שיוך משוער לקטע
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות יום טוב (סי' תצה-תקכט) הלכות יום טוב (סי' תצה-תקכט) תקטו דין דברים הבאים ביום טוב חוץ לתחום
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ד
והמקילין בסי' שכ"ה טעמם הוא משום דפוסקים כרש"י המיקל בספק תחומין.
3248 דתנן שבת קנא, א (נכרי שהביא חלילין בשבת לא יספוד בהן ישראל אלא
אם כן באו ממקום קרוב), וקיי"ל כשמואל בגמרא שם (שמואל אמר חיישינן שמא חוץ
לחומה לנו), ופירש"י (אפילו הביא מחוץ לעיר אנו תולין להתיר, ואומרים שמא
בתוך התחום לנו ערב שבת, וסופדין בהן במוצאי שבת מיד, וחיישינן נמי אמרינן לקולא).
אבל ברי"ף שם סד, ב (כלומר אע"ג דחזינן להו דעיילי בצפרא, לא אמרינן אי
לאו דעיילי מאתר קריבא לא הוו עיילי בצפרא, אלא אמרינן הכי מאתרא רחיקא אתו, והאי
דאתו בצפרא, בליליא אזלי עד דמטו לחומה, וביתו התם, וקא עיילי השתא) .
ומיירי שם לענין להספיד עם החלילין במוצאי שבת
(בכדי שיעשו), שהרי בשבת אין מספידים. ומובן אם כן דהא דקיי"ל לאיסור לשיטת
הרי"ף, היינו הן לענין ספק תחומין (אף לבו ביום) והן לענין בכדי שיעשו, כמבואר
במלחמות שם סה, ב (ואנו חוששים להם משום ספק תחומין להחמיר, והוא הדין בכל מעשה
שבת, ואפילו לערב עד כדי שיעשו כדברי רבינו הגדול ז"ל), ובטור (ואם הוא ספק
אם הובא מחוץ לתחום אם לאו ... לרי"ף גם בזה צריך להמתין בכדי שיעשו).
וכן נתפרש לעיל סי' שכה סי"ד ( אם הוא
ספק אם הובא מחוץ לתחום אסור ... ולהאומרים שבאיסור כזה ... לא החמירו בספיקו ...
אף כאן מותר ... אפילו בו ביום).
וממה שנפסק בשו"ע ס"ז כדעת האוסרים
ב"ספק תחומין", למד הט"ז דהכי קיי"ל אף לענין
"בכדי שיעשו" בספק.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות תשרי הלכות יום הכיפורים (סי' תרד-תרכד) תריד דיני סיכה ונעילת הסנדל ביום הכיפורים
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע י
ומי שאפשר לו, טוב להחמיר בסנדל של עץ אפילו אינו מחופה עור :
1253 אליה זוטא סק"א (ונראה לי להחמיר עכ"פ במנעל של עץ, כי רבינו ירוחם וריא"ז אסרו). רבנו ירוחם נ"ז ח"ב נא, ג (ובסנדל של עץ יש מי שאוסר, כדאמרינן דקיטע אסור לצאת ביום הכיפורים בקב שלו , והוא כמו סנדל של עץ שיש בה בית קבול לתת בה שוקו ... ולעולם לא ראיתי מי שנהג בו היתר לצאת בסנדל של עץ), וריא"ז בשלטי הגבורים ב, א אות ג (ונראה בעיני שלא התירו לצאת בסנדל של שעם, אלא כשהוא לח, אבל אם היה יבש, הרי הוא כעץ ואסור לצאת בו ביום הכיפורים).
והוא כדאמרינן עח, ב (הקיטע יוצא בקב שלו דברי רבי מאיר , ור' יוסי אוסר. ותני עלה, ושוין שאסור לצאת בו ביום הכפורים ... אמר רבא, לעולם דכו"ע מנעל הוא, ובשבת בהא פליגי, מר סבר גזרינן דילמא משתמיט ואתי לאתויי ד' אמות, ומר סבר לא גזרינן).
