רנב
ע"י שהוא בחי' פנימי' התענוג שבפנימי' החכ' כו'] וז"ש עין לא ראתה אלקים זולתך יעשה למחכה לו זה עדן היינו לע"ל דוקא שיתגלה טעמי המצות וסודותיהם כנ"ל, ולכאורה י"ל בזה למה דוקא לעתיד יתגלה ולא עכשיו. אך הענין הוא דעכשיו מעלים ומכסה על פנימי' החכ' בחי' ההשגה שבמח' שנק' נהר כנ"ל בפי' ונהר יוצא מעדן, והיינו מה שפנימי' ועצמי' החכ' נתפס ע"י אמצעית כלי ההשגה באותיו' המח' שזה הלבוש של ההשגה מסתיר הוא ומעלים לבחי' נקודה פנימי' של החכ' כמו שהיא במהותה ועצמותה ממש כנ"ל. וביאור דבר זה יובן עד"מ הידוע מכח המוליד ההיולי שבטיפה שהוא רוחני וכלולה מכל האברי' שמתפשטי' אח"כ ובודאי מה שהאברים נגלים ונראים בהגשמה גמורה אין זה ערך לבחי' אור וחיות ההיולי שבטיפה שכלול מכל האברים ומ"מ שם נמצאו אך בחי' האור ההיולי מוסתר בהם אחר שנעשית גשם כו' כן ממש בחי' נקודת אור החכ' כמו שהיא בבחי' עצמותה ממש היא רוחני והיולי ומה שנמשך מאין רוחני זה בחי' ההתפשטות של מהות ההשגה באותיו' ממש במח' ה"ז כמו לבוש מעלים ומסתיר על בחי' נקודה העצמי' של החכ' אע"פ שמכחו נמשך השגת השכל שבא במח' וכמו שנראה בחוש שכח נביעת המעיין עצמו מוסתר ונעלם ע"י אמצעות הנהר המתפשט הימנו כי לא נודע גילוי מקורו מאין הוא נמשך ומתפשט מפני התפשטות הנהר שמכסה על מקורו אע"פ ששרש הנהר ממקורו הוא בא כמ"ש נהרא76 מכיפי' מיבריך כו', וכיוצא בזה יובן איך שנקודת החכ' עצמה מוסתר ונעלם במחשבת השגת השכל המלביש את נקודת החכ' כי מה שנתפס אור החכ' ע"י אמצעי' השגה זו במח' אין זו תפיסת עצמותה ומהותה של החכ' כלל להיות כי מחשבת השגת השכל מסתרת ומעלמת על עצם נקודת אור החכ' והשכל ואינו נגלה כמו שהוא רק הארה חיצוני' ממנו הוא אשר נגלה ונתפס ע"י השגה זו אע"פ שמכח החכ' גם זאת ההשגה שבמח' באה מאין ליש כידוע שחו"ב77 נק' תרין ריעין כדמיון מעיין ונהר או טיפה בולד וכה"ג כו', וראי' לדבר זה ידוע ממה דלא78 קאים איניש אדעתי' דרבי' כו' גם ששמע והבין ההשגה אבל לא קאי על בחי' נקודה העצמי' שבשכל זה ששמע והשיג כו'.
ולהבין דבר זה בתוס' ביאור, הנה ידוע שהחכ'79 נק' בשם ראי' והסתכלות ע"כ נק'80 החכמי' עיני העדה כו' שהוא בחי' ראי' השכל כמו איזהו81 חכם הרואה את הנולד כו' ע"כ חכם82 עדיף מנביא וכו' וגם בבחי' ההשגה של כל דבר
הערות
- 76. נהרא מכיפי' : שבת סה, ב. וראה גם לקו"ת שה"ש לט, א.
- 77. שחו"ב נק' תרין ריעין : ראה זח"ג ד, א.
- 78. דלא קאים איניש : ע"ז ה, ב. וראה בהמ"מ בס' מאמרי אדהאמ"צ ויקרא ח"ב ע' תמד.
- 79. שהחכ' נק' בשם ראי' : ראה פרדס שכ"ג (שער ערכי הכינויים) מע' ראי'. יהל אור על תהלים ע' תתקנט. ובהמ"מ בס' מאמרי אדהאמ"צ הנחות תקע"ז ע' כז.
- 80. נק' החכמים עיני העדה : ראה ע"ח שער דרושי הנקודות פ"א. אור תורה להה"מ נג, ב. תניא אגה"ק סי"ד (קכ, ב). לקו"ת ואתחנן ד, ב. מאמרי אדהאמ"צ נ"ך ע' קסד. וש"נ.
- 81. איזהו חכם הרואה את הנולד : תמיד לב, א.
- 82. חכם עדיף מנביא : ב"ב יב, א.
שבת ס״ה ב - הטקסט מספריא
פְּסוּלוֹת לַכְּהוּנָּה.
לָא — סָבַר כִּי הֵיכִי דְּלָא לֵילְפָן גּוּפָא נוּכְרָאָה.
וְעָבֵיד לְהוּ מִקְוֶה בְּיוֹמֵי נִיסָן, מְסַיַּיע לֵיהּ לְרַב, דְּאָמַר רַב: מִטְרָא בְּמַעְרְבָא סָהֲדָא רַבָּה פְּרָת. סָבַר, שֶׁלֹּא יִרְבּוּ הַנּוֹטְפִין עַל הַזּוֹחֲלִין.
וּפְלִיגָא דִּשְׁמוּאֵל. דְּאָמַר שְׁמוּאֵל: נַהֲרָא מִכֵּיפֵיהּ מִיבָּרַךְ. וּפְלִיגָא דִּידֵיהּ אַדִּידֵיהּ, דְּאָמַר שְׁמוּאֵל: אֵין הַמַּיִם מְטַהֲרִין בְּזוֹחֲלִין אֶלָּא פְּרָת בְּיוֹמֵי תִשְׁרֵי בִּלְבַד.
פּוֹרֶפֶת עַל הָאֶבֶן כּוּ׳. וְהָאָמְרַתְּ רֵישָׁא ״פּוֹרֶפֶת״? אָמַר אַבָּיֵי: סֵיפָא אֲתָאן לְמַטְבֵּעַ.
בָּעֵי אַבָּיֵי: אִשָּׁה מַהוּ שֶׁתַּעֲרִים וְתִפְרוֹף עַל הָאֱגוֹז לְהוֹצִיא לִבְנָהּ קָטָן בְּשַׁבָּת?
תִּיבְּעֵי לְמַאן דְּאָמַר מַעֲרִימִין. תִּיבְּעֵי לְמַאן דְּאָמַר אֵין מַעֲרִימִין.
תִּיבְּעֵי לְמַאן דְּאָמַר מַעֲרִימִין בִּדְלֵיקָה: הָתָם הוּא דְּאִי לָא שָׁרֵית לֵיהּ אָתֵי לְכַבּוֹיֵי, אֲבָל הָכָא אִי לָא שָׁרֵית לֵיהּ לָא אָתֵי לְאַפּוֹקֵי.
אוֹ דִלְמָא, אֲפִילּוּ לְמַאן דְּאָמַר אֵין מַעֲרִימִין בִּדְלֵיקָה, הָתָם — דֶּרֶךְ הוֹצָאָה בְּכָךְ, אֲבָל הָכָא — אֵין דֶּרֶךְ הוֹצָאָה בְּכָךְ, אֵימָא שַׁפִּיר דָּמֵי. תֵּיקוּ.
מַתְנִי׳ הַקִּיטֵּעַ יוֹצֵא בְּקַב שֶׁלּוֹ — דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר,
are disqualified from marrying into the priesthood. The act renders a woman a zona. It is prohibited for a priest to marry her (Tosafot).
The Gemara rejects this: No, that is not necessarily so. Perhaps the reason for Shmuel’s father’s insistence was because he thought to prevent them from lying next to one another so that they would not become accustomed to sleeping with a foreign body, which could stimulate sexual desire.
And he made a ritual bath for them in the days of Nisan. This supports the opinion of Rav, as Rav said: When rain falls in the West, Eretz Yisrael, the great witness attesting to that fact is the Euphrates, as the water flow in the Euphrates increases after the rainy season. The rainfall in northern Babylonia, where the source of the Euphrates is located, is essentially parallel to the rainfall in Eretz Yisrael. The increased water flow of the Euphrates in the spring is the result of the rainfall in the winter. Shmuel’s father held that immersion in the Euphrates would not purify them. A river maintains its status as a river in terms of purification through immersion only if it is established that the rain water that fell would not exceed the naturally flowing spring water. In the halakhot of ritual baths, there are two manners of purification. The first is the immersion in a place where water is gathered, e.g., collected rainwater that does not flow and remains in place. The second is immersion in flowing waters in their natural state, e.g., a spring or a river. However, rainwater purifies only when it is collected; it does not purify when it is flowing.
And he disagrees with his son Shmuel, as Shmuel said: The river is blessed from its riverbed (ge’onim); the additional water in the river is not from rainfall but rather from subterranean sources. And this statement of Shmuel disagrees with another ruling that he himself issued, as Shmuel said: The water purifies when flowing only in the Euphrates during the days of Tishrei alone. Since rain does not fall in the summer, only then is it clear that the water is in fact river water.
We learned in the mishna: A woman may fasten her cloak on a stone, and on a nut, and on a coin, as long as she does not fasten her cloak with them ab initio on Shabbat. The Gemara asks: Didn’t you say in the first clause of this halakha in the mishna that a woman may fasten, indicating that she is permitted to do so even ab initio? How do you explain the contradiction? Abaye said: In the latter clause of the mishna we have arrived at the case of a coin, one of the examples cited in the mishna. The halakha with regard to a coin is the exception. Because a coin is set-aside from use on Shabbat, one might conclude that it may not be used at all; nevertheless, it is only prohibited to fasten the cloak on the coin ab initio on Shabbat itself.
Abaye raised a dilemma: What is the halakha with regard to a case where a woman employs artifice to circumvent the halakha and fastens her garment on a nut in order to take the nut out in a permissible fashion to her young child in the public domain on Shabbat?
The Gemara notes: This is a dilemma according to the one who said that one may employ artifice when there is a fire on Shabbat. One is permitted to wear several layers of garments to take them out of a burning house on Shabbat. And this is a dilemma according to the one who said that one may not employ artifice when there is a fire on Shabbat.
The Gemara elaborates: This is a dilemma according to the one who said that one may employ artifice when there is a fire on Shabbat, as the cases are distinct. Perhaps there, artifice is permitted because if you do not permit him to take the garments out of the burning house in that manner, he will come to extinguish the fire. However, here, if you do not permit the woman to employ artifice and take the nut out to her child in the public domain, she will not come to take it out.
Or perhaps, even according to one who said that one may not employ artifice in the case of a fire, there is a distinction between the cases. There, in the case of a fire, wearing garments is the typical manner in which one takes clothing out to the public domain. However, here, utilizing a nut as a button is not the typical manner in which one takes a nut out to the public domain. Since no Torah prohibition is violated by doing so, say that she may well employ artifice to take the nut out to her son. The Gemara concludes: Let this dilemma stand unresolved.
MISHNA: One with an amputated leg may go out on Shabbat with his wooden leg, as it has the legal status of a shoe; this is the statement of Rabbi Meir.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.