סמכוני באשישות
שכאסמכוני באשישות
ש"פ ויק"פ תר"ם לפ"ק
סמכוני באשישות1 רפדוני בתפוחים כי2 חולת אהבה אני, הנה כנס"י בזמן החורבן4 קוראים א"ע3 בשם חולת אהבה וע"ז מבקשים סמכוני באשישות כו', דהנה ענין חולת אהבה הוא מצד ההעדר כשרוצה איזה דבר ואינו יכול להשיג5 אותה. וכמ"ש בגמ' מעשה בא' שהעלה בלבו טינא6 כו'. והנמשל הוא דהנה ישראל אומרים פעמים בכ"י שמע7 ישראל כו' ואהבת את ה' אלקיך9, שרש אהבה הוא אבה10 ל' רצון ותשוקה לאלקות שהוי' יהי' אלקיך אלוקה שלך11 שיהי' גילוי שם הוי' אך א"א שיומשך עכשיו ומצד זה הוא החולת אהבה. אך לא בכל זמן כן דהנה אמרז"ל שמש בשבת צדקה לעניים12 וכמ"ש13 וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה מרפא כנפי'14, דבשבת מאיר שם הוי'15 ולכן אחר שבת כתי' ביום עשות הוי'16 כו' שכבובאמת בשבת מאיר מדרי' שלמעל' משם הוי' וכמ"ש אז תתענג17 על הוי'18 למעלה משם הוי', וזהו ישבעו ויתענגו מטובך19, טוב העצמי ענג העצמי (וזהו מטובך לנוכח והו"ע מ"ש ורב טוב20 לבית ישראל8 וכתי' מה רב טובך21 אשר צפנת ליריאיו, צפנ"ת בגימ' כתר22, וכמו"כ יש בכל יום מדרי' שבת והו"ע התפלה23 וזהו שכ' אשרי תבחר ותקרב ישכון חצריך25 נשבעה בטו"ב ביתך קדוש היכלך), ומצד העונג נתרפא החולת אהבה24, וזהו שארז"ל אינו דומה מאור פניו של אדם26 בשבת ממאור פניו של אדם בחול וזהו מצד העונג. אך בחול אז החולת אהבה, וזהו שמבקשים סמכוני באשישות רפדוני בתפוחים כמו חולה סומכין אותו בריחות טובים לחזק ההרגש כמו"כ כאן צ"ל אשישות כו'.
והנה צ"ל מהו"ע אשישות, הנה פי' אשישות ענבים, וכמ"ש ואוהבי אשישה ענבים27, דהנה היין כנוס בתוך הענבים והו"ע יין המשמח אלקים ואנשים28 (בפ"א29 ישמח ישראל בעושיו30 ) ומקשים אם אנשים משמח אלקים מה משמח31, והענין דהנה ברה"ע הי' ע"י שם אלקים32 וכמ"ש בראשית ברא אלקים (ות"י בחוכמתא33 ) וכתי' ויקרא אלקים34 ל"ב פעמים שם אלקים במע"ב35 נגד ל"ב נת"ח36 שכגדבריאה יש מאין היא מבחי' חכ', ששהיו37 שרפים בבריאה וחיות ביצי' ואופנים בעשי'38 עד שנהי' האדם שלמטה שהוא מרוחק יותר מכולם ומה שיש נבראים למטה מהם ה"ה אינם בעלי השגה כלל אבל האדם נעשה בצלמינו וכדמותינו39 ה"ה מרוחק יותר מכולם, והירידה הוא צורך עלי'40 דע"י אתכפי' ואתהפכא יבוא לבחי' ביטול היש, אך צ"ל דהנה הנשמה קודם התלבשותה בגוף כתי' חי הוי' אשר עמדתי לפניו41 שעמדה באהוי"ר וביטל לאלקות דאין עמידה למעלה אלא ביטל42 וכמ"ש שרפים עומדים43, ויעמידם לעד44, ומלאכים הם מחיצוניות הכלים ונשמות הם מפנימיות הכלים45 כ"ש שהם בטלים לאלקות, וירדה למטה בגוף ונה"ב המעלים ומסתיר וכל הדרכים בחזקת סכנה46, וא"כ מהו העלי'.
והענין דהנה כתי' סלסלה ותרוממך47, ואמרז"ל לא הוה ידעי רבנן48 מאי סלסלה חזיא דקא מהפך בי מזיא אמרית לי' עד מתי אתה מסלסל בשערות, דהנה השערות יונקים ממותרי מוחין49 ומ"מ הם צומחים על הגולגלת וכמו"כ התורה שרשה מחכ'50 ונמשלה לשערות51 כמו סלסול השערות הוא שכל שערה תהי' מונחת על מקומה, כמו"כ תורה היא ג"כ ענין הבירור כמו ורימינהו שהיא קשי', וענין הקושי' הוא שכאן אמר כך וכאן אמר כך ה"ז בלבול וכמו השערות כמו שהם מחוברים ה"ז בלבול השערות, ואח"כ מתרצים לא קשי' שזה ענין בפ"ע וזה ענין בפ"ע וזהו"ע בירורי ההלכות, ועי"ז ותרוממך שנתרומם52 הנפש בעילוי אחר עילוי שנכלל בבחי' אין, דהנה והחכ' מאין תמצא53 שהוא אין דכתר המהווה מציאות החכ' שכדאבל א"ס הוא מרומם ונשגב מגדר עולמות ומע"ס, דע"ס הם נק' רזא דשמא קדישא54 רזא דמהימנותא55 כמו שם האדם אינו נוגע לעצמיות האדם56 אפי' לחו"ב דעצם מכ"ש לעצמיות וכמו"כ למעלה הנה כתי' אני הוי' הוא שמי57, הוא שמי שקרא לי אדה"ר58 בשעה שקרא אדה"ר שמות לבהמה ולחי' ולעוף59 א"ל ואני מה שמי א"ל לך נאה לקרות הוי'60 דיו"ד הוא חכ'61 ה' בינה דחכ' הוא ראשית ההשתל'62 אבל א"ס הוא מרומם ונשגב מע"ס דאין ערוך אליך63 דקמי' כולא כלא חשיב64, וזהו העלי' דישראל שנכללים בקדש העליון וזהו שכ' קדושים תהיו65 כמו שא"ס הוא קדוש ומובדל כמו"כ ישראל ג"כ יוכללו בקדש העליון, וזהו ואנשי קדש תהיון לי66, שיוכללו בקדש העצמי, וזהו העלי' לאשתאבא בגופא דמלכא67, ובאמת הוא בחי' א"ס אלא שנק' גופא, וזהו העלי' שיתעלו בבחי' אין, אך הוא בחי' אין דכולא קמי' כלא חשיב.
וזהו נכנס יין יצא סוד68, ובעבודה הו"ע האהבה המוסתרת שיש בכאו"א מישראל אלא שהוא מוסתר ונעלם, וזהו שיצא מהעלם אל הגילוי. ועוי"ל יין הוא כנוס בענביו והו"ע יינה69 של תורה70 שהלכות נתלבשו בדברים גשמים וע"י נכנס יין הו"ע סלסלה, עי"ז יצא סוד, סוד הוי' ליריאיו71, ובאמת גם למעלה משם הוי', שכהוזהו יין המשמח אלקים, דהנה אלקים הוא בחי' הצמצום72 ול"ב פעמים אלקים במע"ב ובכל אלקים יש ק"ך צירופי' דאלקים73 והיין הוא משמח אלקים שנמשך בחי' הוי'.
רפדוני בתפוחים הוא כמ"ש וריח אפך כתפוחים74, הנה ריח דמאכל הוא מדרי' היותר גבוה מריח דמשקה, דהנה איתא בזהר אכלו ריעים75 לעילא שתו ושכרו דודים לתתא, אכלו ריעים לעילא הוא בחי' חו"ב שתו ושכרו דודים לתתא זו"נ, וזהו שמיעה בהאי אתר תליא76 עשי' לעילא, שמיעה בהאי אתר תליא מפרשים על בחי' מל' עשי' לעילא הוא בחי' בינה, הרי שמאכל הוא למעלה ממשקה וריח של מאכל הוא למעלה גם מעצם מאכל, דהנה ריח הוא דבר שהנשמה נהנה77 ממנו ולא הגוף דמאכל הוא מחבר הנשמה עם הגוף וריח הוא רק ממשיך הארת הנפש בהגוף, והו"ע מצות78 של מעלה הגם שמצות למטה הם מצות המלך79 מ"מ הרי תרי"ג מצות דאורייתא80 וז'83 מצות דרבנן82 הם תר"ך81 עמודי אור84 דכתר והוא עטרה ע"ג הראש שהוא בחי' מקיף, וכללות כל המצות הם צדקה וכמ"ש וצדקה תהי' לנו85 כי נשמור לעשות כל המצוה הזאת, הרי כתי' צדקה תרומם גוי86 כמו גבי תורה כתי' סלסלה ותרוממך כך צדקה תרומם גוי וגם נמשך בחכ' ג"כ דע"י מעשה מזדככים מוחו ולבו אלף פעמים ככה87 וזהו"ע רפדוני בתפוחים.
