65

מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.

נהוראי. ג) ובכלל – במשנה חולקים רבי נחמן ורבי יוסי זה על זה, ואילו בגמרא שיטתם זהה.

יותר מכך בלתי מובן סיום הגמרא "אמר רבי אלעזר אמר רבי חנינא: תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם שנאמר וכל בניך למודי ה' ורב שלום בניך"29 – דברים אלו, לכאורה, אינם קשורים למשנה ולא לגמרא30, וגם אם המטרה היא לסיים בדבר טוב31, גם אז צריך להיות איזשהו קשר לענין הקודם32, ובנוסף לכך, גם הענין הקודם מסיים בטוב, בענין של ברכה33.

ד. דיוקים בלשון הגמרא

בנוסף לכך יש להבין כמה דיוקים בלשון הגמרא:

א) מה מחדש רבי נהוראי על דברי רבי יוסי "גדול העונה אמן יותר מן המברך" באמרו "השמים – בשבועה – כך הוא", ובהוכחה "תדע שהרי גוליירים מתגרים במלחמה וגבורים נוצחין"?

ב) במספר מקומות בגמרא34 כאשר מובא במאמר "אמר רבי אלעזר אמר רבי חנינא תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם..." מסיימים אותו35 ב"אל תקרי בניך אלא בוניך", ואילו בסוף מסכת נזיר לא נמצא סיום זה36, לפי רוב הגרסאות.

ה. כיצד נהיה שמואל

לנזיר?

כדי להבין כל זאת, יש להקדים את קושיית הרד"ק37: כיצד נעשה שמואל נזיר? לא ייתכן לומר שזה עקב נדרה של חנה אמו – "ונתתיו לה' כל ימי חייו ומורה לא יעלה על ראשו" – שהרי: א) שמואל לא הי' אז בעולם, והנדר לא חל עליו38. ב) אף אילו היה

הערות

  1. 29. ולהעיר שגם בפרשתנו (ראה בריש המסכתא: תנא אקרא קאי) כ"ה המשך הכתובים, דלאחר פרשת נזיר באה ברכת כהנים, שהיא: א) ברכה הכי כללית (ראה ספרי עה"פ), ב) כולל הסכמה (עניית אמן) – שגדול מהמברך – "ואני אברכם .. הקב"ה מסכים על ידם" (חולין מט, א)*, ג) מסיים ב"שלום", ובפרט ע"פ הספרי עה"פ: "גדול השלום כו' שנאמר וכל בניך למודי ה' ורב שלום בניך". וראה לקו"ת פרשתנו כז, א.
  2. 30. וכמו שלא הובא בברכות שם.
  3. 31. כמ"ש בתוס' סוף נדה.
  4. 32. ראה חידושי אגדות נדה שם.
  5. 33. חדא"ג כאן. וראה מה שכ' (וגם ההמשך דגדול העונה אמן יותר כו' להמשנה) ע"ד הדרוש, וכן בעוד כמה ספרים.
  6. 34. בסיום מסכתות בני"ך וגם בתמיד (לב, ב).
  7. 35. בסוף ברכות. ובסוף כריתות לפנינו הוא בחצאי ריבוע. בסוף יבמות לפנינו ליתא. ובהגהות הגרי"ב הגי' שם "אל תקרי כו'". ראה יפה עינים שם. בתמיד שם לפנינו ליתא. אבל לפי הגירסא בשטמ"ק (ובהגהות חק נתן) איתא שם.
  8. 36. ולפי גירסת הב"ח צ"ל גם במס' נזיר. וראה לקמן הערה 77.
  9. 37. שמואל א א, יא. ועד"ז באברבנאל שם (קושיא החמישית).
  10. 38. ואין לתרץ עפמ"ש הרמב"ם (הל' ערכין פ"ו הל"א ואילך) שאם אמר הרי עלי להקדישו הרי זה חייב להקדישו כשיבא לעולם משום נדרו (ואת"ל שמה שאמרה "ונתתיו לה' .. ומורה לא יעלה על ראשו" הוי כל' הנ"ל*) וראה שושנים לדוד סוף נזיר – כי הרי"ז (רק) מחייב את חנה להדירו כשיבוא לעולם, ולא מצינו בקרא שחנה נדרה כן לאח"ז. ודוחק לומר (כבשש"ל שם) שזהו מש"א שם (פסוק כב) "כי אמרה לאשה גו'". אבל להעיר מרד"ק שם "וישב שם עד עולם – כמו שנדרה עליו ונתתיו לה'", ושם (פסוק יא) פי' "שיהי' נזיר קודש לה'". וגם לפמ"ש בצפע"נ ריש הל' נזירות "אם הדירו מרחם הוה נזיר עולם .. וכן שמואל ג"כ הי' כך" – צ"ע אם שייך להדירו מרחם קודם עיבורה (ראה תוד"ה לאחר (יבמות צג, ב). וראה קצוה"ח (ונה"מ) סי' ר"ט סק"א). וראה הערה 49. ולהעיר, דלדעת ר' מאיר (ד"לא ר' מאיר שמו אלא ר' נהוראי" – עירובין יג, ב) אדם מקדיש דבר שלא בא לעולם (ערכין כ, ב).
  11. . ראה ד"ה אריב"ל תרכ"ט בסופר. לקו"ש ח"י ע' 42. וראה ד"ה גדול העונה אמן (תשכ"ב) דגדול העונה אמן הוא דוגמת ואברבה מברכך ברכתו של הקב"ה שמרובה על העיקר.

מצוטט בעמוד אחד

לקוטי שיחות 1
  1. כרך לה ‹ ויחי ‹ שיחה ב ‹ 222 לקו"ש חי"ח ע' 65

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 5 עמודים.

  1. שולחן ערוך קו"א יורה דעה סימן א (טו) יבמות צג, ב
  2. תורת מנחם שיחת יום ה' פ' וישב, י"ט כסלו, ה'תשל"א יבמות צג, ב
  3. אגרות קודש אדמו"ר הזקן אגרת לה ערכין כ, א
  4. אגרות קודש אדמו"ר הזקן אגרת מג ערכין כ, א
  5. אגרות קודש אדמו"ר הזקן אגרת סג ערכין כ, א