שיוך משוער לקטע
תורת מנחם יום שמחת תורה, ה'תשי"ד
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ח
והענין בזה, דהנה, ענין השירה הוא בחי' העלאה מלמטה למעלה, כמארז"ל כל בעלי השיר יוצאים בשיר, שהו"ע ההעלאה מלמטה למעלה.
27 שבת נא, ב. וראה תו"א ז, ג. קיג, א. לקו"ת ברכה צח, א. סידור (עם דא"ח) ערה, ב. ובכ"מ.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ליל א' דחג השבועות (לפנות-בוקר), ה'תשי"ד
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ח
ואף שגם בנשמות יש ענין השירה, שהרי כתיב ילכו מחיל אל חיל, שהם תמיד בעליות, ובפרט בשבת ור"ח, כמ"ש והי' מדי חדש בחדשו ומדי שבת בשבתו, שאז הם עולים מגעה"ת לגעה"ע, ואח"כ בימי החול הם יורדים מגעה"ע לגעה"ת, והרי כל הילוך ועלי' היינו ע"י שיר דוקא, כמארז"ל כל בעלי השיר יוצאים בשיר ונמשכים בשיר, וא"כ יש גם בנשמות ענין השיר.
11 שבת נא, ב.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם י"ט כסלו, ה'תש"כ
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ח
דהנה, ידוע פירוש הרב המגיד במרז"ל כל בעלי השיר יוצאין בשיר ונמשכין בשיר, שכל הילוך ועלי' (וכן גם ההמשכה מלמעלה למטה) היינו ע"י שיר דוקא, וזהו כל בעלי השיר, דקאי על מלאכים [ומתאים גם עם הפירוש הפשוט שבעלי שיר הם חיות שנותנים שיר בצווארם, כידוע שגם המלאכים נקראים בשם חיות ובהמות], שעבודתם הרוחנית נקראת בשם שיר, שזהו יוצאין בשיר,העלי' מלמטה למעלה, ונמשכין בשיר, ההמשכה מלמעלה למטה.
43 שבת נא, ב.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום ב' פ' בשלח, יו"ד שבט ה'תש"כ
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ח
ידועה תורת הרב המגיד (שמביא אדמו"ר הזקן בקיצור בלקו"ת) בפירוש המשנה "כל בעלי השיר יוצאין בשיר ונכנסין בשיר", שכל ההעלאות מלמטה למעלה וההמשכות מלמעלה למטה הם ע"י שיר וניגון.
25 שבת נא, ב.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם יום ב' פ' בלק, י"ב תמוז, ה'תשכ"ה
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ח
העבודה צריך להיות באופן דבכל מאדך , והיינו, ששלימות העבודה היא בהיותה ללא הגבלה, באופן דמעלין בקודש עד אין סוף, הנה כמו"כ גם השכר דג"ע הוא באופן של עליות עד אין קץ, שזהו מ"ש וקדושים בכל יום יהללוך סלה, דקאי על עליית הנשמות (שנקראים קדושים) בג"ע ע"י ההילול (יהללוך), שהו"ע השירה שעל ידה היא העלי', כידוע בענין כל בעלי השיר יוצאים בשיר כו' , שזהו בלי הפסק (סלה, כמארז"ל כל מקום שנאמר נצח סלה ועד אין לו הפסק עולמית), עד אין סוף.
154 שבת נא, ב. וראה לקו"ת ברכה צח, א.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ליל א' דחג השבועות (לפנות-בוקר), ה'תשכ"א*
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ח
והיינו, שיש גם שירת הנשמות, שהרי הנשמות יש להם עליות תמיד, כמ"ש ילכו מחיל אל חיל, וכמ"ש והי' מדי חודש בחדשו ומדי שבת בשבתו יבוא כל בשר גו', שהו"ע הילוך ועליית הנשמות שעולים לגן עדן העליון וחוזרים לגן עדן התחתון ועולים עוד הפעם לגן עדן העליון, וידוע שכל עלי' היא ע"י שיר, וכמאמר כל בעלי השיר יוצאין בשיר ונמשכין בשיר, וכיון שעליית הנשמות היא למעלה יותר מעליית המלאכים, הרי מובן שגם שירת הנשמות היא יותר משירת המלאכים, ומ"מ לא נזכר בנביאים שירת הנשמות.
