והיא בעלת הכעס, וכן אמר שלמה אל תבהל ברוחך לכעוס (קהלת ז ט) כל רוחו יוציא כסיל (משלי כט יא) והנפש בכבד, והיא המתאוה לאכול, וככה כתוב כי תאוה נפשך (דבר' יב כ) ותאות המשגל ממנה והנה יש אדם שנברא שתהיינה לו אלו השלש הנזכרות חזקות, או כלן רפות, או זו חזקה וזו רפה, או לא חזקה ולא רפה, והנה בני אדם על כ"ז מינים משונים והשם הנכבד נתן התורה לחזק ולהגביר ולהגדיל הנשמה העליונה, ואז לא ימשול הגוף עליה, ואם לא תהיה התורה נשמרת, אז יגבר הגוף על הנשמה, והנה אתן לך משל, ידענו כפי חכמת התולדת כי כי כל אדם שגברה על תולדתו מרה אדומה יהיה בעל אף, כי כן תולדת האש, כי המרה האדומה דומה לה והנה הנשמה רודפת אחרי הגוף כאשר איננה חכמה שתוכל לסבול, גם נחשוב אדם שאין חום בגופו, ובא אחר וחרפו וקללו עד שכעס, והנה הוליד בגופו חום שלא היה שם לפני כעסו והשם יתעלה למען חסדיו בחר בישראל והורם תורתו, וכאשר ישמרוה ימצאם חכמתם וידריכם דרך ישרה לכל דבר שלא יזיק להם, והכלל שיהיה גופם סר אל משמעת הנשמה ולא הפך הדבר, שהנשמה סרה אל משמעת הגוף, ובהתאמץ הנשמה יתאמץ כח השומר הגוף שיקבל האדם מן השמים, והיא הנקרא תולדת, והנה הברכה תהיה בכל מאכל ומשתה, כי יש מארה באה לחסר כח התולדת, כדרך אתה תאכל ולא תשבע (מיכה ו יד) והנה כל התחלואים באים בעבור אוכל הנכנס בגוף, והנה לא יפחוד שומר התורה מהם, וזהו וברך את לחמך, ויש תחלואים באים מחוץ לגוף בעבור שינוי האויר כפי השתנות מערכת המשרתים, וע"ז כתוב והסירותי מחלה מקרבך, והנה שומר התורה אין לו צורך לרופא עם השם הנכבד, על כן כתוב גם בחליו לא דרש את ה' כי אם ברופאים (דה"ב טז יב), והנה דברתי על חכמת הרפואות, ועתה אדבר על חכמת המזלות, דע כי כל הנולד יקרוהו מקרים כדרך מה שיורה מערכת המשרתים ברגע הולדו וערך אלה אל אלה, והדבר עמוק מאוד, והנה יהיה כפי מולד האשה שתהיה משכלה, כי תולדת הרחם להשכיל הילודים, או שתהיה עקרה ולא תלד, והנה אם היה הדבק בשם במולדו, וכפי תולדתו שלא יוליד בנים, השם הנכבד אם היה דבק בו, יאמץ כח תולדת הכליות, ויתקן עלילות הזרע עד שיוליד בנים, על כן אמר השם לאברהם אני אל שדי התהלך לפני והיה תמים (ברא' יז א) וזהו שאמרו קדמונינו ז"ל צא מאצטגנינות שלך, ואם תכרות ברית עמי שתעבדני אני ארבה אותך במאד מאד, כי אנצח התולדת, ואין זה נצוח במערכת הככבים כי לא נבראו להטיב או להרע לעולם השפל, רק הולכים תמיד לעבודת השם לצרכם, ובמרוצתם יקבלו בני העולם השפל דבר והפכו על ידם, והנה אם נשמור לא נקבל, ועוד אדבר על זה בפ' כי תשא והנה הברכה השלישית שיהיה כל אחד מהם מוליד בנים, ולא ימותו בחיי אביהם:
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.

