שיוך משוער לקטע
אגרות קודש כרך כח י'תתקי
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ה, ז
ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד .
7 ברוך . . ועד פסחים נו, א. ב"ר פצ"ח, ג.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך ל ויצא שיחה ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ז
ביתו, בית ישראל , שכאו"א מהם יש לו נשמה קדושה וכלולה בנשמת יעקב — שזוהי מעלתו של יעקב , בחיר האבות שהיתה "מטתו שלימה", דלא כאברהם ויצחק ש"יצאו מהם" ישמעאל ועשו .
27 ויק"ר פל"ו, ה. וראה פסחים נו, א. תו"כ בחוקותי כו, מב. ספרי ואתחנן ו, ד. האזינו לב, ט.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך לב בחוקותי שיחה א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ז
אבל לאידך יש מעלה ביעקב , שדוקא משום שהי' בן יצחק ובן בנו של אברהם , לכן, אע"פ שלא הי' זקוק למסירת נפש דאברהם (ודיצחק), מ"מ, להיות שנולד ונתגדל ע"י אברהם ויצחק , הרי מעשיו ועבודתו היו בתכלית הקדושה, ובפשטות, שמילדותו הי' "יושב אהלים", "אהלו של שם ואהלו של עבר", ועד שלא הי' פסול בזרעו (אף שאברהם יצא ממנו ישמעאל ויצחק יצא ממנו עשו ), ולכן נקרא "בחור שבאבות".
36 פסחים נו, א. ויק"ר (וראה גם תו"כ) פרשתנו כאן. ובכ"מ. רש"י ויחי מז, לא (וראה רש"י ישעי' כט, כב).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך לה וישלח שיחה ג
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ז
דלהיות שרק יעקב היתה "מטתו שלימה" (דלא כאברהם שיצא ממנו ישמעאל ויצחק שיצא ממנו עשו ), הרי מובן, שהוא עיקר ה"אבות" של עם ישראל , ה"כלל" של כל בנ"י עד סוף כל הדורות (ובלשון רבינו הזקן, דנשמת יעקב היתה "כלולה מכל הנשמות שבישראל"), ולכן נק' "אומה זו" בשם "עם ישראל" (שמו של יעקב ).
24 ראה פסחים נו, א. ויק"ר פל"ו ה . ספרי ואתחנן ו, ד. האזינו לב, ט.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך לו תצוה שיחה א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ז
ויש לבאר זה ע"פ מ"ש בספרים לגבי שמות בנ"י שעל כתפות האפוד, דכ"ה אותיות שבכל אבן הן כנגד כ"ה אותיות דשמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד , כ"ה אותיות דשחרית וכ"ה דערבית, ועוד פירוש, דמ"ש "ששה משמותם על" הוא "ר"ת שמע , שאמרו שמע ישראל" , והיינו דכ"ה אותיות שעל כתף הימיני הוא לנגד שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד , וכ"ה אותיות שעל כתף שמאלי הוא ששה של ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד (שבכל אחד מהם יש ו' תיבות וכ"ה אותיות), וכדאיתא בגמרא שאמרו השבטים "כשם שאין בלבך אלא אחד כך אין בלבנו אלא אחד" .
51 פסחים נו, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך ג ויצא שיחה א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ז
אבל אצל יעקב היתה "מטתו שלימה", כל בניו היו שלמים, כי לכולם הגיעה קדושתו של יעקב אבינו .
2 ויק"ר פל"ו, ה. וראה ג"כ פסחים נו, א. ספרי דברים ו, ד. שם לב, ט.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך טו תולדות שיחה א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ז
מצד שני, "אברהם יצא (ו"נפרד") ממנו ישמעאל" , וישמעאל לא הוגדר כ"ישראל", ולכן הוא לא היה יורשו של אברהם , גם לאחר שחזר בתשובה, ככתוב "לא יירש בן האמה הזאת עם...
10 פסחים נו, א. ויק"ר פל"ו, ה. ספרי דברים ו, ד. האזינו לב, ט. ברכה לג, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך טו ויצא שיחה ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ז
אהבה זרה היא מדה הנוגדת לאהבת ה', ולעומת יראת ה' עלולה להיות "יראה רעה או כעס", וכדברי חז"ל "אברהם יצא ממנו ישמעאל" – אהבה של "לעומת זה", ו"יצחק יצא " ממנו עשו" – יראה של לעומת זה.
93 ויק"ר פל"ו, ה. פסחים נו, א. ספרי דברים ו, ד. לב, ט. לג, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך טז ויקהל שיחה ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב
כדברי הגמרא על חזקיהו ש"גירר עצמות אביו על מטה של חבלים" .
35 פסחים נו, א. ובפרש"י., ברכות י, ב. ובפרש"י.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך כ תולדות שיחה א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ז
אברהם יצא ממנו ישמעאל – חסד דקליפה, ויצחק יצא ממנו עשו – על חרבך תחיה, גבורה דקליפה.
17 פסחים נו, א. ויק"ר פל"ו, ה. ועוד. וראה ס' הליקוטים (הצ"צ) ערך ישמעאל .
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך כ תולדות שיחה ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ז
כפי שמדייקים חז"ל בלשונם "יצחק יצא ממנו עשו" , עשו יצא ונפרד מתחומו של יצחק .
19 פסחים נו, א. ועוד.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך כ ויחי שיחה א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ז
האספו ואגידה לכם את אשר יקרא אתכם באחרית הימים", אומרים חז"ל:
2 פסחים נו, א. פרש"י עה"פ (בשינויים – נת' בלקו"ש ח"י ע' 171). וראה לקמן סעיף ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך כא שמות שיחה ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ז
– זאת אומרת שעבודתו מביאה את העולם ואת כל סדר ההשתלשלות לתכליתו, "שלכך נברא מתחילתו", שתהיה דירה לו יתברך בתחתונים – אזי עבודת ה' שלו היא בחיות אחרת לגמרי ובמידה רבה ביותר של הידור...
60 ראה לקו"ש [המתורגם] ח"כ ע' 258 ואילך – (משיחת ש"פ דברים תש"מ) בביאור מחז"ל (פסחים נו, א. ועוד) ביקש יעקב לגלות לבניו קץ הימין .
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך כה ויגש שיחה א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ז
"אברהם יצא (ונפרד) ממנו ישמעאל ..
34 פסחים נו, א. ויק"ר פל"ו, ה. ועוד.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ ויצא, ט' כסלו ה'תשי"א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ז
ובהקדמה – שסדר ההנהגה של יעקב הוא הסדר של ישראל בטהרתם, כפי שהם מובדלים לעצמם, ובלשון חז"ל "אברהם יצא ממנו ישמעאל כו' יצחק יצא ממנו עשו" , משא"כ "יעקב מטתו שלימה".
543 ויק"ר פל"ו, ה. וראה שבת קמו, א. פסחים נו, א. ספרי ואתחנן ו, ד. האזינו לב, ט. ברכה לג, ב. פרש"י פרשתנו כח, כא.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום ג' פ' וישב, י"ט כסלו ה'תשט"ו
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ה
ואז יהי' גם הענין ד"ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד" – שאומרים לאחרי הפסוק "שמע ישראל גו' ה' אחד" – בגילוי לעין כל , שלכן לא יאמרוהו בלחש, כבזמן הזה (מפני שעדיין אין זה בגלוי, כל זמן שלא נתקיים היעוד "את רוח הטומאה אעביר מן הארץ"), אלא בקול רם ,
165 פסחים נו, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ במדבר, מבה"ח וער"ח סיון, ה'תשט"ו
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ז
והענין בזה, שהשבטים הם המשכה מהאבות, דהאבות הם מרכבתא עילאה, היינו בחי' אצילות, והשבטים שהם המשכה מהאבות, כוכבא דשביט, הם ממשיכים בחי' אצילות גם בבי"ע, וכמאמר רז"ל שהשבטים אמרו ליעקב כשם שאין בלבך אלא אחד כך אין בלבנו אלא אחד , היינו, שממשיכים בחי' אחד גם בבי"ע.
9 פסחים נו, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם יום שמחת תורה, ה'תשט"ז
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ה, ז
ולאח"ז, בירידתה למטה, ה"ה רק הארה דהארה, ומהארה דהארה זו נעשית התהוות עולמות בי"ע, ועז"נ ברוך שם כבוד מלכותו (ורק לאח"ז נעשה) לעולם ועד , דמלכותו היא הארה, כבוד מלכותו הוא הארה ממלכותו , הארה דהארה, ושם כבוד מלכותו הוא הארה דהארה דהארה.
10 פסחים נו, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת מוצש"ק פ' וישב, כ"ף כסלו ה'תשי"ז
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ה, ז
וזוהי פעולתה של תורת החסידות – להוציא מטעות זה ולהעמיד בציור אחר לגמרי, שיהי' ניכר אצלו הענין ד"הוי' אחד ושמו אחד" בכל עניניו, ועד שיומשך בעולם , כהנוסח "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד" , ובאופן של דירה נצחית לעד ולעולמי עולמים.
240 פסחים נו, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם יום ב' דחג השבועות, ה'תשי"ז
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ז
והענין בעבודה הוא שצ"ל התכללות ג' הקוין חג"ת, דמקו החסד בלבד, בחינת אברהם , יצא ממנו ישמעאל , ומיצחק, קו הגבורה, יצא ממנו עשו .
18 פסחים נו, א. ויק"ר פל"ו, ה. לקו"ת ואתחנן ה, א. שה"ש ט, ד.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ליל שמחת תורה ה'תשח"י
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ז
כי מחו"ג אפשר להשתלשל מהם עד שתהי' יניקה כו', וכמו אברהם שיצא ממנו ישמעאל ויצחק שיצא ממנו עשו , ולכן צריך לאוגדם ולמנוע התפשטותם והפירוד שלהם מהשדרה (מקורם).
83 ראה פסחים נו, א. ויק"ר פל"ו, ה. ועוד.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם פורים, ה'תשח"י
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ה, ז
ובכללות הם ב' אופני ההתבוננות דשמע ישראל הוי' אלקינו הוי' אחד, וברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד , שזהו כללות החילוק שבין יחודא עילאה ויחודא תתאה.
104 פסחים נו, א. ועוד.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם י"ב תמוז, ה'תשח"י
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ז
והנה, פשטות הענין בזה הוא לפי שאברהם יצא ממנו ישמעאל , ויצחק יצא ממנו עשו , ורק יעקב היתה מטתו שלימה, שהם כללות בנ"י.
20 פסחים נו, א. ויק"ר פל"ו, ה.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ דברים, שבת חזון (תשעה-באב נדחה), ה'תשח"י
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ז
והענין בזה, דהנה, שרש ענין בשכמל"ו הוא מיעקב אבינו , כמארז"ל שכאשר אמרו השבטים ליעקב שמע ישראל הוי' אלקינו הוי' אחד, פתח יעקב ואמר בשכמל"ו.
43 פסחים נו, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם יום ב' דחג הסוכות, ה'תשי"ט
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ז
והענין הוא, דאהלי קדר קאי על הלעו"ז (כמארז"ל שאברהם יצא ממנו ישמעאל ויצחק יצא ממנו עשו ), שהם י"א נשיאים דלעו"ז, וכנגדם הם י"א סממני הקטורת.
45 פסחים נו, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ שמות, כ"ג טבת, מבה"ח שבט, ה'תשי"ט
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ה, ז
מבואר בחסידות בריבוי מקומות, שהאור האלקי שנמשך להחיות ולהוות את העולם , הוא רק בחינת "שם" של הקב"ה, שהוא הארה בלבד.
18 כמ"ש (תהלים קמח, יג) "הודו על ארץ ושמים", וכמ"ש (פסחים נו, א) "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד" , ברוך מלשון המשכה (ראה תו"א ויחי מז, ב. ובכ"מ), היינו, שההמשכה "לעולם ועד" היא רק מבחינת שם כבוד מלכותו (מהנחה בלתי מוגה).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ נצבים-וילך, כ"ג אלול, ה'תשי"ט
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ז
וזהו ג"כ החילוק בין ג' האבות, שאברהם הוא בקו הימין , ועבודתו היא בעמוד הצדקה וגמ"ח, כללות המצוות, ויצחק בקו השמאל, ועבודתו היא בעמוד העבודה, ויעקב בקו האמצעי, ועבודתו היא העמוד דתורה, הנה אברהם יצא ממנו כו' וכן יצחק יצא ממנו כו', היינו, שמצד קו הימין וכן מצד קו השמאל יש ענין של יציאה לגמרי, ורק יעקב שהוא קו האמצעי היתה מטתו שלמה.
25 ראה פסחים נו, א. ויק"ר פל"ו, ה. וראה לקו"ת ואתחנן ה, א. שה"ש ט, ד.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם יום ב' דחג הסוכות, ה'תש"כ
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ז
וזהו גם תוכן מארז"ל במעלת יעקב לגבי אברהם ויצחק – לא כאברהם שיצא ממנו ישמעאל , לא כיצחק שיצא ממנו עשו , אלא כיעקב שהיתה מטתו שלימה, ועוד אמרו רז"ל "לא כאברהם כו' כיצחק כו' אלא כיעקב שכתוב בו ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה", שזוהי "נחלה בלי מצרים".
42 פסחים נו, א. ספרי ואתחנן ו, ד. ויק"ר פל"ו, ה. פרש"י ויחי מז, לא.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם י"ב תמוז, ה'תש"כ
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ז
אך עדיין אין זה תכלית השלימות, וכמארז"ל אברהם יצא ממנו כו' יצחק יצא ממנו כו', שאפשר להיות יניקה ללעו"ז, כי, כל זמן שחסר פרט בהרצון הרי זה חסר בכללות הענין, ולכן יכולה להיות יניקה ללעו"ז.
77 ראה פסחים נו, א. ויק"ר פל"ו, ה. לקו"ת ואתחנן ה, א. שה"ש ט, ד.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם משיחת יום ב' פ' לך לך, ג' מרחשון, ה'תשכ"א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ז
"אברהם – יצא ממנו ישמעאל" ו"יצחק – יצא ממנו עשו" , כלומר, שמדריגות הקדושה שלהם לא הגיעו לכל בניהם, אלא הי' גם "יצא ממנו" , ישמעאל ועשו יצאו משייכותם לאברהם ויצחק ; ואילו בנוגע ליעקב – "מטתו שלימה", כל בניו היו שלמים, כי לכולם הגיעה קדושת יעקב אבינו .
3 ויק"ר פל"ו, ה. וראה ג"כ פסחים נו, א. ספרי ואתחנן ו, ד. האזינו לב, ט.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום ה' פ' וישב, י"ט כסלו, ה'תשכ"א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ז
שפיכות דמים – קו השמאל, גילוי עריות – קו הימין (שזהו שמצינו שבני ישמעאל לא רצו לקבל את התורה שנאמר בה "לא תנאף", כיון ששרשם הוא מהפסולת של קו הימין , "אברהם יצא ממנו ישמעאל" ), ועבודה זרה – הניגוד ליחידו של עולם – בקו האמצעי, שמגיע עד פנימיות ועצמות א"ס ב"ה.
222 פסחים נו, א. ויק"ר שבהערה 198. ועוד.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ בראשית, מבה"ח מרחשון, ה'תשכ"ה
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ה, ז
וזהו גם הביאור לכך שבסיום תפלת נעילה דיוהכ"פ – ענין התשובה – זועקים לא רק "שמע ישראל גו' ה' אחד" (יחודא עילאה ), אלא גם "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד" – כיון שהתשובה דיוהכ"פ פועלת המשכת "שם כבוד מלכותו" בעולם ("לעולם ועד" ), ופועלים זאת באופן פנימי וקבוע, שלכן מכריזים זאת ג' פעמים, ד"בתלת זימני הוי חזקה" , שכן יקום.
839 פסחים נו, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת* ש"פ תולדות, ב' כסלו, ה'תשכ"ה
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ז
אברהם – יצא ממנו ישמעאל , חסד דקליפה.
1348 פסחים נו, א. ויק"ר פל"ו, ה.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ ויחי, י"ד טבת, ה'תשכ"ה
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ז
יעקב אל בניו ויאמר האספו ואגידה לכם את אשר יקרא אתכם באחרית הימים , ופירשו רז"ל , ביקש יעקב לגלות לבניו קץ הימין , ונסתלקה ממנו שכינה .
133 פסחים נו, א. וראה ב"ר פצ"ח, ב. זח"א פרשתנו רלד, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ ויחי, י"ד טבת, ה'תשכ"ה
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ז
הביאור בפירוש רש"י על הפסוק "ואגידה לכם" , "ביקש לגלות את הקץ ונסתלקה ממנו שכינה והתחיל אומר דברים אחרים" – כיון שלא מצינו המשך ל"אגידה לכם" , ולאח"ז אמר יעקב מחדש "הקבצו ושמעו" ; ביאור פרטי השינויים בפירוש רש"י מלשון הש"ס ; וההוראה, שגם בדורנו זה, בחושך כפול ומכופל, ישנו הכח לגלות את הקץ – הוגה ע"י כ"ק אדמו"ר שליט"א, ונדפס בלקו"ש ח"י ע' 167 ואילך.
428 פסחים נו, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום ב' דחג הסוכות, ה'תשכ"ג
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ז
אצילות לבי"ע ), שזהו ענינו של יעקב , שעיקר עבודתו היתה בחוץ-לארץ , ששם העמיד את בית ישראל באופן ש"מטתו שלימה" (משא"כ אברהם שעיקר עבודתו היתה לאחרי שבא לארץ כנען , ומאז לא יצא משם רק למשך ג' חדשים ).