16 שבת נא, ב.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום ה' פ' בלק, י"ב תמוז, ה'תשכ"ו
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ח
אמנם, בבוא הזמן ש"ישראל אומרים שירה חדשה בכל שעה" (שזהו הפירוש ד"כל מעיני בך", "כשם שהבאר נובע מים חדשים בכל שעה") – הרי כיון שכללות ענין השירה (שקשור עם פרק שירה) הוא הביטול של הנברא אל הקב"ה מתוך כלות הנפש ("ער גייט אויס") בשירות ותשבחות, וכפי שמבאר רבינו הזקן ש"כל הילוך ועלי' היינו ע"י שיר דוקא, כענין כל בעלי השיר יוצאין בשיר ונמשכין בשיר , כמבואר בלק"א הגדול", ובזה גופא יהי' מעמד ומצב ש"אומרים שירה חדשה בכל שעה", היינו, שבכל שעה תהי' כלות הנפש חדשה – הנה כשנמצאים במעמד ומצב נעלה כזה, אזי אין חסרון בכך שגם הנשים אומרים שירה, ואדרבה – שבזה ניתוסף הענין ד"נקבה תסובב גבר",
877 שבת נא, ב.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת אחרון של פסח, ה'תשכ"ז
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ח
(א) טבעת עגולה, כלשון המשנה "כל בעלי השיר יוצאין בשיר ונמשכין בשיר".
1774 שבת נא, ב.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ צו, שבת הגדול, ח' ניסן, ה'תשכ"ח
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ח
וכמו"כ אין זה כענין כל בעלי השיר יוצאין בשיר ונמשכין בשיר , שזהו ג"כ מצד תגבורת נעימות השיר, אלא שזה פועל ההעלאה לצאת מכלי הגוף לגמרי (היפך החדוה שנמשכת ע"י נעימות שיר הלוים הנ"ל), וכמו"כ ישנו גם הענין דנמשכין בשיר, שהו"ע ההמשכה עד למטה כו', שכל זה הוא מצד נעימות הקול.
1517 משנה שבת נא, ב. וראה גם סה"מ תרכ"ח ע' ו ואילך.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ליל א' דחג השבועות (לפנות בוקר), ה'תש"ל
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ח
וכמובן גם מהחילוק שבין שירת המלאכים לשירת הנשמות, ששירת המלאכים נזכרה בנביאים, לפי שנשמעת באזני הנביא, להיותה במדידה והגבלה כו', משא"כ שירת הנשמות לא נזכרה בנביאים (אף שבודאי ישנו ענין השירה גם אצל הנשמות, שהרי הם עולים תמיד מדרגא לדרגא, וידוע שכל הילוך ועלי' הוא ע"י ענין השיר, כמאמר כל בעלי השיר יוצאים בשיר ונמשכים בשיר), לפי שאינה נשמעת באזני הנביא, להיותה למעלה ממדידה והגבלה כו'.
2334 שבת נא, ב.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ פינחס, מבה"ח מנחם-אב, ה'תשל"א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ח
ועד שזהו חלק שלם בענין התפלה ), שעי"ז נעשית העלי' שלהם, כתורת הרב המגיד בפירוש מארז"ל כל בעלי השיר יוצאים בשיר.
207 שבת נא, ב במשנה.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם יו"ד שבט, ה'תשל"ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ח
כמארז"ל כל בעלי השיר יוצאין בשיר ונמשכים בשיר, ומובא בלקו"ת
770 שבת נא, ב (במשנה).
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום ד' פ' בשלח, יו"ד שבט, ה'תשל"ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ח
המדובר לעיל (במאמר ) אודות "כל בעלי השיר יוצאין בשיר ונמשכין בשיר" , שייך גם לפרשה בתורה שלומדים במשך השבוע – פרשת בשלח, ובפרט לחלק הפרשה השייך ליום ההילולא שחל ביום רביעי בשבוע – מרביעי עד חמישי, שבו מדובר אודות ענין השירה,
915 שבת נא, ב (במשנה).
פתיחה בהקשר
מאמרים מלוקטים חלק ב יו"ד שבט, ה'תשל"ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ח
כמארז"ל כל בעלי השיר יוצאין בשיר ונמשכים בשיר, ומובא בלקו"ת בשם ס' לקו"א של הה"מ, דבעלי השיר הם המלאכים [ויש לקשר זה עם הפירוש (בפשטות) שבעלי שיר הם חיות שנותנים שיר בצוארם, כי גם המלאכים נק' בשם חיות ובהמות], ופירוש יוצאין בשיר הוא, שע"י השיר שאומרים המלאכים הם יוצאים מהכלים שלהם, להתכלל באוא"ס ב"ה.
43 שבת נא, ב (במשנה).
