קנ
לב עלי' כלל וכלל וכמ"ש שממית14 בידים תתפש והיא בהיכלי מלך כו', כך מפני שכולם אינם תופסים מקום כלל וכלל בבחי' עצמות הרוממו' ע"כ גם החיצוני' יכולים לקבל אור שפע והוא מפני העדר תפיסת מקום אצלו כל עיקר ההשפעה מפני עוצם הרוממו' עד"מ המלך הגדול בהגלות נגלות מאתו אור חסד ישוה לפניו קטן וגדול שיקבלו אותו החסד בהשווא' א' והיינו מפני עוצם רוממו' גדולתו אין החסד תופס מקום וגם המקבלים אינם תופסי' מקום עד שיתן דעתו לדקדק בזאת השפע ליתנה לראוי דוקא ולא לשאינו ראוי לה כו' וכמו בדור15 אנוש שהי' להם כל רב טוב חסד עליון אע"פ שהיו עובדי ע"ז כידוע, וכמארז"ל מפני16 שהיו ניזונין בחסדו של הקב"ה פי' מפני שבחי' אור החסד שיוצא מעצמו' המאציל הרי קמי' כחשיכה כאורה כנ"ל ע"כ גם לעע"ז ישפיע אעפ"י שהן עוברי17 רצונו כי מה תופס מקום כל עיקר וכמ"ש אם18 צדקת מה תתן לו כו', ולפי שהי' אור החסד העליון הזה פשוט בתכלית מעצמו' המאציל היו הכל מקבלים ממנו כי אור זה הפשוט ביכולתו להאיר עד אין קץ ושיעור למטה מטה מטעם הנ"ל. ויובן דוגמתו במה שאמרו אברהם19 יצא ממנו ישמעאל, פי' מפני שהי' אברהם איש החסד20 בטבעו כידוע ע"כ אמר גם21 ישמעאל יחי' לפני ה' וגם שאינו ראוי לזה כי הי' עובד ע"ז אך מפני שהי' תגבורת מדת החסד באברהם יצא אור שפע חסדו בלתי שיעור למטה להאיר גם בישמעאל כו' וזהו הנק' מותרי22 החסדי' כו' כידוע. ועד"ז יובן למעלה שבהיות אור חסד העליון של המאציל פשוט הי' אור שפעו יורד גם עד למטה מטה מאד עד שגם בחי' החיצוני' מקבלי' בהשווא' א' עם בחי' הפנימיי' הקרובי' לאא"ס בבחי' הביטול כו' והוא לפי שאין תופס מקום כלל גם בחי' הקירוב של הפנימיי' עם היותם קרובי' בערך ההשתלשלו', אמנם לגבי עצמו' המאציל שלמעלה מגדר ההשתלשלו' בחי' הקירוב ובחי' הריחוק אחת היא כו' וד"ל.
והנה כדי להמשיך אור השפע מאור חסד עליון של המאציל להיות בא י"ס דוקא בבחי' פנימיו' הקרובים לאא"ס ולהתרחק מן החיצוני' הרחוקי' וכיוצא הי' צריך שיהא זה דוקא ע"י צמצום האור בעצמו' המאציל, ועד"מ שיתן המלך דעתו לדקדק באור חסדו שיתנו לראוי לה ולא לשאינו ראוי שזהו בחי' צמצום גדול לגבי עצם רוממותו כו' וזהו עיקר ענין23 הצמצומי' הנזכר בע"ח שהי' קודם שנאצל כל האצי' שהוא רק כדי להיות אוא"ס בבחי' י"ס אורו' וכלים דוקא בבחי' הקדושה האלקי', והנה חב"ד וחג"ת ונה"י הן בכלל, חב"ד*23 הוא בבחי' הביטול יותר להיותם
הערות
- 14. שממית בידים תתפש : משלי ל, כח.
- 15. דור אנוש. . עובדי ע"ז : ראה בראשית ד, כו. שבת קיח, ב. רמב"ם ריש הל' ע"ז.
- 16. מפני שהיו ניזונין בחסדו של הקב"ה : ראה שבת קיח, ב. פסחים קיח, א.
- 17. עוברי רצונו : ראה מכות כד, ב.
- 18. אם צדקת מה תתן לו : איוב לה, ז.
- 19. אברהם יצא ממנו ישמעאל : ראה פסחים נו, א.
- 20. אברהם איש החסד : ראה זהר בראשית מז, ב.
- 21. גם ישמעאל יחי' לפני ה' : ראה לך לך יז, יח.
- 22. מותרי החסדי' כו' כידוע : ראה ג"כ תורת חיים שמות [הוצאת קה"ת — תשס"ג] כד, ד.
- 23. ענין הצמצומי' הנזכר בע"ח : ראה ש"א ענף ב.
- 23. חב"ד הוא בחי' הביטול יותר : באוה"ת וישלח תתעה, ב — (זה צ"ע דבאדם כשנמשך ההת-פעלות באהוי"ר בלב חשוב יותר מאלו ההתבוננות רק במוחו ושכלו ולא נגע ללב וצ"ע בסש"ב פט"ז בענין מחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה).
מכות כ״ד ב - הטקסט מספריא
בָּאֵשׁ, וְלֹא נִבְכֶּה?! אָמַר לָהֶן: לְכָךְ אֲנִי מְצַחֵק, וּמָה לְעוֹבְרֵי רְצוֹנוֹ כָּךְ, לְעוֹשֵׂי רְצוֹנוֹ עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה.
