שיוך משוער לקטע
לקוטי שיחות כרך א וארא שיחה א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע טז
במקום הקרירות באה החיות והחמימות, "דמיניה וביה אבא לשדיא ביה נרגא" (= מן היער עצמו נכנס (העץ) בגרזן (להיות לו ידית) לסייע לו).
9 סנהדרין לט, ב. (כ"ה הלשון בתניא. ובגמרא ניזיל בי' נרגא).
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך יז אחרי שיחה ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע טז
"מיניה וביה אבא לשדי ביה נרגא".
* סנהדרין לט, ב. וראה תניא רפל"א. ולהעיר מרמב"ם הל' דעות פ"ב ה"ב.
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך יט שבת נחמו שיחה א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע טו
– דוקא מי שבו עצמו התרחש תהליך כזה, (בדומה לדברי הגמרא, שדוקא עובדיה נבא על מפלת אדום, כי "עובדיה גר אדומי היה והיינו דאמרי אינשי מני' וביה אבא ניזיל בי' נרגא").
79 סנהדרין לט, סע"ב.
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך כ וישלח שיחה א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע טו
ועל ידי זה מתקיים בפועל הנאמר בהפטרת פרשה זו "חזון עובדיה כה אמר ה' אלקים לאדום...", אשר "עובדיה גר אדומי היה והיינו דאמרי אינשי מיניה וביה אבא ניזיל ביה נרגא" (=ממנו ובו של היער יבוא בו הגרזן), ועד לסיום הענין:
78 סנהדרין לט, ב. ושם גם דעת רשב"י כיו"ב.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ ויקהל-פקודי, פ' החודש, מבה"ח ניסן, ה'תשט"ו
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב
והנה בענין הטוב גופא יש ב' מדריגות, כמארז"ל כתיב טוב הוי' לכל וכתיב טוב הוי' לקויו, משל לאדם שיש לו פרדס כשהוא משקה הוא משקה את כולו וכשהוא עודר אינו עודר אלא טובים שבהם.
33 סנהדרין לט, ב. וראה אוה"ת וירא צו, א. בשלח ע' תטז ואילך. תהלים (יהל אור) ע' תרפא ואילך.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ליל ב' דחג הפסח, ה'תשח"י
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב
אמנם בבחי' טוב גופא יש ב' בחי', דהנה אמרו רז"ל כתיב טוב הוי' לכל, וכתיב טוב הוי' לקויו, ומשני, משל לאדם שיש לו פרדס, כשהוא משקה, משקה את כולו, וכשהוא עודר, אינו עודר אלא הטובים שבהם.
23 סנהדרין לט, ב. יל"ש איכה (רמז תתרלט).
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ שמיני, מבה"ח אייר, ה'תש"כ
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב
דהנה אמרו רז"ל כתיב טוב הוי' לכל, וכתיב טוב הוי' לקויו, משל לאדם שיש לו פרדס כשהוא משקה משקה את כולו, כשהוא עודר אינו עודר אלא הטובים שבהם.
33 סנהדרין לט, רע"ב. וראה גם אוה"ת: וירא צו, א. בשלח ע' תטז ואילך. תהלים (יהל אור) ע' תרפא ואילך.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם י"ב תמוז, ה'תשכ"ג
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב
ואיתא על זה בגמרא רבי אלעזר רמי, כתיב טוב הוי' לכל, וכתיב טוב הוי' לקוויו, משל לאדם שיש לו פרדס כשהוא משקה משקה את כולו (לפי שאינו אלא טורח אחד), כשהוא עודר (דהוי טורח לכל אחד ואחד) אינו עודר אלא טובים שבהם (כך הקב"ה זן טובים ורעים הכל בדיבור אחד כו' אבל כשבא להגין מן הפורעניות ולשלם שכר אינו אלא לקוויו).
245 סנהדרין לט, ריש ע"ב (ובפרש"י).
