סימן יח
סימן יח
טבילה בנהרות
ב"ה 602 יום ג' ט"ז אייר תרס"ז לפ"ק
ליובאוויטש
כבוד ידידי הרב המפורסם ווח"ס נכבד י"א כו' מו"ה אברהם 603 שי'
אחדשה"ט.
...להיות שנתארך הענין קצת ואין עתותי בידי, אניח יתר ההערות ואכתוב קצת במה דסיים כבודו בענין הטבילה בנהר 604 .
הנה המחמיר בזה ביותר הוא מהרי"ק ז"ל בשורש קט"ו שהובא בב"י, ולדעתו באמצע הקיץ כשהנהר כבר הועמד על מקומה התמידי ואין גשמים, מותר לטבול בנהר. וכשיש גשמים, אם ודאי רבו זוחלין על הנוטפין מותר לטבול רק במקום שהי' מהלך בתחלה, אבל במקום שנתרחב אסור לטבול. ואם יש חשש שרבו הנוטפים על הזוחלין, אסור לטבול אפילו במקום שהי' מהלך בתחלה. והב"י לא הסכים אליו ופסק בשו"ע 605 כהר"י והר"מ 606 דכשרבו הזוחלין על הנוטפים מותר בכולו (וכמ"ש הש"ך 607 ). ואם רבו נוטפים על הזוחלין אסר בכולו. ובדרכי משה 608 נראה שמסכים למהרי"ק, ושכן דעת ר' ירוחם 609 . אמנם בהגהות שו"ע הסכים להרב"י. ובמקום שאין מקוה התיר כדעת ר"ת 610 , שכן הסכים גם מהרי"ק בשרש הנ"ל במקום שנתפשט המנהג להתיר. ושם ברמ"א דגם במקום שנתרחב מותר. והש"ך סקי"א כתב דגם לר"ת, דוקא במקום שהי' מהלך בתחלה (וזהו כדעת הראב"ד 611 , שהביא הר"ן בפרק אין בין המודר 612 , הובא בב"י 613 ).
ובמ"ש שם שבמקום שנתרחב אף לר"ת אסור אפילו רבו הזוחלין, ושכן כתב ר' ירוחם בהדי', צע"ג, דר' ירוחם כתב כן לדעת ר"ת כשרבו הנוטפים על הזוחלין, וכנראה מלשונו שכתב, ואפילו לפר"ת אותן הנהרות שגדלין לפעמים הרבה ממי הגשמים כו', מאחר שאנו רואין שלפי שעה נתגדל ונתרבה הנהר כל כך מירידת הגשמים כו', והב"י הביא דברי ר' ירוחם וכתב דאינו כן. וכן נראה ממ"ש התוס' שבת דס"ה ע"ב ד"ה דאמר שמואל, אפילו גדלו מאד. ואין לומר דכוונת התוס' על האורך לא על הרוחב, הרי אדרבה במקום שנתרחב יש מקום יותר להתיר מבאורך, וכמ"ש בצמח צדק משניות פ"ה דמקוואות מ"ג אות ו'. וכ"פ שם בהקיצור דאות הנ"ל, דבמקום שאי אפשר להם לעשות מקוה מותר לטבול אפילו במקום שנתרחב, ומכל מקום יותר נראה לו לטבול במקום שהי' מהלך מתחלה כמש"ש. ועמ"ש בצמח צדק פסקי דינים 614 בחידושים על קיצור פסקי הרא"ש, ולפמ"ש שם סק"ב יש להחמיר גם כשרבו הזוחלין לטבול במקום שהוא מהלך בתחלה דוקא, וכל זה כשאין מקוה כו'. ונראה דבמקום שמתקנים את המקוה ואי אפשר לטבול בה גם כן הדין כן, ואין מחייבין אותם לנסוע לעיר אחרת, אבל ודאי נכון לטבול במקום שהוא מהלך בתחלה. ולהתיר בנקל לטבול בכל מקום בעת ריבוי גשמים (וגם לא במקום צניעות כלל) לא נכון הדבר כלל.