שכואך צ"ל מה צריכים לשניהם סמכוני באשישות וגם רפדוני בתפוחים, הענין הוא דהנה אי' בענין שוהם וישפה88 שיש ב' אופנים ביחודים עד"מ א' עומד בגובה ההר וא'89 בשפולי ההר, יש ב' אופנים באופן יחודם או שהעליון יורד לתחתון או שהתחתון יעלה לעליון, כמו"כ יובן למעלה הנה כתי' שמאלו תחת לראשי90 וימינו תחבקיני, שמאלו תחת לראשי הו"ע שמאל דוחה91 והוא התורה שהיא המשכה מלמעלמ"ט כדי שיהי' העלאה מלמטלמ"ע, ומה שתורה נק' בשם שמאלו הגם שהיא תורת חסד92, הוא מפני שתורה היא כשר פסול טמא טהור אלו טרפות93 ואילו אסורות94, פי' שהם אסורים וקשורים בידי החיצונים95 וא"א שיתעלו, ועי"ז הכשרים יכולים להתעלות, וזהו שעיקר למוד התורה הוא דוקא בדיבור96 שמדחה החיצונים. וזהו"ע מתניתא מלכתא97 כמו מלך שגוזר אומר כך בתורה שפוסק כשר פסול כו' וזהו"ע סלסול השערות דתחילה הדין מעורב וע"י שפוסקין כך ולא כך זהו"ע הסלסול, וימינו תחבקיני הוא ההמשכה מלמעלמ"ט ע"י מצות, וכללות כל המצות הוא מצות צדקה שהוא להחיות רוח שפלים98 דעני דלית לי' מגרמי' כלום ה"ה נותן לו חיות, כמו"כ ע"י המצות ממשיכים המשכת אלקות [שכולם שפלים ודלים לגבי הקב"ה], ותחילה צ"ל שמאלו תחת לראשי והוא כמ"ש על כן ירום ראש99, ראש הוא נש"י100 וצריכים להרים הראש ועי"ז אח"כ וימינו תחבקיני, וכמו"כ סמכוני באשישות רפדוני בתפוחים הוא ג"כ ענין שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקיני שהם תורה ומצות לכן צריכים לשניהם שאינו שייך המשכה בלא העלאה, וזה מה שת"י101 על סמכוני באשישות הם משה ואהרן שסומכין את ישראל בתורה ועי"ז נרפא החולת אהבה, דהנה תורה היא אש דת102 וזהו באשישות ל' אש103, אך הוא אש אוכלה אש104 שאוכל האש זר, דהנה החולת אהבה הוא מצד ההעדר והוא מחמת האש זר ותאוות עוה"ז, אך אש דתורה אוכל האש זר ממילא מתרפא החולת אהבה, וזהו סמכוני באשישות רפדוני בתפוחים כי חולת אהבה אני מפני שחולת שכזאהבה אני והוא מחמת האש זר שמונע ומעכב לכן מבקשים כנס"י סמכוני באשישות רפדוני בתפוחים כו'.
הערות
עמוד שכא
- 1. סמכוני באשישות : הנחת כ"ק אדמו"ר מהורש"ב ממאמר ד"ה זה שנדפס לעיל בחלק המאמרים וש"נ.
- 2. סמכוני באשישות רפדוני בתפוחים : שה"ש ב, ה.
- 4. בזמן החורבן : ראה גם (לעיל בחלק המאמרים) בהמאמר כאן הערה 4.
- 3. כנס"י. . קוראים א"ע : ראה גם רש"י שה"ש שם. זהר שמיני מ, א.
- 5. חולת אהבה. . ואינו יכול להשיג : ראה גם מאמרי אדה"ז תקס"ג ח"א ס"ע ערב ואילך (נו"ש). ע' רעג (נו"א). סה"מ תר"ס ע' עז.
- 6. מעשה בא'. . טינא : סנהדרין עה, א.
- 7. פעמים בכ"י שמע : ראה שו"ע אדה"ז הל' ק"ש רסנ"ח.
- 9. ואהבת את ה' אלקיך : ואתחנן שם, ה.
- 10. שרש אהבה הוא אבה : ראה ס' שרש ישע שרש אבה הובא בס' החקירה להצ"צ מערכת אהב (צב, רע"א ). מאמרי אדה"א הנחות תקע"ז ע' רסד. וש"נ. תו"ח בשלח ח"א קצט, ב. וש"נ. סה"מ תרכ"ז ע' עב. וש"נ. לקמן הנחה ד"ה וירא העם וינועו על יד הערה 82.
- 11. שהוי' יהי' אלקיך אלוקה שלך : ראה גם תו"א תצוה פב, רע"ג. לקו"ת שה"ש מב, ב. סה"מ תרל"ג ח"ב ע' תמג וע' תנה. וככה תרל"ז פכ"ו ע' לג. תרל"ח ע' שמב. לקמן בהנחה שם על יד הערה 83 ואילך.
- 12. שמש בשבת צדקה לעניים : תענית ח, ב. ראה סה"מ תרצ"ט ע' 232.
- 13. וכמ"ש : ראה (לעיל בחלק המאמרים) מאמר ד"ה סמכוני באשישות כאן הערה 12.
- 14. וזרחה לכם. . מרפא כנפי' : מלאכי ג, כ [ושם: ומרפא בכנפי'].
- 15. דבשבת מאיר שם הוי' : ראה גם מאמרי אדה"א דברים ח"ד ע' א'שיח. וש"נ. תו"ח בשלח ח"א קמד, א הערה 21. יתרו ח"ב רסו, ג. סה"מ תרל"ח ס"ע נא ואילך.
- 16. ביום עשות הוי' : בראשית ב, ד.
- א. במהדורת אותיות מרובעות (תשס"ג), צד, א.
- ב. ראה גם סה"מ תרע"ח ס"ע קמ ואילך.
עמוד שכב
- 17. בשבת. . אז תתענג : ראה זהר יתרו פח, א. מאמרי אדה"א שמות ח"א ע' קצא ואילך (ובהנסמן שם ע' קפה).
- 18. אז תתענג על הוי' : ישעי' נח, יד. ראה גם מאמרי אדה"א דברים ח"ג ע' א'קי. וש"נ. תו"ח וארא ח"א נ, ב. וש"נ.
- 19. ישבעו ויתענגו מטובך : נוסח ”ישמחו במלכותך" תפילת העמידה לשבת. ראה גם סה"מ תרל"ב ח"א ע' סד.
- 20. ורב טוב לבית ישראל : ישעי' סג, טז.
- 8. שמע ישראל : ואתחנן ו, ד.
- 21. מה רב טובך : תהלים לא, כ.
- 22. צפנ"ת בגימ' כתר : ראה מאו"א מערכת צפנת ס"י. סה"מ תרל"ח ע' שפ. וש"נ.
- 23. בכל יום מדרי' שבת והו"ע התפלה : ראה תו"א ויקהל פח, א. לקו"ת האזינו עב, ג. תו"ח נח סא, ג ובהערה 29. ויקהל ח"ב תטו, ג. וש"נ. לקמן ח"ב (בחלק המאמרים) המשך יונתי ספכ"ב. ד"ה רני ושמחי על יד הערה 39. (בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) הנחה ד"ה ובחודש השביעי על יד הערה 111. ד"ה רני ושמחי על יד הערה 48. סה"מ תרכ"ז ס"ע קפא ואילך.
- 25. אשרי תבחר ותקרב ישכון חצריך : תהלים סה, ה.
- 24. שבת. . נתרפא החולת אהבה : ראה (לעיל בחלק המאמרים) מאמר ד"ה סמכוני באשישות כאן הערה 9.
- 26. אינו דומה מאור פניו של אדם : ראה ב"ר פי"א, ב. (לעיל בחלק המאמרים) מאמר ד"ה סמכוני באשישות כאן הערה 19.
- 27. ואוהבי אשישה ענבים : הושע ג, א [ושם: אשישי]. ראה רד"ק שם.
- 28. יין המשמח אלקים ואנשים : ס' שופטים ט, יג. ראה גם (לעיל בחלק המאמרים) מאמר ד"ה ושאבתם מים פ"א.
- 29. בפ"א : ראה גם לעיל בהנחה ד"ה מזבח אדמה תעשה לי ובהערה 80.
- 30. ישמח ישראל בעושיו : תהלים קמט, ב.
- 31. אם. . מה משמח : ברכות לה, א.
- 32. בריה"ע. . שם אלקים : ראה גם (לעיל בחלק המאמרים) המשך זאת חנוכת המזבח פ"י ובהערה 188.
- 33. בראשית ברא. . בחוכמתא : בראשית א, א ובתרגום ירושלמי שם. ראה גם לקמן ח"ב (בחלק המאמרים) המשך יונתי הערה 478.
- 34. ויקרא אלקים : בראשית א, ה.
- 35. ל"ב פעמים שם אלקים במע"ב : נמנו בפרטיות בתקז"ח קיב, ג. ראה מאמרי אדה"א ויקרא ח"ב ע' תרכה. וש"נ. שעה"י קלב, א ובהערה 3.
- 36. ל"ב נת"ח : ראה ס"י פ"א, מ"א. הנסמן במאמרי אדה"א בראשית ע' ג.
עמוד שכג
- 37. ששהיו : כ"ה בגוכתי"ק.
- 38. שרפים בבריאה וחיות ביצי' ואופנים בעשי' : ראה סידור שער האלול רל, א. מאמרי אדה"א ויקרא ח"א ע' מד. וש"נ. שע"ת נח, א ובהערה 3.
- 39. האדם נעשה בצלמינו וכדמותינו : ע"פ בראשית א, כו.
- 40. והירידה הוא צורך עלי' : ראה הנסמן באוה"ת עקב ע' תפא.
- 41. חי הוי' אשר עמדתי לפניו : מלכים-ב ה, טז. ראה גם (לעיל בחלק המאמרים) מאמר ד"ה ואעשך לגוי גדול ובהערה 60.
- 42. עמידה. . ביטל : ראה סוטה לט, א. וראה גם (לעיל בחלק המאמרים) מאמר הנ"ל ובהערה 61.
- 43. שרפים עומדים : ישעי' ו, ב.
- 44. ויעמידם לעד : תהלים קמח, ו. ראה גם (לעיל בחלק המאמרים) המשך זאת חנוכת המזבח פ"א. וש"נ.
