רצ, ב
וזהו ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם דוקא דהיינו לבחי' פני אדם שבהם שהוא פני אדה"ע שבמרכבה שכולל כולם וכמ"ש ופני אדם לארבעתן כו' שנק' אדם תתאה. והענין הוא כנ"ל בשרש האבות שהן המרכבה דפני ארי' ושור ונשר ואחר שיהי' ג' מדרגות הללו דמרכבה שהן אוי"ר ורחמים כנ"ל אזי יתעורר בחי' אדם שהוא בחי' המוחין דחב"ד שבמדות, דהיינו ענין בחי' ראי' עין השכל שבלב שלבו יראה בראי' חושית כמו שרואה ומכיר חיי נפשו שזהו עיקר בחי' אדם שנק' בר דעת להכיר את בוראו בלבו ע"י המוחין דחו"ב שבלב דוקא, כמ"ש וידעת היום והשבות אל לבבך בראי' ושמיעה שבלב דוקא, וזהו בחי' אדם תתאה בחי' המוחין דבחי' המל' בלב דכנ"י והן השבטים [oldpage_תכב] שמתכללים בי"ב גבולי163 אלכסון164 ונק' צבאות הוי' כו' (ובזה יש יתרון מעלה לשבטים על האבות כנ"ל). ולכך אמרו השבטים ליעקב כשם שאין בלבך165 אלא א' יחו"ע, כך אין בלבינו אלא א' יחו"ת דהיינו למהוי אחד באחד166 יחו"ע ביחו"ת הוי' אחד ושמו אחד167 בלי חילוק מדריגות כלל וכמ"ש כי הוי' הוא האלקי' כולא חד168, לפי שבאתעדל"ת דבחי' אדם תתאה דמל' נעשה מזה אתעדל"ע169 בבחי' אדה"ע שעל הכסא דאצי' שהוא בחי' המוחין דמדות דז"א דאצי' והוא מ"ש כמים הפנים אל פנים170 כן לב האדה"ע לאדם תתאה171 כו'. והוא ענין מ"ש שבכל משמר יושב הקב"ה שהוא ו"ק דאצי' ושאג כארי כו' שזהו בחי' פנימי' הלב כשהוא בבחי' ראי' הלב דוקא (ודוגמא כזו הי' במ"ת דכתי' פב"פ דיבר ה' עמכם172 כו' שהיו רואים את הקולות173 כו' וכתיב חכמת אדם תאיר פניו הרי י' הדברות שפני האדם הגדול האיר לנש"י שנק' אדם תתאה וע"כ על כל דבור פרחה נשמתן כו' מפני שהי' בפנימי' הלב שלהם בראי' שבלב כנ"ל) (ומעין וקצת דוגמא כזה הי' גם בעולי רגל בג' רגלים דכתיב יראה174 כו' שזהו אדם תתאה דכנ"י שעולים ליראות וכשם שבא לראות175 כו', כך גם מאדם העליון נמשך בבחי' ראיי' כו'). והנה אע"פ דכמים הפא"פ יוכל להיות אתעדל"ע [מ]בחי' אדם העליון דאצי' לאדם תתאה דמל' עכ"ז צ"ל בחי' ממוצע ביניהם שיחברם יחד ויהי' אחד עילאה שורה ומתייחד באחד תתאה למהוי אב"א ממש, ואם לא מצד הממוצע דמשפיע והמקבל כשוש' דחתן וכלה הרי יוכל להיות [שיהי'] בחי' יחוד דיחו"ע בפ"ע ויחוד דיחו"ת בפ"ע ואע"פ שיהי' ביחו"ת כמו ביחו"ע כמ"ש כשם שאין בלבך כו', וכן מ"ש כגוונא דאינון מתייחדי' לעילא176 ביחו"ע אוף הכי ממש איהי אתייחדת לתתא בכורסיי' כו', אמנם הנה בחי' הממוצע הזה הוא התורה שניתנה
הערות
- 163. השבטים. . בי"ב גבולי אלכסון : ראה ס' הבהיר סמ"ב. זהר במדבר קיח, ב ובביאוה"ז שם פה, א ואילך. מאמרי אדה"א דברים ח"ב ע' תסז ואילך. וש"נ.
- 164. בי"ב גבולי אלכסון : ס"י פ"ה, מ"א. ראה לעיל פ' בא קכז, ד הערה 708.
- 165. כשם שאין בלבך : פסחים נו, א. ראה גם מאמרי אדה"א דברים ח"ג ע' א'סג. וש"נ. שע"ת ס, ד ובהערה 9. לקמן פ' תצוה שנא, ב. ויקהל תד, ד.