אך מ"ש כבודו וכמעט התיר נדות דאורייתא ר"ל, הפריז על המדה. ואפשר נודע לו עתה עוד דברים בזה לבד הנ"ל, אבל מצד הנ"ל אין לומר כן, שהרי הרמ"א מתיר לטבול בכל מקום, אפילו בעת הגשמים שמתפשט ומתרחב כו'. ובר מן דין הרי הביא הב"י 615 בשם המרדכי פרק במה אשה 616 , דגם לדעת המחמירים עלתה לה טבילה מדאורייתא, ומה שאסרו הוא רק משום גזירה אטו חרדלית של גשמים. איברא דדעת מהרי"ק שרש הנ"ל הוא דגם הא דרבו נוטפים על הזוחלין הוא מדאורייתא, שהרי כתב דחיישינן שמא ירבו הנוטפים מפני שזה ספיקא דאורייתא. וכ"כ בסוף התשובה שם, אדרבה נייתי ראי' להחמיר בשל תורה כהר"מ והרא"ש שפסקו שאין לטבול בנהרות בימי הגשמים עכ"ד. וכ"ה דעת הב"י 617 , דלמהרי"ק 618 ותרומת הדשן 619 הוי דאורייתא, ולכן כתב שהמרדכי הנ"ל חולק על זה. והדרכי משה אות ז' כתב דדבריהם הוא בנוטפים לבד, אבל בתערובות והחשש שמא ירבו כו' הוא מדרבנן (וכן הגי' בשו"ע 620 , אם הם לחוד בלא מעין), ותפס על הב"י מ"ש בשם המרדכי דפסול זחילה הוא מדרבנן, והבין בדעת הב"י דהיינו גם בנוטפים לחוד. וכל זה אינו מובן דהרי במהרי"ק מפורש דגם בתערובות הוא מדאורייתא, ולהכי מחמירין בספיקו, והב"י שהביא דעת המרדכי הוא גם כן בתערובות דוקא, דאז הוה מדרבנן (וצ"ע דלפי זה למה מחמירין בספיקא, והי' נראה ל[ומר] דוקא אם ודאי רבו כו', וע' בש"ך סק"י).
ונראה דלמהרי"ק (ואפשר כן הוא גם להר"י) האיסור אינו משום גזירה, אלא דפסקו כרב 621 דמטרא במערבא סהדא כו', דלית לי' הא דמכיפי' מיברך, וכן סבר אבוה דשמואל כרב (ורבנן דאמרי פרת שמו, כתב הרא"ש בהל' מקוואות 622 דסברי כשמואל דמכיפי' מיברך, אבל אבוה דשמואל יש לומר דסבירא לי' כרב. אחר כך ראיתי שהר"ן כתב כן בפ' אין בין המודר 623 לדעת המחמירים, ושגם רבנן דרבי מאיר 624 סבירא להו כרב). וכן נראה ממ"ש מהרי"ק שם ואפילו שמואל (הרואה יראה שנתחלף שם בין אבוה דשמואל לשמואל) לא פליג עלי' אלא משום דמכיפי' כו', הרי דפליגי הדדי, ולפמ"ש הרא"ש בסברת הר"מ דמשום גזירה, הרי לא פליגי כלל. ונראה מזה דמהרי"ק סובר דאינהו לית להו הא דמכיפי' מיברך, ופסקינן כרב באיסורי, ובפרט דאבוה דשמואל סבר כוותי', ואם כן הרי זה דאורייתא. והרא"ש והמרדכי סבירא להו דלדעת הר"מ הוא משום גזירה, וממילא הוה רק מדרבנן. וכאשר רוב הפוסקים סבירא להו בעצם הדין כר"ת, ובמקום שיש מקוה מחמירים כהר"מ, וגם מהרי"ק עצמו כתב שם שלא ימשכן נפשו לבטל המנהג כו', ואם כן אין לומר בזה איסור דאורייתא ח"ו, אף לדעת המחמירים יותר במקום שאפשר להחמיר כו'.
