ט'תצ
ט'תצ
ב"ה, ט"ו אייר, ה'תשכ"ח
ברוקלין, נ.י.
הרה"ג הרה"ח אי"א נו"נ עוסק בצ"צ
מוה"ר1 שניאור זלמן שי'
שלום וברכה!
בתמהון גדול קראתי במכתבו סברות משונות בנוגע לבחירות לועד כפר חב"ד, ועד כדי כך שספק הי' אצלי אם לענות על זה, שהרי המענה עושה מציאות מהשאלה אפילו כשעונים בשלילה. וזוהי אחת הסיבות לעיכוב המענה עד עתה.
בכל זה, אחרי ראותי ההתלהבות בנוגע לשאלת2 השפה, נתעורר החשש שמי יודע לאיזה ממדים יבוא חילוק הדיעות בנוגע לבחירות האמורות. לכן באתי בכתובים, עכ"פ בקיצור:
א) קס"ד לעשות בחירות נפרדות לחוגים השונים של תושבי כפר חב"ד.
עד כמה מוזר קס"ד זה מובן ג"כ מהמציאות – שיהי' בזה חידוש, כי עד עתה לא שמעתי מאיזה מושב באה"ק ת"ו או בחו"ל שיהי' על דרך זה, ולא עוד אלא שכמה חוגים בתוככי בנ"י תושבי אהקת"ו, ובכל זה אין עושים בחירות כמספר המפלגות והחוגים.
כיון שאמרו3 חכז"ל לא שמענו אינה ראי', ואפשר ימצאו באיזה מקום פינה שבה נוהגים כפי הקס"ד האמורה, הרי בנוגע לכפר חב"ד – אין לדבר סוף, שהרי ישנם חוגים החולקים איש על רעהו מפני שייכות לביהכ"נ זה או אחר, אותם החוגים שכותב עליהם, ספרדים ואשכנזים, המצדדים ללימוד בלה"ק או ללימוד באידיש, וכו' וכו'.
ב) קס"ד שעל כל ענין יתנו דין וחשבון באסיפות כלליות, או עכ"פ בסוג מסויים של ענינים, וכנ"ל גם עד"ז לא שמעתי, ועוד שאף שהטענה צודקת – שצ"ל הענינים בחשבון ולתת דין וחשבון, הרי זהו תפקידו של ועד הבקורת, ולא לדון ע"ד ענינים אפילו חשובים – דוקא באסיפות פומביות, וק"ל.
ג) מצו"ב העתק מכתבי4 להנהלת הת"ת ולההורים, ממנו מובן אשר (בסגנון5 חכמינו ז"ל יש מקום מגדל אוהבי שלום ויש) מקום מגדל רודפי שלום וכו', ומובן שבכל מקום ומקום צריכה להיות זהירות יתירה בהנוגע לתכונת מקום זה.
לצערי הכי גדול, בנוגע לכפר חב"ד אשר השנה נעשה בן6 עשרים לכח, לא זכיתי להתבשר עד עתה ע"ד קירוב הלבבות, או עכ"פ שאין המצב פוחת בזה, כי אם חדשים לבקרים מתקבלות ידיעות שנתוסף פירוד בנוגע לענין פלוני, מתחילה מחלוקת בנוגע לבעי' פלונית, ותיכף ומיד מתחלקים התושבים לשני צדדים או שלשה צדדים ויותר, וכמובן שנמשכים לזה האנשים והנשים גם יחד, ולפעמים גם הבנים והבנות, והתוצאות מובנות. ואם בזמן הרגיל כך, על אחת כו"כ בסמיכות לבחירות ממשמשות ובאות.