והיא גם דעת ר"ת בתוס' שבת סה, ב ד"ה הקיטע (והקשה רבינו תם, דבמסכת יומא (עח, ב) משמע דלכו"ע מנעל הוא, ואסור לנעול בו ביום הכיפורים, ולענין שבת בהא הוא דפליגי, דרבי יוסי גזר דילמא מיפסיק ואתי לאתויי, ורבי מאיר לא גזר), וביומא עח, ב ד"ה הקיטע , הא' (ור"ת הקשה, דהא מסקינן הכא דפליגי אי חיישינן דילמא משתמיט ואתי לאתויי ארבע אמות, אבל לכולי עלמא מנעל הוי). וכן הוא בר"ן שבת ל, א ד"ה הקיטע (דנהי דרבי יוסי נמי מודה דמנעל הוא, אפילו הכי גזרו דלמא משתליף ואתי לאיתויי ארבע אמות ברשות הרבים. הכי אסיק רבא פלוגתא דרבי מאיר ורבי יוסי בפרק [בתרא] דיומא ).
ואף דאנן לא קיי"ל כן, כדלעיל סי' שא בקונטרס אחרון ריש ס"ק ה (אף שהתוספות ור"ן לא כתבו כן, משום דמסקינן בפרק בתרא דיומא דלכולי עלמא מנעל הוא. מכל מקום אנן לא קיי"ל הכי, אלא כרי"ף שהתיר ביום הכיפורים אפילו במנעל של עץ), וכדלעיל (הערה 9 ). מכל מקום חשש האליה זוטא לדעת האוסרים.
ואנו נוהגים להתיר בפשיטות כדעת הרי"ף וסיעתו, כמובא בס' המנהגים – חב"ד ע' 46, לענין תשעה באב (הולכין בקאלאשי"ן או סנדל שאינו של עור, ודלא כהמחמירין בזה). ושם הערה 12 (עי' שערי תשובה ואחרונים בסי' תריד. דרכי חיים ושלום ס"ק תרע"ג).
ואף שמנעל לא נזכר בתורה, רק סתם "כל הנפש אשר לא תעונה" (אמור כג, כט), ולא חילקה בין נעל של עור לבין אינו של עור.
מכל מקום נתבאר לעיל סי' תריא ס"ב-ג (סתם עינוי לא נאמר ברוב הפעמים אלא על מניעת אכילה ושתיה בלבד, ומכל מקום כיון שגם הם נקראים עינוי לפעמים לפיכך גם הם אסורים ביום הכיפורים מן התורה ... ואיסור דברים אלו מסר הכתוב לחכמים). והם אמרו שלא נאסר אלא המנעל שהוא של עור.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שו"ת תורת שלום יורה דעה סימן יח
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ג
ונראה דלמהרי"ק (ואפשר כן הוא גם להר"י) האיסור אינו משום גזירה, אלא דפסקו כרב דמטרא במערבא סהדא כו', דלית לי' הא דמכיפי' מיברך, וכן סבר אבוה דשמואל כרב (ורבנן דאמרי פרת שמו, כתב הרא"ש בהל' מקוואות דסברי כשמואל דמכיפי' מיברך, אבל אבוה דשמואל יש לומר דסבירא לי' כרב.
621 דפסקו כרב : שבת סה, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
על הדף
אגרות קודש כרך ג תשא
מקור מפורש
בדף זה
בטח כוונתו לרש"י שבת דף ס"ה ע"ב ויעיין שם בתוס'.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
אגרות קודש כרך יב ד'קנה
מקור מפורש
בדף זה
- כן הוא כפי שכותב שכוונתי היתה לתוספת בכורות נה, ב שנראה שם שתי דיעות (ודלא כתוס' שבת סה, ב דהביא בפשיטות דעת ר"י), וכן צדק במה שכותב בדברי שהבה"ג פסק כך, שכוונתי היתה במ"ש היכא דסכיר נהרא לא סלקא לה טבילה.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך לב הוספות מצורע
מקור מפורש
בדף זה
— כן הוא כפי שכותב שכוונתי היתה לתוספת בכורות נה, ב שנראה שם שתי דיעות (ודלא כתוס' שבת סה, ב דהביא בפשיטות דעת ר"י), וכן צדק במה שכותב בדברי שהבה"ג פסק כך, שכוונתי היתה במ"ש היכא דסכיר נהרא לא סלקא לה טבילה.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך כז הוספות - שיחות ומכתבים שיחה ח
מקור מפורש
בדף זה
בטח כוונתו לרש"י שבת דף ס"ה ע"ב ויעיין שם בתוס'.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ר"ד יום א' דחג השבועות, ה'תשי"ג
מקור מפורש
בדף זה
יש דעה שמביא רש"י בשם רבותיו שבנדה יש חשש זבה, וזבה טעונה מים חיים.
