גדולה תשובה
שכזגדולה תשובה
ש"פ ויקרא ט"ל לפ"ק
גדולה תשובה1 שמביא רפואה לעולם2, ולכאורה צ"ל מה שייך רפואה לעולם, והלא רפואה אינו שייך כ"א למדבר או לבע"ח אבל כאן משמע שהרפואה היא לעולם מה שייך לעולם רפואה. והענין דהנה נת"ל3 שחולה הו"ע חולת אהבה4 אך יש עוד מין חולה והוא מ"ש כל מחלה5 אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני הוי' רפאיך ואמרז"ל מחלה זו מרה6, דהנה כתי' נופת תטופנה שפתי זרה7 ואחריתה מרה כלענה8 ואי' בזהר שקאי על ק"נ9, והנה מבואר בסש"ב דק"נ הוא מעורב טו"ר10 ומזה נמשך עשי' שהוא רובו ככולו רע רק מעט טוב מעורב בו ומזה הם התאוות היתר אשר אסרן התורה וראי' מבן סורר ומורה11 אמרה תורה ימות זכאי12, דהנה אי' במשנה13 מאימתי נעשה בן סורר ומורה משיאכל טרטימר בשר וישתה חצי לוג יין האיטלקי, ובאמת הרי אין זה איסר, שהרי מותר לאכול בשר ולשתות יין, אך הוא יתר מכפי המדה אמרה תורה ימות זכאי אף שהוא זכאי מ"מ ימות, הרי שתאוות היתר מלבד שהם אסורים מפני שיבוא לתאוות איסר הרי חייבה התורה עליהם מיתה, ואי' בחינוך14 מי שהוא רודף אחר תאוות היתר עובר על לאו דלא תתורו15 ובחיי16 מאריך בענין זה, ובאמת הרי צ"ל בהיפך וכמ"ש ותורתך בתוך מעי17 שאמר דוד א"ע כל מה שבתוך מעי הכל ע"פ דרכי18 התורה והנהגת פרישותו19 לא מה שירצה האדם יעשה אלא צ"ל פרישה, וזהו צדיק אוכל לשובע נפשו20 כמו א' שאוכל בעת שהוא שבע הרי אין בזה תאווה וכמו"כ צ"ל בכל הדברים שיהי' בלא תאווה.
שכחאך מי שהוא משוקע בתאוות היתר ה"ז חולה, וזהו שכ' גבי בשר [היתר] (איסר)21 והי' לכם לזרא22 ופירש"י לחרב והוא כמ"ש כאן חדה כחרב פיות23 שהוא מאבד, וזהו מחלה זו מרה והוא כמ"ש נופת תיטופנה שפתי זרה ואחריתה מרה כלענה, דהנה תי' מחלה יש בו ב' פי' א' ל' חולי ב' ל' מתיקות וכמו מחליא לי' לישבח24 וזהו שאי' במד'25 ע"פ והסיר ה' ממך כל חולי26 זה היצה"ר, ופי' המת"כ שהמד' מפרש ב' פי' בתיבת חולי ל' מחליא ול' חולאת, וי"ל זה על ב' דרכים א' ע"פ פשוט שהיצה"ר מסית ומדיח וממתק איך שטוב לו אך אחריתה מרה כלענה, ובאמת י"ל דהנה העונש בא לאחר זמן לא תיכף וזהו שתחלתו מתוק אך סופו כשבא העונש אז מר, ותי' מר הוא ב"פ ק"ך דהנה י"ש ק"כ צירופי' דשם אלקים28 והנה ע"ב צירופים הראשונים הם גבורות ממותקות, אך מ"ח צירופי' אחרונים28 הם גבו' בלתי ממותקות וכשמתחברים ק"ך צירופי' דנוגה עם ק"ך צירופי' דקדושה27 אז נעשים גבורות קשות להשמיד להרג ולאבד29, והסיר ה' ממך כל חולי אי' במד' ממך שהחולי הוא ממך30, דהנה אי' במד' משעה שא' הקב"ה31 ראה הנה נתתי32 לפניך את החיים ואת הטוב כו' לא ירדה טובה לעושה33 רעה ולא רעה לעושה טובה אלא טובה לעושה טובה כו' וא"כ הרי האדם בעצמו ממשיך זה.
ומ"מ אל יאמר נואש דהנה יש בכחו להפוך דהנה אי' בזהר שהוא כמשל זונה עם בן המלך34 דעיקר כוונת היצה"ר הוא שלא יעשה הרע, וזהו מ"ש בקהלת הוא ענין רע אשר נתן אלקים לבני אדם לענות בו35, רע הוא יצה"ר וכמ"ש כי יצר לב האדם רע מנעוריו36, וכמו בורא רע37, ראה נתתי לפניך כו' ואת הרע, אשר נתן אלקים לבנ"א כוח לענות בו ע"ד מלאך רע בע"כ יענה אמן38, וזהו ואהבת את ה' שכטאלקיך בכל לבבך בשני יצריך39 שגם היצה"ר יהי' לו אהבה לאלקות, והוא ע"י ההתבוננות שקודם לזה שמע ישראל הוא ביטול דיחו"ע40 איך שכולא קמי' כלא חשיב41 אך הנה"ב אינו שייך שיתפעל מהתבוננות דיחו"ע כ"א מהתבוננות דיחו"ת וזהו בשכמל"ו42 שכללות העולמות הם רק משם והארה בעלמא וההארה בטל לאלקות והנה"ב בעצם אינו רע43 ולכן אמרו במד' שהחולי ממך לכן אפשר להפוך אותו, וזהו כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך דמצרים הוא מצרים וגבולים44 והו"ע תאוות גשמים45 לא אשים עליך שנהפך היצה"ר, כי אני ה' רפאיך וצ"ל מאחר שלא אשים מה שייך רפואה, הגם שי"ל מפני שאני ה' רפאיך לכן לא אשים, לפ"ז אינו שייך לומר רפאיך דרופא משמע שעושה איזה פעולה, והענין דהנה רפאות תהי לשריך46 ואי' במאור עינים מהר"ן ז"ל47 שקאי על מאמר המין שחלק בין פלגא דלעילא לפלגא דלתתא48 והשיב לו שאין חילוק וזהו שכ' רפאות כו' שפלגא דלתתא יהי' כמו פלגא דלעילא.
וביאור הענין דהנה כתי' משם יפרד49 דמשם התחלות הפירוד דהנה כתי' קודם לזה ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן ונהרא מכיפי' מיבריך51 והוא יש שהוא השגה והבנה50 אבל ומעיין מבית ה' יוצא52 והשקה את נחל השיטים מעיין הוא אין דחכ'53 שיש בכוחו להשקות הנחל השיטים שהוא ל' שטות54 כמ"ש שטו העם ולקטו55, וכמו אין אדם עובר עבירה56 אא"כ נכנס בו רוח שטות, וע"י בחי' אין הוא שלנהפוך, וכח זה יש בתורה ג"כ דכתי' ועשו ארון עצי שיטים57 ולמה הי' מעצי שיטים להורות שיש כח בתורה להפוך השטות ג"כ, וזהו אם פגע בך מנוול זה ופירש"י זה היצה"ר58 משכהו לבהמ"ד אפי' אם אבן הוא נמוח, דתורה הוא מים59 ומים ממחה את האבן, וזהו בראתי יצה"ר בראתי תורה תבלין60 כמו התבלין נותנין טעם בהמאכל כמו"כ התורה מהפך היצה"ר, וזהו כי אני רפאיך שפלגא דלתתא יהי' כמו פלגא דלעילא שלא יהי' נפרד כ"כ, דנפרד הוא גרע מנבדל דאי' במד'61 ע"פ הפרד נא מעלי62 הבדל אכ"כ63 אלא הפרד כמ"ש כסוס כפרד64 שהוא ענין אחר לגמרי, וזהו רפאיך שלא יהי' נפרד כ"כ, ובעבודה הו"ע פגם הברית שיהי' נטירת הברית, ולפ"ז אינו סותר כלל אף דכל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך היינו התאוות היתר אך הקרומא דפסיק במעי' דבר נש65 זה ישנו באדם וזהו הרפואה שלא יהי' נפרד כ"כ.