פתיחה בהקשר
מאמרים מלוקטים חלק ג ליל א' דחג השבועות (לפנות-בוקר), ה'תשכ"א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ח
והיינו, שיש גם שירת הנשמות, שהרי הנשמות יש להם עליות תמיד, כמ"ש ילכו מחיל אל חיל, וכמ"ש והי' מדי חודש בחדשו ומדי שבת בשבתו יבוא כל בשר גו', שהו"ע הילוך ועליית הנשמות שעולים לגן עדן העליון וחוזרים לגן עדן התחתון ועולים עוד הפעם לגן עדן העליון, וידוע שכל עלי' היא ע"י שיר, וכמאמר כל בעלי השיר יוצאין בשיר ונמשכין בשיר, וכיון שעליית הנשמות היא למעלה יותר מעליית המלאכים, הרי מובן שגם שירת הנשמות היא יותר משירת המלאכים, ומ"מ לא נזכר בנביאים שירת הנשמות.
15 שבת נא, ב.
פתיחה בהקשר
מאמרי אדה"ז תקס"ו מזמור שיר חנוכת הבית לדוד
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ח
והנה גם הנשמות שבג"ע שבלתי גופים הם יוצאים בשיר ונמשכים בשיר בבחי' הביטול תמידי בלי הפסק בעליות וירידות מג"ע התחתון לעליון ומעליון לתחתון (כמ"ש ילכו מחיל אל חיל וכמארז"ל שאין להם מנוחה לא בעה"ז ולא בעה"ב) כו' וזהו יוצאי' בשיר ונמשכי' בשיר כמ"ש במ"א ולפ"ז צ"ל מפני מה נזכר במרכבת יחזקאל ע"ה השיר של המלאכי' כמ"ש ואשמע אחרי קול רעש כו' ולא נז' בו ולא בשום מקום בתורה <קא>
14 יוצאי' בשיר ונמשכי' בשיר כמ"ש במ"א : שבת נא, ב. ראה לקו"ת ברכה צב, א — כמבואר בלק"א הגדול. מובא עוד בשם הה"מ בסידור עם דא"ח ערה, ב: וכמו שמבואר בספר לק"א הגדול על ענין המשנה כל בעלי השיר יוצאין בשיר. ובס' מאמרי אדה"ז על מארז"ל ע' קכ: יוצאין בשיר ונמשכין בשיר, כמבואר במ"א ע"ז בשם מורי זלה"ה. סה"מ מלוקט ח"ו ע' צה [וע"ש המצוין ע"ז עוד]. ומביא גם פירוש זה בסתם: בתו"א ז, ג. סה"מ תקס"ח ח"א ע' תקנג. תו"ח בראשית לד, ד. מאמרי אדה"א דברים ח"ב ע' תקפב [וע"ש בהמ"מ]. שם דרושי חתונה ע' תקיח. וראה גם בלק"א להה"מ סי' ס"ד וסי' רד"ע ע"ד שירת ישראל שלמעלה משירת המלאכים. ראה גם מאמרי אדה"א דברים ח"ב ע' תקפב, וש"נ.
פתיחה בהקשר
מאמרי אדה"ז תקס"ו להבין שרשי הדברים הנ"ל
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ח
דהנה זה שעיקר עבודת המלאכי' הוא רק הרינה בלבד כנ"ל, הענין הוא לפי שאין להם בחי' השמחה של מצוה עד שיהא להם בחי' שמחה היפך הרינה מאחר שאין להם תומ"צ כלל א"כ אין עבודתם אלא אחת והוא הרינה שהוא רק בחי' גבורות והסתלקות כמאמר כל בעלי השי"ר יוצאין בשי"ר וכמ"ש למעלה.
10 כל בעלי השיר יוצאין בשיר וכמ"ש למעלה : שבת נא, ב. וראה הנסמן לעיל בד"ה מזמור שיר.
