שכט
אלקיך בכל לבבך בשני יצריך39 שגם היצה"ר יהי' לו אהבה לאלקות, והוא ע"י ההתבוננות שקודם לזה שמע ישראל הוא ביטול דיחו"ע40 איך שכולא קמי' כלא חשיב41 אך הנה"ב אינו שייך שיתפעל מהתבוננות דיחו"ע כ"א מהתבוננות דיחו"ת וזהו בשכמל"ו42 שכללות העולמות הם רק משם והארה בעלמא וההארה בטל לאלקות והנה"ב בעצם אינו רע43 ולכן אמרו במד' שהחולי ממך לכן אפשר להפוך אותו, וזהו כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך דמצרים הוא מצרים וגבולים44 והו"ע תאוות גשמים45 לא אשים עליך שנהפך היצה"ר, כי אני ה' רפאיך וצ"ל מאחר שלא אשים מה שייך רפואה, הגם שי"ל מפני שאני ה' רפאיך לכן לא אשים, לפ"ז אינו שייך לומר רפאיך דרופא משמע שעושה איזה פעולה, והענין דהנה רפאות תהי לשריך46 ואי' במאור עינים מהר"ן ז"ל47 שקאי על מאמר המין שחלק בין פלגא דלעילא לפלגא דלתתא48 והשיב לו שאין חילוק וזהו שכ' רפאות כו' שפלגא דלתתא יהי' כמו פלגא דלעילא.
וביאור הענין דהנה כתי' משם יפרד49 דמשם התחלות הפירוד דהנה כתי' קודם לזה ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן ונהרא מכיפי' מיבריך51 והוא יש שהוא השגה והבנה50 אבל ומעיין מבית ה' יוצא52 והשקה את נחל השיטים מעיין הוא אין דחכ'53 שיש בכוחו להשקות הנחל השיטים שהוא ל' שטות54 כמ"ש שטו העם ולקטו55, וכמו אין אדם עובר עבירה56 אא"כ נכנס בו רוח שטות, וע"י בחי' אין הוא
הערות
- 39. ואהבת. . בשני יצריך : ואתחנן ו, ה ובספרי שם. ברכות נד, ב במשנה. ראה מאמרי אדה"א בראשית ע' שסג ואילך. שערי אורה ו, א הערה 9. לעיל (בחלק המאמרים) המשך זאת חנוכת המזבח פט"ז.
- 40. שמע ישראל. . דיחו"ע : ואתחנן ו, ד. זהר בראשית יח, ב. ראה תו"א שבהערה 42.
- 41. שכולא קמי' כלא חשיב : ראה זהר בהקדמה יא, ב. ראשית חכמה שער היראה ש"א, פ"ז [ז, רע"א]. מאמרי אדה"ז תקס"ו ע' שמא. מאמרי אדה"א דברים ח"ב ע' תרנג.
- 42. דיחו"ת וזהו בשכמל"ו : זהר בראשית יח, ב. פסחים נו, א. ראה תו"א ויקהל קטו, ב.
- 43. והנה"ב בעצם אינו רע : ראה לעיל (בחלק המאמרים) המשך זאת חנוכת המזבח פ"ב.
- 44. דמצרים הוא מצרים וגבולים : ראה תו"א יתרו עא, ג.
- 45. דמצרים. . תאוות גשמים : ראה גם לקו"ת בהעלותך לג, א. חוקת סא, ג.
- 46. רפאות תהי לשריך : משלי ג, ח.
- 47. במאור עינים מהר"ן ז"ל : בספר מאור עינים מהרב מנחם נחום מטשארנביל פ' בשלח עה"פ ויאמר אם שמוע תשמע בסופו. ראה גם אוה"ת משלי כרך א ע' תקנב.
- 48. מאמר המין. . לפלגא דלתתא : ראה סנהדרין לט, א.
- 49. משם יפרד : בראשית ב, י [ושם: ומשם].
