(טו)
(טו) לאו כלום הוא. פירושרעז ואין לפסול השוחט, וגם אותה שחיטה עצמה מותרת לכל ישראל, אבל לא להעד דשוי אנפשיה חתיכה דאיסורארעח. ואף על גב דעד אחד נאמן באיסורין אפילו לאסור היכא דלא אתחזק התירארעט, כגון חתיכה ספק של חלב ספק של שומן לומר שהוא של חלב, ואין הבעלים יכולים לומר לו איני מאמינךרפ כמו שיכולים לומר היכא דאתחזק היתירא כדלקמן סימן קכ"זרפא, וכל שכן הכא דאתחזק איסורא דבהמה בחייה בחזקת איסור עומדת עד שיודע לך במה נשחטהרפב, דעד אחד נאמן לומר שלא נשחטה כהוגן להעמידה בחזקת איסורא. מכל מקום כיון שהשוחט מכחישו, עד אחד בהכחשה לאו כלום ה[ו]ארפג, וכאילו אין כאן עדות כללרפד לא העד ולא השוחט המכחישו, והרי זה כאלו שחט והלך לו ולא אמר כלום לא הוא להיתר ולא העד לאיסור, שהיא בחזקת היתר משנשחטהרפה, משום דאמרינןרפו רוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן, וחזקה על בן דעת שאין קלקולי שחיטה יוצאים מתחת ידורפז, וכההיא דאבדו לו גדייו ותרנגוליו ומצאן שחוטים דלעיל סעיף ד'. ואף אם תמצי לומר דעד אחד בהכחשה הוי ליה חד לגבי חד וספיקא דאורייתארפח לחומרארפט, ועוד דהעמד בהמה בחזקת איסורארצ. מכל מקום כיון שהתורה האמינה את השוחט (להוציאה מחזקתה הואיל ובידו לתקן האיסור לשחוט כראוי כדלעילרצא) כב' עדיםרצב, ואין דבריו של אחד במקום ב'. כדאשכחן גבי עדות אשהרצג שעד אחד נאמן לומר שמת בעלה להתירה להנשא, ואם לאחר שהתירוה בא עד אחד לומררצד שלא מת לא תצא מהתירה הראשון, לפי שכל מקום שהאמינה תורה עד אחד הרי כאן שנים ואין דבריו של אחד במקום שנים כמ"ש באה"ע סי' י"זרצה. וכן גבי סוטה שקינא לה [בעלה] ונסתרה שעד אחד נאמן לומר שנטמאה ואינה שותהרצו, ואם אחר שהעיד בא עד אחד והכחישו אינו נאמן ואינה שותה. אלא אם כן באו להעיד בבית דין בבת אחת אבל לא בזה אחר זהרצז, משום שכיון שהאמינה תורה לעד אחד לומר שנטמאה הרי כאן שנים ואין דבריו של אחד במקום שניםחצר, כמ"ש באה"ע סי' ק[ע]"חרצט. וכאן בשחיטה אפילו באו בבת אחתש השוחט נאמן כשנים, שהרי התורה האמינה לכל שוחט על השחיטה הואיל והוא בידו, ולא הצריכתו לבא לבית דין להעידשא כמו שהצריכה בסוטה שאין משקין אותה אלא בבית דין הגדול שבירושליםשב, וכן בעדות אשה שאינה נישאת על פי עד אחד אלא בהתרת בית דין כמו שכתוב באה"ע סי' י"זשג. כן דעת מהרי"ק ושלחן ערוך.