וזהו גדולה תורה66 שמביאה רפואה לעולם, דהנה ראה נתתי לפניך את החיים ואת הטוב ואת המות ואת הרע והוא כמ"ש יהי רקיע ויהי מבדיל67 בין מים למים, הנה המים אשר מעל לרקיע הוא מקור על חיים טובים ומים שמתחת לרקיע הוא מקור על כל דברים הווים ונפסדים, דבתחילה הי' מים במים68, מים העליונים לא היו בתכלית העילוי ומים התחתונים לא הי' מקור על גשמיות, אבל אחר ההבדלה מים העליונים הם מקור חיים טובים ומ"ת הם מקור כל דבר הווה ונפסד עד שנעשה חול ל' חולין עד שנעשה ממשלת ק"נ דעולם הוא היתר וזהו תאוות היתר ה"ה קרובים דתחילת הבריאה הי' שלא יהי' ממשלת ק"נ וזהו בראשית ברא ל' בריאה ול' בריאות69 וכמ"ש ובראך יעקב70 ל' בריאות, וזהו ויניחהו בג"ע71 לעבדה ולשמרה מה שעכשיו הוא עבודה72 אז הי' שם העבודה, דתחילת הבריאה הי' באופן שיומשך המשכת אלקות ולא יהי' ממשלת ק"נ, אך לאחר חטא עה"ד כתי' וכי תאוה הוא לעינים73 ונחמד העץ למאכל74 אז התחילו התאוות וזהו חולי, הגם שאמרז"ל אלה שלאתולדות השמים וארץ בהבראם שהם חזקים כיום הבראם75, אך הרי באמת חסרו ו' דברים76 וחסרון ה"ז חולי, ואין סתירה למה שא' שהם חזקים כו' דשמים וארץ שישנם הם חזקים אבל מה שחסר חסר, וזהו חולי זהו שארז"ל גדולה תשובה שמביא רפואה לעולם, דתשובה הוא בא"א77 וכתי' וארוכתך מהרה תצמח78 שנמשך ארוכה ורפואה שיהי' כמו בשבת, דהנה בתחילת הבריאה לא הי' חול רק אחר חטא עה"ד אז הי' שבת וניכר שמה שקדם לו הי' חול, ושבת אז הרע שבנוגה79 נדחה לגמרי והרע80 נכלל ונתעלה בקדושה, וזהו"ע הרפואה ששת יומין דחול יהיו כמו שבת, וזהו גדולה תשובה שמביא רפואה לעולם דתחילת הבריאה הי' שלא יהי' ממשלת ק"נ אך בחטא עה"ד יש ממשלה לק"נ וצריכים רפואה שיהי' כמו שבת, וזהו ע"י תשובה הוא בא"א והוא כמ"ש וארוכתך מהרה תצמח כו'.
מיתה ורע81, רע הוא תאוות היתר, ומיתה הוא תאוות איסור אשר שרשן מז' מלכין קדמין82.
הערות
עמוד שכז
- 1. גדולה תשובה : הנחת כ"ק אדמו"ר מהורש"ב ממאמר ד"ה: ”ואמנם יש עוד בחי' חולה" שנדפס לעיל בחלק המאמרים. וש"נ. בהכותרת כאן נרשם: ט"ל — אוצ"ל: תר"ם.
- 2. גדולה תשובה שמביא רפואה לעולם : ראה יומא פו, סע"א.
- 3. נת"ל : בהנחה שלפנ"ז ד"ה סמכוני באשישות.
- 4. חולת אהבה : שה"ש ב, ה.
- 5. כל המחלה : בשלח טו, כו.
- 6. מחלה זו מרה : ב"מ קז, ב.
- 7. נופת תטופנה שפתי זרה : משלי ה, ג.
- 8. ואחריתה מרה כלענה : שם ה, ד.
- 9. שקאי על ק"נ : זהר ויקהל רג, ב.
- 10. בסש"ב דק"נ הוא מעורב טו"ר : פ"ז.
- 11. מבן סורר ומורה : תצא כא, כ.
- 12. אמרה תורה ימות זכאי : סנהדרין עא, ב (במשנה — ראה בשנויי נוסחאות במשניות שם).
- 13. אי' במשנה : ראה סנהדרין ע, א.
- 14. בחינוך : מצוה שפז.
- 15. לאו דלא תתורו : שלח טו, לט.
- 16. ובחיי : ר"פ קדושים.
- 17. ותורתך בתוך מעי : תהלים מ, ט.
- 18. דרכי : אולי כצ"ל.
- 19. פרישותו : אולי כצ"ל.
- 20. צדיק אוכל לשובע נפשו : משלי יג, כה. ראה לעיל (בחלק המאמרים) מאמר ד"ה ואמנם כו' חולה כאן הערה 13.
עמוד שכח
- 21. [היתר] (איסר) : אולי כן נאמר ע"י כ"ק אדמו"ר מהר"ש. והוסיף כ"ק אדמו"ר מהורש"ב המוסגרים.
- 22. והי' לכם לזרא : בהעלותך יא, כ.
- 23. חדה כחרב פיות : המשך הכתוב ואחריתה מרה כלענה — משלי ה, ד.
- 24. מחליא לי' לישבח : ראה ע"ז לט, א. מת"כ לשמו"ר פמ"ג, ג.
- 25. שאי' במד' : ויק"ר פט"ז, ח.
- 26. והסיר ה' ממך כל חולי : עקב ז, טו.
- 28. ק"כ צירופי' דשם אלקים : ראה לעיל הנחה ד"ה סמכוני באשישות ובהערה 73.
- 28. מ"ח צירופי' אחרונים : ראה לקמן הנחה ד"ה גן נעול הב' ובהערה 50.
- 27. מר הוא ב"פ ק"ך. . דקדושה : ראה לעיל (בחלק המאמרים) מאמר ד"ה ואמנם כו' חולה כאן הערה 23.
- 29. להשמיד להרג ולאבד : אסתר ג, יג.
- 30. והסיר. . הוא ממך : עקב ז, טו. ויק"ר פט"ז, ח. ראה גם אוה"ת עקב ס"ע תקיא ואילך.
- 31. משעה שא' הקב"ה : ראה איכ"ר פ"ג אות מ. דב"ר פ"ד, ג. סה"מ תרל"ו ח"ב ע' רסט (ומציין לשינויים). המשך תער"ב ח"ג ס"ע א'תכט ואילך.
- 32. ראה הנה נתתי : נצבים ל, טו [בהוספת תיבת הנה ובהשמטת תיבת היום].
- 33. לעושה : אולי כצ"ל.
- 34. כמשל זונה עם בן המלך : ראה גם לעיל (בחלק המאמרים) המשך זאת חנוכת המזבח פ"ב ובהערה 31.
- 35. הוא ענין. . לענות בו : קהלת א, יג [בהוספת תיבת אשר. ושם: האדם].
- 36. כי יצר לב האדם רע מנעוריו : נח ח, כא. סוכה נב, א.
- 37. בורא רע : ע"פ ישעי' מה, ז.
- 38. מלאך רע בע"כ יענה אמן : שבת קיט, ב.
עמוד שכט
- 39. ואהבת. . בשני יצריך : ואתחנן ו, ה ובספרי שם. ברכות נד, ב במשנה. ראה מאמרי אדה"א בראשית ע' שסג ואילך. שערי אורה ו, א הערה 9. לעיל (בחלק המאמרים) המשך זאת חנוכת המזבח פט"ז.
- 40. שמע ישראל. . דיחו"ע : ואתחנן ו, ד. זהר בראשית יח, ב. ראה תו"א שבהערה 42.
- 41. שכולא קמי' כלא חשיב : ראה זהר בהקדמה יא, ב. ראשית חכמה שער היראה ש"א, פ"ז [ז, רע"א]. מאמרי אדה"ז תקס"ו ע' שמא. מאמרי אדה"א דברים ח"ב ע' תרנג.
- 42. דיחו"ת וזהו בשכמל"ו : זהר בראשית יח, ב. פסחים נו, א. ראה תו"א ויקהל קטו, ב.
- 43. והנה"ב בעצם אינו רע : ראה לעיל (בחלק המאמרים) המשך זאת חנוכת המזבח פ"ב.
- 44. דמצרים הוא מצרים וגבולים : ראה תו"א יתרו עא, ג.
- 45. דמצרים. . תאוות גשמים : ראה גם לקו"ת בהעלותך לג, א. חוקת סא, ג.
- 46. רפאות תהי לשריך : משלי ג, ח.
- 47. במאור עינים מהר"ן ז"ל : בספר מאור עינים מהרב מנחם נחום מטשארנביל פ' בשלח עה"פ ויאמר אם שמוע תשמע בסופו. ראה גם אוה"ת משלי כרך א ע' תקנב.
- 48. מאמר המין. . לפלגא דלתתא : ראה סנהדרין לט, א.
- 49. משם יפרד : בראשית ב, י [ושם: ומשם].
- 51. ונהרא מכיפי' מיבריך : שבת סה, ב. ראה גם לקו"ת שה"ש לט, א ואילך. אמ"ב שער התפילין קכא, סע"ג ואילך.
- 50. ונהר יוצא מעדן. . השגה והבנה : בראשית ב, י. ראה תו"א משפטים עה, ד: כמ"ש בזהר פ' אמור [צט, א].