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ מקץ, שבת חנוכה, מבה"ח טבת, ה'תשכ"ח
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע טו
עובדי' גר אדומי הי'" , והיינו, שיש קשר ושייכות בין עובדי' שהי' בזמן בית ראשון, למפלת אדום שתהי' בימי המשיח, למרות ריחוק הזמן והשינויים שבו, (ב) "אברהם אבינו אוכל חולין בטהרה הי', ושרה אמנו אותו היום פירסה נדה", ולכן "לחם לא אייתי לקמייהו" , שמזה מובן שאורח צריך להתנהג ע"פ ההידורים של בעה"ב, וכמו"כ היתה תמר צריכה להתנהג באופן המתאים לבתו של כהן.
2909 סנהדרין לט, ב.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ וארא, מבה"ח שבט, ה'תשכ"ח
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע טו
מיני' ובי' אבא ניזיל בי' נרגא" , (ב) "אברהם אבינו אוכל חולין בטהרה הי', ושרה אמנו אותו היום פרסה נדה" – נכלל בשיחת ש"פ מקץ ס"ט (לעיל ע' 445 ואילך).
3045 סנהדרין לט, ב.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ מצורע, שבת הגדול, י"ב ניסן, ה'תש"ל
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יד
והענין בזה – כדאיתא בגמרא בפירוש הפסוק "חזון עובדיהו כה אמר ה' אלקים לאדום וגו'", "מאי שנא עובדי' לאדום ..
336 סנהדרין לט, ב (ובפרש"י).
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות פסח - ח"ו (סי' תפז-תצד) תצ סדר תפלת יום שני ותפלת חולו של מועד
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ה
ולא תקנו לקרות ההלל אלא בפרקים , דהיינו במועדים שהן באין מזמן לזמן, ובהתחלת המועד הוא שתקנו לקרותו :
422 שעיקר נס יציאת מצרים הי' בהתחלת חג הפסח, ולכן תקנו לקרות עליו את ההלל רק בהתחלת המועד של פסח.
ומה שלא תקנו לקרותו בשביעי של פסח על נס קריעת ים סוף.
אפשר שהוא מהטעם שנתבאר בט"ז ס"ק ג (מפני שבז' של פסח נטבעו המצריים, אמר הקדוש ברוך הוא מעשי ידי טובעים בים ואתם אומרים שירה).
וכדאמרינן במגילה י, ב (ואמר רבי יוחנן מאי דכתיב ולא קרב זה אל זה כל הלילה, בקשו מלאכי השרת לומר שירה, אמר הקב"ה מעשה ידי טובעין בים ואתם אומרים שירה). וכתב על זה במהרש"א סנהדרין לט, ב (ביום ז' של פסח, שאף מלאכי השרת אין אומרים שירה, דהיינו הלל, מכל שכן דאין ישראל אומרים הלל).
וכעין זה הוא גם במדרש (הובא בשבלי הלקט סי' קעד. ב"י סי' תצ), "בפסח אין אנו גומרין את ההלל אלא יום ראשון ולילו, ולמה, שמואל בן אבא אמר בנפול אויבך אל תשמח (משלי כד, יז), לפי שנטבעו בו המצריים".
וכבר דנו כמה מדוע זקוקים אנו לב' הטעמים, ואפשר הוא כנ"ל, שמטעם הא' אין אנו אומרים בהם הלל בשביל נס יציאת מצרים (שכולם טפלים ליום טוב הראשון), ומטעם הב' אין אנו אומרים בו הלל בשביל נס קריעת ים סוף.