אבל רש"לדש וב"חשה חולקים על זה ופסקו כמ"ש בנימוקי יוסףשו בשם הריטב"אשז, דלא אמרינן כל מקום שהאמינה תורה עד אחד הרי כאן שנים אלא בדבר שצריך שנים מן התורה, כגון עדות אשה שמת בעלה ועדות סוטה שנטמאהשח, שהדין היה נותן להצריך ב' עדים, שאין דבר שבערוה פחות משניםשט, דילפינןשי דבר דבר מממון, שנאמרשיא בדבר שבממון על פי שנים עדים או שלשה עדים יקום דבר, ולהלן הוא אומרשיב כי מצא בה ערות דבר, אלא שהקילה התורה בעדות אשה משום דהיא מילתא דעבידא לגלויי ואשה דייקא ומינסבאשיג כמ"ש באה"ע סי' י"זשיד, וכן החמירה בסוטה משום דרגלים לדבר הואיל וקינא לה ונסתרהשטו, אם כן מצינו שהאמינה התורה [משום הטעמים הללושטז] עד אחד כב', שהיה הדין נותן להצריכם משום שאין דבר שבערוה פחות משנים לולי טעמים הללו. ולפיכך כשבא אחר כך עד אחד להכחישו אמרינן שאין דבריו של אחד במקום שנים, שהשני אחד הוא, והראשון האמינתו התורה כשנים שהיה הדין נותן להצריכם, מה שאין כן בשני המכחישו שלא מצינו שהאמינתו התורה כשנים. אלא כשבאו בבת אחת ומכחישין זה את זהשיז עד אחד בהכחשה לאו כלום הוא וכאלו אין כאן עדות כללשיח. ואף אם תמצי לומר שיש כאן עדות אלא שהיא מוכחשתשיט, מכל מקום יש לומר שלא האמינתו תורה כשנים אלא בעדות שאינה מוכחשת ולא במוכחשת. אבל בשחיטה ושאר איסור והיתר שעד אחד נאמן בהו מן התורה, בין לאיסור היכא דלא אתחזק התירא, בין להיתר אפילו היכא דאתחזק איסורא אלא שהיה בידו לתקנו כגון שחיטה וכיוצא בהשכ, לא מצינו שהאמינתו כב' כלל, אלא שגם אחד נאמן בכל כיוצא בזה, ולא שייך כאן לומר אין דבריו של אחד במקום ב' אפילו באו בזה אחר זה, שהראשון הוא אחד כמו הב', שניהם שוין בנאמנותם, שכמו שהאחד שהוא השוחט האמינתו התורה להתיר אף על גב דאתחזק איסורא הואיל והיה בידו לתקן, גם הב' האמינתו לאסור היכא דלא אתחזק התירא אף על גב דאין בידו, ושניהם אין נאמנים אלא בנאמנות עד אחד שהוא נאמן באיסורין במקום שהאמינתו התורה, ולא הצריכה ב' עדים אלא לקיים דבר, בין דבר שבערוה בין דבר שבממון, וכן כל דבר מהדברים הצריכים שני עדים, מה שאין כן באיסורין שהאמינה תורה לכל אחד ואחד מישראל על הפרשת תרומה ועל השחיטה וניקור הגיד והחלב, שנאמרשכא וזבחת מבקרך וגו', כדפרש"י בפרק קמא דחוליןשכב ובפרק קמא דגיטיןשכג, הלכך הוי ליה חד לגבי חד והעמד בהמה בחזקת איסורא, ואסור לכל ישראל לאכול משחיטה זו.
ולענין הלכה, בשל תורה הלך אחר המחמירשכד. והיכא דאתחזק התירא אלא שעד אחד נאמן לאסרו מפני שהבעלים שותקין (או מפני שהיה בידו) כדלקמן סי' קכ"זשכה, אם עד אחד מכחישו, באנו למחלוקת זו דמהרי"ק ורש"ל כדלקמן שםשכו. וכן היכא דלא אתחזק לא התירא ולא איסורא וב' עדים מכחישים זה את זהשכז. אלא דלמהרי"ק יש לחלק בכל זה בין בבת אחתשכח לבזה אחר זה כדלקמן שם, מה שאינו כן בשחיטהשכט שהתורה מסרתה ביד השוחט להתיר והאמינתו עליה כדלעילשל.
ומכל מקום אפילו למהרי"ק וסייעתו אין להקלשלא אלא בחד לגבי חד, אבל בתרי לגבי תרי אין להקל ולומר דהוה ליה כאלו אין כאן עדות כלל שהיא בחזקת היתר משנשחטהשלב, לפי שכיון שב' עדים מעידים לאיסור החמירו חכמים שלא להעמיד הדבר בחזקתו להתירו, דקיימא לן תרי ותרי הוי ספיקא מדרבנן ולא מוקמינן אחזקתיהשלג. ונפקא מינה לדינא אף לרש"ל וסייעתו לענין בדיקת הריאה, שאם הבודק ואחר עמו אומרים שהיתה נקיה וב' מעידים שהיתה בה סרכא המטרפת (בודאי) דלא מוקמינן לה בחזקת היתר (כנסת הגדולהשלד).