- 52. ומעיין מבית ה' יוצא : יואל ד, יח.
- 53. מעיין. . דחכ' : ראה זהר בא מב, ב. מאמרי אדה"א דברים ח"ג ע' תתצב. וש"נ. שה"א צ, א הערה 12.
- 54. השיטים. . שטות : ראה סנהדרין קו, א. במדב"ר פ"כ, כב. תנחומא שם טז.
- 55. שטו העם ולקטו : בהעלותך יא, ח. ראה לקו"ת שה"ש לט, ב. אוה"ת חוקת ע' תשצו. כרך ה' ע' א'תרכה [ובמהדורת תשנ"ח ע' 17].
- 56. אין אדם עובר עבירה : סוטה ג, א. ראה מאמרי אדה"א דברים ח"ב ע' תרמה. וש"נ. לקמן הנחה ד"ה צאינה וראינה על יד הערה 76 ואילך.
עמוד של
- 57. ועשו ארון עצי שטים : תרומה כה, י. ראה לעיל (בחלק המאמרים) מאמר ד"ה ואמנם כו' חולה כאן הערה 58.
- 58. אם פגע. . היצה"ר : ראה סוכה נב, ב וברש"י שם.
- 59. דתורה הוא מים : ראה סוכה וברש"י שם. תניא פ"ד ובמ"מ הגהות והע"ק לשם.
- 60. בראתי יצה"ר. . תבלין : ראה קדושין ל, ב.
- 61. דאי' במד' : ראה ב"ר פמ"א, ו.
- 62. הפרד נא מעלי : לך יג, ט.
- 63. אכ"כ : אין כתיב כאן.
- 64. כמ"ש כסוס כפרד : ראה מתנות כהונה שם — תהלים לב, ט. ראה קונט' עה"ח ע' 23.
- 65. הקרומא דפסיק במעי' דבר נש : ראה זהר בראשית לב, ב.
- 66. תורה : אוצ"ל: תשובה.
- 67. יהי [אולי כצ"ל] רקיע ויהי מבדיל : בראשית א, ו [בדילוג]. ראה לק"ת ואתחנן יא, ב.
- 68. דבתחלה הי' מים במים : ראה ב"ר פ"ה, ב. שה"א נג, ב הערה 16. לעיל (בחלק המאמרים) מאמר ד"ה כמגדל דוד צוארך בתחלתו.
- 69. ברא. . בריאות : ראה גם לעיל (בחלק המאמרים) מאמר ד"ה ואמנם כו' חולה כאן הערה 77.
- 70. ובראך יעקב : ישעי' מג, א [ושם: בראך]. ראה גם לעיל שם על יד הערה 78.
- 71. ויניחהו בג"ע : בראשית ב, טו.
- 72. עבודה : אוצ"ל: שכר.
- 73. וכי תאוה הוא לעינים : בראשית ג, ו.
- 74. למאכל : שם: טוב העץ למאכל. . וכי תאוה. . העץ להשכיל — ראה גם מאמרי אדה"א דברים ח"ב ע' תרצב.
עמוד שלא
- 75. אלה תולדות. . כיום הבראם : בראשית ב, ד. ראה לעיל (בחלק המאמרים) מאמר ד"ה ואמנם כו' חולה כאן הערה 81.
- 76. חסרו ו' דברים : ראה ב"ר פי"ב, ו. לקמן ח"ב (בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) הנחה ד"ה ובחודש השביעי על יד הערה 62: ה' דברים. לעיל (בחלק המאמרים) מאמר ד"ה ואמנם כו' חולה כאן הערה 84.
- 77. דתשובה הוא בא"א : ראה לעיל (בחלק המאמרים) מאמר ד"ה ואמנם כו' חולה כאן הערה 80.
- 78. וארוכתך מהרה תצמח : ישעי' נח, ח.
- 79. ושבת אז הרע שבנוגה : ראה לעיל (בחלק המאמרים) מאמר ד"ה ואמנם כו' חולה כאן ובהערה 64.
- 80. והרע : אוצ"ל: והטוב.
- 81. מיתה ורע. . מלכין קדמין : נרשם באותיות קטנות לאחרי המאמר.
- 82. מז' מלכין קדמין : ראה גם לעיל (בחלק המאמרים) המשך מצה זו הערה 1623.
מתנות כהונה על שמות רבה מ״ג:ג׳ - הטקסט מספריא
חלוי. מתיקות כד"א חורפיה מחליא ליה:
אמור כך. פירושו הקב"ה אמר למשה כה תאמר כשתרצה להתפלל וכדלקמן:
עשה את המר כו'. כלומר מחול נא חטאתם והניח מרירת הרוגז. [וכל זה מבואר בפר' עקב]:
היה הדבר מסורת כו'. כלומר היה שומר את הדבר בלבו:
ולא עשה. כלומר לא עכב אלא מיד כשבאו כו':
[ה"ג רבש"ע] בקשת. פירושו לשון תמיה:
חלי מרירתן. פירושו המתק המרירות כמו שפירש לעיל:
שמות רבה מ״ג:ג׳ - הטקסט מספריא
דָּבָר אַחֵר, וַיְחַל משֶׁה, רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי נְחֶמְיָה וְרַבָּנָן, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, חָלָה משֶׁה כְּשֶׁעָשוּ אוֹתוֹ מַעֲשֶׂה. רַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר, מַהוּ וַיְחַל משֶׁה, שֶׁהִכְנִיס לֵאלֹהִים כְּמִין דּוֹרוֹן, וְאֵין הַלָּשׁוֹן הַזֶּה אֶלָּא לְשׁוֹן דּוֹרוֹן, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר (תהלים מה, יג): וּבַת צֹר בְּמִנְחָה פָּנַיִךְ יְחַלּוּ וגו'. וְכֵן (מלאכי א, ט): וְעַתָּה חַלּוּ נָא פְנֵי אֵל וגו'. וְרַבָּנָן אָמְרִין, מַהוּ וַיְחַל משֶׁה, עָשָׂה אֶת הַמַּר מָתוֹק, וַיְחַל לְשׁוֹן חִלּוּי, כֵּיצַד, אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי חִיָּא בַּר אָדָא דְּיָפוֹ בְּשֵׁם רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן, כֵּיוָן שֶׁבָּאוּ יִשְׂרָאֵל לְמָרָה, מַה כְּתִיב שָׁם (שמות טו, כג): וַיָּבֹאוּ מָרָתָה, הִתְחִיל משֶׁה מְהַרְהֵר בְּלִבּוֹ וְאָמַר הַמַּיִם הַלָּלוּ לָמָּה נִבְרְאוּ מַה הֲנָיָה יֵשׁ לָעוֹלָם בָּהֶן, מוּטָב הָיָה אִלּוּ לֹא נִבְרְאוּ, יָדַע הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מָה הָיָה מְחַשֵּׁב בְּלִבּוֹ, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֹא תֹאמַר כֵּן, וְלֹא מַעֲשֵׂי יָדַי הֵן, יֵשׁ דָּבָר בָּעוֹלָם שֶׁלֹא נִבְרָא לְצֹרֶךְ, אֶלָּא אֲנִי מְלַמֶּדְךָ הֵיאַךְ תְּהֵא אוֹמֵר, אֱמֹר כָּךְ עֲשֵׂה אֶת הַמַּר מָתוֹק. וּמִנַּיִן שֶׁלִּמְּדוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִהְיוֹת אוֹמֵר כָּךְ, רְאֵה מַה כְּתִיב (שמות טו, כה); וַיִּצְעַק אֶל ה' וַיּוֹרֵהוּ ה' עֵץ, וַיַּרְאֵהוּ אֵין כְּתִיב כָּאן אֶלָּא וַיּוֹרֵהוּ, אֵין וַיּוֹרֵהוּ אֶלָּא לְשׁוֹן לִמּוּד, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ד, ד); וַיֹּרֵנִי וַיֹּאמֶר לִי, וּכְתִיב (שמות לה, לד): וּלְהוֹרֹת נָתַן בְּלִבּוֹ. הָיָה הַדָּבָר מָסֹרֶת בְּיַד משֶׁה וְלֹא עָשָׂה, וְלָמָּה עָשָׂה אֶלָּא כֵּיוָן שֶׁבָּאוּ יִשְׂרָאֵל לַמִּדְבָּר וּבִקֵּשׁ הָאֱלֹהִים לְכַלּוֹתָן אָמַר לוֹ משֶׁה, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם בִּקַּשְׁתָּ לְאַבֵּד אֶת יִשְׂרָאֵל, מְכַלֶּה אַתָּה אוֹתָם מִן הָעוֹלָם, לֹא כָךְ אָמַרְתָּ לִי בְּמָרָה הֱוֵי מִתְפַּלֵּל וֶאֱמֹר עֲשֵׂה אֶת הַמַּר מָתוֹק, וְאַף עַכְשָׁו חַלִּי מְרִירָתָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל וְרַפֵּא אוֹתָן, הֱוֵי: וַיְחַל משֶׁה. אָמַר רַבִּי אָבִין בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי בַּר פְּרָטָא בִּימֵי משֶׁה הָיָה לָנוּ מִי שֶׁיְחַלֶּה הַמְרִירוּת שֶׁלָּנוּ, הֱוֵי: וַיְחַל משֶׁה, אֲבָל בִּימֵי דָנִיֵּאל לֹא הָיָה לָנוּ מִי שֶׁיְחַלֶּה הַמְּרִירוּת, שֶׁנֶּאֱמַר (דניאל ט, יג): וְלֹא חִלִּינוּ אֶת פְּנֵי ה' אֱלֹהֵינוּ.