פתיחה בהקשר
מאמרי אדה"ז תקס"ו תורה צוה לנו משה
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ח
אך הנה יש להבין מהו פי' בישורו"ן להיות כי בפי' ישורו"ן יש ג"כ לפרש לשון שיר"ה כי פי' ענין היושר שבתיבת ישורון יש לפרשו ג"כ בענין השירה כי הרי לזה הטעם נקרא הניגון בשם שיר לפי שהשיר הוא דבר העגול כטבעת כענין כל בעלי השיר יוצאין בשיר בשבת שהוא אצעדה מברזל או מדבר אחר המסבב לצואר החיה כידוע וכן כל דבר עגול נקרא שיר בלה"ק כידוע וגם השירה בניגון הוא בא בבחי' עיגול ממש כעיגול הגשמי של השיר הגשמי דהנה אנו רואי' בחוש וידוע לכל יודעי נגן בקולות התנועות של הניגון המורכבים שכל אחד מהם מתקשר אל חבירו ומשתלשלי' מתנועה לתנועה עד שיש קשר וחיבור גם לסופו של הניגון עם התחלתו שהרי מיד כשמסיים הניגון מכריחו לחזור לראש הניגון וכאילו סופו עם תחלתו נמשכין בהמשך אחד וענין אחד ובאם שלא יחזור לראש הניגון מיד שסיים את סופו ה"ז כאילו נשאר באמצע הענין והכונה כי קולו' הניגון כולם הם מורכבים יחד בהתכללות כ"כ עד שבלתי נמצא בהן ראש וסוף כלל כמו העיגול גשמי שאין בו מעלה ומטה ולא ראש וסוף כך בניגון בכל פרקיו הוא מתאחד כא' שתחלתו נעוץ בסופו וסופו נעוץ בתחלתו וע"כ כאשר מסיים הניגון מיד חוזר לראשו משא"כ מניגון לניגון אחר יש הפסק בקול בהכרח כידוע וד"ל.
107 כל בעלי השיר יוצאין בשיר : שבת נא, ב. וראה תו"ח פקודי ע' תרסט. סה"מ תקס"ח ח"א ע' תקנג-ד.
פתיחה בהקשר
מאמרי אדה"ז תקס"ו להבין שרש הדברים
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ח
ושרש ענין השיר הנ"ל הנה אמרו במשנה כל בעלי השיר יוצאין בשיר וכו' וקאי על המלאכי' שנקראו בעלי השיר וכידוע לפי שעלייתם למעלה הוא ע"י השיר אך הנה השיר הגשמי הוא כמו רצועה של ברזל סביב הצואר והוא משל להבין שיר של המלאכי' כי הן נמשלי' לבהמות וחיות כידוע אמנם השיר של הנשמות הן מזהב וכסף והוא נעשה כמו הטבעת מכסף או מזהב כו' דהנה בז' מיני מתכות הברזל הוא מדרגה היותר אחרונה מכולם כידוע בפי' אך את הזהב ואת הכסף כו' והענין הוא למעלה היינו בחי' מל' דאצי' שנק' ברזל לגבי אורו' העליונים חג"ת דז"א שהן נק' זהב וכסף כו' וכמו שידוע שיש במל' בחי' גבורות
73 כל בעלי השיר יוצאין בשיר : שבת נא, ב.
פתיחה בהקשר
מאמרי אדה"ז תקס"ו נוסח שני: תורה צוה
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ח
וזהו ענין שמחת תורה, השמחה של התורה עצמה הוא רננה דאוריי' בחי' ישורון השיר היוצא מפנימיות הלב שלמעלה מהדבור שיוצאין בשי"ר ונמשכין בשיר כו' וזה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו ממש [ומיום] הזה ממשיכים שמחה על כל השנה בחדות ה' מעוזינו שמחת התורה שהיא שעשועי המלך ב"ה כו' כנ"ל וד"ל.
49 שיוצאין בשיר ונמשכין בשיר : שבת נא, ב.
פתיחה בהקשר
מאמרי אדה"ז תקס"ו נוסח שלישי: לבאר מ"ש שתכלית העבודה
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ח
ופי' הג' של ישורון הוא מלשון שיר וטבעת שהוא עגול סוכ"ע מקיף הנעלם וכללי, כי הנה ידוע שבלשון הגמרא שיר הוא של ברזל של בהמה וזהו כל בעלי השיר יוצאים בשיר ונמשכים בשיר בחי' ביטול המלאכים בחי' בהמות וחיצוניות העולמות, וטבעת הוא של כסף וזהב בחי' שיר של ישראל וד"ל בחי' תענוג ומקיף הנעלם הנ"ל, ומעין זה הי' להם בשעת מ"ת וזהו נעשה ונשמע שאמרו כו', אך לכאורה מאין הי' זה להם כי כעת הוא מחמת התורה ובדו"ר כנ"ל, אבל בעת הנ"ל לא הי' זה, אך הוא מצד שהיו במצרים בחומר ובלבנים ויצעקו אל ה' בצר כו' ע"י אותות ומופתים וע"י אמונה וד"ל.
65 כל בעלי השיר יוצאים בשיר : שבת נא, ב. וראה תו"א ז, ג. קיג, א. לקו"ת ברכה צח, א.
פתיחה בהקשר
מאמרי אדה"ז תקס"ט להבין שרשי הדברים ערה
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ח
והענין הוא משום דעיקר בחי' שיר הוא בחי' ההעלאה של העלול בעילה שלו כמ"ש במ"א בענין שירה של המלאכים כמ"ש במשנה בעלי השיר יוצאין בשיר כו' שהוא בחי' ביטול היש לאין כו', אך כל בחי' עילה ועלול אינו אלא בבחי' הכלים ולא בבחי' האורות, ולא כדעת הפרד"ס שגם באורות יש בחי' עילה ועלול כמבואר בשער עצמות וכלים, שהרי כל עיקר בחי' התהוות עלול מעילה אינו אלא ע"י אמצעי' הכלים דוקא, כמו התהוות השכל מן המשכיל אינו אלא מבחי' הכלי שלו, דהיינו כאשר יש בחי' כלי וחומר הנושא לצורת כח המשכיל אזי נמשך התהוות שכליים וסברות רבות מכח המשכיל, וכן מן השכל שבמוח דוקא מתהווה התפעלות המדות דהיינו רק מבחי' כלי המוח, אבל כאשר האורות בלתי כלים כמו בכחות הכלולים בעצמות הנפש א"א לומר שיתהווה שם השכל מכח השכל אלא כלולים זב"ז ומתאחדים כולם בנפש כו', וכך יובן למעלה דבבחי' האורות העליונים מצד עצמן הן כלולים במאציל בתכלית האחדות הפשוטה וא"א לומר בהן בחי' השתלשלות עילה ועלול ושהעלול יוכלל בעילתו, רק כשבאים בהתלבשות בבחי' כלים כמו חכמה מוחא קרקפתא כתר חסד דרועא כו', כמו שאנו רואים בחוש שעליית המדות בשכל והשכל למעלה מן השכל אינו [אלא] דרך אמצעי' הכלי ולא בבחי' האורות, והשינה תוכיח שהמדות והשכל עולים כ"א בעצמות הנפש כו' וד"ל.
79 במ"א בענין שירה של המלאכים כמ"ש במשנה בעלי השיר יוצאין בשיר : שבת נא, ב. וראה תו"א ז, ג. קיג, א. לקו"ת ברכה צח, א. סידור עם דא"ח ערה, ב. תו"ח בראשית לד, ד. ובמ"מ שם.
פתיחה בהקשר
מאמרי אדה"ז תקע"ב נוסח אחר: להבין מ"ש במדרש ע"פ וקוי ה'
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ח
וענין רינה הוא כמ"ש שמחה בצפרא רננה ברמשא כי הנה בחי' שיר ושמחה בצפרא הוא בחי' העלא' כמ"ש כל בעלי השיר יוצאי' בשיר כו' והלוים שהם מבחי' גבורות אמרו שיר על כל מעלה ומעלה של ט"ו מעלות שהוא בחי' העלא', וכן מלאכים אומרים שירה בכל בוקר מהשגת אלקו' שבהם ובטלים לגבי אוא"ס המהווה אותם כו', אבל בחי' רינה הוא בחי' אחרת והוא הבא לאחר יאוש שמייאש מאיזה דבר ואח"כ נמצא הדבר ההוא אז שייך רינה, והוא כמ"ש בא יבא ברינה נושא אלומותיו, והוא בחי' רננה ברמשא שכל היום היו בבחי' בירורים והי' אפשר שישארו למטה כו' והוא עד"מ כמו שאדם זורע שדהו בתבואו' שאינו יודע אם יצמחו התבואות או אפשר ירקבו הזרעים ולא יצמח כלום, או כמו שאדם מפזר מעות בשביל מו"מ שאינו יודע אם ירויח או יפסיד, ממילא אח"כ כשיצמח התבואה מגרעין אחד כמה שיבלות וכן כשמרויח במו"מ אז שייך רינה, וכמו"כ יובן בבחי' החכ' שבתורה שירדה בע"ש לברר בירורי' שהוא בחי' ירידה למטה בנוגה כו' שהוא בחי' שאפשר שישאר למטה ולא יכול לברר, ממילא אח"כ לאחר תשלום כל הבירורים אז שייך בחי' רנה, וזהו בא יבא ברנה נושא אלומותיו, כי אלומותיו הוא בחי' בירורים כמ"ש והנה אנחנו מאלמים אלומים כו' שהוא בחי' הבירורי' וביוסף כתי' קמה אלומתי שנתעלה למעלה וכל האלומות של השבטים משתחווים לאלומתי כו', וכשהוא נושא אלומותיו והוא בחי' לאחר כל הבירורי' אז בא יבא ברנה, וזהו שמחה בצפרא רננה ברמשא שהוא בחי' הבירורי' שירדה החכ' ונתלבשה בבחי' חושך דנוג"ה כנ"ל.