- 51. ונהרא מכיפי' מיבריך : שבת סה, ב. ראה גם לקו"ת שה"ש לט, א ואילך. אמ"ב שער התפילין קכא, סע"ג ואילך.
- 50. ונהר יוצא מעדן. . השגה והבנה : בראשית ב, י. ראה תו"א משפטים עה, ד: כמ"ש בזהר פ' אמור [צט, א].
- 52. ומעיין מבית ה' יוצא : יואל ד, יח.
- 53. מעיין. . דחכ' : ראה זהר בא מב, ב. מאמרי אדה"א דברים ח"ג ע' תתצב. וש"נ. שה"א צ, א הערה 12.
- 54. השיטים. . שטות : ראה סנהדרין קו, א. במדב"ר פ"כ, כב. תנחומא שם טז.
- 55. שטו העם ולקטו : בהעלותך יא, ח. ראה לקו"ת שה"ש לט, ב. אוה"ת חוקת ע' תשצו. כרך ה' ע' א'תרכה [ובמהדורת תשנ"ח ע' 17].
- 56. אין אדם עובר עבירה : סוטה ג, א. ראה מאמרי אדה"א דברים ח"ב ע' תרמה. וש"נ. לקמן הנחה ד"ה צאינה וראינה על יד הערה 76 ואילך.
שבת ס״ה ב - הטקסט מספריא
פְּסוּלוֹת לַכְּהוּנָּה.
לָא — סָבַר כִּי הֵיכִי דְּלָא לֵילְפָן גּוּפָא נוּכְרָאָה.
וְעָבֵיד לְהוּ מִקְוֶה בְּיוֹמֵי נִיסָן, מְסַיַּיע לֵיהּ לְרַב, דְּאָמַר רַב: מִטְרָא בְּמַעְרְבָא סָהֲדָא רַבָּה פְּרָת. סָבַר, שֶׁלֹּא יִרְבּוּ הַנּוֹטְפִין עַל הַזּוֹחֲלִין.
וּפְלִיגָא דִּשְׁמוּאֵל. דְּאָמַר שְׁמוּאֵל: נַהֲרָא מִכֵּיפֵיהּ מִיבָּרַךְ. וּפְלִיגָא דִּידֵיהּ אַדִּידֵיהּ, דְּאָמַר שְׁמוּאֵל: אֵין הַמַּיִם מְטַהֲרִין בְּזוֹחֲלִין אֶלָּא פְּרָת בְּיוֹמֵי תִשְׁרֵי בִּלְבַד.
פּוֹרֶפֶת עַל הָאֶבֶן כּוּ׳. וְהָאָמְרַתְּ רֵישָׁא ״פּוֹרֶפֶת״? אָמַר אַבָּיֵי: סֵיפָא אֲתָאן לְמַטְבֵּעַ.
בָּעֵי אַבָּיֵי: אִשָּׁה מַהוּ שֶׁתַּעֲרִים וְתִפְרוֹף עַל הָאֱגוֹז לְהוֹצִיא לִבְנָהּ קָטָן בְּשַׁבָּת?
תִּיבְּעֵי לְמַאן דְּאָמַר מַעֲרִימִין. תִּיבְּעֵי לְמַאן דְּאָמַר אֵין מַעֲרִימִין.
תִּיבְּעֵי לְמַאן דְּאָמַר מַעֲרִימִין בִּדְלֵיקָה: הָתָם הוּא דְּאִי לָא שָׁרֵית לֵיהּ אָתֵי לְכַבּוֹיֵי, אֲבָל הָכָא אִי לָא שָׁרֵית לֵיהּ לָא אָתֵי לְאַפּוֹקֵי.
אוֹ דִלְמָא, אֲפִילּוּ לְמַאן דְּאָמַר אֵין מַעֲרִימִין בִּדְלֵיקָה, הָתָם — דֶּרֶךְ הוֹצָאָה בְּכָךְ, אֲבָל הָכָא — אֵין דֶּרֶךְ הוֹצָאָה בְּכָךְ, אֵימָא שַׁפִּיר דָּמֵי. תֵּיקוּ.
