ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך כט שופטים שיחה ב

105

מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.

דרבנן – ותו לא¹².

ג. מצוות דרבנן נכללות במצות התורה לשמוע בקול חכמים

לכאורה היה ניתן לבאר זאת על פי דברי הרמב"ם עצמו:

הרמב"ם אומר כי "כל מה שציוונו חכמים לעשותו וכל מה שהזהירונו ממנו כבר ציוה .. לעשותו והוא אמרו "על פי התורה אשר יורוך... והזהירנו יתברך מעבור דבר מכל מה שתיקנו אותו או גזרו, ואמר¹ לא תסור¹³", וכאריכות דבריו בענין זה בתחילת הלכות ממרים.

הרמב"ן¹⁴ משיג על כך ומקשה כמה וכמה קושיות על דברי הרמב"ם, וביניהן: אם על כל מצוה שמדברי סופרים קיים 'לאו' ו'עשה' מהתורה, היה צריך להחמיר בכל הענינים מדרבנן, להיותם חיובים מן התורה – ומדוע ישנם כמה הבדלים בהלכה בין מצוה דאורייתא ומצוה מדברי סופרים?

אחד מהתירוצים בזה במפרשים¹⁵: לדעת הרמב"ם, באי־קיום מצוה דרבנן או בעבירה על איסור מדברי סופרים – לא עוברים על מצות "על פי התורה אשר יורוך" או על הלאו של "לא תסור", כי אם, רק במקרה בו האדם לא מקבל את המצוה או את האיסור דרבנן, כלומר, כאשר אין הוא מודה בדברי חכמים.

זאת אומרת: המצוה "על פי התורה אשר יורוך" והלאו "לא תסור" אינו על עצם עשיית או אי־עשיית מה שתיקנו חכמים, אלא¹⁶ המצוה היא "לשמוע

הערות

12. ובסמ"ג (ח"ב) בסוף רמזי מ"ע כתב: אחרי כן בארנו חמש מצות מד"ס והם כו'. ולהעיר ממ"ש בסוף חלק המ"ע "אחרי שסיימנו מ"ע של תורה נחל לבאר מ"ע שהם מד"ס .. והם חמש מצות"* - אף שלדעתו ישנם עוד, וכמו שממשיך שם "וכבר בארנו מצות נטילת ידים שהיא מד"ס". וידוע שבכלל – הסמ"ג הלך בעקבות הרמב"ם (יד מלאכי כללי הרמב"ם כו' הסמ"ג אות מו).
1.
13. לשון הרמב"ם בסהמ"צ שורש א. וראה גם לשונו בהקדמת היד – הובא בתחילת השיחה. סהמ"צ ומנין המצות שבריש ס' היד – מ"ד קעד ומל"ת שיב.
14. בהשגותיו לשרשים שם. וראה גם חינוך מצוה תצו.
15. ראה בהבא לקמן אנציקלופדי' תלמודית ערך דברי סופרים ס"ד. וש"נ. שד"ח כללים מערכת אל"ף סי' שצט, מערכת למ"ד כלל וא"ו. וש"נ. ובכ"מ.
16. ראה גם צפע"נ על הרמב"ם כאן. ובמכתבי תורה מכתב רכה בתחלתו.
. וראה לקמן שם שבריש כל מצוה (אחרי מצוה הא') מציין מספרה המצוה השנית; המצוה השלישית כו'.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.