- 45. ומלאכים הם מחיצוניות. . מפנימיות הכלים : ראה ע"ח שער העיבורים שכ"ח, פ"א. שער פו"ח ש"מ, דרוש י. מאמרי אדה"א ויקרא ח"א ע' צט. וש"נ. דברים ח"ג ע' תשסח. וש"נ. תו"ח בשלח ח"א רמ, ד ואילך.
- 46. וכל הדרכים בחזקת סכנה : ירושלמי ברכות פ"ד, ה"ד. קה"ר ג, ב (ב).
- 47. סלסלה ותרוממך : משלי ד, ח. ראה גם (לעיל בחלק המאמרים) המשך זאת חנוכת המזבח פי"א ובהערה 221.
- 48. לא הוה ידעי רבנן : ראה מגילה יח, א.
- 49. השערות יונקים ממותרי מוחין : ראה גם תו"א תצוה פב, ב. קי, ב. לקו"ת קרח נג, א. תצא לח, סע"ג ואילך. לט, ב. שה"ש לו, ד.
- 50. התורה שרשה מחכ' : זהר בשלח סב, א. יתרו פה, א. רע"מ משפטים קכא, א. קדושים פא, א. חוקת קפב, א. ואתחנן רסא, א.
- 51. התורה. . ונמשלה לשערות : ראה גם ערה"כ לבעל סדה"ד מערכת שערות. לעיל הערה 47.
- 52. שנתרומם : אולי כצ"ל.
- 53. והחכ' מאין תמצא : איוב כח, יב. ראה מאמרי אדה"א דברים ח"ג ע' תשעט. וש"נ. תו"ח בראשית ז, ד ובהערה 49. בא ח"א קא, ג. וש"נ.
עמוד שכד
- 54. דע"ס. . רזא דשמא קדישא : ראה זהר יתרו סז, ב ובמפרשים שם. מאמרי אדה"א הנחות תקע"ז ע' שנ. וש"נ.
- 55. דע"ס הם. . רזא דמהימנותא : ראה זהר יתרו שם. שער היחוה"א ספ"ט. לקו"ת בלק סח, ד. תו"ח יתרו ח"ב רסט, ג.
- 56. שם האדם. . האדם : ראה גם (לעיל בחלק המאמרים) המשך זאת חנוכת המזבח פ"ד ובהערה 58.
- 57. אני הוי' הוא שמי : ישעי' מב, ח.
- 58. הוא שמי שקרא לי אדה"ר : ראה ב"ר פי"ז, ד. ראה גם (לעיל בחלק המאמרים) המשך מצה זו על יד הערה 1445.
- 59. שקרא. . לבהמה ולחי' ולעוף : בראשית ב, כ.
- 60. הוי' : ראה גם (לעיל בחלק המאמרים) מאמר ד"ה סמכוני באשישות כאן הערה 46.
- 61. דיו"ד הוא חכ' : ראה זהר ויקרא יז, א. תו"ח ויצא קסז, ג הערה 38.
- 62. דחכ' הוא ראשית ההשתל' : ראה לקו"ת שה"ש כו, ד שמציין: כ"ה בע"ח שער מוחין דצלם פ"ה בשם ספר יצירה וכ"כ עוד בשער כ"ה דרוש ה' וכ"כ הרמ"ז פ' ואתחנן בדף רס"ו ועיין בזהר ויקרא ד"י סע"ב קדמאה י"ה ועיין מק"מ שם. סה"מ תש"ח ע' 112 בהערה שמציין: ראה ע"ח שער דרושי אבי"ע פ"א. שער היחוד והאמונה פח"ט. תו"א וש"א רד"ה יביאו לבוש מלכות.
- 63. דאין ערוך אליך : תהלים מ, ו.
- 64. דקמי' כולא כלא חשיב : ראה זהר בהקדמה יא, ב. ראשית חכמה שער היראה ש"א, פ"ז [ז, רע"א]. מאמרי אדה"ז תקס"ו ע' שמא. מאמרי אדה"א דברים ח"ב ע' תרנג.
- 65. קדושים תהיו : ר"פ קדושים.
- 66. ואנשי קדש תהיון לי : משפטים כב, ל. ראה לקו"ת בהעלותך ל, סע"ג ואילך. יו"כ סט, ב.
- 67. לאשתאבא בגופא דמלכא : זהר ויחי ריז, ב. ראה הנסמן במאמרי אדה"א ויקרא ח"א ע' מה. תו"ח בראשית מ, ב הערה 25.
- 68. נכנס יין יצא סוד : ערובין סה, סע"א. ראה גם תו"ח ויחי רלו, ב.
- 69. יינה : אולי כצ"ל.
- 70. יינה של תורה : ע"ז לה, א.
- 71. סוד הוי' ליריאיו : תהלים כה, יד.
- ג. במהדורת שקלאב, ולפנינו : פ"א.
- ד. באוה"ת יתרו ע' תתמ : דרס"ה ע"ב בד"ה אבל צריך. בדפי הספר קצד, סע"ב.
עמוד שכה
- 72. אלקים. . הצמצום : ראה שער היחוה"א רפ"ו. תו"ח שמות ח"א לד, ד. וש"נ.
- 73. ק"כ צירופי' דאלקים : ראה ע"ח שער הזיווגים שט"ו, פ"ו. שער השמות שמ"ד, פ"ה. בהנחה שלאח"ז על יד הערה *28. הנסמן במאמרי אדה"א שמות ח"א ע' קלז.
- 74. וריח אפך כתפוחים : שה"ש ז, ט.
- 75. אכלו ריעים : שה"ש ה, א. זהר ויקרא ד, א.
- 76. שמיעה בהאי אתר תליא : ראה זהר בהר קח, ב. ביאוה"ז בהר פב, סע"ב ואילך. מאמרי אדה"ז תקס"ב ח"ב ע' תעא ואילך. סה"מ תרל"ח ע' רלג ואילך. תרע"ח ע' שצו ואילך.
- 77. ריח. . שהנשמה נהנה : ראה ברכות מג, ב. (לעיל בחלק המאמרים) המשך זאת חנוכת המזבח פ"ח ובהערה 134.
- 78. וריח. . מצות : ראה שהש"ר פ"א, ג. ערה"כ לבעל סדה"ד מערכת ריח. לקו"ת מסעי צא, א. אוה"ת שה"ש ח"ב ע' תכז. ע' תכח.
- 79. שמצות. . מצות המלך : ראה אסתר ג, ג. מאמרי אדה"א שמות ח"א ע' יא. וש"נ. נ"ך ע' רלה. ש"א ע' נו.
- 80. תרי"ג מצות דאורייתא : ראה מכות כג, סע"ב. כללי המצות לר"י גיקטיליא מערכת שש מאות [צפת תשנ"ב ע' 208]. לקו"ש יתרו כרך כו ס"ע 424 ואילך. אג"ק שלו ח"ג ע' רג.
- 83. וז' מצות דרבנן : ראה אגה"ק סכ"ט. דרך חיים פנ"ו. פס"ד. לקו"ש שופטים כרך כט ע' 104 ואילך. וש"נ.
- 82. וז' מצות דרבנן : וסימנם: נ"ע בשמח"ה — ראה לקו"ש יתרו כרך כא ע' 401. אג"ק שלו ח"ב ע' שכ.
- 81. תרי"ג. . וז'. . תר"ך : ראה תורת העולה להרמ"א ח"ג פל"ח (לב, א). של"ה יתרו שיו, א. מאו"א מערכת תר"ך סנ"ו. הנסמן במאמרי אדה"ז על פרשיות התורה ח"א לע' שלח.
- 84. תר"ך עמודי אור : ראה לקו"ת להאריז"ל חבקוק. מאמרי אדה"א ויקרא ח"ב ע' תסא. וש"נ. תו"ח בראשית מה, ג הערה 32.
- 85. כל המצות. . וצדקה תהי' לנו : ואתחנן ו, כה [בדילוג]. ראה גם (לעיל בחלק המאמרים) מאמר ד"ה סמכוני באשישות כאן הערה 65.
- 86. צדקה תרומם גוי : משלי יד, לד.
- 87. מעשה מזדככים מוחו ולבו אלף פעמים ככה : ראה גם (לעיל בחלק המאמרים) המשך זאת חנוכת המזבח לאחרי פי"ט ובהערה 494.
עמוד שכו
- 88. שוהם וישפה : ראה לקו"ת פ' ראה כז, ד. תו"א תשא קיב, ג. מאמרי אדה"א דברים ח"ב ע' תע.
- 89. עד"מ א'. . וא' : ראה גם (לעיל בחלק המאמרים) מאמר ד"ה סמכוני באשישות כאן הערה 69.
- 90. שמאלו תחת לראשי : שה"ש ב, ו.
- 91. שמאל דוחה : סוטה מז, א.
- 92. תורת חסד : משלי לא, כו.
- 93. אלו טריפות : חולין פ"ג, מ"א.
- 94. ואילו אסורות : סוטה ו, א (במשנה). חולין לב, ב.
- 95. אסורים. . החיצונים : ראה תניא פ"ז. אגה"ק סכ"ו (קמג, ב).
- 96. למוד התורה. . בדיבור : ראה גם (לעיל בחלק המאמרים) המשך זאת חנוכת המזבח פכ"ג ובהערה 667.
- 97. מתניתא מלכתא : כתובות סא, ב. ראה תו"א וישב כז, ב. מאמרי אדה"ז על פרשיות התורה ח"א ע' קפט.
- 98. להחיות רוח שפלים : ישעי' נז, טו. ראה גם סה"מ תרל"ג ח"ב ע' תסה ובהנסמן שם.
- 99. על כן ירום ראש : תהלים קי, ז [ושם: ירים].
- 100. ראש הוא נש"י : ראה גם ערה"כ לבעל סדה"ד מערכת ראש.
