100

לישראל ונגוף למצרים"⁹, כי אילו לא היה הים נבקע, לא היו המצרים נכנסים לתוכו – כאשר מדת הדין טענה: מה נשתנו אלו מאלו? אלו עובדי ע"ז ואלו עובדי ע"ז¹⁰, ומסיבה זו הדבר "קשה"¹¹, כי בדרך כלל יש להתחשב במדת הדין, ובקריעת ים סוף לא התחשבו בכך¹².

ג. התורה צריכה להדגיש את הקשר בין אברהם ליצחק דוקא בפרשתנו

בדומה לכך ניתן להבין בעניננו:

ידוע¹³ ההבדל בין אברהם לבין יצחק, שאברהם היה "אברהם אוהבי"¹⁴, מרכבה למדת החסד, ולפיכך היתה עבודתו העיקרית בגמילות חסדים והכנסת אורחים, ויצחק היה "פחד יצחק"¹⁵, מרכבה למדת הגבורה, ולכן חפר את הבארות – עבודה של הסרת העפר והאבנים המכסים על המעין, וגילוי המים החיים הנובעים מלמטה למעלה.

ולכן¹⁶; יש הבדל גם לגבי "יצא ממנו" – "יניקת החיצונים" וה"טומאה" – בין האופן שבו מתבטא הדבר אצל אברהם – קו החסד – לבין האופן שבו הוא מתבטא אצל יצחק – קו הגבורה: אברהם יצא ממנו ישמעאל¹⁷ – חסד דקליפה, ויצחק יצא ממנו עשו¹⁷ – על חרבך תחיה¹⁸, גבורה דקליפה.

וזהו אחד ההסברים לכך שהתורה צריכה להדגיש דוקא כאן "אברהם הוליד את יצחק", שהרי, לכאורה, אין מובן:

א) ההכרח לומר "אברהם הוליד את יצחק" נובע מן הנאמר לפני כן בפסוק "יצחק בן אברהם", וכפי שמפרש רש"י¹⁹ "על ידי שכתב הכתוב יצחק בן אברהם הוזקק לומר...". ועל כך יש לשאול: המילים "בן אברהם" עצמן הן מיותרות, לכאורה, כי הדבר כבר ידוע מן הפרשות הקודמות, ובמילא לא היה צורך להבהיר ולומר "אברהם הוליד את יצחק", אלא לספר מיד את תולדות יצחק – "ויהי יצחק בן ארבעים שנה..."²⁰?