שיחת ש"פ מקץ, שבת חנוכה, אדר"ח טבת, ה'תשכ"ט

95

בס"ד. שיחת ש"פ מקץ, שבת חנוכה, אדר"ח טבת, ה'תשכ"ט.

בלתי מוגה

כ"ק אדמו"ר שליט"א קידש על היין.

א. דובר אודות ההפטרה דשבת חנוכה כשחל בר"ח – שקו"ט אם צריך להוסיף ⁶⁴¹ גם פסוק ראשון ואחרון של הפטרת "השמים כסאי", ופסוק ראשון ואחרון של הפטרת "מחר חודש" (שהרי יש סברא לומר שרק בשבת ר"ח מוסיפים פסוק ראשון ואחרון מהפטרת מחר חודש, דכיון שב' ההפטרות הם בענין ר"ח, חד ענינא , אין זה נחשב לדילוג מנביא לנביא, משא"כ בשבת חנוכה ור"ח, אין לדלג מנביא לנביא בענין אחר ; וכן יש לחלק בין הוספת ב' פסוקים, פחות מג' פסוקים דהוי קריאה חשובה, להוספת ד' פסוקים, ב' פסוקים דהשמים כסאי וב' פסוקים דמחר חודש) – הוגה ע"י כ"ק אדמו"ר שליט"א, ונדפס בלקו"ש חל"ה ע' 187 ואילך.

ב. (וסיים כ"ק אדמו"ר שליט"א:)

ובכל אופן, ידוע מה שאמר כ"ק מו"ח אדמו"ר ⁶⁴² בנוגע להגדה, שלפני שעושים פעולה מסויימת, יש להסתכל בתוך ההגדה, והיינו, שלא די לעיין בספרים שבהם יש שקו"ט בענינים אלו, אלא יש להסתכל היכן שנרשם מה צריך לעשות בפועל, בסידור וכו'.

ובנדו"ד: מפורש להדיא בלוח של כולל חב"ד בירושלים, שלאחרי אמירת ההפטרה דשבת חנוכה, מוסיפים הפסוקים של ר"ח ⁶⁴³ . והיינו, שכן

96

הוא המנהג בירושלים מכמה דורות, ומנהג ישראל תורה הוא ⁶⁴⁴ . ובמילא, כל זמן שלא ימצאו מפורש שאין להוסיף הפסוקים דר"ח, יש להתנהג ע"פ מ"ש בלוח של כולל חב"ד.

וכיון שהוזכר אודות הלוח של כולל חב"ד בירושלים – הרי זה קשור עם המדובר לאחרונה במאמרים ⁶⁴⁵ אודות "פרזות תשב ירושלים" ⁶⁴⁶ , ועד שלא זו בלבד שירושלים עומדת במקומה באופן של "פרזות", אלא יתירה מזה, שמתפשטת בכל ארץ ישראל, כמארז"ל ⁶⁴⁷ עתידה ירושלים שתתפשט בכל ארץ ישראל, ועתידה ארץ ישראל שתתפשט בכל הארצות, בקרוב ממש, בביאת משיח צדקנו.

* * *

ג. בנוגע לענין האור – שזהו עיקר ענינו של חנוכה (דאף שישנו גם הענין של "הלל והודאה" ⁶⁴⁸ (אבל לא ענין המשתה ושמחה, כמו בפורים), הרי עיקר ענינו הו"ע האור, ובאופן דמוסיף והולך ואור) – הרי תכונתו היא שמתפשט בכל מקום, גם בריחוק מקום, ולא רק אור גדול דוקא, כמו אור האבוקה או אור המדורה, אלא גם אור קטן, כמו אור הנר, מתפשט בכל מקום.