ויקרא רבה ט״ז:ח׳ - הטקסט מספריא
אָמַר רַבִּי אַחָא מֵאָדָם יְהֵא שֶׁלֹּא יָבוֹאוּ חֳלָיִים עָלָיו, מַאי טַעְמָא דְּאָמַר רַב אַחָא (דברים ז, טו): וְהֵסִיר ה' מִמְּךָ כָּל חֹלִי, מִמְךָ הוּא שֶׁלֹּא יָבוֹאוּ חֳלָיִים עָלֶיךָ. רַבִּי אָבִין אָמַר זֶה יֵצֶר הָרָע שֶׁתְּחִלָּתוֹ מָתוֹק וְסוֹפוֹ מָר. רַבִּי תַּנְחוּמָא בְּשֵׁם רַבִּי אֶלְעָזָר וְרַבִּי מְנַחֲמָא בְּשֵׁם רַב אָמַר: וְהֵסִיר ה' מִמְּךָ כָּל חֹלִי, זוֹ עַיִן. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרַבִּי אֶלְעָזָר תִּשְׁעִים וְתִשְׁעָה בְּעַיִן וְאֶחָד בִּידֵי שָׁמָיִם. רַב וְרַבִּי חֲנִינָא, רַב כְּדַעְתֵּיהּ דְּאָמַר תִּשְׁעִים וְתִשְׁעָה בְּעַיִן וְאֶחָד בִּידֵי שָׁמַיִם, וְרַבִּי חֲנִינָא כְּדַעְתֵּיהּ, דְּרַבִּי חֲנִינָא וְרַבִּי נָתָן אָמְרֵי תַּרְוַיְיהוּ תִּשְׁעִים וְתִשְׁעָה בְּצִנָּה וְאֶחָד בִּידֵי שָׁמַיִם. רַב עַל דַּהֲוָה שָׁרֵי בְּבָבֶל דַּהֲוָה עֵינָא בִּישָׁא שְׁכִיחָא, רַבִּי חֲנִינָא עַל דַּהֲוָה שָׁרֵי בְּצִפּוֹרִי וַהֲוָה תַּמָּן צִנָּתָא. אַנְטוֹנִינוּס אָמַר לְרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ צַלֵּי עָלַי, אָמַר לוֹ תִּשְׁתְּזֵיב מִן צִנָּתָא. אָמַר לֵיהּ יַתִּיר חָדָא כְּסוּ וְצִנָּתָא אָזְלַת, אָמַר לֵיהּ תִּשְׁתְּזֵיב מִן שְׁרָבָא, אָמַר לֵיהּ הָא כַּדּוּ צַלֵּי עָלַי, דִּכְתִיב (תהלים יט, ז): וְאֵין נִסְתָּר מֵחַמָּתוֹ. רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּרַבִּי נַחְמָן בְּשֵׁם רַבִּי נָתָן אָמַר תִּשְׁעִים וְתִשְׁעָה בַּשָּׁרָב וְאֶחָד בִּידֵי שָׁמָיִם. רַבָּנָן אָמְרִין תִּשְׁעִים וְתִשְׁעָה בִּפְשִׁיעָה וְאֶחָד בִּידֵי שָׁמָיִם.
דברים רבה ד׳:ג׳ - הטקסט מספריא
דָּבָר אַחֵר, רְאֵה אָנֹכִי אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר מִשֶּׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הַדָּבָר הַזֶּה בְּסִינַי, בְּאוֹתָהּ שָׁעָה (איכה ג, לח): מִפִּי עֶלְיוֹן לֹא תֵצֵא הָרָעוֹת וְהַטּוֹב, אֶלָּא מֵאֵלֶיהָ הָרָעָה בָּאָה עַל עוֹשֵׂי הָרָעָה, וְהַטּוֹבָה בָּאָה עַל עוֹשֵׂי הַטּוֹבָה. דָּבָר אַחֵר, אָמַר רַבִּי חַגַּי וְלֹא עוֹד שֶׁנָּתַתִּי לָכֶם שְׁתֵּי דְרָכִים, אֶלָּא שֶׁנִּכְנַסְתִּי לִפְנִים מִשּׁוּרַת הַדִּין וְאָמַרְתִּי לָכֶם (דברים ל, יט): וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים.
שבת ס״ה ב - הטקסט מספריא
פְּסוּלוֹת לַכְּהוּנָּה.
לָא — סָבַר כִּי הֵיכִי דְּלָא לֵילְפָן גּוּפָא נוּכְרָאָה.
וְעָבֵיד לְהוּ מִקְוֶה בְּיוֹמֵי נִיסָן, מְסַיַּיע לֵיהּ לְרַב, דְּאָמַר רַב: מִטְרָא בְּמַעְרְבָא סָהֲדָא רַבָּה פְּרָת. סָבַר, שֶׁלֹּא יִרְבּוּ הַנּוֹטְפִין עַל הַזּוֹחֲלִין.
וּפְלִיגָא דִּשְׁמוּאֵל. דְּאָמַר שְׁמוּאֵל: נַהֲרָא מִכֵּיפֵיהּ מִיבָּרַךְ. וּפְלִיגָא דִּידֵיהּ אַדִּידֵיהּ, דְּאָמַר שְׁמוּאֵל: אֵין הַמַּיִם מְטַהֲרִין בְּזוֹחֲלִין אֶלָּא פְּרָת בְּיוֹמֵי תִשְׁרֵי בִּלְבַד.
פּוֹרֶפֶת עַל הָאֶבֶן כּוּ׳. וְהָאָמְרַתְּ רֵישָׁא ״פּוֹרֶפֶת״? אָמַר אַבָּיֵי: סֵיפָא אֲתָאן לְמַטְבֵּעַ.
בָּעֵי אַבָּיֵי: אִשָּׁה מַהוּ שֶׁתַּעֲרִים וְתִפְרוֹף עַל הָאֱגוֹז לְהוֹצִיא לִבְנָהּ קָטָן בְּשַׁבָּת?
תִּיבְּעֵי לְמַאן דְּאָמַר מַעֲרִימִין. תִּיבְּעֵי לְמַאן דְּאָמַר אֵין מַעֲרִימִין.
תִּיבְּעֵי לְמַאן דְּאָמַר מַעֲרִימִין בִּדְלֵיקָה: הָתָם הוּא דְּאִי לָא שָׁרֵית לֵיהּ אָתֵי לְכַבּוֹיֵי, אֲבָל הָכָא אִי לָא שָׁרֵית לֵיהּ לָא אָתֵי לְאַפּוֹקֵי.
אוֹ דִלְמָא, אֲפִילּוּ לְמַאן דְּאָמַר אֵין מַעֲרִימִין בִּדְלֵיקָה, הָתָם — דֶּרֶךְ הוֹצָאָה בְּכָךְ, אֲבָל הָכָא — אֵין דֶּרֶךְ הוֹצָאָה בְּכָךְ, אֵימָא שַׁפִּיר דָּמֵי. תֵּיקוּ.
מַתְנִי׳ הַקִּיטֵּעַ יוֹצֵא בְּקַב שֶׁלּוֹ — דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר,
are disqualified from marrying into the priesthood. The act renders a woman a zona. It is prohibited for a priest to marry her (Tosafot).
The Gemara rejects this: No, that is not necessarily so. Perhaps the reason for Shmuel’s father’s insistence was because he thought to prevent them from lying next to one another so that they would not become accustomed to sleeping with a foreign body, which could stimulate sexual desire.