פתיחה בהקשר
ביאורי תניא אסתרמן, גרונם פרק ל"א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב
כן על דרך זה יובן הנמשל בנפש בהמתקת הדינים של היצה"ר ונפש הבהמית כשגוברים ח"ו על האדם הוא בג' אופנים הנ"ל, הא' הוא על ידי העצבות ממילי דשמיא שמטוב שבנוגה שעל ידי זה אתכפיא סט"א במינה ודוגמתה היינו שהרע דנפש הבהמית נעשה כפוף מהעצבות שהוא גם כן מהנפש הבהמית, רק שהוא מהטוב שבו להתעצב ממילי דשמיא, אבל לא שנהפך ממהותו לגמרי רק שבשעה זו בטלו רצונותיו הזרים ברתיחת הדמים מפני שעצב על שהוא רחק מה', ועז"נ מיני' ובי' אבא לישדי' בי' נרגא , שהוא על דרך משל כשחוצבים הבית יד של הגרזן מהיער וע"י חוצבים אח"כ היער גופא, שעצי היער הם המדות רעות של הנפש הבהמית, ומדת העצבות הוא גם כן מהם, ועל ידה נתקן הבית יד לחצוב בעצים שהוא הטוב שבנוגה, העצבות ממילי דשמי' שנעשה בית יד להנפש האלקית (שהוא הגרזן) לאכפירוש הרע שבנפש הבהמית, ולהיות שהעצבות הוא גם כן מהנפש הבהמית מהטוב שבו לכן ישמע לו הרע דנפש הבהמית להיות כפוף ובטל על כל פנים, מה שאין כן מדות הנפש האלקית שעצמם כמו אהבה ויראה ותבונה לא יוכלו לאכפיא להרע דנפש הבהמית מתחלה, כי אם ע"י שמתחלה יוכפף הרע על ידי הנפש הבהמית בעצמה על ידי הטוב שבו, שהוא העצבות ממילי דשמי' כנ"ל, אז אח"כ בנקל שיפעלו בו גם כן המדות דנפש האלקית, והעיקר הגבורה שהוא ענין המרירות ושמאל דוחה שיהפך גם הוא ולא ע"ד אתכפיא לבד וכמשי"ת.
835 מיני' ובי' אבא לישדי' בי' נרגא: סנהדרין לט, ב.
פתיחה בהקשר
על הדף
אגרות קודש כרך כה ט'תצ
מקור מפורש
בדף זה
ויה"ר שמני' ובי' אבא לשדא בי' נרגא, כוונתי – שאותה ההתלהבות והקאָך שבשנים שעברו ובמושבים אחרים ובמפלגות מסויימות השתמשו בהם לפירוד לבבות וכו' וכו' – ינצלו הכוחות שמתעוררים בעת כזו והקאָך וההתלהבות למלחמת היצר, וכולם ישתפו פעולה להרחבת כפ"ח הן בגשמיות והן ברוחניות.
7 שמני' . . נרגא : סנהדרין לט, ב. וראה תניא רפל"א.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יו"ד שבט ה'תשי"ג
מקור מפורש
בדף זה
בדבור נכרי זה המדבר דברים המבלבלים עבודת ה'" (שניצוץ זה הוא גבוה ביותר, ולכן ירד למטה ביותר), שהכוונה בזה היא "כדי שיתגבר ויתאמץ יותר בתפלתו בעומק הלב ובכוונה גדולה כו'", ע"ד מארז"ל "מיני' ובי' אבא לשדי' בי' נרגא".
140 סנהדרין לט, ב. הובא בתניא פל"א.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ וארא, מבה"ח שבט ה'תשח"י
מקור מפורש
בדף זה
"ויהפכו כל המים אשר ביאור לדם" – במקום הקרירות נעשה חמימות, ד"מיני' ובי' אבא לשדי בי' נרגא".
24 סנהדרין לט, ב (כ"ה הלשון בתניא (פל"א). ובגמרא: ניזיל בי' נרגא).