17 שבת סה, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם תשט"ז שיחת ליל ג' דחול המועד סוכות
מקור מפורש
בדף זה
ויומתק יותר, ששאיבת המים היתה מן המעין – כמבואר מעלת המעיין ע"פ מ"ש בגמרא שמי המעין הם מהמים העולים בעננים, שיורדים למטה בתור מי גשמים ומחלחלים בעובי האדמה, ולאח"ז עולים מעומק הארץ דרך גידי האדמה מלמטה למעלה, וע"י שעוברים את ה"מיצר" דגידי האדמה, מזדככים המים ומקבלים את כל המעלות שישנם במי מעין – " מים חיים ".
108 ראה תענית ט, ב ואילך. שבת סה, ב (וש"נ). מקומות שנסמנו לעיל הערה 67.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם יום ב' דחג הסוכות, ה'תשכ"א
מקור מפורש
בדף זה
ואין זה בסתירה להמבואר במק"א שהבינה מקבלת מעצם כח המשכיל שלמעלה מהחכמה, וכמו נהר מכיפי' מיברך, כי, ענין זה הוא מצד מעלת שורש הבינה שמושרשת בכח המשכיל (כדלקמן), שלכן אפשר שתהי' בה הרחבה יתירה ותוספת אור השכל מהמאור דנקודת החכמה, אבל כל זה הוא ע"י נקודת החכמה דוקא, שכאשר ישנה נקודת החכמה, אזי מקבלת הבינה משרשה מכח המשכיל, והיינו דגילוי שורש הבינה הוא ע"י החכמה דוקא.
31 שבת סה, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת אחרון של פסח, ה'תשכ"ד
מקור מפורש
בדף זה
מיברך" , ומימיו מתרבים והולכים במרוצה ושטפון גדול, היינו, שיצאו משם המון רב של בנ"י, ביד רמה, בנעריהם בבניהם ובבנותיהם, וכל אשר להם, שלמים בגופם ובנפשם, שלמים בממונם ושלמים בתורתם , "והוי' בראשם" , בקרוב ממש.
1591 שבת סה, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ נשא, י"ב סיון, ה'תשכ"ח
מקור מפורש
בדף זה
וכמו שהוא במעין ונהר, שאף שמי הנהר באים מן המעין, מ"מ, דוקא בנהר באים המים בריבוי והתרחבות יותר מכמו שהם בהמעין, וכמארז"ל נהרא מכיפי' מיברך, שרוב גודל הנהר הוא מן התהום.
464 שבת סה, ב. נדרים מ, א ובפי' הרא"ש שם.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ ויצא, ט' כסלו, ה'תשכ"ט
מקור מפורש
בדף זה
אבל האמת היא – שיש בבינה הוספה שאינה בחכמה, וכמו במעיין ונהר, ש"נהרא מכיפי' מיברך" .
2053 שבת סה, ב. וראה לקו"ת שה"ש לט, א ואילך. ובכ"מ.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם פורים, ה'תשל"א
מקור מפורש
בדף זה
כאשר עבודת הוי' היא באופן של מס"נ, שזהו מ"ש ליהודים גו', הנה אע"פ שכאשר העבודה היא באופן מסודר אזי בא ענין השמחה לאחרי ענין האורה, מ"מ, יכולים לגלות בבחי' הבינה (שמחה) ענין נעלה יותר מחכמה וקודם אליו , כידוע שחכמה ובינה יש לכאו"א שורש ומקור בפ"ע, וכידוע בענין נהר מכיפי' מיברך , שע"י הנהר עצמו (בינה) ניתוסף עוד יותר ממה שנמשך ע"י המעיין (חכמה), שלכן הנה הענין דמרחב י"ה, שזהו"ע התגלות עתיקא, הוא בבינה דוקא .
1294 שבת סה, ב. נדרים מ, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ אחרי-קדושים, י"ג אייר, ה'תשל"א
מקור מפורש
בדף זה
והממוצע המחבר ב' בחי' יש אלו הוא האין באמצע, שהוא המעין שנובע טיפין טיפין, שלכן נק' אין, שהמשכתו בצמצום דוקא, ולא כהנהר דמכיפי' מיברך , והתפשטותו הוא באופן שעולה על כל גדותיו, אבל המעין המשכתו הוא טיפין טיפין דוקא, ואדרבה, כדאיתא בגמרא בנוגע למעין השילוח שהי' מקלח מים בכאיסר, וכשהרחיבוהו נתמעטו מימיו.