ומכל מקום אין לפסול הבודק בתרי לגבי תרי מלבד הבודק, משום דאוקי גברא אחזקתיה (כנסת הגדולהשלה בשם רשד"םשלו). והוא הדין בשוחט שאין לפוסלו בתרי לגבי תרי מלבדו, דלענין פיסולא דגברא אין לחלק בין שחיטה לבדיקה, דמה לי איסור טריפות או איסור נבלות (וטעמא דמילתא בתרווייהו משום שאין לפסול השוחט או הבודקשלז משום שהתיר, יותר מכת העדים שהסכימה עמו להתיר והעידה כמוהו, וכמו שאין פוסלין כת זו מלהעיד עדות אחרת, [כדקיי"לשלח] ב' כתי עדים המכחישים זו את זו זו באה בפני עצמה ומעידה וזו באה בפני עצמה ומעידה, ואפילו להוציא ממון מחזקתושלט. אף על גב דחזקת ממון אלימא טפישמ, דבתרי ותרי לגבי ממונא הוה ליה כספיקא דאורייתא, דמדאורייתא לא מוקמינן גברא אחזקתיה להוציא ממוןשמא, כגון ב' שהעידו על אחד שהוא פסול לעדות מפני שעבר עבירה של תורה ושנים מכחישין אות[ן], אין מוציאין ממון על פי עדות של זה כמ[ו] שכתוב בחו"מ סימן ל"דשמב. ואפילו הכי מוציאין ממנו ממון על פי עדות שני כתי עדים המכחישות זו את זו, אף על פי שלדברי כת זו כת השניה פסולה, מכל מקום לעדות אחרת מעמידין כל אחת בחזקת כשרותה אפילו להוציא ממון מחזקתו (עיין ר"ן פרק ב' דכתובותשמג), וכל שכן להעיד באיסור והיתר, כך אין לפסול השוחט ובודק זה שגם הוא בכלל כת המעידה כמוהו יחשב וכשר לעדות [אחרתשדמ]. הילכך אין לפוסלו ולהעבירו כלל מלהיות שוחט ובודק עודשמה:
הערות
- רעז. לכללות קו"א זה ראה ביאורי הלכות.
- רעח. ראה לקמן בפנים ס"ק נז, ובקו"א ס"ק טז (מתי אוסרים להעד מטעם זה).
- רעט. רמ"א סי' קכז ס"ג.
- רפ. ראה ש"ך שם סקכ"ה (שעד אחד נאמן כשהבע"ד לא נמצא בפנינו או שאומר איני יודע).
- רפא. סימן זה בשוע"ר לא הגיע לידינו, וראה טור ורמ"א שם ס"א.
- רפב. גמרא ט, א.
- רפג. קידושין סה, ב. מהרי"ק שרש לג.
- רפד. שדוקא בב' כתי עדים המכחישות זו את זו אמרינן דהוי ספיקא מדרבנן שלא להעמיד דבר על חזקתו (כדלקמן ד"ה ומכל מקום, וש"נ), משא"כ עד אחד בהכחשה, י"ל שהוא כאילו אין כאן עדות כלל וי"ל שהיא ספיקא דאורייתא, ויתבאר כאן ולקמן לפי ב' האופנים. וראה תשב"ץ ח"ב סי' פט ד"ה ומה שיש. שו"ת מהרשד"ם יו"ד סי' לט.
- רפה. מהרי"ק שם (בטעם הא' להיתר). וראה לעיל קו"א סק"ה (בשם הרשב"א, שהרי שחוטה לפניך).
- רפו. גמרא ג, ב.
- רפז. כדלעיל בפנים ס"ק לג, וש"נ.
- רפח. כמו בב' כתי המכחישים זו את זו דהוי ספיקא מדרבנן שלא להעמיד דבר על חזקתו (כדלקמן ד"ה ומכל מקום, וש"נ), ונאמר שעד אחד בהכחשה גרע דהוי ספיקא דאורייתא.
- רפט. ביצה ג, ב.
- רצ. כסברא שמביא מהרי"ק שם, וכדעת היש"ש פ"א סי' ט (דלקמן ד"ה אבל רש"ל). הובא בט"ז סקכ"ג.
- רצא. קו"א סוף סק"א, בשם הרשב"א.
- רצב. מהרי"ק שם (בטעם הב' להיתר).
- רצג. יבמות קיז, ב.
- רצד. בכת"י: ואמר.
- רצה. סעיף לז.
- רצו. משנה סוטה לא, א.
- רצז. גמרא שם ע"ב.