And he made a ritual bath for them in the days of Nisan. This supports the opinion of Rav, as Rav said: When rain falls in the West, Eretz Yisrael, the great witness attesting to that fact is the Euphrates, as the water flow in the Euphrates increases after the rainy season. The rainfall in northern Babylonia, where the source of the Euphrates is located, is essentially parallel to the rainfall in Eretz Yisrael. The increased water flow of the Euphrates in the spring is the result of the rainfall in the winter. Shmuel’s father held that immersion in the Euphrates would not purify them. A river maintains its status as a river in terms of purification through immersion only if it is established that the rain water that fell would not exceed the naturally flowing spring water. In the halakhot of ritual baths, there are two manners of purification. The first is the immersion in a place where water is gathered, e.g., collected rainwater that does not flow and remains in place. The second is immersion in flowing waters in their natural state, e.g., a spring or a river. However, rainwater purifies only when it is collected; it does not purify when it is flowing.
And he disagrees with his son Shmuel, as Shmuel said: The river is blessed from its riverbed (ge’onim); the additional water in the river is not from rainfall but rather from subterranean sources. And this statement of Shmuel disagrees with another ruling that he himself issued, as Shmuel said: The water purifies when flowing only in the Euphrates during the days of Tishrei alone. Since rain does not fall in the summer, only then is it clear that the water is in fact river water.
We learned in the mishna: A woman may fasten her cloak on a stone, and on a nut, and on a coin, as long as she does not fasten her cloak with them ab initio on Shabbat. The Gemara asks: Didn’t you say in the first clause of this halakha in the mishna that a woman may fasten, indicating that she is permitted to do so even ab initio? How do you explain the contradiction? Abaye said: In the latter clause of the mishna we have arrived at the case of a coin, one of the examples cited in the mishna. The halakha with regard to a coin is the exception. Because a coin is set-aside from use on Shabbat, one might conclude that it may not be used at all; nevertheless, it is only prohibited to fasten the cloak on the coin ab initio on Shabbat itself.
Abaye raised a dilemma: What is the halakha with regard to a case where a woman employs artifice to circumvent the halakha and fastens her garment on a nut in order to take the nut out in a permissible fashion to her young child in the public domain on Shabbat?
The Gemara notes: This is a dilemma according to the one who said that one may employ artifice when there is a fire on Shabbat. One is permitted to wear several layers of garments to take them out of a burning house on Shabbat. And this is a dilemma according to the one who said that one may not employ artifice when there is a fire on Shabbat.
The Gemara elaborates: This is a dilemma according to the one who said that one may employ artifice when there is a fire on Shabbat, as the cases are distinct. Perhaps there, artifice is permitted because if you do not permit him to take the garments out of the burning house in that manner, he will come to extinguish the fire. However, here, if you do not permit the woman to employ artifice and take the nut out to her child in the public domain, she will not come to take it out.
Or perhaps, even according to one who said that one may not employ artifice in the case of a fire, there is a distinction between the cases. There, in the case of a fire, wearing garments is the typical manner in which one takes clothing out to the public domain. However, here, utilizing a nut as a button is not the typical manner in which one takes a nut out to the public domain. Since no Torah prohibition is violated by doing so, say that she may well employ artifice to take the nut out to her son. The Gemara concludes: Let this dilemma stand unresolved.
MISHNA: One with an amputated leg may go out on Shabbat with his wooden leg, as it has the legal status of a shoe; this is the statement of Rabbi Meir.
במדבר רבה כ׳:כ״ב - הטקסט מספריא
וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בַּשִּׁטִּים (במדבר כה, א), הֲלָכָה, בִּזְכוּת כַּמָּה דְבָרִים נִגְאֲלוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם, שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ בִּזְכוּת אַרְבָּעָה דְּבָרִים נִגְאֲלוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם, שֶׁלֹא שִׁנּוּ אֶת שְׁמוֹתָן, שֶׁלֹא שִׁנּוּ אֶת לְשׁוֹנָם, וְלֹא גִלּוּ מִסְטוֹרִין שֶׁלָּהֶם, שֶׁמּשֶׁה אָמַר לָהֶם (שמות ג, כב): וְשָׁאֲלָה אִשָּׁה מִשְּׁכֶנְתָּהּ כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב, וְהָיָה הַדָּבָר הַזֶּה מֻפְקָד אֶצְלָם שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ וְלֹא גִּלָּה אֶחָד מֵהֶם לַמִּצְרִיִּים, וְלֹא נִפְרְצוּ בַּעֲרָיוֹת, שֶׁכֵּן כְּתִיב (שיר השירים ד, יב): גַּן נָעוּל אֲחֹתִי כַלָּה, אֵלּוּ הַזְּכָרִים, (שיר השירים ד, יב): גַּל נָעוּל מַעְיָן חָתוּם, אֵלּוּ הַבְּתוּלוֹת, תֵּדַע לָךְ שֶׁהֲרֵי אַחַת הָיְתָה וּפִרְסְמָהּ הַכָּתוּב (ויקרא כד, י): וַיֵּצֵא בֶּן אִשָּׁה יִשְׂרְאֵלִית. וְכָל אוֹתָן אַרְבָּעִים שָׁנָה לֹא סָרְחוּ בַּמִּדְבָּר עַד שֶׁבָּאוּ לַשִּׁטִּים, לְכָךְ כְּתִיב: וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בַּשִּׁטִּים וַיָּחֶל הָעָם לִזְנוֹת, שִׁטִּים שֶׁעָשׂוּ שְׁטוּת, (משלי ו, לב): נֹאֵף אִשָּׁה חֲסַר לֵב. וַיָּחֶל הָעָם לִזְנוֹת, יֵשׁ מַעְיָנוֹת שֶׁמְּגַדְּלִין גִּבּוֹרִים, וְיֵשׁ חַלָּשִׁים, וְיֵשׁ נָאִין, וְיֵשׁ מְכֹעָרִין, וְיֵשׁ צְנוּעִין, וְיֵשׁ שְׁטוּפִין בְּזִמָּה, וּמַעְיָן שִׁטִּים שֶׁל זְנוּת הָיָה, וְהוּא מַשְׁקֶה לִסְדוֹם, אַתָּה מוֹצֵא שֶׁאָמְרוּ (בראשית יט, ה): אַיֵּה הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר בָּאוּ אֵלֶיךָ הוֹצִיאֵם אֵלֵינוּ וגו', וּלְפִי שֶׁנִּתְקַלֵּל אוֹתוֹ מַעְיָן, עָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיַבְּשׁוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (יואל ד, יח): וּמַעְיָן מִבֵּית ה' יֵצֵא וְהִשְׁקָה אֶת נַחַל הַשִּׁטִּים, מִימוֹת אַבְרָהָם לֹא נִפְרַץ אֶחָד בִּזְנוּת, כֵּיוָן שֶׁבָּאוּ לַשִּׁטִּים וְשָׁתוּ מֵימָיו נִפְרְצוּ בִּזְּנוּת.
תניא, ליקוטי אמרים ד׳ - הטקסט מספריא
וְעוֹד יֵשׁ לְכָל נֶפֶשׁ אֱלֹהִית שְׁלֹשָׁה לְבוּשִׁים, שֶׁהֵם מַחֲשָׁבָה דִּבּוּר וּמַעֲשֶׂה שֶׁל תַּרְיַ״ג מִצְוֹת הַתּוֹרָה; שֶׁכְּשֶׁהָאָדָם מְקַיֵּים בְּמַעֲשֶׂה כָּל מִצְוֹת מַעֲשִׂיּוֹת, וּבְדִבּוּר הוּא עוֹסֵק בְּפֵירוּשׁ כָּל תַּרְיַ״ג מִצְוֹת וְהִלְכוֹתֵיהֶן, וּבְמַחֲשָׁבָה הוּא מַשִּׂיג כָּל מַה שֶּׁאֶפְשָׁר לוֹ לְהַשִּׂיג בִּפְשַׁט־רֶמֶז־דְּרוּשׁ־סוֹד הַתּוֹרָה – הֲרֵי כְּלָלוּת תַּרְיַ״ג אֵבְרֵי נַפְשׁוֹ מְלוּבָּשִׁים בְּתַרְיַ״ג מִצְוֹת הַתּוֹרָה.
וּבִפְרָטוּת, בְּחִינוֹת חָכְמָה־בִּינָה־דַּעַת שֶׁבְּנַפְשׁוֹ, מְלוּבָּשׁוֹת בְּהַשָּׂגַת הַתּוֹרָה שֶׁהוּא מַשִּׂיג בִּפְשַׁט־רֶמֶז־דְּרוּשׁ־סוֹד כְּפִי יְכוֹלֶת הַשָּׂגָתוֹ וְשֹׁרֶשׁ נַפְשׁוֹ לְמַעְלָה; וְהַמִּדּוֹת, שֶׁהֵן יִרְאָה וְאַהֲבָה וְעַנְפֵיהֶן וְתוֹלְדוֹתֵיהֶן – מְלוּבָּשׁוֹת בְּקִיּוּם הַמִּצְוֹת בְּמַעֲשֶׂה וּבְדִבּוּר, שֶׁהוּא תַּלְמוּד תּוֹרָה שֶׁכְּנֶגֶד כּוּלָּן.
