ויקהל משה

שפו, גבע"ה פ' ויקהל

ויקהל משה¹ את כל עדת בנ"י ויאמר אליהם אלה הדברים² כו', ששת ימים תעשה מלאכה³ וביום השביעי וגו', וסמיך לי' ויאמר משה אל כל עדת בנ"י זה הדבר אשר צוה ה'⁴, קחו מאתכם תרומה לה'⁵ וגו' זהב וכסף כו', וכל חכם לב בכם יבואו ויעשו כל אשר צוה ה'⁶, את המשכן את אהלו ואת מכסהו קרסיו וקרשיו⁷ כו' הארון⁸ והשולחן⁹ וכו' עד סוף הפרשה. ויש להבין מה שהקדים תחלה מצות השבת ואח"כ מצות המשכן מה שייכות יש להם זע"ז. ועוד יש להבין דלמה שינה כאן הסדר להקדים מצות שבת למצות מעשה המשכן ובפ' כי תשא הקדים מצות מעשה המשכן למצות השבת כמ"ש שם וידבר ה' אל משה¹⁰, ראה קראתי בשם¹¹ בצלאל בן אורי כו' ונתתי אתו את אהליאב כו' ועשו את אשר צויתיך¹², את האהל ואת הארון¹³, והשולחן¹⁴ כו' וכל פרטי כל כלי המשכן וסמיך לי' וידבר ה' אל משה¹⁵ כו', אך את שבתותי תשמרו¹⁶ כי אות היא כו', ושמרתם את השבת¹⁷ וגו' עד סוף הפרשה. ועוד יש להבין למה בפ' תרומה תצוה הקדים לצוות למשה תחלה על מעשה הארון וכפורת ושולחן ומנורה שהן כלי המשכן כמ"ש שם ועשו ארון¹⁸ כו', ועשית כפורת¹⁹, וכמו"כ ועשית שולחן²⁰, ועשית מנורת זהב²¹ כו', ואח"כ אמר ואת המשכן תעשה עשר יריעות²² כו' עד סוף הענין ועשית את הקרשים²³ כו', ועשית פרוכת²⁴ כו', ועשית מזבח²⁵ עד חצר המשכן²⁶, וכאן הקדים²⁷ ענין המשכן ויריעות אהלו וקרשיו ועמודיו ואדניו ואח"כ הארון וכפורת ושולחן ומנורה ומזבח כו'.

ולהבין את כל הנ"ל יש להקדים לבאר תחלה שרש ענין המשכן וכליו כו', דהנה ענין המשכן בכללות הוא מ"ש ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם²⁸ דהיינו שבמקדש יהי' שפו, דהשראת והמשכת עצמו' אוא"ס שלפני הקו כו' והוא ענין דירה בתחתונים ממש, ולזאת צוה ה' לעשות תבנית המשכן וכל פרטי כליו להיות כי ע"י המשכן וכליו דוקא יוכל להיות השראתו ודירתו למטה בגילוי גמור וז"ש ועשו לי מקדש ועי"ז אוכל לשכון למטה מבחי' עצמותו כמ"ש ושכנת"י. ואע"פ דבלא"ה מלא כה"כ²⁹ היינו רק בחי' הארת הקו המאיר בבחי' ממלא כ"ע כידוע, והשראה זאת היא מבחי' עצמות אוא"ס ממש שלפני כל ההשתל' הנק' סובב כ"ע כידוע. והנה כל פרטי הכלים של המשכן הארון והשולחן והמנורה כו' היינו לנגד בחי' ע"ס³⁰ דאצי' למעלה שבהן שורה עצמות המאציל דאיהו וחיוהי חד³¹ בהון כידוע, והארון שבו שני לוחות הברית הנה הוא לנגד בחי' אור חכ'³² דאצי' המלובש בכלי וכך הארון בחי' כלי לאור חכמה עילא' שבלוחות העדות שבהם שרש כללות התורה וידוע דאורייתא מח"ע נפקת³³ (כידוע) (ובחי' אור הכת"ר אינו נמנה³⁴ עם הע"ס כי הוא בחי' ממוצע³⁵ בין המאציל לנאצלים כידוע) וכמו ר"י כה"ג שראה³⁶ בחי' כת"ר עליון מעל [oldpage_תקעד] הכפורת כו' וא"ל ישמעאל בני ברכני³⁷ שהוא בחי' כת"ר דמל' דאצי' שהוא שורה למעלה מן הארון בהיכל ק"ק כו'). ובחי' המנורה והשולחן היינו בחי' חסד וגבורה³⁸ דאצי' המסתעפי' בבחי' ב' קוין ימין ושמאל חסד לימין כו' כידוע, כי הרי המנורה בדרום והשולחן בצפון³⁹ וידוע דדרום סטרא דחסד וצפון סטרא דגבורה⁴⁰ כמ"ש מצפון זהב יאתה⁴¹ כו' וארז"ל הרוצה להחכי"ם ידרי"ם⁴² והרוצה להעשי"ר יצפי"ן כו', פי' כי בחי' הקו של החסד עליון שבסט' דדרום שרשו נמשך הוא מבחי' החכ' (כמ"ש בזהר בענין ובא לו לקרן דרומי"ת מזרחי"ת⁴³ כו' וכמ"ש במ"א), ע"כ הרוצה להחכי"ם להמשיך אור החכמה ידרי"ם בבחי' אור החסד שבדרום כו' והרוצה להעשי"ר יצפי"ן כי השולח"ן בצפו"ן, מפני שמבחי' הגבורה דוקא נמשך כל ריבוי שפע עוש"ר ומזו"ן והעושר נמשך מבחי' תגבורת ההשפעה ששרשה בבחי' גבורה שבחסד⁴⁴ כמ"ש שפז, אבמ"א (וכמ"ש בזהר ע"פ כי על שולח"ן המל"ך⁴⁵ כו') וכמ"ש מצפו"ן זה"ב יאתה כו' (ואע"פ שהעוש"ר שרשו בדע"ת⁴⁶ והוא בחי' מזב"ח הזה"ב⁴⁷ שבאמצע בין מנורה לשולחן⁴⁸ שהקטורת שע"ג מזבח הזהב מעשר"ת⁴⁹ כו', מ"מ יותר יש שרש לעושר בצפון מבדרום וכמ"ש בשמאל"ה עושר⁵⁰ בקו השמאל דבג"ה⁵¹ וקאי על בחי' החכ' דאור"ך ימי"ם בימינה⁵² בחי' ריבוי החסדים שנק' ימים⁵³ בקו ימין שלה והוא בבחי' חח"נ⁵⁴, בשמאל"ה דחכמ"ה עוש"ר וכבו"ד כמ"ש כבו"ד חכמי"ם ינחלו⁵⁵ כו') וכמ"ש במ"א דבני חיי ומזוני⁵⁶ לאו בזכות"א היכל החסד תליא, אלא במזל"א שהוא בחי' גבור"ה כו'). והנה כל הכלים האלה שבמשכן עד מזבח החיצון שהוא בחי' המל'⁵⁷ כו' הכל הוא בבחי' התלבשות האור בכלי דוקא, כמו אור החכמה בכלי הארון ובחי' אור החסד באור דמנורה להאיר באור חסד עליון (כי החסד נק' אור⁵⁸ וכמ"ש וירא אלקי' את האור כי טו"ב⁵⁹ וטו"ב וחס"ד א' הוא⁶⁰ כמ"ש כי טו"ב חסד"ך מחיים⁶¹ כו') בכלי המנורה כו', ואור הגבורה בשולחן וכיוצא בכל פרטי הכלים שבתוך המשכן. אבל בחי' היריעות הפרושות ע"ג המזבח הן הנה לנגד בחי' אורות מקיפים העליונים המקיפים וסובבים מלמעלה שבלתי מוגבלי' ומתלבשים בכלי, וכך גם ענין הקרשים העומדי' להקיף מן הצדדים לכל הכלים שבמשכן. ולזה סידר להקדים תחלה כאן בפ' ויקהל לעשות המשכן ואהלו וקרשיו כו' שהן בחי' אורות מקיפי' ואח"כ ארון ושולחן כו' שהן בחי' או"פ, ובפ' תרומה תצוה הקדים לצוות על מעשה הארון ושולחן כו' בחי' או"פ ואח"כ לעשות היריעות והקרשים בחי' או"מ כו' (ובגמ' אמרו דזהו פלוגתא שבין משה ובצלאל⁶², למשה הי' הציווי לעשות הכלים תחלה ובצלאל אמר לו כלום אדם עושה כלים קודם לבנין בית אלא בונה בית ואח"כ מכניס הכלים לתוכו וא"ל משה בצ"ל א"ל היית וידעת⁶³, דהיינו שכיוון אל האמת להיות כי בהמשכה שמלמעלה למטה הרי תחלה בחי' מקיפים ואח"כ בחי' כלים. וז"ש בצ"ל א"ל בחי' הארת המקיף שנק' צ"ל א"ל היית ע"כ אתה עושה בחי' המקיפים תחלה, וסברת משה הי' להיפך לעשות כלים תחלה שהוא כפי ההכנה מלמטה למעלה⁶⁴ כמ"ש במ"א. ובזה מתורץ הקושי' הנ"ל שבפ' תרומה תצוה היינו בציווי אל משה, ובפ' זו הוא מדבר בעשי' דבצלאל וכמו בפ' כי תשא שמדבר בעשי' דבצלאל הקדים ג"כ המשכן לארון כו' וד"ל).

שפז, בוהנה להבין כל הנ"ל בבאר היטב, הנה להבין כללות ענין כלי המשכן שהן בבחי' או"פ והיריעות שהן בחי' או"מ כנ"ל, צריך להקדים ענין הידוע בב' מדרגות כלליות הנמשך מעצמו' א"ס ב"ה בחי' סובב כ"ע ובחי' ממלא כ"ע⁶⁵ בלשון הזהר ובלשון המקובלים הוא בחי' אור מקיף הכללי ובחי' אור⁶⁷ פנימי⁶⁶ הכללי, כי בחי' מל' דא"ס שלפני בחי' הצמצום הראשון הנק' מקום פנוי וחלל ריקן⁶⁸ כו' כמ"ש בע"ח נק' מקיף הכללי ובחי' הקו וחוט שנמשך בבחי' מעלה ומטה באבי"ע כו' נק' בחי' או"פ כללי כי הוא מקור כל האו"פ⁶⁹ כו' וזהו בכללות ההשתל'. וכמו"כ הוא בפרטי פרטות ההשתל' בכל עולם בפרט יש ב' מדרגות הללו דהיינו שנמשך אור השפע בב' אופנים הללו בבחי' סובב וממלא בחי' מקיף ופנימי, אלא שהוא בפרט לאותה המדרגה הפרטי' בלבד כו' וכידוע. והנה בחי' מקיף וסובב הנ"ל יש לו עוד שם בלשון הגמ' והוא הנק' מזל"א כמו שאמרו גבי חבירי דניאל במ"ש דחרדה גדולה נפלה עליהם⁷⁰ אע"פ שלא ראו את המראה כלל דפריך בגמ' אי לא חזי אמאי איבעות ומשני דאע"ג דאינהו לא חזו מזלייהו חזי, ולכאו' אין התירוץ הזה מובן דאיך יפול החרדה מצד בחי' מזלייהו בלבד אם לא ראו שום מראה גם לא בעין השכל כו'. אך הענין הוא כידוע שעצמות הנפש ממש בלתי מלובשת כלל בכלי הגוף כי רק מבחי' כח החכמה שבנפש מתחיל ראשית גילוי ההתפשטות בכלי המוח כו', אבל עצם הנפש עצם אור פשוט מובדל ומושלל בערך מהיות גם בחי' מקור ושרש לבחי' אור החכמה שבכלי המוח, כי גם מה שמאיר אור החכמה מן הנפש אינו אלא גילוי הארה מצומצמת מאד לגבי עצמותה כידוע, וע"כ גם בחי' אור המקיף על החכמה הוא בבחי' ההעלם בלתי נרגש בכלי ההשגה כלל וכלל והוא הנק' מזלא, פי' מזל"א לשון מפעיל⁷¹ שמאיר מלמעלה בבחי' ההעלם למעלה מכלי ההשגה ולפעמים יאיר בגילוי, והוא אשר תפול החרדה שהוא בחי' הביטול במציאות למעלה מן הטעם וההשגה מבלי ירגיש דבר בכלי מוחו כלל רק שיחרד ויתבטל בלא טעם מפני הארת בחי' מזלא הזה כמו בחבירי דניאל שבכלי⁷² השגתם הי' קטן מהכיל להשיג מראה הנבואה. וז"ש דאינהו לא חזו בעין השכל כלום, אבל בחי' אור המקיף שבהעלם על כלי ההשגה שנק' מזל"א חז"ו פי' שהאיר האור במזלייה"ו בבחי' גילוי, ע"כ מפני שהרגישו האור בבחי' מקיף שלהם נפלה חרדה גדולה עליהם למעלה מן הטעם שהוא שפז, גבחי' ביטול במציאות, משא"כ דניאל שהשיג את המראה בכלי ההשגה לא נתבטל כו', אבל חביריו מפני שלא השיגו בבחי' או"פ כ"א במזלייה"ו בלבד ע"כ חרדה גדולה נפלה עליהם וד"ל.