- חצר. גמרא שם.
- רצט. סעיף יד, וב"ש שם סקי"א.
- ש. שבזה מיירי במהרי"ק שם ובשו"ע כאן, כמבואר בש"ך סי' קכז סוף ס"ק יד.
- שא. שלכן גם כשבאו בבת אחת אמרינן שהשוחט נאמן כשנים (שבשעה שהיה בידו ונאמן עדיין לא היתה עדותו מוכחשת). וראה ביאורי הלכות ע' עה וע' רלג.
- שב. משנה סוטה ז, א (ולכן כשבאו בבת אחת אין אומרים דהוי כשנים, מב' הטעמים שיבוארו לקמן ד"ה אבל רש"ל).
- שג. סעיף לט.
- דש. ביש"ש פ"א סי' ט. הובא בט"ז ס"ק כג, ובש"ך ס"ק מב.
- שה. ד"ה כתב מהרי"ק.
- שו. יבמות (כח, א) ד"ה גרסינן.
- שז. יבמות פח, ב ד"ה ואפילו (בשם ר"י). וראה גם ש"ך סי' קכז סקי"ד.
- שח. ראה מחנה יוסף על מסכת סוטה סי' לג.
- שט. יבמות פח, א וש"נ.
- שי. משנה סוטה לא, ב.
- שיא. דברים יט, טו.
- שיב. דברים כד, א.
- שיג. יבמות צג, ב.
- שיד. סכ"א, וב"ש שם ס"ק סג. וראה רשימת שיעורים גיטין סי' ט אות א והערה 3.
- שטו. סוטה ג, א.
- שטז. כ"ה בכת"י.
- שיז. שאין מאמינים לעד אחד כשנים יותר מעד השני, כדלעיל, וש"נ.
- שיח. כאופן הא' דלעיל בתחלת הקו"א (ולכן כשבאו בבת אחת אין מקום להאמין לעד אחד כשנים יותר מעד השני.
- שיט. כאופן הב' דלעיל שם (וכיון שיש כאן עדות, א"כ אף כשבאו בבת אחת היה מקום להאמין לעד אחד כשנים יותר מעד השני).
- שכ. כדלעיל קו"א סק"א, וש"נ.
- שכא. דברים יב, כא. וראה תוס' גיטין ב, ב ד"ה עד (הא') שלמדים זאת מהפסוק (ויקרא טו, כח) וספרה לה. שו"ת צ"צ אה"ע סי' שט אות ג.
- שכב. י, ב ד"ה עד אחד. וראה רש"י יבמות פח, א ד"ה ואמר.
- שכג. ב, ב ד"ה ומשני.
- שכד. ע"ז ז, א.
- שכה. סימן זה בשוע"ר לא הגיע לידינו, וראה שו"ע שם סעיף א, וש"ך שם סק"ג.
- שכו. ראה ש"ך שם סקי"ד, שלרש"ל וסיעתו עד אחד בהכחשה לאו כלום הוא והעמד הדבר על חזקת היתר, ולמהרי"ק וסיעתו העד הא' נאמן לאסור מהטעמים דלעיל, ואין העד השני נאמר להתירו.
- שכז. שלמהרי"ק מאמינים לעד הראשון (כשבאו בזה אחר זה), ולרש"ל עד אחד בהכחשה לאו כלום הוא, ונשאר הדבר בספק.
- שכח. שאז שניהם נאמנים בשוה (כשלא אתחזק לא התירא ולא איסורא).
- שכט. שאף כשבאו בבת אחת נאמן השוחט כשנים.
- של. בדעת מהרי"ק.
- שלא. בשחיטה.
- שלב. אפילו לפי אופן הא' דלעיל בתחלת הקו"א, דאמרינן כן בחד לגבי חד.
- שלג. יבמות לא, א ותוס' ד"ה שתי. תוס' ב"ב לב, א ד"ה אנן. וראה שו"ת רבנו סי' יא (ד"ה ועוד). שו"ת צ"צ סי' ב.
- שלד. בהגהות ב"י אות פב.
- שלה. שם.
- שלו. יו"ד סי' נ.
- שלז. כשלא העידו על פסולו, אלא על הבשר שאינו כשר.
- שלח. כ"ה בכת"י. רב הונא ב"ב לא, ב ושבועות מז, ב. טור ושו"ע חו"מ סי' לא ס"א.