וכבר אמרתי לכבודו אשר הי' לו לדאוג מתחלה על זה, וקודם שסתר את המרחץ הי' לו להכין מקום לטבילה, היינו לעשות קופאלני' 625 בנהר במקום שהוא מהלך תמיד 626 , והי' יוצא בזה מכמה חששות. וכאשר תחלה לא שם לבו לזה, ואחר כך כאשר מנע, אף בחוזק יד לא הועיל, כי הרי אי אפשר להחמיר על הנשים (ובפרט בזמן הזה) לנסוע לעיירות אחרות (והרבה מתביישות), ובפרט בזמן השרב והיובש, ועמא דבר אין מחלקים בין כשאין גשמים 627 לכשיש גשמים. ואם הי' אומר מתחלה לעשות קופאלני' כנ"ל, הי' הכל כתיקונה וכהוגן. וייטיב להודיעני מקבלת מכתבי דנא.
ויקבל החיים ושלום והברכה מאדון השלום כאוות נפשו וידידו דורש שלומו מלב ונפש חפצה תמיד כל הימים.
הערות
- 602. נדפסה באגרות-קודש ח"א אגרת קסג. עשרים וחמשת הסימנים הבאים הם בהלכות מקוואות, וכדי להקל על המעיין סידרנו אותם לפי סדר הענינים: בענין הטבילה בנהרות (סי' מח-נ). אודות שיפוץ המקוה בליובאוויטש, בקיץ תרס"ז (סי' נא-נב). אודות המקוה בגזאטסק, בשנים תרס"ט-תרע"ג (סי' נג-נו). אודות בניית מקוה במענטאן, בשנת עדר"ת (סי' נז). אודות בניית מקוה בעיירות הפליטים, בשנת תרע"ז (סי' נח). אודות בניית המקוה ברוסטוב, בקיץ תרע"ח (סי' נט-סז). שונות (סי' סח-עב).
- 603. מו "ה אברהם : אולי – קלאצקין, מ"ץ דלאזניא. תשובה נוספת אליו (חלק מזו שלפנינו) – לקמן סי' פו. וראה גם לקמן אגרת פא.
- 604. בענין הטבילה בנהר : ראה גם לקמן סי' מט. נ. נב (בסופו).
- 605. ופסק בשו"ע : סי' רא ס"ב.
- 606. כהר "י והר"מ : כמ"ש הטור בשם הר"י ומהר"מ מרוטנבורג (הובא ברא"ש הל' מקואות סי' י).
- 607. וכמ "ש הש"ך : ס"ק יא.
- 608. ובדרכי משה : ס"ק ד.
- 609. ושכן דעת ר' ירוחם : נתיב כו ח"ה (רכו, ג).
- 610. דגם לר"ת : בתוס' בכורות נה, ב ד"ה אין. שבת סה, ב ד"ה דאמר.
- 611. כדעת הראב"ד : הל' מקואות פ"ט הי"א.
- 612. שהביא הר"ן בפרק אין בין המודר : נדרים מא, א.
- 613. הובא בב"י : צז, א.
- 614. בצמח צדק פסקי דינים : ח"ג טו, ג.
- 615. הביא הב"י : צו, ב.
- 616. המרדכי פרק במה אשה : סי' שנח.
- 617. דעת הב"י : צז, ב.
- 618. דלמהרי "ק : שורש קטו.
- 619. ותרומת הדשן : סי' רנד.
- 620. הגי ' בשו"ע : סעיף ב.
- 621. דפסקו כרב : שבת סה, ב.
- 622. הרא "ש בהל' מקוואות : סי' י.
- 623. שהר "ן כתב כן בפ ' אין בין המודר : נדרים מ, ב.
- 624. רבנן דרבי מאיר : בכורות נה, ב.
- 625. קופאלני ' : בית מרחץ (בית טבילה).
