215
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
שיחה ג
תצא
א. קידושי כסף מבטאים יותר מכל את תוכן הקידושין
מן הנאמר בפרשתנו1 "כי יקח איש אשה ובעלה... ויצאה... והיתה" לומדים2 ש"האשה נקנית בכסף בשטר ובביאה". כסף – לומדים מ"כי יקח איש אשה"3; מ"ובעלה"4 לומדים שנקנית בביאה; ושטר – נלמד מ"ויצאה והיתה – מקיש הויתה לזה ליציאתה מזה, מה יציאתה מזה בשטר, אף הויתה לזה בשטר".
למרות שהאשה יכולה להיות מקודשת בכל אחת מ"שלוש הדרכים", בכל זאת "נהגו כל ישראל לקדש בכסף או בשוה כסף"5. ויש לומר שזאת
ג בהתאם לכך שקידושין בכסף הם הקנין הראשון הנלמד מן הפסוק – "כי יקח"6.
כיון שכל עניני התורה מדוייקים לחלוטין, אכן רואים, שבקידושי־כסף מתבטאת המשמעות הכללית שבענין הקדושין, יותר מאשר בקידושי שטר וביאה, כפי שיוסבר להלן.
ב. "העילה" היא ה"קידושין" או ה"קנין"
בגמרא7 יש דרך נוספת ללמוד שהאשה נקנית בכסף – מ"ויצאה חנם אין כסף8 – אין כסף לאדון זה אבל יש כסף לאדון אחר (כשיוצאה ממנו9) ומאן ניהו אב"10 (=ומי הוא? אב. כלומר, כשיוצאת מרשות אביה, יוצאת בכסף).
ויש לומר, שיש הבדל בהגדרת קידושי כסף, אם הם נלמדים מ"כי יקח איש אשה" שבפרשתנו, או מ"ויצאה חנם אין כסף"11 –
הערות
- 1. כד, א־ב. וראה הפסוקים שהביא הרמב"ם בריש הל' אישות: סהמ"צ מ"ע ריג: פיהמ"ש ריש קידושין. חינוך מצוה תקנב. וראה שינויי נוסחאות ברמב"ם בהוצאת פרענקל שם. ואכ"מ.
- 2. בספרי עה"פ. וראה קידושין ד, ב ואילך. ירושלמי ריש קידושין. וראה בהערה 1 ובהערה הבאה.
- 3. כ"ה בספרי, ועד"ז בירושלמי שם. ובבבלי (שם ד, ב) מוסיף "אין קיחה אלא בכסף וכה"א נתתי כסף השדה קח ממני". וראה שם ב, א ואילך. ובקה"ע שם מפרש כן בירושלמי. וראה בירושלמי שם להלן (הובא בהערה 10).
- 4. כ"ה בספרי, בבלי וירושלמי שם. אבל לר' יוחנן (שם ט, ב. ועד"ז בירושלמי שם בתחלתו) נלמד מ"בעולת בעל" (פרשתנו כב, כב). וראה בהנסמן לעיל הערה 1 ולקמן הערה 6.
- 5. רמב"ם הל' אישות פ"ג הכ"א. וממשיך שם "וכן אם רצה לקדש בשטר מקדש". וראה יבמות לא, ב "רובא בכספא". וראה ר"ן ריש קידושין. וראה הערה הבאה.
- 6. עדמ"ש הרשב"א וריטב"א ריש קידושין בזה שנקט התנא כסף ברישא.
- 7. שם ג, ב.
- 8. משפטים כא, יא.
- 9. פרש"י קדושין שם ד"ה ויצאה.
- 10. ובירושלמי שם: כסף בלא ביאה מנין ויצאה חנם אין כסף אם אחרת יקח לו מה זו בכסף אף זו בכסף.
- 11. בגמרא שם ד, ב: ואיצטריך למכתב ויצאה חנם ואצטריך למכתב כי יקח כו'. אבל ראה פרש"י שם ד"ה לתנא. ובפנ"י שם ד"ה ותנא דמייתי (ובדף ג, ב ד"ה בכסף) כתב דזהו רק לדעת רש"י (דתנא לא ס"ל דלמדין מאין כסף כו'), משא"כ לדעת התוס'. וראה עצמות יוסף שם. (וראה ריטב"א הנ"ל). וראה תוד"ה כשם שם יג, א. מראה הפנים לירושלמי שם בתחלתו. (וראה פרש"י שם ו, ב ד"ה אינה מקודשת. אבני מילואים סי' כח סקט"ז ועוד). ולהעיר שבסהמ"צ להרמב"ם שם, ובחינוך שם הביאו הלימוד שהאשה נקנית בכסף מאמרו באמה עברי' (ויצאה חנם) אין כסף כו'. אבל בהל' אישות (פ"ג ה"כ) כתב הרמב"ם "שנאמר כי יקח איש אשה ואמרו חכמים לקוחים אלו יהיו בכסף שנאמר כו'".