כִּי הָאַהֲבָה הִיא שֹׁרֶשׁ כָּל רַמַ״ח מִצְוֹת עֲשֵׂה, וּמִמֶּנָּה הֵן נִמְשָׁכוֹת, וּבִלְעָדָהּ אֵין לָהֶן קִיּוּם אֲמִתִּי, כִּי הַמְּקַיְּמָן בֶּאֱמֶת הוּא הָאוֹהֵב אֶת שֵׁם ה׳ וְחָפֵץ לְדָבְקָה בּוֹ בֶּאֱמֶת, וְאִי אֶפְשָׁר לְדָבְקָה בּוֹ בֶּאֱמֶת, כִּי אִם בְּקִיּוּם רַמַ״ח פְּקוּדִין, שֶׁהֵם רַמַ״ח אֵבָרִין דְּמַלְכָּא כִּבְיָכוֹל, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּמָקוֹם אַחֵר. וְהַיִּרְאָה הִיא שֹׁרֶשׁ לְשַׁסַ״ה לֹא תַעֲשֶׂה, כִּי יָרֵא לִמְרוֹד בְּמֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא.
אוֹ יִרְאָה פְּנִימִית מִזּוֹ, שֶׁמִּתְבּוֹשֵׁשׁ מִגְּדוּלָּתוֹ, לַמְרוֹת עֵינֵי כְבוֹדוֹ וְלַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינָיו, כָּל תּוֹעֲבַת ה׳ אֲשֶׁר שָׂנֵא, הֵם הַקְּלִיפּוֹת וְסִטְרָא אָחֳרָא, אֲשֶׁר יְנִיקָתָם מֵהָאָדָם הַתַּחְתּוֹן וַאֲחִיזָתָם בּוֹ הוּא בְּשַׁסַ״ה מִצְוֹת לֹא תַעֲשֶׂה.
וְהִנֵּה, שְׁלֹשָׁה לְבוּשִׁים אֵלּוּ מֵהַתּוֹרָה וּמִצְוֹתֶיהָ, אַף שֶׁנִּקְרָאִים לְבוּשִׁים לְנֶפֶשׁ רוּחַ וּנְשָׁמָה עִם כָּל זֶה, גָּבְהָה וְגָדְלָה מַעֲלָתָם לְאֵין קֵץ וְסוֹף עַל מַעֲלַת נֶפֶשׁ רוּחַ וּנְשָׁמָה עַצְמָן, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּזֹּהַר, דְּאוֹרַיְיתָא וְקוּדְשָׁא־בְּרִיךְ־הוּא כּוּלָּא חַד, פֵּירוּשׁ: דְּאוֹרַיְיתָא, הִיא חָכְמָתוֹ וּרְצוֹנוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, וְהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא בִּכְבוֹדוֹ וּבְעַצְמוֹ – כּוּלָּא חַד, כִּי הוּא הַיּוֹדֵעַ וְהוּא הַמַּדָּע וְכוּ׳, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר לְעֵיל בְּשֵׁם הָרַמְבַּ״ם.
וְאַף דְּהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא נִקְרָא ״אֵין סוֹף״, וְלִגְדוּלָּתוֹ אֵין חֵקֶר, וְלֵית מַחֲשָׁבָה תְּפִיסָא בֵיהּ כְּלָל, וְכֵן בִּרְצוֹנוֹ וְחָכְמָתוֹ, כְּדִכְתִיב: ״אֵין חֵקֶר לִתְבוּנָתוֹ״, וּכְתִיב: ״הַחֵקֶר אֱלוֹהַּ תִּמְצָא״, וּכְתִיב: ״כִּי לֹא מַחְשְׁבוֹתַי מַחְשְׁבוֹתֵיכֶם״.
הִנֵּה עַל זֶה אָמְרוּ: ״בְּמָקוֹם שֶׁאַתָּה מוֹצֵא גְּדוּלָּתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, שָׁם אַתָּה מוֹצֵא עַנְוְתָנוּתוֹ״, וְצִמְצֵם הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא רְצוֹנוֹ וְחָכְמָתוֹ בְּתַרְיַ״ג מִצְוֹת הַתּוֹרָה וּבְהִלְכוֹתֵיהֶן, וּבְצֵרוּפֵי אוֹתִיּוֹת תּוֹרָה־נְבִיאִים־כְּתוּבִים, וּדְרָשׁוֹתֵיהֶן שֶׁבְּאַגָּדוֹת וּמִדְרְשֵׁי חֲכָמֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה.
בִּכְדֵי שֶׁכָּל הַנְּשָׁמָה אוֹ רוּחַ וָנֶפֶשׁ שֶׁבְּגוּף הָאָדָם, תּוּכַל לְהַשִּׂיגָן בְּדַעְתָּהּ, וּלְקַיְּימָן – כָּל מַה שֶּׁאֶפְשָׁר לְקַיֵּים מֵהֶן בְּמַעֲשֶׂה דִּבּוּר וּמַחֲשָׁבָה, וְעַל יְדֵי זֶה תִּתְלַבֵּשׁ בְּכָל עֶשֶׂר בְּחִינוֹתֶיהָ בִּשְׁלֹשָׁה לְבוּשִׁים אֵלּוּ.
וְלָכֵן נִמְשְׁלָה הַתּוֹרָה לְמַיִם; מַה מַּיִם יוֹרְדִים מִמָּקוֹם גָּבוֹהַּ לְמָקוֹם נָמוּךְ, כָּךְ הַתּוֹרָה יָרְדָה מִמְּקוֹם כְּבוֹדָהּ, שֶׁהִיא רְצוֹנוֹ וְחָכְמָתוֹ יִתְבָּרֵךְ, וְאוֹרַיְיתָא וְקוּדְשָׁא־בְּרִיךְ־הוּא כּוּלָּא חַד, וְלֵית מַחֲשָׁבָה תְּפִיסָא בֵיהּ כְּלָל.
וּמִשָּׁם נָסְעָה וְיָרְדָה בְּסֵתֶר הַמַּדְרֵגוֹת, מִמַּדְרֵגָה לְמַדְרֵגָה, בְּהִשְׁתַּלְשְׁלוּת הָעוֹלָמוֹת, עַד שֶׁנִּתְלַבְּשָׁה בִּדְבָרִים גַּשְׁמִיִּים וְעִנְיְינֵי עוֹלָם הַזֶּה, שֶׁהֵן רוֹב מִצְוֹת הַתּוֹרָה כְּכוּלָּם וְהִלְכוֹתֵיהֶן, וּבְצֵרוּפֵי אוֹתִיּוֹת גַּשְׁמִיּוֹת בִּדְיוֹ עַל הַסֵּפֶר, עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה סְפָרִים שֶׁבְּתוֹרָה נְבִיאִים וּכְתוּבִים. כְּדֵי שֶׁתְּהֵא כָּל מַחֲשָׁבָה תְּפִיסָא בָּהֶן, וַאֲפִילוּ בְּחִינַת דִּבּוּר וּמַעֲשֶׂה, שֶׁלְּמַטָּה מִמַּדְרֵגַת מַחֲשָׁבָה, תְּפִיסָא בָּהֶן וּמִתְלַבֶּשֶׁת בָּהֶן.
וּמֵאַחַר שֶׁהַתּוֹרָה וּמִצְוֹתֶיהָ מַלְבִּישִׁים כָּל עֶשֶׂר בְּחִינוֹת הַנֶּפֶשׁ וְכָל תַּרְיַ״ג אֵבָרֶיהָ מֵרֹאשָׁהּ וְעַד רַגְלָהּ, הֲרֵי כּוּלָּהּ צְרוּרָה בִּצְרוֹר הַחַיִּים אֶת ה׳ מַמָּשׁ, וְאוֹר ה׳ מַמָּשׁ מַקִּיפָהּ וּמַלְבִּישָׁהּ מֵרֹאשָׁהּ וְעַד רַגְלָהּ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: ״צוּרִי אֶחֱסֶה בּוֹ״, וּכְתִיב: ״כַּצִּנָּה רָצוֹן תַּעְטְרֶנּוּ״, שֶׁהוּא רְצוֹנוֹ וְחָכְמָתוֹ יִתְבָּרֵךְ הַמְלוּבָּשִׁים בְּתוֹרָתוֹ וּמִצְוֹתֶיהָ.
וְלָכֵן אָמְרוּ: ״יָפָה שָׁעָה אַחַת בִּתְשׁוּבָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים בָּעוֹלָם הַזֶּה מִכָּל חַיֵּי עוֹלָם הַבָּא״, כִּי עוֹלָם הַבָּא הוּא שֶׁנֶּהֱנִין מִזִּיו הַשְּׁכִינָה, שֶׁהוּא תַּעֲנוּג הַהַשָּׂגָה, וְאִי אֶפְשָׁר לְשׁוּם נִבְרָא, אֲפִילוּ מֵהָעֶלְיוֹנִים, לְהַשִּׂיג, כִּי אִם אֵיזוֹ הֶאָרָה מֵאוֹר ה׳, וְלָכֵן נִקְרָא בְּשֵׁם ״זִיו הַשְּׁכִינָה״; אֲבָל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא בִּכְבוֹדוֹ וּבְעַצְמוֹ – לֵית מַחֲשָׁבָה תְּפִיסָא בֵיהּ כְּלָל, כִּי אִם כַּאֲשֶׁר תְּפִיסָא וּמִתְלַבֶּשֶׁת בַּתּוֹרָה וּמִצְוֹתֶיהָ, אֲזַי הִיא תְּפִיסָא וּמִתְלַבֶּשֶׁת בְּהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מַמָּשׁ, דְּאוֹרַיְיתָא וְקוּדְשָׁא־בְּרִיךְ־הוּא כּוּלָּא חַד.
וְאַף שֶׁהַתּוֹרָה נִתְלַבְּשָׁה בִּדְבָרִים תַּחְתּוֹנִים גַּשְׁמִיִּים – הֲרֵי זֶה כִּמְחַבֵּק אֶת הַמֶּלֶךְ דֶּרֶךְ מָשָׁל, שֶׁאֵין הֶפְרֵשׁ בְּמַעֲלַת הִתְקָרְבוּתוֹ וּדְבֵיקוּתוֹ בַּמֶּלֶךְ, בֵּין מְחַבְּקוֹ כְּשֶׁהוּא לָבוּשׁ לְבוּשׁ אֶחָד בֵּין שֶׁהוּא לָבוּשׁ כַּמָּה לְבוּשִׁים, מֵאַחַר שֶׁגּוּף הַמֶּלֶךְ בְּתוֹכָם.
וְכֵן אִם הַמֶּלֶךְ מְחַבְּקוֹ בִּזְרוֹעוֹ, גַּם שֶׁהִיא מְלוּבֶּשֶׁת תּוֹךְ מַלְבּוּשָׁיו, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: ״וִימִינוֹ תְחַבְּקֵנִי״, שֶׁהִיא הַתּוֹרָה שֶׁנִּתְּנָה מִיָּמִין, שֶׁהִיא בְּחִינַת חֶסֶד וּמַיִם:
בראשית רבה מ״א:ו׳ - הטקסט מספריא
וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל לוֹט אַל נָא תְהִי מְרִיבָה בֵּינִי וּבֵינֶךָ וגו' (בראשית יג, ח), רַבִּי עֲזַרְיָה בְּשֵׁם רַבִּי יְהוּדָה בֶּן רַבִּי סִימוֹן אָמַר כְּשֵׁם שֶׁהָיָה רִיב בֵּין רוֹעֵי אַבְרָם וּבֵין רוֹעֵי לוֹט כָּךְ הָיָה רִיב בֵּין אַבְרָם לְלוֹט, הֲדָא הוּא דִכְתִיב וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל לוֹט אַל נָא תְהִי מְרִיבָה בֵּינִי וּבֵינֶךָ וגו', וְכִי אַחִים הָיוּ, אֶלָּא שֶׁהָיָה קְלַסְתֵּר פָּנָיו דּוֹמֶה לוֹ. (בראשית יג, ט): הֲלֹא כָל הָאָרֶץ לְפָנֶיךָ הִפָּרֶד נָא מֵעָלָי, אָמַר רַבִּי חֶלְבּוֹ הִבָּדֵל נָא אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא הִפָּרֶד, מָה הַפִּרְדָּה הַזּוֹ אֵינָהּ קוֹלֶטֶת זֶרַע, כָּךְ אִי אֶפְשָׁר לְאוֹתוֹ הָאִישׁ לְהִתְעָרֵב בְּזַרְעוֹ שֶׁל אַבְרָהָם. (בראשית יג, ט): אִם הַשְׂמֹאל וְאֵימִנָה וְאִם הַיָּמִין וְאַשְׂמְאִילָה, אֲמַר לֵיהּ אִם אַתְּ לִשְׂמָאלָה אֲנָא לְדָרוֹמָה, וְאִם אֲנָא לְדָרוֹמָה אַתְּ לִשְׂמָאלָה. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן לִשְׁנֵי בְּנֵי אָדָם שֶׁהָיוּ לָהֶם שְׁתֵּי כּוּרִים, אֶחָד שֶׁל חִטִּים וְאֶחָד שֶׁל שְׂעוֹרִים, אֲמַר לֵיהּ אִם חִטַּיָּא דִידִי שְׂעָרֵי דִידָךְ, וְאִם שְׂעָרֵי דִידָךְ חִטַּיָּא דִידִי, מִן כָּל אֲתַר חִטַּיָּא דִידִי. כָּךְ אִם הַשְּׂמֹאל וְאֵימִנָה וְאִם הַיָּמִין וְאַשְׂמְאִילָה, אָמַר רַבִּי חֲנִינָא בַּר יִצְחָק וְאֶשְׂמֹאלָה אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא וְאַשְׂמְאִילָה, מִן כָּל אֲתַר אֲנָא מַשְׂמְאִיל לְהַהוּא גַבְרָא.
בראשית רבה ה׳:ב׳ - הטקסט מספריא
אֶל מָקוֹם אֶחָד, רַבִּי יוּדָן בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי וְרַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי יוּדָן בֶּן רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ מַיִם בְּמַיִם, וְאַתָּה אוֹמֵר אֶל מָקוֹם אֶחָד, אֶתְמְהָא. מָשָׁל לְעֶשֶׂר נוֹדוֹת נְפוּחוֹת מֻנָּחוֹת בִּטְרַקְלִין, נִצְרַךְ הַמֶּלֶךְ לִמְקוֹמָן, מָה הוּא עוֹשֶׂה לָהֶן, מַתִּירָן וּמוֹצִיא אֶת רוּחָן וּמְסַלְּקָן בְּזָוִית אֶחָד. כָּךְ דָּרַךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל מֵי בְרֵאשִׁית וְסִלְּקָן בְּיָם אוֹקְיָנוֹס, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (איוב יב, טו): הֵן יַעְצֹר בַּמַּיִם וְיִבָשׁוּ וגו' (איוב ט, ח): וְדוֹרֵךְ עַל בָּמֳתֵי יָם.
בראשית רבה י״ב:ו׳ - הטקסט מספריא
תּוֹלְדוֹת אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן כָּל תּוֹלְדוֹת שֶׁנֶּאֶמְרוּ בַּתּוֹרָה חֲסֵרִין בַּר מִן תְּרֵין (רות ד, יח): וְאֵלֶּה תּוֹלְדוֹת פָּרֶץ וגו' וְהָדֵין. וּמִפְּנֵי מָה אִינוּן חֲסֵרִין, רַבִּי יוּדָן בְּשֵׁם רַבִּי אָבִין אָמַר כְּנֶגֶד שִׁשָּׁה דְבָרִים שֶׁנִּטְּלוּ מֵאָדָם הָרִאשׁוֹן, וְאֵלּוּ הֵן: זִיווֹ, חַיָּיו, וְקוֹמָתוֹ, וּפְרִי הָאָרֶץ, וּפֵרוֹת הָאִילָן, וּמְאוֹרוֹת. זִיווֹ מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (איוב יד, כ): מְשַׁנֶּה פָנָיו וַתְּשַׁלְּחֵהוּ. חַיָּיו מִנַּיִן (בראשית ג, יט): כִּי עָפָר אַתָּה. קוֹמָתוֹ מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ג, ח): וַיִּתְחַבֵּא הָאָדָם וְאִשְׁתּוֹ. אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ בְּאוֹתָהּ הַשָּׁעָה גֻּזְעָה קוֹמָתוֹ שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן וְנַעֲשֵׂית שֶׁל מֵאָה אַמָּה. פְּרִי הָאִילָן וּפְרִי הָאָרֶץ מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ג, יז): אֲרוּרָה הָאֲדָמָה בַּעֲבוּרֶךָ. מְאוֹרוֹת, רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן רַבִּי יְהוּדָה אִישׁ כְּפַר עַכּוֹ אָמַר מִשֵּׁם רַבִּי מֵאִיר, אַף עַל פִּי שֶׁנִּתְקַלְּלוּ הַמְאוֹרוֹת מֵעֶרֶב שַׁבָּת, לֹא לָקוּ עַד מוֹצָאֵי שַׁבָּת. אַתְיָא כְּרַבָּנָן וְלָא אַתְיָא כְּרַבִּי יוֹסֵי, דְּאָמַר רַבִּי יוֹסֵי אָדָם הָרִאשׁוֹן לֹא לָן כְּבוֹדוֹ עִמּוֹ, מַאי טַעְמֵיהּ (תהלים מט, יג): אָדָם בִּיקָר בַּל יָלִין וגו'. וְרַבָּנָן אָמְרֵי בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת נִטַּל זִיווֹ מִמֶּנּוּ וּטְרָדוֹ מִגַּן עֵדֶן, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (בראשית ג, כד): וַיְגָרֶשׁ אֶת הָאָדָם, וּכְתִיב (איוב יד, כ): מְשַׁנֶּה פָנָיו וַתְּשַׁלְּחֵהוּ, אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בַּר סִימוֹן, אוֹתָהּ הָאוֹרָה שֶׁנִּבְרָא בָּהּ הָעוֹלָם, אָדָם הָרִאשׁוֹן עָמַד וְהִבִּיט בָּהּ מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ, כֵּיוָן שֶׁרָאָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַעֲשֵׂה דּוֹר אֱנוֹשׁ וּמַעֲשֵׂה דּוֹר הַמַּבּוּל וּמַעֲשֵׂה דּוֹר הַפְלָגָה שֶׁהֵן מְקוּלְקָלִים, עָמַד וּגְנָזוֹ מֵהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (איוב לח, טו): וְיִמָּנַע מֵרְשָׁעִים אוֹרָם. וְלָמָּה גְּנָזוֹ, אֶלָּא גְּנָזוֹ לַצַּדִּיקִים לֶעָתִיד לָבוֹא, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית א, ד): וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב, וְאֵין טוֹב אֶלָּא צַדִּיקִים, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה ג, י): אִמְרוּ צַדִּיק כִּי טוֹב. וּמִנַּיִן שֶׁגְּנָזוֹ לַצַּדִּיקִים, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ד, יח): וְאֹרַח צַדִּיקִים כְּאוֹר נֹגַהּ. וְכֵיוָן שֶׁרָאָה אוֹר שֶׁהוּא גָּנוּז לַצַּדִּיקִים שָׂמַח, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי יג, ט): וְאוֹר צַדִּיקִים יִשְׂמָח. רַבִּי לֵוִי בְּשֵׁם רַבִּי נְזֵירָא אָמַר, שְׁלשִׁים וְשֵׁשׁ שָׁעוֹת שִׁמְשָׁה אוֹתָהּ הָאוֹרָה, שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שֶׁל עֶרֶב שַׁבָּת, וּשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שֶׁל לֵיל שַׁבָּת, וּשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שֶׁל שַׁבָּת. כֵּיוָן שֶׁחָטָא אָדָם הָרִאשׁוֹן בִּקֵּשׁ לְגָנְזָהּ, חָלַק כָּבוֹד לַשַׁבָּת, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ב, ג): וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי, וּבַמֶּה בֵּרְכוֹ, בָּאוֹר, כֵּיוָן שֶׁשָּׁקְעָה הַחַמָּה בְּלֵילֵי שַׁבָּת שִׁמְשָׁה הָאוֹרָה, הִתְחִילוּ הַכֹּל מְקַלְּסִין לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (איוב לז, ג): תַּחַת כָּל הַשָּׁמַיִם יִשְׁרֵהוּ, מִפְּנֵי מָה, (איוב לז, ג): וְאוֹרוֹ עַל כַּנְפוֹת הָאָרֶץ. הֵאִירָה אוֹתָהּ הָאוֹרָה כָּל הַיּוֹם וְכָל הַלַּיְלָה. כֵּיוָן שֶׁשָּׁקְעָה חַמָּה בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת הִתְחִיל הַחשֶׁךְ מְמַשְׁמֶשֶׁת וּבָא, בְּאוֹתָהּ שָׁעָה נִתְיָרֵא אָדָם הָרִאשׁוֹן, אָמַר שֶׁמָּא אוֹתוֹ שֶׁכָּתוּב בּוֹ (בראשית ג, טו): הוּא יְשׁוּפְךָ רֹאשׁ וְאַתָּה תְּשׁוּפֶנּוּ עָקֵב, בָּא לְהִזְדַּוֵּוג לִי, (תהלים קלט, יא): וָאֹמַר אַךְ חשֶׁךְ יְשׁוּפֵנִי, אֶתְמְהָא. מֶה עָשָׂה לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא זִמֵּן לוֹ שְׁנֵי רְעָפִים וְהִקִּישָׁן זֶה לָזֶה וְיָצָאת הָאוֹר וּבֵרַךְ עָלֶיהָ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים קלט, יא): וְלַיְלָה אוֹר בַּעֲדֵנִי, אַתְיָא כְּהַהִיא דְּתָנֵי דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל מִפְּנֵי מָה מְבָרְכִין עַל הָאוֹר בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת בּוֹרֵא מְאוֹרֵי הָאֵשׁ, מִפְּנֵי שֶׁהוּא תְּחִלַּת בְּרִיָּתוֹ, רַב הוּנָא בְּשֵׁם רַבִּי אַיְּבוּ בְּשֵׁם רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר, אַף בְּמוֹצָאֵי יוֹם הַכִּפּוּרִים מְבָרְכִין עָלָיו, מִפְּנֵי שֶׁשָּׁבַת בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם. רַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי שְׁמוּאֵל אָמַר, אַף עַל פִּי שֶׁנִּבְרְאוּ הַדְּבָרִים עַל מְלֵיאָתָן, כֵּיוָן שֶׁחָטָא אָדָם הָרִאשׁוֹן נִתְקַלְקְלוּ, וְעוֹד אֵינָן חוֹזְרִין לְתִקּוּנָן עַד שֶׁיָּבֹא בֶּן פֶּרֶץ, שֶׁנֶּאֱמַר (רות ד, יח): וְאֵלֶּה תּוֹלְדוֹת פֶּרֶץ, מָלֵא, בִּשְׁבִיל שִׁשָּׁה דְבָרִים שֶׁיַּחְזְרוּ, וְאֵלּוּ הֵן: זִיווֹ, חַיָּיו, קוֹמָתוֹ, פֵּרוֹת הָאָרֶץ, וּפֵרוֹת הָאִילָן, וּמְאוֹרוֹת. זִיווֹ מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (שופטים ה, לא): וְאֹהֲבָיו כְּצֵאת הַשֶּׁמֶשׁ בִּגְבֻרָתוֹ. חַיָּיו מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה סה, כב): כִּי כִּימֵי הָעֵץ יְמֵי עַמִּי וגו', תָּנֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי אוֹמֵר אֵין עֵץ אֶלָּא תּוֹרָה, הֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (משלי ג, יח): עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ. קוֹמָתוֹ מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כו, יג): וָאוֹלֵךְ אֶתְכֶם קוֹמְמִיּוּת. תָּנֵי רַבִּי חִיָּא בְּקוֹמָה זְקוּפָה וְלֹא יְרֵאִים מִכָּל בְּרִיָּה. רַבִּי יוּדָן אוֹמֵר מֵאָה אַמָּה כְּאָדָם הָרִאשׁוֹן. רַבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר מָאתַיִם אַמָּה. רַבִּי אֶלְעָזָר בַּר רַבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר שְׁלשׁ מֵאוֹת, קוֹמְמָאָה, מִיּוּת מָאתַיִם. רַבִּי אַבָּהוּ אָמַר תְּשַׁע מֵאוֹת אַמָּה. רַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי דוֹסָא אָמַר טַעְמֵיהּ דְּרַבִּי אַבָּהוּ מֵהָכָא: כִּי כִּימֵי הָעֵץ יְמֵי עַמִּי, כַּשִּׁקְמָה הַזּוֹ שֶׁהִיא עוֹשָׂה בָּאָרֶץ שֵׁשׁ מֵאוֹת שָׁנָה, וְהַוְּלַד יוֹצֵא מִמְּעֵי אִמּוֹ בְּאַמָּה גְדוּמָה, צֵא וַחֲשֹׁב אַמָּה וּמֶחֱצָה בְּכָל שָׁנָה, הֲרֵי תְּשַׁע מֵאוֹת אַמָּה. פֵּרוֹת הָאָרֶץ וּפֵרוֹת הָאִילָן מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (זכריה ח, יב): כִּי זֶרַע הַשָּׁלוֹם הַגֶּפֶן תִּתֵּן פִּרְיָהּ וגו'. מְאוֹרוֹת מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה ל, כו): וְהָיָה אוֹר הַלְּבָנָה כְּאוֹר הַחַמָּה וגו'.