שׁוּב פַּעַם אַחַת הָיוּ עוֹלִין לִירוּשָׁלַיִם, כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעוּ לְהַר הַצּוֹפִים קָרְעוּ בִּגְדֵיהֶם, כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעוּ לְהַר הַבַּיִת רָאוּ שׁוּעָל שֶׁיָּצָא מִבֵּית קׇדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים, הִתְחִילוּ הֵן בּוֹכִין וְרַבִּי עֲקִיבָא מְצַחֵק. אָמְרוּ לוֹ: מִפְּנֵי מָה אַתָּה מְצַחֵק? אָמַר לָהֶם: מִפְּנֵי מָה אַתֶּם בּוֹכִים? אָמְרוּ לוֹ: מָקוֹם שֶׁכָּתוּב בּוֹ ״וְהַזָּר הַקָּרֵב יוּמָת״, וְעַכְשָׁיו שׁוּעָלִים הִלְּכוּ בּוֹ, וְלֹא נִבְכֶּה?!
אָמַר לָהֶן: לְכָךְ אֲנִי מְצַחֵק, דִּכְתִיב: ״וְאָעִידָה לִּי עֵדִים נֶאֱמָנִים אֵת אוּרִיָּה הַכֹּהֵן וְאֶת זְכַרְיָה בֶּן יְבֶרֶכְיָהוּ״ – וְכִי מָה עִנְיַן אוּרִיָּה אֵצֶל זְכַרְיָה? אוּרִיָּה בְּמִקְדָּשׁ רִאשׁוֹן, וּזְכַרְיָה בְּמִקְדָּשׁ שֵׁנִי! אֶלָּא: תָּלָה הַכָּתוּב נְבוּאָתוֹ שֶׁל זְכַרְיָה בִּנְבוּאָתוֹ שֶׁל אוּרִיָּה.
בְּאוּרִיָּה כְּתִיב ״לָכֵן בִּגְלַלְכֶם צִיּוֹן שָׂדֶה תֵחָרֵשׁ״, בִּזְכַרְיָה כְּתִיב ״עוֹד יֵשְׁבוּ זְקֵנִים וּזְקֵנוֹת בִּרְחֹבוֹת יְרוּשָׁלִָם״. עַד שֶׁלֹּא נִתְקַיְּימָה נְבוּאָתוֹ שֶׁל אוּרִיָּה הָיִיתִי מִתְיָירֵא שֶׁלֹּא תִּתְקַיֵּים נְבוּאָתוֹ שֶׁל זְכַרְיָה, עַכְשָׁיו שֶׁנִּתְקַיְּימָה נְבוּאָתוֹ שֶׁל אוּרִיָּה – בְּיָדוּעַ שֶׁנְּבוּאָתוֹ שֶׁל זְכַרְיָה מִתְקַיֶּימֶת. בַּלָּשׁוֹן הַזֶּה אָמְרוּ לוֹ: עֲקִיבָא נִיחַמְתָּנוּ, עֲקִיבָא נִיחַמְתָּנוּ.
הֲדַרַן עֲלָךְ אֵלּוּ הֵן הַלּוֹקִין וּסְלִיקָא לַהּ מַסֶּכֶת מַכּוֹת
by fire, and shall we not weep? Rabbi Akiva said to them: That is why I am laughing. If for those who violate His will, the wicked, it is so and they are rewarded for the few good deeds they performed, for those who perform His will, all the more so will they be rewarded.
The Gemara relates another incident involving those Sages. On another occasion they were ascending to Jerusalem after the destruction of the Temple. When they arrived at Mount Scopus and saw the site of the Temple, they rent their garments in mourning, in keeping with halakhic practice. When they arrived at the Temple Mount, they saw a fox that emerged from the site of the Holy of Holies. They began weeping, and Rabbi Akiva was laughing. They said to him: For what reason are you laughing? Rabbi Akiva said to them: For what reason are you weeping? They said to him: This is the place concerning which it is written: “And the non-priest who approaches shall die” (Numbers 1:51), and now foxes walk in it; and shall we not weep?
Rabbi Akiva said to them: That is why I am laughing, as it is written, when God revealed the future to the prophet Isaiah: “And I will take to Me faithful witnesses to attest: Uriah the priest, and Zechariah the son of Jeberechiah” (Isaiah 8:2). Now what is the connection between Uriah and Zechariah? He clarifies the difficulty: Uriah prophesied during the First Temple period, and Zechariah prophesied during the Second Temple period, as he was among those who returned to Zion from Babylonia. Rather, the verse established that fulfillment of the prophecy of Zechariah is dependent on fulfillment of the prophecy of Uriah.
In the prophecy of Uriah it is written: “Therefore, for your sake Zion shall be plowed as a field, and Jerusalem shall become rubble, and the Temple Mount as the high places of a forest” (Micah 3:12), where foxes are found. There is a rabbinic tradition that this was prophesied by Uriah. In the prophecy of Zechariah it is written: “There shall yet be elderly men and elderly women sitting in the streets of Jerusalem” (Zechariah 8:4). Until the prophecy of Uriah with regard to the destruction of the city was fulfilled I was afraid that the prophecy of Zechariah would not be fulfilled, as the two prophecies are linked. Now that the prophecy of Uriah was fulfilled, it is evident that the prophecy of Zechariah remains valid. The Gemara adds: The Sages said to him, employing this formulation: Akiva, you have comforted us; Akiva, you have comforted us.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.