ספר המצוות, מצוות עשה רי״ג - הטקסט מספריא
היא שצונו לבעול בקדושין ולתת דבר ביד האשה או בשטר או בביאה, וזו היא מצות קדושין, והרמז עליו כי יקח איש אשה ובעלה וגו', הורה שהוא יקנה בביאה, ואמרו ויצאה והיתה, כי כמו שההוצאה בשטר אף ההויה בשטר. וכמו כן למדנו שהיא נקנית בכסף מאמרו באמה העבריה אין כסף לאדון זה אבל יש כסף לאדון אחר ומנו אב. אבל קדושין דאורייתא אמנם הם מבוארים שהם בביאה כמו שהתבאר במקומות מכתובות וקדושין ונדה. וכבר התבארו משפטי מצוה זו בשלמות במסכת קדושין. ובבאור אמרו (קדושין ט':) קדושי ביאה שהם דאורייתא. (כי תצא, נשים הלכות אישות):
משנה תורה, הלכות אישות ג׳:כ״א - הטקסט מספריא
אף ע"פ שעיקר הדבר כך הוא כבר נהגו כל ישראל לקדש בכסף או בשוה כסף. וכן אם רצה לקדש בשטר מקדש. אבל אין מקדשין בביאה לכתחלה ואם קידש בביאה מכין אותו מכת מרדות כדי שלא יהיו ישראל פרוצים בדבר זה אע"פ שקידושיו קידושין גמורין.
רש"י על שמות ד׳:ב׳ - הטקסט מספריא
מזה בידך. לְכָךְ נִכְתַּב תֵּבָה אַחַת, לִדְרֹשׁ: מִזֶּה שֶׁבְּיָדְךָ אַתָּה חַיָּב לִלְקוֹת, שֶׁחָשַׁדְתָּ בִכְשֵׁרִים; וּפְשׁוּטוֹ: כְּאָדָם שֶׁאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ מוֹדֶה אַתָּה שֶׁזּוֹ שֶׁלְּפָנֶיךָ אֶבֶן הִיא? אוֹמֵר לוֹ הֵן; אָמַר לוֹ הֲרֵינִי עוֹשֶׂה אוֹתָהּ עֵץ:
מזה בידך WHAT IS THAT IN THINE HAND? —The reason why the words מה זה are written here as one word is to afford the opportunity to explain it thus: on account of this (מִזֶּה) that is in thine hand thou wilt make thyself liable to punishment because thou hast harboured suspicion about worthy persons (Exodus Rabbah 3:12). The real meaning, however, is that it is a question such as one puts to his fellow: “You admit that this object in front of you is a stone?” The other replies, “Yes”. The former says, “Well, I’ll turn it into wood”.
מצוטט בעמוד אחד
תורת מנחם 1
- יב - שנת תשי"ד - חלק שלישי ‹ בס"ד. שיחת ש"פ תצא, י"ג אלול ה'תשי"ד. לקו"ש חי"ט ע' 215
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 7 עמודים.
- שולחן ערוך קו"א אורח חיים חלק ב מהדו"ב לסי' רנב וסי' דש אבל קידושין ד, א
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"א (סי' רמב-רנב) מהדורא בתרא לסימן רמג קידושין ד , א
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"א (סי' רמב-רנב) מהדורא בתרא לסימן רנב וסי' דש קידושין ד , א
- שולחן ערוך חושן משפט הלכות עדות ושטרות ושליש[ו]ת דיני עדות ושטרות ושליש[ו]ת ד יבמות לא, ב
- שולחן ערוך קו"א יורה דעה סימן א (טו) יבמות לא, א
- שולחן ערוך קו"א יורה דעה סימן קפג (ב) יבמות לא, ב
- שארית יהודה שער השמועה סימן ה יבמות לא, ב