- שלט. וכ"ש בשוחט ובודק, שנאמנים להוציא הבשר מחזקת איסור, כדלקמן.
- שמ. מחזקת איסור.
- שמא. אף שמהתורה מעמידים על החזקה אפילו בתרי ותרי, כמבואר לעיל, אבל לא לענין להוציא ממון מחזקתו. וראה ביאורי הלכות.
- שמב. סעיף כח.
- שמג. (ט, א בטור השני).
- שדמ. כ"ה בכת"י.
- שמה. ראה שו"ת צ"צ סי' ב.
גיטין ב׳ ב - הטקסט מספריא
לְפִי שֶׁאֵין בְּקִיאִין לִשְׁמָהּ.
רָבָא אָמַר: לְפִי שֶׁאֵין עֵדִים מְצוּיִין לְקַיְּימוֹ.
מַאי בֵּינַיְיהוּ? אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ דְּאַתְיוּהוּ בֵּי תְרֵי. אִי נָמֵי, מִמְּדִינָה לִמְדִינָה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל.
אִי נָמֵי, בְּאוֹתָהּ מְדִינָה בִּמְדִינַת הַיָּם.
וּלְרַבָּה דְּאָמַר לְפִי שֶׁאֵין בְּקִיאִין לִשְׁמָהּ – לִיבְעֵי תְּרֵי, מִידֵּי דְּהָוֵה אַכֹּל עֵדֻיוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה! עֵד אֶחָד נֶאֱמָן בְּאִיסּוּרִין.
אֵימוֹר דְּאָמְרִינַן עֵד אֶחָד נֶאֱמָן בְּאִיסּוּרִין, כְּגוֹן חֲתִיכָה סָפֵק שֶׁל חֵלֶב סָפֵק שֶׁל שׁוּמָּן, דְּלָא אִיתַּחְזַק אִיסּוּרָא;
אֲבָל הָכָא, דְּאִיתַּחְזַק אִיסּוּרָא דְּאֵשֶׁת אִישׁ, הָוֵי דָּבָר שֶׁבָּעֶרְוָה; וְאֵין דָּבָר שֶׁבְּעֶרְוָה פָּחוֹת מִשְּׁנַיִם!
רוֹב בְּקִיאִין הֵן. וַאֲפִילּוּ לְרַבִּי מֵאִיר דְּחָיֵישׁ לְמִיעוּטָא – סְתָם סָפְרֵי דְּדַיָּינֵי מִיגְמָר גְּמִירִי, וְרַבָּנַן הוּא דְּאַצְרוּךְ; וְהָכָא
It is because the people who live overseas are not experts in writing a bill of divorce for her sake. It is not sufficient for a bill of divorce to be written in a technically correct manner. It must also be written for the sake of the man and the woman who are divorcing. Therefore, when the witness comes before the court and says that it was written and signed in his presence, he is testifying that the writing and the signing of the bill of divorce were performed for the sake of the man and woman in question.
Rava says a different reason: It is because there are no witnesses available to ratify it. Since the bill of divorce was written in a distant place, it is possible that the husband, or someone else, might later claim that the bill of divorce is a forgery. For this reason the agent must say that the bill of divorce was written and signed in his presence, a declaration that bars any subsequent objection on the part of the husband.
The Gemara asks: What is the difference between these two explanations? The Gemara answers: There is a difference between them with regard to a case where two people brought the bill of divorce. In this case, two witnesses are available to ratify the bill of divorce if someone objects to its validity. Alternatively, the difference concerns a case where the agent brings the bill of divorce from one region to another region within Eretz Yisrael. Here there is no concern that the bill of divorce might not have been written for her sake, as the residents of Eretz Yisrael are aware of this requirement. However, witnesses are not necessarily available to confirm the document.
Alternatively, there is a difference between the two explanations in a case where the agent brings the bill of divorce within that same region in a country overseas. According to the opinion of Rabba, who says the concern is that the people there might not know that the document must be written for her sake, this problem is equally relevant in this case. However, according to the opinion of Rava, who says that the reason is because witnesses are not available, if the bill of divorce is brought in the same region then the witnesses will be available to ratify it.
The Gemara asks: And according to the opinion of Rabba, who said that the reason is because they are not experts in writing a bill of divorce for her sake, let us require two witnesses to testify about this, just as is the case with regard to all testimonies in the Torah. The Gemara answers: One witness is deemed credible with regard to prohibitions. In other words, if there is uncertainty as to whether a matter is prohibited or permitted, in the case of the heretofore married woman, the testimony of one witness is sufficient.