258 ויק"ר פל"ו, ה. פרש"י ויחי מז, לא. וראה פסחים נו, א. תו"כ בחוקותי כו, מב. ספרי ואתחנן ו, ד. האזינו לב, ט.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת אור ליום ב' דחול המועד סוכות, ח"י תשרי, שמחת בית השואבה, ה'תשכ"ג
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ז
אע"פ ש"אחד הי' אברהם" , ויצחק הי' "עולה תמימה" – הנה דוקא יעקב הי' "בחיר שבאבות" (כלשון המדרש ), שהיתה מטתו שלימה, לא כאברהם שיצא ממנו כו', ולא כיצחק שיצא ממנו כו' .
463 פסחים נו, א. ויק"ר שם.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת אור ליום ג' דחול המועד סוכות, י"ט תשרי, שמחת בית השואבה, ה'תשכ"ד
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ז
גילוי עריות – מקו הימין , חסד, שזהו ענינו של ישמעאל שיצא מאברהם , והיינו, שמחסד דקדושה (אברהם ) נשתלשל חסד דלעו"ז (ישמעאל ), וזהו שאמרו בני ישמעאל שאינם יכולים לקבל על עצמם הציווי ד"לא תנאף" ; שפיכות דמים – מקו השמאל, גבורה, שזהו ענינו של עשו שיצא מיצחק 223; ועבודה זרה – הלעו"ז דענין האמונה שבקדושה, אמונת ה' ויחוד ה', אהבת ה' ויראת ה', שזהו קו האמצעי שבו תלויים כל הענינים.
425 פסחים נו, א. ועוד.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום ה' פ' וישב, י"ט כסלו, ה'תשכ"ד
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ז
כמ"ש "ויבוא יעקב שלם", "מטתו שלימה" , ועד שהי' מוכן כבר ללכת אל הגאולה האמיתית שאין אחרי' גלות – הרי זה ע"פ דין הנגלה בדוגמת דברי הגמרא בנוגע ל"צדיק גמור", שאין לו מה להתיירא כו'.
1324 ויק"ר פל"ו, ה. פרש"י ויחי מז, לא. וראה פסחים נו, א. תו"כ בחוקותי כו, מב. ספרי ואתחנן ו, ד. האזינו לב, ט.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום ב' פ' נח, כ"ט תשרי, ה'תשכ"ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ה
והיינו, שאע"פ שהענין דק"ש (שעיקרו הוא פסוק ראשון ) הוא "שמע ישראל הוי' אלקינו הוי' אחד" [ומיד לאח"ז אומרים שנמשך "(ברוך ) שם כבוד מלכותו (עד) לעולם ועד" ], מ"מ, ישנו מצב שצריכים להפסיק מאמירת ק"ש, שזהו"ע ד" יפטר אדם מחבירו".
650 פסחים נו, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ וישב, כ"א כסלו, ה'תשכ"ח
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ז
ואף שאמרו חז"ל אברהם יצא ממנו ישמעאל , שהוא בבחי' יציאה כו', מ"מ, הרי זה ממנו (מאברהם ).
2639 פסחים נו, א. ויק"ר פל"ו, ה.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ האזינו, י"ג תשרי, ה'תשכ"ט
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ז
דאברהם יצא ממנו ישמעאל ויצחק יצא ממנו עשו , ואף שהוא רק בדרך יצא מ"מ הרי יצא ממנו .
471 ויק"ר שם. פסחים נו, א. ספרי ואתחנן ו, ד. ועוד.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ מקץ, שבת חנוכה, אדר"ח טבת, ה'תשכ"ט
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ה
וזהו גם שלאחר "שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד" , אומרים בפסוק השני "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד " – שהו"ע ההמשכה בכל העולמות, עד לעולם העשי', ובאופן של קיום נצחי, בנוגע לכל עניני הברכות שישנם בפרשה ראשונה (ברמז) ובפרשה שני', ועד ל"אני הוי' אלקיכם אמת" (שהרי אין להפסיק בין "אלקיכם" ל"אמת" ), וכיון שזהו "אמת", הרי זה נמשך בכל הדרגות, וכפי שיהי' בגילוי בביאת משיח צדקנו, שאז יקויים היעוד "ונגלה כבוד הוי' וראו כל בשר יחדיו כי פי הוי' דיבר".
666 פסחים נו, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ מטות-מסעי, מבה"ח מנחם-אב, ה'תשכ"ט
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ה
והיינו, שעיקר העבודה היא עבודת הבירורים, שהיא לא באופן של יחו"ע, אלא באופן של יחו"ת דוקא, ולכן מצינו שהנהגת אנשי יריחו שהיו כורכין את שמע ולא היו מפסיקין בין אחד לואהבת באמירת בשכמל"ו, היינו, שעבודתם היתה באופן של יחו"ע (שמע גו' אחד ), ולא באופן של יחו"ת (בשכמל"ו39), היתה שלא ברצון חכמים , כיון שעיקר העבודה היא באופן של יחו"ת דוקא, אלא שצ"ל בזה ג"כ בחי' הביטול דיחו"ע במעט מזעיר עכ"פ, שאז תהי' העבודה דיחו"ת עבודה אמיתית.
668 פסחים נו, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום ה' פ' האזינו, וא"ו תשרי, ה'תש"ל
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ה, ז
ומתוך שמחה וטוב לבב מסיימים את העבודה של עשי"ת – תשובה עילאה, וממשיכים את "הוי' הוא האלקים" , לאחרי ההקדמה ד"ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד" , וההקדמה שלפנ"ז:
370 פסחים נו, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם מוצש"ק פ' בא, יו"ד שבט ה'תש"ל
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ז
לבאר זה ע"פ מה דאיתא בגמרא ביקש יעקב לגלות לבניו קץ הימין ונסתלקה ממנו שכינה , אמר , שמא חס ושלום יש במטתי פסול כו', אמרו לו בניו כו' כשם שאין בלבך אלא אחד כך אין בלבנו אלא אחד .
563 פסחים נו, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ ויקרא, פ' זכור, י"ג אדר שני, ה'תש"ל
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב
וא"כ, מדוע באמת הוצרכו למחול ?
2402 ואדרבה: מוטב שלא ימחלו לו , כדי שיתכפר לו . וע"ד שמצינו בחזקי' ש"גירר עצמות אביו על מטה של חבלים והודו לו" , "משום כפרה" (פסחים נו, רע"א ובפרש"י).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ פינחס, מבה"ח מנחם-אב, ה'תשל"א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ז
והרי מציאותו של גוי היא לא רק חיצוניות בעלמא (כנ"ל), אלא חיצוניות דחיצוניות, כי, גם את החיצוניות לאמיתתה – לוקח יעקב (יהודי) דוקא, שזהו ענין ירושת הארץ ששייכת ליעקב דוקא, כפי שמצינו שגם לאחרי שאברהם ביקש מהקב"ה "לו ישמעאל יחי' לפניך" , והקב"ה נענה לבקשתו באמרו "ולישמעאל שמעתיך" , הנה לאח"ז אמר לו "גרש את האמה הזאת ואת בנה וגו' כי ביצחק (דוקא) יקרא לך זרע" , ובזה גופא – "ביצחק , ולא כל יצחק" , והיינו, שאע"פ ש"אח עשו ליעקב" , מ"מ, "ואוהב את יעקב ואת עשו שנאתי" , ולכן, דוקא יעקב – שמטתו שלימה (לא כאברהם שיצא ממנו כו' וכן יצחק שיצא ממנו כו' ) – הוא היורש של יצחק .
383 פסחים נו, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום ד' פ' עקב, כ"ף מנחם-אב, ה'תשל"א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ז
לאחוזת עולם" – כך נאמר בפירוש שהנתינה לאברהם ולזרעו אחריו היא (לא לישמעאל ש"יצא ממנו" , אלא) ליצחק , ובזה גופא – " ב יצחק (יקרא לך זרע) ולא כל יצחק" , אלא יעקב ובניו , ש"מטתו שלימה" (ואע"פ שגם אצלו היו כמה סיפורים וכמה ענינים,
687 פסחים נו, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ עקב, מבה"ח אלול, ה'תשל"א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ז
וחג הסוכות (וכל הענינים השייכים אליו) – שמפסולת גורן ויקב ("באספך מגרנך ומיקבך" ) עושים (לא רק ענין של רשות, אלא) מצוה נעלית ביותר, מצות סוכה (שנקראת ע"ש הסכך ) – קשור עם יעקב אבינו 14, שבו נאמר "ולמקנהו עשה סוכות", קו האמצעי, שהו"ע התורה, שהרי יעקב הי' "יושב אהלים" , "אהלו של שם ואהלו של עבר" , והיתה מטתו שלימה (לא כאברהם שיצא ממנו ישמעאל , ולא כיצחק שיצא ממנו עשו ).
862 תו"כ בחוקותי כו, מב. ויק"ר פל"ו, ה. פרש"י ויחי מז, לא. וראה פסחים נו, א. ספרי ואתחנן ו, ד. ברכה לב, ט.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום שמחת תורה, ה'תשל"ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ז
וזהו אופן ההנהגה של יעקב – לא כאברהם שיצא ממנו ישמעאל , ולא כיצחק שיצא ממנו עשו , אלא באופן ש"מטתו שלימה" , ומזה נעשית אח"כ "נחלה בלי מצרים"231.
1085 פסחים נו, א. ועוד.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום ג' פ' וישב, י"ט כסלו, ה'תשל"ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ז
– בגלל שזוהי הארץ שהקב"ה נתנה באופן של "ברית עולם" לאברהם ולזרעו אחריו, ו"זרעו" של אברהם הוא יצחק , ולא ישמעאל , כמ"ש "ביצחק יקרא לך זרע", ובנוגע ליצחק גופא – " ב יצחק ולא כל יצחק" , אלא רק יעקב , שאצלו הי' הענין ד"מטתו שלימה" , ולכן, כאשר אינו יהודי רוצה להיות יהודי, עליו לשמוע ולהתנהג ע"פ רצונו של יעקב ,
2313 ויק"ר פל"ו, ה. פרש"י ויחי מז, לא. וראה פסחים נו, א. ספרי ואתחנן ו, ד. ברכה לב, ט.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ נצבים-וילך, כ"ה אלול, ה'תשל"ג
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ז
"תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב" , ופסוק ראשון מפרשת "שמע ישראל" (כולל גם "ברוך שם" – מתורה שבע"פ), וגם מתורת הבעש"ט (בהקדמת:
1754 פסחים נו, א. ועוד.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
מאמרים מלוקטים חלק א ש"פ האזינו, י"ג תשרי, ה'תשכ"ט
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ז
דאברהם יצא ממנו ישמעאל ויצחק יצא ממנו עשו , ואף שהוא רק בדרך יצא מ"מ הרי יצא ממנו .
29 ויק"ר שם. פסחים נו, א. ספרי ואתחנן ו, ד. ועוד.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
מאמרים מלוקטים חלק ב מוצאי ש"פ ויצא, ט' כסלו, אור ליו"ד כסלו - בחדרו - ה'תשל"ח
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ז
וזה שיציאתו היתה באופן כזה שיברר הניצוצות שבחרן, ותהי' מטתו שלימה, לא כאברהם שיצא ממנו ישמעאל ולא כיצחק שיצא ממנו עשו , הענין הוא, דהנה כתיב וידו אוחזת בעקב עשו (ולכן) ויקרא שמו יעקב .
30 ויק"ר פל"ו, ה. וראה פסחים נו, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
מאמרים מלוקטים חלק ב ש"פ מקץ, שבת חנוכה ה'תשמ"ח
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ה, ז
וזהו שהנס דנצחון המלחמה הי' בכ"ד כסלו והנס דמציאת פך השמן הי' בכ"ה כסלו, כי מספר כ"ד רומז על יחו"ת כנגד כ"ד האותיות שבברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד , ומספר כ"ה רומז על יחו"ע כנגד כ"ה האותיות שבפסוק שמע ישראל גו' הוי' אחד.
16 פסחים נו, א. ועוד.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
מאמרים מלוקטים חלק ב מוצש"ק פ' בא, יו"ד שבט ה'תש"ל
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ז
ויש לבאר זה ע"פ מה דאיתא בגמרא ביקש יעקב לגלות לבניו קץ הימין ונסתלקה ממנו שכינה , אמר , שמא חס ושלום יש במטתי פסול כו', אמרו לו בניו כו' כשם שאין בלבך אלא אחד כך אין בלבנו אלא אחד .
66 פסחים נו, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
מאמרים מלוקטים חלק ב מוצש"ק פ' בא, יו"ד שבט, ה'תשל"ז
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ז
וכמו שמבאר כ"ק אדמו"ר האמצעי בשער התשובה [בקיצור] במאחז"ל שהשבטים אמרו ליעקב כשם שאין בלבך אלא אחד כך אין בלבנו אלא אחד .
95 פסחים נו, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
מאמרים מלוקטים חלק ב יום ה' פ' בשלח, ט"ו בשבט, ה'תשל"ז
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ז
ועד"ז הוא בכללות העבודה דעולמות בי"ע, הרי אמרז"ל שצ"ל כשם שאין בלבך אלא אחד כך אין בלבנו אלא אחד , היינו שצריכים לזכור מה שאין בלבך (של יעקב , אצילות) אלא אחד , וזה פועל שאין בלבנו (השבטים, בי"ע) אלא אחד כשם שאין בלבך כו'.
72 פסחים נו, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
מאמרי אדה"ז תקס"ו להבין ענין ק"ש
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ה, ז
ואח"כ ממשיכים יחוד זה בבשכמל"ו והוא בבחי' מל' דאצי' כמו שהיא מסתתרת בבי"ע שהן עולמות הנפרדים וגם בעולמות והיכלות דבי"ע יש בחי' היחוד הזה העליון שהי' בבחי' המדות דאצי' רק שהוא בא בירידת המדרגה יותר והיינו שאור א"ס יורד גם למטה יותר וזהו פי' ברוך לשון המשכה כידוע והוא מבחי' עצמות המאציל בשם כבוד מלכותו שהן ג' עולמות הידועים בי"ע כו' וזה היחוד נק' יחודא תתאה לגבי יחוד העליון דהוי' אחד כנ"ל כידוע וד"ל.
70 בבשכמל"ו : פסחים נו, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
מאמרי אדה"ז תקס"ו להבין שרשן של הדברים הנ"ל
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ז
והיינו שימצא בלבוש החשמ"ל ב' בחי' ומדרגות שונות הא' הוא מצד שרשו שנמשך מחיצוניו' אימא דאצי' שהיא למעלה מן המדות דאצי', והשנית מצד היותו מלבוש להמדו' שנשפל במורד למטה בהגשמה מן המדות להיותו מלבישם בבחי' לבוש עו"ר שהוא בחי' צרופי אותיו' של המדו' שהמה הלבושי' שלהם המסתירי' ומכסי' על עצמו' המדו' מצד ההגשמה שלהן אך שרשו הגבוה למעלה מהם כנ"ל, ולכן יש בכח לבוש החשמ"ל המלביש זו"ן להגין עליהם להיות להם למחסה ולמסתור מיניקות החצוני' מצדדיהם מצד ב' אופני' שונות שבו שמצד שרשו שנמשך מחיצונית בינה שימצא בו הארת החכמ"ה כ"ח מ"ה אין בהחיצוני' כח ויכולת לשלוט ולאחוז כלל שעיקר יניקתם הוא מבחי' הי"ש דוקא ולכך יכולי' לינק מהמדו' חו"ג מצד שהם בחי' יש ודבר מה שאברהם שהוא חסד דאצי' שיצא ממנו ישמעאל בחי' חסד דקליפה שיונק מהצפרניי' דיד ימין עליון הוא הפסולת דחסד עליון כנודע וכן יצחק שהוא מדת הגבורה דאצי' יצא מצפרניו דיד שמאל עליון בחי' עשו שהוא סוספיתא דדהבא כמ"ש בזוהר, ולזאת מגין עליהם לבוש החשמ"ל מצד שרשו מחיצוניו' אימא שימצא בו רשימת החכמה כ"ח מ"ה שזה דוחה ומסמא החצוני' שלא יוכלו לינק כנ"ל אך כשלא יתגשם בבחי' הגשמה למטה להיות מלביש המדו' אזי לא יוסתרו המדו' ויוכלו החצוני' לינק מהם לכך נתגשם למטה להיותו למחסה ולמסתור אל המדו' מן החצוני' שלא יוכלו לינק מהם מצד הסתרת הלבוש החשמ"ל וממנו יריאי' לגשת מצד שרשו הנעלה כנ"ל (וכמ"ש במ"א בארוכה ע"פ זוהר בוקר אערך לך ואצפה דדוד אתקין חופאה להאי בוקר דיוסף ע"ש).
19 שאברהם שהוא חסד דאצילות שיצא ממנו ישמעאל : ראה פסחים נו, א. וראה זהר בראשית מז, ב. מאמרי אדה"ז פרשיות התורה ח"ב ע' תקפ ובהנסמן לשם. סה"מ תר"מ ח"ב ע' תסא.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
מאמרי אדה"ז תקס"ו ויאבק איש עמו
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ז
ויובן דוגמתו במה שאמרו אברהם יצא ממנו ישמעאל , פי' מפני שהי' אברהם איש החסד בטבעו כידוע ע"כ אמר גם ישמעאל יחי' לפני ה' וגם שאינו ראוי לזה כי הי' עובד ע"ז אך מפני שהי' תגבורת מדת החסד באברהם יצא אור שפע חסדו בלתי שיעור למטה להאיר גם בישמעאל כו' וזהו הנק' מותרי החסדי' כו' כידוע.