ויה"ר שמני' ובי' אבא לשדא בי' נרגא7, כוונתי – שאותה ההתלהבות והקאָך שבשנים שעברו ובמושבים אחרים ובמפלגות מסויימות השתמשו בהם לפירוד לבבות וכו' וכו' – ינצלו הכוחות שמתעוררים בעת כזו והקאָך וההתלהבות למלחמת היצר, וכולם ישתפו פעולה להרחבת כפ"ח הן בגשמיות והן ברוחניות. והרי כמה שטחים ישנם שבהם הי' יכול הכפר להתרחב פי כמה באם היו מתעסקים בהם כדבעי, ולעת עתה אין איש שם על לב בזה. ותמורת זה "נופלים" על ענין שפלוני עסק בו ועוסק בו ומצליח בו וכולי ובמילא הרי "מוכרח" למצוא חסרונות ומגרעות בעבודתו ובאופניו וכו' וכו'. ואם באמת ובתמים רוצים להביא שיפורים בכפר, הרי ימצא כל אחד ואחת מתושבי הכפר כר נרחב לפעול בעניני הכפר לביסוסו והרחבתו בכמות ובאיכות, בו יוכל לעשות גדולות ונצורות, שהרי בכפר8 חב"ד ציוה הוי' את הברכה על ידי מיסדו הוא כ"ק מו"ח אדמו"ר, אשר מה9 לפנים הי' עומד ומשמש אף עתה עומד ומשמש, ובתוקף הכי גדול דרש ותבע במפגיע ובחוזק הכי גדול אשר כל אנ"ש יהיו כאיש10 אחד חברים וכו' וכו'.
ד) כיון שבכל ענין אמרו (זח"ב קסא, ב ובכ"מ) חכמינו ז"ל דמה קודשא בריך הוא אסתכל באורייתא וברא עלמא, כך בר נש עסק באורייתא ומתקן עלמא, כדאי שיקבעו לימוד בכל בתי הכנסיות בכפר חב"ד – ואשר ישתתפו בלימוד זה פשיטא – אלה העומדים בראש הצדדים החלוקים איש על רעהו וגם כל אלה ההולכים בעקבותיהם – לימוד השייך בנידון דידן, בקונטרס11 החלצו , אשר בודאי מצוי הוא, כיון שנדפס12 כאן בהוספת מאמר כ"ק מו"ח אדמו"ר בזה. ובאם צורך בזה, הרי יוכלו להדפיסו בהקדם (על ידי פוטוסטאַט) מקונטרס שנדפס מאז, ובלבד שיתחילו בהקדם בלימודו, לימוד אליבא דנפשא , לימוד13 המביא לידי מעשה, אשר יחלצו כל הנ"ל וכל תושבי כפר חב"ד לנקום נקמת14 הוי' במדין , וכפירוש15 רבנו הזקן בזה, ונשיאי חב"ד ממלאי מקומו ועד לנשיא דורנו כ"ק מו"ח אדמו"ר.
ואת"ל הרי זהו ג"כ ענין ל"ג בעומר אשר בו פסקה16 ההנהגה שלפני זה שלא נהגו כבוד, והוא יום17 שמחתו של הרשב"י מאחד18 פנימיות התורה בנגלה דתורה. וידועה תורת הבעש"ט שמסר הצ"צ בל"ג בעומר (שנת תר"ד לערך) "איך וויל מאַכן פון אידן אַז זיי זאָלן געבן דעם יבול, וואָס דעם אויבערשטנ'ס ב"ה אַ ארץ חפץ קען געבן" (היום יום, י"ז אייר).
בברכה לבשורות טובות בכהנ"ל ובהקדם,
מ. שניאורסאהן
הערות
- 1. ט'תצ מצילום האגרת. מוה"ר שניאור זלמן : גרליק. אגרות נוספות אליו – לעיל חכ"ד אגרת ט'סו, ובהנסמן בהערות שם.
- 2. לשאלת השפה : בה ילמדו עם תלמידי הת"ת בכפר חב"ד, כדלהלן אגרת שלאח"ז.
- 3. שאמרו חכז"ל : ע"פ לשון המשנה (עדיות פ"ב מ"ב): לא ראינו אינו ראי'.