- 626. במקום שהוא מהלך תמיד : היינו שעושים חדר טבילה באמצע רוחב הנהר, ובונים מעבר צנוע להגיע אליו מחוץ לנהר.
- 627. כשאין גשמים : שאז מותר לטבול בנהרות.
בכורות נ״ה ב - הטקסט מספריא
עֵינָתָא דְּמִידַּלְּיָין! אָמַר רַב מְשַׁרְשְׁיָא: הָנְהוּ סוּלָּמֵי דִּפְרָת נִינְהוּ.
וְהָא כְּתִיב: ״וְהַנָּהָר הָרְבִיעִי הוּא פְרָת״!
אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק, וְאִיתֵּימָא רַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב: הוּא פְּרָת דְּמֵעִיקָּרָא.
תַּנְיָא, רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: ״יוּבַל״ שְׁמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְהָיָה כְּעֵץ שָׁתוּל עַל מַיִם וְעַל יוּבַל יְשַׁלַּח שׇׁרָשָׁיו״, וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ ״פְּרָת״? שֶׁמֵּימָיו פָּרִים וְרָבִים.
מְסַיַּיע לֵיהּ לִשְׁמוּאֵל, דְּאָמַר שְׁמוּאֵל: נַהְרָא מִכֵּיפֵיהּ מִיבְּרִיךְ. וּפְלִיגָא דְּרַב, דְּאָמַר רַב אַמֵּי אָמַר רַב: מִיטְרָא בְּמַעְרְבָא סָהֲדָא רַבָּה פְּרָת.
אֲבוּהּ דִּשְׁמוּאֵל עָבֵיד לְהוּ לִבְנָאתֵיהּ מִקְוֶה בְּיוֹמֵי נִיסָן, וּמַפָּצֵי בְּיוֹמֵי תִשְׁרֵי. מִקְוֶה בְּיוֹמֵי נִיסָן — סָבַר לַהּ כְּרַב, דְּאָמַר רַב אַמֵּי אָמַר רַב: מִיטְרָא בְּמַעְרְבָא סָהֲדָא רַבָּה פְּרָת, שֶׁמָּא יִרְבּוּ נוֹטְפִין עַל הַזּוֹחֲלִין, וְהָווּ לְהוּ מֵי גְשָׁמִים רוּבָּא.
וּמַפָּצֵי בְּיוֹמֵי תִשְׁרֵי.
וּפְלִיגָא דִּידֵיהּ אַדִּידֵיהּ, דְּאָמַר שְׁמוּאֵל: אֵין הַמַּיִם נִטְהָרִים בְּזוֹחֲלִין אֶלָּא פְּרָת בְּיוֹמֵי תִשְׁרֵי.
מַתְנִי׳ הַלּוֹקֵחַ, אוֹ שֶׁנִּיתַּן לוֹ בְּמַתָּנָה — פָּטוּר מִמַּעְשַׂר בְּהֵמָה.
גְּמָ׳ מְנָא הָנֵי מִילֵּי? אָמַר רַב כָּהֲנָא: דְּאָמַר קְרָא ״בְּכוֹר בָּנֶיךָ תִּתֶּן לִּי כֵּן תַּעֲשֶׂה לְשֹׁרְךָ לְצֹאנֶךָ״,
springs that are higher in the mountains than the Euphrates; how can their water come from the Euphrates? Rav Mesharshiyya said: These are ladders of the Euphrates, i.e., the waters of the Euphrates seep through the ground and are drawn upward to emerge from these springs.
The Gemara asks: But isn’t it written: “And a river went out of Eden to water the garden; and from there it was separated, and became four heads…And the name of the third river is Tigris; that is the one that goes toward the east of Ashur. And the fourth river is the Euphrates” (Genesis 2:10, 14)? This indicates that the Euphrates, which is mentioned last, is the least of the four rivers, not the source of the other three.
Rav Naḥman bar Yitzḥak said, and some say it was Rav Aḥa bar Ya’akov who said: It is the Euphrates that the verse mentions initially as the river that went out of Eden, which divided into all the other rivers. After the other three branched out from it, the Euphrates continued to flow.