39 כל בעלי השיר יוצאי' בשיר : שבת נא, ב. וראה עוד ע"ז במ"מ למאמר שלפני"ז.
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק ד הלכות יום טוב תקב דיני האש ביום טוב א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב
א אין מוציאין האש לא מן העצים ולא מן האבנים ולא מן העפר כגון צפיעי הבקר ולא מן המים שמקרבין נעורת של פשתן אצל זכוכית לבנה מלאה מים שמניחין אותה כנגד עין השמש שיחזור נגהה להנעורת ותדלק כל זה וכיוצא בו אסור לעשות ביו"ט מפני שהוא מוליד דבר חדש ודומה קצת למלאכה וכיון שהיה אפשר לעשות מערב יו"ט אסור לעשות ביו"ט ואם עבר ועשה מותר להשתמש בהאש ביו"ט שלא קנסו חכמים להעושה מלאכה ביו"ט כמו שקנסו להעושה מלאכה בשבת החמורה:
ז רש"י כג, א ד"ה דקמוליד (לענין ריח: קרוב הוא לעושה מלאכה חדשה. וכדלקמן סי' תקיא ס"ז). שבת נא, ב ד"ה כדי (לענין ריסוק שלג: דמי למלאכה. וכדלעיל סי' שכ סט"ז). וראה גם לעיל סי' שיח סכ"ה וש"נ.
פתיחה בהקשר
מאמרי אדמו"ר האמצעי דרושי חתונה ח"ב להבין מה שבברכה כו' משמח חו"כ
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ח
הראשון שעי"ז יעלה למעלה ליכלל במקורו, כמו המלאכים שעולין בשיר כענין שא' כל בעלי שיר יוצאים בשיר כו' וכשבא מקרוב מתבטל ביטול שני כנ"ל בעומד מקרוב להיכל המלך כמו בעמדם תרפנה כנפיהם בביטול פנימי
23 כל בעלי שיר יוצאים בשיר : שבת נא, ב. וראה (בשם הה"מ ממעזריטש): לקו"ת ברכה צח, א. סידור ערה, ד. ס' מאמרי אדה"ז על מארז"ל ע' קכ. ועד"ז בסה"מ תקס"ח ח"א ע' תקנג. ובהנסמן בהמ"מ שם לתחילת המאמר [בח"ב ע' תתנה טור ב]. ועוד.
פתיחה בהקשר
תורת חיים שמות ח"ב פרשת פקודי להבין שרשי הדברים הנ"ל
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ח
הנה בלוים נא' והקימו את המשכן כו' ונשאו את היריעות כו' לפי שהם מבחי' הגבורו' שמעלים כל דבר למעלה ע"י בחי' רשפי אש שלהבת אהבה כו', והיינו מפני שהיה עיקר עבודתם בשיר וכמאמר כל בעלי השיר יוצאי' בשיר שעליות המלאכים מהיכל להיכל יותר גבוה הוא ע"י השיר והן המלאכי' העליונים שנק' בעלי השיר וכמבואר בהיכלו' דפ' פקודי.
151 כל בעלי השיר יוצאי' בשיר : שבת נא, ב (במשנה).
פתיחה בהקשר
נר מצוה ותורה אור שער האמונה סב, א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ח
אור העונג האלקי העליון כאדם שמתענג בפעלו הטוב וידוע שבחי' עונג זה שנמשך בכל פרט מן המדות וכחות הוא עיקר קיומו וחיותו הנצחי כמו גם בהילוך ברגל ועבודה קשה בחומר ולבנים אם מתענג בזה זהו חיותו וקיומו וכ"ש ברוחניות דשכל ומדות ומדו"מ שבלתי העונג המלובש בזה היה נפסק אור מציאותם ונמצא מובן מזה למעל' דבחי' העונג העליון שבא בגלוי מן ההעלם מתגלה תחלה בחכמה שנקרא ראשי' לכל השתלשלות דאבי"ע כנ"ל ומשם יורד ומשתלשל עונג זה בכל פרט ופרט שבהתחלקות ע"ס דאצי' באו"כ וכל פרטי התכללותם זב"ז כנ"ל כמו בחסד שבגבור' עם גבור' שבחסד יש עונג פרטי שהוא חיותו וקיומו ע"ד הנ"ל באדם ולפי זה יובן שבחינת עונג העליון יורד ונמשך בכל פרטי ההשתלשלות עולמות שמקבלים מאו"כ דאצי' בכל פרט ופרט שבמציאות הנבראי' בכל ג' העולמות בכל מלאך ומלאך בפרט עד גם בדצח"מ דעשיה שלנו שגם בהם מאיר מבחינת עונג העליון הנזכר למעלה רק שבא אחר רוב הצמצומים מאד בדרך ירידת המדריגה בעו"ע במלאכים עד המזלות שמשפיעים הרוחניות דדצח"מ כו' וזהו שאמ' שגם הדצ"ח אומ' שירה כמו שהשמים אומ' שירה כמ"ש השמים מספרים כבוד אל כו' כמו חטה מה אומרת כו' פיל מה הוא אומ' כו' ופי' השמים אומרי' לשון הוה שאומ' תמיד בלי הפסק כלל לפי שאם יופסק יופסק אור חיות' ומציאו' התהוותה מאין ליש כו' (וראיה משמש בגבעון דום כידוע) לפי שהשיר הזה הוא עיקר חיות הנברא כנ"ל כי מקור כל החיים העליונים והתחתונים נמשך רק מעולם התענוג העליון כמ"ש כי עמך מקור חיים פי' מקור כל התענוגים כידוע ולפי שמתחלק בכל מלאך ובכל נברא בכל חד לפום שיעורא דילי' לכך זה אומר שירה כך וזה כך כו' וזהו בעלי השיר יוצאין כו' כידוע וד"ל (וראי' לזה הוא מה שאנו רואי' שאין עליי' כל עילה לגבי העליון הימנו רק ע"י השיר דוקא כמו בג"ע שעולין הנשמו' בשיר וכן המלאכים עלייתן דוקא בשיר וכמו השיר ע"ג הקרבן שעיק' עליית הקרבן ע"י השיר) והנה לפ"ז הרי מובן דחכמה דאצי' גם היא נק' עדן מטעם זה שהרי החכמה היא ראשית ומקור לכל ההשתלשלות המסתעפים אח"כ ויורדת ונמשכת בכל פרט ופרט ג"כ כמ"ש כולם בחכמה עשית לפי שכוללת הכל ע"כ נמשכת בכל נברא בפרט (כמו אל אדון על כל המעשים ואפי' בדומם כמו ושמן מחלמיש צור כמ"ש במ"א) מריש כל דרגין עד סוף כל כו' והיינו לפי שבחי' העונג העליון שבעצמות המאציל ראשית הגלוי שלו הוא בחכמה דוקא להיותה בחי' ראשית הגלוי כנ"ל וע"כ נק' החכמ' עדן כנ"ל והוא עונג המורגש ובא בגלוי בחכמ' ויורד ומתצמצם מחכמ' ולמטה עד סוף כל ההשתלשלות דאבי"ע עד דצ"ח דעשי' כנ"ל אך הנה כ"ז הוא בבחי' עונג שבחכמה ולמטה אבל למעלה מבחי' החכמ' הוא הנק' עדן עילא' סתימא' שאינו בא בדרך ירידה למטה כלל וכלל ונק' ענג הנעלם בעצמות המאציל כנ"ל ושם גם בחי' החכמ' נק' עדן כי גם החכמ' שם בבחי' העלם העצמות ונק' חכמ' הקדומ' כמו אנת חכים ולא בחכ' ידיעא (כח"ע דתורה דקדמ' לעולם הנאצל ונק' משל הקדמוני
7 בעלי השיר יוצאין : ראה שבת נא, ב. סה"מ תקס"ה כאן ע' רל.
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תר"ם [כי טובים דודיך מיין] והנה בתושבע"פ כו' ערבים עלי
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ח
(ט"ל) אמנם עבודת הכהנים הי' במקדש בבחי' היותר גבוה מהלוים, ויובן זה ע"פ מ"ש בזח"ג דל"ט ע"ב דיין מסט' דלואי אתי כו', וסטרא דכהנא מיין צלילין נהירין, כי טבע המים שיורדים ממקום גבוה למקום נמוך והוא בחי' כהן שההשפעה יורדת לכה"ג ומשם לכל הכהנים כמארז"ל כה"ג נוטל חלק בראש ענין בחי' הראש הוא בחי' משפיע לכל האברים, ויין הוא בחי' לוים שהיא ההעלאה ממקום נמוך למקום גבוה מאד נעלה, וזהו ג"כ ענין לארמא קלא ברעש ושיר שהוא בחי' התגלות כמארז"ל כל בעלי השיר יוצאי' בשיר בבחי' גילוי ועלי' מלמטלמ"ע, משא"כ הכהנים עבודתם <57>
1204 כל בעלי השיר יוצאי' בשיר : שבת נא, ב (במשנה). ראה גם סה"מ מלוקט ו' ס"ע צה ובהערה לשם.