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ ויקהל-פקודי, פרשת פרה, מבה"ח ניסן, ה'תשח"י
מקור מפורש
בדף זה
ואח"כ הו"ע שריפת הפרה שנעשית לאפר, דהנה, ישנו עצם הדבר שהוא האפר, וישנו ציור הדבר, ובשריפה נאבד הצורה ונשאר העצם, וכמו"כ גם ברוחניות, שישנו כח המתאוה וישנו הציור הרע, ומה שצריך לאבד הוא רק הציור הרע, אבל עצם כח המתאוה אפשר לתקנו, שהרי עצם ענין כח המתאוה והתענוג שרשו הוא בקדושה (כנ"ל), עד בחי' לפני הוי', אלא שאח"כ נשתלשל התענוג ונצטייר ונעשה מורכב בעניני קדושה, ועד שבריבוי השתלשלות וצמצומים נעשה מצויר ומורכב בעניני רע כו', ולכן כאשר שורפים ומאבדים את הציור, אזי בכח האפר להתתקן ולהטהר כו', ואדרבה, מיני' ובי' אבא לשדי' בי' נרגא, ולכן התיקון הוא דוקא עי"ז שכח המתאוה נהפך לקדושה.
55 כ"ה בתניא רפל"א. וראה סנהדרין לט, ב.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם תשי"ט שיחת אור ליום ב' דחוה"מ סוכות, ח"י תשרי
מקור מפורש
בדף זה
וענין זה צריכים לפעול בעולם – שאף שעניני העולם נפרדים זמ"ז, ענין פלוני נלקח מקו החסד וענין פלוני נלקח מקו הגבורה, והרי חסד וגבורה הם כמו מים ואש, שמים מכבים את האש והאש מייבשת את המים, אעפ"כ, דורשים שלא זו בלבד שלא תהי' מלחמה ביניהם, כי אם באופן ד"עושה שלום במרומיו", שיתקבצו חלק אל חלק, אלא עוד זאת, שלאחרי כן יתדבקו עד שיעשו גוף אחד , היינו, שמשלימים זה את זה, שלכן נוגע לכל חלק שגם החלק השני יהי' בענינו ובמציאותו, כיון שמרגיש שדבר זה נוגע להמציאות והשלימות שלו.ועוד זאת, שלאחרי שלוקחים את החלקים הנפרדים ומחברים אותם להיות גוף אחד, נעשה מזה בנין שמהוה מחיצה המבדלת אותו מהעולם שמחוץ לכתלי ומחיצות הבנין, שענין זה הוא בבחינת "מיני' ובי' אבא לשדי' בי' נרגא", היינו, שמהעולם עצמו עושים מחיצה שמבדילה ממציאותו הקודמת, שזהו ענין הפכי מן הקצה אל הקצה, היפך שמבטל את מציאותו הקודמת, שענין זה הוא בבחינת "נמנע הנמנעות"!
134 סנהדרין לט, ב. הובא בתניא פל"א.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ שלח, מבה"ח תמוז, ה'תשכ"ה
מקור מפורש
בדף זה
טוב לבטל את דברי המרגלים הוא ע"י א' מהם גופא, ע"ד מארז"ל מיני' ובי' אבא לשדי' בי' נרגא.
55 סנהדרין לט, ב. הובא בתניא פל"א (לט, ב).
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת חג הפורים, ה'תשכ"ג
מקור מפורש
בדף זה
עשיתם" – שגם אם יש בין השכנים מי ש"שמח בחלקו", אין זו הוכחה עבורו; הוא אדם בעל-שאיפה ("אַמבישאָן"), חלוץ ("פּאַייאַניר"), ועליו לילך במסילה ולהגיע ל"רמה" ("סטאַנדאַרט") נעלית יותר, עד לתכלית השלימות – שהמלוכה תגבה ממנו 98% מס-הכנסה...