It is taught in a baraita that Rabbi Meir says: Yuval is the name of the Euphrates River where it emerges from Eden, as it is stated: “For he shall be as a tree planted by the waters, and that spreads out its roots by the river [yuval], and shall not see when heat comes, but its foliage shall be luxuriant; and shall not be anxious in the year of drought, neither shall cease from yielding fruit” (Jeremiah 17:8). And why is it named Euphrates [perat]? Because its waters are fruitful [parim] and multiply without the need for rainfall.
The Gemara adds that this supports the opinion of Shmuel, as Shmuel says: The river is blessed from its riverbed; the additional water in the river is not from rainfall but rather from subterranean sources. And this statement disagrees with the opinion of Rav, as Rav Ami says that Rav says: When rain falls in the West, Eretz Yisrael, the great witness attesting to that fact is the Euphrates, as the water flow in the Euphrates increases after the rainy season.
The Gemara relates that Shmuel’s father fashioned a ritual bath for his daughters during the days of Nisan, and placed mats in the Euphrates River during the days of Tishrei when his daughters immersed in the river. He fashioned a ritual bath during the days of Nisan, because he holds in accordance with the opinion of Rav, as Rav Ami says that Rav says: When rain falls in the West, the great witness attesting to that fact is the Euphrates. Shmuel’s father was concerned that perhaps the rainwater and snow water that fell and accumulated in the river would exceed the amount of naturally flowing spring water that originated in the river’s sources, and the flowing rainwater would be the majority. Rainwater purifies only when it is collected; it does not purify when it is flowing. Therefore, Shmuel’s father fashioned ritual baths of standing water for his daughters.
And he placed mats during the days of Tishrei, when his daughters immersed in the river itself, to give them privacy. During Tishrei the waters of the Euphrates do not come from rainwater; rather, the waters are from the river itself, and therefore immersion is valid even when that water is flowing.
The Gemara notes: And this statement of Shmuel’s, that the additional water in the Euphrates is not from rainfall but from subterranean sources, disagrees with another ruling that he himself issued. As Shmuel says: Waters purify when flowing, i.e., when they are not collected into a ritual bath, only in the Euphrates during the days of Tishrei. Since rain does not fall in the summer, only after the summer, in Tishrei, is it clear that the water one is immersing in is in fact river water.
MISHNA: One who purchases an animal or has an animal that was given to him as a gift is exempt from separating animal tithe.
GEMARA: The Gemara asks: From where is this matter derived? Rav Kahana says that the verse states: “You shall not delay to offer of the fullness of your harvest, and of the outflow of your presses. The firstborn of your sons you shall give to Me. So you shall do with your oxen, and with your sheep: Seven days it shall be with its mother; on the eighth day you shall give it to Me” (Exodus 22:28–29).
שבת ס״ה ב - הטקסט מספריא
פְּסוּלוֹת לַכְּהוּנָּה.
לָא — סָבַר כִּי הֵיכִי דְּלָא לֵילְפָן גּוּפָא נוּכְרָאָה.
וְעָבֵיד לְהוּ מִקְוֶה בְּיוֹמֵי נִיסָן, מְסַיַּיע לֵיהּ לְרַב, דְּאָמַר רַב: מִטְרָא בְּמַעְרְבָא סָהֲדָא רַבָּה פְּרָת. סָבַר, שֶׁלֹּא יִרְבּוּ הַנּוֹטְפִין עַל הַזּוֹחֲלִין.
וּפְלִיגָא דִּשְׁמוּאֵל. דְּאָמַר שְׁמוּאֵל: נַהֲרָא מִכֵּיפֵיהּ מִיבָּרַךְ. וּפְלִיגָא דִּידֵיהּ אַדִּידֵיהּ, דְּאָמַר שְׁמוּאֵל: אֵין הַמַּיִם מְטַהֲרִין בְּזוֹחֲלִין אֶלָּא פְּרָת בְּיוֹמֵי תִשְׁרֵי בִּלְבַד.