מַתְנִי׳ הַקִּיטֵּעַ יוֹצֵא בְּקַב שֶׁלּוֹ — דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר,
are disqualified from marrying into the priesthood. The act renders a woman a zona. It is prohibited for a priest to marry her (Tosafot).
The Gemara rejects this: No, that is not necessarily so. Perhaps the reason for Shmuel’s father’s insistence was because he thought to prevent them from lying next to one another so that they would not become accustomed to sleeping with a foreign body, which could stimulate sexual desire.
And he made a ritual bath for them in the days of Nisan. This supports the opinion of Rav, as Rav said: When rain falls in the West, Eretz Yisrael, the great witness attesting to that fact is the Euphrates, as the water flow in the Euphrates increases after the rainy season. The rainfall in northern Babylonia, where the source of the Euphrates is located, is essentially parallel to the rainfall in Eretz Yisrael. The increased water flow of the Euphrates in the spring is the result of the rainfall in the winter. Shmuel’s father held that immersion in the Euphrates would not purify them. A river maintains its status as a river in terms of purification through immersion only if it is established that the rain water that fell would not exceed the naturally flowing spring water. In the halakhot of ritual baths, there are two manners of purification. The first is the immersion in a place where water is gathered, e.g., collected rainwater that does not flow and remains in place. The second is immersion in flowing waters in their natural state, e.g., a spring or a river. However, rainwater purifies only when it is collected; it does not purify when it is flowing.
And he disagrees with his son Shmuel, as Shmuel said: The river is blessed from its riverbed (ge’onim); the additional water in the river is not from rainfall but rather from subterranean sources. And this statement of Shmuel disagrees with another ruling that he himself issued, as Shmuel said: The water purifies when flowing only in the Euphrates during the days of Tishrei alone. Since rain does not fall in the summer, only then is it clear that the water is in fact river water.
We learned in the mishna: A woman may fasten her cloak on a stone, and on a nut, and on a coin, as long as she does not fasten her cloak with them ab initio on Shabbat. The Gemara asks: Didn’t you say in the first clause of this halakha in the mishna that a woman may fasten, indicating that she is permitted to do so even ab initio? How do you explain the contradiction? Abaye said: In the latter clause of the mishna we have arrived at the case of a coin, one of the examples cited in the mishna. The halakha with regard to a coin is the exception. Because a coin is set-aside from use on Shabbat, one might conclude that it may not be used at all; nevertheless, it is only prohibited to fasten the cloak on the coin ab initio on Shabbat itself.
Abaye raised a dilemma: What is the halakha with regard to a case where a woman employs artifice to circumvent the halakha and fastens her garment on a nut in order to take the nut out in a permissible fashion to her young child in the public domain on Shabbat?
The Gemara notes: This is a dilemma according to the one who said that one may employ artifice when there is a fire on Shabbat. One is permitted to wear several layers of garments to take them out of a burning house on Shabbat. And this is a dilemma according to the one who said that one may not employ artifice when there is a fire on Shabbat.
The Gemara elaborates: This is a dilemma according to the one who said that one may employ artifice when there is a fire on Shabbat, as the cases are distinct. Perhaps there, artifice is permitted because if you do not permit him to take the garments out of the burning house in that manner, he will come to extinguish the fire. However, here, if you do not permit the woman to employ artifice and take the nut out to her child in the public domain, she will not come to take it out.
Or perhaps, even according to one who said that one may not employ artifice in the case of a fire, there is a distinction between the cases. There, in the case of a fire, wearing garments is the typical manner in which one takes clothing out to the public domain. However, here, utilizing a nut as a button is not the typical manner in which one takes a nut out to the public domain. Since no Torah prohibition is violated by doing so, say that she may well employ artifice to take the nut out to her son. The Gemara concludes: Let this dilemma stand unresolved.
