255

(שעיקרה) התבטלות, צריכים לפעול כל כחות הנפש – "מציאות".

ואדרבה: בהתבטלות בלבד אי אפשר להלחם כנגד ההסתר שבעולם, אלא מוכרחים להיות – כהוראה בתחילת כל ארבעת חלקי ה"טור" (ושולחן ערוך³⁴) – "עז כנמר... גבור כארי", צריך לנצל את מדת העזות³⁵ "שלא להתבייש מפני בני אדם המלעיגים" ומדת הגבורה "להתגבר³⁶ על יצרו לנצחו כגבור – המתגבר על שונאו לנצחו ולהפילו לארץ³⁷.

עם זאת צריך לדאוג לכך, שכל זה יבוא כתוצאה מן ההתבטלות לרצון ה'. אם הגבורה וכדומה נובעות מישותו העצמית הרי זה היפך הקדושה, והתנהגות כזאת איננה יכולה לסייע במלחמה נגד המלעיגים והמתנגדים לתורה ומצוות. –

(וזאת בנוסף לכך, שכאשר נלחמים – בחוזק שבא מן המציאות העצמית, אין לדעת מי ינצח במלחמה. ייתכן שלצד שכנגד יש יותר עזות וחוזק מן הסוג הזה).

רק כאשר מתנהגים כך משום שכך ציותה התורה, אז מנצחים את המתנגד בסיוע העזות והגבורה.

ויש לומר, שזהו הטעם, בפנימיותם של הדברים, לכך שה"טור" (וכך גם אדמו"ר הזקן בשולחנו³⁸) מביאים גם את שמו של בעל המאמר "עז כנמר..."

"יהודה בן תימא".

דבר זה בא לרמוז^* שההוראה על "עז כנמר..." היא התנהגות רצויה כאשר היא נובעת מ"יהודה בן תימא" – יהודה מלשון הודאה, מעבודה של הודאה והתבטלות³⁹, ואין די בכך שההתבטלות תהיה רק כהקדמה בתחילת העבודה, אלא הענין של "יהודה" צריך להיות "בן תימא"

ההתבטלות צריכה להתבטא ("תימא"

אמירה וביטוי) ללא הרף בהתנהגות של "עז כנמר..."⁴⁰, כי כאשר שקועים בעזות וגבורה עלולים להגיע