פּוֹרֶפֶת עַל הָאֶבֶן כּוּ׳. וְהָאָמְרַתְּ רֵישָׁא ״פּוֹרֶפֶת״? אָמַר אַבָּיֵי: סֵיפָא אֲתָאן לְמַטְבֵּעַ.
בָּעֵי אַבָּיֵי: אִשָּׁה מַהוּ שֶׁתַּעֲרִים וְתִפְרוֹף עַל הָאֱגוֹז לְהוֹצִיא לִבְנָהּ קָטָן בְּשַׁבָּת?
תִּיבְּעֵי לְמַאן דְּאָמַר מַעֲרִימִין. תִּיבְּעֵי לְמַאן דְּאָמַר אֵין מַעֲרִימִין.
תִּיבְּעֵי לְמַאן דְּאָמַר מַעֲרִימִין בִּדְלֵיקָה: הָתָם הוּא דְּאִי לָא שָׁרֵית לֵיהּ אָתֵי לְכַבּוֹיֵי, אֲבָל הָכָא אִי לָא שָׁרֵית לֵיהּ לָא אָתֵי לְאַפּוֹקֵי.
אוֹ דִלְמָא, אֲפִילּוּ לְמַאן דְּאָמַר אֵין מַעֲרִימִין בִּדְלֵיקָה, הָתָם — דֶּרֶךְ הוֹצָאָה בְּכָךְ, אֲבָל הָכָא — אֵין דֶּרֶךְ הוֹצָאָה בְּכָךְ, אֵימָא שַׁפִּיר דָּמֵי. תֵּיקוּ.
מַתְנִי׳ הַקִּיטֵּעַ יוֹצֵא בְּקַב שֶׁלּוֹ — דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר,
are disqualified from marrying into the priesthood. The act renders a woman a zona. It is prohibited for a priest to marry her (Tosafot).
The Gemara rejects this: No, that is not necessarily so. Perhaps the reason for Shmuel’s father’s insistence was because he thought to prevent them from lying next to one another so that they would not become accustomed to sleeping with a foreign body, which could stimulate sexual desire.
And he made a ritual bath for them in the days of Nisan. This supports the opinion of Rav, as Rav said: When rain falls in the West, Eretz Yisrael, the great witness attesting to that fact is the Euphrates, as the water flow in the Euphrates increases after the rainy season. The rainfall in northern Babylonia, where the source of the Euphrates is located, is essentially parallel to the rainfall in Eretz Yisrael. The increased water flow of the Euphrates in the spring is the result of the rainfall in the winter. Shmuel’s father held that immersion in the Euphrates would not purify them. A river maintains its status as a river in terms of purification through immersion only if it is established that the rain water that fell would not exceed the naturally flowing spring water. In the halakhot of ritual baths, there are two manners of purification. The first is the immersion in a place where water is gathered, e.g., collected rainwater that does not flow and remains in place. The second is immersion in flowing waters in their natural state, e.g., a spring or a river. However, rainwater purifies only when it is collected; it does not purify when it is flowing.
And he disagrees with his son Shmuel, as Shmuel said: The river is blessed from its riverbed (ge’onim); the additional water in the river is not from rainfall but rather from subterranean sources. And this statement of Shmuel disagrees with another ruling that he himself issued, as Shmuel said: The water purifies when flowing only in the Euphrates during the days of Tishrei alone. Since rain does not fall in the summer, only then is it clear that the water is in fact river water.
We learned in the mishna: A woman may fasten her cloak on a stone, and on a nut, and on a coin, as long as she does not fasten her cloak with them ab initio on Shabbat. The Gemara asks: Didn’t you say in the first clause of this halakha in the mishna that a woman may fasten, indicating that she is permitted to do so even ab initio? How do you explain the contradiction? Abaye said: In the latter clause of the mishna we have arrived at the case of a coin, one of the examples cited in the mishna. The halakha with regard to a coin is the exception. Because a coin is set-aside from use on Shabbat, one might conclude that it may not be used at all; nevertheless, it is only prohibited to fasten the cloak on the coin ab initio on Shabbat itself.
Abaye raised a dilemma: What is the halakha with regard to a case where a woman employs artifice to circumvent the halakha and fastens her garment on a nut in order to take the nut out in a permissible fashion to her young child in the public domain on Shabbat?
The Gemara notes: This is a dilemma according to the one who said that one may employ artifice when there is a fire on Shabbat. One is permitted to wear several layers of garments to take them out of a burning house on Shabbat. And this is a dilemma according to the one who said that one may not employ artifice when there is a fire on Shabbat.
The Gemara elaborates: This is a dilemma according to the one who said that one may employ artifice when there is a fire on Shabbat, as the cases are distinct. Perhaps there, artifice is permitted because if you do not permit him to take the garments out of the burning house in that manner, he will come to extinguish the fire. However, here, if you do not permit the woman to employ artifice and take the nut out to her child in the public domain, she will not come to take it out.
Or perhaps, even according to one who said that one may not employ artifice in the case of a fire, there is a distinction between the cases. There, in the case of a fire, wearing garments is the typical manner in which one takes clothing out to the public domain. However, here, utilizing a nut as a button is not the typical manner in which one takes a nut out to the public domain. Since no Torah prohibition is violated by doing so, say that she may well employ artifice to take the nut out to her son. The Gemara concludes: Let this dilemma stand unresolved.
MISHNA: One with an amputated leg may go out on Shabbat with his wooden leg, as it has the legal status of a shoe; this is the statement of Rabbi Meir.
משנה תורה, הלכות מקואות ט׳:י״א - הטקסט מספריא
מעיין שהיו אמות קטנות נמשכות ממנו ורבה עליו מים שאובין לתוך המעיין עד שגברו המים שבאמות ושטפו הרי הן כמעיין לכל דבר היו מימי המעיין עומדים ואינן נמשכין ורבה עליו מים עד שמשכו ממנו אמות המים הרי המים שמשוכין שוין למקוה לטהר באשבורן בלבד ושוין למעיין לטהר בכל שהוא:
נדרים מ׳ ב - הטקסט מספריא
אֶלָּא פְּרָת בְּיוֹמֵי תִשְׁרֵי בִּלְבַד.
אֲבוּהּ דִּשְׁמוּאֵל עֲבַד לְהוֹן מִקְווֹאוֹת לִבְנָתֵיהּ בְּיוֹמֵי נִיסָן, וּמַפָּצֵי בְּיוֹמֵי תִשְׁרֵי.
אָמַר רַבִּי אַמֵּי אָמַר רַב: מַאי דִּכְתִיב ״וְאַתָּה בֶן אָדָם עֲשֵׂה לְךָ כְּלֵי גוֹלָה״ — זוֹ נֵר וּקְעָרָה
in the Euphrates River only during the days of Tishrei alone, as after the summer, when no rain falls, it is clear that the water in the river flows from the source of the river. During the rest of the year, rain and snow are mingled with the river water, and water from rain and snow purify one who immerses in them only when the water is standing.
The Gemara relates: Shmuel’s father fashioned ritual baths for his daughters during the days of Nisan and placed mats in the Euphrates River during the days of Tishrei. He fashioned ritual baths during Nisan due to the concern that the rainwater and snow water that accumulated in the river exceeded the amount of water that originated in the river’s sources. Since immersion in the flowing water would be ineffective, he fashioned ritual baths of standing water elsewhere for them. He placed mats during the days of Tishrei, when they immersed in the river itself, to prevent the mud on the riverbed from acting as an interposition that would invalidate the immersion.
Rabbi Ami said that Rav said: What is the meaning of that which is written: “And you, son of man, make for yourself implements of exile” (Ezekiel 12:3)? That is referring to a lamp, and a bowl,
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 5 עמודים.