1164 שבת סה, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
מאמרי אדה"ז תקע"ב ענין קרי"ס
מקור מפורש
בדף זה
וביאור דבר זה יובן עד"מ הידוע מכח המוליד ההיולי שבטיפה שהוא רוחני וכלולה מכל האברי' שמתפשטי' אח"כ ובודאי מה שהאברים נגלים ונראים בהגשמה גמורה אין זה ערך לבחי' אור וחיות ההיולי שבטיפה שכלול מכל האברים ומ"מ שם נמצאו אך בחי' האור ההיולי מוסתר בהם אחר שנעשית גשם כו' כן ממש בחי' נקודת אור החכ' כמו שהיא בבחי' עצמותה ממש היא רוחני והיולי ומה שנמשך מאין רוחני זה בחי' ההתפשטות של מהות ההשגה באותיו' ממש במח' ה"ז כמו לבוש מעלים ומסתיר על בחי' נקודה העצמי' של החכ' אע"פ שמכחו נמשך השגת השכל שבא במח' וכמו שנראה בחוש שכח נביעת המעיין עצמו מוסתר ונעלם ע"י אמצעות הנהר המתפשט הימנו כי לא נודע גילוי מקורו מאין הוא נמשך ומתפשט מפני התפשטות הנהר שמכסה על מקורו אע"פ ששרש הנהר ממקורו הוא בא כמ"ש נהרא מכיפי' מיבריך כו', וכיוצא בזה יובן איך שנקודת החכ' עצמה מוסתר ונעלם במחשבת השגת השכל המלביש את נקודת החכ' כי מה שנתפס אור החכ' ע"י אמצעי' השגה זו במח' אין זו תפיסת עצמותה ומהותה של החכ' כלל להיות כי מחשבת השגת השכל מסתרת ומעלמת על עצם נקודת אור החכ' והשכל ואינו נגלה כמו שהוא רק הארה חיצוני' ממנו הוא אשר נגלה ונתפס ע"י השגה זו אע"פ שמכח החכ' גם זאת ההשגה שבמח' באה מאין ליש כידוע שחו"ב נק' תרין ריעין כדמיון מעיין ונהר או טיפה בולד וכה"ג כו', וראי' לדבר זה ידוע ממה דלא קאים איניש אדעתי' דרבי' כו' גם ששמע והבין ההשגה אבל לא קאי על בחי' נקודה העצמי' שבשכל זה ששמע והשיג כו'.
76 נהרא מכיפי' : שבת סה, ב. וראה גם לקו"ת שה"ש לט, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך קו"א אורח חיים חלק ב סימן שא (ה)
מקור מפורש
בדף זה
עיין ב"י שהעתיק לשון רש"י דמשוי הוא, וכן משמע בש"ע כמו שכתב האליה זוטא.
עח הובא בתוס' שבת סה, ב ד"ה הקיטע.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ד (סי' שא-שז) שא באיזה כלים מותר לצאת בשבת ובאיזה מהם אסורים
מקור מפורש
בדף זה
עץ (ואפילו אינו מחופה עור כלל, שכיון שהרגל
153 רבינו ירוחם נתיב יב ח"ה (סנדל של עץ ... ראיתי כל העולם נוהגים בו היתר ...
וראיתי בכל המקומות שעברתי נוהגין בו היתר) רמ"א סט"ז (מותר לצאת במנעל של
עץ).
והיינו (א) לא הוי משוי, כיון שכל גופו
נשען עליו. (ב) אין חוששים שמא ישמט, כיון שמחזיק טוב.
וכן הוא בקונטרס אחרון ס"ק ה
ד"ה וצריך לומר ( אבל מי שאינו קיטע, אף שאין עליו תורת מנעל, כיון שהרגל נכנסת
בו ומהלך בו שרי, דמלבוש שלו הוא לכף רגלו ... במנעל של עץ שמהלך בו שכל גופו נסמך
עליו בהליכתו).