והדוגמא מזה יובן למעלה בבחי' אוא"ס עצמו שנק' בחי' [oldpage_תקעה] סובב ומקיף הכללי כנ"ל שהוא ע"ד הנ"ל בענין מזל"א כו' דהיינו שהוא מובדל ומרומם בערך מכל ההשתלשלו' דקו וחוט (כמו עד"מ עצמות הנפש שמושללת לגמרי מכוחותיה) גם מהיות בחי' מקור למקור גם להתהוות בחי' חכ' שנק' ראשית⁷³ וגם לבחי' חכמה הקדומה דא"ק וכמ"ש לית מחשבה תפיסא בך⁷⁴ אפי' מחשבה דא"ק כו'), וההארה שמאיר מעצמות אוא"ס הוא בבחי' מקיף בהעלם ע"י בחי' הצמצום שנק' מקום פנוי כו' אז דוקא נמשך אור ומקור להיות בחי' חכמה והוא בחי' הקו הנ"ל שהוא מקור כל האו"פ כו', רק לפעמים יאיר אור מקיף וסובב הזה הכללי בבחי' גילוי מן ההעלם ואעפ"כ הוא בא בבחי' מקיף למעלה מכלי קבלת הנאצלים גם למעלה מבחי' אור החכ' הקדומה הנ"ל, וכמו דמיון הארת בחי' מזל"א שמאיר לפעמים בגילוי אבל הוא למעלה מן ההשגה דחכמה רק הוא בא בבחי' ביטול המציאות כמו החרדה, ועד"ז הי' במ"ת בהארת קול השופר דכתי' ויחרד כל העם⁷⁵ כו' מפני שאז הי' בחי' גילוי עצמות אוא"ס שלפני הקו כו' כמ"ש וירד ה'⁷⁶ כו' אנכ"י מי שאנכ"י⁷⁷ כמ"ש במ"א וד"ל.

וזהו ה' בחכמה⁷⁸ כו'. פי' בחכמה כלומר בשביל מציאת החכמה מעצמות המאציל שהוא מרומם בערך מאד כנ"ל הוצרך להיות ע"י שם הוי' יו"ד ה"א כו'. וגם להיות אור א"ס מאיר בבחי' חכמה דאצי' שהיא בחי' ראשית גילוי אור ומקור הראשון לכל האצי' וכמ"ש בע"ח דאור אבא שרש כל האצי'⁷⁹, אעפ"כ בהיות שאין ערך לחכמה עם עצמות המאציל הוצרך לבא בבחי' ד' אותיות הללו עד שיתהווה אור החכמה מאין ליש וכמ"ש והחכמה מאין תמצא⁸⁰, וזהו מ"ש הוי' בחכמ"ה ע"י שם הוי' מתלבש אור א"ס בחכמה. וענין שם הוי' ידוע שהיו"ד הוא בחי' הצמצום והה"א בחי' ההתפשטו'⁸¹ כי צורת היו"ד אינו אלא נקודה א' שזה מורה בחי' העדר ההתפשטו' והגילוי רק כנקודה בעלמא, אך מ"מ קצת גילוי⁸² אור יש בו רק שהוא מצומצם מאד כמו עד"מ הברק כו' וכמ"ש במ"א, כך בחי' גילוי אור דחכמה מן ההעלם דעצמו' אוא"ס אינו בא אלא בבחי' נקודה בלבד והוא שפז, דהבא עכ"פ בבחי' אור פנימי בחכמה (שהוא התלבשות אור בכלי מוגבל שהרי היו"ד עכ"פ נחשב מכלל אותיות שהן בחי' כלים⁸³ כידוע), אבל בחי' קוצו של יו"ד שאינו בכלל אות אלא הוא רק כמו תג קטן ומצומצם מאד ע"ג היו"ד הנה הוא בחי' אור מקיף דחכמה שהוא בבחי' ההעלם ע"ג האור המתגלה בבחי' פנימי באות יו"ד דחכמ"ה כו'. וזהו ההפרש בין בחי' שם הוי' בניקוד קמ"ץ ושם הוי' בניקוד פת"ח⁸⁴, כנודע שיש ב' הויות, א' בקמץ מורה על בחי' הסתימות וההעלם כמו הקמ"ץ שקומץ השפתיים וסוגרם וסותמם מבלי יתגלה כלום, והפתח הוא להיפך שפותח את השפתים שמורה על בחי' ההתגלות אור לחוץ דוקא וכמ"ש פי"ה פתח"ה בחכמ"ה⁸⁵ מפני שהחכמה שנק' ראשית הגילוי אור בבחי' או"פ כנ"ל הוא בחי' שם הוי' בפתח⁸⁶ כו' (ומ"ש אד' שפת"י תפת"ח⁸⁷ היינו ע"י הארת אור החכמה גם בדבור שנק' פ"ה וז"ש פי"ה פתח"ה בחכמה כו' משום דאבא יסד ברתא⁸⁸ כידוע), כי פתח לשון פתח שנפתח ונגלה האור לחוץ והיינו בחי' ראשית גילוי אור דחכמה שהוא ראשית גילוי והתפשטות אור באצי' כנ"ל. אבל למעלה מבחי' הגילוי אור דחכמה שהוא בבחי' קוצו של יו"ד הנ"ל שנק' בחי' מקיף דחכמה בהעלם דוקא ואינו בא בבחי' גילוי והתפשטו' באצי' כלל, הוא בחי' שם הוי' בקמ"ץ שמורה על בחי' הסתימות וההעלם דוקא כנ"ל והוא בחי' כת"ר שבחכמה כידוע שבכלל הקמ"ץ בכת"ר⁸⁹ שהוא אור הנעלם והפת"ח בחכמה מטעם הנ"ל. ואע"פ שבחי' ההעלם דחכמה אינו מתלבש בכלי בבחי' או"פ וא"כ איך יש בו שם הוי', הנה אעפ"כ יש גם לבחי' המקיף הנעלם בחי' אותיות הוי' רק שהוא בבחי' ההעלם והסתימות דוקא, שהרי לגבי עצמות המאציל ממש גם בחי' ההעלם דאצי' נק' בחי' גילוי אור מצומצם בלבד מאחר שעצמות אוא"ס פשוט בתכלית כו' ונק' סתימ"ו דכל סתימי"ן⁹⁰ כו', וכמאמר דאפי' אור צח כו' אוכ"ם הוא⁹¹ לגבי עילת העלות כו' דהיינו אפי' בחי' אור חכמה הקדומה שנק' שכל הנעלם מכל רעיו"ן⁹² אפי' למעלה מהאצי' כו', והיינו כנ"ל דעצמות אוא"ס מובדל בערך לגמרי גם מהיות גם בחי' מקור דמקור לחכמה כו' רק ע"י צמצום הנק' מקו"פ כו' וד"ל. וז"ש נפלאותי"ך ומחשבותי"ך שהוא בחי' סתימ"ו דכל סתימי"ן הנ"ל שהוא נפל"א ונעל"ם בעצמות, הנה בא אלינו בבחי' גילוי ע"י ריבוי צמצומי', ע"כ גם כי אגיד"ה ואדבר"ה להמשיך⁹⁴ אותם מן ההעלם לגילוי עצמו מספ"ר⁹³, פי' שהן בלי גבול בבחי' א"ס ממש להיות שרשם מלמעלה מכל ההשתלשלו' גם מהיות להם שפח, אבחי' מקור למקור כנ"ל בענין הוי' בקמ"ץ שצריך לבא ג"כ ע"י צמצום דיו"ד כו'. וז"ש לעושה נפלאו"ת לבדו⁹⁴ דוקא דלא ידע להו בר איהו בלחודוהי⁹⁵, להיותן נפלאים ונעלמים בעצמותו והן למעלה מכל ההשתל' דקו וחוט הנ"ל רק שבאי' ע"י הצמצום דמקו"פ כנ"ל למטה בבחי' העלם, ולכך אמר עצמ"ו מספ"ר בבחי' גילוי או"פ הנק' ספי' ומדה משום דבעצמות אוא"ס הרי אמרו אנת הוא חד כו' עד ולאו מכל אינון מדו"ת כלל⁹⁶ וכמאמר לפני אח"ד מה אתה סופ"ר⁹⁷ וזהו עצמו מספ"ר וד"ל.

והנה ע"ד כל הנ"ל בבחי' סובב וממלא בכלל, ככה יובן בדרך פרט בכל פרטי הע"ס דאצי' שנמשכי' מעצמות המאציל בבחי' מקיף ופנימי וכנ"ל בבחי' התהוות החכמה שיש הוי' בקמץ שהוא בחי' מקיף דחכ' והוי' בפת"ח כו', כך בכל ספי' יש בחי' מקיפים ופנימי' כו', ובחי' המקיפים דע"ס נק' ע"ס בלי מ"ה⁹⁸ בבחי' ההעלם בלי מהות גילוי דבר מה במציאות כו' ונק' ג"כ ע"ס הגנוזות⁹⁹ כו'. וזהו שאמרו בעשרה לבושי' נתלבש הקב"ה¹⁰⁰ כו', שהע"ס נק' בשם לבושים להקב"ה שהוא עצמות המאציל, והענין הוא כמארז"ל במקום גדולתו שם אתה מוצא ענוותנותו¹⁰¹ כו', פי' במקום גדולתו העצמי שהוא בחי' עצמות אוא"ס המרומם לבדו כנ"ל בערך ומתנשא לגמרי מהיות גם מקור למקור להשתלשלו' כנ"ל שם אתה [oldpage_תקעו] מוצא בחי' ענוה, שהוא בחי' הצמצום שצמצם אורו העצמי הנק' מקו"פ כנ"ל להאיר ולהמשיך בבחי' קו כו' ולבא בהתלבשות באורות הנאצלים שהוא בחי' ירידה גדולה מאד לגבי עצמות אוא"ס הפשוט כנ"ל ובחי' ירידה זאת נק' ענותנותו. ועד"ז כך הוא כל השבחים שמשבחים לעצמו' א"ס כמו בשם חכים היינו שירד וצמצם א"ע להיות מקור לחכמה כי בעצמו מובדל בערך כנ"ל ונק' חכים ולא בחכמה ידיעא¹⁰² כו' וכן במדת החסד ושאר הספי' כמ"ש לך ה' הגדולה¹⁰³ כו' כידוע ומבואר במ"א. ועד"מ מנפש בגוף שהנפש בעצמותה מובדלת בערך מכחות פרטיי' כמו רצון ושכל ומדות מחשבה דו"מ רק שבהן מתלבשת בבחי' לבוש בלבד ואינן נחשבים מעצמותה כלל כו', וכך למעלה בחי' ע"ס דאצי' נק' לבושי"ן בלבד לגבי עצמו' אוא"ס שבהן מתלבש ונגלה להיות נק' חכים ומבין וכה"ג. וזהו שאמרו בעשרה לבושי"ן נתלבש הקב"ה וכמו בחכמה דכתי' ה' בחכמ"ה כנ"ל הרי נאמר בה עוטה אור כשלמ"ה¹⁰⁴ כו' וכן לבוש הבינה כו', וזהו שהע"ס נק' בשם שפח, במדותי"ו¹⁰⁵ כמו מד"ו ב"ד לשון לבוש¹⁰⁶ וד"ל (אך בחי' המקיפי' דע"ס נק' לבושי' להיותן בבחי' ההעלם למעלה מהגבלת אור בכלי כמו בחי' מקי"ף דחכמה ע"ז עוטה¹⁰⁶ אור כשלמ"ה דוקא וכה"ג, משא"כ בחי' או"פ דחכמה ע"ז אמר ה' בחכמ"ה שהוא הוי' בפת"ח וכמאמר חכמ"ה מוח"א¹⁰⁷ אור בכלי, ועד"ז בכל הספי' ועד"מ כחות הנפש שנק' לבושין לגבי עצמותה והמה מאירים בבחי' מקיף על כחות המתלבשים בכלי הגוף כו' וד"ל. וזהו שיש בחי' מקיף ופנימי בפרט בכל ספי' כנ"ל וד"ל) (ויש בחי' מקיף בכלל עד"מ הארה אחת הפשוטה שמאירה מן הנפש בכללות שכוללת ומקפת כל היו"ד כחות בהשוואה א'¹⁰⁸ כו' וכמ"ש במ"א).

והנה גם זה ידוע בפי' סובב בכלל הנ"ל שאין הכוונה שהוא סובב ומקיף מלמעלה¹⁰⁸ בלבד ואינו נמצא למטה כמו למעלה (שהרי אין האור האלקי בבחי' מקום גם בבחי' רוחני' דמקום עד רום המעלות דהיינו לא בבחי' מעלה ומטה), אלא נמצא למטה כמו למעלה ממש שהרי נאמר השמים וארץ אני מלא¹⁰⁹ ואמר בזהר דלית אתר פנוי מיני'¹¹⁰ כו'. אך הכוונה בפי' סובב שאינו מאיר בתוך כל עלמין בבחי' הגילוי להיות מורגש בהן בהשגה לפי ערך המקבלים ממש בבחי' או"פ כו', אבל נתפס ומלובש בתוך תוכם בכל פרט ופרט בבחי' ההעלם בלי הרגשת המקבל כמאמר איהו תפיס בכולהו עלמין¹¹¹ ממש בדרך פרט כמ"ש לית את"ר כו' אבל לית מאן דתפיס בי' כלל כו'. ויובן זה עד"מ הידוע מהארת הנפש בכחות שלה כמו הארת הנפש בכח החכמה, דמה שמאיר בבחי' גילוי ממש הוא בחי' התהוות מציאות החכמה מאין ליש כנ"ל בענין הוי' בחכמ"ה כו', ומה שמאיר בבחי' מקיף והעלם בלבד ואינו בא בגילוי אור חכמה היינו שאינו בא במורגש מציאת חכמה אבל ישנו בהעלם ממש ואדרבה ממנו מקור מוצא גילוי אור דחכמה תמיד מאין ליש והוא הנק' מזלא שהוא הארת הכת"ר בחכמ"ה כנ"ל בענין חבירי דניאל דמזלייה"ו חזו באריכות. וככה יובן למשכיל למעלה בכללות ענין סובב ומקיף הנ"ל דמה שמאיר בבחי' גילוי אור שהוא בחי' הק"ו שנמשך בחילוקי מדרגות בבחי' מעלה ומטה זה למטה מזה עד אין שיעור למטה כל זה נק' בחי' ממלא שאינו אלא זיו ואור מצומצם מן העצמות כנ"ל, וז"ש מלא כה"כ זיו יקרי'¹¹² כו' בכל עולם לפי מדרגתו כו' כידוע משא"כ בחי' שפח, געצמו' אוא"ס שנק' סובב שמובדל בערך גם מהיות בחי' מקור למקור כנ"ל אינו בא בבחי' מעלה ומטה אלא מקיף לכללו' ההשתלשלו' בהשוואה אחת¹¹³ כמ"ש בע"ח. אמנם אין הכוונה שמקיף מלמעלה בלבד כ"א אדרבה שורה בתוך תוך כל עולם בפרט כמ"ש דלית אתר פנוי מיני' כנ"ל רק דלית מאן דתפיס בי', כמו שאינו בא בחי' אור מקיף דחכמה בגילוי במציאות החכ' רק בהעלם ואמנם הוא עיקר ומקור אל האו"פ. וז"ש כי ה' הוא האלקי'¹¹⁴ דבחי' ממלא מקבל תמיד גם בכל פרט מבחי' סובב, וזהו מ"ש השמים ואר"ץ אני מלא ממש רק שהוא בהשוואה א'¹¹⁵ בשמים וארץ מטעם הנ"ל וד"ל.

ואחר כל הנ"ל יובן ג"כ שרש ענין המשכן והכלים והיריעות כו'. דהנה מבואר למעלה בענין כוונת המשכן בכלל שהוא להמשיך לבחי' עצמות אוא"ס הפשוט שלפני הקו כו' דוקא כמ"ש ועשו לי מקדש ושכנתי כו' מבחי' עצמותו והוא ע"י המשכן וכליו דוקא להיות לו דירה בתחתונים בהם ועל ידם, והיינו מטעם המבואר למעלה בענין סובב וממלא בכלל ובפרט בע"ס דאצי' שבחי' ירידת עצמות אוא"ס הוא ע"י התלבשותו בבחי' ע"ס דאצי' שנק' בחי' כלים ולבושים לגבי עצמותו ית' שבהם ועל ידם מאיר ומתגלה למטה מטה בבחי' מקיפי' ופנימיי' בכל עולם בפרט כנ"ל באריכות. אך הנה להבין דרך פרט ענין הכלים הארון כו' והיריעות שהמה בחי' או"פ ואו"מ בכלל כנ"ל, הנה תחלה יש להוסיף ביאור בפי' אור א"ס עצמו שהוא הנק' בחי' סובב הכללי כנ"ל. דהנה גם בחי' עצמות אוא"ס הנ"ל אינו נק' רק בשם אור דא"ס, דהיינו רק בחי' גילוי הארה וזיו בעלמא בלבד מבחי' עצמותו ומהותו ממש כי בחי' האור הוא רק בחי' גילוי והתפשטות העצם בלבד ואינו נחשב מבחי' העצמות כלל וכלל ונכלל ובטל בעצמות כביטול אור וזיו השמש במאור השמש עצמו כידוע ואור הזה הוא הנק' בשם אין סוף כלומר אין סוף להתפשטותו, אבל על בחי' העצמות ממש לא יתכן לקרות בשם א"ס¹¹⁶ כי אין לשון זה דא"ס נופל כ"א על בחי' אור המתפשט בלבד (ובזה מתורץ הקושי' הידוע בספרי הקבלה למה נק' אין סוף ולא נקרא אין לו תחלה¹¹⁷ דאם הי' כינוי שם זה על העצמות שייך להקשות זה, אבל מאחר דקאי רק על בחי' ההתפשטו' אור שאין לו סוף הרי יש לו תחלה מן העצמות כמו דמיון אור המאיר שתחילתו הוא השמש, ומה שאין לו סוף מפני שהוא דומה אל העצם כידוע אין זה הכרח להכריח שאין לו שפח, דתחלה כפי הכלל הידוע דכל שאין לו תכלה אין לו תחלה¹¹⁸ כו', דפי' תחל"ה זה היינו מפני שקדם לו בחי' העצמות ולא שיש לו תחלה ממש שהרי ידוע דכמו שאור א"ס למטה עד אין קץ למעלה עד אין שיעור¹¹⁹ כי אין לו תחלה בעצם מהותו מאחר שדומה אל העצמו' כו' למעלה [oldpage_תקעז] מבחי' מעלה ומטה לגמרי כו' וד"ל).

וזהו שארז"ל דעד שלא נברא העולם ונאצל¹²⁰ כו' הי' הוא ושמו בלבד¹²¹, פי' הוא בחי' העצמות ושמ"ו הוא הנק' אור א"ס או"פ המאיר ומתפשט מן העצמות ונק' שמו, עד"מ שמו של אדם שאינו נחשב מבחי' עצמותו כלל וכלל רק שנתפס ע"י אותיות שמו לבא לידי התפשטות וגילוי עצמותו כשקוראין לו בשמו, כמו שיענה לקוראו בשמו לגלות פנימי' רצונו ושכלו או להזיזו כולו ממקום למקום וכה"ג. וככה יובן למשכיל למעלה בבחי' גילוי אור המתפשט שהוא בחי' אותיות שמו העצמי, דהיינו להיות גם בחי' העצמות נתפ"ס ונמש"ך על ידו כמו ע"י קריאת והמשכת שמ"ו הגדו"ל הזה בחי' מל' דא"ס¹²² באבי"ע (כידוע בפי' יהא שמי' רב"א¹²³ מברך לעל"ם כו' וכמו קול דודי כו' מדל"ג על ההרי"ם¹²⁴ כו' שניזוז ממקום למקום וכה"ג וד"ל). ופי' הוא ושמ"ו בלב"ד היינו שנכלל בחי' גילוי אור זה בהעצמות כמו שמו של האדם שנכלל בעצמותו כשאין קורא בשמו וקודם ההשתלשלו' לא הי' קורא בשמו כי לא הי' דבר חוץ מן העצמות אין עוד מלבדו¹²⁵ רק הוא ושמ"ו בלב"ד וכמ"ש בע"ח דאוא"ס זה הי' ממלא כל החלל¹²⁶ כו' וד"ל. והנה הגם שאח"כ צמצם את בחי' אור זה העצמי ונעשה בחי' מקום פנוי וחלל כו' שהוא בחי' הסתלקות והתכללו' אור זה בעצמו'¹²⁷ ממש כמ"ש ביאור זה במ"א, ואז נמשך האור רק דרך בחי' קו וחוט כו' להיות בחי' מעלה ומטה¹²⁸ כידוע. הנה עכ"ז גם עכשיו לאחר ההשתלשלו' דקו וחוט כו' הו"א ושמ"ו בלב"ד כמו לפני הצמצום ממש באין שינוי כלל וכלל כמ"ש אני הוי' לא שנית"י¹²⁹ דקאי על בחי' אוא"ס הנק' שמ"ו, דגם הוא אין בו שינוי מקודם הצמצום לאח"כ וכמו שאו' את"ה הו"א משנברא¹³⁰ כו', את"ה היינו בחי' אותיות דאל"ף עד תי"ו וה' מוצאות¹³¹ שכוללים שמ"ו הגדול הנ"ל בחי' גילוי העצמות, והו"א היינו בחי' העצמות שזהו כמ"ש הו"א ושמ"ו בלב"ד באין הפרש מקודם הבריאה לאח"כ. וכל זה מטעם שכל עיקר מקור ההשתלשלו' דקו אינו רק בחי' הארה דהארה (אחר הצמצום הנק' מקו"פ ) מעצמות אור א"ס שנק' שמ"ו שפט, אכמ"ש באור"ך נראה או"ר¹³² או"ר של תולד"ה¹³³ מפני הצמצום כו', ע"כ אין זה עושה שינוי או מיעוט בעצמות שמ"ו הגדו"ל הנק' אוא"ס עצמו כלל (וגם אם הי' בחי' הארה גמורה מאור זה בקו הנ"ל אין עושה בו שינוי או מיעוט כלל כמו נר הדלוק שמדליקין ממנו כמה נרות ולא נחסר ונשתנה מאומה כמ"ש בזהר כהאי בוצינא¹³³ כו' וכמ"ש במ"א).

והנה צריך נפש האלקי' שבאדם להעמיק היטב בכח חכמתו ובינתו ודעתו באריכות בטוב טעם ודעת להיות קרוב הדבר גם אל השכל האנושי בכל ענין הנ"ל בבחי' אור א"ס איך שהוא רק הארה והתפשטות בעלמא לגבי עצמותו ית' ממש, וגם הוא נק' סוב"ב להקיף לכל ההשתלשלו' בהשוואה א' כנ"ל בפי' השמים וארץ אני מלא ורק הארה דהארה ממנו שאחר הצמצום נעשה בחי' מקור הראשון לכל ההשתלשלו' דע"ס מבחי' מקיפי' ופנימי' בד' עולמות אבי"ע כידוע. וגם יתבונן היטב בבחי' הביטול וההתכללות דע"ס דאצי' שנמשכי' ע"י הקו בעצמות אוא"ס כנ"ל עד"מ מכחות הנפש שכלולים בה כו' ולגבי העולמות הרי הן בחי' כח אלקי ממש בבחי' א"ס שהרי אמרו דאיהו וחיוהי ח"ד כו'. ובכללות יותר יתבונן דגם כל ציור קומת א"ק שנמשך מראשית הקו עד בחי' עקביי' דא"ק שמסתיים בסוף העשי'¹³⁴ כידוע הרי עליו נאמר לכבודי בראתיו יצרתיו¹³⁵ כו', כי כדוגמת אדה"ר למטה נק' אדם קדמאה¹³⁶ למעלה היינו בחי' אדם דבריא"ה (ובחי' ע"י וא"א נק' אד"ם דיצי' וז"ש יצרתי"ו וז"א נק' אד"ם דעשי'¹³⁷ וז"ש עשיתי"ו כמ"ש במ"א). וביאור הדבר ידוע שבחי' מחשבה הקדומה כשעלה ברצונו ומחשבתו הפשוטה ונק' רצון קדום שרשה הוא בתחילת הארת הקו כו', ששם אמר צופ"ה ומביט עד סוף כל הדורות בסקירה א'¹³⁸, פי' בחי' מחשבה כללית מקפת לכל פרטי ההשתלשלו' דע"ס דאצי' ודבריאה ודיצי' ועשי' כולן נסקרי' בסקירה א' כו' (וכמ"ש במ"א בענין גם כל היצור לא נכחד ממך¹³⁹ כו' שכל פרט ופרט לא נעדר בשרשו בכלל הכולל הכל שהוא בחי' א"ק כו'). וגם הוא נק' אד"ם דבריא"ה פי' בריאה הוא יש מאין בכל מקום כידוע מטעם הנ"ל שבחי' אור דקו הוא נק' אור של תולדה אחר ההעלם והצמצום שזהו יש מאין כו' וד"ל.

