תמה, ד
שתמשיך רו"ש הזה בבחי' כלי והוא באותיו' התורה ודוקא כשיש בדיבור זה בחי' הביטול וע"ד המבואר במ"א ע"פ ואשים דברי בפיך144 שאינו רק כלי לדבר ה' זו הלכה145 שאומר בפיו ואזי הדיבור בחי' כלי לרו"ש כו' וד"ללז.
וזהו ביד איתמר פי' איתמר מלשון (אתאמר שכבר אמור וכענין פי' איתמר שבגמ'146 שכבר איתמר אלא שהוא בלשון תרגום וכאן אמר איתמר בלה"ק, ועוד משמעות) איתמר שממילא איתמר147, וכענין אז נדברו יראי ה'148 שענינו הוא ענין הדיבור אשר הוא בא ממילא ומאליו ששייך לומר נדבר"ו לשון נפעל ממילא, שאם הדיבור בא מצד עצמם הי' לו לומר מדברים או דוברים אלא נדבר"ו היינו כאשר נדבר הדיבור בהם ממילא. וכך הענין בפי' איתמר בלשון תרגום שנאמר ממילא כו' והוא בדבר ה' שנאמר ממילא מפני שהדיבור של האדם הוא בתכלית הביטול בעצמותו עד שאין הדיבור בא מצד עצמו כלל אלא נדבר בו דבר ה' זו ההלכה ממילא ומאליו וכענין אז נדבר"ו יראי ה' כו'. וזהו כדוגמת לימוד המשניו' שלמד הרב ב"י שאמר לו המגיד אני המשנה המדברת בפיך149 כו', וכענין שכינה מדברת מתוך גרונו150 של משה כו' וד"ללח. וזהו ענין ודבר"ת בם שאחר ואהבת שהוא לעשו' כלי בבחי' הביטול להיו' ואשי"ם דבר"י בפיך כו', וכן לענין מעשה המצות המה ג"כ בחי' כלים אלא שהן מתחלקי' באופנים שונים, ועכ"ז הרי כללו' כולם הוא שיהא בחי' כלי לשכון בו [oldpage_תרס] בחי' קדושה העליונ' וכמ"ש ועשיתם את כל מצותי151 והייתם קדושי"ם לאלקיכם אני ה' אלקיכם152, שיש בזה בחי' ההעלא' וההמשכה כנ"ל והמצוה היא בחי' כלי לזה כמ"ש כי נר מצוה153 כו' וד"ללט. ונמצא כללות סדר התפלה בפסד"ז וק"ש ואהבת ודברת בם כו' היינו כסדר האמור בפסוק זה דאלה פקודי כו' עד איתמ"ר בן אהר"ן הכהן ופי' אהר"ן הכהן ידוע שהוא בחי' אהבה רבה דכהנא רבא והוא הממשיך הכח הזה להיו' כל סדר העבודה הזאת וכמ"ש במ"א ע"פ בהעלות"ך את הנרות154 וכו' וד"ל.
הערות
- 144. ואשים דברי בפיך : ישעי' נא, טז. ראה גם מאמרי אדה"ז תקס"ב ח"ב ע' שפו. לעיל פ' וארא עב, א.
- 145. לדבר ה' זו הלכה : עמוס ח, יב. שבת קלח, ב.
- לז. וד"ל : נמחק.
- 146. אתאמר. . איתמר שבגמ' : ירושלמי ב"ב פ"ג, ה"א. . ברכות ט, א (איתמר). י, א (אתמר).
- 147. איתמר שממילא איתמר : ראה גם לקמן תס, סע"ב ואילך. תו"ח נח נב, ג ובהערה 30 [ושם נדפס תו"ח פקודי ע' רסט וצ"ל: תרסט].
- 148. אז נדברו יראי ה' : מלאכי ג, טז.
- 149. אני המשנה המדברת בפיך : ראה גם לעיל פ' תצוה שסב, ד. וש"נ.
- 150. שכינה מדברת מתוך גרונו : ראה תניא פל"ד. לעיל פ' בשלח קצד, ד הערה 540.
- לח. וד"ל : נמחק.
- 151. ועשיתם את כל מצותי : שלח טו, מ.
- 152. אני ה' אלקיכם : שלח שם, מא.
- 153. כי נר מצוה : משלי ו, כג.
- לט. _ וד"ל : נמחק.
- 154. בהעלות"ך את הנרות : ראה גם לעיל פ' יתרו רסט, סע"ב ואילך. וש"נ.
תלמוד ירושלמי בבא בתרא ג׳:א׳ - הטקסט מספריא
משנה: חֶזְקַת הַבָּתִּים בּוֹרוֹת שִׁיחִין וּמְעָרוֹת וּמֶרְחֲצָאוֹת וְשׁוֹבָכוֹת בֵּית הַבַּדִּין בֵּית הַשְּׁלָחִין וְהָעֲבָדִים וְכָל שֶׁהוּא עוֹשֶׂה פֵירוֹת תָּדִיר חֶזְקָתָן שָׁלֹשׁ שָׁנִים מִיּוֹם לְיוֹם. שְׂדֵה הַבַּעַל חֶזְקָתָהּ שָׁלֹשׁ שָׁנִים וְאֵינָהּ מִיּוֹם לְיוֹם.
הלכה: חֶזְקַת הַבָּתִּים בּוֹרוֹת שִׁיחִין וּמְעָרוֹת כול׳. מְנַיִין לַחֲזָקוֹת. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. שָׁמַעְנוּ מֵהוֹלְכֵי אוּשָׁא מִשּׁוֹר הַמּוּעָד לָמְדוּ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. מָאן אִית לֵיהּ שׁוֹר הַמּוּעָד לְג̇ יָמִים. לֹא רִבִּי יוּדָה. דְּתַנִּינָן תַּמָּן. רִבִּי יוּדָה אוֹמֵר. לֹא אָמְרוּ ג̇ שָׁנִים אֶלָּא כְדֵי שֶׁיְּהֵא בְאִיסְפַּמְיָא וְיַחֲזִיק שָׁנָה וְיֵלְכוּ וְיוֹדִיעוּהוּ שָׁנָה וְיָבוֹא שָׁנָה.
שִׁמְעוֹן בַּר וָוא בְּשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. הַמּוֹכֵר בַּיִת לַחֲבֵירוֹ כֵּיוָן שֶׁמָּסַר לוֹ מַפְתֵּחַ קָנָה. רִבִּי אִמִּי בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. הַמּוֹכֵר בַּיִת לַחֲבֵירוֹ כֵּיוָן שֶׁצָּבַר לְתוֹכוֹ פֵירוֹת קָנָה. אָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק. וּבִלְבַד פֵּירוֹת שֶׁרְאוּיִין לִיצָּבֵר. רִבִּי יוֹחָנָן בְשֵׁם רִבִּי יַנַּאי. הַמּוֹכֵר בּוֹר לַחֲבֵירוֹ כֵּיוָן שֶׁמָּסַר לוֹ דְלָיָיו קָנָה. רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי בְשֵׁם רֵישׁ לָקִישׁ. הַמּוֹכֵר צֹאן לַחֲבֵירוֹ כֵּיוָן שֶׁמָּסַר לוֹ מַשְׁכּוֹכִית קָנָה. מַאי מַשְׁכּוֹכִית. אִית דָּמְרִין. חוּטְרָא. וְאִית דָּמְרִין. פַּנְדוּרָא. וְאִית דַּמְרִין. תַּיָישָׁא רַבָּא. רֵישׁ לָקִישׁ בְּשֵׁם בַּר קַפָּרָא. הַמּוֹכֵר קֶבֶר לַחֲבֵירוֹ כֵּיוָן שֶׁקָּבַר מֵת אֶחָד בְּכוּךְ חֲזָקָה לְכָל הַכּוּךְ. קָבַר ג̇ מֵתִים בִּשְׁלֹשָׁה כוּכִין חֲזָקָה לְכָל הַקֶּבֶר.
וַעֲבָדִים. רִבִּי סִימוֹן אַחֲוֵי דְּרִבִּי יְהוּדָה בַּר זַבְדִּי בְשֵׁם רַב. תִּינּוֹק כָּל זְמַן שֶׁמּוּשְׁלָךְ בַּשּׁוּק אָבִיו אוֹ אִמּוֹ מְעִידִין עָלָיו. נֶאֱסַף מִן הַשּׁוּק צָרִיךְ שְׁנֵי עֵדִים וְאָבִיו וְאִמּוֹ נַעֲשִׂין לוֹ כִשְׁנֵי עֵדִים. אָמַר רִבִּי אַבָּהוּ. וְחָשׁוּד אָדָם לוֹמַר עַל מִי שֶׁאֵינוֹ בְנוֹ שֶׁהוּא בְנוֹ. דִּילְמָא בְנִיכְסֵי הַגֵּר אִתְאֲמָרַת. אָמְרוּ לֵיהּ. הֲרֵי כָל רַבּוֹתֵינוֹ בַגּוֹלָה מְעִידִין עָלֵינוּ שֶׁכָּךְ שֶׁמַעְנוּהָ מִפִּי רַב אָדָא בַּר אָבוּהּ. אָמַר רַב חִסְדָּא. הָדָא דְתֵימַר בְּתִינּוֹק שֶׁאֵינוֹ מַרְגִּיעַ. אֲבָל בְּתִינּוֹק הַמַּרְגִּיעַ הָדָא הִיא דָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. עֲגָלִים וְסַיָיחִים הַמְקַפְּצִין מִמָּקוֹם לְמָקוֹם אֵין לָהֶן חֲזָקָה.
רִבִּי יָסָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. שְׁתֵּי שָׂדוֹת בְּנִיכְסֵי הַגֵּר הַמֵּיצַר בֵּנְתַיִים. תָּלַשׁ מֵאַחַת מֵהֶן לִקְנוֹת חֲבֵירָתָהּ וְלֹא לִקְנוֹת הַמֵּיצַר. הִיא נִקְנֵית וַחֲבֵירָתָהּ אֵינָהּ נִקְנֵית. רִבִּי זֵירָא בְעָא קוֹמֵי רִבִּי יָסָא. נִתְכַּוֵון לִקְנוֹת [מִן] הַמֵּיצַר. וּשְׁרַע מִינָּהּ. אָמַר רַב חִסְדָּא. בְּנִיכְסֵי הַגֵּר תָּלַשׁ צְפוֹנָהּ שֶׁלַּשָּׂדֶה לִקְנוֹת דְּרוֹמָהּ וְלֹא אֶמְצַעִיתָהּ. צְּפוֹנָהּ נִקְנֵית דְּרוֹמָהּ לֹא נִקְנֵית תַּמָּן תַּנִּינָן. אִם הָיָה מְחוּבָּר לַקַּרְקַע וְתָלַשׁ כָּל שֶׁהוּא קָנָה. שְׁמוּאֵל אָמַר. לֹא קָנָה אֶלָּא מַה שֶׁתָּלַשׁ. אָמַר רִבִּי אֶבְדַּומָא נְחוּתָה בְּנִיכְסֵי הַגֵּר אִתְאֲמַר. רַב חִסְדָּא אָמַר רִבִּי יִצְחָק. בְּגִין דְּלָא תֵימַר קַשְׁיָא לִשְׁמוּאֵל אַתֲּ מַר בְּנִיכְסֵי הַגֵּר אִיתְאֲמָרַת.
רַב חִסְדָּא אָמַר. מְשֹׁךְ בְּהֵמָה זוֹ לִקְנוֹת קָנָה. לִקְנוֹת וְולָדוֹתֶיהָ [לֹא] קָנָה. לִקְנוֹת הִיא וּוְלָדוֹתֶיהָ (לֹא) קָנָה. אָמַר רִבִּי נָסָה. הָדָא דְתֵימַר. בְּשֶׁלֹּא הָיְתֵה עוֹבָרָה. אֲבָל אִם הָיְתֵה עוֹבָרָה עָשׂוּ אוֹתָהּ כְּאֶחָד מֵאֵיבָרֶיהָ. וְהָתַנֵּי. הַמּוֹכֵר עוֹבָרֵי בְהֶמְתּוֹ לַחֲבֵירוֹ לֹא עָשָׂה כְלוּם. וְולָדֵי שִׁפְחָתוֹ לַחֲבֵירוֹ לֹא עָשָׂה כְלוּם. מַעְשְׂרוֹת שָׂדֵהוּ לַחֲבֵירוֹ לֹא עָשָׂה כְלוּם. אַוֵּיר חוֹרֵבָתוֹ לַחֲבֵירוֹ לֹא עָשָׂה כְלוּם. אֶלָּא מוֹכֵר לוֹ בְהֵמָה וּמְשַׁיֵיר לוֹ עוֹבָרָהּ. מוֹכֵר לוֹ שִׁפְחָה וּמְשַׁיֵיר לוֹ וְולָדָהּ. מוֹכֵר לוֹ שָׂדֶה וּמְשַׁיֵיר לוֹ מַעְשְׂרוֹת. מוֹכֵר לוֹ חוֹרֵבָה וּמְשַׁיֵיר לוֹ אַוֵּירָהּ.
רִבִּי בָּא בְשֵׁם רַב חִסְדָּא. שְׁלֹשָׁה הֵן שֶׁהֵן נֶאֱמָנִין לְאַלְתָּר. הַחַיָּה וְהַשְּׁיָירָה וְהַמְטָהֶרֶת חֲבֵרוֹתֶיהָ. הַחַיָּה בְשָׁעָה שֶׁיּוֹשֶׁבֶת עַל הַמַּשְׁבֵּר. מֵהָדָא דִכְתִיב וַתִּקַּח הַמְיַלֶּדֶת וִתִּקְשֹׁר וגו׳. שְׁיָירָא. כַּיי דָּמַר רִבִּי סִימוֹן אַחֲוֵי דִיהוּדָה בַּר זַבְדִּי בְשֵׁם רַב. [תִּינּוֹק] כָּל זְמַן שֶׁמּוּשְׁלָךְ לַשּׁוּק אוֹ אָבִיו אוֹ אִמּוֹ מְעִידִין עָלָיו. נֶאֱסַף צָרִיךְ שְׁנֵי עֵדִים וְאָבִיו וְאִמּוֹ נַעֲשִׂין לוֹ כִשְׁנֵי עֵדִים. וְהַמְטָהֶרֶת חֲבֵרוֹתֶיהָ. כַּיי דְתַנִּינָן תַּמָּן. שָׁלֹשׁ נָשִׁים שֶׁהָיוּ יְשֵׁינוֹת בְּמִיטָּה וְנִמְצָא דָם תַּחַת אַחַת מֵהֶן כּוּלָּן טְמֵאוֹת. בָּדְקָה אַחַת וּמְצָתָה טָמֵא הִיא טְמֵאָה וְכוּלָּן טְהוֹרוֹת. אָמַר רִבִּי בָּא. וּבִלְבַד מֵעֵת לָעֵת.
תניא, ליקוטי אמרים ל״ד - הטקסט מספריא
וְהִנֵּה, מוּדַעַת זֹאת שֶׁ״הָאָבוֹת הֵן הֵן הַמֶּרְכָּבָה״, שֶׁכָּל יְמֵיהֶם לְעוֹלָם, לֹא הִפְסִיקוּ אֲפִילוּ שָׁעָה אַחַת מִלְּקַשֵּׁר דַּעְתָּם וְנִשְׁמָתָם לְרִבּוֹן הָעוֹלָמִים – בַּבִּיטּוּל הַנִּזְכָּר לְעֵיל לְיִחוּדוֹ יִתְבָּרֵךְ.
וְאַחֲרֵיהֶם כָּל הַנְּבִיאִים, כָּל אֶחָד לְפִי מַדְרֵגַת נִשְׁמָתוֹ וְהַשָּׂגָתוֹ, וּמַדְרֵגַת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם הִיא הָעוֹלָה עַל כּוּלָּנָה, שֶׁאָמְרוּ עָלָיו: ״שְׁכִינָה מְדַבֶּרֶת מִתּוֹךְ גְּרוֹנוֹ שֶׁל מֹשֶׁה״, וּמֵעֵין זֶה זָכוּ יִשְׂרָאֵל בְּמַעֲמַד הַר סִינַי, רַק שֶׁלֹּא יָכְלוּ לִסְבּוֹל, כְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה, שֶׁעַל כָּל דִּיבּוּר פָּרְחָה נִשְׁמָתָן כוּ׳, שֶׁהוּא עִנְיַן בִּיטּוּל בִּמְצִיאוּת הַנִּזְכָּר לְעֵיל.
לָכֵן, מִיָּד אָמַר לָהֶם לַעֲשׂוֹת לוֹ מִשְׁכָּן וּבוֹ קָדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים – לְהַשְׁרָאַת שְׁכִינָתוֹ, שֶׁהוּא גִּילּוּי יִחוּדוֹ יִתְבָּרֵךְ, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר לְקַמָּן.
וּמִשֶּׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ – אֵין לְהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא בְּעוֹלָמוֹ מִשְׁכָּן וּמָכוֹן לְשִׁבְתּוֹ, הוּא יִחוּדוֹ יִתְבָּרֵךְ, אֶלָּא אַרְבַּע אַמּוֹת שֶׁל הֲלָכָה, שֶׁהוּא רְצוֹנוֹ יִתְבָּרֵךְ וְחָכְמָתוֹ הַמְלוּבָּשִׁים בַּהֲלָכוֹת הָעֲרוּכוֹת לְפָנֵינוּ. וְלָכֵן, אַחַר שֶׁיַּעֲמִיק הָאָדָם מַחֲשַׁבְתּוֹ בְּעִנְיַן בִּיטּוּל הַנִּזְכָּר לְעֵיל כְּפִי יְכָלְתּוֹ, זֹאת יָשִׁיב אֶל לִבּוֹ: ״כִּי מִהְיוֹת קָטָן שִׂכְלִי וְשֹׁרֶשׁ נִשְׁמָתִי מֵהָכִיל, לִהְיוֹת מֶרְכָּבָה וּמִשְׁכָּן לְיִחוּדוֹ יִתְבָּרֵךְ בֶּאֱמֶת לַאֲמִיתּוֹ, מֵאַחַר דְּלֵית מַחֲשָׁבָה דִילִי תְּפִיסָא וּמַשֶּׂגֶת בּוֹ יִתְבָּרֵךְ כְּלָל וּכְלָל שׁוּם הַשָּׂגָה בָּעוֹלָם, וְלֹא שֶׁמֶץ מֶנְהוּ מֵהַשָּׂגַת הָאָבוֹת וְהַנְּבִיאִים, אֵי לָזֹאת, אֶעֱשֶׂה לוֹ מִשְׁכָּן וּמָכוֹן לְשִׁבְתּוֹ, הוּא הָעֵסֶק בְּתַלְמוּד תּוֹרָה כְּפִי הַפְּנַאי שֶׁלִּי, בִּקְבִיעוּת עִתִּים בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה, כְּדָת הַנִּיתְּנָה לְכָל אֶחָד וְאֶחָד בְּהִלְכוֹת תַּלְמוּד תּוֹרָה, וּכְמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה: ׳אֲפִילוּ פֶּרֶק אֶחָד שַׁחֲרִית כוּ׳׳״.
וּבָזֶה יִשְׂמַח לִבּוֹ וְיָגִיל, וְיִתֵּן הוֹדָאָה עַל חֶלְקוֹ בְּשִׂמְחָה וּבְטוּב לֵבָב, עַל שֶׁזָּכָה לִהְיוֹת אוּשְׁפְּזִיכָן לַגְּבוּרָה פַּעֲמַיִם בְּכָל יוֹם, כְּפִי הָעֵת וְהַפְּנַאי שֶׁלּוֹ, כְּמִסַּת יָדוֹ אֲשֶׁר הִרְחִיב ה׳ לוֹ:
וְאִם יַרְחִיב ה׳ לוֹ עוֹד, אֲזַי ״טְהוֹר יָדַיִם יוֹסִיף אוֹמֶץ״, וּ״מַחֲשָׁבָה טוֹבָה כוּ׳״, וְגַם שְׁאָר הַיּוֹם כּוּלּוֹ, שֶׁעוֹסֵק בְּמַשָּׂא וּמַתָּן, יִהְיֶה מָכוֹן לְשִׁבְתּוֹ יִתְבָּרֵךְ, בִּנְתִינַת הַצְּדָקָה שֶׁיִּתֵּן מִיגִיעוֹ, שֶׁהִיא מִמִּדּוֹתָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא – ״מַה הוּא רַחוּם וְכוּ׳״, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּתִּיקּוּנִים: ״חֶסֶד דְּרוֹעָא יְמִינָא״.
וְאַף שֶׁאֵינוֹ נוֹתֵן אֶלָּא חוֹמֶשׁ, הֲרֵי הַחוֹמֶשׁ מַעֲלֶה עִמּוֹ כָּל הָאַרְבַּע יָדוֹת לַה׳, לִהְיוֹת מָכוֹן לְשִׁבְתּוֹ יִתְבָּרֵךְ, כַּנּוֹדָע מַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה שֶׁמִּצְוַת צְדָקָה שְׁקוּלָה כְּנֶגֶד כָּל הַקָּרְבָּנוֹת, וּבְקָרְבָּנוֹת הָיָה כָּל הַחַי עוֹלֶה לַה׳ עַל יְדֵי בְּהֵמָה אַחַת, וְכָל הַצּוֹמֵחַ עַל יְדֵי עִשָּׂרוֹן סֹלֶת אֶחָד בָּלוּל בַּשֶּׁמֶן כוּ׳. וּמִלְּבַד זֶה, הֲרֵי בִּשְׁעַת הַתּוֹרָה וְהַתְּפִלָּה, עוֹלֶה לַה׳ כָּל מַה שֶּׁאָכַל וְשָׁתָה וְנֶהֱנָה מֵאַרְבַּע הַיָּדוֹת לִבְרִיאוּת גּוּפוֹ, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר לְקַמָּן.
וְהִנֵּה, בְּכָל פְּרָטֵי מִינֵי שִׂמְחוֹת הַנֶּפֶשׁ הַנִּזְכָּרִים לְעֵיל – אֵין מֵהֶן מְנִיעָה לִהְיוֹת ״נִבְזֶה בְעֵינָיו נִמְאָס״, וְ״לֵב נִשְׁבָּר״, וְרוּחַ נְמוּכָה – בִּשְׁעַת הַשִּׂמְחָה מַמָּשׁ, מֵאַחַר כִּי הֱיוֹתוֹ נִבְזֶה בְעֵינָיו וְכוּ׳ – הוּא מִצַּד הַגּוּף וְנֶפֶשׁ הַבַּהֲמִית, וֶהֱיוֹתוֹ בְּשִׂמְחָה – הוּא מִצַּד נֶפֶשׁ הָאֱלֹהִית וְנִיצוֹץ אֱלֹהוּת הַמְלוּבָּשׁ בָּהּ לְהַחֲיוֹתָהּ, כַּנִּזְכָּר לְעֵיל [בְּפֶרֶק ל״א].
וּכְהַאי גַּוְנָא אִיתָא בַּזֹּהַר: ״בְּכִיָּה תְּקִיעָא בְּלִבַּאֵי מִסִּטְרָא דָא, וְחֶדְוָה תְּקִיעָא בְּלִבַּאֵי מִסִּטְרָא דָא״:
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.