19 אברהם יצא ממנו ישמעאל : ראה פסחים נו, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
מאמרי אדה"ז תקס"ו נוסח שני: בזוהר פ' וישלח ויאבק איש עמו
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ז
להיותו מתאבק עמו דהיינו שהמדו' הרעות שלו נתאבקו ונתחבקו בהמדו' הטובו' דיעק"ב בכדי להמשיך המדו' דקדושה דיעקב למטה אליו אל החצוני' ודעתו הי' שיוכל לנצח מצד ששרש יניקות החצונים הוא מז"ת ואת זה לעומת זה עשה אלקים ממש לכך במה ימצא כח יותר גדול בהמדות דקדושה מהמדו' דסט"א ההפכיי' שישתוו במדריגה א', והיינו כמו עד"מ למטה בנפש האלקית כשיתבונן המשכיל בגדולת א"ס ב"ה בשעת תפלה שיוליד מזה בחי' אהוי"ר לה' ית' דהנה בשעת התפלה בעודנו עומד לפני מעוטף בטלית ותפילין אשר על ראשו ועיניו לשמים נטלי' ומנדעא עלי' יתוב אזי יהי' באמת כך שיתפעל באהוי"ר אליו ית' אך לאחר התפלה כשפנה א"ע לעה"ז ונסתלק ממנו בחי' הרחבת הדעת ההוא ונשאר רק בחי' החמימות וההתפעלות שבלבבו בלבד אזי יוכל להתאוה תיכף בכח האהבה ההיא ממש לתאות גשמיים גופניים של עה"ז לחפוץ יקר וכבוד ומאכלי' מעדנים וכל מילי פרנסה ודומיהן, והיינו מצד שזלע"ז עשה האלקים שכנגד המדו' דקדושה יש בחי' המדו' שבנפשו הבהמית ולכך יוכל להסתעף תיכף ממדו' הטובו' דקדושה המדות הרעות באין מעצור לרוחו מצד ששרש יניקתם הוא מהמדו' דקדושה כמארז"ל דלא כאברהם שיצא ממנו ישמעאל ודלא כיצחק וכו'.
36 דלא כאברהם שיצא ממנו ישמעאל : ראה פסחים נו, א. וראה סה"מ תקס"ה ח"ב ע' תתכט.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
מאמרי אדה"ז תקס"ו יונתי בחגוי הסלע
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ה
ביוצר אור מזכירים שירות ותשבחות של המלאכים והן בזה יותר גבוהים מה שאין להם חומר גופני כ"כ והיינו שאו' והאופנים ברעש גדול כו' ואח"כ בק"ש שאומרים שמע ישראל הכוונה על בחי' ישראל דלעילא הנ"ל שעלה במח' והוא בחי' מזלא המקיף על האדם למטה בו דוקא נעשה יח"ע ויח"ת למהוי אחד באחד כו' לפי שישראל זה עלה במח' למע' מכל ההשתלשלו' דיח"ע ותתאה כו' וזהו שמ"ע ישרא"ל הוי' אלקינו הוי', פי' ישראל דוקא מטעם שבכחו דוקא ליחד יחודים הללו מטעם הנ"ל שהי' כלול במח' תחלה להיות בבחי' א"ס ממש כמו שהוא לבדו כו' וד"ל.
34 שמע . . יח"ע : ואתחנן ו, ד. זהר בראשית יח, ב. פסחים נו, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
מאמרי אדה"ז תקס"ו להבין שרשי הדברים הנ"ל
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ז
ד אך הנה בהיות מבואר למעלה בבחי' מחשבה הקדומה הנ"ל שאין שם בחי' מעלה ומטה כלל וכולם נסקרים בסקירה א' עד שאצי' ועשי' שוין כו' ושם נא' כחשיכה כאורה כו' לפי שאין תופסי' מקום לכך כקטן כגדול שוין לפניו כו' א"כ יכול להיו' אור השפע נמשך משם גם לחיצונים לעוברי רצונו כי לעוצם הרוממו' אין הדבר תופס מקום כלל וכמ"ש שממית בידים תתפש והיא בהיכלי מלך כו' מפני העדר תפיסת מקום לשממית בהיכל המלך וכמארז"ל הן הן גבורותיו שגוים מרקדין בהיכלו והוא שותק כו' כי באמת לגדולתו אין חקר ויכולה להתפשט גם בקצה היותר תחתון וזהו מצד עוצם תגבורת השפע שיוצא גם בחי' מותרו"ת וכענין אברהם שיצא ממנו ישמעאל כי מבחי' מותרו' של החסדי' דאברהם איש החסד אמר לו ישמעאל יחי' לפניך כו' והוא הי' בחי' הפסולת שלו כך יובן בדוגמא למעלה שיכול להיו' גם אור ושפע לע' שרים למטה מצד עוצם תגבורת האור כי רב הוא כו' ע"כ לזה הטעם שלא יצא האור רק בבחי' פנימי' לקדושה העליונה <קיד>
47 אברהם שיצא ממנו ישמעאל : ראה פסחים נו, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
מאמרי אדה"ז תקס"ו ויאמר המן בליבו למי יחפוץ המלך
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ז
וז"ש רז"ל ודלא כאברהם שיצא ממנו ישמעאל שמבחי' הביטול והשפלות דאברהם שאמר ואנכי עפר ואפר גרם סיבת התפשטות החכ"ע במורד למטה מאוד יותר מדאי עד שהגיע אף לבחי' ישמעאל כמ"ש בעצמו ישמעאל הוא בחי' לפניך כנ"ל, אכן בזאת נאות בחי' ומדריגות הג"ס דת"ח אף שהוא במדריגה נמוכה בעצם אעפי"כ בזה ימצא בו יתרון שמעוררת למעלה ג"כ דוגמתה ממש להיות המאציל ב"ה מתנשא מימות עולם בבחי' התנשאות והסתלקות למעלה מהם שלא תתפשט השפע רק לישראל בלבד ולא לאוה"ע שעליהם נאמר רם על כל גוים ה', רמה ידך בל יחזיון כו', וזהו באור פניך כי רציתם אל ישראל מקיימי המצות שנמשכים מרצונו ית' בלבד יאר ה' פניו, ולא לאוה"ע וזהו מ"ש נטית ימינך תבלעימו ארץ כתרגומו ארימת ידך כנ"ל תבלעימו לשון הבלעה וביטול של הארץ ע"י התרוממות ידו ית' למעלה כנ"ל וד"ל.
19 ודלא כאברהם שיצא ממנו ישמעאל : ראה פסחים נו, א. וראה זהר בראשית מז, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
מאמרי אדה"ז תקס"ו ביאור על הנ"ל
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ז
ושורש הדברים הנ"ל, הנה סוסים נקראו בחי' הכלים דנוק' עליונים והרוכבים הם בחי' האורות דמ"ד המלובשים תוך הכלים שנק' בשם רוכבים מצד התלבשותן בתוכם, והנה לכך נק' הכלים דנוק' בשם סוסים מצד שיש מעלה יתירה בהכלים דמ"נ יותר מבהאורות דמ"ד כמו שיש מעלה יתירה בהסוס יותר מהרוכב דהיינו שהסוס מגביה ומנשא את הרוכב ממקום מדרון למקום הר גבוה אשר לא הי' ביכולת הרוכב להגיע שם כשהי' הולך רגלי כך ימצא מעלה יתירה בהכלים דמ"נ יותר מהאורות בזה במה שבלתי ההעלאות לא הי' נמשך המ"ד מעצמו כלל כ"א ע"י ההעלאות מ"ן נתעורר למעלה אתעדל"ע להשפיע המ"ד לתוך הכלים דמ"נ נמצא יש בזה מעלה יתירה בהמ"נ שלמעלה מהמ"ד שמעורר המ"ד ממקור שורשו מה שלא הי' בכוחו ויכולתו בעצמו כנ"ל ולכך נק' בחי' הכלים דמ"נ בשם סו"ס גימטר' ב"פ גס פי' כי הנוק' עיקר בנינה מהגבורות שהם המ"נ דילה שהם בגבורות רשפי אש למעלה מעלה בחי' התנשאות והסתלקות כמ"ש אלקים אל דומיה לך כו' וזהו בגבורת הסוס שהוא בחי' גס מצד ההגבהה וההתנשאות בגבורות רשפי אש למעלה וזהו בחי' גס הא' שבבחי' העלאות מ"ן, והשני הוא בבחי' המ"ד שלמעלה שנמשך ע"י המ"נ הזה שהוא מתנשא מימ"ע בבחי' רוממות והתנשאות מהחיצונים שלא יגיע השפע אליהם זולתו לסט' דקדושה בלבד, וזהו סוס ורוכבו רמה בים רמה יש ב' משמעות לשון התרוממות ולשון מפלה והרמה למטה, זה לישראל וזה לאוה"ע, וזהו הקו האמצעי שהוא דת"י שעולה עד הכתר שלשם אין מגיע השפע להחיצונים מצד הארת הכתר בחי' התנשאות בהם משא"כ בחי' קו ימינא ושמאלא שאמרז"ל דלא כאברהם שיצא ממנו ישמעאל ודלא כיצחק שיצא ממנו עשו אלא כיעקב כו' כי אברהם ויצחק שלמעלה הם ב' ידות העליונים ימינא ושמאלא ששניהם מגדלים הצפרנים הם המותרות שלהם שנאחזים בהם החיצונים אבל לא בקו האמצעי דע"י שעולה עד הכתר כנ"ל וד"ל.
6 דלא כאברהם שיצא ממנו ישמעאל : ראה פסחים נו, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
מאמרי אדה"ז תקס"ו ועשית ציץ
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ז
ומעלות משה להכרית זרעו של עמלק כי לא כאברהם שיצא ממנו כו' היינו בחג"ת דז"א כי בז"ת יש יניקה ואחיזה כו' משא"כ בג' ראשונות בחי' משה נק' יין המשומר בענביו משומר ממגע נכרי שאין שם נגיעה ואחיזה כו'.
27 כי לא כאברהם שיצא ממנו : ראה פסחים נו, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
מאמרי אדה"ז תקס"ו ביאור הדברים ע"פ וקבל היהודים
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ז
וכידוע בס"י דעומק רום ועומק תחת שניהם מכח אחד נמשכו דלפי ערך עומק רום כך ערך עומק תחת דכל שגבוה יותר יותר יוכל להשפיל א"ע כו' וד"ל וזהו מה שנא' במכו' בכורות במצרים ועברתי בארץ מצרים אני ולא מלאך כו' שהוא מפני שמ"ט שערי טומאה דמצרים הוא היותר תחתון מכל ע"כ א"א לבא שם כ"א היותר עליון כי לפי ערך רום כו' אך מה שאמר זה לענין מכת בכורות דוקא וכמ"ש ועברתי בארץ מצרים והכיתי כל בכור כו' הענין הוא דדוקא משום הכאה זו לכלות הבכורות הוצרך לומר אני ולא מלאך כו' כי הנה מ"ש בע"ח דבכל ו' ימות החול יורדי' האורות דז"א ללקט ניצוצו' כו' ענין לקיטת ניצוצו' הללו אינו ענין ניצוח גמור לאהפכא חשוכא לנהורא מרע לטוב אלא רק ללקט ניצוצי הקדושה מחלק הטוב שנפל ברע כו' והטעם הוא לפי שהרע עצמו לא יוכל להתברר ע"י המדו' בלבד אחר שיש לז' מדו' רעות שרש אחיזה במדות דקדושה כענין הידוע במאמר אברהם שיצא ממנו ישמעאל מותרי החסד כו' אלא הבירור להפך ולכלות הרע לגמרי מכל וכל צריך להיות מלמעלה מבחי' המדו' שאין לחיצוני' שום שרש
45 אברהם שיצא ממנו ישמעאל : ראה פסחים נו, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
מאמרי אדה"ז תקס"ו נוסח שני: ענין החלצו מאתכם
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ז
אך הענין כי הנה הז' גוים הם הז' מלכים שאחר הבירור הסיגים והפסולת כמו אברהם שיצא ממנו ישמעאל שכבר יצא והוברר ונעשה סיגים וקליפות דהיינו למטה נעשה קליפה אבל לא למעלה, והנה מתחילה הוברר האצי' ומה שלא נכלל באצי' נעשה בריא' והכל בסט' דקדושה בחי' ביטול כי כל קדושה הוא בחי' ביטול רק באצי' הוא ביטול גמור ובריאה הוא יש ובטל כמו וצבא השמים לך משתחוים וכתיב הן שמים לא זכו בעיניו כו' ואף במלאכיו ישים תהלה וכמארז"ל אפקוהו למט"ט עד שבהשתלשלות נעשה סיגים ממש וז"ש נתן עיניו במקדש ראשון והרי פעם אמרו שטן ופנינה לש"ש נתכוונו אך שניהם אמת כי כך הוא דרך השתלשלות שלמעלה הוא לש"ש וכל מה שנשתלשל למטה יותר נעשה מקטרג ואמר החכם ירא איוב כו' וכ"ז הוא ענין הז'
4 אברהם שיצא ממנו ישמעאל : ראה פסחים נו, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
מאמרי אדה"ז תקס"ט להבין שרשי הדברים
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ז
בלבד ע"כ תתפעל הלב מיד גם להיפך כו' אבל אם הדעת הוא המתפשט במדות עושה בהתפעלו' הלב בירור גדול להיותו בחי' פנימי' המדות (וז"ש ישראל לא ידע כו' הוי גוי חוטא דהא בהא תלי' וכמ"ש במ"א ע"פ דע את אלקי כו') וזהו ההפרש בין בחי' מוחין דקטנות לבחי' מוחין דגדלות למעלה שמבחי' מוחין דקטנות יש אחיזה ויניקה לחיצוני' כענין אברהם יצא ממנו ישמעאל כו' לפי שבחי' אחוריי' דשם אלקים הוא המסתיר על אור האלקי עד שיוכל להיות נפרד כידוע ובבחי' מוחין דקטנות שבלא דעת הרי בחי' הפנימי' מוסתר ונעלם ומבחי' חיצוני' ואחוריי' של המדות העליונים יכולים גם החיצונים לקבל אבל בבחי' מוחין דגדלות שהוא הארת הדעת במדות אין שם מקום ליניקת החיצונים כלל מפני שבבחי' הפנימי' של המדות אין שם מקום לחיצונים להיותם רק מבחי' אחוריי' וחיצוניו' כידוע בענין בא נחש על חוה שהוא בחי' אחוריי' דשם ב"ן וכמ"ש מלך אלקים על גוים כו' (וזהו שנאמר בגלות מצרים וידע אלקים כו' ולזה רמזו רז"ל יעקב משמש במרום וכמ"ש שאו מרום וראו מי ברא אלה פי' אלה הן ו"ק דז"א בבחי' הקטנות ולהעלות שרשם במ"י דבינה היינו ע"י הדעת שנק' מרום לגבי המדות וזהו שאו מרום כו' וז"ש ואתה מרום לעולם ה' כו' ואז כי הנה אויביך יאבדו כו' וכמ"ש במ"א וד"ל) וז"ש לא יחפוץ כסיל בתבונה מפני שהוא מתאחד עם הדעת כמ"ש מפיו דעת ותבונה פי' מפיו מפומא דאימא כו' שנק' קולו של משה כמ"ש במ"א) וז"ש ג"כ איש בער לא ידע כו' כי אל אחר אסתרס כו' כמארז"ל צינן את הזכר כו' לפי שאינם יכולים לקבל מבחי' הדעת מטעם הנ"ל.
37 אברהם יצא ממנו ישמעאל : פסחים נו, א. ויק"ר פל"ו, ה. ספרי ואתחנן ו, ד. ועוד. וראה ג"כ לקו"ת ואתחנן ה, א (נסמן לעיל). תו"ח ר"פ תולדות. ובכ"מ. להלן ד"ה יונתי.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
מאמרי אדה"ז תקס"ט ביאור ד"ה מים רבים
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ז
והענין כי הדעת הוא בחי' התקשרות לבחי' הארת חו"ב בתוך המדות ומבררן ומבדילן בתכלית שלא יהי' מעורבין טו"ר להיות שהמדות הם יכולים להיות מעורבין מטו"ר, וע"כ שרש יניקת החיצוני' הוא מבחי' המדות וכידוע מאברהם שיצא ממנו ישמעאל , וכמו"כ בעבודת הוי' מבחי' אהבה והתפעלות רשפי אש ע"י התבוננות בגדולת ה' שבשעת התפלה יכול לבוא אחר התפלה לידי כעס, ומוכרח להיות שגם בשעת התפילה הי' קצת תערובות זר בבחי' אהבה ורשפי אש, כי אם היתה אהבה הנ"ל רק מבחי' אלקות לבד שהוא בחי' גילוי אור ה' בנפשו בשעת התפלה מאין הוא בא אח"כ לכעס וכדומה שהוא בחי' יניקת החיצוני' כידוע שאין יניקת החיצוני' אלא מבחי' אחוריים דשם אלקים שהוא בחי' הסתר.
11 מאברהם שיצא ממנו ישמעאל : פסחים נו, א. וראה לעיל במ"מ לע' כ.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
מאמרי אדה"ז תקס"ט להבין שרשי הדברים
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ז
אך מ"מ יש מעלה יתירה בדו"ר שכליי' מדו"ר טבעיי' מצד אחר והוא לפי שבחי' הבירור דמדות רעות דנוגה שבאת זלעו"ז כו' שמקבלין מדו"ר טבעיי' שבנפש כמו אברהם שיצא ממנו ישמעאל חסד דקליפה כו' אינו אלא בחכ' דוקא כי בחכ' אתברירו דוקא, והיינו דוקא בדו"ר שכליי' ולא בדו"ר טבעיי' שלמעלה מן השכל ואמנם לאחר שנבררו מדות דנוגה ע"י החכ' שבמדות שנק' דו"ר שכליי' הרי מצד עצם מציאות ומהות טבע עצם המדות גבוהים הם מדו"ר שכליי' מטעם הנ"ל וד"ל.