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תר"ם אז ישיר משה
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ח
ועפ"ז יובן ענין קרי"ס דכתי' אז ישיר משה כו' דהנה אמרז"ל כל בעלי השיר יוצאים בשיר ונמשכים בשיר פי' כדי שיוצא לחוץ מהגבלות הכלי הוא ע"י שיר וכמו מי שהוא בהתפעלות והתלהבות הוא משורר, והנה ענין קרי"ס הוא דיש ב' מדרי' ים וארץ ושניהם במל', ארץ הוא מקור לבי"ע וים הוא מה שכונס אורות אצי' בתוכו, וכמו"כ יובן למעלה בשרש ומקור הראשון ים הוא העגול הגדול שלפני הקו שמעלים האור בתוכו, וענין קרי"ס הוא שבחי' עלמדאת"כ יאיר ויומשך בבחי' עלמדאת"ג, וכמו"כ יובן בשרש ומקור הראשון הי' קרי"ס שהאור דעגול הגדול שלפני הקו יאיר ויומשך בבחי' עלמדאת"ג וזהו יבקע ל' בקיעה שנמשך מבחי' עגול הגדול שלפני הקו.
61 כל בעלי השיר : ראה שבת נא, ב (במשנה). ראה גם סה"מ תרכ"ח ס"ע ו אילך.
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תרמ"א זכור את יום השבת
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ח
והענין הוא דהנה אז ישיר, ושיר הוא בחי' העלאה מלמטלמ"ע כענין כל בעלי השיר יוצאים בשיר שע"י בחי' השירה וזמרה יוצאים מהגבלתם להכלל ולהבטל באוא"ס ב"ה, וכן יובן בענין ישיר שבשירת הים שהוא בחי' ההעלאה מלמטלמ"ע ואז הוא בחי' המשכה מלמעלמ"ט, כי אז הוא בחי' אלף, זיין, זיין הוא בחי' ז' מדות כו' ואל"ף רומז לבחי' אלופו של עולם שז"ע המשכה מבחי' אלופו ש"ע בבחי' ז' מדות, וכשנעשה התחברות בחי' אז עם בחי' ישיר דהיינו משה ובנ"י, כי אז קאי על שרש ומקור הנשמה וכמ"ש נכון כסאך מאז, ולמדו מזה במד"ר בראשית פ"א שכסה"כ קדמה לעולם שנא' נכון כסאך מאז, ונת' שגם נש"י קדמו לעולם לכן הם נק' בשם אז וכמ"ש כגר כאזרח, שפי' אזרח הוא תושב דהיינו שהוא מכבר מאז ומקדם, שנמצא אזרח הוא כמו אז, וכתי' כל האזרח
44 כל בעלי השיר יוצאים בשיר : שבת נא, ב (במשנה). ראה גם סה"מ מלוקט ו' ס"ע צה ובהערה לשם. באוה"ת בשלח כאן ע' תצד: כנודע מהמגיד נ"ע.
ראה גם בשם המגיד — לקו"ת ברכה צח, א. סידור שער החנוכה ערה, ד [ובשניהם: בלק"א הגדול]. מאמרי אדה"ז תקס"ה ח"א ע' רל. מארז"ל ע' קכ. סה"מ תרנ"ג ע' ריח. ויש להוסיף תורה זו בהוספות (לספרי הרב המגיד) שבסו"ס לקו"א ואו"ת הוצאת קה"ת.
אבל בסה"מ תקס"ו ע' ק (ובמהדורת תשס"ד ע' רד — שהוא מקביל ללקו"ת וסידור) לא הובא זה בשם המגיד כ"א: כמ"ש במ"א].
פתיחה בהקשר
ספר השיחות פורים תש"ט
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ח
מ'האָט שוין אַמאָל גערעדט אין דעם, כל בעלי השיר יוצאין בשיר ונמשכין בשיר, אַז מען זינגט אַ ניגון, אַ פנימיות ניגון, וואָס אַ רבי האָט דעם ניגון געזונגען, דער רבי האָט אים מחבר געווען, אָדער ער האָט מיט דעם ניגון געדאַווענט, ער האָט מיט אים אויסגעטאָן.
15 משנה שבת נא, ב.
פתיחה בהקשר