MISHNA: One with an amputated leg may go out on Shabbat with his wooden leg, as it has the legal status of a shoe; this is the statement of Rabbi Meir.
במדבר רבה כ׳:כ״ב - הטקסט מספריא
וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בַּשִּׁטִּים (במדבר כה, א), הֲלָכָה, בִּזְכוּת כַּמָּה דְבָרִים נִגְאֲלוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם, שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ בִּזְכוּת אַרְבָּעָה דְּבָרִים נִגְאֲלוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם, שֶׁלֹא שִׁנּוּ אֶת שְׁמוֹתָן, שֶׁלֹא שִׁנּוּ אֶת לְשׁוֹנָם, וְלֹא גִלּוּ מִסְטוֹרִין שֶׁלָּהֶם, שֶׁמּשֶׁה אָמַר לָהֶם (שמות ג, כב): וְשָׁאֲלָה אִשָּׁה מִשְּׁכֶנְתָּהּ כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב, וְהָיָה הַדָּבָר הַזֶּה מֻפְקָד אֶצְלָם שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ וְלֹא גִּלָּה אֶחָד מֵהֶם לַמִּצְרִיִּים, וְלֹא נִפְרְצוּ בַּעֲרָיוֹת, שֶׁכֵּן כְּתִיב (שיר השירים ד, יב): גַּן נָעוּל אֲחֹתִי כַלָּה, אֵלּוּ הַזְּכָרִים, (שיר השירים ד, יב): גַּל נָעוּל מַעְיָן חָתוּם, אֵלּוּ הַבְּתוּלוֹת, תֵּדַע לָךְ שֶׁהֲרֵי אַחַת הָיְתָה וּפִרְסְמָהּ הַכָּתוּב (ויקרא כד, י): וַיֵּצֵא בֶּן אִשָּׁה יִשְׂרְאֵלִית. וְכָל אוֹתָן אַרְבָּעִים שָׁנָה לֹא סָרְחוּ בַּמִּדְבָּר עַד שֶׁבָּאוּ לַשִּׁטִּים, לְכָךְ כְּתִיב: וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בַּשִּׁטִּים וַיָּחֶל הָעָם לִזְנוֹת, שִׁטִּים שֶׁעָשׂוּ שְׁטוּת, (משלי ו, לב): נֹאֵף אִשָּׁה חֲסַר לֵב. וַיָּחֶל הָעָם לִזְנוֹת, יֵשׁ מַעְיָנוֹת שֶׁמְּגַדְּלִין גִּבּוֹרִים, וְיֵשׁ חַלָּשִׁים, וְיֵשׁ נָאִין, וְיֵשׁ מְכֹעָרִין, וְיֵשׁ צְנוּעִין, וְיֵשׁ שְׁטוּפִין בְּזִמָּה, וּמַעְיָן שִׁטִּים שֶׁל זְנוּת הָיָה, וְהוּא מַשְׁקֶה לִסְדוֹם, אַתָּה מוֹצֵא שֶׁאָמְרוּ (בראשית יט, ה): אַיֵּה הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר בָּאוּ אֵלֶיךָ הוֹצִיאֵם אֵלֵינוּ וגו', וּלְפִי שֶׁנִּתְקַלֵּל אוֹתוֹ מַעְיָן, עָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיַבְּשׁוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (יואל ד, יח): וּמַעְיָן מִבֵּית ה' יֵצֵא וְהִשְׁקָה אֶת נַחַל הַשִּׁטִּים, מִימוֹת אַבְרָהָם לֹא נִפְרַץ אֶחָד בִּזְנוּת, כֵּיוָן שֶׁבָּאוּ לַשִּׁטִּים וְשָׁתוּ מֵימָיו נִפְרְצוּ בִּזְּנוּת.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.