23 אברהס שיצא ממנו ישמעאל : פסחים נו, א. ויק"ר פל"ו, ה. ספרי ואתחנן ו, ד. ועוד.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
מאמרי אדה"ז תקס"ט להבין שרשי הדברים
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ז
אך הענין הוא משום דיעקב נק' בריח התיכון כו' הכולל ב' הקוין ימין ושמאל והוא בחי' ת"ת שכולל חו"ג וישראל הוא בחי' דעת שכולל חו"ב כו' ולכך ארז"ל דיעקב לא מת מפני שלא יש יניקה מקו האמצעי לחיצוני' ולא כאברהם שיצא ממנו ישמעאל כו' ולכך נק' יעקב בחיר שבאבות ולהיותו בבחי' קו האמצעי ע"כ אמר ע"ע אלקי אבי אברהם פי' אברהם הוא בבחי' קו הימין דחכ' וחסד הנק' ימין מקרבת ולפי שאור אבא מקור החסדי' אמר אלקי אבי אברהם וגם בחי' שמאל דוחה דקו השמאל הנק' פחד יצחק הי' לי שנכלל בקו האמצעי דיעקב ופי' הי' לי שנמשך אלי ליכלל הגבורות בחסדים (כי בחי' ז"א רובו חסדים כידוע) וזהו הטעם שאמרו דיעקב לא מת לפי שז' מלכים שמתו ונפלו למטה שרש אחיזתם בקו השמאל כידוע ואמנם כאשר הגבורות דקו השמאל נכללו בחסדי' דקו האמצעי לא יש ממילא שום יניקה לסט' דמות כו' ועיקר הטעם מפני שיעקב מקבל מבחי' החכ' שבקו הימין וכמ"ש אלקי אבי אברהם אב"ר מ"ה דחכ' וכתיב ימותו ולא בחכ' לפי שבחי' החכמה הוא בחי'
39 כאברהם שיצא ממנו ישמעאל : פסחים נו, א. ויק"ר פל"ו, ה. ספרי ואתחנן ו, ד. ועוד.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
מאמרי אדה"ז תקס"ט ואולם חי אני
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ה
וכמ"כ י"ל במה שאנו אומרים ברוך שם כבוד מלכותו כו' דמשמע ענין ברכה והמשכת מלכותו זאת אנו מבקשים על העתיד, ולכאורה כבר הוא מבורך בשם ומלכות כמ"ש מלכותך מכ"ע ואין מלך בלא עם כו'.
5 ברוך שם כבוד מלכותו : פסחים נו, א. נוסח ק"ש.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
מאמרי אדה"ז תקס"ט ואולם חי אני
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ה, י
וזהו שמפסיקין בין אחד לואהבת בבשכמל"ו, הגם דמשה לא אמרו אלא יעקב כידוע, ואנשי יריחו היו כורכין את שמע בלי הפסק בשכמל"ו אבל אין הלכה כמותם מפני שעיקר בחי' המשכת של כבוד ה' אנא אמלוך מעצמות א"ס הוא באמרו בשכמל"ו, וזהו ע"י יעקב דוקא משום שנאמר יעקב חבל נחלתו שהוא חלק ה' ממש כמא' ישראל עלה במח' סתם דהיינו במח' הכללית דהי' הוא ושמו בלבד שלפני הצמצום שמצמצם א"ע להיות לו רצון ומח' בגילוי אנא אמלוך כנ"ל, וע"כ ביכולתם להמשיך משם להיות גילוי ההעלם.
51 דמשה לא אמרו אלא יעקב. . אין הלכה כמותם : פסחים נו, א. וראה ג"כ סה"מ ”אתהלך לאזניא" ע' מג. ובכ"מ.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
מאמרי אדה"ז תקס"ט להבין שרשי הדברים
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ח
והיינו משל דבת מלך שהריחה ציקי קדירה תאמר יש לה גנאי כו', ובת מלך הוא בחי' מל' דא"ס וציקי קדירה הן גבורות דנוגה כו' והביאו לה עבדיה בחשאי היינו בש"ע שנק' צלותא דלחש וכמ"ש במ"א וד"ל).
144 משל דבת מלך שהריחה ציקי קדירה : פסחים נו, א. וראה ת"ז ת"י (כה, א). תכ"א (מז, א). תס"ט (קה, א). תקוני ז"ח קי, ג.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
מאמרי אדה"ז תקע"ב ביום ההוא יגלח
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ז
וכמו אברהם איש החסד שהי' מטיב חסדו גם לערביים וכה"ג וע"כ יצא ממנו ישמעאל בחי' מותרי החסדים כו'.
77 יצא ממנו ישמעאל : פסחים נו, א. ובכ"מ.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות קריאת שמע סא דין כמה צריך לדקדק ולכוין בקריאת שמע יג
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ז
יג אחר פסוק ראשון צריך לומר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד בחשאי לפי שבשעה שביקש יעקב לגלות הקץ לבניו נסתלקה ממנו שכינה אמר שמא יש בכם אחד שאינו הגון פתחו כולם ואמרו שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד כלומר שמע ממנו אתה ישראל אבינו כשם שאין בלבך אלא אחד כך אין בלבנו אלא אחד מיד פתח הזקן ואמר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד אמרו חכמים היאך נעשה נאמר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד לא כתבו משה בתורה לא נאמר אמרו יעקב התקינו לומר בחשאי ואם לא אמרו כל עיקר מחזירין אותו:
סח פסחים נו, א. רמב"ם פ"א מהל' ק"ש ה"ד . טור ושו"ע ולבוש סי"ג. ט"ז ס"ק ה . וראה גם לעיל סי' מו ס"ט.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ה (סי' שח-שכא) שי דיני מוקצה בשבת
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע י
הנושרין שיתבאר בסי' שכ"ב , כמו שיתבאר בסי' שכ"ה .
678 בטור ושו"ע שם ס"ג (פירות
שנשרו מן האילן בשבת אסורים בו ביום ). ובמ"א שם ס"ק ג (משום שמא יעלה
ויתלוש ומשום מוקצה). ט"ז ס"ק ב (גזירה שמא יעלה ויתלוש).
וכן הוא לקמן סי' תקטו ס"ד ( פירות הנמצאים תחת האילן שיש להסתפק שמא נשרו
מהאילן ביום טוב, הרי אלו אסורים באכילה ובטלטול עד הערב. אפילו אם הוא בענין שאין
בהן משום מוקצה, כגון דקל העומד בחצרו והיתה דעתו מערב יום טוב על התמרים שישיר
הרוח מן הדקל ביום טוב ... לפי שחכמים גזרו על כל דבר שנעקר מהמחובר בשבת או ביום
טוב לאסרו באכילה בו ביום , אם הוא דבר מאכל, ולהשתמש בו, אם אינו דבר מאכל, משום
גזרה שמא יתלוש בעצמו, כמ"ש בסי' שכ"ב).
וכדתנן
פסחים נה, סע"ב (אנשי יריחו ... אוכלין מתחת הנשרים בשבת (תחת הדקל המשיר
פירותיו היו אוכלין מן הנושרות, רש"י), ומיחו בידם חכמים ). ובברייתא שם נו, א
(פורצין פרצות בגנותיהן ובפרדסותיהן להאכיל נשר לעניים בשני בצורת בשבתות וימים
טובים ). ובגמרא שם נו, ב (דרבנן סברי גזרינן שמא יעלה ויתלוש, ואנשי יריחו סברי לא
גזרינן שמא יעלה ויתלוש). ופירש הר"ן בחידושיו שם (ומשום מוקצה ליכא, שהיו
עשויין ליפול ויושבין ומצפין מתי יפלו, שהרי היו פורצין פרצות בגנותיהם כדי לאכילן).
ומקורו בתוס' שבת קכב, א ד"ה איני (פירות הנושרין יושב ומצפה מתי יפלו, ולהכי
אי לאו טעמא דשמא יעלה ויתלוש הוו שרו). ורמב"ן במלחמות ביצה יג, א (דכיון
דדעתיה עליהו מאתמול, שהרי פורצין פרצות בגנותיהן לשם כך, הרי הם מוכנים במחובר
לזה שדעתו עליו ... אלא גזירה דשמא יעלה ויתלוש). ורשב"א ביצה ב, ב (דאדם
יושב ומצפה מתי יפלו ... ומשום הא נקט ליה טעמא דגזרה שמא יעלה ויתלוש).
ואף לדעת הפוסקים שתנאי אינו מועיל במוקצה, כדלעיל סי' רעט
ס"ה (אם התנה מבעוד יום על נר זה שיטלטלנו בשבת לכשיכבה מותר לטלטלו אחר שכבה
... ויש אומרים שאין התנאי מועיל כלום, שהואיל והקצהו מדעתו לבין השמשות, דהיינו
שכשהדליק בו היה בדעתו שיהא השמן דולק בו בבין השמשות).
היינו דוקא כשדחה אותו בידים והקצהו מדעתו לבין השמשות, וכמובא
לעיל שם (הערה לג), מתוס' מד, א ד"ה שבנר (נר, עיקר הקצאתו הוא בין השמשות,
ודחייה בידים לצורך שבת, וחמיר טפי, ולא מהני ביה תנאי). הגהות אשרי פ"ג סי'
כ (ואפילו תנאי אינו מועיל לו, כיון דדחיה בידים).
משא"כ בפירות שבאילן, שהיו מוקצין מחמת איסור הבא מאליו,
מהני מה שהי' דעתו מתי יפלו (ראה לקמן ס"ו, והערה 688 ).
אופן נוסף של צומח שאין בו דין
מוקצה, נתבאר לקמן סי' שכה ס"ח (נכרי שליקט עשבים מהמחובר, אפילו הוא בענין
שאין בהם משום מוקצה, כגון שיש לישראל בהמות שיכולים לרעות שם בעשבים אלו והרי הם
מוכנים לו, אעפ"כ אסורים משום גזרת פירות הנושרים).
ומכל מקום, אחר שנאסרו משום פירות
הנושרים, נאסרו אף בטלטול כמוקצה, כדלקמן סי' שכה ס"ח (אעפ"כ אסורים
משום גזרת פירות הנושרים. ולכן אסור לישראל להשתמש בהם שום תשמיש, כמו שאסור להשתמש
בפירות הנושרים, ולכן הם אסורים גם כן בטלטול, כיון שאינן ראוים לו בו ביום להשתמש
בהם שום תשמיש, והרי הם מוקצים, כמו שפירות הנושרים יש להם דין מוקצה מטעם זה),
ושם נסמן.
ולא רק בודאי פירות שנשרו בשבת, אלא
אפילו בספק פירות שנשרו, כדלקמן סי' תקטו ס"ד (פירות הנמצאים תחת האילן, שיש
להסתפק שמא נשרו מהאילן ביום טוב, הרי אלו אסורים באכילה ובטלטול עד הערב), ושם
נסמן.
ולא רק בפירות, אלא אף בעצים שנשרו,
כדלקמן סי' תקא ס"י (עצים שנשרו מן האילן ביום טוב, אין מסיקין בהן ביום טוב,
אפילו להמתירין נולד ביום טוב, לפי שהן בכלל גזרת פירות הנושרין מאליהן בשבת או
ביום טוב, שאסרום חכמים בו ביום באכילה ובטלטול, משום גזרה שמא יעלה ויתלוש).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות יום טוב (סי' תצה-תקכט) הלכות יום טוב (סי' תצה-תקכט) תקטו דין דברים הבאים ביום טוב חוץ לתחום
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע י
תחת האילן שיש להסתפק שמא נשרו מהאילן ביום טוב
3122 פסחים פ"ד במשנה פסחים נה, סע"ב (אנשי יריחו ... אוכלין
מתחת הנשרים בשבת (תחת הדקל המשיר פירותיו היו אוכלין מן הנושרות, רש"י), ומיחו
בידם חכמים ). ובברייתא שם נו, א (פורצין פרצות בגנותיהן ובפרדסותיהן להאכיל נשר
לעניים בשני בצורת בשבתות וימים טובים ). ובגמרא שם נו, ב (דרבנן סברי גזרינן שמא
יעלה ויתלוש, ואנשי יריחו סברי לא גזרינן שמא יעלה ויתלוש). תוס' שם ע"ב
ד"ה מחלוקת (ובירושלמי דס"פ (פ"ד ה"ט) פריך במה אנן קיימין,
אי בנשרו מערב יום טוב דברי הכל מותרים, ואי ביום טוב דברי הכל אסורים, אלא במה
קיימין בסתם). הרי שגם ספק פירות הנושרים אסורים.
ודין
פירות הנושרים בשבת, או נלקט על ידי נכרי בשבת, יתבאר לקמן (הערה 65 ) .
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות ברכות השחר וקריאת שמע הלכות קריאת שמע סא דין כמה צריך לדקדק ולכוין בקריאת שמע
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ה
ואף מי שאינו מאריך בד' של אחד , יש לו להפסיק מעט בין אחד לברוך , כי עיקר קיבול מלכות שמים הוא בפסוק ראשון, ויש לו להפסיק בינו לבין שאר דברים:
1120 רש"י סוף פרק ד דפסחים נו, א ד"ה ולא (דצריך להאריך באחד ולהפסיק בין קבלת מלכות שמים לדברים אחרים). הרב רבינו יונה ח, ב ד"ה רבא. ב"י (והרוקח שכתב שצריך להפסיק בין ה' אחד לברוך שם , סובר דברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד אינו כל כך קבלת מלכות שמים כמו פסוק ראשון). רמ"א שם (כי עיקר קבול מלכות שמים הוא פסוק ראשון).
ומטעם זה צריך להפסיק גם בין לעולם ועד לואהבת, כדלקמן סי"ד (צריך להפסיק מעט בין ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד לואהבת, כדי להפסיק בין קבלת מלכות שמים לשאר מצות, כי שמע ישראל וברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד הוא לשון קבלה, שאנחנו מקבלים אלהותו ומלכותו , ואהבת הוא לשון צוואה).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות ברכות השחר וקריאת שמע הלכות קריאת שמע סא דין כמה צריך לדקדק ולכוין בקריאת שמע
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ז
אמרו חכמים היאך נעשה, נאמר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד , לא כתבו משה בתורה, לא נאמר, אמרו יעקב , התקינו לומר בחשאי.
1139 פסחים נו , א (אמר רבי שמעון בן לקיש , ויקרא יעקב אל בניו ויאמר האספו ואגידה לכם , ביקש יעקב לגלות לבניו קץ הימין ונסתלקה ממנו שכינה , אמר שמא חס ושלום יש במטתי פסול כאברהם שיצא ממנו ישמעאל ואבי יצחק שיצא ממנו עשו , אמרו לו בניו (לאביהם היו אומרים, רש"י)) שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד , אמרו , כשם שאין בלבך אלא אחד כך אין בלבנו אלא אחד . באותה שעה פתח יעקב אבינו ואמר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד . אמרי רבנן, היכי נעביד, נאמרוהו (להאי ברוך שם כבוד מלכותו בקרית שמע , רש"י), לא אמרו משה רבינו, לא נאמרוהו, אמרו יעקב . התקינו שיהו אומרים אותו בחשאי). טור ושו"ע סי"ג (אחר פסוק ראשון צריך לומר בשכמל"ו בחשאי). ט"ז ס"ק ה (אבל לא בקול רם, דהא לא אמרה משה, ואם לא נימרינהו כלל, הא אמרה יעקב , על כן אומרים אותו בחשאי).
וראה גם לקמן סכ"ה (יש נוהגין לקרות קריאת שמע בקול רם מלבד ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד ).
והיינו מלבד ביום הכיפורים, שיתבאר לקמן סי' תריט ס"ט (ליל יום הכיפורים ומחרתו אומרים ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד בקול רם, לפי שאמרו במדרש, כשעלה משה למרום שמע למלאכי השרת שהיו מקלסין להקב"ה ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד , והורידו לישראל , וצוה להם לאומרו בחשאי, משל לאדם שגנב חפץ נאה מתוך פלטרין של מלך ונתנה לאשתו ואמר לה אל תתקשטי בו אלא בצינעא בתוך ביתך, לכן כל השנה אומרים אותו בלחש, אבל ביום הכיפורים שאנו דומין למלאכים, כמ"ש בסי' תר"י, אנו אומרים אותו בקול רם בפרהסיא), וראה שם (הערה מב), שמצינו אמירת ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד בכמה זמנים ומקומות נוספים, ותוכן אמירה זו.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת חיים שמות ח"א פרשת בא והי' כי יביאך. להבין שרש ענין פסח ומצה
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ז
שהי' השבירה בז"מ דס"ג דתהו עד שנאחזים החיצונים ב[חיצוניו' ו]אחוריים דז"מ דקדושה כמו [אהבה] רעה שמסתעפת ומקבלת יניקה מחיצונים ופסולת דאהבה האלקי' דקדושה כענין אברהם אוהבי כו' שיצא ממנו ישמעאל תאו[ות] רע[ות] שנמשך כמים בחי' חסד דקליפה, וכמו"כ מפחד ויראה דיצחק דקדושה יצא ממנו עשו בחי' פסולת וחיצוני' דגבו' דקדושה סוספיתא דדהבא כו' שנק' גבו' דקליפה שהוא להב וחום [ו]אש זרה דתאוה רעה ורציחה שא' [עליו] על חרבך תחי' וכמא' רישא דעשו כו' כידוע, וכה"ג בכל המדות, ואין תיקון ובירור שלהם רק בז"מ דקדושה כ"מ שהן בשרשן בבחי' הגבו' עליונות דבחי' ס"ג דבינה כו' דאין מיתוק הרע אלא בשרש[ו] דוקא כידוע.
108 אברהם . . שיצא ממנו ישמעאל : ראה פסחים נו, א. מאמרי אדה"א דברים ח"ג ע' א'קטו ואילך. שע"ת פה, ג ובהנסמן במ"מ לשם. לקמן קכז, ד.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת חיים שמות ח"א פרשת וארא הוא אהרן ומשה
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ט
רק שעכשיו אומרים בשכמל"ו] בחשאי מפני שאינו בא בגילוי גמור רק לע"ל דוקא כנ"ל ו[ע]"כ ביוה"כ דוקא שהוא מעין העוה"ב דלע"ל או' בשכמל"ו בקול רם וכן היו או' בבהמ"ק כידוע וד"ל.