The Gemara asks: One can say that we say one witness is deemed credible with regard to prohibitions in a case such as where there is a piece of fat, and it is uncertain if it is forbidden fat [ḥelev] and uncertain if it is permitted fat. In this situation the piece can be rendered permitted by a single witness, as there is no presumption that it is forbidden. Therefore, as there is an uncertainty, and one witness said it is permitted fat, he is deemed credible.
However, here, where there is a presumption that this woman is forbidden, as she is a married woman, a status she retains until it is established that she has received a bill of divorce, if so, this is a matter of forbidden sexual relations, and the general principle is that there is no matter of testimony for forbidden sexual relations that can be attested to by fewer than two witnesses.
The Gemara answers: Rabba’s concern is not equivalent to a case of uncertainty, as most Jewish people are experts in the requirement that a bill of divorce must be written for the woman’s sake. And this is so even according to the opinion of Rabbi Meir, who is generally concerned about a minority in a matter of forbidden sexual relations. In this case Rabbi Meir concedes that one need not be concerned for the minority, as ordinary judicial scribes, who write bills of divorce, are learned in this halakha, and know that a bill of divorce must be written for the woman’s sake. And it is the Sages who required testimony about this matter, as an extra precaution. And here, with regard to this testimony,
בבא בתרא ל״ב א - הטקסט מספריא
וְרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל סָבַר: עַרְעָר – תְּרֵי; וְהָאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: דִּבְרֵי הַכֹּל אֵין עַרְעָר פָּחוֹת מִשְּׁנַיִם!
אֶלָּא עַרְעָר תְּרֵי; וְהָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן – כְּגוֹן דְּמַחְזְקִינַן לֵיהּ בַּאֲבוּהּ דְּהַאי – דְּכֹהֵן הוּא; וּנְפַק עֲלֵיהּ קָלָא דְּבֶן גְּרוּשָׁה וּבֶן חֲלוּצָה הוּא, וְאַחֲתִינֵּיהּ; וַאֲתָא עֵד אֶחָד וְאָמַר דְּכֹהֵן הוּא, וְאַסְּקִינֵּיהּ;
וַאֲתוֹ בֵּי תְרֵי וְאָמְרִי דְּבֶן גְּרוּשָׁה וַחֲלוּצָה הוּא, וְאַחֲתִינֵּיהּ; וַאֲתָא עֵד אֶחָד וְאָמַר דְּכֹהֵן הוּא. וּדְכוּלֵּי עָלְמָא – מִצְטָרְפִין עֵדוּת,
וְהָכָא בְּמֵיחַשׁ לְזִילוּתָא דְבֵי דִינָא קָא מִיפַּלְגִי – רַבִּי אֶלְעָזָר סָבַר: כֵּיוָן דְאַחֲתִינֵּיהּ – לָא מַסְּקִינַן לֵיהּ, חָיְישִׁינַן לְזִילוּתָא דְבֵי דִינָא. וְרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל סָבַר: אֲנַן אַחֲתִינֵּיהּ, וַאֲנַן מַסְּקִינַן לֵיהּ; וּלְזִילוּתָא דְבֵי דִּינָא לָא חָיְישִׁינַן.
מַתְקֵיף לַהּ רַב אָשֵׁי: אִי הָכִי, מַאי אִירְיָא חַד? אֲפִילּוּ בִּתְרֵי נָמֵי! אֶלָּא אָמַר רַב אָשֵׁי: דְּכוּלֵּי עָלְמָא לָא חָיְישִׁינַן לְזִילוּתָא דְבֵי דִינָא; וְהָכָא – בִּלְצָרֵף עֵדוּת קָא מִיפַּלְגִי. וּבִפְלוּגְתָּא דְהָנֵי תַנָּאֵי –
דְּתַנְיָא: לְעוֹלָם אֵין עֵדוּתָן מִצְטָרֶפֶת, עַד שֶׁיִּרְאוּ שְׁנֵיהֶן כְּאֶחָד. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קָרְחָה אוֹמֵר: אֲפִילּוּ בְּזֶה אַחַר זֶה. אֵין עֵדוּתָן מִתְקַיֶּימֶת בְּבֵית דִּין, עַד שֶׁיָּעִידוּ שְׁנֵיהֶם כְּאֶחָד. רַבִּי נָתָן אוֹמֵר: שׁוֹמְעִין דְּבָרָיו שֶׁל זֶה הַיּוֹם, וּלִכְשֶׁיָּבֹא חֲבֵירוֹ לְמָחָר – שׁוֹמְעִין דְּבָרָיו.
