ב
ב ואם אי אפשר להצילו כי אם ע"י הוצאה לכרמלית יש מתיריןיג משום בזיון המת שלא ישרף שגדול כבוד הבריות שדוחה מצות לא תעשה שבתורהיד שהיא לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך וגו'טו שבמצוה זו נצטוינו לשמוע לכל דברי סופריםטז ואיסור הכרמלית ג"כ אינו אלא מדברי סופריםיז.
ואעפ"כ אם יש לו דבר המותר בטלטול צריך להוציאו עמו כדי להקל איסור הטלטוליח שאף שאיסור הכרמלית נדחה מפני כבוד הבריות מכל מקום איסור הטלטול כיון שאפשר לתקנו ע"י טלטול דבר המותר צריך לתקנו בכל מה דאפשריט ואף שמוסיף באיסור הכרמלית שמוציא עמו גם הדבר המותר בטלטול אין בכך כלום שאיסור הכרמלית נדחה כבר לגמרי בהוצאת המת אבל איסור הטלטול כיון שאפשר לתקנו אין לנו לדחותוכ שמוטב להרבות באיסור אחד מלדחות שני איסוריםכא:
הערות
- יג. רב נחמן בר יצחק צד, ב לפירוש רש"י ד"ה לאפוקיה, וכל שכן להמרדכי פרק כירה רמז שיג. לבוש ס"ב. ב"ח ד"ה ומ"ש אפילו. ט"ז סק"א. וראה חקרי הלכות ח"א יח, א.
- יד. רב נחמן בר יצחק שם.
- טו. דברים יז, א. ברכות יט, ב. מנחות לה, א. רש"י שם ד"ה לא תעשה. רמב"ם סופכ"ג.
- טז. רמב"ם בספר המצות שורש הא'. וראה הל' ממרים פ"א ה"ב. וראה גם לעיל סי' קנח סט"ז. וראה לקו"ש חכ"ט ע' 104 ואילך.
- יז. כדלקמן סי' שמה סי"ט וש"נ.
- יח. רש"י שם ד"ה לאפוקיה. ר"ן שם (לה, ב) ד"ה ודאמרינן שכן דעת הראשונים. מ"מ פכ"ו הכ"ג בשם המפרשים והרשב"א שם ד"ה מי. שו"ע ס"ב בשם ויש אומרים.
- יט. תוס' צד, א ד"ה גדול. ר"ן שם. מ"מ שם. מ"א סק"ח.
- כ. ראה ר"ן שם.
- כא. ראה ב"י סי' של סוד"ה ומ"ש ומכל מקום. מ"א שם סוף סק"ג. לקמן שם סוף ס"א.
רש"י על דברים י״ז:א׳ - הטקסט מספריא
לא תזבח … כל דבר רע. אַזְהָרָה לַמְפַגֵּל בַּקֳּדָשִׁים עַ"יְ דִּבּוּר רָע. וְעוֹד נִדְרְשׁוּ בוֹ שְׁאָר דְּרָשׁוֹת בִּשְׁחִיטַת קָדָשִׁים (זבחים ל"ו):
לא תזבח ... כל דבר רע THOU SHALT NOT SACRIFICE [UNTO THE LORD THY GOD ANY OF THE HERD OR FLOCK WHEREIN IS BLEMISH OR] ANY EVIL THING — This is an admonition to one who would make sacrifices abominable through an evil utterance (דבר רע). (See Rashi on Leviticus 7:18; cf. Sifrei Devarim 147:5). Besides this, other Halachas have been derived from it in the Treatise on “The slaughtering of Sacrifices” (Zevachim 36).
ספר המצוות, שורשים ו׳ - הטקסט מספריא
שהמצוה שיהיה בה עשה ולא תעשה ראוי למנות עשה שבה עם מצות עשה ולאו שבה עם מצות לא תעשה:
דע שהדבר האחד יהיה בו עשה ולא תעשה על אחד משלשה פנים. אם שיהיה מעשה מן המעשים מצות עשה, והעובר עליו יעבור על מצות לא תעשה, כמו שבת ויום טוב ושמטה שעשיית מלאכה בהם מצות לא תעשה והמנוחה בהם מצות עשה כמו שיתבאר, וכן תענית צום כפור מצות עשה, והאכילה בו מצות לא תעשה. ואם שיהיה לאו שקדמו עשה, כמו אמרו באונס ומוציא שם רע ולו תהיה לאשה והיא מצות עשה, ואמר גם כן לא יוכל לשלחה כל ימיו זו מצות לא תעשה. ואם שיהיה לאו קודם ואחר ינתק לעשה, כמו לא תקח האם על הבנים ואחר כך שלח תשלח את האם, וכל מין מאלו ראוי שימנה עשה שבו בכלל מצות עשה ולאו שבו בכלל מצות לא תעשה. כי בבאור אמרו חכמים בכל אחת מהן שהן מצות עשה ומצות לא תעשה, והרבה פעמים יאמרו עשה שבה ולאו שבה, והוא דבר מבואר שענין הצווי בהם זולת ענין האזהרה, ושניהם שני ענינים נבדלים צוה באחד מהם והזהיר מן האחר ולא יטעה בשרש זה שום אדם:
משנה תורה, הלכות ממרים א׳:ב׳ - הטקסט מספריא
כל מי שאינו עושה כהוראתן עובר בלא תעשה שנאמר לא תסור מכל הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל ואין לוקין על לאו זה מפני שניתן לאזהרת מיתת בית דין שכל חכם שמורה על דבריהם מיתתו בחנק שנאמר והאיש אשר יעשה בזדון וגו' אחד דברים שלמדו אותן מפי השמועה והם תורה שבעל פה ואחד דברים שלמדום מפי דעתם באחת מן המדות שהתורה נדרשת בהן ונראה בעיניהם שדבר זה כך הוא ואחד דברים שעשאום סייג לתורה ולפי מה שהשעה צריכה והן הגזרות והתקנות והמנהגות כל אחד ואחד מאלו השלשה דברים מצות עשה לשמוע להן והעובר על כל אחד מהן עובר בלא תעשה הרי הוא אומר על פי התורה אשר יורוך אלו התקנות והגזירות והמנהגות שיורו בהם לרבים כדי לחזק הדת ולתקן העולם ועל המשפט אשר יאמרו אלו דברים שילמדו אותן מן הדין באחת מן המדות שהתורה נדרשת בהן מכל הדבר אשר יגידו לך זו הקבלה שקבלו איש מפי איש.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.