ובכת"י: ומשום משוי ליכא,
אע"ג שהוא של עץ ואין עליו תורת מנעל, מכל מקום מאחר שאינו קיטע וצריך
להילוכו שמהלך בו, והוא מידי דמגין, לא גרע ממקל של חיגר שמותר לילך בו כדלקמן
סי"ז (בשו"ע: חיגר, שאינו יכול לילך בלא מקל, מותר לילך בו. וכן הוא
לקמן סי"ג: חיגר שאינו יכול לילך כלל בלא מקל מותר לצאת בו), אע"פ
שאין עליו תורת מנעל כלל, שבשביל שאי אפשר לו לילך בלי מקל לא היו מתירים איסור
משוי, אלא דעיקר הטעם, שמאחר שאי אפשר לחיגר לילך בלי מקל. הרי המקל עיקר הילוכו,
שכל גופו נסמך עליו בכל הליכתו, והרי זה דומה למנעל.
וכ"מ לשון הרא"ש פ"ג
דביצה (סי' ה) להדיא (דאינו יכול לילך כלל בלא מקל, וכמנעלים דידיה דמו).
וע' רשב"א בחידושיו לשבת
סה, ב ד"ה ואם תאמר עוד (דכל מידי דמגין ודרכן של בריות לצאת בו בחול להנאת
תשמישו, לאו משוי הוא). הובא בחידושי צמח צדק מו, א (חדושי הרשב"א סבירא ליה
... דשל עץ אינו נעל, ואעפ"כ יוצאים בו בשבת כשיש לו תוך, כיון דמגין, ולא
שייך אשתמוטי עיי"ש).
ודלא כר"ן פ"ח דיומא
ב, ב ד"ה ומיהו (דמידי דלאו מנעל הוי משוי ואסור לצאת בו, הני מילי בשבת,
דכיון דמנעל מותר בו, כל מידי דלא הוה ליה מנעל הוה ליה משוי ואסור לצאת בו. אבל
ביום הכיפורים שהמנעל אסור ודרכן של בני אדם לצאת באותן המינין, לא הוו משוי, אלא
כמנעל הוו לההוא יומא).
ואף שנתבאר כדעת הר"ן לקמן סי'
תריד ס"ד (אף על פי שבכל שבתות השנה אסור לצאת בו לרשות הרבים כיון שאינו דרך
מלבוש, מכל מקום ביום הכיפורים, כיון שאסור בנעילת הסנדל ואי אפשר לו לנעול מנעל
של עור, נקרא זה דרך מלבוש לאותו היום).
מכל מקום נפסק כאן כשאר הפוסקים
הנ"ל, להתיר לילך בשבת במנעל של עץ ובמקל, כמבואר ברמ"א סט"ז (וכן
מותר לצאת במנעל של עץ).
וכן הוא בקונטרס אחרון ס"ק ה ( ועיין
שם בר"ן דאפילו הכי מותר לצאת בהם לרשות הרבים ביום הכיפורים, ושאר שבתות אין
היתר לפי טעמו. וכאן פסק [ר]מ"א להקל).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות יום טוב (סי' תצה-תקכט) הלכות יום טוב (סי' תצה-תקכט) תקטו דין דברים הבאים ביום טוב חוץ לתחום
מקור מפורש
בדף זה
לו מתירין , דהיינו אחר שימתין
3119 ט"ז ס"ק יג (ונראה לי דהטעם דהוי ליה דבר שיש לו מתירין ומחמרינן בספיקו).
ובסי'
שכה ס"ק ז (ונראה לי דמשום הכי החמירו, כיון שאפשר להמתין עד הערב ויהיה היתר
גמור, למה יכניס עצמו בספק איסור. ודמיא למ"ש ביו"ד דבר שיש לו מתירין
אפילו באלף לא בטיל). מלחמות להרמב"ן
שבת סה, ב בסופו (ואנו חוששים להם משום ספק תחומין להחמיר, והוא הדין בכל מעשה שבת,
ואפילו לערב עד כדי שיעשו, כדברי רבינו הגדול ז"ל. והטעם משום דרב אשי דאמר
בפ' קמא דביצה כל דבר שיש לו מתירין אפילו בדרבנן לא בטיל, וספיקא אסור). מ"א
סי' תצז סק"ג (אף על גב דקי"ל ספיקא דרבנן לקולא, הכא אסור משום דבר שיש
לו מתירין).
והוא כדאמר רב אשי ד, א (רב אשי אמר לעולם ספק
יום טוב ספק חול הוי דבר שיש לו מתירין וכל דבר שיש לו מתירין אפילו בדרבנן לא
בטיל).