הָהוּא דַּאֲמַר לְחַבְרֵיהּ: מַאי בָּעֵית בְּהַאי אַרְעָא? אֲמַר לֵיהּ: מִינָּךְ זְבֵינְתַּהּ, וְהָא שְׁטָרָא.
and Rabban Shimon Ben Gamliel holds that an effective challenge requires two witnesses, one could then ask: But doesn’t Rabbi Yoḥanan say: Everyone agrees that there is no effective challenge with fewer than two witnesses?
Rather, the challenge was established by two witnesses. And with what are we dealing here? We are dealing with a case where we presume with regard to the father of that man that he is a priest, and a rumor emerged about the son that he is the son of a priest and a divorced woman, or the son of a priest and a ḥalutza, and we downgraded him from the presumptive status of priesthood based on that rumor, and one witness came and said that the man in question is a priest of unflawed lineage, and we elevated him back to the priesthood, as one witness is sufficient to negate a rumor.
The Gemara continues the case: And then two witnesses came and said that he is the son of a divorced woman or the son of a ḥalutza, and we downgraded him from the priesthood based on their testimony. Then one witness came and said that he is a priest of unflawed lineage, resulting in two witnesses testifying that his lineage is unflawed, and two testifying that it is flawed. And everyone agrees that the testimony of the two single witnesses combine to produce testimony that he is a priest of unflawed lineage, and his presumptive status of priesthood should be restored.
The Gemara explains the dispute: And here it is with regard to concern about contempt of court that they disagree. Rabbi Elazar holds: Once we downgraded him from the presumptive status of priesthood based on the testimony of two witnesses, we do not then elevate him, as we are concerned about contempt of court, as a reversal in the court’s decision creates the impression that the court operates indecisively. And Rabban Shimon Ben Gamliel holds: We downgraded him from the presumptive status of priesthood and we then elevate him, and we are not concerned about contempt of court. The primary concern is that the matter should be determined based on the relevant testimonies.
Rav Ashi objects to the analysis that they disagree with regard to concern about contempt of court: If so, why specifically is it necessary to establish the dispute in a case where first one witness testified as to his unflawed lineage, and then another testified later? The same would hold true even in a case where two witnesses testified together that he is unfit for the priesthood and the court downgraded him, and two witnesses testified together that he is fit for the priesthood and the court elevated him. The tanna’im would also disagree, as the same concern applies. Rather, Rav Ashi said: Everyone agrees that we are not concerned about contempt of court. And here, it is with regard to whether the court is able to combine the testimony of two single witnesses that they disagree, and it is with regard to the issue that is the subject of the following dispute between these tanna’im.
As it is taught in a baraita (Tosefta, Sanhedrin 5:5): The testimony of individual witnesses never combines unless it is so that the two of them see the incident transpire together as one. Rabbi Yehoshua ben Korḥa says: Their testimony combines even in a case where they witnessed the event one after the other, but their testimony is established in court only if it is so that the two of them testify together as one. Rabbi Natan says: They are not required to testify together. Their testimony is combined even if the court hears the statement of this witness today and when the other witness arrives tomorrow the court hears his statement. Rabbi Elazar and Rabban Shimon ben Gamliel disagree in the dispute between Rabbi Natan and the Rabbis, whether the separate testimonies can be combined.
§ The Gemara relates an incident where two people disputed the ownership of land. There was a certain person who said to another: What do you want with this land of mine? The possessor said to him: I purchased it from you, and this is the bill of sale.
שולחן ערוך, חושן משפט ל״א:א׳ - הטקסט מספריא
שְׁתֵּי כִּתֵּי עֵדִים הַמַּכְחִישׁוֹת זוֹ אֶת זוֹ, שֶׁבָּא עֵד אֶחָד מִכַּת זוֹ וְעֵד אֶחָד מִכַּת זוֹ וְהֵעִידוּ בְּעֵדוּת אַחֶרֶת, אֵין כָּאן עֵדוּת, שֶׁהֲרֵי בְּוַדַּאי אֶחָד מֵהֶם שִׁקֵּר. בָּאָה כַּת זוֹ בִּפְנֵי עַצְמָהּ וְהֵעִידָה עֵדוּת, וּבָאָה כַּת זוֹ וְהֵעִידָה עֵדוּת אַחֶרֶת בִּפְנֵי עַצְמָהּ, מְקַבְּלִים כָּל אַחַת מֵהֶן בִּפְנֵי עַצְמָהּ.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. מוצגים 40 מתוך 49 עמודים.