- 4. מכתבי : היא האגרת שלאח"ז.
- 5. בסגנון חכמינו ז"ל : ראה תנחומא בלק יז. במדב"ר פ"כ, כב.
- 6. בן עשרים לכח : אבות ספ"ה.
- 7. שמני' . . נרגא : סנהדרין לט, ב. וראה תניא רפל"א.
- 8. בכפר חב"ד ציוה הוי' את הברכה : ראה גם לעיל חכ"ג אגרת ח'תתקי. ובכ"מ.
- 9. עומד ומשמש : סוטה יג, סע"ב.
- 10. כאיש אחד חברים : ע"פ ס' שופטים כ, יא. וראה חגיגה כו, א. תניא אגה"ק סוסכ"ב.
- 11. בקונטרס החלצו : תרנ"ט.
- 12. שנדפס כאן : קה"ת תש"ט.
- 13. לימוד המביא לידי מעשה : ראה קידושין מ, ב. וש"נ.
- 14. נקמת הוי' במדין : מטות לא, ג.
- 15. וכפירוש רבינו הזקן וכו' : ראה לקו"ת מטות פה, ב ואילך, ובהנסמן במ"מ וציונים שבסוף הספר.
- 16. בו פסקה ההנהגה כו' : ראה יבמות סב, ב ובמאירי שם. הנסמן בלקו"ש חל"ב ע' 149 הערה 4.
- 17. יום שמחתו : שער הכוונות ענין ספה"ע דרוש יב. פע"ח שער ספה"ע פ"ז. הנסמן בלקו"ש שם ע' 256 בהערות.
- 18. מאחד . . בנגלה דתורה : ראה המשך חייב אדם לברך תרל"ח פכ"ה.
משנה עדיות ב׳:ב׳ - הטקסט מספריא
אמר רבי חנינא סגן הכהנים מימי לא ראיתי עור יוצא לבית השרפה. אמר רבי עקיבא מדבריו למדנו שהמפשיט את הבכור ונמצא טרפה. שיאותו הכהנים בעורו. וחכמים אומרים לא ראינו אינו ראיה אלא יוצא לבית השרפה:
מדרש תנחומא, בלק י״ז - הטקסט מספריא
וַיָּחֵל הָעָם לִזְנוֹת. יֵשׁ מַעְיָנוֹת שֶׁמְּגַדְּלִין גִּבּוֹרִים, וְיֵשׁ שֶׁמְּגַדְּלִין חַלָּשִׁים, וְיֵשׁ מְגַדְּלוֹת נָאִים, וְיֵשׁ מְכֹעָרִים, וְיֵשׁ צְנוּעִין, וְיֵשׁ שְׁטוּפִין בְּזִמָּה. וּמַעְיַן שִׁטִּים, שֶׁל זְנוּת הָיָה, וְהוּא הָיָה מַשְׁקֵה סְדוֹם. אַתָּה מוֹצֵא שֶׁאָמְרוּ, אַיֵּה הָאֲנָשִׁים וְגוֹ' הוֹצִיאֵם אֵלֵינוּ וְנֵדְעָה אֹתָם (בראשית יט, ה). וּלְפִי שֶׁנִּתְקַלֵּל אוֹתוֹ מַעְיָן, עָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיַבְּשׁוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: וּמַעְיָן מִבֵּית ה' יֵצֵא וְהִשְׁקָה אֶת נַחַל הַשִּׁטִּים (יואל ד, יח). וְכֵן אַתְּ מוֹצֵא, מִיְמוֹת אַבְרָהָם לֹא נִפְרַץ אֶחָד מֵהֶם בִּזְנוּת. כֵּיוָן שֶׁבָּאוּ לַשִּׁטִּים וְשָׁתוּ מֵימָיו, נִפְרְצוּ בִּזְנוּת, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיָּחֵל הָעָם לִזְנוֹת. בֹּא וּרְאֵה מַה כְּתִיב בִּיצִיאָתָן מִמִּצְרַיִם, דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיָשׁוּבוּ וְיַחֲנוּ לִפְנֵי פִּי הַחִירֹת (שמות יד, ב). מַהוּ פִּי הַחִירֹת. מָקוֹם קָבוּעַ לִזְנוּת הָיָה. וּלְפִי שֶׁהִצְנִיעוּ עַצְמָן בִּיצִיאָתָן מִמִּצְרַיִם, נִקְרָא פִּי הַחִירֹת. וְאֵלּוּ עַל שֶׁהִפְקִירוּ עַצְמָן לַנָּשִׁים, כְּתִיב בָּהֶם, וַיָּחֶל הָעָם לִזְנוֹת אֶל בְּנוֹת מוֹאָב. וַיָּחֵל הָעָם. כָּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר הָעָם, לְשׁוֹן גְּנַאי הוּא. וְכָל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר יִשְׂרָאֵל, לְשׁוֹן שֶׁבַח הוּא. וַיְהִי הָעָם כַּמִּתְאוֹנְנִים (במדבר יא, א), וַיְדַבֵּר הָעָם בֵּאלֹהִים (שם כא, ה), וְיִבְכּוּ הָעָם (שם יד, א), וַיַּרְא מֹשֶׁה אֶת הָעָם כִּי פָרֻעַ הוּא (שמות לב, כה), וַיִּקָּהֵל הָעָם עַל אַהֲרֹן (שם פסוק א). וַיָּחֵל הָעָם. זְרֹק מַטֶּה בָּאֲוִיר, אֲעִיקָּרוֹ נוֹפֵל. מִי שֶׁפָּתַח בִּזְנוּת תְּחִלָּה, הִשְׁלִים לְבַסּוֹף. אִמּוֹתֵיהֶן הִתְחִילוּ בִּזְנוּת, וַתֹּאמַר הַבְּכִירָה אֶל הַצְּעִירָה, לְכָה נַשְׁקֶה אֶת אָבִינוּ וְגוֹ', וַיְהִי מִמָּחֳרָת וַתֹּאמַר הַבְּכִירָה אֶל הַצְּעִירָה וְגוֹ' (בראשית יט, לא-לד), לִמְּדָה אֲחוֹתָהּ. לְפִיכָךְ חָשַׁב הַכָּתוּב הַצְּעִירָה וְלֹא פֵּרְשָׁה, אֶלָּא וַתִּשְׁכַּב עִמּוֹ (שם פסוק לה). וּבַגְּדוֹלָה כְּתִיב: וַתִּשְׁכַּב אֶת אָבִיהָ (שם פסוק לג). אוֹתָהּ שֶׁפָּתְחָה בִּזְנוּת תְּחִלָּה, הִשְׁלִימוּ בְּנוֹתֶיהָ אַחֲרֶיהָ, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיָּחֶל הָעָם לִזְנוֹת אֶל בְּנוֹת מוֹאָב.