וכן הוא לקמן סט"ז
(יש להחמיר אף בספק, כיון שהוא דבר שיש לו מתירין). קונטרס אחרון
ס"ק ה (ספק אם נתלש ... כיון שהוא דבר שיש לו מתירין). לעיל סי' שכה ס"י
( ואע"פ
שהוא ספק דברי סופרים, אין הולכין בו להקל, הואיל והוא דבר שיש לו מתירין), ו סי"ד
(מפני שהוא דבר שיש לו מתירין). סי' תצז ס"ח (לפי שהמוקצה הוא דבר שיש לו
מתירין, לפיכך הולכין בספיקו להחמיר (עיין סי' תקט"ו)).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת חיים שמות ח"א פרשת בשלח צדקת פרזונו בישראל
מקור מפורש
בדף זה
וכל שחופרין במעיין בעומק ביותר, יותר יהי' הילוך הנהר בתגבורת חזקה ובריבוי גדול וכמאמר דנהרא מכיפי' מבריך (וכן מן הנהר אל הבריכות שמקבלים ממנו אם נפסקו הבריכות מן הנהר ע"י הסתימה כנ"ל בענין במעיין, מתמלא ע"י הגדלת הנהר במקורו במעיין כנ"ל).
457 דנהרא מכיפי' מבריך : שבת סה, ב. ראה לקו"ת שה"ש לט, א. אמ"ב שער התפילין קכא, סע"ג.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
נר מצוה ותורה אור שער האמונה צב, א
מקור מפורש
בדף זה
(ואמר בזהר למחכה למאן דדייק במילין דחכמתא כמו איוב חכה לו כו' עומד וממתין והוא עומק העיון בתושבע"פ דוקא שמזה יזכה לקבל' שכר בהשגת טעמי סודות התורה ומצות כו') והנה באמת לכאורה יש להבין בזה דלמה דוקא לע"ל יתגלה ולא עכשיו ועוד דגם עכשיו יש צדיקי' הרבה שזכו לגלוי אור הנעלם הזה כר"ע ורשב"י והאריז"ל וכה"ג גם בג"ע העליון עכשיו הנשמו' נהנין מתענוג אלקי שבהשגו' סודות התורה כמבואר בזהר פ' שלח במאמרים נעלמים דרב מתיבתא כו' אך הנה יש להקדים הקדמה אחת והוא בענין בחי' המחשבה דבינה הנ"ל בהיות מבואר למעלה באריכו' שהמחשב' נק' כסוי ולבוש להלביש ולהעלים למהות ועצם נקודת אור השכל כו' דהיינו מה שפנימית ועצמות החכמה נתפסת במציאת דבר מה ע"י כלי ההשגה במח' הנה זהו הלבוש וכסוי דעכשיו ההשגה עצמה הוא המסתיר ומעלים לבחי' נקודה הפנימית ועצמית של החכמה כמו שהיא במהותה ועצמותה ממש וזהו כל ענין גלוי אור השגת הנשמות בג"ע ובצדיקים הגדולי' כר"ע ורשב"י ובכל דור ודור כמ"ש סוד ה' ליריאיו שסוד ה' זה בא אליהם ע"י בחי' כלי ההשגה דבינה דוקא המכסה על הפנימית ועצמות דחכמה (רק לפרקים הי' גלוי בנשמות הגבוהות כרשב"י וכה"ג מעין דלע"ל במשיח בפנימית ועצמות החכמה שנק' רזא דרזין וגם להאריז"ל נתגלה מעין זה כשהי' מנמנם דוקא כמשי"ת) ויובן זה ע"ד דוגמא מכח המוליד שבטפה שכבר יש בטפה זו ברוחניות ובהעל' הנק' היולי כל כוחו' האברי' כולם פנימי' וחיצוני' מראש לרגל בכל ציור תמונתן (כמו שרואין בכלי האצטרלוב בגרעין התפוח כל ציו' התפוח שעתיד להצמיח) ואין כל חדש אח"כ בגידול רמ"ח אברי' בבטן בגשמיותו רק שיצא מן ההעלם לגלוי מאין הרוחני ליש גמור כי משם נמצאים במציאותם מן הרוחני אל הגשם א"כ גם לאחר התגשמו' האברים הרי האור וחיות הרוחני ההיולי מאיר בהם ובלעדו אין לאברים קיום מציאות כלל ועכ"ז הרי מוסתר הוא בהם ולא נראה רק הלבוש דעור ובשר