יש אמנם חילוקים בנוגע לכמות האור, וכמו"כ ישנו חילוק בנוגע לפעולת האור, שכדי לפעול שינוי באותו מקום, יש צורך באור גדול יותר,

97

וכמו"כ כדי להאיר במקום שהאויר הוא מעופש, כמו מרתף וכיו"ב, יש צורך באור האבוקה דוקא ⁶⁴⁹ ; אבל עצם תכונת ההתפשטות בכל מקום, גם בריחוק מקום – ישנה בכללות ענין האור (גם באור קטן).

אמנם, במה דברים אמורים שהאור מתפשט בכל מקום – רק כאשר אין דבר המנגד ומסתיר, כמו "ענן עב וחשוך" או אפילו "ענן קל וקלוש" "המבדיל בין השמש לארץ ולדרים עלי'" (כמבואר באגה"ת ⁶⁵⁰ ), והיינו, שכאשר יש מחיצה כו', הרי זה מעכב את המשכת והתפשטות האור, אבל כאשר אין דבר המפסיק, אזי נמשך האור גם בריחוק מקום.

ד. והענין בעבודה:

החילוק בין דבר המנגד לריחוק מקום הוא החילוק בין דבר האסור לדבר הרשות: דבר האסור – הוא מנגד והיפך הקדושה, משא"כ דבר הרשות – הוא רק בריחוק מקום מקדושה, אבל אינו דבר המנגד.

ובפרטיות יותר:

בדברי הרשות גופא – יש ענין של מכשירי מצוה, שאף שזהו רק דבר הרשות, ולא קדושה, הרי זה בקירוב מקום אל הקדושה, ועד שלדעת ר"א הנה גם מכשירי מצוה דוחין את השבת (כמבואר במסכת שבת ⁶⁵¹ ).

וכמו"כ יש ענינים שאינם מכשירי מצוה, ואעפ"כ אינם בריחוק מקום מהקדושה – כיון שהם ראויים להיות דבר מצוה; אך יש ענינים שאינם ראויים להיות דבר מצוה, ולכן הם בריחוק מקום מקדושה.

ולדוגמא: בענין הקרבנות, שצריך להיות "מן המותר בפיך" ⁶⁵² דוקא, ומ"מ, יש רק כמה מיני בהמה שראויים לקרבן, משא"כ חיות טהורות, שעם היותם "מן המותר בפיך", אינם ראויים לקרבן ⁶⁵³ , וא"כ, הרי הם בריחוק מקום מקדושה, ואעפ"כ, אינם דבר המנגד, להיותם דבר הרשות.

ה. ב' ענינים הנ"ל (דבר המנגד וריחוק מקום) ישנם גם בנוגע לענין החושך:

ידוע ⁶⁵⁴ שיש ב' שיטות בענין החושך – אם ענין החושך אינו אלא העדר האור, או שיש מציאות של חושך (לא רק העדר האור).

98

וב' שיטות אלו הובאו בתורת החסידות ⁶⁵⁵ , כיון ששניהם אמת, והיינו, שיש ב' אופנים בענין החושך: יש חושך שאינו אלא העדר האור, ויש גם חושך שהוא מציאות חיובי, שעז"נ ⁶⁵⁶ "בורא חושך", וכמו החושך שהי' במצרים, עליו נאמר ⁶⁵⁷ "וימש חושך".

ובנוגע לעניננו:

ענין החושך באופן של מציאות – הרי זה דבר המנגד ומפסיק, ומעכב את פעולת האור; ואילו החושך שאינו אלא העדר האור – הרי זה כמו ריחוק מקום, ולא כמו דבר המנגד.

ומזה מובן, שכדי להאיר מקום מסויים, צריך תחילה לבטל ולהסיר את מציאות המנגד, ורק לאח"ז אפשר לפעול שם המשכת האור.

ו. וכן הוא בנוגע לחנוכה:

בכ"ד בכסלו הי' ניצוח המלחמה עם המנגד לקדושה – "מסרת גבורים ביד חלשים .. וזדים ביד עוסקי תורתך" ⁶⁵⁸ .

אך גם לאחר שבטל המנגד, הי' עדיין מעמד ומצב של ריחוק מקום מקדושה, שהרי עדיין לא הי' אור חיובי של קדושה.

