254

– "ויעקב איש תם יושב אהלים", "אהלו של שם ואהלו של עבר"²³. גם " בסוף הפרשה, שם מסופר על בריחת יעקב מבית אביו מתוך הכרח, גם אז לא עזב יעקב את אהלה של תורה אלא להיפך, "נטמן בבית עבר י"ד שנה"²⁴ ולמד שם תורה.

לעומת זאת בפרשת ויצא מדובר על "ויצא יעקב" – יציאתו מארבע אמות של תורה וכניסתו לחרן – חרון אף של – מקום בעולם²⁵, לבית לבן הארמי. שם הוא עבד כרועה צאן לבן כפשוטו, באופן של "בכל כוחי עבדתי..."²⁶. ואף לומדים²⁷ מיעקב כיצד על פועל לעבוד בשביל בעל־הבית.

דוקא עבודה זו של רעיית הצאן, " כאשר ללא התחשבות בעוצמת ההסתר שבבית לבן לא "התרגש" מכך יעקב, ו"עם לבן גרתי ותרי"ג מצוות שמרתי"²⁸, והקים שם את שבטי י־ה באופן של "מטתו שלימה"²⁹ – דוקא עבודה זו הביאה להתבטלות המוחלטת של יעקב.

יש לומר, שזהו ההסבר, בפנימיות, לכך שעיקר הרכוש שהרוויח יעקב, ואשר לקח עמו מבית לבן, היה צאן, כי

צאן" רומז על המעלה הרוחנית שאליה הגיע על־ידי עבודתו בבית לבן – ענין ההתבטלות³⁰, כאמור לעיל.

זהו הדיוק בלשון "ויפרוץ האיש מאד מאד, מלשון פורץ גדר, כי באמצעות ההתבטלות (צאן) פורצים את הגדרים והגבולות של סדר ההשתלשלות" ומגיעים אל האור האלקי הבלתי־מוגבל

"מאד מאד", ב' פעמים "מאד"³¹.

ואף, כפי שמסבירים בספרי חסידות³² את הפסוקים³³ "והחליף את משכורתי עשרת מונים... אם כה יאמר נקודים יהיה שכרך... עקודים..." לטובה, שיעקב הוריד בעבודתו את

עצמות רצון המאציל" שמעל להתחלקות ומעל להגבלות של צורה, ולכן יכול היה שכרו להתחלף מצורה אחת לאחרת.

ו. גם בעבודה של "צאן" צריך לנצל את "מציאות" כחות הנפש

כשם שבעבודה מסוג של "בן", הכרוכה בהבנה והשגה ("מציאות"), צריכה להיות גם התבטלות, כך הוא גם מצד שני, שבעבודה מסוג של "צאן",