- שולחן ערוך קו"א יורה דעה סימן א (א) מאותו ספר יבמות פח, א · גיטין דף ב
- לקוטי שיחות כרך יח נשא שיחה ג יבמות צג, ב
- תורת מנחם שיחת יום ה' פ' וישב, י"ט כסלו, ה'תשל"א יבמות צג, ב
- שארית יהודה שו"ת אבן העזר סימן ח יבמות קיז, רע"א
- שארית יהודה שו"ת אבן העזר סימן כב יבמות קיז, א
- תורת מנחם שיחת ש"פ בהר, י"ז אייר, ערב ל"ג בעומר, ה'תשל"ג יבמות קיז, א
- לקוטי שיחות כרך ל ויחי שיחה ב קידושין סה, ב
- לקוטי שיחות כרך יט שופטים שיחה ד קידושין סה, ב
- לקוטי שיחות כרך יט תצא שיחה ג יבמות לא, ב
- שולחן ערוך חושן משפט הלכות עדות ושטרות ושליש[ו]ת דיני עדות ושטרות ושליש[ו]ת ד מאותו ספר יבמות לא, ב
- שולחן ערוך קו"א יורה דעה סימן א (טז) מאותו ספר קידושין סה, ב
- שולחן ערוך קו"א יורה דעה סימן קפג (ב) מאותו ספר יבמות לא, ב
- שארית יהודה שער השמועה סימן ה יבמות לא, ב
- אגרות קודש אדמו"ר הזקן אגרת ח קידושין סה, ב
- אגרות קודש כרך ו א'תקעא סוטה ז, ב
- אגרות קודש כרך כב ח'שכ סוטה ז, א
- אגרות קודש כרך כב ח'תמט סוטה ז, א
- לקוטי שיחות כרך לב ויקרא שיחה ג סוטה ז, א
- תורת מנחם שיחת י"ט כסלו ה'תשי"ד סוטה ז, א
- ספר המאמרים תרצ"ג ש"ת רצ"ג בסעודה סוטה ז, א
- תורת מנחם שיחת ש"פ וארא, כ"ח טבת, מבה"ח שבט, ה'תשכ"ט סוטה ז, ב
- תורת מנחם שיחת ש"פ ויחי, י"ד טבת, ה'תשל"ב סוטה ז, ב
- לקוטי שיחות כרך ז שמיני שיחה ב יבמות פח, ב
- תורת מנחם שיחת ש"פ צו, ט"ז אדר-שני, ה'תשכ"ה יבמות פח, ב
- שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות נשיאת כפים קכח דיני נשיאת כפים ואיזה דברים הפוסלים בכהן ס מאותו ספר יבמות פח, ב
- שארית יהודה שו"ת אבן העזר סימן ו יבמות פח, א
- שארית יהודה שו"ת אבן העזר סימן לח יבמות פח, א
- שארית יהודה שו"ת אבן העזר סימן מה יבמות פח, סע"ב
- שארית יהודה שו"ת אבן העזר סימן מח יבמות פח, א
- שארית יהודה שו"ת אבן העזר סימן נז יבמות פח, א
- אגרות קודש כרך א לב סוטה לא, א
- אגרות קודש כרך יא ג'תקסו סוטה לא, ב
- לקוטי שיחות כרך ג מצורע שיחה א גיטין ב, ב
- לקוטי שיחות כרך ט תצא שיחה ב גטין ב, א
- לקוטי שיחות כרך י וירא שיחה ב סוטה לא, א
- לקוטי שיחות כרך טו תולדות שיחה ב גיטין ב, א
- לקוטי שיחות כרך יז הוספות - שיחות ומכתבים שיחה ז סוטה לא, ב
- לקוטי שיחות כרך כ תולדות שיחה א סוטה לא, א
- תורת מנחם שיחת יום ב' פ' בשלח, יו"ד שבט, ה'תשי"ט סוטה לא, א
- תורת מנחם שיחת יום ה' פ' וישב, י"ט כסלו, ה'תשכ"א גיטין ב, ב