במדבר רבה כ׳:כ״ב - הטקסט מספריא
וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בַּשִּׁטִּים (במדבר כה, א), הֲלָכָה, בִּזְכוּת כַּמָּה דְבָרִים נִגְאֲלוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם, שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ בִּזְכוּת אַרְבָּעָה דְּבָרִים נִגְאֲלוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם, שֶׁלֹא שִׁנּוּ אֶת שְׁמוֹתָן, שֶׁלֹא שִׁנּוּ אֶת לְשׁוֹנָם, וְלֹא גִלּוּ מִסְטוֹרִין שֶׁלָּהֶם, שֶׁמּשֶׁה אָמַר לָהֶם (שמות ג, כב): וְשָׁאֲלָה אִשָּׁה מִשְּׁכֶנְתָּהּ כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב, וְהָיָה הַדָּבָר הַזֶּה מֻפְקָד אֶצְלָם שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ וְלֹא גִּלָּה אֶחָד מֵהֶם לַמִּצְרִיִּים, וְלֹא נִפְרְצוּ בַּעֲרָיוֹת, שֶׁכֵּן כְּתִיב (שיר השירים ד, יב): גַּן נָעוּל אֲחֹתִי כַלָּה, אֵלּוּ הַזְּכָרִים, (שיר השירים ד, יב): גַּל נָעוּל מַעְיָן חָתוּם, אֵלּוּ הַבְּתוּלוֹת, תֵּדַע לָךְ שֶׁהֲרֵי אַחַת הָיְתָה וּפִרְסְמָהּ הַכָּתוּב (ויקרא כד, י): וַיֵּצֵא בֶּן אִשָּׁה יִשְׂרְאֵלִית. וְכָל אוֹתָן אַרְבָּעִים שָׁנָה לֹא סָרְחוּ בַּמִּדְבָּר עַד שֶׁבָּאוּ לַשִּׁטִּים, לְכָךְ כְּתִיב: וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בַּשִּׁטִּים וַיָּחֶל הָעָם לִזְנוֹת, שִׁטִּים שֶׁעָשׂוּ שְׁטוּת, (משלי ו, לב): נֹאֵף אִשָּׁה חֲסַר לֵב. וַיָּחֶל הָעָם לִזְנוֹת, יֵשׁ מַעְיָנוֹת שֶׁמְּגַדְּלִין גִּבּוֹרִים, וְיֵשׁ חַלָּשִׁים, וְיֵשׁ נָאִין, וְיֵשׁ מְכֹעָרִין, וְיֵשׁ צְנוּעִין, וְיֵשׁ שְׁטוּפִין בְּזִמָּה, וּמַעְיָן שִׁטִּים שֶׁל זְנוּת הָיָה, וְהוּא מַשְׁקֶה לִסְדוֹם, אַתָּה מוֹצֵא שֶׁאָמְרוּ (בראשית יט, ה): אַיֵּה הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר בָּאוּ אֵלֶיךָ הוֹצִיאֵם אֵלֵינוּ וגו', וּלְפִי שֶׁנִּתְקַלֵּל אוֹתוֹ מַעְיָן, עָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיַבְּשׁוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (יואל ד, יח): וּמַעְיָן מִבֵּית ה' יֵצֵא וְהִשְׁקָה אֶת נַחַל הַשִּׁטִּים, מִימוֹת אַבְרָהָם לֹא נִפְרַץ אֶחָד בִּזְנוּת, כֵּיוָן שֶׁבָּאוּ לַשִּׁטִּים וְשָׁתוּ מֵימָיו נִפְרְצוּ בִּזְּנוּת.