שפט, בועוד יתבונן האדם בפרטות בבחי' היחוד דע"ס דאצי' זע"ז וכמאמר אנת הוא דמייחד לון ומקשר לון¹⁴⁰ כו' כמ"ש בע"ח דמצד האורות יוכל להיות אור החסד בכלי הגבורה¹⁴¹ ואור הגבורה בכלי החסד כו' וכיוצא, מפני שהאורות מצד עצמם כלולים בעצמות אוא"ס. וזהו דמקשר לון ומייחד לון שאמר ב' דברים קשר ויחוד, וההפרש כך הוא דהיחוד אינו אלא כשבאים ב' אורות בהתכללות יחד מצד בחי' התחלפות הכלי מזה לזה כמו אור החסד בכלי הגבורה וכה"ג, ובזהר נק' זה היחוד לאכללא ימינא בשמאלא ושמאלא בימינא¹⁴² כו' דזהו כללות כל התו"מ¹⁴³ כידוע, ובלשון המקובלים הוא יחוד מ"ה וב"ן או מ"ד ומ"ן דהגבורות דנוק' נעשו חסדי'¹⁴⁴ וכו' וכיוצא. וכל זה בבחי' נקודי"ם וברודי"ם שע"ס דאצי'¹⁴⁵ הן באין כאו"א בכלי בפ"ע עכ"פ ונק' נקודות זו למעלה מזו אז שייך בהן בחי' היחוד וז"ש דמייחד לו"ן כו'. אבל מ"ש דמקש"ר לון הוא בבחי' העקודי"ם שכל הע"ס היו כלולים זע"ז וכולם הם כאור א' ממש בכלי א', כי פי' עקודי"ם שעקודים ומקושרים כולן בכלי אחד¹⁴⁶ כידוע, וזהו דמקשר לון בהתקשרות א' בעצמם וכלי א' לכולן הרי זהו למעלה מבחי' היחוד דלאכללא שמאלא בימינא שבבחי' הנקודים (ובלשון הפרד"ס¹⁴⁷ נק' העקודים בחי' ע"ס הגנוזות בעצמות המאציל¹⁴⁸ כמ"ש במ"א) (או יתפרש להיפך דהיחו"ד הוא בעצם מפני הארת הקו דמייח"ד לון והקש"ר לקשור האור בכלי היפוכו ויתפרש ב' דברים הללו בין בבחי' נקודי"ם וברודי"ם וגם בעקודי"ם יתפרש ע"ש בחי' העקודים עצמו כו'). [oldpage_תקעח] וכל זה רק מפני בחי' ביטול של הע"ס מפני הארת הקו שלמעלה מהם עי"ז מתייחדים לגמרי ומתקשרים כא' בג' מדרגות דעקודי' נקודי' ברודים שהוא בחי' אד"ם דבריאה ודיצי' ועשי' הנ"ל ולזה רמז באמרו וכל קומ"ה לפניך לבד תשתחוו"ה¹⁴⁹ כו' כמ"ש במ"א).

והנה כאשר יעמיק האדם מאד דעתו והשגתו בהתבוננו' פרטי' הנ"ל וכיוצא בהן ויתן אל לבו היטב בכל פרטי ההתבוננו' כאלה אזי יתפעל בשכלו שבמוח ובהתפעלות הלב ויבא לבחי' ראי' שכלית בלבו לאסתכלא ביקרא דמלכא¹⁵⁰ כמו בבחי' ראי' חושית ע"ד שנא' לעתיד ונגלה כבוד הוי'¹⁵¹ וראו שפט, גכל בשר כו', עד שירגיש בנפשו בחי' גילוי אור א"ס המאיר ומתגלה על נפשו האלקי' בשעה זו שמתפעל בנפשו ולבבו מהתבוננות דיחוד אוא"ס ומבחי' ביטול והתכללות דע"ס בעצמות המאציל כנ"ל, וכמ"ש אם ישים אליו לבו¹⁵² פי' אליו בעצמו דוקא ולא למדותי"ו¹⁵³ שהן ע"ס כנ"ל אזי בחי' רוח"ו ונשמת"ו של עצמות אוא"ס אלי"ו יאסו"ף בבחי' המשכה וגילוי אור אלקי החופף על נפש"ו כמ"ש כבו"ד ה' יאספ"ך¹⁵⁴ כו', והוא בחי' אור מקיף להקיף את נפשו בלי יוכל להפרד מאחדותו ית' להיות בבחי' יש ונפרד אפי' רגע כמ"ש ה' צלך¹⁵⁵ כי אתה ה' מחסי¹⁵⁶ וכה"ג דהיינו מ"ש וימינו תחבקני¹⁵⁷ כמ"ש במ"א וד"ל.

וזהו מ"ש בס"י אם רץ לבך שוב¹⁵⁸ כו' שבחי' התפעלות הנפש מהתבוננות דיחוד א"ס וע"ס כו' בתשוקה וכלות הנפש בשכלו ולבו כנ"ל נק' בחי' רצוא לשון מרוצה כשלהבת העולה כו' שהוא התנתקות אור הנפש מן הכלי ליכלל בעצמות אוא"ס כמ"ש אם ישי"ם אלי"ו לב"ו כו' וכמו בכל לבי דרשתי"ך¹⁵⁹ כו' וכיוצא ומה שמאיר ומתגלה על נפשו מלמעלה למטה נק' בחי' שוב¹⁶⁰ כמ"ש במ"א באריכות. אך הנה לכאורה יש לחקור בטעם תשוקת הנפש להכלל בעצמות אוא"ס מאליה בלי טעם כו' (כי ענין ההתבוננות אינו טעם להכריח ההתפעלות רק שהוא בחי' ראי' בלבד ועד"מ בן המתבונן בנפשו על אביו שהוא מרחוק שמתפעל ומכ"ש שמתפעל בראייתו אותו ואם לא הי' רואהו לא הי' מתפעל באהבה שאין לומר בהתבוננו' ראי' זו שנק' טעם להתפעלות). אך הענין הוא דנר הוי' נשמת אדם¹⁶¹ חלק ה' ממש¹⁶² ונק' אד"ם אדמ"ה לעליו"ן¹⁶³ כי בצלם אלקים ממש היא וכמ"ש ויברא ה' אלקי' את האד"ם בצלמ"ו¹⁶⁴ כו' וע"כ ממילא תכלה הנפש האלקי' ליכלל במקור חוצבה להיות בבחי' אד"ם העליון שלימותא דכולא¹⁶⁵, והיינו אדמ"ה לעליו"ן להיות בדומה לאד"ם העליון ובפרט ע"י המשכת גילוי אוא"ס בנפשו דכמו שהוא למעלה מאיר על נפשו למטה וכמארז"ל ויקרא לו אל¹⁶⁶ כו' הקב"ה קרא ליעקב א"ל¹⁶⁷ כו' אני יחיד בעליונים ואתה יחיד בתחתונים¹⁶⁸ וכה"ג והיינו מטעם הנ"ל דבחי' אד"ם אדמ"ה לעליו"ן וד"ל.

שפט, דאמנם הנה ידוע מארז"ל דנתאוה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים¹⁶⁹ דהיינו בבחי' כלים מכלים שונים כמו בתו"מ המלובשי' בעניני' גשמיי' כו', ולזה אמרו בע"כ את"ה ח"י¹⁷⁰ כו' כי אע"פ שתכלה הנפש ותשתוקק מאד לצאת מכלי הגוף החומרי ליכלל בעצמו' אוא"ס, אך בע"כ אתה חי בגוף כדי להמשיך אוא"ס בתו"מ בכלים גשמיי' דוקא. והטעם הוא כי אע"פ שמתגלה ומאיר על נפשו מבחי' אוא"ס ונק' אדם אדמה לעליון ע"י ההתפעלות במס"נ כנ"ל, מ"מ הרי הניצוץ אלקי מוסתר ומלובש בחומריות הגוף ולא יוכל אור ה' להאיר כמו שהוא אם לא ע"י הזדככות החומר לגמרי מכל וכל. אבל בתו"מ הנה אור ה' מתלבש בבחי' לבוש בלבד ואין הלבוש מסתיר ומכסה על האור כלל אחר שאין לו שייכות וערך עמו כלל כמו שאין הלבוש והבית עושה גרעון בגופו של אדם כו', ואדרבה בבחי' לבושי' גשמיי' דתו"מ יוכל אור האלקי להתלבש כמו שהוא למעלה ממש כי הרי נמצא למטה כמו למעלה וה"ז עד"מ כאדם שתופס למלך ע"י הלבוש כך אע"פ דלית מאן דתפיס בי' כנ"ל, אבל בתו"מ הוא נתפס ומלובש כו'. ולזאת יתבונן האדם בתפלה שאין בחי' רצוא הנ"ל עיקר רצון ה' כמ"ש הסיבי עיניך כו', שהמה הרהיבוני¹⁷¹ הרחיבוני¹⁷² בעצמות כו' שהוא ביטול העלול לגבי העילה, עד שהכל יוכלל בעצמות אוא"ס שזהו כמו שהוא קודם ההשתלשלו', ואין זה עיקר הכוונה של עצמות המאציל שנתאווה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים דוקא שהוא להיפך בחי' ירידת אור האלקי והתלבשותו למטה בבחי' יש ודבר כו'. ע"כ ישים האדם אל לבו בתפלה שבחי' השוב שהוא בחי' המשכת אוא"ס למטה הוא עיקר רצון המאציל ולזאת ישים כל תשוקת לבבו אחר בחי' הרצוא, וז"ש אם רץ לבך שוב כו'. וכמו שאנו אומרים והאר עינינו בתורתיך¹⁷³ ודבק לבינו במצותיך, וגם בק"ש אחר מס"נ בחי' רצוא באמרו בכל לבבך ובכל נפשך אמר בחי' שוב והיו הדברים האלה¹⁷⁴ כו' ודברת בם¹⁷⁵ כו' שהוא מצות ת"ת להמשיך אוא"ס בחכמה כי אורייתא מח"ע נפקת וראשית התלבשות אוא"ס הוא בחכמה¹⁷⁶ דוקא כמ"ש ה' בחכמה כנ"ל להיות כי החכמה הוא כח מ"ה¹⁷⁷ בחי' ביטול ואין אוא"ס שורה רק בבחי' אין כו' כמ"ש במ"א וד"ל. וזהו הוי כל צמא לכו למים¹⁷⁸ צמא בבחי' רצוא הנ"ל בצמאון ותשוקת הלב ילך אחר התפלה וימשיך אוא"ס בתורה שנק' מים¹⁷⁹ וכמו מים שמשיבים שצ, אנפש הצמא כך הגילוי אלקות שבתורה משיב ומרווה צמאונה שבתפלה, וע"כ האומר אין לי אלא תורה¹⁸⁰ בלי צמאון הרי אינו משיב לנפשו אור האלקי בבחי' שוב כלל ע"כ אפי' תורה אין לו כו' ולהיפך בצמאון שבתפלה בלי תורה ה"ז כמי שאינו חפץ רק להיות בצמאון וכשמגיע למים אינו שותה שאינו צמאון אמיתי כלל וד"ל.

