ד
ד כל זמן שזוכר הדבר יכול להעיד לעולם ואינו חושש שמא מתוך שנתיישן הדבר הרבה אינו זוכרו על בוריוכז. ואפילו אם אינו נזכר לעדות אלא מתוך הכתבכח שכתב בפנקסוכט לזכרון דבריםל בשעה שאמרו לו העדות ועכשיו שכח הדבר ואינו נזכר אלא מתוך הכתבלא יכול להעיד. והוא שאחר שראה הכתב נזכר הדבר אבל אם אינו נזכר הדבר לא יעידלב אף על פי שאמת הוא הדבר שכתב בפנקסו שנאמרלג על פי שנים עדים ולא על פי כתבם. וכן אם נזכר הדבר על ידי אחרלד שהזכירו לו יכול להעיד ואפילו אם הבעל דין בעצמו מזכירו ונזכר יכול להעיד אם הוא תלמיד חכםלה שבודאי לא היה מעיד אם לא היה נזכר הדברלו:
הערות
- כז. כתובות כ , ב. טור ושו"ע סי' כח סי"ג.
- כח. ברייתא כתובות כ, א. טור ושו"ע שם.
- כט. רמב"ם הל' עדות פ"ח ה"ה. טור ושו"ע שם.
- ל. רי"ף שם (ז, ב). רא"ש שם פ"ב סי' טז. טור ושו"ע שם.
- לא. רבי יוחנן שם. טור ושו"ע שם.
- לב. רש"י שם ד"ה אע"פ. תוס' שם ד"ה ורבי יוחנן. טור ושו"ע שם, וסי' מו ס"י.
- לג. דברים יט, טו. יבמות לא, ב. רש"י ותוס' כתובות שם.
- לד. כתובות שם (שהזכירו העד השני). טור ושו"ע שם סי"ד (ע"י אחר). סמ"ע שם ס"ק מה (רבותא בשניהם).
- לה. כתובות שם רע"ב. טור ושו"ע שם.
- לו. רש"י שם ד"ה אפילו לעצמו. טור ושו"ע שם.
משנה תורה, הלכות עדות ח׳:ה׳ - הטקסט מספריא
אחד הכותב עדותו על השטר או שנמצא אצלו כתוב בפנקסו בכתב ידו פלוני העיד אותי עליו ביום פלוני בכך וכך אם זכר מעצמו או הזכירוהו אחרים ונזכר מעיד ואם לאו אסור להעיד שאין זה דומה אלא למי שאמר לו אדם נאמן פלוני יש לו אצל פלוני כך וכך והעיד הוא שיש לזה אצל זה והוא אינו יודע מן הדבר כלום אלא מפי האחר שמע והעיד.
רש"י על דברים י״ט:ט״ו - הטקסט מספריא
עד אחד. זֶה בָנָה אָב – כָּל עֵד שֶׁבַּתּוֹרָה שְׁנַיִם אֶלָּא אִם כֵּן פֵּרֵט לְךָ בוֹ אֶחָד (סנהדרין ל'):
לכל עון ולכל חטאת. לִהְיוֹת חֲבֵרוֹ נֶעֱנָשׁ עַל עֵדוּתוֹ, לֹא עֹנֶשׁ גּוּף וְלֹא עֹנֶשׁ מָמוֹן, אֲבָל קָם הוּא לִשְׁבוּעָה; אָמַר לַחֲבֵרוֹ תֵּן לִי מָנֶה שֶׁהִלְוִיתִיךָ, אָמַר לוֹ אֵין לְךָ בְיָדִי כְּלוּם וְעֵד אֶחָד מְעִידוֹ שֶׁיֵּשׁ לוֹ, חַיָּב לִשָּׁבַע לוֹ (שבועות מ'):
על פי שני עדים. וְלֹא שֶׁיִּכְתְּבוּ עֵדוּתָם בְּאִגֶּרֶת וְיִשְׁלְחוּ לְבֵית דִּין, וְלֹא שֶׁיַּעֲמֹד תֻּרְגְּמָן בֵּין הָעֵדִים וּבֵין הַדַּיָּנִים (ספרי):
עד אחד ONE WITNESS [SHALL NOT RISE UP AGAINST A MAN FOR ANY INIQUITY] — This is the classic passage from which the general principle is derived that wherever the term “witness” (עד) occurs in the Torah, it means two witnesses, unless it specifically mentions in connection with it the word אחד (Sanhedrin 30a).
לכל עון ולכל חטאת [ONE WITNESS SHALL NOT RISE UP AGAINST A PERSON] FOR ANY INIQUITY OR ANY SIN — i.e. that his fellow man should be punished on account of his evidence either by bodily punishment or by a monetary punishment; but he may rise up against his fellow men to compel him to take an oath. If, for instance, one says to his fellow, “Return me the maneh which I lent you”, and he replies “I have nothing of yours in my possession”, and one witness testifies that he has, he (the defendant) must take an oath to satisfy him (Shevuot 40a; cf. Sifrei Devarim 188:9).
על פי שני עדים [AT THE MOUTH OF TWO WITNESSES ... SHALL THE MATTER BE ESTABLISHED] — at their mouth, but not that they may write their evidence down in a letter and send it to the court, nor that an interpreter stand between the witnesses and the judges (Sifrei Devarim 188:10).
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 6 עמודים.
- שולחן ערוך חושן משפט הלכות עדות ושטרות ושליש[ו]ת דיני עדות ושטרות ושליש[ו]ת י מאותו ספר כתובות כ , א
- שו"ת יורה דעה סימן שמה כתובות דף כ
- לקוטי שיחות כרך יט תצא שיחה ג יבמות לא, ב
- שולחן ערוך קו"א יורה דעה סימן א (טו) מאותו ספר יבמות לא, א
- שולחן ערוך קו"א יורה דעה סימן קפג (ב) מאותו ספר יבמות לא, ב
- שארית יהודה שער השמועה סימן ה יבמות לא, ב