משנה אבות ה׳ - הטקסט מספריא
בעשרה מאמרות נברא העולם. ומה תלמוד לומר והלא במאמר אחד יכול להבראות. אלא להפרע מן הרשעים שמאבדין את העולם שנברא בעשרה מאמרות. וליתן שכר טוב לצדיקים שמקיימין את העולם שנברא בעשרה מאמרות:
עשרה דורות מאדם עד נח. להודיע כמה ארך אפים לפניו. שכל הדורות היו מכעיסין ובאין. עד שהביא עליהם את מי המבול. עשרה דורות מנח עד אברהם. להודיע כמה ארך אפים לפניו. שכל הדורות היו מכעיסין ובאין עד שבא אברהם וקבל עליו שכר כולם:
עשרה נסיונות נתנסה אברהם אבינו עליו השלום ועמד בכולם. להודיע כמה חבתו של אברהם אבינו עליו השלום:
עשרה נסים נעשו לאבותינו במצרים. ועשרה על הים. עשר מכות הביא הקדוש ברוך הוא על המצריים במצרים ועשרה על הים. עשר נסיונות נסו אבותינו את המקום ברוך הוא במדבר שנאמר (במדבר יד, כב) וינסו אותי זה עשר פעמים ולא שמעו בקולי:
עשרה נסים נעשו לאבותינו בבית המקדש. לא הפילה אשה מריח בשר הקדש. ולא הסריח בשר הקדש מעולם. ולא נראה זבוב בבית המטבחים. ולא אירע קרי לכהן גדול ביום הכפורים. ולא כבו גשמים אש של עצי המערכה. ולא נצחה הרוח את עמוד העשן. ולא נמצא פסול בעומר. ובשתי הלחם. ובלחם הפנים. עומדים צפופים. ומשתחוים רווחים. ולא הזיק נחש ועקרב בירושלים מעולם. ולא אמר אדם לחברו צר לי המקום שאלין בירושלים:
עשרה דברים נבראו בערב שבת בין השמשות ואלו הן. פי הארץ. ופי הבאר. ופי האתון. והקשת והמן והמטה. והשמיר והכתב והמכתב והלוחות. ויש אומרים אף המזיקין. וקבורתו של משה ואילו של אברהם אבינו. ויש אומרים אף צבת בצבת עשויה:
שבעה דברים בגולם. ושבעה בחכם. חכם אינו מדבר בפני מי שהוא גדול ממנו בחכמה. ואינו נכנס לתוך דברי חבירו. ואינו נבהל להשיב. שואל כענין ומשיב כהלכה. ואומר על ראשון ראשון. ועל אחרון אחרון. ועל מה שלא שמע אומר לא שמעתי. ומודה על האמת. וחלופיהן בגולם:
שבעה מיני פורעניות באין לעולם. על שבעה גופי עבירה. מקצתן מעשרין. ומקצתן אינן מעשרין. רעב של בצורת באה. מקצתן רעבים. ומקצתן שבעים. גמרו שלא לעשר. רעב של מהומה ושל בצורת באה. ושלא ליטול את החלה רעב של כליה באה. דבר בא לעולם. על מיתות האמורות בתורה שלא נמסרו לבית דין. ועל פירות שביעית. חרב בא לעולם. על ענוי הדין ועל עוות הדין. ועל המורים בתורה שלא כהלכה:
חיה רעה באה לעולם. על שבועת שוא. ועל חלול השם. גלות בא לעולם. על עובדי עבודה זרה. ועל גלוי עריות. ועל שפיכת דמים. ועל השמטת הארץ. בארבעה פרקים הדבר מתרבה. ברביעית. ובשביעית. ובמוצאי שביעית. ובמוצאי החג שבכל שנה ושנה. ברביעית מפני מעשר עני שבשלישית. בשביעית. מפני מעשר עני שבששית. ובמוצאי שביעית. מפני פירות שביעית. ובמוצאי החג שבכל שנה ושנה. מפני גזל מתנות עניים:
ארבע מדות באדם. האומר שלי שלי ושלך שלך. זו מדה בינונית. ויש אומרים זו מדת סדום. שלי שלך ושלך שלי. עם הארץ. שלי שלך ושלך שלך. חסיד. שלי שלי ושלך שלי. רשע.