238 בשכמל"ו] בחשאי : פסחים נו, א. ראה שו"ע אדה"ז הל' ק"ש סס"א, סי"ג. הל' יוה"כ סתרי"ט, ס"ט. תו"ח נח נה, ב. לקמן פ' ויקהל תד, ד ואילך.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת חיים שמות ח"ב פרשת פקודי להבין שרשי הדברים הנ"ל
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ז
כך למעלה יהא אורו' המדות נמדדי' במדה זו הנק' עומ"ר לגלגלת כו', דהיינו מבלתי יטה אור שפעם להיכלו' הנוג"ה שמקבלי' ממותרי המדו' כענין אברהם איש החסד שיצא ממנו ישמעאל כו'.
23 אברהם . . שיצא ממנו ישמעאל : ראה פסחים נו, א. לעיל פ' בא קיז, ג. וש"נ.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת חיים שמות ח"ב פרשת תשא כי תשא את ראש בנ"י
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ז
וביאור הדברים היינו כמ"ש מצרף לכסף כו' כן איש לפי כו', פי' כי הנה אה"ר שהיא באה ונמשכת מלמטה למעלה לעורר את האהבה בכללות נש"י הוא בבחי' מקיף כמ"ש וימינו תחבקני כו' והיינו כאר"י' ישא"ג לעורר כנס"י, וזה אינו אלא [לאחר] ההתבוננו' בק"ש בפסוק שמע ישראל ובשכמל"ו יחודא עילאה ותתאה, ואז בש"ע שהתפלה במקום קרבן יורד האש שלמעלה אה"ר מבחי' ארי' הנ"ל ואוכל הקרבן שהוא הנה"ב כו', דהיינו שנתהפך גם רצון חומר הגוף לה' לבדו ואין בלבו אלא א[חד] ואין זר אתו כו'.
64 שמע ישראל ובשכמל"ו יחודא עילאה ותתאה : ואתחנן ו, ב. פסחים נו, א. זהר בראשית יח, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת חיים שמות ח"ב פרשת יתרו בחודש השלישי
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ה
וזהו שאנשי יריחו היו כורכים את שמע דהיינו שלא היו מפסיקים בבשכמל"ו כו', כי א"א להיות אהבה כזו בשני יצריך כ"א בהתבוננו' דיחו"ע דשמע ישראל הוי' אלקינו כו' מטעם הנ"ל, אבל בבחי' יחו"ת דבשכמל"ו שהוא בחי' הכח הפועל האלקי בנבראי' שנק' בחי' ממכ"ע כו', שמחי' את הכל כו' הרי יש מזה שרש ליניקה ג"כ לע"ש דנוגה דעשי' מבחי' מ"ח צירופי' אחרונים דשם אלקים כידוע בענין דמלך אלקי' על גוים כו', [ו]א"כ א"א להיות ביטול הרע דסט"א לגמרי מכל וכל רק לאכפיי' לבד להיות סו"מ בפו"מ ע"י קבלת עומ"ש דבשכמל"ו כו' ולא לאהפכא חשוכא לנהורא כנ"ל בענין בכל לבבך הנ"ל, משא"כ בבחי' יחו"ע דשם הוי' דכתי' [בי'] אני הוי' לא שניתי ומטעם הנ"ל אין מקום ושרש שם כלל ליניקת החיצוני' כידוע, וע"כ היו אנשי יריחו מדלגין לבשכמל"ו.
223 יחו"ת דבשכמל"ו : פסחים נו, א. זהר שם.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת חיים שמות ח"ב פרשת משפטים ואלה המשפטים
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ז
ולכך אמרו השבטים ליעקב כשם שאין בלבך אלא א' יחו"ע, כך אין בלבינו אלא א' יחו"ת דהיינו למהוי אחד באחד יחו"ע ביחו"ת הוי' אחד ושמו אחד בלי חילוק מדריגות כלל וכמ"ש כי הוי' הוא האלקי' כולא חד, לפי שבאתעדל"ת דבחי' אדם תתאה דמל' נעשה מזה אתעדל"ע בבחי' אדה"ע שעל הכסא דאצי' שהוא בחי' המוחין דמדות דז"א דאצי' והוא מ"ש כמים הפנים אל פנים כן לב האדה"ע לאדם תתאה כו'.
165 כשם שאין בלבך : פסחים נו, א. ראה גם מאמרי אדה"א דברים ח"ג ע' א'סג. וש"נ. שע"ת ס, ד ובהערה 9. לקמן פ' תצוה שנא, ב. ויקהל תד, ד.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת חיים שמות ח"ב פרשת יתרו בחודש השלישי
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ז
ממש לפי שכמו שאין שליטה לחיצוני' בבחי' אור הכתר כך [גם] ביום זה שנשלם כל הז' שבועות דספירה מטעם הנ"ל, משא"כ בימי הספי' בחו"ג כנ"ל יש יניקה לאוה"ע כי אברהם יצא ממנו ישמעאל כו' וד"ל).
310 אברהם יצא ממנו ישמעאל : ראה פסחים נו, א. הנסמן לעיל פ' בא קיז, ג.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת חיים שמות ח"ב פרשת תצוה ולקחת את שתי אבני שוהם
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ז
ופי' אילנ"א דחי"י שהוא עה"ח שבתוך הגן ש[מ]אילן זה ימצא ממנו מקור כל מציאות חיים העליוני' ותחתונים והוא שממנו יומשך מקור כל מציאות אור האלקי הנמשך להתהוות הנבראים [oldpage_1038] מאין לי"ש, וז"ש כי עמך מקור חיים ונק' חיי העולמות חי בעצם שזהו נק' עה"ח בעצם טרם שמתפשט ונמשך בגילוי אור וחיות [ה]אלקי בעולמות, וכידוע דבחי' מל' דאצי' בבי"ע נק' אלקים חיים שזהו הבא בגילוי אור בהתפשטו' למטה להחיות כל העולמות כמ"ש ואתה מחי' את כולם כו' שזהו בחי' יחו"ת דמל' בבי"ע והוא בשכמל"ו, אבל שרש גילוי אור זה דבחי' המל' בבי"ע נמשך מאילנא דחיי דאצי' עצמו וד"ל (ומאילנא דחיי זה שבאצי' הענפים שלו מתפשטים למטה ושרשיו באצי' היפך האילן דבריאה שענפיו פונים למעלה וענפי אילן זה דאצי' יורד[י'] מלמעלה למטה וע"כ גם שבטים דבריאה אמרו כשם שאין בלבך אלא א' כו' (כמשי"ת).
357 יחו"ת. . בשכמל"ו : זהר בראשית יח, ב. פסחים נו, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת חיים שמות ח"ב פרשת תצוה ולקחת את שתי אבני שוהם
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ז
וז"ש אז תתענג על הוי' כו' והאכלתיך נחלת יעקב אביך שנק' נחלה בלי מצרים למעלה ולמטה כו' (והוא בחי' הרחמים שעולה למעלה [מעלה] ביותר ויורד ונמשך למטה מטה כו' ביותר כמ"ש במ"א), והוא מפני שיעקב נק' איש ת"ם שאין שרש יניקה לק"נ בו כלל כי מטתו שלימה בי"ב שבטים, משא"כ בחי' ב' הקוין ימין ושמאל דאברהם ויצחק יצאו מהם מותרי השפע בחי' חו"ג דק"נ עשו [וישמעאל ], כו' וע"כ אין אור האצי' בא להדי' בבי"ע בב' הקוין דחו"ג דאצי' כ"א ע"י מסך מבדיל לפי שיכולים גם החיצונים לקבל [ב]בחי' נוגה דבי"ע, אבל יעקב יכול לייחד למטה מטה ואין המסך מבדיל כלל וזהו שנק' מבריח גם לקצה התחתון כו').
379 שיעקב . . מטתו שלימה : רש"י ויחי מז, לא. פסחים נו, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת חיים שמות ח"ב פרשת ויקהל ויקהל משה
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ז
ולזאת גם אחר שירד האור דחכמה הברורה מכבר להשתלשלות דקו"ח כו' נק' בשם קו המדה שמודד כל או"כ פנימי' ומקיפי' דתה"ו ותיקו"ן עד חיצוני' הכלים דאצי' כו' הכל במדה ושיעור בפנימי' וחיצוני' לא יוסיף ולא יגרע, והוא שנק' ס' היש"ר וכמו כי ישרים דרכי הו"י' שבתורה כמו בשם הוי' דתו' דאצי' שנמדד בחכמה שבה כל או"כ ואיך וכמה יבא באו"פ ואו"מ כו' (וכמ"ש בפ' לך לך שכל הענין דמצות בס' שמות וס' האחרי' הוא להוסיף אור באצי' מן ההעלם דעצמות המאציל עפ"י חכ' דתוה"ק ביתר מכפי הצמצום הראשון שהי' ע"י האבות כו' שנק' ס' הישר, אך גם זה שנוסף האור בדרכי התו"מ בא במדה דוקא והן שיעורי' וגבולי' דמ"ע ול"ת כו' שיובדל הפנימי' מן החיצוני' ולא כחסד דאברהם שיצא ממנו ישמעאל כו' ויצחק יצא כו' שהן מותרות השפע דחו"ג דאצי' וכה"ג.
997 דאברהם שיצא ממנו ישמעאל : ראה פסחים נו, א. לעיל פ' בא קיז, ג. וש"נ.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
נר מצוה ותורה אור שער האמונה יג, א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ה
דאלקייא וכתי' מי לא יראך מלך הגוים וכמו חסידי אוה"ע כו' אעפ"כ במהו"ע דסובב וממלא אין בהם בחי' הדעת הנ"ל ולא האמונה רק ישראל לבד שהוטבע זה כטבע בנפשם וכמ"ש אתה הראית אתה דוקא הראית בדעת זה להכיר לבוראם ביח"ע ויח"ת כנ"ל וכן שמע ישראל דוקא רק שנחלק לב' מדריגות בפסד"ז מדבר בשבחו של מקום בהתפשטו' כח הפועל בנפעל דנבדל ומרומם לבדו גם בהמשכה זאת דכל פסד"ז וברכת יוצר עיקר הכונה רק בזה כמו הללו את ה' מן השמים כו' שזהו ביטול היש לאין עד רום המעלות ואיך שבטל אליו הכל כמו לך ה' הגדולה כו' והוא מלך מרומם לבדו ונורא תהלות כו' ובק"ש הוא מדבר בהשגות מהו"ע ביחו"ע דאיהו וחיוהי חד ממש וביח"ת דבשכמל"ו שזהו יותר עליון מביטול היש לאין שאינו רק בהשגו' מציאותו והתפשטותו אבל יחו"ע דמהו"ע שזהו כמו שהוא לבדו גם אחר שנאצל ונברא באין שינוי כלל וד"ל וז"ש אשר הוצאתיך מא"מ ע"י האמונה שהיא רק בדביקות במהו"ע שלמעלה הרבה מבחי' גלוי אור דסובב וממלא דמע"ב בכלל ובפרט שלא יפול בזה ענין השג' כלל רק האמונ' שנתייחד' לכנ"י לבד ביצ"מ כנ"ל (אך באמ' יש יתרון מעל' ביחו"ת דבשכמל"ו אע"פ שאינו רק ביטול היש לאין כמו בפסד"ז במ' שהו' בבחי' ראי' מקרוב עכ"פ ולא בשמיעה מרחוק כשמע ישראל ביח"ע דאע"ג דלמדת"ב גם בממכ"ע מ"מ הרי כהפ"ב ממש והרי בא בגלוי השגה ממש רק שמוסתר שם מאד ובהגלות נגלות אור זה לע"ל הרי יראו במהות אור האלקי זה שבתוך כ"ע וכמו שאנו אומרי' וידע כל פעול כי אתה פעלתו ויבין כל יצור כו' משא"כ ביח"ע דלמת"ב כלל רק לע"ל דכתיב הנה אלקינו זה כו' ולפ"ז ביחו"ת דבשכמל"ו יש בחי' ראי' במהות כמו לע"ל והיינו ידעו אותי ובאמונ' דעכשיו ביחו"ע במהו"ע יבאו לראי' המהות דזה בעצמותו ממש וזהו שמע שמיע' מרחוק ולא ראי' מקרוב וזהו לע"ל א"ח עט"ב כידוע וד"ל) וזהו פי' אנכי ה' אלקיך אנכי מי שאנכי דלמת"ב כלל הוא נעשה ה' אלקיך דוק' בבחי' דעת והכרה שה' הוא האלקי' כמ"ש אתה הראי' לדעת כו' כנ"ל אתה דוקא וע"י מה זכו להיות ה' אלקיך בדעת הוא ע"י האמונה שהיה בהם ביצ"מ שז"ש וארשתיך לי באמונה ואח"כ במ"ת וידעת כו' ופי' ידיעה זאת היינו דוקא בידיעת המהות דהוי' שהוא האלקי' כולא חד וכנ"ל שזה קרוב לראי' המהות כו' שז"ש אנכי דוקא שאין אנכי זה מתלבש בבריאת שמי' וארץ כלל רק בראשית בחכמה כו' וד"ל:
7 וביח"ת דבשכמל"ו : זהר בראשית יח, ב. פסחים נו, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
נר מצוה ותורה אור שער האמונה מד, ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ז
(כה) ובזה יובן מה שתיקנו אנשי כה"ג לומר בשכמל"ו בק"ש שאמר משה ולא הזכירו רק יעקב ובניו כשאמרו כשם שאין בלבך אלא אחד כו' ואנשי יריחו היו כורכים ומדלגים בשכמל"ו ואין הלכה כן לפי שהשבטים הן בעלמא דנוקבא שהוא בבחי' המל' שמתלבשת בעולמות בבחי' כהפב"נ שזהו הארת אור האצי' שמוסתר בבי"ע ולא בבחי' מהות ועצמות האצי' כידוע ע"כ היה התפעלותם ביח"ע שבעצמות האצי' בבחי' השמיעה מרחוק כנ"ל וכמו שאמר משה לישראל שהן ענפים שמתפשטים מן השבטים בלשון שמיעה דוקא שמע ישראל ה' אלקינו כו' ולא בהתפעלות דראיה מקרוב ולזאת תקנו אנשי כה"ג בשכמל"ו שיהיה התפעלות כנ"י בראיה מקרוב דוקא שהוא בדבר השפל ונמוך בחי' דומם עפר אשר כו' כדי שיתפעלו ביותר מן השמיעה שביח"ע אע"פ שהוא גבוה יותר כנ"ל לפי שעיקר המצוה ביחוד אלקות היינו התפעלות הראיה מקרוב דוקא וכמ"ש אתה הראת לדעת הראית בבחי' ראיה דוקא שאינה אלא מקרוב ובדבר השפל ונמוך ביותר ולא בגבוה ורחוק כנ"ל וד"ל אך מ"ש משה שמע ישראל כו' היינו לפי שמדריגת משה היה בבחי' עצמות אור החכמה דאצי' שאצלו גם האצי' עצמו הוא בבחי' ראיה מקרוב שהרי נאמר בו וירא ראשית לו להיותו בבחי' החכמה דאצי' שהוא בבחי' ראיה דוקא רק לגבי ישראל שהן למטה בעולם הבריאה יש מאין האצי' הוא בבחי' שמיעה מרחוק ע"כ אמר להם שמע ישראל כו' וע"כ אין הלכה כאנשי יריחו לפי שבימי יהושע ירדו כנ"י במדריגת המל' שהוא בחי' פני לבנה וע"כ עיקר היחוד בק"ש בראיה דבשכמל"ו משא"כ בימי משה שהוא כפני חמה היה מאיר לישראל מאור האצי' עצמו בקרוב כ"כ עד שיקבלו בשמיעה כמו בראיה מקרוב ואתפשטותא דמשה בכל דרא כו' וד"ל.
7 שתיקנו. . ואנשי יריחו : ראה פסחים נו, א. מאמרי אדה"א הנחות תקע"ז ע' רלח. וש"נ.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
נר מצוה ותורה אור שער היחוד קיד, ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ה, יג
בחי' רשימו מן הצמצום שבחלל זה ומרושם זה נמשך בחי' הקו"ח בבחי' מקיף ופנימי כו' ונקר' אא"ס שלפני הצמצום בשם טה"ע ובחי' מקיף הכללי דקו זה בראשיתו נק' טה"ת כידוע ואח"כ נמשך ע"י צמצום מל' דא"ס להיות כתר דא"ק וממל' דא"ק נעשה כתר לע"י וא"א וממל' דא"א נעשה כתר לאו"א וממל' דאו"א נעשה כתר לז"א ומז"א לנוק' עד שממל' דאצי' נעשה כתר לבריאה וכך מבריאה ליצי' ומיצי' לעשי' עד בחי' מל' שבמל' דעשיי' סוף הכל כו' ונמצא סוף הכל שהוא מל' דמל' דעשי' נעוץ בתחלת הכל שהוא בחי' מל' דא"ס שמתצמצם להיות כתר לא"ק כמ"ש בע"ח בהתחלתו בשער הכללי' והיינו אני ראשון ואני אחרון כנ"ל (משא"כ בחי' עצמות אא"ס שלפני הצמצום לא נקרא עדיין גם בשם תחלה וסוף כי הרי הוא בחינת אור עצמותו עדיין כמו שהוא טרם שנמשך בשביל השפע' למטה כמ"ש אתה קדוש ושמך קדוש כו' כידוע) והנה אחר היחוד בהתבוננות היטב בכל פרטי ההשתלשלות מריש כ"ד שהוא מל' דא"ס עד מל' דעשי' דוקא אזי יומשך הכל אל המקור הראשון שהוא בחי' עצמיות אור א"ס שלפני הצמצו' והיינו כוונה כללי' דפ' ראשון ביחו"ע דק"ש ה' אחד אח"פ ממש שלפני הצמצום הראשון שע"ז אמר בס"י לפני א' מה אתה סופר למעלה מי"ס כו' וכמאמר אנת הוא חד ולא בחושבן י"ס כו' וכידוע וכוונה כללית דבשכמל"ו ביחו"ת הוא בחי' מל' דא"ס אחר הצמצום שע"ז אמר מלכותך מכ"ע עד מל' דעשי' שהוא ענין אני ראשון ואני אחרון הנ"ל וכל יחוד וחיבור דראש לסוף זה אחר ההתבוננ' בפרטיו' רבות שביניהם אינו רק כמו פרט א' לגבי בחי' הכלל הכוללם יחד שהוא בחי' מקיף הכללי דעגול שמקיף לקו וגם הוא פרט א' יחשב לגבי עצמיו' אור א"ס שלפני הצמצום שנק' טה"ע שלמעלה מהיו' גם בחי' כלל לפרט מאחר שנק' קדוש ומובדל בבחי' העצמיות וזהו פי' יחיד חי העולמי' מבחי' יחיד זה נמשך ע"י צמצום הראשון הנ"ל להיות נק' חי כל העולמי' דאבי"ע שבקו בבחי' מקיף ופנימי כו' וכידוע וד"ל.