וזהו וכלים מכלים שונים¹⁸¹ ואז דוקא ויין מלכות רב כיד המלך כו', דלכאורה אין הפשט מובן דהל"ל להזכיר תחלה שיין מלכות רב ואח"כ להזכיר רבוי הכלים מכלים כו' ולמה שינה הסדר להזכיר הכלי הטפל תחלה לעיקר שהוא היין שבתוך הכלי כו', ואיך אמר תחלה והשקות בכלי זהב וכלים מכלים שונים ואח"כ ויין מלכות רב כיד המלך כו'. אך הענין הוא יובן בהקדים תחלה בחי' התוהו והתיקון, דהנה מבואר בע"ח [oldpage_תקעט] דבחי' אורות דתהו הי' האור בריבוי והכלים במיעוט¹⁸² לכן נסתלקו האורות והכלים נפלו למטה לפי שלא יכלו הכלים [להכיל את האור כי רב הוא כו' ומזה הי' סיבת השבירה כידוע, ובחי' התיקון היינו שיהא בחי' ריבוי הכלים¹⁸³ ] מכלים שונים ומיעוט האור ועי"ז דוקא יהי' קיום לאורות שלא יסתלקו מן הכלים, אבל במיעוט הכלי וריבוי האור אין קיום לאור בכלי ומסתלק והכלי נופל ונשבר כו'. וביאור כל זה יובן למעלה באצי' כמו למטה בעבודה שבלב זו תפלה¹⁸⁴ שאם ע"י בחי' הרצוא הנ"ל הוא בא אור האלקי בתגבורת אור חזק ורב מאד ואין לו בחי' כלי להתאחז ולהתיישב בו כפי ערכו רק במיעוט בהכרח שיסתלק ויתבטל לגמרי כו', והכלי הוא כלי השגת הנפש המקבל אור האלקי ע"י בחי' רצוא כנ"ל שקטן מהכיל האור הגדול הזה כו' וע"כ ממילא יפול הנופל מיד להיות כלי אור נפשו מתפזרים בפיזור הנפש במדריגות הנמוכות בעניני הבלי העולם כו'. ואמנם אם אחר בחי' רצוא הנ"ל יעשה ויכין בחי' ריבוי כלים מכלים שונים להכיל האור האלקי המתגלה בנפשו בתוכם להתיישב בהם, דהיינו ע"י לימוד התורה בשיתא סדרי משנה¹⁸⁵ שהן ריבוי כלים מכלים שונים להתלבש בהן בחי' גילוי אוא"ס כו' אזי יש קיום נצחי להאור האלקי בנפשו בלי יסתלק שצ, בכל היום. ולזה עיקר מצות ת"ת לעשות בחי' כלים רבים להשראת גילוי אוא"ס בחכ' ובזאת תתקיים אור האלקי בנפשו, וכמו"כ ע"י מצות מעשיות שנק' רמ"ח אברים דמלכא¹⁸⁶ כידוע וזהו הנק' בחי' התיקון למעלה בריבוי הכלים כו', וזהו וירא אלקי' את האור כי טו"ב ואמרו כי טוב לגנו"ז דהיינו לגנוז האור בכלי¹⁸⁷ דוק"א בכדי שיתקיים מטעם הנ"ל וד"ל.

ויובן זה בתוס' ביאור עד"מ חבית המלאה ביותר שכאשר פותחין הנקב שבה יוצא בתגבורת השפע ביותר ואז בכדי שלא יושפך על הארץ מפני ריבוי השפע בקילוח חזק מאד ממהרין להביא כלים רבים בכדי להפסיק הקילוח שלא יקלח בבת אחת בתגבורת חזק אלא יתחלק לכמה כלים מכלים שונים ובזה לא יושפך ויאבד אפי' טפה א' כו'. וכך יובן עד"מ מבחי' תגבורת אורות דתהו שלא יכילם הכלים עיקר בחי' התיקון שלא יפלו מהם ניצוצות למטה בנוג"ה כו' ע"י בחי' ריבוי הכלים מכלים שונים שנעשים ע"י שם מ"ה דתיקו"ן וכמ"ש במ"א שז"ש אשר ברא אלקי' לעשו"ת¹⁸⁹ לתק"ן¹⁸⁸ כו' וד"ל. ולמטה היינו בחי' התלבשות אוא"ס בריבוי כלים מכלים שונים כמו בשיתא סדרי משנה ששרשן למעלה המה בחי' ריבוי הכלים למדות עליונות סדר מועד הוא בחי' כלי החסד¹⁹⁰ דזו"נ כו', והמה מתחלקי' לס' מסכתות¹⁹¹, שנק' ס' מלכות¹⁹² וברייתות נק' שמונים פלגשים¹⁹³ וההלכות נק' עלמות שאין להם מספר¹⁹⁴ כמ"ש במ"א, וה"ז עד"מ כנתינת ריבוי הכלים תחת קילוח החבית המלאה כו' וד"ל. וזהו מ"ש והשקות בכלי זהב¹⁹⁵ וכלים מכלים שונים ואז ויין מלכות רב כו', פי' לאחר בחי' תיקון ריבוי הכלים מכלים שוני"ם דוקא אז יש קיום לאור הרב ג"כ כנ"ל, כי מתחלק בחלקי' רבים כו' ואז דוקא יי"ן מלכו"ת רב שנמשך ונשפע ריבוי אור ושפע בלי גבול כלל כיד המלך ולא ילך לאיבוד חוצה כלל. והענין למעלה שרש היין בחי' בינ"ה¹⁹⁶ שהוא עלמא דאתכסיא¹⁹⁷ כי יי"ן בגימ' סו"ד¹⁹⁸ ולזה נכנס יי"ן יצא סו"ד¹⁹⁹ מן ההעלם לגילוי הוא בבחי' אורות דתהו שהוא בבחי' ס"ג דבינה²⁰¹ דנקודי' ששם הי' השבירה²⁰⁰ בכלים²⁰² כידוע. וז"ש ויי"ן מלכו"ת ר"ב בבחי' ריבוי אור כיד המלך פי' המל"ך סתם הוא בחי' מלך מלכי המלכים²⁰³ שצ, גכו' שהוא עצמות המאציל וי"ד המלך הוא י"ד החזק"ה²⁰⁴ מבחי' גבורה דע"י שהן בחי' ה"ג דבוצינא קרדוניתא²⁰⁵ כו' ולא יכלו הכלים להכיל, אך ע"י שם מ"ה החד"ש דא"ק²⁰⁶ נעשה בחי' ריבוי הכלים להכיל האור החזק הזה. וז"ש והשקו"ת בכל"י זה"ב דוקא וכמ"ש ושם אשת"ו מהיטבא"ל בת מטר"ד בת מ"י זה"ב שהוא בחי' כל"י מ"ה דתיקו"ן שנק' הד"ר²⁰⁷ כו' ועל ידו נעשה ריבוי הכלים דוקא, וזהו וכלי"ם מכלי"ם שוני"ם ואז ויי"ן מלכו"ת דאימ"א ר"ב לבא בריבוי ההתחלקות למקבלים כמו שהוא למעלה וזהו כי"ד המל"ך וד"ל (ובזה יובן בטוב טעם יותר מ"ש האומר אין לי אלא תור"ה דהיינו רק עד"מ נתינת הכלים תחת קילוח החבית כנ"ל דאפי' תורה אין לו שהרי לא נשפך בהם מאומה כשאין לו בחי' גילוי אוא"ס ע"י התפלה בבחי' רצוא כו' וד"ל).

וזהו ענין המשכן והכלים והיריעות, שהן ג' מדרגות כלים שהמה הארון ושולחן וכה"ג והיריעות והקרשים וכלל המשכן שהוא מקיף וסובב לכל ליריעות ולכלים שתחתם. וביאור כל זה הנה מבואר למעלה בענין הכלים הארון וכפורת ושולחן ומנורה כו', שהן בחי' כלים לע"ס דאצי' הארון הוא בחי' כלי החכמה והשולחן ומנורה בחי' חו"ג (ומזבח הזהב בדע"ת או בת"ת²⁰⁸ כו') וכיוצא בזה בשאר הכלים, ובחי' היריעות הן הנה בחי' אורות מקיפי' דע"ס הנ"ל כמ"ש למעלה באריכות שיש לכל ספי' וספי' בחי' או"פ ובחי' או"מ בפרט. ובזה יובן הטעם מה שנצטוה משה לעשות הכלים והיריעות כולן בבחי' מדה ושיעור דוקא כמו הארון אמתיים וחצי ארכו²⁰⁹ ואמה וחצי רחבו ואמה וחצי קומתו, והכפורת ג"כ אמתיים וחצי ארכו²¹⁰ כו', והשולחן אמתיים ארכו ואמה רחבו ואמה וחצי קומתו²¹¹, והמנורה בציורה²¹² מדוקדקת בכל פרטי' וגם גביעיה וקנותיה במספר דוקא וכן נרותי' שבעה דוקא, וכן מזבח הזהב אמה ארכו ואמה רחבו ואמתיים קומתו²¹³, ומזבח החיצון ה' אמות אורך וה' אמות רוחב וג' אמות קומתו²¹⁴ כו', הרי נזכר אורך ורוחב וקומה שהוא גדרי השטח במדה קצובה בכל הכלים. והיינו לפי שכל בחי' הכלים הללו הן הנקראי' בחי' כלים מקבלי"ם לאורות דע"ס דאצי' למעלה וכל בחי' מקבל אור מגביל האור בתוכו, וע"כ צריך להיות גדרי הכלי באורך ורוחב וקומה לפי המדה דוקא ולא יוסיף ולא יגרע אפי' כמלא נימא כו'. וכמו"כ בחי' היריעות הן הנה בחי' כלים פשוטים ולא מקבלי', והיינו להיותן בחי' כלים לאורו' המקיפי' דע"ס דאצי' למעלה ע"כ גם המה באין במדה שצ, דושיעור דוקא כמ"ש אורך היריעה הא'²¹⁵ כ"ח באמה ורוחב ד' באמה, כי בבחי' כלים פשוטי' אין בהם רק בחי' אורך ורוחב בלבד כי אין בהם בחי' תוך לקבלה כלל כו', להיות כי בחי' אור המקיף הוא אור פשוט בלתי מתקבל ונקבל²¹⁶ רק הארתו מתפשטת מלמעלה. ואמנם גם לו יש שיעור להתפשטותו ע"כ יש שיעור ג"כ לכלים שלהם שהן היריעות, שאם לא יהיו לפי המדה הצריכה באורך או יותר או פחות לא ישכון בהם בחי' אורות המקיפי' [oldpage_תקפ] כלל וכן אם יפחות ברוחב או יוסיף, כי כך עלה ברצון עצמות המאציל ליתן שיעור ומדה כזאת דוקא למקיפי' ע"פ מאמר קו המדה שמודד לכל האורות וכלים מקיפי' ופנימי' כידוע ומבואר בזוהר בענין משחתא²¹⁶ כו' (וכמ"ש במ"א באריכות), וע"כ גם במספר יש קצבה להיות עשר יריעות עשר ולא תשע כו', וכמו"כ בכלים דמשכן ע"פ מאמר קו המדה ניתן שיעור ומדה ומספר קצוב מטעם זה וד"ל (והקרשים הן ג"כ בחי' מקיפי' אלא שהן נמשכי' ויורדי' מלמעלה למטה, ולמעלה הוא הנק' שיורי אור מקיפי' שמהן נעשה בחי' היכלות²¹⁷ כו', ויש להן מדה ג"כ כמ"ש אורך הקרש האחד יו"ד אמות²¹⁸ דוקא כי כל ספי' נחלק ליו"ד כו'). ומדריגה השלישית שלמעלה מבחי' הכלים והיריעות הנה הוא בחי' עצמות אוא"ס שלמעלה מבחי' הקו והחוט (המודד לכל האו"מ ופנימי' כו') אלא הוא אוא"ס פשוט בלתי מוגבל במקיף ופנימי ונק' בחי' מקיף הכללי שמקיף לכל ההשתלשלו' דקו וחוט במקיפי' ופנימי' בהשוואה א' ממש, והיינו למטה בחי' גילוי שכינה במשכן דרך כלל לסבב ולהקיף על היריעות והכלים שבתוכם בהקפה כללית בהשוואה א' מבלי הפרש כלל בין מקיף לפנימי ולמעלה נק' סובב כ"ע בהשווא' א' כידוע וע"ז אמר ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם, דקאי על כלל המשכן כאשר כבר הוקם ביריעות וכלים כו' וד"ל.

ועם כל הנ"ל יובן ג"כ שרש ענין הטעם במה שבפ' תרומה תצוה נצטווה משה תחלה על מעשה המשכן וכליו ואח"כ בפ' כי תשא אחר שאמר ראה קראתי בשם בצלאל כו' ועשו כל אשר צויתיך²¹⁹ את אהל מועד ואת הארון²²⁰ כו' אח"כ מיד נצטוה על מצות השבת דהא סמוך לי' מיד אמר אך את שבתותי תשמורו כו'. דהנה מבואר למעלה בעיקר ענין כוונת המאציל בהמשכת הקו בבחי' או"מ ופנימי כו' להיות בחי' ירידת והמשכת עצמות א"ס הפשוט מאיר ונתפס ומלובש למטה מטה בעולמות, שזהו בחי' ירידה מעצמותו דוקא מפני שנתאוה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים דוקא ולזה הי' הכוונה ג"כ בכל עשיית המשכן שצא, אבכלים ויריעות שהמה לנגד ע"ס מקיפי' ופנימיי' כנ"ל, להיות בחי' גילוי הארת והמשכת סובב כ"ע הנ"ל למטה בכלל מלמעלה למטה בהשראה במקיפי' ופנימי' דיריעות וכלים כמ"ש ושכנת"י בתוכ"ם כו' וכנ"ל. אך הנה שרש בחי' השבת הוא להיפך מזה ממש כי שרש בחי' השבת הוא דוקא בחי' העלאת האור מלמטה למעלה דוקא היפך בחי' הירידה וההמשכה מלמעלה למטה (והוא הנק' בחי' אור חוזר מלמטה למעלה בחי' עליות העולמות) כמשי"ת בסמוך. ולזה הטעם אחר שנצטווה על מעשה המשכן שהוא בחי' הירידה וההמשכה מלמעלה למטה מיד נצטווה על בחי' ההעלא' מלמטה למעלה שהוא מצות השבת ולכך מיד אחר מצות המשכן סמיך לי' פ' מצות השבת אך את שבתותי תשמורו כו' כנ"ל.