- 101. שת"י : ראה גם (לעיל בחלק המאמרים) מאמר ד"ה סמכוני באשישות כאן הערה 88.
- 102. תורה היא אש דת : ברכה לג, ב.
- 103. באשישות ל' אש : ראה תרגום עה"פ. שהש"ר רפ"ב. ת"ז ריש תקונא שתתיאה קמג, ב.
- 104. אש אוכלה אש : יומא כא, ב.
בראשית רבה י״א:ב׳ - הטקסט מספריא
וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי וגו', רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר בֵּרְכוֹ בַּמָּן וְקִדְּשׁוֹ בַּמָּן, בֵּרְכוֹ בַּמָּן, שֶׁכָּל יְמוֹת הַשַּׁבָּת הָיָה יוֹרֵד עֹמֶר, בְּעֶרֶב שַׁבָּת שְׁנֵי עֳמָרִים. וְקִדְּשׁוֹ בַּמָּן, שֶׁלֹא יָרַד בּוֹ כָּל עִקָּר. רַבִּי נָתָן אוֹמֵר, בֵּרְכוֹ בַּמָּן, וְקִדְּשׁוֹ בַּבְּרָכָה. רַבִּי יִצְחָק אָמַר בֵּרְכוֹ בַּמָּן, וְקִדְּשׁוֹ בַּמְקוֹשֵׁשׁ, וּבֵרְכוֹ בָּעֲטִיפָה. רַב הוּנָא אָמַר צָרִיךְ לְהַחֲלִיף. רַבִּי חִיָּא בְּשֵׁם רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר צָרִיךְ לְעַרֵב. אָבִין בַּר חִסְדָּאי אָמַר צָרִיךְ לְשַׁלְשֵׁל. רַבִּי יִרְמְיָה וְרַבִּי זְעֵירָא הֲווֹן מְהַלְּכִין כַּחֲדָא, וְאִסְתַּלְּקַת גּוּלְתֵיהּ דְּרַבִּי יִרְמְיָה וְשִׁלְשְׁלָהּ רַבִּי זְעֵירָא, הָדָא אָמְרָה צָרִיךְ לְשַׁלְשֵׁל. רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר בֵּרְכוֹ בְּנֵר, וּבִי הָיָה הַמַּעֲשֶׂה, פַּעַם אַחַת הִדְלַקְתִּי אֶת הַנֵּר בְּלֵילֵי שַׁבָּת וּבָאתִי וּמָצָאתִי אוֹתוֹ בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת דָּלוּק וְלֹא חָסַר כְּלוּם. בֵּרְכוֹ בְּאוֹר פָּנָיו שֶׁל אָדָם, קִדְּשׁוֹ בְּאוֹר פָּנָיו שֶׁל אָדָם. לֹא דוֹמֶה אוֹר פָּנָיו שֶׁל אָדָם כָּל יְמוֹת הַשַּׁבָּת, כְּמוֹ שֶׁהוּא דּוֹמֶה בְּשַׁבָּת. בֵּרְכוֹ בַּמְּאוֹרוֹת, רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יְהוּדָה אִישׁ כְּפַר עַכּוֹ אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן, אַף עַל פִּי שֶׁנִּתְקַלְּלוּ הַמְּאוֹרוֹת מֵעֶרֶב שַׁבָּת, אֲבָל לֹא לָקוּ עַד מוֹצָאֵי שַׁבָּת, אַתְיָא כְּרַבָּנָן וְלָא אַתְיָא כִּדְרַבִּי אַמֵּי, דְּאָמַר רַבִּי אַמֵּי אָדָם הָרִאשׁוֹן לֹא לָן כְּבוֹדוֹ עִמּוֹ, מַה טַּעַם (תהלים מט, יג): וְאָדָם בִּיקָר בַּל יָלִין נִמְשַׁל כַּבְּהֵמוֹת נִדְּמוּ. וְרַבָּנָן אָמְרֵי, לָן כְּבוֹדוֹ עִמּוֹ, וּמוֹצָאֵי שַׁבָּת נִטַּל מִמֶּנּוּ זִיווֹ וּטְרָדוֹ מִגַּן עֵדֶן, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (איוב יד, כ): מְשַׁנֶּה פָנָיו וַתְּשַׁלְּחֵהוּ. כֵּיוָן שֶׁשָּׁקְעָה חַמָּה בְּלֵילֵי שַׁבָּת, בִּקֵּשׁ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִגְנֹז אֶת הָאוֹרָה, וְחָלַק כָּבוֹד לַשַּׁבָּת. הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי וַיְקַדֵּשׁ אוֹתוֹ, בֵּרְכוֹ בְּאוֹרָה, כֵּיוָן שֶׁשָּׁקְעָה הַחַמָּה בְּלֵילֵי הַשַּׁבָּת הִתְחִילָה הָאוֹרָה וְהָיְתָה מְשַׁמֶּשֶׁת, הִתְחִילוּ הַכֹּל מְקַלְּסִין, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (איוב לז, ג): תַּחַת כָּל הַשָּׁמַיִם יִשְׁרֵהוּ וְאוֹרוֹ עַל כַּנְפוֹת הָאָרֶץ, מִפְּנֵי מָה וְאוֹרוֹ עַל כַּנְפוֹת הָאָרֶץ, אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בַּר רַבִּי סִימוֹן, אוֹר שֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּיוֹם רִאשׁוֹן, אָדָם צוֹפֶה וּמַבִּיט בּוֹ מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ, כֵּיוָן שֶׁהִסְתַּכֵּל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּאַנְשֵׁי דּוֹר הַמַּבּוּל וּבְאַנְשֵׁי דּוֹר הַפְלָגָה שֶׁמַּעֲשֵׂיהֶן מְקֻלְקָלִין, עָמַד וּגְנָזָהּ וְהִתְקִינָהּ לַצַּדִּיקִים לֶעָתִיד לָבוֹא. וּמִנַּיִן שֶׁגְּנָזָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר (איוב לח, טו): וְיִמָּנַע מֵרְשָׁעִים אוֹרָם וּזְרוֹעַ רָמָה תִּשָּׁבֵר. וּמִנַּיִן שֶׁהִתְקִינָהּ לַצַּדִּיקִים לֶעָתִיד לָבוֹא, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ד, יח): וְאֹרַח צַדִּיקִים כְּאוֹר נֹגַהּ הוֹלֵךְ וָאוֹר עַד נְכוֹן הַיּוֹם. רַבִּי לֵוִי בְּשֵׁם רַבִּי זְעֵירָא אָמַר, ל"ו שָׁעוֹת שִׁמְשָׁה אוֹתָהּ הָאוֹרָה, שְׁנֵים עָשָׂר שֶׁל עֶרֶב שַׁבָּת, וּשְׁנֵים עָשָׂר שֶׁל לֵילֵי שַׁבָּת, וּשְׁנֵים עָשָׂר שֶׁל שַׁבָּת. כֵּיוָן שֶׁשָּׁקְעָה הַחַמָּה בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת הִתְחִיל הַחשֶׁךְ מְמַשְׁמֵשׁ וּבָא וְנִתְיָרֵא אָדָם הָרִאשׁוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קלט, יא): וָאֹמַר אַךְ חשֶׁךְ יְשׁוּפֵנִי וְלַיְלָה אוֹר בַּעֲדֵנִי, אוֹתוֹ שֶׁכָּתוּב בּוֹ (בראשית ג, טו): הוּא יְשׁוּפְךָ רֹאשׁ וְאַתָּה תְּשׁוּפֶנּוּ עָקֵב, בָּא לְהִזְדַּוֵּג לִי, מֶה עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, זִמֵּן לוֹ שְׁנֵי רְעָפִים וְהֵקִישָׁן זֶה לָזֶה וְיָצָא מֵהֶן אוֹר וּבֵרַךְ עָלֶיהָ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וְלַיְלָה אוֹר בַּעֲדֵנִי. מַה בֵּרַךְ עָלֶיהָ, בּוֹרֵא מְאוֹרֵי הָאֵשׁ. אַתְיָא כִּשְׁמוּאֵל, דְּאָמַר שְׁמוּאֵל מִפְּנֵי מָה מְבָרְכִין עַל הָאוֹר בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת, מִפְּנֵי שֶׁהִיא תְּחִלַּת בְּרִיָּתָהּ. רַב הוּנָא בְּשֵׁם רַב וְרַבִּי אַבָּהוּ בְּשֵׁם רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר, אַף מוֹצָאֵי יוֹם הַכִּפּוּרִים מְבָרְכִין עָלָיו, מִפְּנֵי שֶׁשָּׁבַת הָאוּר כָּל אוֹתוֹ הַיּוֹם.
סוטה ל״ט א - הטקסט מספריא
וְהִזָּה לְאַחֲרָיו, לְאַחֲרָיו וְהִזָּה לְפָנָיו — הַזָּאָתוֹ פְּסוּלָה. לְפָנָיו וְהִזָּה עַל צְדָדִין שֶׁבְּפָנָיו — הַזָּאָתוֹ כְּשֵׁרָה.
אָמַר רָבָא בַּר רַב הוּנָא: כֵּיוָן שֶׁנִּפְתַּח סֵפֶר תּוֹרָה אָסוּר לְסַפֵּר אֲפִילּוּ בִּדְבַר הֲלָכָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וּבְפִתְחוֹ עָמְדוּ כׇּל הָעָם״, וְאֵין עֲמִידָה אֶלָּא שְׁתִיקָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְהוֹחַלְתִּי כִּי לֹא יְדַבֵּרוּ כִּי עָמְדוּ לֹא עָנוּ עוֹד״. רַבִּי זֵירָא אָמַר רַב חִסְדָּא, מֵהָכָא: ״וְאׇזְנֵי כׇל הָעָם אֶל סֵפֶר הַתּוֹרָה״.
וְאָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: כׇּל כֹּהֵן שֶׁלֹּא נָטַל יָדָיו — לֹא יִשָּׂא אֶת כַּפָּיו, שֶׁנֶּאֱמַר: ״שְׂאוּ יְדֵיכֶם קֹדֶשׁ וּבָרְכוּ אֶת ה׳״.
שָׁאֲלוּ תַּלְמִידָיו אֶת רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן שַׁמּוּעַ: בַּמָּה הֶאֱרַכְתָּ יָמִים? אָמַר לָהֶן: מִיָּמַי לֹא עָשִׂיתִי בֵּית הַכְּנֶסֶת קַפֶּנְדַּרְיָא, וְלֹא פָּסַעְתִּי עַל רָאשֵׁי עַם קוֹדֶשׁ, וְלֹא נָשָׂאתִי כַּפַּי בְּלֹא בְּרָכָה.
מַאי מְבָרֵךְ? אָמַר רַבִּי זֵירָא אָמַר רַב חִסְדָּא: ״אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בִּקְדוּשָּׁתוֹ שֶׁל אַהֲרֹן וְצִוָּנוּ לְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל בְּאַהֲבָה״.
כִּי עָקַר כַּרְעֵיהּ מַאי אָמַר? יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה׳ אֱלֹהֵינוּ שֶׁתְּהֵא בְּרָכָה זוֹ שֶׁצִּוִּיתָנוּ לְבָרֵךְ אֶת עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל, לֹא יְהֵא בָּהּ מִכְשׁוֹל וְעָוֹן. וְכִי מַהְדַּר אַפֵּיהּ מִצִּיבּוּרָא מַאי אָמַר? אַדְבְּרֵיהּ רַב חִסְדָּא לְרַב עוּקְבָא וּדְרַשׁ: ״רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם עָשִׂינוּ מַה שֶּׁגָּזַרְתָּ עָלֵינוּ עֲשֵׂה עִמָּנוּ
and instead he sprinkled it backward, or if he intended to sprinkle the water backward and instead he sprinkled it forward, even if the water lands on vessels that require purification, his sprinkling is invalid. However, if one intended to sprinkle the water forward and instead he sprinkled it forward to the sides, his sprinkling is valid. It is derived from here that one’s sides are considered as though they were in front of him.
§ Rava bar Rav Huna says: Once a Torah scroll has been opened, it is prohibited to converse, even about a matter of halakha. As it is stated: “And Ezra opened the book in the sight of all the people, for he was above all the people, and when he opened it, all the people stood up” (Nehemiah 8:5), and standing is referring to nothing other than silence, as it is stated: “And shall I wait, because they do not speak, because they stand still, and answer no more?” (Job 32:16). Rabbi Zeira said that Rav Ḥisda said: The prohibition against conversing is derived from here: “And the ears of all the people were attentive to the book of the law” (Nehemiah 8:3). They were not listening to any other voice.
And Rabbi Yehoshua ben Levi says: Any priest who did not first wash his hands may not lift his hands to recite the Priestly Benediction; as it is stated: “Lift up [se’u] your hands in sanctity and bless the Lord” (Psalms 134:2), which teaches that before reciting the benediction one must sanctify his hands by washing them.
§ Rabbi Elazar ben Shammua was once asked by his disciples: To what do you attribute your longevity? He said to them: In all my days, I never made a shortcut [kappendarya] through a synagogue. Nor did I ever stride over the heads of the sacred people, i.e., I never stepped over people sitting in the study hall in order to reach my place, so as not to appear scornful of them. And I never lifted my hands for the Priestly Benediction without first reciting a blessing.
The Gemara asks: What blessing do the priests recite before the benediction? Rabbi Zeira says that Rav Ḥisda says: Blessed are You, Lord our God, King of the universe, Who has sanctified us with the sanctity of Aaron and commanded us to bless His people, Israel, with love.
The Gemara continues: When the priest begins walking to the platform to recite the benediction, what does he say? The Gemara answers: May it be Your will, Lord our God, that this blessing with which You have commanded us to bless Your people, Israel, shall not contain any stumbling block or iniquity. And when the benediction has been completed, when he turns his face away from the congregation, what does he say? Rav Ḥisda instructed Rav Ukva and taught him that this is what he would say: Master of the Universe, we have performed that which You decreed upon us. Do unto us
תלמוד ירושלמי ברכות ד׳:ד׳ - הטקסט מספריא
משנה: רִבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר הָעוֹשֶׂה תְפִילָּתוֹ קֶבַע אֵין תְּפִילָּתוֹ תַחֲנוּנִים. רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר הַמְּהַלֵּךְ בְּמָקוֹם הַסַּכָּנָה מִתְפַּלֵּל תְּפִילָּה קְצָרָה מֵעֵין שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה וְאוֹמֵר הוֹשִׁיעָה יי אֶת עַמְּךָ אֶת יִשְׂרָאֵל בְּכָל פָּרַשָׁת הָעִיבּוּר יִהְיוּ צָרְכֵיהֶם לְפָנֶיךָ. בָּרוּךְ אַתָּה יי שׁוֹמֵעַ תְּפִילָּה וְתַחֲנוּנִים.
הלכה: רִבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר הָעוֹשֶׂה תְפִילָּתוֹ קֶבַע אֵין תְּפִילָּתוֹ תַחֲנוּנִים. רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי אֶלְעָזָר וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְהֵא כְקוֹרֵא בְּאִיגֶּרֶת. רִבִּי אָחָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹסֵי צָרִיךְ לְחַדֵּשׁ בָּהּ דָּבָר בְּכָל יוֹם. אֲחִיתוֹפֶל הָיָה מִתְפַּלֵּל שָׁלֹשׁ תְּפִילּוֹת חֲדָשׁוֹת בְּכָל יוֹם. אֲמַר רִבִּי זְעוֹרָא כָּל זְמָן דַּהֲוֵינָא עֲבִיד כֵּן הֲוֵינָא טְעִי. וְלֵית לָךְ אֶלָּא כַּיי דָּמַר רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי אֶלְעָזָר וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְהֵא כְקוֹרֵא בְּאִגֶּרֶת. רִבִּי אֶלְעָזָר הָיָה מִתְפַּלֵּל תְּפִילָּה חֲדָשָׁה בְּכָל יוֹם. רִבִּי אַבָּהוּ הָיָה מְבָרֵךְ בְּרָכָה חֲדָשָׁה בְּכָל יוֹם.
רִבִּי יוֹסֵי צַיְידַנָיָא בְּשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן לִפְנֵי תְפִילָּתוֹ הוּא אוֹמֵר יי שְׂפָתַי תִּפְתָּח וּפִי יַגִּיד תְּהִילָּתֶךָ. לְאַחַר תְּפִילָּתוֹ הוּא אוֹמֵר יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ יי צוּרִי וְגוֹאֲלִי. רִבִּי יוּדָן אֲמַר תְּרַוֵּיהוֹן קוֹמֵי צְלוּתֵיהּ.
הָיָה עוֹמֵד וְנִזְכַּר שֶׁהִתְפַּלֵּל רַב אָמַר חוֹתֵךְ. וּשְׁמוּאֵל אָמַר אֵינוֹ חוֹתֵךְ. שִׁמְעוֹן בַּר וָוא בְּשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן וּולְוַאי שֶׁיִּתְפַּלֵּל אָדָם כָּל הַיּוֹם. לָמָּה שֶׁאֵין תְּפִילָּה מַפְסֶדֶת. רִבִּי זְעִירָא בְּעָא קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵי לֵית מִילְתֵיהּ דְּרִבִּי יוֹחָנָן אָמְרָה סָפֵק נִתְפַּלֵּל סָפֵק לֹא נִתְפַּלֵּל אַל יִתְפַּלֵּל. וְלֹא אֲגִיבֵהּ. אָתָא רִבִּי אַבָּהוּ בְּשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן סָפֵק נִתְפַּלֵּל סָפֵק לֹא נִתְפַּלֵּל אַל יִתְפַּלֵּל. רִבִּי חֲנִינָא לֹא אָמַר כֵּן אֵלָּא בְּעַיָין קוֹמֵי רִבִּי יוֹחָנָן סָפֵק נִתְפַּלֵּל סָפֵק לֹא נִתְפַּלֵּל אֲמַר לוֹן וּולְוַאי שֶׁמִּתְפַּלְּלִין כָּל הַיּוֹם. לָמָּה שֶׁאֵין תְּפִילָּה מַפְסֶדֶת.
הָיָה עוֹמֵד וּמִתְפַּלֵּל בְּשַׁבָּת וְשָׁכַח שֶׁל שַׁבָּת וְהִזְכִּיר שֶׁל חוֹל. רִבִּי חוּנָא אֲמַר אִיתְפַּלְּגוּן רַב נַחְמָן בַּר יַעֲקֹב וְרַב שֵׁשֶׁת. חַד אָמַר חוֹתֵךְ אֶת הַבְּרָכָה. וְחָרָנָה אָמַר גוֹמֵר אֵֶת הַבְּרָכָה. הַכֹּל מוֹדִים בְּחוֹנֵן הַדַּעַת שֶׁהוּא גוֹמְרָהּ. וָתָא כְּרִבִּי דְּרִבִּי אָמַר תְּמִיָּה אֲנִי הֵיאַךְ בִּטְּלוּ חוֹנֵן הַדַּעַת בְּשַׁבָּת. אִם אֵין דֵּיעָה מְנַיִין תְּפִילָּה. אָמַר רִבִּי יִצְחָק גְּדוֹלָה הִיא הַדֵּיעָה שֶׁהִיא מְמוּצַּעַת בֵּין שְׁתֵּי הַזְכָּרוֹת שֶׁנֶּאֱמַר כִּי אֵל דֵּיעוֹת יי. אִית דִּבְעֵי מַשְׁמְעִינָהּ מִן הַדָּא אָז תָּבִין יִרְאַת יי וְדַעַת [אֱלֹהִים] תִּמְצָא.
