228
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
שיחה א
א. התמיהה על "בקש יעקב לגלות קץ"
על הפסוק1 "ויקרא אל בניו ויאמר: האספו ואגידה לכם את אשר יקרא אתכם באחרית הימים", אומרים חז"ל2: "ביקש יעקב לגלות לבניו קץ הימין3 ונסתלקה ממנו שכינה".
תמוה:
בודאי התכוון יעקב, ברצותו לגלות לבניו את הקץ, להביא לתועלת השבטים או בניהם אחריהם: – מהי התועלת לבני ישראל מגילוי הקץ להם באותה שעה?
ואדרבה: אילו גילה להם יעקב את הקץ, אשר יהיה רק לאחר אלפי שנים – הרי לא זו בלבד שלא היה זה לתועלתם, אלא להיפך: גילוי זה היה גורם לשברונם ולהשפלת מצב רוחם4?!
יש העונים על כך5, שיעקב רצה לגלות את הקץ רק לבניו6, "שצדיקים היו ובטוח בהם שאף־על־פי שהוא (הקץ) לאורך ימים לא ישובו מאחרי ה'", אבל גם את זאת לא רצה ה' – "כדי שלא יודע לבאים אחריהם ורבים יתיאשו אילו ידעו שהוא לעתים רחוקות".
תירוץ זה אינו ברור: (א) החשש שמא "יוודע לבאים אחריהם" מובן בפשטות7, ומדוע רצה יעקב מלכתחילה לגלות את הקץ לבניו? (ב) ועיקר: בכך אין נענית השאלה – מהי התועלת שהיה גילוי הקץ מביא ל"בניו", שבגללה "ביקש יעקב לגלות לבניו קץ הימין"8?
הערות
- 1. פרשתנו מט, א.
- 2. פסחים נו, א. פרש"י עה"פ (בשינויים – נת' בלקו"ש ח"י ע' 171). וראה לקמן סעיף ב.
- 3. לשון הכתוב דניאל בסופו. וראה אוה"ת ר"פ מקץ. וש"נ.
- 4. בכמה מפרשים (ראה כלי יקר ריש פרשתנו. יפה תואר לב"ר עה"פ (פצ"ח, ב). ועוד) שמטעם זה נסתם ממנו הקץ. אבל תמוה, מה היתה קס"ד דיעקב שביקש לגלות את הקץ?
- 5. יפה תואר שם.
- 6. וישלומרשזהו טעמושל רש"י (רישפרשתנו) שהוסיף תיבת "לבניו" על לשון הב"ר ריש פרשתנו (שצויין בסיום הפרש"י*) – לתרץ קושיא זו (וראה לקמן הערה 28). ומה שלקמן בפירושו עה"פ "ואגידה לכם" השמיט רש"י תיבת "לבניו" (אף שבפסחים שם – מקור פרש"י זה – ישנה תיבה זו) – כי פרש"י זה בא על התיבות "ואגידה לכם" (בני יעקב), ובמילא אין צורך ומקום להכפיל "לבניו".
- 7. להעיר מב"ב לח, ב. ערכין טז, רע"א.
- 8. ביפ"ת (השלם) שם (ד"ה בואו ואגלה) "שלהיות יעקב מחזיק את בניהם (של בניו?) לצדיקים גמורים רצה לגלות להם הקץ שמתוך זה יהי' שכרם מרובה שידעו הקץ רחוק ועכ"ז לא יסוגו אחור מעבודת ה'". אבל צ"ע בזה, שהרי גם צדיק גמור מתפלל להקב"ה בברכות השחר (ברכות ס, ב. וראה סנהדרין קז, א) "ואל תביאנו לידי נסיון", ואיך יביא יעקב את בניהם לידי נסיון כזה? ועוד ישתמש ברוה"ק לתכלית זו?
- . שציוןזהאינומהמעתיקים(אומדפיסים)כיאם דרש"י עצמו.
בבא בתרא ל״ח ב - הטקסט מספריא
דִּסְתַם יְהוּדָה וּגְלִיל, כִּשְׁעַת חֵירוּם דָּמוּ.
אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: אֵין מַחֲזִיקִין בְּנִכְסֵי בוֹרֵחַ. כִּי אַמְרִיתַהּ קַמֵּיהּ דִּשְׁמוּאֵל, אָמַר לִי: וְכִי לִמְחוֹת בְּפָנָיו הוּא צָרִיךְ?!
וְרַב – מַאי קָא מַשְׁמַע לַן? מֶחָאָה שֶׁלֹּא בְּפָנָיו לָא הָוְיָא מֶחָאָה?! וְהָאָמַר רַב: מֶחָאָה שֶׁלֹּא בְּפָנָיו הָוְיָא מֶחָאָה! רַב – טַעְמָא דְּתַנָּא דִידַן קָמְפָרֵשׁ, וְלֵיהּ לָא סְבִירָא לֵיהּ.
וְאִיכָּא דְּאָמְרִי, אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: מַחֲזִיקִים בְּנִכְסֵי בוֹרֵחַ. כִּי אַמְרִיתַהּ קַמֵּיהּ דִּשְׁמוּאֵל, אֲמַר לִי: פְּשִׁיטָא! וְכִי לִמְחוֹת בְּפָנָיו הוּא צָרִיךְ?!
וְרַב – מַאי קָא מַשְׁמַע לַן? מֶחָאָה שֶׁלֹּא בְּפָנָיו הָוְיָא מֶחָאָה?! וְהָא אַמְרַהּ רַב חֲדָא זִימְנָא! אֶלָּא הָא קָא מַשְׁמַע לַן – דַּאֲפִילּוּ מִיחָה בִּפְנֵי שְׁנַיִם שֶׁאֵין יְכוֹלִין לוֹמַר לוֹ, הָוְיָא מֶחָאָה –
דְּאָמַר רַב עָנָן: לְדִידִי מִפָּרְשָׁא לִי מִינֵּיהּ דְּמָר שְׁמוּאֵל: מִיחָה בִּפְנֵי שְׁנֵי בְּנֵי אָדָם שֶׁיְּכוֹלִים לוֹמַר לוֹ – הָוְיָא מֶחָאָה, מִיחָה בִּפְנֵי שְׁנֵי בְּנֵי אָדָם שֶׁאֵין יְכוֹלִין לוֹמַר לוֹ – לָא הָוְיָא מֶחָאָה. וְרַב – חַבְרָךְ חַבְרָא אִית לֵיהּ, וְחַבְרָא דְחַבְרָךְ חַבְרָא אִית לֵיהּ.
אָמַר רָבָא, הִלְכְתָא: אֵין מַחְזִיקִין בְּנִכְסֵי בוֹרֵחַ, וּמֶחָאָה שֶׁלֹּא בְּפָנָיו הָוְיָא מֶחָאָה. תַּרְתֵּי?! לָא קַשְׁיָא; כָּאן בּוֹרֵחַ מֵחֲמַת מָמוֹן, כָּאן בּוֹרֵחַ מֵחֲמַת מְרָדִין.
הֵיכִי דָּמֵי מֶחָאָה? אָמַר רַב זְבִיד: ״פְּלָנְיָא גַּזְלָנָא הוּא״ – לָא הָוְיָא מֶחָאָה. ״פְּלָנְיָא גַּזְלָנָא הוּא, דְּנָקֵיט לַהּ לְאַרְעַאי בְּגַזְלָנוּתָא,
That an ordinary situation with regard to travel between Judea and the Galilee is tantamount to a period of crisis.
§ Rav Yehuda says that Rav says: One cannot establish the presumption of ownership with regard to the property of one who is fleeing, as he is unable to lodge a protest. Rav Yehuda reports: When I said this ruling before Shmuel, he disagreed and said to me: But does the owner actually have to protest in the presence of the possessor? Since that is not the case, and he can lodge a protest wherever he is, one can establish the presumption of ownership with regard to the property of one who is fleeing.
The Gemara asks: And Rav, who ruled that one cannot establish the presumption of ownership with regard to the property of one who is fleeing, what is he teaching us, that a protest that is lodged not in his presence is not a valid protest? But doesn’t Rav say: A protest that is lodged not in his presence is a valid protest? The Gemara answers: Rav was explaining the reason of the tanna of our mishna, but he himself does not hold accordingly. Rav holds, in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, that the protest is valid.
And there are those who say a different version of the previous discussion: Rav Yehuda says that Rav says: One can establish the presumption of ownership with regard to the property of one who is fleeing. Rav Yehuda reports: When I said this ruling before Shmuel, he said to me: Isn’t that obvious? But does the owner actually have to protest in the presence of the possessor?
The Gemara asks: And Rav, who ruled that one can establish the presumption of ownership with regard to the property of one who is fleeing, what is he teaching us, that a protest that is lodged not in his presence is a valid protest? But Rav already said this halakha one time, and he would not need to repeat it. Rather, Rav teaches us this: That even if the owner protested in the presence of two witnesses who are personally unable to tell the possessor about the protest, it is nevertheless a valid protest.
The Gemara explains: As Rav Anan said: This was explained to me personally by Shmuel himself: If the owner protested in the presence of two people who are able to personally tell the possessor, it is a valid protest, but if the owner protested in the presence of two people who are unable to personally tell the possessor, it is not a valid protest. And why does Rav hold that it is a valid protest? Because your friend who heard the protest has a friend to whom he tells about the protest, and your friend’s friend has a friend to whom he tells about the protest, and so forth. Therefore, word of the protest will reach the possessor.
Rava says: The halakha is that one cannot establish the presumption of ownership with regard to the property of one who is fleeing, and a protest that is lodged not in a possessor’s presence is a valid protest. The Gemara asks: How can he say these two statements that contradict each other? The Gemara answers: This is not difficult. Here, the second statement, is referring to a case where he is fleeing due to monetary difficulties. In such a case, he is able to ensure that the protest reaches the possessor, while there, the first statement, is referring to a case where he is fleeing due to a charge of killing [meradin]. In such a case, he is unable to publicize his protest out of fear of revealing his whereabouts.
§ The Gemara presents a series of disputes with regard to what is considered a valid protest. What manner of statement constitutes a protest? Rav Zevid said: If the owner says in general terms: So-and-so is a robber, it is not a valid protest, but if he says: So-and-so is a robber as he is holding my land through robbery,
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 1 עמודים.