וזהו מה שנפעל בכ"ה בכסלו – "והדליקו נרות בחצרות קדשך"18, שהו"ע המשכת האור בכל מקום ומקום, החל מנר אחד קטן, שגם על ידו יכולים להאיר בכל מקום ומקום.

וזהו גם הדיוק בנוגע לזמן הדלקת נר חנוכה – "משתשקע החמה"8, שזהו רק העדר האור (ולא חשכת הלילה, באופן שיש ענין של חיובי של מנגד), שלכן יכולים להדליק נרות ולהאיר.

ז. וההוראה מזה בעבודת כאו"א:

לכל לראש צריך להיות הענין ד"סור מרע", ביטול והעברת המנגד, ורק לאח"ז באה העבודה ד"עשה טוב", המשכת אור הקדושה ⁶⁵⁹ .

– יש לפעמים בדרך הוראת שעה שהעבודה אינה בסדר והדרגה, וכמבואר במכתב כ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע שנדפס במבוא לקונטרס ומעין ⁶⁶⁰ , שלפעמים צריכה להיות העבודה באופן ד"חטוף ואכול חטוף

99

ושתי" ⁶⁶¹ , ללא סדר והדרגה; אבל בדרך כלל צריכה להיות העבודה בסדר והדרגה: תחילה "סור מרע", ואח"כ "עשה טוב".

וכמו בחנוכה, שתחילה היתה המלחמה לבטל את המנגד – ניצוח המלחמה בכ"ד כסלו, ואח"כ באה העבודה לפעול המשכת האור – הדלקת נר חנוכה "על פתח ביתו מבחוץ"8, להאיר את רשות הרבים,

ועי"ז פועלים הענין ד"כליא רגלא דתרמודאי"8, "תרמוד" אותיות מורדת ⁶⁶² – כי, גם לאחרי ביטול המנגד שבו , עדיין יש בעולם ענין של מנגד (מורדת), וע"י הדלקת הנרות פועלים שתתבטל המציאות של מרידה, ולא ישאר אפילו " רגלא דתרמודאי".

וענין זה נעשה כבר מיד בלילה הראשון של חנוכה ע"י הדלקת נר אחד, ועאכו"כ כאשר מוסיפים באור ע"י ההוספה במספר הנרות עד לשמונה נרות, שאז פועלים בודאי בכל מקום ומקום.

ובענין זה אין גם הגבלות הזמן – כמ"ש הרמב"ן ⁶⁶³ ש"הנרות הללו אינן בטלים לעולם", והיינו שיש בהם ענין הנצחיות (ככל עניני קדושה, שהם אמת, ולכן הם נצחיים), ולא רק מצד זה שבשנה הבאה ידליקו עוה"פ נרות חנוכה, אלא עוד זאת, שגם הנר שמדליקים עתה יש בו ענין הנצחיות, לעד ולעולם, ולא רק באופן שהנצחיות היא למעלה מהעולם, אלא באופן ש"אינן בטלים לעולם ", היינו, שבעולם גופא ישנו ענין הנצחיות.

וזהו גם שלאחר "שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד" ⁶⁶⁴ , אומרים בפסוק השני ⁶⁶⁵ "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד " ⁶⁶⁶ – שהו"ע ההמשכה בכל העולמות, עד לעולם העשי', ובאופן של קיום נצחי, בנוגע לכל עניני הברכות שישנם בפרשה ראשונה (ברמז) ובפרשה שני', ועד ל"אני הוי' אלקיכם אמת" (שהרי אין להפסיק בין "אלקיכם" ל"אמת" ⁶⁶⁷ ), וכיון שזהו "אמת", הרי זה נמשך בכל הדרגות, וכפי שיהי' בגילוי בביאת משיח צדקנו, שאז יקויים היעוד ⁶⁶⁸ "ונגלה כבוד הוי' וראו כל בשר יחדיו כי פי הוי' דיבר".