30 דבשכמל"ו ביחו"ת : פסחים נו, א. זהר בראשית יח, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
נר מצוה ותורה אור שער היחוד קלד, א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ז
יותר כי לא נשאר בו רק רושם בעלמא מן האהבה וחסד והוא כמו הירך הימין שנפסק מחסד שביד ימין כו' ואין לירך חיבור עם היד כו' וכך ביד שמאל וירך שמאל שהן בבחי' קו השמאל בג"ה מופסקין זמ"ז ע"כ בסופו לא ימצא מראשו מפני הפסק הארת המוחין עד שיוכל להיות שם גרעון לגמרי כמו ותקע כף ירך יעקב שנגע בנצח בגיה"נ כו' עד שמקבלים חיצונים משם כמ"ש בזהר בענין ירך סוטה והיינו הטעם ג"כ בחו"ג עצמן במ"ש אברהם יצא ממנו ישמעאל שהוא מותרי ופסולת החסדים כו' ויצחק יצא ממנו עשו מותרי ופסול' הגבו' כו' אבל יעקב שהוא בחי' קו האמצעי דת"י הרי יש בקו זה חיבור וקשר מראשו לסופו עד שימצא בסופו כמו בראשו ממש (כמו שידוע דאין קישוי אלא לדעת שבראש הרי קשור בחי' היסוד בדעת שבמוח הראש כאילו הן מהות א' כו') שהרי הדעת הוא פנימי' המאיר ומקושר ברחמי' שבלב והיו לאחדים תמיד וכמו שאמ' בזהר משה מלגאו יעקב מלבר והוא בחי' הדעת שהוא פנימי' המדות של הרחמי' כי לפ"ע הדעת ממש כך ערך הרחמי' וכל מי שאין בו דעת הוא אכזרי כתינוק וכה"ג ויוסיף דעת יותר ירגיש הרחמנות כמ"ש במ"א באריכות שאין בין הדעת והרחמים שום הפסק כלל כמו בין החכ' וחסד הנ"ל ומכ"ש החיבור אל השפעת היסוד שהוא בחי' התקשרות המשפיע אל המקבל שהוא בא במהירות מן הדעת כמו והאדם ידע כו' (ויש בחי' נה"י בפנימי' והן כליות יועצו' ופנימיו' יסוד סיומ' דגופ' ונו"ה בחיצוניות הן תרין ירכין כו') וכמ"ש בזהר בראשית בענין יקוו המים כו' אל מקום א' שהוא בחי' יסוד שמתקבץ שם כל השפע ונק' כנישו דכל נהורין כו' והוא קו האמצעי שמבריח כו' וע"כ נק' אמת שהן אותיו' א'מ'ת' ראש תוך סוף של האותיות שכתחלתו כן סופו שזהו עיקר האמת ולזה אמרו יעקב לא מת כו' מפני שאין אחיזה למות שרש הקליפות בקו האמצעי כלל מטעם זה ולזה אמר כי שרית עם אלקים בחי' ב"ן כו' והוא בבחי' הדעת וחכמה בראש דישראל לי ראש דוקא כנ"ל ולכך אמר לו ישראל יהי' שמך משא"כ יעקב מצד בחי' חיצוניות דנו"ה תרין ירכין כו' שבאין מכחו של חו"ג דאברהם ויצחק כו' ע"כ נגע בכף יריכו בנצח דקו הימין מטעם הנ"ל משא"כ בישראל נאמר וגם נצח ישראל לא ישקר כו' כי ישראל הוא בבחי' הפנימי' של המדות דחו"ג בבחי' קו האמצעי דדעת כו' שנאמר בו כי שרית כו' וכן מ"ש יעקב לא מת משום שנאמר ימותו ולא בחכמה כו' (כן משארז"ל יעקב משמש במרו' שהוא בחו"ב כי גדול' דעה כו' והוא למעלה מהחזה כו' כמ"ש במ"א) היינו מצד שרש יעקב למעלה מעלה בבחי' הקו האמצעי דת"י מטעם הנ"ל אבל בחיצוניות המדות דיעקב נאמר ויגע בכף יריכו כו' וכמ"ש במ"א וד"ל:
4 אברהם יצא ממנו ישמעאל : ראה פסחים נו, א. מאמרי אדה"א דברים ח"ג ע' א'קטו ואילך. וש"נ. שע"ת פה, ג ובהנסמן לשם.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
נר מצוה ותורה אור שער היחוד קמה, א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ז
עדיין משא"כ מאצי' לבריא' מבחי' בב"ג להיות מקור לבע"ג ממש הוצרך להיות מסך בהפסק גמור אבל יש בו יתרון מעל' במה שהמסך עצמו נעש' מבעל הצמצום כמו מי שעשה את המשל לנמשל או מי שעושה הצירופים דאותיות בלתי מסודרי' וכה"ג שאין הפסק המסך הזה ענין הפסק והבדל אמיתי לעצמו רק לגבי המקבלים בלבד וכהדין קמצא דלבושי' מיניה ובי' כו' וכמ"ש בלק"א ) (והיינו אני ראשון בצמצום הראשון דמק"פ ואני אחרון בצמצום האחרון מאצי' לבי"ע כו' משום דסוף מעשה זו דאצי' עלה בתחלת המחשבה ורצון דמל' דא"ס כו' וד"ל) והנה ידוע דזהו שרש ענין בשכמל"ו בחי' יח"ת דמל' דהיינו בחי' הארת ע"ס דמל' דאצי' בבריאה כו' בבחי' הארה דהארה הנ"ל כמ"ש באורך נראה אור כו' וז"ש כי הוי' הוא האלקי' וכו' וכידוע בענין המאמר דכגוונא דאינון מתייחדין לעילא שהוא בחי' יחוד דזו"נ בבחי' אצי' אוף הכי איהי המל' אתייחדת לתתא בכורסייא דבריאה כו' והיינו שאמרו השבטים ששרשם בו"ק דבריא' ליעקב בעל עולם האצי' כשם שאין בלבך אלא אחד בבחי' יחודא עילאה דאצי' דאיהו וחיוהי וגרמוהי חד כו' כך אין בלבנו בבחי' מל' דאצי' בבריאה אלא אחד יחודא תתאה כו' והיינו הוי' אחד ושמו אחד כידוע ודרך כלל נקרא הוי' ואדני הוי' ואלקים סובב כל עלמין וממלא כל עלמין והוא הנק' ג"כ בשמות דמ"ה וב"ן שם מ"ה בז"א ושם ב"ן במלכות הבא בבחי' מילוי ומילוי דמילוי כו' (וענין המלוי ידוע ע"ד דוגמא כשהאות יו"ד בא במבטא במלוי ו"ד זהו פי' וביאור לאות נקודה דיו"ד הכתוב וכאשר יצטרך לפרש גם את המלוי דו"ד יתוסף אותיו' בוא"ו דלי"ת וכן מילוי דוא"ו דלי"ת עד כמה פעמי' מלוי דמלוי כו' שכ"ז אינו רק הילוך והשתלשלו' הארת אור השפע הבא דרך פרט דפרט יותר מן ההעלם לגלוי דגלוי עד גלוי פרט דפרט היותר אחרון ע"ד שמבואר במ"א בענין וידבר ג' אלפים משל שהן כמו רבוי צירופי' הבאים בהשתלשלות זא"ז זה פנימי לזה כמשל לנמשל שמשתלשל ויורד כי משל של הנמשל זה צריך אליו משל כמ"ש בזהר וכך הוא ענין המילוי הבאין בגלוי מן ההעלם כפרט היוצא מן הכלל כו' ויש בחי' מילוי בהיפך שנתעלם בהעלם תוך העלם כו' וכמ"ש במ"א שזהו ענין לבוש המסך כו' וד"ל :
5 בשכמל"ו בחי' יח"ת : פסחים נו, א. זהר בראשית יח, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
נר מצוה ותורה אור שער היחוד קמה, א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ז
עדיין משא"כ מאצי' לבריא' מבחי' בב"ג להיות מקור לבע"ג ממש הוצרך להיות מסך בהפסק גמור אבל יש בו יתרון מעל' במה שהמסך עצמו נעש' מבעל הצמצום כמו מי שעשה את המשל לנמשל או מי שעושה הצירופים דאותיות בלתי מסודרי' וכה"ג שאין הפסק המסך הזה ענין הפסק והבדל אמיתי לעצמו רק לגבי המקבלים בלבד וכהדין קמצא דלבושי' מיניה ובי' כו' וכמ"ש בלק"א ) (והיינו אני ראשון בצמצום הראשון דמק"פ ואני אחרון בצמצום האחרון מאצי' לבי"ע כו' משום דסוף מעשה זו דאצי' עלה בתחלת המחשבה ורצון דמל' דא"ס כו' וד"ל) והנה ידוע דזהו שרש ענין בשכמל"ו בחי' יח"ת דמל' דהיינו בחי' הארת ע"ס דמל' דאצי' בבריאה כו' בבחי' הארה דהארה הנ"ל כמ"ש באורך נראה אור כו' וז"ש כי הוי' הוא האלקי' וכו' וכידוע בענין המאמר דכגוונא דאינון מתייחדין לעילא שהוא בחי' יחוד דזו"נ בבחי' אצי' אוף הכי איהי המל' אתייחדת לתתא בכורסייא דבריאה כו' והיינו שאמרו השבטים ששרשם בו"ק דבריא' ליעקב בעל עולם האצי' כשם שאין בלבך אלא אחד בבחי' יחודא עילאה דאצי' דאיהו וחיוהי וגרמוהי חד כו' כך אין בלבנו בבחי' מל' דאצי' בבריאה אלא אחד יחודא תתאה כו' והיינו הוי' אחד ושמו אחד כידוע ודרך כלל נקרא הוי' ואדני הוי' ואלקים סובב כל עלמין וממלא כל עלמין והוא הנק' ג"כ בשמות דמ"ה וב"ן שם מ"ה בז"א ושם ב"ן במלכות הבא בבחי' מילוי ומילוי דמילוי כו' (וענין המלוי ידוע ע"ד דוגמא כשהאות יו"ד בא במבטא במלוי ו"ד זהו פי' וביאור לאות נקודה דיו"ד הכתוב וכאשר יצטרך לפרש גם את המלוי דו"ד יתוסף אותיו' בוא"ו דלי"ת וכן מילוי דוא"ו דלי"ת עד כמה פעמי' מלוי דמלוי כו' שכ"ז אינו רק הילוך והשתלשלו' הארת אור השפע הבא דרך פרט דפרט יותר מן ההעלם לגלוי דגלוי עד גלוי פרט דפרט היותר אחרון ע"ד שמבואר במ"א בענין וידבר ג' אלפים משל שהן כמו רבוי צירופי' הבאים בהשתלשלות זא"ז זה פנימי לזה כמשל לנמשל שמשתלשל ויורד כי משל של הנמשל זה צריך אליו משל כמ"ש בזהר וכך הוא ענין המילוי הבאין בגלוי מן ההעלם כפרט היוצא מן הכלל כו' ויש בחי' מילוי בהיפך שנתעלם בהעלם תוך העלם כו' וכמ"ש במ"א שזהו ענין לבוש המסך כו' וד"ל :
8 כשם שאין בלבך : פסחים נו, א. ראה מאמרי אדה"א דברים ח"ג ע' א'סג. וש"נ. שע"ת ס, ד ובהנסמן לשם.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
אגרות קודש אדמו"ר האמצעי אגרת לו
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ה
היות נודע לכל באי שערי אור תורת אמת , שהיה יוצא מפורש מפי קדוש עליון כבוד אאמו"ר ז"ל בכל דרשותיו מידי שבת בשבתו בכל ימי חיים חיותו, ברבים וביחידות ליחידי סגולה, הכל היה לקבוע אחדות ה' הפשוטה, שהוא בחי' עצמות אא"ס ב"ה במוח ולב כל אחד כפי אשר יוכל שאת בכל חד לפום שעורא דילי' , בפנים מסבירות ומאירות בנפש השומע ומקבל, ויסודות דברי קדשו המה בכתובים נמצאו ברוב דבריו הכל על ענין יחוד אלקות האמיתי בבחי' יחודא עילאה ויחודא תתאה, שהוא ב' שמות דהוי' ואלקים , כמ"ש וידעת היום והשבות אל לבבך כי הוי' הוא האלקים , וכן אתה הראת לדעת כי ה' הוא האלקים , וכה"ג רבים בכתובים, ואמ' בזהר תרומה דדא כללא דכל אוריי' שבכתב ושבעל פה יסוד כל המצות, שהן רק יחוד קוב"ה ושכינתיה שהוא ב' שמות דהוי' ואלקים כידוע, והוא הנקרא בזהר סובב כל עלמין וממלא כל עלמין, והיינו שמע ישראל ובשכמל"ו שנק' יחו"ע ויחו"ת , כידוע לכל יודעים ומבינים ישנים גם חדשים אשר טעמו בנפשם מעט מזעיר לקבוע במוחם ולבם אחדות ה' הפשוטה ויחודו ית', לקרב אל השכל והלב בכמה מיני אופנים שונים, איש איש לפי הכנת לבבו ומוחו לדרוש ה' באמת ובתמים , וברגילות היגיעה והעבודה במוח ולב שלם כל ימי חיי הבלו כו'.
1871 שמע . . ובשכמל"ו. . יח"ע ויח"ת: ואתחנן ו ,ב. פסחים נו, א. זח"א יח, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תרל"ח [ואהי' אצלו אמון כו' וכיצד תהי' התבוננות זו]
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ז
והגבו' כו' ז' מדות עליונות שהם בחי' לך דהיינו שהם בטלים אליו ונכללים במקורן שעדיין אינן בבחי' המשכה והתפשטות למטה להיות עולים בשם גדולה וגבורה וכו' ואזי נקרא בשם ע' רבתי (וע' בלק"ת בד"ה אם בחקתי תלכו השני פ"א, ע' רבתי היינו בחי' אור ז' הימים, וע' בביאור מאמר זה שלא נדפס מפרש עוד למעלה יותר, ועמ"ש במ"א שזהו ז"ת דעתיקא, וי"ל שזהו ע"י בירור הנה"ב כמש"ש מתעלה בבחי' זו, וזהו דכתי' ימי שנותינו בהם שבעים שנה בהם בהמה בירור דנה"ב סתם זמן שנצרך לבירורו זהו ע' שנה, וע"י בירור זה דע' שנה מתעלה בז"ת דע"י שנק' ג"כ ע' רבתי, כי שרש האותיות הם בכתר כמ"ש לקמן בד"ה מזוזה מימין וע' באגה"ק סי' ה' בד"ה ויעש דוד שם , אלא שנק' רבתי כו', וכאן מפרש על ז"ת דאימא וכמשי"ת בביאור על מאמר זה ), והמשכה שנמשך ומתפשט למטה הוא רק בחי' שם לבד שהוא הארה בעלמא וכמא' ברוך שם כבוד מלכותו לע"ו שאין זו אלא מבחי' שם ומדת מלכותו ית' כי מלכותך מלכות כל עולמים כתיב [ועיין בפ' תרומה דק"ס ע"ב שמע שם ע' כו' ובמק"מ שם , ובפ' ויקהל דרי"ו* סע"א, ובפ' פנחס דרל"ו ב' שם דאתכלילן מן ע' רברבא כו' ובפ' ואתחנן דרס"ג א' ובמק"מ שם , ועמ"ש במ"א ע"פ בן פורת עלי עין], וזהו ענין בינה להבין דבר מתוך דבר, פי' תוך דבר נק' בחי' ממלא כל עלמין שהיא בחי' שם דהיינו בחי' זיו והארה הנמשך תוך עלמין, וצריך להבין מזה שאינו אלא זיו כנ"ל שהוא ית' הוא הסובב כל עלמין ולית מחשבה כו' ולאו מכל מדות אלין כלל.
90 ברוך שם . . לע"ו : פסחים נו, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תר"ם זאת חנוכת המזבח
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ה, יב
לעד לעולם שענין עמידתם זה הוא באהוי"ר ואם המלאכים שהם מחיצוני' הכלים עמידתם באהוי"ר כ"ש עמידת הנשמות שהם מפנימיות הכלים כנודע, וגם ענין שם עמידה למעלה ז"ע הביטול שהרי לא שייך ענין עמידה גשמי' אלא ע"ש שעומדים בבחי' הביטול עש"ז עצמו נק' בשם עמידה כמו העומד לפני המלך שעומד בביטול עצום מפני אימת ופחד המלך כו', א"כ ענין דביקת נה"א הלואי שיהי' ביטולה בהיותה מלובשת בגוף עד שיהי' בערך לאופן ביטולה קודם שנתלבשה בגוף אלא שכל ענין ירידתה בגוף הוא בכדי שגם נה"ב יהי' לה ג"כ ביטול לאלקות, וזהו דכתי' ואהבת בכל לבבך וארז"ל בשני יצריך שגם היצה"ר ישוב לאהבת ה', וזהו ע"י הקדמת פסוק שמע ובשכמל"ו, שע"י ההתבוננות והעמקת הדעת בבחי' ביטול אמיתי דאחד בחי' יחו"ע וביטול היש דועד בחי' יחו"ת עי"ז גם היצה"ר ישוב לאהבת ה' ולדבקה בו ית', וזהו תכלית ירידת הנשמה בגוף כו'.