- 166. למהוי אחד באחד : ראה זהר תרומה קלג, סע"ב ואילך. קלה, סע"א.
- 167. הוי' אחד ושמו אחד : זכרי' יד, ט.
- 168. כי הוי' הוא האלקי' כולא חד : נסמן לעיל פ' יתרו רנח, ג.
- 169. שבאתעדל"ת. . אתעדל"ע : נסמן לעיל רנט, ב.
- 170. כמים הפנים אל פנים : משלי כז, יט [ושם: לפנים — ראה לעיל קב, ב. וש"נ].
- 171. כמים הפנים. . לאדם תתאה : ראה תניא פמ"ו. מאמרי אדה"ז תקע"א ע' מד. לקמן פ' תרומה שיב, א. שטז, ד. תצוה שלח, ד. מאמרי אדה"א ויקרא ח"א ע' ג בשם הזהר ובהנסמן שם. שע"ת טו, ד ובהערה 46.
- 172. פב"פ דיבר ה' עמכם : ואתחנן ה, ד.
- 173. שהיו רואים את הקולות : יתרו כ, טו.
- 174. יראה : משפטים כג, יז.
- 175. וכשם שבא לראות : חגיגה ב, א.
- 176. כגוונא דאינון מתייחדי' לעילא : ראה זהר תרומה קלה, א.
חגיגה ב׳ א - הטקסט מספריא
הַכֹּל חַיָּיבִין בִּרְאִיָּיה, חוּץ מֵחֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן, וְטוּמְטוּם וְאַנְדְּרוֹגִינוֹס, וְנָשִׁים, וַעֲבָדִים שֶׁאֵינָם מְשׁוּחְרָרִים, הַחִיגֵּר וְהַסּוֹמֵא, וְהַחוֹלֶה וְהַזָּקֵן, וּמִי שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לַעֲלוֹת בְּרַגְלָיו.
אֵיזֶהוּ קָטָן — כֹּל שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לִרְכּוֹב עַל כְּתֵפָיו שֶׁל אָבִיו וְלַעֲלוֹת מִירוּשָׁלַיִם לְהַר הַבַּיִת, דִּבְרֵי בֵּית שַׁמַּאי. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: כֹּל שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לֶאֱחוֹז בְּיָדוֹ שֶׁל אָבִיו וְלַעֲלוֹת מִירוּשָׁלַיִם לְהַר הַבַּיִת, שֶׁנֶּאֱמַר: ״שָׁלֹשׁ רְגָלִים״.
בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: הָרְאִיָּיה — שְׁתֵּי כֶסֶף, וְהַחֲגִיגָה — מָעָה כֶּסֶף. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: הָרְאִיָּיה מָעָה כֶּסֶף, וְהַחֲגִיגָה שְׁתֵּי כֶסֶף.
גְּמָ׳ ״הַכֹּל״ לְאֵתוֹיֵי מַאי? לְאֵתוֹיֵי מִי שֶׁחֶצְיוֹ עֶבֶד וְחֶצְיוֹ בֶּן חוֹרִין. וּלְרָבִינָא דְּאָמַר מִי שֶׁחֶצְיוֹ עֶבֶד וְחֶצְיוֹ בֶּן חוֹרִין פָּטוּר מִן הָרְאִיָּיה, ״הַכֹּל״ לְאֵתוֹיֵי מַאי? לְאֵתוֹיֵי חִיגֵּר בְּיוֹם רִאשׁוֹן וְנִתְפַּשֵּׁט בְּיוֹם שֵׁנִי.
הָנִיחָא לְמַאן דְּאָמַר כּוּלָּן תַּשְׁלוּמִין זֶה לָזֶה. אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר כּוּלָּן תַּשְׁלוּמִין דְּרִאשׁוֹן, ״הַכֹּל״ לְאֵתוֹיֵי מַאי? לְאֵתוֹיֵי סוֹמֵא בְּאַחַת מֵעֵינָיו.
וּדְלָא כִּי הַאי תַּנָּא, דְּתַנְיָא: יוֹחָנָן בֶּן דַּהֲבַאי אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי יְהוּדָה: סוֹמֵא בְּאַחַת מֵעֵינָיו פָּטוּר מִן הָרְאִיָּיה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״יִרְאֶה״, ״יֵרָאֶה״ — כְּדֶרֶךְ שֶׁבָּא לִרְאוֹת כָּךְ בָּא לֵירָאוֹת. מָה לִרְאוֹת בִּשְׁתֵּי עֵינָיו, אַף לֵירָאוֹת בִּשְׁתֵּי עֵינָיו.
וְאִיבָּעֵית אֵימָא: לְעוֹלָם כִּדְאָמְרִי מֵעִיקָּרָא, וּדְקָא קַשְׁיָא לָךְ הָא דְּרָבִינָא — לָא קַשְׁיָא: כָּאן כְּמִשְׁנָה רִאשׁוֹנָה, כָּאן כְּמִשְׁנָה אַחֲרוֹנָה. דִּתְנַן: מִי שֶׁחֶצְיוֹ עֶבֶד וְחֶצְיוֹ בֶּן חוֹרִין — עוֹבֵד אֶת רַבּוֹ יוֹם אֶחָד וְאֶת עַצְמוֹ יוֹם אֶחָד, דִּבְרֵי בֵּית הִלֵּל.
אָמְרוּ לָהֶם בֵּית שַׁמַּאי:
MISHNA: All are obligated on the three pilgrim Festivals in the mitzva of appearance, i.e., to appear in the Temple as well as to sacrifice an offering, except for a deaf-mute, an imbecile, and a minor; and a tumtum, and a hermaphrodite, and women, and slaves who are not emancipated; and the lame, and the blind, and the sick, and the old, and one who is unable to ascend to Jerusalem on his own legs.
Who has the status of a minor with regard to this halakha? Any child who is unable to ride on his father’s shoulders and ascend from Jerusalem to the Temple Mount; this is the statement of Beit Shammai. And Beit Hillel say: Any child who is unable to hold his father’s hand and ascend on foot from Jerusalem to the Temple Mount, as it is stated: “Three times [regalim]” (Exodus 23:14). Since the term for feet is raglayim, Beit Hillel infer from here that the obligation to ascend involves the use of one’s legs.
Beit Shammai say: The burnt-offering of appearance brought on a pilgrim Festival must be worth at least two silver coins, and the Festival peace-offering must be worth at least one silver ma’a coin. And Beit Hillel say: The burnt-offering of appearance must be worth at least one silver ma’a and the Festival peace-offering at least two silver coins.
GEMARA: The Gemara asks: When the mishna states that all are obligated in the mitzva of appearance in the Temple, the term: All, comes to add what in the mishna’s ruling? The Gemara answers: It serves to add one who is half-slave half-freeman. The Gemara asks: And according to the opinion of Ravina, who said: One who is half-slave half-freeman is exempt from the appearance in the Temple, the term: All, comes to add what? The Gemara answers: It comes to add one who was lame on the first day of the Festival and was unable to travel, and was healed on the second day of the Festival. This man is obligated to appear before the end of the Festival.
The Gemara asks: This works out well according to the one who said that all seven days of the Festival redress one another, i.e., the obligation to appear applies equally on all days of the Festival. Consequently, one who was unable to travel on the first day may do so on the second day. However, according to the one who said that the main obligation is on the first day and all the remaining days merely redress the first day, and therefore one who was exempt from appearing on the first day of the Festival remains exempt throughout the rest of the Festival, the term: All, comes to add what? The Gemara answers: It comes to add one who is blind in one of his eyes.
The Gemara notes: And this is not in accordance with the opinion of this tanna, as it is taught in a baraita that Yoḥanan ben Dehavai says in the name of Rabbi Yehuda: One who is blind in one of his eyes is exempt from the mitzva of appearance, as it is stated: “Three occasions in the year all your males will appear [yera’e] before the Lord God” (Exodus 23:17). Since there are no vowels in the text, this can be read as: All your males will see [yireh] the Lord God. This teaches that in the same manner that one comes to see, so he comes to be seen: Just as the usual way to see is with both one’s eyes, so too the obligation to be seen applies only to one who comes with the sight of both his eyes. Therefore, one who is blind in one eye is not obligated in the mitzva of appearance in the Temple.
And if you wish, say instead: Actually, it is as we said initially, that it comes to include one who is half-slave and half-freeman. And as for that which poses a difficulty to the opinion of Ravina, it is not difficult: Here it is in accordance with the initial version of the mishna, whereas there, Ravina’s statement, is in accordance with the ultimate version of the mishna. As we learned in a mishna (Pesaḥim 88a): One who is half-slave half-freeman serves his master one day and works for himself one day. This is the statement of Beit Hillel.
Beit Shammai said to them:
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.