תמה, ג

וכמבואר בספרי הקבלה שהדפק שרשו מבחי' אחוריי' דחכמה (והוא שם קפ"ד אחוריי' דאבא¹³⁶ כו') וכמ"ש קול דודי דופ"ק¹³⁷ כו', והענין הוא דבחי' רצוא ושוב הנ"ל שרשו נמשך מבחי' הדפק כי אנו רואי' בחוש שיש בדפק ענין עלי' וענין ירידה דהיינו הסתלקו' החיו' והתפשטו' החיות והם באים זא"ז בתמידו' והוא ענין הדפק בלב שהוא הנשימה, וגם בדפק היד נרגש העלא' והמשכה זו בתמידו'. וכך למעלה בחי' רצוא ושוב כמראה הבזק שבעבודת הלוים לנשאת המשכן שרשם הוא מבחי' הדפק העליון שהוא בחי' הסתלקו' והתפשטו' והוא מה שאמר אשר פק"ד עפ"י משה עבודת הלוים שהוא מבחי' אחוריי' דמ"ה דמשה שהן אותיו' דפ"ק היפוך אותיו' פק"ד, אך משכן העדו' פק"ד עפ"י משה מבחי' פנימי' כו' וכנ"ל. ואמנם דוקא בחכמה הוא שיש התפשטו' והסתלקו' והוא בא בהתלבשו' בדפק אבל בבחי' בינה אין שם הסתלקו' אלא התפשטו' בלבד והיינו ענין הדם המתפשט בשס"ה גידי' שנא' בו כי הדם הוא הנפש¹³⁸ דהיינו עיקר המחי' אך ע"י בחי' החכמה נעשה בגידי הדם בחי' הדפ"ק כו', והן בחי' יחוד עליון הנ"ל די"ה ע"י מל"ת דלאו קודם להן כו' וזהו קול דודי דופק שהוא יחוד חו"ב תרין ריעין¹³⁹ כו', וזהו אשר פקד עפ"י משה גם עבודת הלוים ברצוא ושוב למטה כו' וד"ל.

ומה שאמר ביד איתמר בן אהרן כו' הענין הוא שלא ישאר האדם רק בבחי' זו דרצוא ושוב בלבד כי אין זה תכלית הכונה אלא צריך שימשיך זה בבחי' כלי שישכון בו בחי' הביטול הזה בבחי' רצוא ושוב (כמו מראה הבזק שיש כלי לאור שעולה ויורד בו כך צריך להיו' בחי' כלי לאור ישר ואור חוזר שבנפש האלקי', והיינו מ"ש נר ה' נשמת אדם כמו שהנר בחי' כלי לאור המתנענע בו כך האדם צריך להיו' כלי לנשמה שבו. ומה שנק' נשמה הוא מפני בחי' הנשימה¹⁴⁰ שהוא כמו בחי' הדפק בבחי' רו"ש ועיקר זה הוא בחכמה שנק' נשמה כידוע בפי' נר"נ שהרו"ח במדו' והנשמה¹⁴² בחכמה¹⁴¹ כו'). והנה בחי' הכלי לאור דרו"ש הוא הדיבור בד"ת דוקא וכמ"ש בפ' דק"ש אחר ואהבת ברצוא ושוב כנ"ל ודבר"ת ב"ם בשבתך בביתך¹⁴³ כו'. פי' ודבר"ת