20 ובשכמל"ו : פסחים נו, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תר"ם גל נעול מעין חתום
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ה, ז
דביקת הנפש המשכלת ומתבוננת בשרשה באלקים חיים ומלך עולם בחי' מלכותו ית' וכמאמר ברוך שם כבוד מל' לע"ו ועי"ז ואהבת כו'.
570 ברוך שם : פסחים נו, א (נוסח ק"ש). ראה גם (לקמן בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) הנחה ד"ה וירא העם וינועו על יד הערה 76 ואילך.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תר"ם וביום הביכורים כו' והנה כאשר נמשך
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ז
ושרש ההפרש בין ששת ימי החול לשבת, שבכל ששת ימי המעשה הוא כמו עד"מ המלך שיוצא לעבדיו לחוץ במקום שהם ושם העבד משתחוה לאדוניו במקומו עצמו, אבל בשבת הוא עליות העולמות היינו כמו שהעבד נכנס לפני ולפנים לבוא לפני אדוניו להשתחוות אליו, ובודאי שאינו דומה ההשתחוואה ובחי' הביטול שבחוץ לבחי' ההשתחווא' והביטול שבפנים, רק מ"מ שניהם בחי' הביטול כו', ולהיות כי בשבת הוא עליות העולמות שבא למקור ושרש הביטול בחי' ביטול העצמי, לכן אז הוא הזווג להוליד נשמות חדשות כו', רק שם למעלה הוא רק התגלות אורות לבד, וע"י מטרוניתא ששם הוא ה"ג מנצפ"ך המחלקן לנשמות אברהם לבד כו' כ"א בפ"ע, לכן עיקר ההולדה הוא ע"י מטרוניתא וזהו זיווגא דכנס"י במלכא קדישא כי ההשפעה שמקבלת המל' מן חכ' צ"ל ע"י זעיר לכן נק' מלכא קדישא כי בשבת מקבל זעיר מוחין דאבא הנק' קדש ומשפיע למטרוניתא, אך הנה ידוע כי באתעדל"ת אתעדל"ע וא"כ ממילא מובן שבשבת צ"ל העלאת מ"ן דמל' בא"א שלא כאשר בימי החול ולפ"ע ההעלאת מ"ן כן נמשך המ"ד, וזהו שא' בזהר מהיכן יהי' הכח לבחי' מל' להעלות מ"ן גבוה זהו בזמנא דנטלא מבי אבא כו', כי בחול יש ג"כ זיווג בשמ"ע לצורך ההשפעה לחזק הישינות כו', וכל ההשפעות והמשכות דחול הוא הכל למטה מן השמש מה שנמשך ע"י השתלשלו' מבינה שדינין מתערין מינה היינו שהיא אם הבנים דחו"ג אברהם ויצחק שאברהם יצא ממנו ישמעאל כו' עד שבהשתלשלו' נתהוה צפרנים
1061 שאברהם יצא ממנו ישמעאל : ראה פסחים נו, א. מאמרי אדה"א דברים ח"ג ע' א'קטו ואילך. וש"נ. שע"ת פה, ג ובהערה 14. תו"ח בא ח"א קכז, ד.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תר"ם והנה כו' יושב אוהלים
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ז
הוא בחכ' שהחסד ענף החכ', ורי"ו הוא בגימ' גבורה, ומב' בחי' אלו דחו"ג נעשה תיבה אחת להורות שבזה דהיינו בבחי' העירוב נכללו חו"ג יחד כו', ע"י שהוא בחי' ת"ת המחבר חו"ג, וכמשנת"ל בענין המשל ופחד עמו עושה שלום במרומיו, וע' באגה"ק סי' י"ב, וע"ד הרקיע הנק' ערבות שנק' כן ע"ש שכולל ומחבר חו"ג כמ"ש בזח"ב תרומה דקס"ה א', וז"ש סולו לרוכב בערבות בי"ה שמו, פי' בי"ה היינו י"ה שהם חו"ב כנודע והם שרש חו"ג כי חסד ענף החכ' כנ"ל וגבורה ענף הבינה כו', והוא השוכן בערבות שהוא מערב חו"ג לכן שוכן בו שם י"ה מקור חו"ג כו', וכן פי' במאו"א אות ע' סכ"ז ערובי מבואות בתי גואי נק' ת"ת המערב חסד ע"ב (וע' במ"א מענין ע"ב גשרים בענין פ' שני' דק"ש כו') גבורה רי"ו, וזהו עירוב, וכן יסוד מערב נו"ה וזהו נק' עירובי חצירות בתי בראי עכ"ל, ובי"נ העיר מת"ז הנ"ל שעירוב הוא עמודא דאמצעיתא, ונמצא כי ע"י העירוב נעשה בחי' ההתכללות עד שאין מקום כלל ליניקת החיצוני', וזהו לא כאברהם שיצא ממנו ישמעאל כו', אבל יעקב הי' מטתו שלימה לפי שהוא מקו האמצעי שממנו אין יניקה כלל, והיינו ע"י בחי' ההתכללות כנ"ל, וא"כ יובן מעלת עירוב שהוא מערב כחות הרוחנים יחד עד שעי"ז לא יומשך שום תוס' יניקה לסט"א, והיא דרבנן דוקא לפי שבינה יתירה כו' ועריבים עלי דברי דודיך כו'.
1584 יעקב הי' מטתו שלימה : ויק"ר פל"ו, ה. רש"י ויחי מז, לא. פסחים נו, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תר"ם גדולה תשובה
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ז
אלקיך בכל לבבך בשני יצריך שגם היצה"ר יהי' לו אהבה לאלקות, והוא ע"י ההתבוננות שקודם לזה שמע ישראל הוא ביטול דיחו"ע איך שכולא קמי' כלא חשיב אך הנה"ב אינו שייך שיתפעל מהתבוננות דיחו"ע כ"א מהתבוננות דיחו"ת וזהו בשכמל"ו שכללות העולמות הם רק משם והארה בעלמא וההארה בטל לאלקות והנה"ב בעצם אינו רע ולכן אמרו במד' שהחולי ממך לכן אפשר להפוך אותו, וזהו כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך דמצרים הוא מצרים וגבולים והו"ע תאוות גשמים לא אשים עליך שנהפך היצה"ר, כי אני ה' רפאיך וצ"ל מאחר שלא אשים מה שייך רפואה, הגם שי"ל מפני שאני ה' רפאיך לכן לא אשים, לפ"ז אינו שייך לומר רפאיך דרופא משמע שעושה איזה פעולה, והענין דהנה רפאות תהי לשריך ואי' במאור עינים מהר"ן ז"ל שקאי על מאמר המין שחלק בין פלגא דלעילא לפלגא דלתתא והשיב לו שאין חילוק וזהו שכ' רפאות כו' שפלגא דלתתא יהי' כמו פלגא דלעילא.
42 דיחו"ת וזהו בשכמל"ו : זהר בראשית יח, ב. פסחים נו, א. ראה תו"א ויקהל קטו, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תר"ם גל נעול מעין חתום
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ה, ז
מ"ש ושמרו דרך הוי' לעשות צדקה ומשפט כמו הדרך שהולך מעיר לעיר כמו"כ הוא דרך ומבוא שיומשך שם ה' למטה מטה, ועמלק פעל בישראל שיהי' קרירות בהדרך שמטיל ספיקות מי אומר שכ"ה עד שיבוא לדבר ולחשוב דיבורים ומח' אשר לא לה' המה עד שיפול ח"ו במעשה, והנקמה שהו"ע חרב פיפיות הוא ע"י רוממות אל בגרונם ע"י שיתבונן בגדולת ה' איך שהחיות של כל דבר הוא חיות אלקי עי"ז יהי' אהבה לאלקות וזהו וחרב פיפיות בידם וכמ"ש אשר לקחתי מיד אמורי בחרבי ובקשתי ות"א בצלותא ובבעותי הו"ע התבוננות התפלה וסידר שבחו של מקום דלעולם יסדר אדם שבחו של מקום תחילה ואח"כ יתפלל והו"ע הללו את ה' מן השמים הללוהו במרומים עי"ז יתגבר על הרע שבנפשו, והנה התבוננות זו דחיצוניות הלב הוא מבחי' ממכ"ע דכל השגות מלאכים ונשמות הכל מבחי' ממכ"ע דבזה יש חילוקים מדרי' דכאו"א לפי ערכו וזהו כולם פותחין את פיהם בקדושה וטהרה כו' ומעריצים ומקדישים וממליכים את שם כו' שהוא בחי' מל' ממכ"ע וכמו"כ גבי נשמות כתי' ברוך שם כבוד מל' לעולם ועד , שם הוא בחי' מל' שהוא ממכ"ע, אבל פנימיות הלב הוא ביטל שלמעלה מטו"ד רק להשתפך נפשה אל חיק אבי' , והו"ע חלק אלוקה שבנפשו שאינו מתגלה רק ביחידה שבנפש (אפ"ל הו"ע מ"ש בע"ח שמ"א פ"א שיש ניצוץ קטן כו' ע"ש).
54 ברוך שם : פסחים נו, א (נוסח ק"ש). ראה גם לעיל המשך זאת חנוכת המזבח פ"ד ובהערה 66.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תר"ם וירא העם וינועו
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ה
השתל' שיומשך תוך נקודת הלב וכמ"ש לבי ובשרי ירננו לאל חי שגם לב ובשר הגשמי יהי' אהבה ותשוקה לאלקות, שזהו"ע הק"ש שהו"ע יחודים עליונים לכן אומרים בק"ש שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד , שמע הוא ל' השגה והבנה ושיהי' נתפס אצלו דה' אחד , חו"ד הם ז' רקיעים וארץ וד' רוחות העולם ושיהי' בטלים לאל"ף הוא א"ס אלופו ש"ע, דבשכמל"ו, לעולם ועד היינו כללות השתל' הוא רק משם והארה בעלמא שאינו נוגע לעצמיות וכמו שם האדם שאינו נוגע לעצמות האדם, וכן כבוד הוא לבר מעצמותו ה"ה רק הארה בעלמא, ומל' הוא רק מלך שמו נקרא עליהם הרי הארה והארה דהארה והארה דהארה דהארה, ומזה נעשה לעולם ועד הוא כללות השתל' וגם נו"ן אלפים יובלות בכלל, ולכן אני ה' לא שניתי שלא יש שום שינוי בין קודם הבריאה לאחר הבריאה אתה הוא קודם שנבה"ע ואתה הוא לאחר שנברה"ע דכללות השתל' העולמות הוא רק משם והארה בעלמא שאינו נוגע לעצמיות, ועי"ז ואהבת שרש דאהבה אבה ל' רצון שיהי' לו רצון ותשוקה לאלקות, את ה' אלקיך דה' דכתי' עליו לא שניתי יהי' בבחי' אלקיך אלוה שלך, וזה מצינו רק בשם אלקים שנא' בו אלקינו אלקיך משא"כ בשאר שמות, וזהו שהוי' יהי' בבחי' אלקיך, עד שיהי' בכל לבבך , ב' לבבות שגם היצה"ר יהי' לו אהבה לאלקות וזהו לאכפיא לסט"א, וזהו ענין ירידת הנשמה בגוף אינו בשביל עצמו דהנשמה היא חלק אלוה ממעל וכל עיקר ירידתה בגוף ונה"ב המעלים ומחשיך ומסתיר הוא לבקוע החשך ושגם היצה"ר יהי' לו אהבה לאלקות וכמ"ש לבי ובשרי ירננו אל אל חי שגם לב ובשר הגשמי יהי' לו אהבה ותשוקה לאלקות, וכ"ז ע"י
76 דבשכמל"ו : פסחים נו, א (נוסח ק"ש). ראה גם המשך וככה תרל"ז פכ"ו ס"ע לב ואילך. וראה גם לקמן ח"ב (בחלק המאמרים) המשך יונתי על יד הערה 157 (בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) הנחה ד"ה ואהבת את ה' אלקיך הא' על יד הערה 71.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תר"ם וביום הביכורים
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ז
וזהו וביום הביכורים כו' דהנה שבועות היו"ט הוא שהוא יום החמשים, נוסף על שבו הי' מ"ת והוא בחי' חכ' וכמ"ש אורייתא מחכ' נפקת ור"ל שמתלבש בכמה לבושים מ"מ יש בו נקודות החכ' וכשנתנה תורה למטה ממילא האיר בחי' חכ' ג"כ, לכן אז חמץ תאפינה, דכל המנחות באות מצה, דחמץ הוא הגבה והתנשאות, וזהו בינה מינה דינין מתערין בסופא וכמו אברהם יצא ממנו ישמעאל יצחק כו' עשו וכמו הידים שגדולים בהם צפרנים ויש צואה שתחת הצפורן, אבל בחכ' לא יש יניקת החיצונים לכן בשבועות דוקא חמץ כו' להורות על הגילוי דשבועות שמאיר בחי' חכ', הגם שהי' אכילת כהנים, הנה באמת הוא מדרי' גבוה וכמארז"ל ע"פ ואם האכל יאכל בשתי אכילות הכתוב מדבר א' אכילת כהנים וא' אכילת מזבח, אכילת
71 אברהם יצא ממנו ישמעאל : ראה פסחים נו, א. מאמרי אדה"א דברים ח"ג ע' א'קטו ואילך. וש"נ. שע"ת פה, ג ובהערה 14. תו"ח בא ח"א קכז, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תר"ם ערבים עלי דברי דודיך
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ז
והענין דהנה ארז"ל לא כאברהם שיצא ממנו ישמעאל , דאברהם הי' מרכבה למדת החסד וכמ"ש בפרד"ס בשם ס' הבהיר אמרה מדת החסד לפני הקב"ה כל ימי היות אברם בארץ לא הוצרכתי אני לעשות מלאכתי שהרי אברם עומד ומשמש במקומי, ומפרשים עומד ומשמש שהי' מחלי"ף מקו"ם מדות החסד וז"ש דלא הוצרכתי אני לעשות מלאכתי כלל ולכן הי' מאכיל ומשקה לכל
44 לא כאברהם שיצא ממנו ישמעאל : ראה פסחים נו, א. מאמרי אדה"א דברים ח"ג ע' א'קטו ואילך. וש"נ. שע"ת פה, ג ובהערה 14. תו"ח בא ח"א קכז, ד.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תר"ם תכון תפלתי
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ה
היער והדבש שבו ויש ב' מיני דבש דבש תמרים ודבש דבורים, דבש תמרים בודאי שייך ליער ואפי' דבש דבורים שייך ג"כ ליער שעושים כמו יער ומעמידים שמה הדבורים, ובנמשל היער הוא יוצר אור שהו"ע ההתבוננות משרפים וחיות ואופנים שעומדים בביטול עצום לאלקות, ושרפים אומרים קדוש וחיות ואופנים לעומתם אומרים ברוך , ועי"ז הוא בא למתיקות דק"ש מהתבוננות דק"ש בפסוק ראשון דיחו"ע דכולא קמי' כל"ח שהו"ע יחו"ע ואח"כ ההתבוננות דיחו"ת בפ' בשכמל"ו האיך שכללות השתל' עולמות לא נתהוה כ"א רק מזיו והארה בלבד.
19 דיחו"ת בפ' בשכמל"ו : זהר בראשית יח, ב. פסחים נו, א. ראה תו"א ויקהל קטו, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תר"ם וביום הביכורים
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ז
וזהו שא' בזוהר מהיכן הכח לבחי' מל' להעלות מ"ן גבוה כזו ועז"א בזימנא דנטלא מבי אבא, והיינו כי בחול יש ג"כ זיווג בשמ"ע על השפעה לחדש הישינות כו' אמנם כל השפעה דחול הוא הכל למטה מן השמש והיינו מה שנמשך בסדר השתל' הגם שזהו בחיק הבורא כי אפי' מתכנשים כל באי עולם אין יכול לברוא אפי' כנף יתוש א' מ"מ זהו בסדר השתל' ושרשם מבחי' הבינה ולפי שבינה דינין מתערין מינה לכן אברהם יצא ממנו ישמעאל וכן עד"מ הצפרנים הגדלים מן הידים ותחת הצפרנים א"ל צואה כו', וכן כל העבודה דחול הוא רק לבוא לבחי' אתכפי' להיות כי שרש המשכה הוא מבחי' בינה א"א לבוא לבחי' אתהפכא, אבל בשבת הו"ע עליי' עולמות שעליי' בבחי' קדש מלה בגרמי' ע"כ יכול להיות העלאת מ"ן בבחי' אתהפכא מי לי בשמים ועמך לא חפצתי בארץ, שמו"א הוא געה"ע וגעה"ת שאינו צריך לחפוץ לא געה"ע ולא געה"ת אפי' מקור החיים ומקור התענוגים אינו צריך לחפוץ רק רצון פשוט לאו"ס עצמותו כו', ולפ"ע אתעדל"ת כן נמשך מלמעלה להוליד נשמות חדשות, ויו"ט שחל להיות בחול עיקר ההמשכה מאימא דרך השתלשל' רק שבהעלם יש בה הארת יסו"א לכן נק' מקרא קדש שממשיכים הארה מקדש וזהו קדוש בוא"ו שנשתנה שוא"ו אינו יו"ד כו', אבל שבת נק' קדש ששבת הוא עליי' עולמות בבחי' קדש מלה בגרמי' כו'.