רִבִּי שִׁמְעוֹן בַּר אַבָּא בְּשֵׁם רִבִּי חֲנִינָא כָּל הַדֶּרֶךְ בְּחֶזְקַת סַכָּנָה. רִבִּי יַַנַּיי כַּד הֲוָה נְפִיק לָאַכְּסֵנִיָּא הֲוָה מְפַקֵּד גֵּו בֵּיתֵיהּ. רִבִּי מָנָא כַּד הֲוָה אָזִיל מַסְחֵי בְּמֶרְחָץ שֶׁהִיא נִיסּוֹקֶת הֲוָה מְפַקֵּד גֵּו בֵּיתֵיהּ. רִבִּי חֲנִינָא בְּרֵיהּ דְּרִבִּי אַבָּהוּ רִבִּי שִׁמְעוֹן בַּר אַבָּא בְּשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֶׁעַ בֶּן לֵוִי כָּל הַחוֹלִי בְּחֶזְקַת הַסַּכָּנָה.
רִבִּי אָחָא בְשֵׁם רִבִּי אַסָּא כָּל מַה שֶׁשָּׁלִיחַ צִיבּוּר עוֹבֵר לִפְנֵי הַתֵּיבָה וְתוֹבֵעַ צָרְכֵי עַמְּךָ לְפָנֶיךָ. רִבִּי פִינְחָס רִבִּי לֵוִי רִבִּי יוֹחָנָן בְּשֵׁם מְנַחֵם דְּגַלִּיָיא זֶה שֶׁעוֹבֵר לִפְנֵי הַתֵּיבָה אֵין אוֹמֵר לוֹ בּוֹא וְהִתְפַּלֵּל אֶלָּא בּוֹא וְקָרֵב עֲשֵׂה קְרָבֵינוּ עֲשֵׂה צָרְכֵינוּ עֲשֵׂה מִלְחֲמוֹתֵינוּ. פַּיֵּיס בַּעֲדֵינוּ.
אֲחֵרִים אָמְרוּ צוֹרְכֵי עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל מְרוּבִּין וְדַעְתָּן קְצָרָה אֶלָּא יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יי אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ שֶׁתִּתֵּן לְכָל בִּרְיָה וּבִרְיָה צְרָכֶיהָ וּלְכָל גְּוִיָּה וּגְוִיָּה דֵּי מַחְסוֹרָהּ. בָּרוּךְ יי כִּי שָׁמַעְתָּ קוֹל תַּחֲנוּנָיי. בָּרוּךְ אַתָּה יי שׁוֹמֵעַ תְּפִילָּה. רַב חִסְדָּא אָמַר הֲלָכָה כַּאֲחֵרִים. רַב חִסְדָּא אָמַר שָׁלֹשׁ בְּרָכוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת וְשָׁלֹשׁ הָאַחֲרוֹנוֹת.
אִית תַּנָּיֵי תַּנִּי מִתְפַּלֵּל וְאַחַר כַּךְ תּוֹבֵעַ צְרָכָיו. וְאִית תַּנָּיֵי תַּנִּי תּוֹבֵעַ צְרָכָיו וְאַחַר כַּךְ מִתְפַּלֵּל. מַאן דָּמַר מִתְפַּלֵּל וְאַחַר כַּךְ תּוֹבֵעַ צְרָכָיו תְּפִילָּה לְעָנִי כִּי יַעֲטוֹף וְאַחַר כַּךְ וְלִפְנֵי יי יִשְׁפּוֹךְ שִׂיחוֹ. וּמַאן דָּמַר תּוֹבֵעַ צְרָכָיו וְאַחַר כַּךְ מִתְפַּלֵּל לִשְׁמוֹעַ אֶל הָרִינָּה וְאַחַר כַּךְ אֶל הַתְּפִילָּה. דִּבְרֵי חֲכָמִים. רִבִּי זְעִירָא בְּשֵׁם רַב חוּנָה יָחִיד תּוֹבֵעַ צְרָכָיו בְּשׁוֹמֵעַ תְּפִילָּה.
רִבִּי אַבָּא רִבִּי חִיָיא בְּשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן צָרִיךְ אָדָם לְהִתְפַּלֵּל בְּמָקוֹם שֶׁהוּא מְיוּחָד לִתְפִילָּה. וּמַה טַעַם בְּכָל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַזְכִּיר אֶת שְׁמִי. אֲשֶׁר תַּזְכִּיר אֶת שְׁמִי אֵין כָּתוּב כַּאן אֶלָּא בְּכָל מָּקוֹם אֲשֶׁר אַזְכִּיר. אָמַר רִבִּי תַנְחוּם בַּר חֲנִינָא צָרִיךְ אָדָם לְיַיחֵד לוֹ מָקוֹם בְּבֵית הַכְּנֶסֶת לְהִתְפַּלֵּל. וּמַה טַעַם וַיְהִי דָּוִד בָּא עַד הָרֹאשׁ אֲשֶׁר הִשְׁתַּחֲוֶה שָׁם לֵאלֹהִים אֵין כָּתוּב כָּאן אֶלָּא אֲשֶׁר יִשְׁתַּחֲוֶה שָׁם לֵאלֹהִים.
רִבִּי יָסָא רִבִּי חֶלְבּוֹ. רִבִּי בְּרֶכְיָה רִבִּי חֶלְבּוֹ מָטִי בָּהּ בְּשֵׁם רִבִּי אֶבְדּוּמָא דְּמִן חֵיְפָא צָרִיךְ אָדָם לְהַסֵּב פָּנָיו לַכּוֹתֶל לְהִתְפַּלֵּל. מַה טַעַם וַיַּסֵּב חִזְקִיָּהוּ פָּנָיו אֶל הַקִּיר. בְּאֵי זֶה קִיר נָשָׂא עֵינָיו. רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר בְּקִירָהּ שֶׁל רָחָב נָשָׂא עֵינָיו כִּי בֵּיתָהּ בְּקִיר הַחוֹמָה. אָמַר לְפָנָיו רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם רָחָב הַזּוֹנָה שְׁתֵּי נְפָשׁוֹת הִצִּילָה לָךְ רְאֵה כַּמָּה נְפָשׁוֹת הִצַּלְתָּ לָהּ. הֲדָא הִיא דִכְתִיב וַיָּבֹאוּ הַנְּעָרִים וְגוֹמֵר. תַּנִּי רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָי אֲפִילוּ הָיְתָה בְמִשְׁפַּחְתָּהּ מָאתַיִם אֲנָשִׁים וְהָלְכוּ וְדָבְקוּ בְּמָאתַיִם מִשְׁפָּחוֹת כּוּלְּהָם נִיצּוֹלוּ בִזְכוּתָהּ. אֲבוֹתַי שֶׁקִּירְבוּ לָךְ כָּל הַגֵּרִים הָאֵילּוּ עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. רִבִּי חִינְנָא בַּר פַּפָּא אָמַר בְּקִירוֹת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ נָשָׂא עֵינָיו. בְּתִתָּם סִפָּם אֶת סִיפִּי וּמְזוּזוֹתָם אֵצֶל מְזוּזוֹתָי וְהַקִּיר בֵּינִי וּבֵינֵיהֶם. בְּנֵי אָדָם גְּדוֹלִים הָיוּ וְלֹא הָיוּ יְכוֹלִין לַעֲלוֹת וּלְהִתְפַּלֵּל בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ בְּכָל שָׁעָה וְהָיוּ מִתְפַּלְלִין בְּתוֹךְ בָּתֵּיהֶם. וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַעֲלֶה עֲלֵיהֶם כְּאִילּוּ מִתְפַּלְלִין בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ. אֲבוֹתַיי שֶׁעָשׂוּ לְךָ אֶת כָּל הַשֶּׁבַח הַזֶּה עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן אָמַר בְּקִירָהּ שֶׁל שׁוּנָמִית נָשָׂא עֵינָיו שֶׁנֶּאֱמַר נַעֲשֵׂה נָא עֲלִיַּית קִיר קְטַנָּה. אָמַר לְפָנָיו רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם הַשּׁוּנָמִית קִיר אַחַת עָשְׂתָה לֶאֱלִישָׁע וְהֶחֱיֵיתָ אֶת בְּנָהּ. אֲבוֹתַי שֶׁעָשׂוּ לְךָ אֶת כָּל הַשֶּׁבַח הַזֶּה עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה תִתֵּן לִי נַפְשִׁי. וְרַבָּנָן אָמְרֵי בְּקִירוֹת לִבּוֹ נָשָׂא עֵינָיו. מֵעַיי מֵעַיי אוֹחִילָה קִירוֹת לִבִּי הוֹמָה לִי. אָמַר לְפָנָיו רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם חִיזַּרְתִּי עַל ר̇מ̇ח̇ אֵיבָרִים שֶׁנָּתַתָּ בִּי וְלֹא מָצָאתִי שֶׁהִכְעַסְתִּיךָ בְּאַחַת מֵהֶן עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה תִּינָּתֶן לִי נַפְשִׁי.
בראשית רבה י״ז:ד׳ - הטקסט מספריא
וַיִּצֶר ה' אֱלֹהִים מִן הָאֲדָמָה (בראשית ב, יט), בְּעוֹן קוֹמֵי רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי, כְּתִיב (בראשית א, כד): וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים תּוֹצֵא הָאָרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה לְמִינָהּ, וּמַה תַּלְמוּד לוֹמַר וַיִּצֶר ה' אֱלֹהִים מִן הָאֲדָמָה כָּל חַיַּת הַשָּׂדֶה, אָמַר לָהֶן לְהַלָּן לַבְּרִיאָה, וְכָאן לְכִבּוּשׁ, הֵיאַךְ מַה דְּאַתְּ אָמַר (דברים ב, יט): כִּי תָצוּר אֶל עִיר יָמִים רַבִּים, אָמַר רַבִּי אַחָא בְּשָׁעָה שֶׁבָּא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִבְרֹאת אֶת הָאָדָם, נִמְלַךְ בְּמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת, אָמַר לָהֶן (בראשית א, כו): נַעֲשֶׂה אָדָם, אָמְרוּ לוֹ אָדָם זֶה מַה טִּיבוֹ, אָמַר לָהֶן חָכְמָתוֹ מְרֻבָּה מִשֶּׁלָּכֶם, הֵבִיא לִפְנֵיהֶם אֶת הַבְּהֵמָה וְאֶת הַחַיָּה וְאֶת הָעוֹף, אָמַר לָהֶם זֶה מַה שְּׁמוֹ וְלֹא הָיוּ יוֹדְעִין, הֶעֱבִירָן לִפְנֵי אָדָם, אָמַר לוֹ זֶה מַה שְּׁמוֹ, אָמַר זֶה שׁוֹר, זֶה חֲמוֹר, זֶה סוּס וְזֶה גַּמָּל, וְאַתָּה מַה שְּׁמֶךָ, אָמַר לוֹ אֲנִי נָאֶה לְהִקָּרֵא אָדָם שֶׁנִּבְרֵאתִי מִן הָאֲדָמָה, וַאֲנִי מַה שְּׁמִי, אָמַר לוֹ לְךָ נָאֶה לְהִקָרְאוֹת אֲדֹנָי, שֶׁאַתָּה אָדוֹן לְכָל בְּרִיּוֹתֶיךָ. אָמַר רַבִּי אֲחָא (ישעיה מב, ח): אֲנִי ה' הוּא שְׁמִי, הוּא שְׁמִי שֶׁקָּרָא לִי אָדָם הָרִאשׁוֹן. חָזַר וְהֶעֱבִירָן לְפָנָיו זוּגוֹת, אָמַר לַכֹּל יֵשׁ בֶּן זוּג וְלִי אֵין בֶּן זוּג, (בראשית ב, כ): וּלְאָדָם לֹא מָצָא עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ, אֶתְמְהָא, וְלָמָּה לֹא בְרָאָהּ לוֹ תְּחִלָּה, אֶלָּא צָפָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁהוּא עָתִיד לִקְרוֹת עָלֶיהָ תִּגָּר, לְפִיכָךְ לֹא בְּרָאָהּ לוֹ עַד שֶׁתְּבָעָהּ בְּפִיו, כֵּיוָן שֶׁתְּבָעָהּ, מִיָּד (בראשית ב, כא): וַיַּפֵּל ה' אֱלֹהִים תַּרְדֵּמָה וגו'.
משנה חולין ג׳:א׳ - הטקסט מספריא
אלו טרפות בבהמה. נקובת הוושט. ופסוקת הגרגרת. ניקב קרום של מוח. ניקב הלב לבית חללו. נשברה השדרה ונפסק החוט שלה. ניטל הכבד ולא נשתייר הימנו כלום. הריאה שניקבה. או שחסרה. רבי שמעון אומר. עד שתינקב לבית הסמפונות. ניקבה הקיבה. ניקבה המרה. ניקבו הדקין. הכרס הפנימית שניקבה או שנקרע רוב החיצונה. רבי יהודה אומר. הגדולה טפח. והקטנה ברובה. המסס ובית הכוסות שניקבו לחוץ. נפלה מן הגג. נשתברו רוב צלעותיה. ודרוסת הזאב. רבי יהודה אומר דרוסת הזאב בדקה. ודרוסת ארי בגסה. דרוסת הנץ בעוף הדק. ודרוסת הגס. בעוף הגס. זה הכלל. כל שאין כמוה חיה. טרפה:
תניא, ליקוטי אמרים ז׳ - הטקסט מספריא
אַךְ נֶפֶשׁ הַחִיּוּנִית הַבַּהֲמִית שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל שֶׁמִּצַּד הַקְּלִיפָּה, הַמְלוּבֶּשֶׁת בְּדַם הָאָדָם כַּנִּזְכָּר לְעֵיל, וְנַפְשׁוֹת בְּהֵמוֹת וְחַיּוֹת וְעוֹפוֹת וְדָגִים טְהוֹרִים וּמוּתָּרִים בַּאֲכִילָה, וְקִיּוּם וְחַיּוּת כָּל הַדּוֹמֵם וְכָל הַצּוֹמֵחַ הַמּוּתָּר בַּאֲכִילָה, וְכֵן קִיּוּם וְחַיּוּת כָּל הַמַּעֲשֶׂה דִּבּוּר וּמַחֲשָׁבָה בְּעִנְיְינֵי עוֹלָם הַזֶּה שֶׁאֵין בָּהֶם צַד אִיסּוּר, לֹא שֹׁרֶשׁ וְלֹא עָנָף מִשַּׁסַ״ה מִצְוֹת לֹא תַעֲשֶׂה וְעַנְפֵיהֶן דְּאוֹרַיְיתָא וּדְרַבָּנָן, רַק שֶׁאֵינָן לְשֵׁם שָׁמַיִם – אֶלָּא רְצוֹן הַגּוּף וְחֶפְצוֹ וְתַאֲוָתוֹ, וַאֲפִילוּ הוּא צוֹרֶךְ הַגּוּף וְקִיּוּמוֹ וְחַיּוּתוֹ מַמָּשׁ, אֶלָּא שֶׁכַּוָּונָתוֹ אֵינָהּ לְשֵׁם שָׁמַיִם כְּדֵי לַעֲבוֹד אֶת ה׳ בְּגוּפוֹ – לָא עֲדִיפֵי מַעֲשֶׂה דִּבּוּר וּמַחֲשָׁבוֹת אֵלּוּ מִנֶּפֶשׁ הַחִיּוּנִית הַבַּהֲמִית בְּעַצְמָהּ, וְהַכֹּל כַּאֲשֶׁר לַכֹּל, נִשְׁפָּע וְנִמְשָׁךְ מִמַּדְרֵגָה הַשֵּׁנִית שֶׁבִּקְלִיפּוֹת וְסִטְרָא אָחֳרָא, שֶׁהִיא קְלִיפָּה רְבִיעִית הַנִּקְרֵאת ״קְלִיפַּת נוֹגַהּ״, שֶׁבָּעוֹלָם הַזֶּה, הַנִּקְרָא ״עוֹלַם הָעֲשִׂיָּה״, רוּבּוֹ כְּכוּלּוֹ רָע, רַק מְעַט טוֹב מְעוֹרָב בְּתוֹכָהּ [שֶׁמִּמֶּנָּה בָּאוֹת מִדּוֹת טוֹבוֹת שֶׁבַּנֶּפֶשׁ הַבַּהֲמִית שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר לְעֵיל].
וְהִיא בְּחִינָה מְמוּצַּעַת בֵּין שָׁלֹשׁ קְלִיפּוֹת הַטְּמֵאוֹת לְגַמְרֵי וּבֵין בְּחִינַת וּמַדְרֵגַת הַקְּדוּשָּׁה.
וְלָכֵן, פְּעָמִים שֶׁהִיא נִכְלֶלֶת בְּשָׁלֹשׁ קְלִיפּוֹת הַטְּמֵאוֹת [כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּעֵץ חַיִּים שַׁעַר מ״ט רֵישׁ פֶּרֶק ד׳ בְּשֵׁם הַזֹּהַר], וּפְעָמִים שֶׁהִיא נִכְלֶלֶת וְעוֹלָה בִּבְחִינַת וּמַדְרֵגַת הַקְּדוּשָּׁה, דְּהַיְינוּ, כְּשֶׁהַטּוֹב הַמְעוֹרָב בָּהּ נִתְבָּרֵר מֵהָרָע וְגוֹבֵר וְעוֹלֶה וְנִכְלָל בִּקְדוּשָּׁה.
כְּגוֹן דֶּרֶךְ מָשָׁל: הָאוֹכֵל בִּשְׂרָא שְׁמֵינָא דְּתוֹרָא וְשׁוֹתֶה יַיִן מְבוּשָּׂם לְהַרְחִיב דַּעְתּוֹ לַה׳ וּלְתוֹרָתוֹ, כִּדְאָמַר רָבָא: ״חַמְרָא וְרֵיחָא כוּ׳״, אוֹ בִּשְׁבִיל כְּדֵי לְקַיֵּים מִצְוַת עֹנֶג שַׁבָּת וְיוֹם טוֹב, אֲזַי, נִתְבָּרֵר חַיּוּת הַבָּשָׂר וְהַיַּיִן שֶׁהָיָה נִשְׁפָּע מִקְּלִיפַּת נוֹגַהּ, וְעוֹלֶה לַה׳ כְּעוֹלָה וּכְקָרְבָּן.
וְכֵן הָאוֹמֵר מִילְּתָא דִבְדִיחוּתָא לְפַקֵּחַ דַּעְתּוֹ וּלְשַׂמֵּחַ לִבּוֹ לַה׳ וּלְתוֹרָתוֹ וַעֲבוֹדָתוֹ, שֶׁצְּרִיכִים לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה, וּכְמוֹ שֶׁעָשָׂה רָבָא לְתַלְמִידָיו שֶׁאָמַר לִפְנֵיהֶם מִילְּתָא דִבְדִיחוּתָא תְּחִלָּה וּבָדְחֵי רַבָּנָן.