1096 לשון חז"ל – סנהדרין לט, סע"ב.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת אחרון של פסח, ה'תשכ"ג
מקור מפורש
בדף זה
ועפ"ז מובן תוכן הענין ד"למכה מצרים בבכוריהם" בעבודתו של כל אחד מישראל (כמודגש ביותר בעבודתנו עתה, קודם הגאולה העתידה, עלי' נאמר "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות", שאז הי' הענין ד"למכה מצרים בבכוריהם") – שצריך להיות בירור הגוף ונה"ב (לא ע"י תעניות וסיגופים, אלא) באופן ד"עזב תעזוב עמו" , והיינו, שהם עצמם יתהפכו לקדושה, וכמארז"ל "מיני' ובי' אבא לישדי' בי'
1583 סנהדרין לט, ב. וראה תניא רפל"א.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ עקב, כ"ף מנחם-אב, ה'תשכ"ג
מקור מפורש
בדף זה
ו"נחושת" – ששייך לקליפה , וזהו הטעם שמשה עשה "נחש נחושת" (מדעת עצמו, אף שלא נצטווה לעשותו מנחושת) , כדי לבטל את ענין הקליפה, באופן ש"מיני' ובי' אבא לשדי' בי' נרגא" ; וביחד עם זה מצינו שנחשת ר"ת " נ ובלות ח כמה ש למעלה ת ורה" .
1145 סנהדרין לט, ב. הובא בתניא פל"א.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם מוצש"ק פ' בשלח, י"א שבט (מאמר ג*), ה'תשכ"ד
מקור מפורש
בדף זה
יב ) ולכן במצרים הי' מכת כנים, כי, מיני' ובי' אבא לשדי' בי' נרגא , ועי"ז הי' יכול להיות יצי"מ, שהו"ע היציאה ממיצרים וגבולים.
102 סנהדרין לט, ב. הובא בתניא פל"א.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ צו, שבת הגדול, ח' ניסן, ה'תשכ"ד
מקור מפורש
בדף זה
אמנם, החידוש בהנס ד"למכה מצרים בבכוריהם" הוא – לא רק התגברות הקדושה על הקליפה, אלא יתירה מזה – ששבירת הקליפה היא מצד תוקף הקליפה ( בכורי מצרים) גופא, ובלשון חז"ל "מיני' ובי' אבא לשדי' בי' נרגא", היינו, לא רק ההתגברות על הטבע, אלא הפיכת הטבע עצמו , שהקליפה עצמה מכרזת:
1146 סנהדרין לט, ב. הובא בתניא רפל"א (לט, ב).
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ אחרי, שבת הגדול, י"ב ניסן, ה'תשכ"ז
מקור מפורש
בדף זה
ענין צדדי – ע"פ המבואר בחסידות בענין יו"ט של ר"ה שחל להיות בשבת, שההמשכה דתק"ש נמשכת מצד ענינו של יום השבת ללא צורך בתק"ש, ועד"ז בנדו"ד, שביום מיתת מרים אין צורך בזכרון הנס, כי, תוכן הנס הוא שבכורי (התוקף ד)מצרים עצמם נלחמו שישלחו את ישראל , שזהו"ע דאתהפכא חשוכא לנהורא , וענין זה נפעל גם ע"י מיתתן של צדיקים , שמכפרת אף על הזדונות שהן מג' קליפות הטמאות – הוגה ע"י כ"ק אדמו"ר שליט"א, ונדפס בלקו"ש חי"ב ע' 33 ואילך.
1193 וע"ד מארז"ל "מיני' ובי' אבא לישדי' בי' נרגא" (סנהדרין לט, ב. הובא בתניא פל"א).
פתיחה בהקשר
תורת מנחם יום ב' דחג הסוכות, ה'תשכ"ח
מקור מפורש
בדף זה
והיינו, דכיון שהעבודה צריכה להיות באופן דמיני' ובי' אבא לשדי' בי' נרגא , לכן בהיות הנשמה למטה במעמד ומצב דשחורה אני, צריכה להיות גם עבודתה בבחי' שחרות.
706 סנהדרין לט, ב. וראה תניא רפל"א.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ מקץ, שבת חנוכה, אדר"ח טבת, ה'תשכ"ט
מקור מפורש
בדף זה
ש"מיני' ובי' אבא לישדי' בי' נרגא" , היינו, שמענין זה עצמו מביאים ראי' על ההיפך, ללא צורך לעיין בספרים אחרים.
712 סנהדרין לט, ב. הובא בתניא פל"א.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ וישלח, י"ט כסלו, ה'תש"ל
מקור מפורש
בדף זה
והמענה על זה – שאין להתפעל מזה, ואדרבה, ההרחבה והלהט ("דער קאָך") שיש בו מצד נפשו הבהמית, ש"אקדמי' טעניתא" , עליו לנצל לקדושה (ע"ד "מיני' ובי' אבא לשדי' בי' נרגא" ) – להפיץ את המעיינות של תורת החסידות.
2146 סנהדרין לט, ב. הובא בתניא רפל"א.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ ויקהל, פ' שקלים, מבה"ח וער"ח אדר שני, ה'תש"ל
מקור מפורש
בדף זה
וזהו"ע מה שהחכם עיניו בראשו, שאין הכוונה בזה שאצל החכם אין ענין של נסיון, אלא אדרבה, יש לו נסיון, ויודע השכר של העבירה, והקשיים הקשורים בקיום המצוה, ומ"מ, עי"ז שמסתכל מה יהא בסופה, אינו מתחשב עם פיתויי היצר, ומהפך את עצמו כו', ועד שמיני' ובי' אבא לשדי' בי' נרגא , שעי"ז מגיע למעלה יותר, כיון שמשלים את הכוונה בירידת נשמתו למטה, שלא ירדה לתקן את עצמה, אלא לתקן את הגוף ונה"ב כו' .
1839 תניא רפל"א. וראה סנהדרין לט, ב.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ תשא, ט"ז אדר, ה'תשל"א
מקור מפורש
בדף זה
"כל תענית שאין בה מפושעי ישראל אינה תענית", ולא עוד אלא שיש להקדים אותם לפני שאר בנ"י, כמובן מדיוק הלשון "לך כנוס את כל היהודים " (ולא היהודים כולם וכיו"ב), שתיבת "כל" קודמת לתיבת "היהודים", כי, "מיני' ובי' אבא לשדי' בי' נרגא" , ודוקא עי"ז שכוללים ומקדימים אותם, מבטלים את הגזירה מכל בנ"י.
1962 סנהדרין לט, ב. הובא בתניא רפל"א.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ צו, שבת הגדול, ח' ניסן, ה'תשל"א
מקור מפורש
בדף זה
משא"כ הנס דשבת הגדול הי' באופן ד"מיני' ובי' אבא לשדי בי' נרגא" , שבכורי מצרים, שהם התוקף והמובחר של מצרים, הם עצמם עשו את הפעולה ד"למכה מצרים" – שזהו ענין של ביטול הטבע לגמרי, ולכן נקרא "נס גדול".
83 סנהדרין לט, ב. הובא בתניא פל"א.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום ב' פ' ראה, כ"ף מנחם-אב, ה'תשל"ב
מקור מפורש
בדף זה
עובדי' גר אדומי הי'" , "וכן ..
1038 סנהדרין לט, ב (ובפרש"י).
פתיחה בהקשר
מאמרים מלוקטים חלק א ש"פ האזינו, י"ב תשרי ה'תשמ"ב
מקור מפורש
בדף זה
וההעלאה והתשובה ממקום זה היא ע"י גילוי בחי' כנשר בדרגא הכי עליונה, בחי' פנימיות הכתר, כי מיני' ובי' אבא לשדי' בי' נרגא, ועי"ז עולים לפנימיות הכתר.
25 כ"ה בתניא רפל"א. וראה סנהדרין לט, ב.
פתיחה בהקשר
שיעורי הלכה למעשה הלכות חנוכה
מקור מפורש
בדף זה
וכתב על זה במהרש"א (סנהדרין לט, ב):
פתיחה בהקשר