* * *

100

ח. בהשיחה שנדפסה זה עתה ⁶⁶⁹ , נזכר (בסיומה ⁶⁷⁰ ) מ"ש בסיום וחותם ההפטרה דפרשת וישלח (וגם בהפרשה עצמה ⁶⁷¹ : "עד אשר אבוא אל אדוני שעירה", ומפרש רש"י (שענינו – פשוטו של מקרא ⁶⁷² ): ואימתי ילך, בימי המשיח, שנאמר ⁶⁷³ ) "ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו" ⁶⁷⁴ .

ובענין זה צריך להבין:

יעקב הי' אחד מג' האבות ("אין קורין אבות אלא לשלשה" ⁶⁷⁵ ), ו"בחיר האבות" ⁶⁷⁶ , ומדתו מדת האמת, כמ"ש ⁶⁷⁷ "תתן אמת ליעקב" (שזהו ע"ד מ"ש ⁶⁷⁸ "יהב חכמתא לחכימין"). וכיון שבפועל לא הלך יעקב אל עשו (ועד היום ממשיכים לסבול מעשו בגלות אדום כו') – איך יתכן שאמר לעשו "עד אשר אבוא אל אדוני שעירה", בידעו שעשו מבין שכוונתו היא תיכף ומיד, וא"כ, יהי' עשו סבור שיעקב אמר דבר שקר ח"ו?!

אך הענין הוא – כפי שמבין הבן חמש למקרא שבודאי אמר יעקב את האמת ("ער האָט טאַקע געהאַלטן באַ דעם"), כיון שמצד עצמו הי' מוכן לגאולה ⁶⁷⁹ ("ועלו מושיעים גו'"), אלא שהחסרון הוא בכך ש"הילדים רכים והצאן והבקר עלות עלי" ⁶⁸⁰ , ועדיין אינם מוכנים לכך.

וענין זה נכלל בפשטות הכתובים באופן המובן לילד קטן – כיון שזהו ענין שנוגע לחינוכו של הילד, שצריך לידע שבו תלוי הדבר , שכאשר יתנהג כדבעי, אזי תבוא הגאולה, וכפס"ד הרמב"ם ⁶⁸¹ ש"צריך כל אדם

101

שיראה עצמו כל השנה כולה כאילו חציו זכאי וחציו חייב וכן כל העולם חציו זכאי וחציו חייב .. עשה מצוה אחת, הרי הכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף זכות וכו'".

ט. ענין זה קשור גם לחנוכה, שהרי חנוכה קשור עם ענין החינוך.

ואע"פ שענינו של חנוכה הוא חינוך בית המקדש ⁶⁸² , "טיהרו את מקדשך כו'"18 – הרי מבואר באור התורה ⁶⁸³ (מיוסד על המבואר בתורה אור ⁶⁸⁴ ) שחנוכה שייך במיוחד לענין ד"חנוך לנער על פי דרכו" ⁶⁸⁵ , ונזכר שם ⁶⁸⁶ גם המבואר בחינוך קטן ⁶⁸⁷ בדיוק הלשון "על פי דרכ ו ", ש"משמע שאינה דרך האמת לאמיתו כו'".

והענין בזה:

ענין החינוך צריך להיות "על פי דרכ ו " של המחונך, שהרי אי אפשר לגשת מיד עם כל החריפות כו' ("מיט די גאַנצע שאַרפקייט"), ע"פ דרכו של המחנך, שאז לא יוכל לפעול מאומה, אלא בהכרח לגשת "על פי דרכו" של המחונך.

ואע"פ שהחינוך הוא "על פי דרכו" של המחונך – מבטיחה התורה למחנך ונותנת לו את הכח, שהחינוך יהי' באופן המתאים, כך, ש"גם כי יזקין לא יסור ממנה"45, והיינו, לפי שזהו חינוך ע"פ תורת אמת, ו"אמת" הו"ע שחודר ומשפיע לעולם, "גם כי יזקין" – "שבעים שנה", "ואם בגבורות שמונים שנה" ⁶⁸⁸ , "והיו ימיו מאה ועשרים שנה" ⁶⁸⁹ , ועד שזהו ענין שנוגע גם לדורות שלאח"ז, שהרי ע"י החינוך שלו נמשך גם לבניו אחריו כו', עד סוף כל הדורות.

וכל זה – הן בנוגע לחינוך הבנים, והן בנוגע לחינוך הבנות, ובפרט שכל אחת מהבנות תהי' בבוא הזמן "עקרת הבית", ובה תהי' תלוי' הנהגת הבית והמשפחה כולה ע"פ תומ"צ.

וזהו גודל מעלת ענין החינוך, ובאופן שיש בזה כח האין-סוף, שעי"ז מעמידים דורות כו', "פירות ופירי פירות עד סוף העולם" ⁶⁹⁰ .

ו"כימי צאתך מארץ מצרים" ⁶⁹¹ , שבנ"י העמידו "צבאות ה'" ⁶⁹² ,

102

"בנערינו גו' בבנינו ובבנותינו" ⁶⁹³ , "לא תשאר פרסה" ⁶⁹⁴ – "אראנו נפלאות"51, בהיציאה מגלות זה, עי"ז שמעמידים "צבאות ה'" שיוצאים לקבל פני משיח צדקנו, יבוא ויגאלנו בקרוב ממש.

* * *

י. כל האמור לעיל הוא בנוגע למחנך , שאף שצריך לחנך "על פי דרכו" (של המחונך), מבטיחים לו ש"גם כי יזקין לא יסור ממנה"; אבל עדיין נשאלת השאלה בנוגע למחונך : מהי התועלת בהחינוך – טוען הוא – בהיותו "על פי דרכ ו "?!

ולדוגמא: כאשר מישהו בא לכאן ⁶⁹⁵ – הרי זה רק לזמן קצר, לשבת אחת, וגם כאשר בא בערב שבת ונשאר גם ליום ראשון, הרי זה עדיין למשך זמן קצר בלבד, ומה כבר תהי' הפעולה על הזמן שלאח"ז, כשיחזור לסביבתו כו', שהיא באופן הפכי מכל הענינים שאומרים לו כאן?!

והמענה על זה, שזהו כמשל זריעת גרעין בארץ, שעם היותו קטן ביותר, ואין בו טעם כו', הרי ממנו צומח אח"כ אילן גדול עם ריבוי פירות. ודוגמתו אצל בנ"י, עליהם נאמר ⁶⁹⁶ "כי תהיו אתם ארץ חפץ", כידוע תורת הבעש"ט על זה ⁶⁹⁷ .

ולכן, למרות שנמצאים כאן למשך זמן קצר, יש לזה פעולה שנמשכת תמיד, ובלשון הכתוב ⁶⁹⁸ : "שפת אמת תכון לעד", והיינו, שכאשר אומרים לו את האמת, ומראים לו כיצד צריכה להיות ההנהגה האמיתית – יש לזה קיום תמידי, כך, שגם בזמן קצר בכמות, יכולה להיות פעולה שנוגעת לכל משך הזמן שלאח"ז, ולא רק בנוגע לעצמו, אלא עד סוף כל הדורות.

וא"כ, הרי זה כמשל הסוחר שאומרים לו שישקיע דולר במסחר כדי שעי"ז ירויח אלף אלפים וריבוא רבבות – שבודאי יעשה זאת, אפילו על הספק.

103

ועד"ז בנדו"ד, שגם כאשר טוען שאינו רואה כיצד תהי' פעולה מזה, הנה גם על הספק כדאי לו להשקיע ולבוא לכאן לשבת, אע"פ שהי' יכול להשאר במקומו, ולהתענג – "וקראת לשבת עונג" ⁶⁹⁹ – בענינים שנחשבים אצלו לעונג, ואילו בבואו לכאן, הרי זה לכאורה באופן שאין לו "געשמאַק" בזה, ובפרט שמדובר אודות שיטה חדשה שמעולם לא ראה ולא שמע אודותה, ומצינו ש"בשבת אין קורין להם בתחלה פרשה שלא קראוה מעולם מפני טורח שבת" ⁷⁰⁰ – הרי כדאי לו להשקיע בזה, כיון שבודאי תהי' לזה פעולה גם לאח"ז, עד סוף כל הדורות.

ועד"ז בנוגע לכללות החינוך "על פי דרכו", שטוען, שכיון שהחינוך הוא "על פי דרכ ו ", אין זה ענין של אמת כו' – כי, אע"פ שהגישה אליו היא "על פי דרכו", ע"י משלים וכו', הרי זה באופן שיש בזה האמת.

יא. ויובן ע"פ מה שמצינו בנוגע לאופן הלימוד עם קטן ⁷⁰¹ :

כאשר לומדים עמו אודות הקב"ה, "בראשית ברא אלקים גו'" ⁷⁰² , הרי הוא מצייר לעצמו את הקב"ה בציור של גוף – אמנם לא גוף כמו של כולם, אלא גוף גדול וחזק ויפה יותר כו', אבל עדיין בציור של גוף. וכמו"כ כשלומדים עמו מ"ש " אצבע אלקים" ⁷⁰³ , אזי מצייר לעצמו אצבע כפשוטה, אלא אצבע גדולה כו'.

ועד"ז באמרו "מודה אני לפניך מלך חי וקיים" – אזי מצייר לעצמו שזהו בדוגמת מלך בשר ודם, כמו המלך שראה ב"פּאַראַד", ראה תמונתו או שמע אודותיו, אלא שאינו כמו מלך בשר ודם, להיותו "חי וקיים", אבל עדיין בציור של גוף, כיון שילד קטן אינו יכול להבין שאין לו גוף ולא דמות הגוף, ואינו יכול לצייר זאת אפילו בדרך של ידיעת השלילה. – בידיעת החיוב, אף א' אינו יכול להבין זאת, ובלשון הידוע ⁷⁰⁴ : "אילו ידעתיו הייתיו", אבל ילד קטן אינו יכול להבין זאת אפילו בדרך שלילה.

וצריך להבין: כאשר גדול יצייר את הקב"ה כ"גוף ובעל תמונה" – הרי זה היפך עיקרי הדת והאמונה, ואין לו חלק לעולם הבא ⁷⁰⁵ , וא"כ,

104

איך אפשר ללמוד עם קטן "תורת אמת" באופן כזה, בה בשעה שזהו היפך האמונה האמיתית?!

ונתבאר בזה, שכיון ש"מלכותא דארעא כעין מלכותא דרקיעא" ⁷⁰⁶ , היינו, שכל הענינים שישנם אצל מלך למטה, כמו "אמר מלכא עקר טורא" ⁷⁰⁷ , ה"ז בגלל שכן הוא אצל הקב"ה [ועד"ז בנוגע לאביו, שמאכיל ומשקה אותו, הרי זה בגלל שהקב"ה זן ומפרנס לכל, אלא שהאב הוא שלוחו של הקב"ה לפרנס אותו], הנה כאשר הילד מצייר לעצמו את הקב"ה כמו מלך כפשוטו, הרי זה ענין אמיתי, כיון שכל עניניו של המלך כפשוטו באים מהקב"ה.

ומזה מובן גם בנוגע לחינוך ע"פ דרכו (כולל גם בלשונות של אומות העולם) – שזהו בדוגמת ענין הלבוש, שיש בו האמת.

ויתירה מזה, שבענין הלבוש יש אור גדול יותר, שלכן ביכלתו להלביש את הענין, וכמבואר בחסידות ⁷⁰⁸ שבכל לבוש ישנו ענין שהוא נעלה יותר מהמלובש.

יב. אך עפ"ז שואל המחונך לאידך גיסא: כיון שב"דרכו" ישנו כבר האמת, א"כ, מדוע אינו יכול להסתפק בכך?!

אך הענין הוא, שעז"נ ⁷⁰⁹ "שמים חושך לאור ואור לחושך", והיינו, שלא יודעים מהו אור ומהו חושך, ועושים מהעיקר טפל וכו'.

[בהמשך הענין נזכר גם ע"ד החילוק בין בנ"י לאוה"ע בנוגע לאלקה שלהם – כמ"ש ⁷¹⁰ "כי כל העמים ילכו איש בשם אלקיו ואנחנו נלך בשם ה'" (והרי מעלתה של כל אומה ניכרת מאלקי'):

אצל הקב"ה – בחיצוניות, אין לו גוף ולא דמות הגוף, ואילו בפנימיות, "מה הוא רחום כו' מה הוא חנון כו'" ⁷¹¹ ; ואילו אצל אוה"ע – בחיצוניות, יש להם אלילים מכסף וזהב ואבנים טובות, ואילו בפנימיות, הרי הם בעצמם אומרים שה"ע"ז" שלהם עושה את כל הדברים הכי מאוסים, כמו גניבה גזילה ואונאה כו', עד לגילוי עריות ושפיכות דמים (כידוע בספרים שלהם).

ונמצא, שמהדרך שלהם ("דרכ ו ") גופא רואים שאין זה אמת, כך,

105

ש"מיני' ובי' אבא לישדי' בי' נרגא" ⁷¹² , היינו, שמענין זה עצמו מביאים ראי' על ההיפך, ללא צורך לעיין בספרים אחרים.

וסיים בגודל נחיצות ענין החינוך, וכידוע פתגם כ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע ⁷¹³ , שכשם שישנו חוב להניח תפילין בכל יום, כמו"כ ישנו חיוב להקדיש חמש עשרה דקות בכל יום כדי לחשוב מה יכולים לעשות בשביל ענין החינוך ⁷¹⁴ ].

* * *

יג. מאמר (כעין שיחה) ד"ה ועל הנסים.

* * *

יד. הביאור בפירוש רש"י על הפסוק ⁷¹⁵ "פן יקראנו אסון", "ובבית לא יקראנו אסון, אמר ר' אליעזר בן יעקב מכאן שהשטן מקטרג בשעת הסכנה" ⁷¹⁶ – שיעקב חשש ⁷¹⁷ שלבנימין "אחי יוסף" עלול לקרות אסון בדרך, כמו שקרה ליוסף ש"חי' רעה אכלתהו" ⁷¹⁸ בהיותו בדרך, וגם אמו רחל מתה בדרך. אלא שאצל רחל היתה הדרך רק גרם נוסף, ולכן מוסיף רש"י ש"השטן מקטרג כו'". ומביא מאמר זה בשם ראב"י, שס"ל "כיון

106

שעברו עליהן שני רגלים עובר בבל תאחר" ⁷¹⁹ (שקשור עם הקושי שבהליכה בדרך), ולכן מחזקינן לסכנת הדרך בתרי זימני ⁷²⁰ – הוגה ע"י כ"ק אדמו"ר שליט"א, ונדפס ⁷²¹ בלקו"ש ח"ה ע' 213 ואילך.

טו. וענין זה (סכנת הדרך אצל יוסף ובנימין) – ישנו גם ב"יינה של תורה":

איתא בביאורי הזהר ⁷²² שיוסף הוא "צדיק עליון" ⁷²³ , בחי' יסוד, שענינו המשכה למטה, ועל ידו נמשכים כל עניני יעקב שבעולם האצילות – לעולמות בי"ע, כמרומז בהסימן ש"כל מה שאירע ליעקב אירע ליוסף" ⁷²⁴ .

אמנם, ההמשכה למטה בבי"ע ע"י יוסף יכולה להיות רק כאשר נשאר קשור בפנימיותו עם יעקב בעולם האצילות, אבל אם יוסף אינו קשור בפנימיותו עם יעקב, אלא הוא קשור לגמרי עם בי"ע, אזי אינו יכול להמשיך שם את עניני יעקב שבעולם האצילות. ועד"ז בנוגע לבנימין, "צדיק תחתון"83, שלכן רצה יעקב שבנימין ישאר עמו.

והענין בזה – שבפועל ממש צריכה להיות העבודה למטה עם הגוף כו', כמ"ש "עזוב תעזוב עמו" ⁷²⁵ , אבל הירידה למטה היא רק בחיצוניות, "בלא לב ולב" ⁷²⁶ , אבל לא להכניס שם את פנימיותו, שצריכה להשאר בעולם האצילות.

וזהו גם החילוק בין "שארה" ו"כסותה", שיכולים ליתן לאחר, ל"עונתה", שהו"ע היסוד, שצריך להשאר אצל יעקב, ואינו יכול להנתן לאחר.

107

אבל בחיצוניות – צריכה להיות הירידה למצרים, וכפי שרואים שבפועל היתה ירידת יוסף ובנימין למצרים,

– ועי"ז היתה גם ירידת יעקב למצרים, "אנוס על פי הדיבור" ⁷²⁷ , אלא שע"י ירידת יוסף למצרים נפעלה ירידת יעקב בנקל יותר, שלא הוצרך לירד "בשלשלאות של ברזל" ⁷²⁸ –

כי, דוקא ע"י הירידה למטה נעשה עילוי גדול יותר, וכמו שדוקא ע"י הירידה למצרים נעשה אח"כ הענין דיצי"מ, שעי"ז ניתוסף עילוי לגבי המעמד ומצב שלפנ"ז.

טז. ההמשך להמדובר בי"ט כסלו ⁷²⁹ אודות סיום מסכת יומא בשייכות להמבואר באגרת התשובה ⁷³⁰ בענין "שלשה חילוקי כפרה" ⁷³¹ – החילוק בפנימיות הענינים ⁷³² בין שלשה לארבעה, ששלשה הוא מספר הכלים (בי"ע, שענינם כלים, משא"כ אצילות, שעיקרו אורות ⁷³³ ), וארבעה הוא מספר האורות, וזהו החילוק בין שיטת ראב"ע שיש "שלשה חילוקי כפרה", שזהו בענין הכלים, לשיטת רמב"ח שיש "ארבעה חילוקי כפרה", שזהו בענין האורות. ומתאים עם הביאור ע"פ נגלה שראב"ע אינו מונה חילול ה' שמתכפר ע"י מיתה, כי, נשמה וגוף ענינם אורות וכלים, וחילול ה' הוא כנגד אצילות, אור שלמעלה מהתלבשות בכלים – נכלל בשיחה שהוגהה ע"י כ"ק אדמו"ר שליט"א, ונדפסה בלקו"ש חי"ז ע' 194 ואילך.

יז. בסיום ההתוועדות נזכר אודות הענין דשבת וחנוכה – שענין השבת, הן הענין ד"לעשות את השבת" ⁷³⁴ , והן הענין שלמעלה מזה,

108

ש"שבת מקדשא וקיימא" ⁷³⁵ , קשור עם שבעת ימי ההיקף, ואילו חנוכה הוא למעלה מזה – שקשור עם מספר שמונה, שמונה נרות, שהוא למעלה משבעת ימי ההיקף (כמבואר בתשובת הרשב"א ⁷³⁶ ), וקשור עם ה"כינור של ימות המשיח" שיהי' "של שמונה נימין" ⁷³⁷ , והרי כללות הענין דחנוכה קשור עם הגילוי דלעת"ל, שהרי נרות חנוכה אינן בטלים לעולם (כנ"ל ס"ז), ויהיו גם בבנין ביהמ"ק השלישי, שיבנה ע"י משיח צדקנו, בקרוב ממש.