ארבע מדות בדעות. נוח לכעוס ונוח לרצות. יצא שכרו בהפסדו. קשה לכעוס וקשה לרצות. יצא הפסדו בשכרו. קשה לכעוס ונוח לרצות. חסיד. נוח לכעוס וקשה לרצות. רשע:
ארבע מדות בתלמידים. מהר לשמוע ומהר לאבד. יצא שכרו בהפסדו. קשה לשמוע וקשה לאבד. יצא הפסדו בשכרו. מהר לשמוע וקשה לאבד. חכם. קשה לשמוע ומהר לאבד. זה חלק רע:
ארבע מדות בנותני צדקה. הרוצה שיתן ולא יתנו אחרים. עינו רעה בשל אחרים. יתנו אחרים והוא לא יתן. עינו רעה בשלו. יתן ויתנו אחרים. חסיד. לא יתן ולא יתנו אחרים. רשע:
ארבע מדות בהולכי לבית המדרש. הולך ואינו עושה. שכר הליכה בידו. עושה ואינו הולך. שכר מעשה בידו. הולך ועושה חסיד. לא הולך ולא עושה. רשע:
ארבע מדות ביושבי לפני חכמים ספוג. ומשפך. משמרת. ונפה. ספוג. שהוא סופג את הכל. משפך. שמכניס בזו ומוציא בזו. משמרת. שמוציאה את היין וקולטת את השמרים. ונפה שמוציאה את הקמח וקולטת את הסולת:
כל אהבה שהיא תלויה בדבר. בטל דבר. בטלה אהבה. ושאינה תלויה בדבר. אינה בטלה לעולם. איזו היא אהבה התלויה בדבר זו אהבת אמנון ותמר. ושאינה תלויה בדבר. זו אהבת דוד ויהונתן:
כל מחלוקת שהיא לשם שמים. סופה להתקיים. ושאינה לשם שמים. אין סופה להתקיים. איזו היא מחלוקת שהוא לשם שמים זו מחלוקת הלל ושמאי. ושאינה לשם שמים. זו מחלוקת קרח וכל עדתו:
כל המזכה את הרבים. אין חטא בא על ידו. וכל המחטיא את הרבים אין מספיקין בידו לעשות תשובה. משה זכה וזיכה את הרבים זכות הרבים תלוי בו. שנאמר (דברים לג, כא) צדקת ה' עשה ומשפטיו עם ישראל. ירבעם חטא והחטיא את הרבים חטא הרבים תלוי בו שנאמר (מלכים א' טו, ל) על חטאות ירבעם (בן נבט) אשר חטא ואשר החטיא את ישראל:
כל מי שיש בידו שלשה דברים הללו. מתלמידיו של אברהם אבינו. ושלשה דברים אחרים מתלמידיו של בלעם הרשע. עין טובה ורוח נמוכה ונפש שפלה מתלמידיו של אברהם אבינו. עין רעה ורוח גבוה ונפש רחבה מתלמידיו של בלעם הרשע. מה בין תלמידיו של אברהם אבינו לתלמידיו של בלעם הרשע. תלמידיו של אברהם אבינו אוכלין בעולם הזה ונוחלין בעולם הבאין שנאמר (משלי ח, כא) להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם אמלא. אבל תלמידיו של בלעם הרשע. יורשין גיהנם ויורדין לבאר שחת שנאמר (תהלים נה, כד) ואתה אלהים תורידם לבאר שחת אנשי דמים ומרמה לא יחצו ימיהם ואני אבטח בך:
יהודה בן תימא אומר הוי עז כנמר. וקל כנשר. ורץ כצבי. וגבור כארי. לעשות רצון אביך שבשמים. הוא היה אומר עז פנים לגיהנם. ובשת פנים לגן עדן. יהי רצון מלפניך ה' אלהינו שתבנה עירך במהרה בימינו ותן חלקנו בתורתך.
הוא היה אומר בן חמש שנים למקרא. בן עשר למשנה. בן שלש עשרה למצות. בן חמש עשרה לתלמוד. בן שמונה עשרה לחופה. בן עשרים לרדוף. בן שלשים לכח. בן ארבעים לבינה. בן חמשים לעצה. בן ששים לזקנה. בן שבעים לשיבה. בן שמונים לגבורה. בן תשעים לשוח. בן מאה כאילו מת ועבר ובטל מן העולם.
בן בג בג אומר הפוך בה. והפוך בה. דכולה בה. ובה תחזי. וסיב ובלה בה. ומינה לא תזוע. שאין לך מדה טובה הימנה:
בן הא הא אומר לפום צערא אגרא:
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.