91 אברהם יצא ממנו ישמעאל : ראה פסחים נו, א. מאמרי אדה"א דברים ח"ג ע' א'קטו ואילך. וש"נ. שע"ת פה, ג ובהערה 14. תו"ח בא ח"א קכז, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תר"ם [ואהבת את ה' אלקיך] והנה כמו שנמשלו המצות בנר
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ה, ז
וכמ"ש בזהר שבמח' אחת נבראו כל העולמות, וממוצא דבר נשמע שאינו תופס מקום שהרי אפי' לגבי האדם אינו תופס מקום מח' אחת וכ"ש לגבי' ית', וגם כי לא מח' מחשבותיכם שהאדם כשחושב איזה דבר ה"ה מלובש ומשוקע במח' זו כו', משא"כ למעלה הרי אינו מלובש כלל והוא הי' הוה ויהי' כא', ובחי' כח הפועל בנפעל זהו במדת מלכותו ית' לבד, וזהו בשכמל"ו, פי' שלמה הוא ה' אחד לפי שבשכמל"ו שכלליות ההשתלשלו' הוא מבחי' שם כבוד מל', שם הוא הארה כנודע, וכבוד הוא לבוש שהוא ג"כ חיצוני' והארה, ומל' הוא ג"כ הארה שהרי מלך שמו נקרא עליהם א"כ זהו רק הארה דהארה דהארה כו' וכאשר יעמיק דעתו ויתקע מח' בעומק בד"ז בהתבוננות ובהתקשרות בחוזק אזי גם נפשו הבהמית תשכיל ותתבונן איך שאין טוב לפניו כ"א לדבקה בו ותוליד מדת האהבה ברשפי אש ובתשוקה נפלאה להיות בבחי' כלתה נפשי כו' ועמך לא חפצתי כו' שכל מה שהוא עמך בטל וטפל לך לא חפצתי כ"א לדבקה בו כו', וזהו ואהבת בכל לבבך בשני יצריך כו', ועכ"ז גם אחרי שיבין שמו שנק' יצה"ר לא זז כו' מפני שארז"ל אל תאמין בעצמך כו'.
157 בשכמל"ו. . דהארה : פסחים נו, א (נוסח ק"ש). ראה גם לעיל ח"א (בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) הנחה ד"ה וירא העם וינועו ובהערה 76.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תר"ם ואהבת את ה' אלקיך
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ה
העם למקום א' לילך ללחום כאחד, ה' אלקינו הוא סוכ"ע וממכ"ע, ופי' הוי' הוא ל' מהווה והיו"ד מורה על תמידות ההתהוות, וזהו ה' אחד ה' שהוא המהווה תמיד הוא אחד דאני לא שניתי אתה הוא קודם שנבה"ע ואתה הוא לאחר שנבה"ע, הגם שקודם הברי' לא הי' ואתה יש כו' אך מפני שהוא רק הארה, וזהו שאו' אח"כ בשכמל"ו שם הוא הארה לא עצמיות וכבוד הוא לבר מעצמותו, ור"י קארי למאנא מכבדותא שהוא לבוש הארה בעלמא, ומלכותו הוא מלך שמו נק' עליהם א"כ ה"ז הארה, והארה דהארה, והארה דהארה דהארה, ואין הארה פועל שינוי בהעצם, ואי לזאת ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך שגם היצה"ר יהי' לו אהבה לאלקות (בפ"א וכמ"ש מי לי בשמים ועמך לא חפצתי בארץ כל מה שעמך לא חפצתי כ"א א"ס עצומ"ה.
71 בשכמל"ו : נוסח ק"ש. פסחים נו, א. ראה גם לעיל ח"א (בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) הנחה ד"ה וירא העם וינועו ובהערה 76.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תר"ם ויאמר ה' אל אברם לך לך
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ה, ז
ומה שייך זה להאדם הענין דהנה לכ"א מישראל יש ב' נפשות נפה"א שהוא חלק אלוה ממעל ורוצה ליכלל תמיד כנר בפני אבוקה, ונה"ב שנק' בהמיות שרשו מפני שור ויש בזה דיעות אם מפני שור שבפני אדם או מפני אדם שבפני שור, ולכן כשמזכירים לו איך ששרשו בטל לאלקות דשרשו משמרי אופנים פועלים בו הזזה שיהי' ג"כ בטל לאלקות וזהו שמע כו' וברוך שם כו' יחו"ע
134 שמע כו' וברוך שם : ואתחנן ו, ד. פסחים נו, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תרמ"א מגילה נקראת
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ה
ובאמת ב' הפירושי' של ציץ הוא א' דהיינו כשיש בחי' ד"ת היינו בחי' ביטול היש לאין שהוא בחי' אהוי"ר הבאה מלמטלמ"ע בעבודת האדם כנ"ל (שהרי בחי' ואהבת את ה' אלקי' שבק"ש שאת כולל יראה כנודע באה דוקא מהתבוננות בשכמל"ו, כי אין הלכה כאנשי יריחו שהיו כורכי' את שמע , והיו סומכים פסוק ואהבת לאחד ולא היו אומרי' בשכמל"ו כי רק משה אמר אחד ואהבת, כי משה מלגאו לכן לא אמר בשכמל"ו כי הי' קשור בעצמותו ומהותו ית' שהוא בחי' יסו"א הארת עצמיות חכ' ית', לכן לא הי' אהבתו הנפלאה בבחי' ואהבת שיהי' הוי' בבחי' אלקיך מבחי' בשכמל"ו שהוא בחי' התפשטות מלכותו ית' מן אוא"ס ב"ה אלא הי' כורך את שמע ואחד פשוט לואהבת את ה' אלקיך, וכן היו עושי' אנשי יריחו, אלא שאין הלכה כמותם, כ"א ההלכה היא שיהי' התקשרות דואהבת מן בחי' מדת מלכותו ית' שנעשה עתיק לעולם שלמטה הימנו (וכמאמר מלך יחיד)
112 בשכמל"ו : פסחים נו, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תרמ"א מגילה נקראת
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ח
צ"ע מה שע"י קבעומ"ש זה בא ג"כ לבחי' מאדךלב שלמעלה מהכלי (כי בכל לבבך פי' יחידה שבנפש ובכל נפשךלב אהבה שמתקבל במוח בחי' כלי) אלא הכלי לזה הוא תושבע"פ ע' בלק"ת ד"ה שמע בסופו, ואולי יש לקשרו עם מה שא' יעקב בשכמל"ו שז"ע ציקי קדירה , ודוקא ע"י בירור דיעקב יוד בעקבי דוקא ציקי קדירה , עי"ז יתעלה למעלה מבחי' ישראל עלה במח' כ"א לאשתאבא בגופא דמלכא כמו שפי' רש"י על מארז"ל ע"ש של הקב"ה שיהי' שמם הוי', שזהו בחי' גבוה יותר מהפי' שהוי' יהי' בבחי' אלקיך אלקה שלך כו', ומה שבא לבכל מאדך אין זה סותר למה שאה"ר בא ע"י אהרן דוקא שהרי מאדך הכל מלמטלמ"ע, ואה"ר דאהרן זהו מתנה מלמעלמ"ט כמ"ש באגה"ק סי' י"ח, ועוד דזהו הכל בבחי' מלמטלמ"ע עצמו בבחי' ביטול היש לבד ועדיין לא הגיע לבחי' ביטול אמיתי דונחנו מ"ה דמשה ואהרן, וקרוב הדבר שבחי' בכל מאדך זה זהו לפי' המשנה בכל מאדך בכל ממונך, מאחר שנותן יותר מרגילותו הרי כופה ומשבר א"ע א"כ זהו ע"ד שפי' במ"א בענין מס"נ באחד מסירת הרצון כי מה לי קטלא כולו או קטלא פלגא, אבל מה שפי' במ"א בכל מאדך אה"ר, זהו בעבודה בחי' היותר גבוה, וע' בד"ה בך"ה בכסליו פי' צדקה קטרת שנעשה מדוממים מעשה המצות, יש לחברו למ"ש בד"ה קחו מאתכם מעלת אתכפיא שזהו עבודת עבד וכמ"ש בד"ה שמע הנ"ל די"א ע"ג בסופו וז"ל וכל דבר שאינו בביטול רצון אינו נק' עבודה כלל.
לד ציקי קדרה : פסחים נו, א. ראה מאמרי אדה"ז אתהלך לאזניא ע' מג. אוה"ת בראשית ח"א ע' 98 ואילך. תו"ח ויקהל ח"ב תד, ג ואילך.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תרמ"א הקבצו ושמעו
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ז
והענין דהנה אי' במדרש ובגמ' מהיכן זכו ישראל לק"ש, אפי' למצות ק"ש שהיא מצוה כללית וכמ"ש וזאת המצוה אשר צוה ה' לעשות בארץ, והול"ל לחשוב כל המצות ולא חשיב רק ק"ש מפני שהיא מצוה כללית כו', בהסתלקותו של יעקב דכשאמר האספו והגידה לכם כו' נסתלקה ממנו שכינה אמר להשבטים שמא יש בלבכם מחלוקת על הקב"ה וא"ל שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד כשם שאין בלבך מחלוקת על הקב"ה כך אין בלבינו מחלוקת על הקב"ה, ומ"ש כאן ישראל צ"ל שהוא בחי' ישראל סבא, דישראל זוטא הרי אמרו בזהר שהוא מ"ש כי נער ישראל ואהבהו שגם בחי' ישראל נק' נער, ומ"ש כאן ישראל קאי על ישראל סבא, ומסיים שם במדרש פי' הפסוק שמע ישראל ממערת המכפלה אותו דבר שצויתנו עדיין נוהג בנו ה' אלקינו ה' אחד .
6 ובגמ' . . בהסתלקותו : ראה פסחים נו, א. הנסמן בב"ר שם.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
פלח הרמון תזריע הנה להבין המדרש והצרוע זה בהמ"ק
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב
ולקרב אל השכל [מצד נה"ט המסתיר אבל הנשמה בעצמה כשאינה מלובשת בנה"ט אין צריך לקרב אל ההשגה רק רואה בבחי' ראי' דחכ' שבנה"א כו'] אומר בשכמל"ו, היינו שכללות ההשתלשלות אינו תופס מקום כלל בעצמות ע"ד המלך עם אנשי מדינתו שיש בו ג' מדריגות, הא' עצמות ההתנשאות כמו שהוא מרומם לבדו שמבחי' זאת אין לו שייכות עם אנשי המדינה רק מה שעולה ברצונו למלוך על עם שזה נק' התנשאות על עם הוא בחי' לבוש לגבי עצם הרוממות ומלבוש זה נמשך הארה בעלמא מצומצמת על אנשי המדינה והוא במה שמלך שמו נק' עליהם כו' כי עצם הלבוש הוא בלתי מוגבל ויכול להתפשט על מדינות רבות לאין שיעור אבל שם המתפשט על אנשי המדינה הוא מצומצם לפי ערכם, אך מובן מכל הנ"ל שהמשכת הלבוש עם השם להיות מלך על עם אינו תופס מקום כלל בעצם ההתנשאות שלו וראי' לזה שאין לו שום ירידה מעצמותו להיות משפיע התנשאות שלו על עם ואדרבה כל מה שנעלם יותר ומרומם בעצמותו יותר יומשך ההתנשאות על עם יותר לפעול בם ענין אימה וביטול כו', ולכן המלך אין רואים אותו כ"א פ"א בשנה, אך ביטול הזה שהוא מפשיטם לגמרי מבחי' יש הוא הסיבה שיוכלו לקבל אור פני מלך כשיתגלה פ"א בשנה שעי"ז יתיחדו כולם באהבה אפילו כל השרים המנגדים זה לזה כו' ויתכללו כל ההפכים שבהם, ועי"ז הוא עיקר קיומם וזהו פנימי' הכוונה של המלוכה [משא"כ כשמתגלה בבחי' אימה עליהם לא יפעול בשרים המנגדים רק ביטול לפי שעה בעת שרואים פניו אבל אח"כ בעת שהולכים מלפניו יהיו מנגדים כמקדם כו'], אך גם הגילוי הזה דאור פני מלך אינו תופס מקום כלל בעצם ההתנשאות שלו להיותו הארה בעלמא ממנו כו' וד"ל.
17 אומר בשכמל"ו : בק"ש — פסחים נו, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
פלח הרמון אמור וספרתם לכם
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ז
והגם שבפסוק אינו מבואר רק עשו וישמעאל הנה הם מקורי האומות כי ע' אומות ל"ה מימין יונקים מקליפת ישמעאל כי הוא יונק מקו הימין כי אברהם יצא ממנו ישמעאל כו' ול"ה משמאל יונקים מקליפת עשו כי הוא יונק מקו השמאל, כי יצחק יצא ממנו עשו , ובפסוק אינו מבואר רק המקורים של הע' אומות, אבל באמת החזיר על כל אומה ולשון בפרט (...
17 אברהם יצא ממנו ישמעאל : ראה פסחים נו, א. מאמרי אדה"א דברים ח"ג ע' א'קטו ואילך. שע"ת פה, ג ובהנסמן במ"מ לשם.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
פלח הרמון אמור וספרתם לכם
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ז
חללי הלב משכן והשראת נה"א ונה"ט להיות רק לה' אחד כו'], רק אח"כ צ"ל נמשך ביטול רצון הזה בפרט בכל המדות וזהו"ע ספרה"ע, והנה בענין ספרה"ע יש ב' בחי' הא' המשכת המקיפים בבחי' המדות, והב' בירור והעלאת פנימי' המדות, וביאור הדברים הנה אנו רואים בעבודה שבלב ב' בחי' הא' היינו כאשר ההתבוננות הוא מבחי' ואתה מחי' את כולם היינו איך שהוא מחי' ומהווה כל העולמות מאין ליש בכל עת ובכל רגע עד שהוא מחי' גם את נפשו בקרבו ומזה יתפעל בלב באה' כמאמר לאה' את ה' כי הוא חייך, והתפעלות זאת יש בה יתרון שמבררת ומהפכת המדות שבלב כו', אבל מ"מ יש חסרון מצד אחר להיות שההתפעלות בא במורגש לזאת יכול להיות הסתעפות יניקת החיצונים כמו אברהם יצא ממנו ישמעאל כו', וכמו יניקת הצפרניים מן הידים שהוא בחי' מותרות, וכך גם במדות האהבה שמבחי' המורגש של המדה יוכל להיות מותרות יניקה כו' כמו מן ההתפעלות בעבודת ה' יכעס על המנגד כו', והבחי' הב' בעבודת ה' הוא כאשר ההתבוננות הוא מבחי' אוא"ס איך שהוא מרומם לבדו וכולא קמי' כ"ח שזהו בחי' עומק ופנימי' בינה, והתבוננות הזאת לא יכילנה כלי הלב רק שנשארה בבחי' מקיף על הלב ויש בה יתרון שאין מזה יניקה לחיצונים כי שרש המקיפים דבינה מסמא עיני החיצונים [וכידוע שזהו בחי' צפור דרור שדרה בבית כבשדה בלי שום פחד וכן וקראתם דרור בחי' בינה עלמא דחירות כו'], אבל יש בזה חסרון מצד זה שאינו נמשך בחי' בירור פנימי' המדות והתהפכותם מחושך לאור ולכן בספרה"ע פועלים ב' בחי' הא' בחי' המשכת המקיפים מבינה למדות להיות שמירה מיניקת החיצוני' והב' בירור העלאת המדות כו'.
95 אברהם . . יצא ממנו ישמעאל : ראה פסחים נו, א. מאמרי אדה"א דברים ח"ג ע' א'קטו ואילך. וש"נ. שע"ת פה, ג ובהערה 14. תו"ח בא ח"א קכז, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
ביאורי תניא קיידנר, יעקב פרק יח
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ז
ובזה יובן ההפרש בין נשמות האבות שהם נשמות גבוהות ונשמות דורינו אלו הנק' עקביים, כי באמת אב א' לכולם בשוה מעצמות תענוג אלקות לכן יש בהעלם בחי' הביטול שלמעלה מהטעם ודעת אף בנשמת קל שבקלים כמו בנשמת משה והאבות, רק ההפרש הוא רק מצד השתלשלות בעולמות היינו בטבע שני בבחי' גילוי הכחות, כי נשמת משה ירדה משרשה העצמית רק ירידה קטנה היינו בחכ' דאצי' ונתעברה רק במל' דאצי' לירד בגוף, וכמעט לא נסתר נשמתו מטבע הראשונה בחי' הביטול כנ"ל, וכן היה גם בגופו בחי' הביטול כמ"ש ונחנו מה כי נשמתו האיר בגופו כמעט בשוה כמו שהי' בשרשה חלק אלוק ממעל ממש, וזהו פי' ישמח משה במתנת חלקו פי' שנתנה לו בגופו חלקו חלק אלוק כמו בשרשו, ונשמת אברהם ירדה מעט למטה ממדרגת משה, היינו שנשתלשלה דרך החו"ב דאצי' ונתלבשה בספי' חסד ונתעברה בבחי' מל' דאצי' וירדה לגוף, לכן אף שהי' בחי' מרכבה ממש מ"מ הי' ביטול דמשה גבוה מבחי' ביטול דאברהם שהי' בבחי' עפר ואפר שהיא קצת מהות, ונשמות השבטים הושפלו עוד למטה בע"ס דבריאה לכן הי' מדרגת ביטולם למטה הרבה מביטול האבות, לכן אמרו השבטים ליעקב כשם שאין בלבך אלא אחד כך אין בלבנו אלא אחד , וידוע שכשם וכך הוא בכף הדמיון ודוגמה לביטול דיעקב , לכן נק' ביטול לאבות בשם יחו"ע וביטול השבטים נק' רק בשם יחו"ת וד"ל, לכן הנשמות שנתלבשו בע"ס דיצי' ועשי' קנו טבע ביטולם רק כמו טבע הביטול דיצי' או דעשי' וגם זה רק טבע שני וד"ל, ואף שגם הנשמות משה והאבות א"א לבא בגוף השפל כ"א שגם הוכרחו להשתלשל דרך הע"ס דבריאה ויצי' ועשי' עד הגוף הגשמי, א"כ הדרי קושי' לדוכתי' מהו ההפרש הגדול בין נשמותינו לנשמתם.
288 פסחים נו, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר