253
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
ד. "בן" – לימוד התורה;
"צאן" – עבודת הבירורים
שני התארים לישראל – "בן" ו"צאן" – רומזים לשני אופנים בעבודת האדם17: (
"בן" זוהי עבודת לימוד התורה, שעיקרה הוא הבנה והשגה שבמוח. בעבודה זו מרגיש האדם את עצמו למציאות נפרדת – הוא לומד את התורה על־ידי שכלו שלו.
למרות, שכדי לכוון בלימוד לאמיתתה של תורה, לחכמת ה', נדרשת מן האדם התבטלות, ורק על־ידי "ונפשי כעפר לכל תהיה" יכול להתקיים "פתח לבי בתורתך"18 (כידוע לגבי הענין של "ברכו בתורה תחילה"19) אך כל זאת הוא כהקדמה ויסוד לתורה, אך הלימוד עצמו איננו מתוך התבטלות, אלא להיפך, בכח השכל של האדם.
"צאן" מורה על "עבודת הבירורים", "צאן" – מלשון "יציאה"20 – "יציאה" מארבע אמות של תורה, והתעסקות בעניני העולם, כדי לעשות מהם דירה לה' יתברך בתחתונים.
דוקא עבודה זו מביאה להתבטלות אמיתית של ישראל כלפי ה' – יציאה
"צאן") ממציאותו. שהרי את העבודה הזאת אין היהודי עושה למען שלימותו והתעלותו העצמית, כי עצם ההתעסקות בעניני העולם היא ירידה לגביו, עליו להפסיק את לימוד התורה שבו הוא משקיע את כוחות נפשו הנעלים ביותר, ולעסוק בעשיה, אלא רק כדי למלא את כוונת הקדוש־ברוך־הוא, לעשות לו ית' דירה בתחתונים21.
ה. ההבדל בין עבודת יצחק בפ' תולדות, לבין עבודתו בפ' ויצא
בכך יובן הקשר של ענין הצאן לעבודת יעקב בבית לבן.
ההבדל בין עבודת יעקב בתקופה שעליה מדובר בפרשת תולדות, לבין עבודתו, שמסופר עליה בפרשת ויצא22, הוא:
בפרשת תולדות מסופר על התקופה שבה היתה עבודת יעקב בבחינת "בן"
הערות
- 17. לכללות סעיף זה – להעיר ממשנ"ת (לקו"ש ח"כ ע' 333 ואילך) בביאור מרז"ל (ב"ר פ"ס, ח. פרש"י ח"ש כד, מב) "יפה שיחתן של עבדי בתי אבות מתורתן של בנים". ולהעיר מאוה"ת ראה שם ע' תתא (ושם, שצאן הו"ע עסק התפלה. וראה בלקו"ש ח"כ שם ע' 331 הערה 62).
- 18. ברכות יז, א: אלקי נצור כו'.
- 19. נדרים פא, א. ב"מ פה, ריש ע"ב. נת' לעיל ע' 3 ואילך, וש"נ. ובכ"מ.
- 20. תו"א פרשתנו כג, ג. תו"ח פרשתנו לח, ב. שם ר"פ וישלח. אוה"ת שם רכח, א.
- 21. ראה עד"ז לעיל ע' 264 והערה 34. וראה שם (ע' 7־266), שעילוי זה בהנשמה (מה שע"י עבודת הבירורים מגעת לבחי' הביטול) – נוגע להשלמת הכוונה דדירה בתחתונים. כי כדי שעבודת האדם תפעול שהתחתונים יהיו דירה לו ית', לו לעצמותו – שזהו מצד זה שדוקא בעוה"ז ישנו הביטול ד"אין עוד" – צ"ל העבודה בביטול לגמרי, מעין הביטול ד"אין עוד", ע"ש.
- 22. בהבא לקמן – להעיר מתו"ח תולדות ד"ה ויתן לך פ"כ ואילך.
בראשית רבה ס׳:ח׳ - הטקסט מספריא
וַיָּבֹא הָאִישׁ הַבַּיְתָה וגו' (בראשית כד, לב), הִתִּיר זְמוּמֵיהֶם. רַבִּי הוּנָא וְרַבִּי יִרְמְיָה שָׁאַל לְרַבִּי חִיָּא בַּר רַבָּה לֹא הָיוּ גְּמַלָּיו שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ דּוֹמִים לַחֲמוֹרוֹ שֶׁל רַבִּי פִּינְחָס בֶּן יָאִיר, חֲמָרְתֵיהּ דְּרַבִּי פִּינְחָס בֶּן יָאִיר נַסְבּוּהָ לִסְטָאֵי עֲבַדַּת גַּבּוֹן תְּלָתָא יוֹמִין וְלָא טָעֲמַת כְּלוּם, אָמְרִין סוֹפָהּ מָיְתָה וְתַסְרֵי מְעַרְתָּא עָלֵינוּ, נִמְסָרָהּ לְרִבּוֹנָהּ, שְׁלָחוּהָ וְעָלַת בְּבֵיתָא דְמָרָהּ, כֵּיוָן דְּעָלְתָה נְהַקַת וְחַכִּים קָלָה, אֲמַר פִּתְחוּ לְאוֹתָהּ הָעֲנִיָּה וִיהֲבוּ לָהּ דְּתֵיכוֹל, דְּאִית לָהּ תְּלָתָא יוֹמִין דְּלָא טָעֲמָה מִידֵי. יַהֲבִין לָהּ שְׂעוֹרִין לָא טְעַמְתּוֹן, אָמְרִין לֵיהּ רַבִּי יַהֲבִינָן לָהּ שְׂעָרִין וְלָא טְעַמְתּוֹן. אֲמַר לְהוֹן תִּקַנְתִּיהוּ, אֲמַרוּן לֵיהּ אֵין, אֲפִיקְתּוּן דְּמַאי, אָמְרוּ לָא כֵּן אַלְפִין רַבִּי הַלּוֹקֵחַ זֶרַע לִבְהֵמָה וְקֶמַח לְעוֹרוֹת וְשֶׁמֶן לְנֵר וְשֶׁמֶן לָסוּךְ בּוֹ אֶת הַכֵּלִים, פְּטוּרִין מִן הַדְּמַאי. אֲמַר לְהוֹן מַאי נַעֲבֵיד לָהּ וְהִיא מַחְמְרָה עַל גַּרְמָהּ. רַבִּי יִרְמְיָה שְׁלַח לְרַבִּי זְעֵירָא חַד קַרְטֵיל דִּתְאֵנִין, רַבִּי יִרְמְיָה אָמַר אֶפְשָׁר רַבִּי זְעֵירָא אָכֵילְהוֹן דְּלָא מְתַקְּנָן. רַבִּי זְעֵירָא אָמַר אֶפְשָׁר לְרַבִּי יִרְמְיָה דְּלָא מְשַׁלַּח לְהוֹן מְתַקְּנָן, בֵּין דֵּין לְדֵין אִתְאַכְלוּן תְּאֵנִים בְּטִבְלַיְהוּ. לְמָחָר קָם רַבִּי יִרְמְיָה עִם רַבִּי זְעֵירָא אֲמַר לֵיהּ תַּקַּנְתְּ אִילֵין תְּאֵנַיָא, אֲמַר לֵיהּ לָא, אֲמַר רַבִּי אַבָּא בַּר יְמִינָא לְרַבִּי זְעֵירָא אִין הֲווֹן קַדְמָאִין מַלְאָכִין אֲנַן בְּנֵי נָשׁ, וְאִין הֲווֹן בְּנֵי נָשֵׁי אֲנַן חֲמָרִין, וְלֵית אֲנַן כַּחֲמָרְתֵיהּ דְּרַבִּי פִּינְחָס בֶּן יָאִיר, חֲמָרְתֵיהּ דְּרַבִּי פִּינְחָס בֶּן יָאִיר יְהַבוּן לָהּ שְׂעָרֵי דְטִבְלָא לָא אֲכָלַת יַתְהוֹן, וַאֲנַן אַכְלִינַן תְּאֵנַיָא דִּטְבִילִין. (בראשית כד, לב): וַיִּתֵּן תֶּבֶן וּמִסְפּוֹא לַגְּמַלִּים, אָמַר רַבִּי אַחָא יָפָה שִׂיחָתָן שֶׁל עַבְדֵי בָּתֵּי אָבוֹת מִתּוֹרָתָן שֶׁל בָּנִים, פָּרָשָׁתוֹ שֶׁל אֱלִיעֶזֶר שְׁנַיִם וּשְׁלשָׁה דַפִּים הוּא אוֹמְרָהּ וְשׁוֹנָהּ, וְשֶׁרֶץ מִגּוּפֵי תּוֹרָה וְאֵין דָּמוֹ מְטַמֵּא כִּבְשָׂרוֹ אֶלָּא מֵרִבּוּי הַמִּקְרָא. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי אוֹמֵר: טָמֵא, הַטָּמֵא (ויקרא יא, כט). רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יוֹסֵי אוֹמֵר: זֶה, וָזֶה (ויקרא יא, כט). (בראשית כד, לב): וּמַיִם לִרְחֹץ רַגְלָיו וְרַגְלֵי הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר אִתּוֹ, אָמַר רַבִּי אַחָא יָפָה רְחִיצַת רַגְלֵי עַבְדֵי בָּתֵּי אָבוֹת מִתּוֹרָתָן שֶׁל בָּנִים, שֶׁאֲפִלּוּ רְחִיצַת רַגְלַיִם צָרִיךְ לִכְתֹּב, וְהַשֶּׁרֶץ מִגּוּפֵי תּוֹרָה וְאֵין דָּמוֹ מְטַמֵּא כִּבְשָׂרוֹ אֶלָּא מֵרִבּוּי הַמִּקְרָא. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי אוֹמֵר: טָמֵא, הַטָּמֵא, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּרַבִּי יוֹסֵי אָמַר: זֶה, וְזֶה.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.