וגידי' ועצמו' כמ"ש עור ובשר תלבישני ונק' כסוי והעלם לגבי נקודה ההיולי' הרוחנית כו' וד"ל וכך הוא ממש נקודת אור החכמ' הפנימי' והעצמי' שנק' אין והיולי הרי כולל כל מה שיבא מכחה כל התפשטות השגות שכליית בבינה ומח' שנק' השגת והבנת השכל בטוב טעם בכל פרטי החלקי' שבו בהסברות פנים כמו הטפה שכולל כל פרטי האברים מראש לרגל כנ"ל וא"כ גם אחר שבא מאין דחכמ' ליש בהשגה ומחשב' אין להם קיום מציאו' בכל פרט רק מן כח החכמה ועכ"ז הרי כל השגה דמח' מכס' ומעלי' על נקוד' האין דחכמה אע"פ שמכח' נמצאת ממש אין נרא' לעין הכח ההיולי דאין דחכמה כלל רק ההסבר בטוב טעם ההשגת שכל בעיון המחשבה לבד ששם מותפס הדבר חכמה במציאת דבר מה כשהוא משיג דבר מה משא"כ בכח מ"ה כו' וד"ל וזהו כמו משל המעיין עם הנהר דאע"פ שהנהר מציאותו ממקורו מן המעיין הוא בא דאם אין מעיין אין מציאות נהר כלל וכמ"ש נהרא מכיפי' מיברך מכיפי' דוקא מכל מקום נביעת המעיין עצמו מוסתר
9 נהרא מכיפי' מיברך : שבת סה, ב. ראה לקו"ת שה"ש לט, א. אמ"ב שער התפילין קכא, סע"ג.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תרל"ח והי' מספר בנ"י כו'
מקור מפורש
בדף זה
מצויה כ"א בעלמא דאתכסיא ששם עה"ח ובבינה התגלות עתיק שהוא ראש ומקור כל ברכה וכמ"ש בזח"ב פ' בשלח דס"ג ע"ב, וע' בת"א פ' לך לך בד"ה לך לך מארצך ענין אברם אברהם ע"י ההא שניתוסף לו שהוא הבינה בא לו הברכה, וענין הברכה שבבינה זהו ע"ד נהרא מכיפא מבריך ונהר יוצא מעדן הוא בינה כו', ופי' וענין מכיפא מבריך ולא חיישינן שמא ירבה נוטפי' כו', שהתוס' והרבוי שלה שמתרבה כשנעשה נהר מכמו שהיתה תחילה בהמעיין שממנו יוצא הנהר הוא ממקורו ומאיליו ומעצמו מתרבה, ובערוך בשם רבינו גרשם מכפיא מבריך מגדודותיו מתברך שאינו מתגדל מימי הגשמים אלא מעצמו וכן פי' רש"י בנדרים ד"מ סע"א, וע' בפרש"י בשבת דס"ה ב' משפתו כו' והוא כי תרגום והירדן מלא על כל גדודותיו מלא על כל כפוהי (יהושע סי' ג' ) שפת הנהר כיף נהרא וביחזקאל מ"ז על שפתו על כיפיה, ולא ממי הגשמים, ואף שהמעין אינו בהתפשטות מרובה כ"כ עכ"ז אחר שיוצא מהעלם של המעיין לידי גילוי והתפשטות יותר להיות נהר נעשה מאיליו ומעצמו בתוס' מרובה, ויובן זה יותר מבחי' שכל ומדות שהנה עיקר הולדת והמשכת המדות הם מהשכל שכל דבר שיעמוק בשכלו ויבין שטוב הוא, יתעורר ממילא אהבה ותשוקה לדבר ההיא אשר לזאת בקטן ששכלו קטן מאד מלהכיל ולהבין אזי גם מדותיו הם ג"כ לדברים קטנים וכמ"ש לפי שכלו יהולל איש, שהמדות שנק' איש נולדים ונמשכים לפי ערך השכל, ונמצא מובן מכל הנ"ל שכל עיקר המשכת המדות הם מהשכל ואעפ"כ נראה בחוש שלאחר שבאו מהשכל לידי גילוי בלב נעשו בחוזק ותוס' וריבוי הרבה יותר מכמו שהיו תחילה בעודם בשכלו כו', כמו הכעס וכדומה כו', והיינו כנ"ל מפני שבשכל עדיין המדה היא בבחי' העלם בתכלית, ולזאת אינה בהתפשטות מרובה כ"כ, אכן כשבא מהעלם השכל לידי גילוי בלב נעשה ממילא בריבוי התפשטות וחוזק האהבה או הכעס כו', וכיוצא בזה מבואר בע"ח שכ"ה דרוש וא"ו, ובשער תיקון הנוקבא פ"ה כי כאשר יצאו מהיסוד דאימא ונתגלו כו' ע"ש, וכמ"כ הנהר אף שכל עיקר המשכתו מהמעיין, עכ"ז אחר שיוצא מהעלם המעיין לידי גילוי הנהר מתפשט מאיליו בתוספת מרובה כו', וזהו נהרא מכפי' מבריך, ויובן בעומק יותר עד"מ בריקת וסקירת השכל ה"ה עדיין בקיצור נמרץ, וכשמתבונן ומעמיק בבחי' ברק המבריק אזי
346 נהרא מכיפא [באוה"ת כאן: מכיפי', וכ"ה לקמן בהמשך חייב אדם לברך רפכ"א] מבריך : שבת סה, ב. וראה גם אמ"ב שער התפילין קכא, סע"ג ואילך.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תר"ם [גדולה תשובה] ואמנם כו'
מקור מפורש
בדף זה
וביאור ענין זה יובן ממ"ש ע"פ ששים המה מלכות דהנה ענין מפלגא ולתתא זהו מ"ש ומשם יפרד כו' והרי בבחי' יפרד כתי' לתאוה יבקש נפרד כנ"ל, והסיבה לבחי' ומשם יפרד זהו לפי שההמשכה היא מבחי' ונהר יוצא כו' שהוא בחי' יש נהרא מכיפי' מבריך ומתרבה ונתפס ליש והוא ההשגה שהיא בחי' בינה כו', אבל ומעיין מבית ה' יצא בחי' והחכמה מאין תמצא אזי והשקה את נחל השטים ג"כ שהוא מקור התאוות כמ"ש ברבות פ' בלק, ומעין זה מתגלה בתורה, ולכן עשו ארון עצי שטים שע"י בחי' אור
52 נהרא מכיפי' מבריך : שבת סה, ב. ראה גם לקו"ת שה"ש לט, א ואילך. אמ"ב שער התפילין קכא, סע"ג ואילך.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תר"ם גדולה תשובה
מקור מפורש
בדף זה
וביאור הענין דהנה כתי' משם יפרד דמשם התחלות הפירוד דהנה כתי' קודם לזה ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן ונהרא מכיפי' מיבריך והוא יש שהוא השגה והבנה אבל ומעיין מבית ה' יוצא והשקה את נחל השיטים מעיין הוא אין דחכ' שיש בכוחו להשקות הנחל השיטים שהוא ל' שטות כמ"ש שטו העם ולקטו, וכמו אין אדם עובר עבירה אא"כ נכנס בו רוח שטות, וע"י בחי' אין הוא
51 ונהרא מכיפי' מיבריך : שבת סה, ב. ראה גם לקו"ת שה"ש לט, א ואילך. אמ"ב שער התפילין קכא, סע"ג ואילך.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שו"ת תורת שלום יורה דעה סימן יח
מקור מפורש
בדף זה
ובמקום שאין מקוה התיר כדעת ר"ת , שכן הסכים גם מהרי"ק בשרש הנ"ל במקום שנתפשט המנהג להתיר.
610 דגם לר"ת : בתוס' בכורות נה, ב ד"ה אין. שבת סה, ב ד"ה דאמר.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
פלח הרמון פסח הפך ים ליבשה
מקור מפורש
בדף זה
ולזה כיוונו רז"ל באמרם מי הים מהקיפי מיברך או ממקורו מיבריך, ופי' מיבריך שיהא מימיו שלמים וקימים, אבל אין בהם תוס'.
10 מי הים מהקיפי מיברך : ראה שבת סה, ב נהרא מכיפי' מיברך. לקו"ת שה"ש לט, א. אמ"ב שער התפילין קכא, סע"ג. פלח הרמון בשלח ע' קסג.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תיקוני מקוואות לפי תקנת רבותינו המקוואות שבדורות הראשונים
מקור מפורש
בדף זה
אמנם שמואל בנו חלק עליו והתיר לטבול בנהר גם בימות הגשמים, כאמור בגמרא שם (שבת סה, ב):
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר