104

תעשה שבהלכה זו. ולדוגמא – הלכות יסודי התורה: "יש בכללן עשר מצוות, שש מצוות עשה, וארבעה מצוות לא תעשה (וממשיך) וזהו פרטן כו'"; והוא חוזר ומסכם בסיום כל אחד מארבעה־עשר ספריו – את המספר הכללי והפרטי של המצוות שבו (ולדוגמא בסוף ספר המדע: "נמצאו כל המצוות הנכללות בספר זה חמש ושבעים, שש עשרה מהם מצוות עשה, ותשע וחמישים מצוות לא תעשה").

ועל פי כל זה נדרש ביאור – מדוע לא מציין כאן הרמב"ם – וגם לא מצינו שהרמב"ם יציין זאת במקום כלשהו בספרו – את המספר של המצוות שהם מדברי סופרים⁶?

ב. דחיית התירוץ שמדובר ב"אלפים רבים" של מצוות

בספר המצוות⁷ אומר הרמב"ם (בשאלתו על דעת "בעל הלכות גדולות" המונה מצוות מסויימות דרבנן במנין המצוות): "אם נמנה כל 'עשה' דרבנן וכל 'לא תעשה' דרבנן – יהיה זה עולה לאלפים רבים".

אך לא ניתן לומר שמטעם זה לא מציין הרמב"ם את מספר המצוות דרבנן, כי:

א) אדרבה, מכיוון שהמספר כה גדול, הרי נחוץ יותר לציין את מספרם, שכן הדבר מסייע לדעת ולזכור⁸ את כולן (יתירה מזו: על פי דברי הרמב"ם⁹ לגבי תרי"ג המצוות, מדוע הוא מפרט ומונה אותם בכל הלכה והלכה – כדי "להשמר שלא יעדר ממנו דבר שלא אדבר בו, ובזכרי כל המצוות במספר הייתי בטוח מזה" – הרי טעם זה שייך ונחוץ גם (ואף יותר) לגבי המצוות דרבנן).

ב) ועיקר: השאלה מדוע הרמב"ם אינו מונה אותן, היא אודות המצוות דרבנן בכללותן, בדומה לצורה בה הרמב"ם מונה אותן כאן – "כגון מקרא מגילה ונר חנוכה ותענית תשעה באב ועירובין וידיים", ולא בנוגע לפרטיהם. ועוד ועיקר – השאלה מתייחסת לסוג מסויים ב"דברי סופרים" עצמן: ביחס למצוות שהם חידשו ותיקנו – ולא בקשר לגזירות ולסייגים שהם הוסיפו והכניסו בתוך המצוות דאורייתא, או מנהגים וכיוצא בזה¹⁰;

וסוג זה של מצוות מדברי סופרים הוא הרי במספר מוגבל ומועט. ובכמה מקומות¹¹ אכן נמנות שבע מצוות