אַךְ מִי שֶׁהוּא בְּזוֹלְלֵי בָּשָׂר וְסוֹבְאֵי יַיִן, לְמַלֹּאת תַּאֲוַת גּוּפוֹ וְנַפְשׁוֹ הַבַּהֲמִית, שֶׁהוּא בְּחִינַת יְסוֹד הַמַּיִם מֵאַרְבַּע יְסוֹדוֹת הָרָעִים שֶׁבָּהּ שֶׁמִּמֶּנּוּ מִדַּת הַתַּאֲוָה, הִנֵּה עַל יְדֵי זֶה יוֹרֵד חַיּוּת הַבָּשָׂר וְהַיַּיִן שֶׁבְּקִרְבּוֹ, וְנִכְלָל לְפִי שָׁעָה בְּרַע גָּמוּר שֶׁבְּשָׁלֹשׁ קְלִיפּוֹת הַטְּמֵאוֹת, וְגוּפוֹ נַעֲשֶׂה לָהֶן לְבוּשׁ וּמֶרְכָּבָה לְפִי שָׁעָה. עַד אֲשֶׁר יָשׁוּב הָאָדָם וְיַחֲזוֹר לַעֲבוֹדַת ה׳ וּלְתוֹרָתוֹ, כִּי לְפִי שֶׁהָיָה בְּשַׂר הֶיתֵּר וְיַיִן כָּשֵׁר, לְכָךְ יְכוֹלִים לַחֲזוֹר וְלַעֲלוֹת עִמּוֹ בְּשׁוּבוֹ לַעֲבוֹדַת ה׳, שֶׁזֶּהוּ לְשׁוֹן ״הֶיתֵּר״ וּ״מוּתָּר״, כְּלוֹמַר שֶׁאֵינוֹ קָשׁוּר וְאָסוּר בִּידֵי הַחִיצוֹנִים שֶׁלֹּא יוּכַל לַחֲזוֹר וְלַעֲלוֹת לַה׳.
רַק שֶׁהָרְשִׁימוּ מִמֶּנּוּ נִשְׁאָר בַּגּוּף, וְעַל כֵּן צָרִיךְ הַגּוּף לְחִיבּוּט הַקֶּבֶר, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר לְקַמָּן.
וְכֵן הַחַיּוּת שֶׁבְּטִפּוֹת זֶרַע שֶׁיָּצְאוּ מִמֶּנּוּ בְּתַאֲוָה בַּהֲמִית, שֶׁלֹּא קִדֵּשׁ עַצְמוֹ בִּשְׁעַת תַּשְׁמִישׁ עִם אִשְׁתּוֹ טְהוֹרָה.
מַה שֶּׁאֵין כֵּן בְּמַאֲכָלוֹת אֲסוּרוֹת וּבִיאוֹת אֲסוּרוֹת, שֶׁהֵן מִשָּׁלשׁ קְּלִיפּוֹת הַטְּמֵאוֹת לְגַמְרֵי – הֵם אֲסוּרִים וּקְשׁוּרִים בִּידֵי הַחִיצוֹנִים לְעוֹלָם, וְאֵין עוֹלִים מִשָּׁם עַד כִּי יָבֹא יוֹמָם וִיבוּלַּע הַמָּוֶת לָנֶצַח, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: ״וְאֶת רוּחַ הַטּוּמְאָה אַעֲבִיר מִן הָאָרֶץ״; אוֹ, עַד שֶׁיַּעֲשֶׂה תְּשׁוּבָה גְּדוֹלָה כָּל כָּךְ שֶׁזְּדוֹנוֹת נַעֲשׂוּ לוֹ כִּזְכֻיּוֹת מַמָּשׁ, שֶׁהִיא תְּשׁוּבָה מֵאַהֲבָה מֵעוּמְקָא דְלִבָּא בְּאַהֲבָה רַבָּה וַחֲשִׁיקָה וְנֶפֶשׁ שׁוֹקֵקָה לְדָבְקָה בּוֹ יִתְבָּרֵךְ, וְצָמְאָה נַפְשׁוֹ לַה׳ כְּאֶרֶץ עֲיֵפָה וְצִיָּה, לִהְיוֹת כִּי עַד הֵנָּה הָיְתָה נַפְשׁוֹ בְּאֶרֶץ צִיָּה וְצַלְמָוֶת, הִיא הַסִּטְרָא אָחֳרָא, וּרְחוֹקָה מֵאוֹר פְּנֵי ה׳ בְּתַכְלִית, וְלָזֹאת צָמְאָה נַפְשׁוֹ בְּיֶתֶר עֹז מִצִּמְאוֹן נַפְשׁוֹת הַצַּדִּיקִים, כְּמַאֲמָרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: ״בְּמָקוֹם שֶׁבַּעֲלֵי תְשׁוּבָה עוֹמְדִים כוּ׳״.
וְעַל תְּשׁוּבָה מֵאַהֲבָה רַבָּה זוֹ אָמְרוּ שֶׁ״זְּדוֹנוֹת נַעֲשׂוּ לוֹ כִּזְכֻיּוֹת״, הוֹאִיל וְעַל יְדֵי זֶה בָּא לְאַהֲבָה רַבָּה זוֹ.
אֲבָל תְּשׁוּבָה שֶׁלֹּא מֵאַהֲבָה זוֹ, אַף שֶׁהִיא תְּשׁוּבָה נְכוֹנָה, וַה׳ יִסְלַח לוֹ, מִכָּל מָקוֹם לֹא נַעֲשׂוּ לוֹ כִּזְכֻיּוֹת, וְאֵין עוֹלִים מֵהַקְּלִיפָּה לְגַמְרֵי עַד עֵת קֵץ, שֶׁיְּבוּלַּע הַמָּוֶת לָנֶצַח.
אַךְ הַחַיּוּת שֶׁבְּטִפּוֹת זֶרַע שֶׁיָּצְאוּ מִמֶּנּוּ לְבַטָּלָה, אַף שֶׁיָּרְדָה וְנִכְלְלָה בְּשָׁלשׁ קְלִיפּוֹת הַטְּמֵאוֹת – הֲרֵי זוֹ עוֹלָה מִשָּׁם בִּתְשׁוּבָה נְכוֹנָה, וּבְכַוָּונָה עֲצוּמָה בִּקְרִיאַת־שְׁמַע־שֶׁעַל־הַמִּטָּה, כַּנּוֹדָע מֵהָאֲרִ״י זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, וּמְרוּמָּז בַּגְּמָרָא: ״כָּל הַקּוֹרֵא קְרִיאַת שְׁמַע עַל מִטָּתוֹ כְּאִלּוּ אוֹחֵז חֶרֶב שֶׁל שְׁתֵּי פִיּוֹת כוּ׳״, לַהֲרוֹג גּוּפוֹת הַחִיצוֹנִים שֶׁנַּעֲשׂוּ לְבוּשׁ לַחַיּוּת שֶׁבַּטִּפּוֹת, וְעוֹלָה הַחַיּוּת מֵהֶם, כַּיָּדוּעַ לְיוֹדְעֵי חֵן.
וְלָכֵן לֹא הוּזְכַּר עֲוֹן זֶרַע לְבַטָּלָה בַּתּוֹרָה בִּכְלַל בִּיאוֹת אֲסוּרוֹת, אַף שֶׁחָמוּר מֵהֶן, וְגָדוֹל עֲוֹנוֹ בִּבְחִינַת הַגַּדְלוּת וְרִבּוּי הַטּוּמְאָה וְהַקְּלִיפּוֹת שֶׁמּוֹלִיד וּמַרְבֶּה בִּמְאֹד מְאֹד בְּהוֹצָאַת זֶרַע לְבַטָּלָה, יוֹתֵר מִבִּיאוֹת אֲסוּרוֹת. רַק, שֶׁבְּבִיאוֹת אֲסוּרוֹת מוֹסִיף כֹּחַ וְחַיּוּת בִּקְלִיפָּה טְמֵאָה בְּיוֹתֵר, עַד שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְהַעֲלוֹת מִשָּׁם הַחַיּוּת בִּתְשׁוּבָה,
הגהה
מִפְּנֵי שֶׁנִּקְלְטָה בִּיסוֹד דְּנוּקְבָא דִקְלִיפָּה הַמְקַבֶּלֶת וְקוֹלֶטֶת הַחַיּוּת מֵהַקְּדוּשָּׁה, מַה שֶּׁאֵין כֵּן בְּזֶרַע לְבַטָּלָה, שֶׁאֵין שָׁם בְּחִינַת נוּקְבָא דִקְלִיפָּה, רַק שֶׁכֹּחוֹתֶיהָ וְחַיְילוֹתֶיהָ מַלְבִּישִׁים לַחַיּוּת שֶׁבַּטִּפּוֹת, כַּיָּדוּﬠַ לְיוֹדְﬠֵי חֵן:
אֶלָּא אִם כֵּן יַעֲשֶׂה תְּשׁוּבָה מֵאַהֲבָה רַבָּה כָּל כָּךְ, עַד שֶׁזְּדוֹנוֹת נַעֲשׂוּ לוֹ כִּזְכֻיּוֹת.
וּבָזֶה יוּבַן מַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה: ״אֵיזֶהוּ מְעֻוָּות שֶׁלֹּא יוּכַל לִתְקוֹן – זֶה שֶׁבָּא עַל הָעֶרְוָה וְהוֹלִיד מַמְזֵר״, שֶׁאָז, גַּם אִם יַעֲשֶׂה תְּשׁוּבָה גְּדוֹלָה כָּל כָּךְ, אִי אֶפְשָׁר לוֹ לְהַעֲלוֹת הַחַיּוּת לִקְדוּשָּׁה, מֵאַחַר שֶׁכְּבָר יָרְדָה לָעוֹלָם הַזֶּה וְנִתְלַבְּשָׁה בְּגוּף בָּשָׂר וָדָם: