תשעא
כשהי' אדם מניחו בזויות זו מוצאו בזויות אחרת מרוב כריעות והשתחוואות היינו ג"כ כנ"ל מחמת רבוי האור נעשה העדר הכלי וכמשל אדם המדבר לפני המלך וכשרואה שאין המלך פונה אליו היינו שאינו יכול להשיגו הוא נופל לפניו בהשתחוואה ומראה לו העדר הכלי שלו וד"ל.
וזהו בחי' בכל מאודך רעותא דליבא בריח התיכון שנכללו יחד דו"ר בחי' חו"ג שהם הפכים וא"א שיולד מהם דבר חדש כשהם כאו"א בפ"ע אך כשנתגלה בהם בחי' כתר הנ"ל ממילא נעדרו מבחי' כלי שלהם והוכרחו שניהם לבטל אליו ונכללו זה בזה ונעשו יחוד גמור ואז נולד מהם דבר חדש בחי' רעותא דליבא וכמבואר זה במ"א62 באריכות). וזהו מ"ש שמלך הח' הדר כבוד מלכותו הנ"ל, ושם63 עירו שהוא שורה בתוכה הוא פעו מלשון הגמרא פעיו, ופעיו הוא בחי' שירה וקול פשוט הנ"ל.
ופי' הג' של ישורון64 הוא מלשון שיר וטבעת שהוא עגול סוכ"ע מקיף הנעלם וכללי, כי הנה ידוע שבלשון הגמרא שיר הוא של ברזל של בהמה וזהו כל65 בעלי השיר יוצאים בשיר ונמשכים בשיר בחי' ביטול המלאכים בחי' בהמות וחיצוניות העולמות, וטבעת הוא של כסף וזהב בחי' שיר של ישראל וד"ל בחי' תענוג ומקיף הנעלם הנ"ל, ומעין זה הי' להם בשעת מ"ת וזהו נעשה ונשמע שאמרו כו', אך לכאורה מאין הי' זה להם כי כעת הוא מחמת התורה ובדו"ר כנ"ל, אבל בעת הנ"ל לא הי' זה, אך הוא מצד שהיו במצרים בחומר66 ובלבנים ויצעקו67 אל ה' בצר כו' ע"י אותות ומופתים וע"י אמונה וד"ל.
וזהו מ"ש שלע"ל יהי' ויהי בישורון מלך בהתאסף ראשי עם יחד שבטי ישראל, בחי' ראש אחד כתר הכללי היינו שכעת אנו עושים רק הארה בלבד מבחי' ישורון הנ"ל, ולכן א"א להיות יחד שבטי ישראל וכו', ואף שבמ"ת שהי' הארה מבחי' הנ"ל כתיב ויחן68 שם ישראל לשון69 יחיד עכ"ז הי' להם שרי70 אלפים ושרי מאות כו' אבל לע"ל כשיתגלה כתר הכללי יוכללו ויתאספו כולם בראש א' במלך המשיח ולא71 ילמדו איש את רעהו כתיב כי כולם ידעו אותי מקטנם ועד גדולם מצד שיתגלה הבחי' שקטן וגדול שם הוא וד"ל, וזהו שתקרא לע"ל ארץ72 חפץ, חפצי בה
הערות
- 62. במ"א באריכות : ראה לקו"ת שלח מג, א. בלק עא, ג.
- 63. ושם עירו. . פעו : וישלח לו, לט.
- 64. ישורון הוא מלשון שיר וטבעת : ראה לקו"ת שה"ש א, ג.
- 65. כל בעלי השיר יוצאים בשיר : שבת נא, ב. וראה תו"א ז, ג. קיג, א. לקו"ת ברכה צח, א.
- 66. בחומר ובלבנים : שמות א, יד.
- 67. ויצעקו אל ה' : תהלים קז, ו.
- 68. ויחן שם ישראל : יתרו יט, ב.
- 69. לשון יחיד : מכילתא ופרש"י שם.
- 70. שרי אלפים ושרי מאות : יתרו יח, כא. כה.
- 71. ולא ילמדו איש את רעהו : ירמי' לא, לג.
- 72. ארץ חפץ, חפצי בה : מלאכי ג, יב. ישעי' סב, ד.
רש"י על שמות י״ט:ב׳ - הטקסט מספריא
ויסעו מרפידים. מַה תָּ"לֹ לַחֲזֹר וּלְפָרֵשׁ מֵהֵיכָן נָסְעוּ, וַהֲלֹא כְבָר כָּתַב שֶׁבִּרְפִידִים הָיוּ חוֹנִים, בְּיָדוּעַ שֶׁמִּשָּׁם נָסְעוּ? אֶלָּא לְהַקִּישׁ נְסִיעָתָן מֵרְפִידִים לְבִיאָתָן לְמִדְבַּר סִינַי, מַה בִּיאָתָן לְמִדְבַּר סִינַי בִּתְשׁוּבָה, אַף נְסִיעָתָן מֵרְפִידִים בִּתְשׁוּבָה (מכילתא):
ויחן שם ישראל. כְּאִישׁ אֶחָד בְּלֵב אֶחָד, אֲבָל שְׁאָר כָּל הַחֲנִיּוֹת בְּתַרְעוֹמוֹת וּבְמַחֲלֹקֶת:
נגד ההר. לְמִזְרָחוֹ, וְכָל מָקוֹם שֶׁאַתָּה מוֹצֵא נֶגֶד, פָּנִים לַמִּזְרָח (שם):
ויסעו מרפידים AND THEY JOURNEYED FROM REPHIDIM — What does Scripture teach us by again expressly stating from where they set forth on the journey, for is it not already written (Exodus 17:1) that they had encamped at Rephidim and it is therefore evident that they set forth from there?! But Scripture repeats it in order to make a comparison with the character of their journey from Rephidim to that of their arrival in the wilderness of Sinai! How was it in the case of their arrival in the wilderness of Sinai? They were in a state of penitence (as shown by the unanimity with which they encamped before the mountain: cf. Rashi on the end of this verse)! Thus, too, their setting forth from Rephidim was in a state of repentance for the sin they had committed there (see Exodus 17:2) (Mekhilta).
ויחן שם ישראל AND THERE ISRAEL ENCAMPED as one man and with one mind — but all their other encampments were made in a murmuring spirit and in a spirit of dissension (Mekhilta).
נגד ההר BEFORE THE MOUNTAIN — i. e. at its east side (Mekhilta), for wherever you find the word נגד referring to a locality it signifies with the face towards the east of the place mentioned.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.