ולהבין כל זה בתוס' ביאור יש להקדים הטעם למה בחי' השבת הוא בחי' ההעלאה מלמטה למעלה דוקא בבחי' אור חוזר כו'. דהנה מבואר במ"א באריכות ע"פ ששת ימים עשה ה'²²¹ כו' וביום הז' שבת וינפש כו', בענין בחי' השביתה ממלאכה למעלה באלקות דודאי אין לו גוף ולא דמות הגוף²²² רק שדברה תורה בלשון בנ"א²²³, אך הענין הוא עד"מ ממלאכה שאדם התחתון עושה שהוא בחי' ירידת כחות נפשו והתפשטותם למטה במלאכה שהוא עושה, אם מלאכת מחשבת או מלאכה גשמי' כמו מלאכת מחשבת שכל וחכמה להתחכם באיזה ציור מלאכה או בכתיבה וכה"ג שזהו ירידת וצמצום כח השכל עצמו מכמו שהוא בכלי המוח שהוא שם בבחי' אור שכל רוחני ובחשבו בשכלו באופן איזה ציור מלאכה הרי מתלבש השכל הרוחני בעשי' גשמית (מלבד שגם אותו השכל שמתחכם איך לעשות גם הוא ירד מאור וכח השכל עצמו כמו קודם שהתחכם, כי התחכמות זו נק' שכל שבעשי' ואין לו לדמות לעצם כח השכל הרוחני, וגם להשיב לשואלו דבר חכמה באיזה חכמה שתהי' היא בחי' ירידה מעצמות כח חכמתו כו' וכמ"ש במ"א). וא"כ הרי מיד ששובת ונח בשכלו מלהתחכם בציור אופן המלאכה ה"ז בחי' אור חוזר שחוזר בחי' אור התחכמות זאת שמלובשת בעשי' זו אל מקורה העצמי שהוא כח החכמה שבנפשו ונכללת שם ממש, ועד"ז בשאר הכחות כמו כח התפשטות הפועל בידיו בפעולה ומלאכה גשמי' מיד ששובת ונח ממלאכתו חוזר אור וכח זה המלובש בפעולה אל עצם כח הפועל שביד כו', ועד"ז כל פרטי הכחות שבנפש חוזרי' המה לעצמותם בגמר מלאכה. וגם בחי' התענוג של הנפש המלובש ברצון בשעה שעושה במלאכתו אם מלאכת מחשבת או שאר שצא, במלאכה ג"כ חוזר אל עצם כח התענוג שבנפשו בגמר המלאכה דוקא, כי הרי התענוג הזה הי' מצומצם ונעלם כל זמן עסקו במלאכה ברצון ושכל ומעשה המלאכה עד שנגמרה המלאכה אז גם התענוג חוזר אל מקור חוצבו שהוא עצמות כח התענוג ההיולי (כי כמו שהתחכמות החכמה בחי' התפשטות הארה בלבד מן עצם כח השכל, כך התפשטות התענוג בדבר פרטי אינו אלא התפשטות אור בעלמא בעצם כח התענוג). וזה התענוג העולה בבחי' אור חוזר בגמר המלאכה הוא מלבד אותו התענוג שמקבל מחמת טוב המלאכה כשנגמרה כפי מחשבתו ורצונו ונשלמה כפי כוונתו דוקא שהוא בא לאחר שלימות המלאכה שלא הי' עדיין זה התענוג קודם התחלתו במלאכה כי לא ידע אז אם תושלם כרצונו, ונמצא הוא תענוג חדש אמנם הוא בחי' שלימות אור אותו התענוג הראשון שבו התחיל כו', והיינו דמיון להבין ענין נעוץ תחלתן בסופן²²⁴ כו'.

ובכ"ז יובן למעלה במ"ש ששת ימי"ם עשה ה' כו', פי' הוא בחי' וי"ו יומין עילאין²²⁵ דאצי' שהן בחי' המדות דאצי' שבתוכם מלובש בחי' חו"ב דאצי' עד"מ הנ"ל מירידת שכל האדם במדותיו לעשות מלאכת מחשבת או מלאכה גשמי' כו', וכל יום יש לו המשכה מיוחדת מבחי' המוחין העליונים דאו"א כו' וביום הא' בחי' החסד [oldpage_תקפא] דז"א וביום הב' בחי' גבורה כו' כידוע שהן הנק' ששת ימי בראשית למעלה שמתחדש בכל יום מאין ליש מאצי' לבי"ע כמ"ש כי אלף שנה²²⁶ כיום אתמול²²⁷ כו' כמ"ש במ"א. ובבחי' גמר מלאכת ה' מבחי' המדות דאצי' ביום הו' שהוא בחי' יסוד כו' אז נאמר ויכולו השמים והארץ כו' וישבות²²⁸ כו' כאדם ששובת ונח ממלאכתו כנ"ל, כך חוזרים כל בחי' אורות וכחות האלקי' שמתפשטי' בעולמות מאין ליש אל בחי' עצמות אור א"ס שבחו"ב ומדות דאצי' דהא אמרו דאיהו וחיוה"י ח"ד כו', וז"ש כי בו שב"ת וינפ"ש²²⁹ בבחי' אור חוזר אל העצמות ממש, ולזה אמרו דבראשי"ת נמי מאמ"ר הו"א²³⁰ כו' לפי שגם בחי' ירידת אור החכמה שנק' בראשי"ת²³¹ כידוע בוי"ו יומין המתלבשים להמשיך שפע מאין ליש בבי"ע חוזר אל עצמות אור החכמה שבעצמות אוא"ס כו' וד"ל. וגם בחי' התפשטות הארת אור העונג הפשוט שבעצמות אוא"ס הפשוט (שנק' שעשועי המלך בעצמותו²³² כו') חוזר אל העצמות התענוג מירידתו והתלבשותו ברצון להאציל ולברוא כו' באמצעות בחי' חו"ב ומדות דאצי' כו' כמובן מתוך משל הנ"ל, וזהו מלבד אותו אור שלימות התענוג שנשלם דוקא בגמר המלאכה דו' יומין דחול כמ"ש וירא אלקי' את כל אשר עשה והנה טוב מאד²³³ שצא, גשהוטב בעיניו תשלום המלאכה שהיא כפי שעלה ברצונו הפשוט וכפי כוונתו בפנימי' הרצון והתענוג כו' כמובן ממשל קבלת התענוג מגמר המלאכה באדם למטה כנ"ל וד"ל.

אך הנה גם בחי' שלימות אור התענוג מגמר המלאכה שמשלים לאור העונג שעלה בתחלה כשהתחיל במלאכה כו' מפני שנעוץ תחלתן בסופן דוקא כנ"ל, הנה גם הוא אינו אלא בחי' הארה פרטית בלבד העולה מפרט אותה המלאכה כשהוטבה בעיניו במה שגמרה כפי רצונו כו', אך לאחר שכבר הוטבה בעיניו מאד הרי הוא בכל עצמותו ממש בשעשועי' גדולים דהיינו בבחי' עצם התענוג הפשוט שבנפשו כו', הרי עלה בחי' התענוג הפרטי הזה שמשלימות הפעולה בעצמות התענוג הפשוט כו'. וכך למעלה בחי' התענוג העליון שמשלימות הבירורים דוי"ו יומין דחול ע"י ירידת הו"ק עם בחי' המוחין דאו"א כנ"ל, אחר שחוזרין אל עצמותם כנ"ל גם הוא עולה בתענוג הפשוט שבעצמות אוא"ס שהרי כל עצמות אוא"ס משתעשע בבחי' שעשועים עצמיי' מזה התענוג העולה בבחי' או"ח, וז"ש והנה טוב מאד טוב הוא בחי' עונג הפרטי משלימות הבירורי' דוי"ו יומין שנשלמו בתכלית כפי הרצון הקדום ומאד הוא עצמות התענוג כו'. וז"ש אז תתענג על הוי'²³⁴ כי שם הוי' ידוע דיו"ד בחכמה וקוצו של יו"ד בכת"ר²³⁵ כו' והתענוג שבחכמ"ה נק' בחי' עד"ן²³⁶, אבל בחי' התענוג שבכת"ר למעלה מבחי' עד"ן והוא בקוצ"ו של יו"ד והיינו בחי' הארת עתיקא דלכך אומר דא היא סעודתא דעתיקא²³⁷ כמ"ש במ"א בפי' מאמר הזוהר בענין ג' סעודות השבת באריכות, אך גם בחי' אור התענוג שבכתר גם הוא עולה ונכלל בעצמות התענוג הפשוט כי אינו אלא הארת עונג פרטי משלימות המלאכה בלבד דהיינו ענין נעוץ תחלתן בסופן כנ"ל וד"ל.

והנה יש עוד בחי' תענוג הבא מחמת השביתה מן המלאכה בלבד כי כאשר האדם שובת ונח מיגיעתו במלאכה גשמית וינוח אז חוזרת נפשו אליו במנוחה ונק' נייחא דרוחא ונפשא²³⁸ כו' אזי מתענג מאד, כידוע דהמנוחה מן המלאכה הוא תענוג גדול יותר מן הטיול ושארי תענוגי', וגם המנוחה מן המלאכה רוחני' כמו השפעת שכל לתלמיד להשיב לשואלו שזהו ירידה מכח עצמו' שכלו כנ"ל כאשר שובת ונח מטרדתו זו שמטריד לכח שכלו להשפיל א"ע כו', או כשינוח בכח שכלו מלהתפשט ולירד לעיין ולפקח באיזה התחכמות ציור וכתיבה וכה"ג כנ"ל (וגם המנוחה מטרדת עומק עיון שכלו באיזה מושכל שלמעלה מכלי השגתו יקרא יותר תענוג נפלא כשנח ממנו, להיות שכח שכלו עולה למעלה מעלה ביותר מכפי השגתו שצא, דלהשיג עומק המושג שזה יותר טרדא מירידתו להשיב לתלמיד השואל וממילא הוא תענוג גדול יותר מצד השביתה והמנוחה, מלבד תענוג המצאת העומק של השכל מצד עצם השכל ההוא שהתענוג מלובש בשכל²³⁹ מצד השכל כמ"ש במ"א וד"ל). ואמנם הנה בחי' התענוג ההוא שמן המנוחה הוא בחי' עונג כללי שוה ומשוה קטן וגדול²⁴⁰ דהיינו שנמצא בהשווא' א' בכל הכחות של הנפש בכח השכל הרוחני כמו בכח הפעולה הגשמי', שהרי ענין המנוחה אחת היא בין כשינוח מן הפעולה שחוזר כח הפועל אליו או כשינוח מהמשכת והשפעת טרדת השכל שתנוח דעתו עליו, אע"פ שהדעת רוחני והכח הפועל המניע גשמי אעפ"כ בחזרתם אל עצמות הנפש תענוג אחד להם. כי עיקר התענוג הוא רק החזרת התפשטות כחות הנפש אל עצמותה ואין עיקר הענין אלא שבאה הנפש אל בחי' עצמותה שזהו הנק' מנוחה כידוע, וא"כ מה חילוק יש בין החזרת כח השכל להחזרת כח הפעולה שניהם שוין לענין המנוחה שנק' מנוחת הנפש להיות בבחי' עצמותה, וע"כ התענוג מן המנוחה בשניהם שוה אע"פ שזה רוחני וזה גשמי וד"ל.

ועפי"ז יובן למעלה ג"כ במ"ש כי בו שבת וינפ"ש שחוזרים כל האורות העליוני' אל עצמו' אוא"ס ממש כנ"ל שבזאת המנוחה יש בחי' תענוג גדול מצד בחי' השביתה והמנוחה מן ההתפשטות בלבד, ולמעלה נק' בחי' נייחא דרוח"א ונפש"א בבחי' מדות ודבור ועוד למעלה מעלה גם בהחזרת חו"ב וגם בהחזרת אור התענוג העליון משלימות הבירורים כנ"ל, הנה בחי' צד ההחזרה אל העצמות נק' מנוח"ה לחי"י העולמי'²⁴¹ כו' בכלל, וז"ש כי בו שבת וינפ"ש שבא כביכול אל בחי' עצמותו ממש. ובזה שוה בחי' החזרת אור היותר עליון כמו התענוג והחכמה עם [oldpage_תקפב] החזרת אור היותר תחתון כמו בחי' המלאכה בפועל המעשה למעלה כמ"ש ויאמר אלקים ויה"י כן²⁴² בפו"מ כו' שהוא מקור השפעת סוף עולם העשי' כידוע, והוא בחי' שבת האמיתי שכולל כל הארת הקו בהשוואה א' מריש כל דרגין עד סוף כל דרגין. וז"ש וישבו"ת ביום השביעי שיום הז' הוא כעונג העולה בבחי' או"ח בפרט משלימות הבירורים הפרטים כנ"ל, אבל וישבות ביום הז' הוא בחי' מנוחה לחיי העולמים שהוא למעלה גם מבחי' עצמות התענוג שמשתעשע משלימות הבירורים כנ"ל בפי' טוב מאד, כי אין דומה לעצמו' אוא"ס ממש כלל אפי' בחי' התענוג העצמי שמשתעשע בכל עצמותו משלימות המלאכה וכה"ג וד"ל. ונמצא מובן מכל הנ"ל עכ"פ בשרש בחי' השבת שהוא בחי' עליות כל העולמות דאבי"ע אל בחי' עצמות אוא"ס ממש כמו שהוא בעצמותו כביכול כו', וזהו היפך כוונת עצמות אוא"ס בירידת וצמצום עצמותו ע"י בחי' שצב, אמקו"פ כו' להאיר דרך קו וחוט ולהתמשך מטה מטה בע"ס בבחי' מקיפי' ופנימי' במספר ומדה קצובה עד שנתהוו גם ג' עולמות הנפרדים בי"ע כנ"ל. ולזה הטעם ציוה ה' בפ' תרומה תצוה על המעשה של המשכן והכלים והיריעות להיות בחי' ירידת הארת אוא"ס למטה בבחי' כלים ולבושים מקיפי' ופנימי' דיריעות וכלי המשכן כנ"ל באריכות, שזהו ממש כמו ענין וי"ו יומין דחול כו' וימ"ב כנ"ל, וענין כוונה זאת כדי להיות לו דירה בתחתונים ע"י המשכן וכליו כנ"ל. ואמנם מיד שנגמר מלאכת המשכן וכל כליו ה"ז ממש כמו שנגמר כל מלאכת וי"ו יומין דחול בוימ"ב למעלה שמיד נעשה בחי' או"ח אל העצמות, והוא עליות כל העולמות כנ"ל וגם אפי' בחי' התענוג שמלובש בזה כו' כנ"ל, כך מיד בגמר מלאכת המשכן חוזר הכל אל בחי' העצמו' ממש והוא ענין מצות השבת ממש כנ"ל שהוא דוקא מיד אחר תשלום כל המלאכה שנק' בירורים ומחמת בחי' המנוחה כנ"ל, וזהו שמיד אחר מצות מעשה המשכן נצטווה על מצות השבת כנ"ל וד"ל.

ומעתה עדיין יש להבין למה כאן בפ' ויקהל הזהיר תחלה על מצות השבת ואח"כ על מעשה המשכן כמבואר בפרשה ולמה שינה הסדר מכמו שנצטוה תחלה כו' כנ"ל. אך בהכרח לומר ששינה משה מכפי הסדר שנצטווה הוא לעשות המשכן תחלה ולבנ"י הזהיר תחלה על השבת כו' וזה פלאי לכאורה, וגם יש להבין מה ששינה הסדר להזהיר לבנ"י על היריעות והקרשים תחלה שהן לנגד בחי' מקיפים ואח"כ על הכלים שהן בחי' או"פ כנ"ל, ובפ' תרומה הרי הקדים לצוות למשה על בחי' הכלים ארון וכפורת וכו' ואח"כ יריעות וקרשים, ולמה שינה מכמו שנצטווה הוא בעצמו (וגם בפ' כי תשא שאמר ראה קראתי בשם בצלאל כתיב ועשו את האוהל והארון²⁴³ כו' והיינו כמו הסדר שהזהיר לבנ"י ולא כמו שצוה למשה). ולהבין טעם שינוי הסדר בב' ענינים הללו, יש להקדים תחלה את הידוע אשר בין הציווי הזה דבפ' תרומה תצוה אל משה ובין הציווי הזה של משה לבנ"י בפ' ויקהל הפסיק הענין בפ' כי תשא בסיפור מעשה דחטא העגל²⁴⁴ שנעשה קודם ירידת משה מן ההר בלוחות הראשונות שהרי ע"י חטא העגל נשתברו לוחות הראשונות כידוע.

והנה בלוחו"ת הראשונות נא' חרו"ת על הלוחות²⁴⁵ כו' וארז"ל חירות ממה"מ חירו"ת משעבוד מלכיות²⁴⁶ כו' כידוע, שצב, בוהענין הוא להיות כי ע"י הארת אוא"ס בלוחות הראשונות לא הי' שום יניקה ואחיזה לחיצוני' כלל כי נתברר כל בחי' הרע דנוג"ה כמו לעתיד דכתי' ואת רוח הטומאה אעביר²⁴⁷ כו' ובלע המות²⁴⁸ כו', וז"ש חירות ממה"מ כי שרש המות נמשך מעה"ד טו"ר כידוע וזהו חירות מסט"א לגמרי, וע"כ היו יכולין אז לעשות את המשכן וכליו ויריעות בחי' או"פ ומקיפי' להיות כלי ומכון לאוא"ס בלי יתערב זר בהם כלל וכמ"ש ה' בדד ינחנו²⁴⁹ כו' משום שנאמר וכבוד"י לאחר לא אתן²⁵⁰ כו'. אך לאחר חטא העגל הנה כתיב ויתנצלו בנ"י²⁵¹ את עדים מהר חורב שהוא בחי' ב' כתרי"ם²⁵² שקשרו בראש כאו"א שלא הי' אחיזה ויניקה לחיצונים בהם כלל, ולאחר שהורד עדים זה נמשך עליהם מסט' דחויא בישא ובלשון הגמ' נק' זוהמא של נחש הקדמוני²⁵³ וישראל שעמדו בהר סיני פסקה זוהמתן²⁵⁴ ולאחר חטא העגל חזר להם²⁵⁵ ושלט בהם אילנא דמותא²⁵⁶ כו' מבחי' עה"ד טו"ר כו'. ולהיות כן לא הי' ביכולתם לעשות המשכן וכליו להיות רק בחי' כלי לאוא"ס בלבד מאחר שיש בהם אחיזה לסט"א הרי יכולים גם החיצוני' להתערב בכלים דמשכן וכתי' וכבוד"י לאחר לא אתן טהור עינים²⁵⁷ כו' ולא יוכל להיות גילוי אוא"ס כלל במשכן וכליו בבחי' או"פ ואו"מ כנ"ל. ואע"פ שעלה משה להר אח"כ עם שני לוחות האחרוני'²⁵⁸ לא הי' עי"ז חירות לגמרי מסט"א כמו ע"י לוחות הראשוני'²⁵⁹ כידוע, הנה לזאת בפ' ויקהל ציוה משה לבנ"י תחלה על מצות השבת ואח"כ על מעשה המשכן בכדי שע"י מצות השבת יוכלו לעשות המשכן וכליו להשראת אוא"ס בלי יתערב זר מן החיצוני' בהם כלל. והטעם הוא בהיות מבואר למעלה בשרש ענין השבת שהוא בחי' העלאה מלמטה למעלה בבחי' או"ח אל בחי' עצמות התענוג הפשוט שבעצמות אוא"ס ממש כנ"ל באריכות, והוא למעלה מעלה מכל עיקר ומקור ההשתלשלו' לגמרי דהיינו בבחי' סובב הכללי דקמי' כחשיכה כאורה²⁶⁰ כו' ושם נא' אם צדקת מה תתן לו ואם רבו²⁶¹ פשעיך מה תעשה לו כו', וע"כ א' בזוהר דחייבי הגיהנם שובתין ונייחין בשבת²⁶² משום דבשבת עולין כל העולמות בעצמות התענוג וכמ"ש למעלה בענין אז תתענג על ה' כו' וכמאמר כל דינין מתעברין מינה²⁶³ כו', ובעליי' גדולה כזו שם אין מקום ליניקו' החיצוני' כלל משום שבשבת נא' אות היא ביני ובין בנ"י²⁶⁴ דוקא ולא יש חלק לסט"א בו כלל, לפי שענין השבת הוא בחי' אור החוזר בעצמותו ממש ושרש נשמת ישראל עלו בעצמות אוא"ס דוקא כמ"ש כי חלק הוי' עמו²⁶⁵ כידוע, וז"ש שצב, גבינ"י ובין בנ"י דוקא וכמ"ש בזוהר פ' יתרו²⁶⁶ באריכות ע"ש. וע"כ ע"י מצות השבת דוקא יכלו בנ"י לעשות המשכן וכליו בבחי' או"פ ואו"מ להשראת אא"ס בלי יתערב זר שם כלל וכלל מבחי' נוג"ה, כי אחר ההעלא' דשבת יוכל להיו' ההמשכה מלמעלה למטה ג"כ לסט' דקדושה לבד ולא [oldpage_תקפג] להיות יניקה לחיצוני' כלל בכלים דמשכן, כי מפני עליות העולמות דשבת כבר בטלה יניקו' החיצונים, משא"כ קודם שנצטוו על השבת שלא היו יכולים לעשות המשכן וד"ל. אבל בפ' תרומה תצוה שהי' הציווי של ה' למשה עדיין קודם חטא העגל ע"כ הי' להיפך, שתחלה צוה לו על המשכן בבחי' המשכה וירידה למטה כי אין מקום ליניקו' החיצונים למטה מפני שחירות ממ"ה כו' כנ"ל ע"י לוחות הראשונות ואח"כ נצטווה משה על השבת בבחי' העלאה דאו"ח כמו בגמר מלאכה דוי"ו יומין דחול כנ"ל, משא"כ לאחר חטא העגל לא הי' יכולת להיות הציווי על המשכן תחלה כ"א על השבת תחלה מטעם הנ"ל וד"ל.

ובכל זה יובן ג"כ התירוץ לקושי' השני' למה שינה הסדר לצוות לבנ"י על היריעות קודם לכלים ובפ' תרת"צ הרי נצטווה משה לעשות הכלים תחלה כנ"ל. כי בפ' תרת"צ הי' הציווי קודם החטא דעגל שהי' חירות מסט"א לגמרי כנ"ל, לכך נצטווה ג"כ כסדר והילוך ההעלאה מלמטה למעלה שיהי' כלי לבחי' או"פ תחלה ואח"כ כלי לבחי' מקיפים כמו עד"מ הבנין שעושין היסוד תחלה כו', מאחר שלא יש יניקה לחיצונים למטה בבחי' כלים דקדושה כלל גם בחיצוניו' הכלים דאו"פ כו'. וזה ידוע כי בבחי' הילוך המדרגה מלמטה למעלה מתחלה נמשך א"פ ואח"כ א"מ כידוע, אבל בפ' ויקהל שהציווי לבנ"י הי' אחר חטא העגל לא היו יכולי' לעשות המשכן בלתי קבלת מצות שבת תחלה שהוא תכלית ההעלאה בעצמות אוא"ס כנ"ל, ומשם נמשך ויורד כסדר ההילוך וההמשכה מלמעלה למטה בעשיית המשכן, ובבחי' ההמשכה מלמעלה למטה ממדרגה עליונה כזאת הרי בחי' המקיפי' נמשכי' תחלה ואח"כ בחי' או"פ כידוע, וע"כ צוה משה להם על היריעות והקרשים תחלה ואח"כ על הכלים (ועולה זה בסגנון א' עם ענין פלוגתא דמשה ובצלאל²⁶⁷ כנ"ל וכמ"ש במ"א) וד"ל.

אך הנה עדיין יש להבין דלכאורה אינו מובן טעם הנ"ל דהלא ידוע בחשבון המ' יום²⁶⁸ בעלייתו וירידתו שנית בלוחות האחרונות הרי אותו היום שנצטווה בפ' ויקהל²⁶⁹ על מצות שצב, דהשבת לא הי' יום השבת אלא בא' מימות החול דוקא, וא"כ מאי נפקותא בזה שהקדים להם מצות השבת מאחר שציווי זה ביומין דחול הוא ובימות החול אין עליות העולמות כלל אדרבה בחי' ירידה והתלבשו' מלמעלה למטה כנ"ל, ואם בשביל חטא העגל לא היו יכולים לעשות המשכן א"כ מה הועיל לזה ציווי דשבת אם אינו ביום השבת (ואולי גם אם הציווי דשבת אינו בשבת מ"מ אם קיימו מצות השביתה בשבת אח"ז מיד הי' יכול להיות ציווי דמעשה המשכן אחר זה השבת מיד, ומי מכריח לומר שציווי דמשכן הי' תיכף באותו יום שצוה על השבת מתחלה אולי הי' איזה ימים הפסק בנתיים דהיינו שיום השבת הפסיק ביניהן, ובזה אתי שפיר הכל ולק"מ ודו"ק). אך הענין יובן בהקדים מאמר רז"ל כל העוסק בתורת עולה כאלו הקריב עולה²⁷⁰, ולכאורה זה פלא גדול דהלא קרבן העולה אינו אלא ע"י הכהן²⁷¹ ובקידוש ידים תחלה²⁷³ וביום²⁷² ואיך הישראל שאינו כהן ולומד בלילה במס' זבחים בהלכות עולה יהי' כאלו מקריב קרבן עולה ממש, ואי משום שנא' ונשלמה פרים שפתינו²⁷⁴ אטו בדבור תליא מלתא, שהרי האומר הרי עלי²⁷⁵ לא הקריב עולה ממש רק שהפרישה בדבור בעלמא כידוע.

אך הנה יש עוד להבין ענין הלשון שנאמרו בדברי רז"ל במצות ת"ת בלשון קריאה דוקא כמו הקורא בתורה²⁷⁶ כידוע, איך יפול לשון קריאה על ענין הלימוד כי הלימוד אינו מוכרח בקריאה בדבור דוקא, וגם לשון קורא בתור"ה בבי"ת דמשמע בתו"ך התורה אינו מובן, דאדרבה ענין הלימוד הוא שהאדם מקבל לנפשו מחכמה שבתורה כתלמיד שלומד ומקבל מרבו שנק' לימוד, וקורא בתורה היינו שמשפיע האדם וממשיך בתורה הרי התורה בחי' מקבל ממנו כו'. אך הענין הוא דבאמת ענין קריאה בתורה היינו להמשיך בחי' גילוי אוא"ס בחכמה שבתורה וכמ"ש בע"ח, וזהו עיקר הפי' בעוסק בתורה לשמ"ה שהוא לשם התורה עצמה להמשיך בה אור א"ס²⁷⁷ כו', כי ראשית גילוי והתלבשות אוא"ס אינו אלא בחכמ"ה²⁷⁸ דוקא ובחכמה שבתו' דוקא שנק' ה' קנני ראשי"ת דרכ"ו²⁷⁹ כו'. דהנה בכל פ' ופ' שבתורה נא' וידבר ה' אל משה לאמר²⁸⁰ דהיינו בחי' המשכת וגילוי אוא"ס בחכמה שבתורה ע"י משה ששרש נשמתו מאור החכמה²⁸¹ מבחי' מ"ה דחכמ"ה כמ"ש ונחנו מ"ה²⁸² כו' ומשה משפיע וממשיך גילוי זה לבנ"י, וזהו לאמ"ר להמשיך ולהשפיע למטה במל' דאצי' שרש כנ"י²⁸³ דלעילא. ולזה הטעם כאשר חוזר משה לצוות לבנ"י ככל אשר צוה לו ה' הנה מצינו שצג, אבכמה מקומות שהוא מפרש כל דבר ודבר בפרט שציוה לו ה' והל"ל בקצרה ויעשו בנ"י ככל אשר צוה ה' אל משה, וכמו בכאן שאומר משה לבנ"י זה הדבר אשר צוה ה'²⁸⁴ כו' חוזר וכופל כל מעשה המשכן שנצטווה משה כבר למה לכתוב פרשה מיותרת הל"ל וידבר משה אל בנ"י ככל אשר צוה לו ה' כו'. וגם בעשי' דבצלאל שעשה כפי שציוה משה חזר וכפל להזכיר כל פרטי הכלים והיריעות והקרשים כו', והל"ל ויעש בצלאל ככל אשר צוה משה כו'. אלא מוכרח לומר שיש בזה חילוקי מדרגות זו למעלה מזו שבחי' המשכת אוא"ס בחכמה הוא הציווי מה' אל משה והציווי דמשה לבנ"י בבחי' הדבור הוא למטה מזה הגילוי, ע"כ חוזר לפרט הכל וצריך לכתוב פ' שלימה בפרטות ציווי זה בפ"ע כי הוא בחי' המשכה מיוחדת בפ"ע בבחי' הדבור מבחי' מ"ה דחכמה דמשה לבנ"י בחי' המל' כו'. ומכ"ש בעשי' דבצלאל שהביא לידי מעשה ממש בכל הכלים והיריעות שהיא בחי' המשכה למטה מטה ממש בחיצוניו' ביותר, הוצרך לכתוב פ' שלימה באותיות מכל פרט ופרט הכלים בפ"ע כי התורה נצחית היא²⁸⁵, וגם עכשיו יש בחי' המשכן הרוחני באצי' ובבריאה ובחי' משה ממשיך שרש המשכן לבנ"י למעלה במל' ומשם לבריא"ה ששם הוא בחי' עשי' דבצלא"ל בעולם הבריאה כמ"ש בזוהר וד"ל. ובכל זה יובן ענין מאמר הנ"ל דכל העוסק בתורת עולה כאלו הקריב עולה ואע"פ שישראל שאינו כהן לומד בתורת עולה בדבור בלבד כנ"ל, כי מה שלומד דין הקרבן עולה הרי הוא ממשיך בשרש התורה כמו שהיא למעלה דמח"ע נפק'²⁸⁶ שלמעלה מבחי' זמן ומקום כנ"ל בפי' עוסק בתורה לשמה להמשיך אא"ס בח"ע שרש התורה למעלה, וע"כ [oldpage_תקפד] גם הישראל שקורא וממשיך א"ס בבחי' חכמה זו שבדין קרבן עולה הרי זה כאלו הקריב עולה למעלה ששם הוא למעלה מבחי' זמן ומקום כו' וד"ל. וזהו ג"כ הטעם במצות ת"ת שלומד מסכת שבת בחול²⁸⁷ שאין זמן השבת וכמו שמצוה ללמוד הלכות פסח במס' פסחים גם שלא בזמן חג הפסח או בסדר קדשים וטהרות גם עכשיו שאין בהמ"ק או בח"ל שאין הטהרות נוהג וכיוצא בזה וד"ל.

ובכל הנ"ל יובן ג"כ תירוץ לקושיא דלעיל דמצות השבת ציוה להם בא' מימות החול ומאי נפקותא בזה כו' כי הגם שהציווי זה הי' בימות החול מאחר שאמר בתורה ויאמר משה²⁸⁸ אלה הדברים כו' ששת ימים כו' ה"ז בחי' המשכת אוא"ס בחכמה שרש התורה כמו שהיא למעלה בבחי' דיבור העליון שלמעלה מבחי' זמן ומקום א"כ גם שהי' בחול נמשך להם עי"ז בחי' אור חוזר דשבת כמו שהוא למעלה ממש שלמעלה מבחי' שצג, בזמן ומקום כנ"ל בענין העוסק בתורת עולה כו' ועי"ז היו יכולים לעשות אח"כ המשכן וכליו בבחי' ירידת והמשכת אוא"ס מלמעלה למטה כנ"ל וד"ל.

וזהו ויקהל משה את כל עדת בנ"י ויאמר אליהם אלה הדברים כו' ששת ימים כו' שהוא מצות השבת תחלה להיות בבחי' ההעלאה מלמטה למעלה בעצמות התענוג הפשוט להיות מתענגים על ה' כו' כנ"ל, ואח"כ ציוה להם על מעשה המשכן בבחי' ירידת וההמשכה מלמעלה למטה כו' מטעם הנ"ל, אבל בציווי שנצטווה משה בפ' תרומה תצוה תחלה נצטווה על מעשה המשכן ואח"כ על השבת כי אז הי' עדיין קודם חטא העגל כנ"ל באריכות וד"ל (וגם מלבד טעם חטא העגל כנ"ל הנה ודאי יש הפרש בין הציווי אל משה לציווי דמשה לבנ"י, כי שרש משה מבחי' יסוד אבא²⁸⁸ כו' ונק' שושבינא דמלכא²⁸⁹ להמשיך עצמות אוא"ס מלמעלה למטה דוקא כמ"ש במ"א בטעם קריאת שם משה לשון משוי²⁹⁰ כי מן המים משיתיהו²⁹¹ וכמ"ש וגם דל"ה דל"ה לנו²⁹² כו', ע"כ נצטווה תחלה על מעשה המשכן שהוא בחי' אור ישר כנ"ל ואח"כ על השבת שהוא בחי' אור חוזר כנ"ל. אבל בציווי דמשה לבנ"י ששרשם במל' דאצי' שנק' מטרוניתא²⁹³ ששם בחי' אור חוזר קודם להיות שרש המל' מבחי' הגבורות²⁹⁴ דאו"ח כידוע, ע"כ הקדים לצוות להם על מצות השבת תחילה ואמר אליהם אלה הדברי' אשר ציוה ה' ששת ימי' כו' ואח"כ ציוה להם על מעשה המשכן שהוא בחי' או"י. וז"ש ויאמר משה אל כל עדת בנ"י זה הדבר אשר צוה ה' קחו מאתכם תרומה לה' זהב וכסף כו' וכל חכ"ם לב בכם יעש"ו את המשכ"ן²⁹⁵ בבחי' או"י אחר ההעלאה דשבת דבחי' או"ח כי רוח אייתי רוח²⁹⁶ כו' וד"ל). אך לפי זה הקושי' השני' אין לה תירוץ כי למה נצטווה משה על הכלים תחלה ולבנ"י צוה על המשכן תחלה, הלא בבחי' או"י מקיף קודם לפנימי ובבחי' או"ח פנימי קודם למקיף כי מה שלא יוכל להתיישב בכלי יהי' בבחי' מקיף ונק' מקיף דאו"ח, ומקיף דאו"י הוא להיפוך שתחלה נמשך בחי' המקיף ומה שיוכל ממנו להתיישב בכלי נק' או"פ שאחר ירידת המקיף כידוע אלא מוכרח לומר מטעם חטא העגל כנ"ל וד"ל).

ובכל הנ"ל יובן ג"כ בטעם שינוי נוסח הכתובים בפ' מצות השבת שבפ' כי תשא בציווי ה' אל משה לנוכח הכתובים שבפ' מצות השבת כאן בפ' ויקהל, דבפ' כי תשא אמר את שבתותי תשמרו²⁹⁷ ב' שבתות שיש בכל שבת א' מלמטה למעלה בליל שבת והב' מלמעלה למטה ביום השבת כידוע בפי' שצג, גוקראת לשבת ענג²⁹⁸ ובכאן לא אמר שבתותי. כי שם עיקר ענינו העלאה בעצמות התענוג משלימות המלאכה כנ"ל שעלי' זו צורך ירידה כו', והיינו ב' שבתות כהלכתן בכל שבת²⁹⁹ כמ"ש במ"א, אבל כאן עיקר ענינו להעלות לכנ"י למעלה ולהבדילם מסט"א בעלי' זו מטעם חטא העגל כנ"ל אין כאן אלא עלי' ולכך הזהיר לא תבערו אש³⁰⁰ לעורר פסולת מדה"ד שרש הסט"א, משא"כ שם לא הזהיר ע"ז כי הי' עדיין קודם חטא העגל כנ"ל. וגם מ"ש שם אות היא ביני כו' מטעם הנ"ל בענין השביתה שהוא בעצמות כו' ולא יש חלק לסט"א בו כלל ואז היו ישראל קודם חטא העגל שפסקה מהן זוהמא של נחש כו' בזמן מ"ת כנ"ל, משא"כ כאן שהיו אחר החטא שחזר ונדבק בהם כנ"ל בענין ויתנצלו בנ"י את עדים כו' ע"כ לא אמר כאן ביני ובין בנ"י כו' כי לא הובדלו לגמרי עדיין מכל וכל. אך בבחי' נשמ"ה יתיר"ה³⁰¹ שבאדם עדיין גם עכשיו נאמר בינ"י ובין בנ"י כמובן בזהר פ' יתרו וכמ"ש במ"א וד"ל).