תוכן ספרי כ"ק אדמו"ר מהר"ש נ"ע תורת שמואל תר"ם ח"א הנחות

וביום הביכורים

תנדוביום הביכורים

בס"ד חגה"ש ש' תר"ם

לד"ה מצה זו. הנחה

וביום הביכורים¹ בהקריבכם מנחה חדשה לה' בשבעתיכם מקרא קדש יהי' לכם כל מלאכת עבודה לא תעשו², הנה מנחה חדשה קאי על שתי הלחם שהי' לחם חמץ כמ"ש סולת תהיינה חמץ תאפינה³ וכמארז"ל כל המנחות באות מצה⁴ חוץ מתודה ושתי הלחם, הנה לכאורה צ"ל מפני מה בחגה"ש מקריבים לחם חמץ משא"כ בכל השנה כתי' וכל שאור וכל דבש לא תקטירו⁵, הגם ששתי הלחם הי' אכילת כהנים⁶ מ"מ בכל השנה לא הקריבו חמץ גם לפני⁷ אכילת כהנים ג"כ כ"א בחגה"ש דוקא א"כ מפני מה בכל השנה וכל שאור וכל דבש לא תקטירו שכל המנחות באות מצה ושתי הלחם באות חמץ, וזה שהי' אכילה לכהנים זה אינו לגריעותא כו'.

ולהבין זאת צ"ל תחלה ההפרש בין שבת ליו"ט⁷ הנה שבת נק' בשם קדש וכמ"ש ושמרתם את השבת⁸ כי קדש היא ויו"ט נק' מקרא קדש כמ"ש מקרא קדש תהי' לכם⁹, הנה שבת נק' קדש היינו בחי' קדש מלה בגרמה¹⁰ שקדוש ומובדל מגדר עולם כמו אלפים שנה קדמה תורה לעולם¹¹, לא שקדם בזמן אלא במעלה¹², אלפיים תנההיינו אאלפך חכמה¹³ שחכמה נק' קדש מלה בגרמה שמובדל מעולם כמו שנת"ל ההפרש בין מוחין למדות¹⁴ שמדות שייך דוקא לזולת אבל מוחין אינו שייך לזולת שאפשר להשכיל אפי' בפ"ע ע"כ נק' מלה בגרמה שקדוש ומובדל מגדר עולם וע"כ נק' אין כמ"ש והחכמה מאין תמצא¹⁵ שענין המציאה היינו שלא נשתנה הדבר¹⁶ אז צריך להחזיר לבעל האבידה כך החכמה שנמשך בדרך תמצא וכיון שנמשך מאין הוא ג"כ אין¹⁷ וע"כ נק' מ"ה¹⁸ כו'. ומה שנמשך מחכמה בבינה הוא נמשך ע"י חלון כמ"ש בע"ח¹⁹ שע"ס כל ספירה הוא פרצוף שלם כלול מעשר ובחי' יסוד שבכל ספירה הוא נק' חלון שזה הוראה שהמשכה נמשך בצמצום כמו ע"י חלון בגשמיות כאשר אין כותל בבית אז מאיר השמש כמו שהוא בבית וכאשר יש דופן בבית בלא חלונות אז מסתיר לגמרי וכאשר מאיר ע"י חלונות אז מאיר בצמצום כך המשכה שנמשך מחכמה לבינה נמשך ע"י חלון שזה מורא²⁰ שנמשך בצמצום הארה וע"כ נק' בשם יו"ד שזה ד"א²¹ חלון או יו"ד שנמשך בצמצום, וכל האורך ורוחב שנעשה בבינה שבינה הוא השגה והבנה באורך ורוחב שנעשה בחי' יש כמ"ש להנחיל אוהבי יש²² זהו רק מהארת יסוד אבא שנמשך בבינה וע"כ נק' קדוש בוא"ו שמה שנמשך מבחי' קדש²³ בחי' חכ' בבינה זהו ע"י וא"ו כי לבד שאינו דומה קדוש לקדש עוד זאת אינו דומה בשני דברים כי וא"ו הוא בראשו יו"ד²⁴ ונעשה וא"ו שזהו תוס' והתוס' הוא גירעון כמו מתיים נעשה אמתיים שהתוס' הוא לגירעון ועוד כי יו"ד הוא מספר עשר אבל וא"ו הוא מספר ששה, והמשכה שנמשך מיסוד אבא בבינה הוא ע"י וא"ו שבראשו יו"ד שזהו הוראה שיש בזה הארת החכמה אבל מ"מ כיון שנמשך ע"י וא"ו נשתנה שאינו דומה לעצם היו"ד כי וא"ו אינו דומה ליו"ד.

והנה קוטב מדרוש²⁵ זה הוא לפי השיטה דבחי' אבי"ע שבאצי' הנה החכמה היא אצי' שבאצי' והבינה היא בריאה שבאצי'²⁵ וז"א יצירה שבאצי' ובחי' מדת המל' היא עשיי' שבאצי' כו', וכ"מ בלק"ת (סד"ה ששים המה מלכות דרוש א'²⁶ ) תנושהובא בשם ע"ח²⁷ שע"י שבינה דאצי' מלבשת התלבשות גמור להחכ' עי"ז נעשה מסך מבדיל בין א"ס וחכמה אל בריאה היינו בין אצי' לבריאה, א"כ כיון שבינה הוא מקור לבריאה שע"י בינה נעשה הפרסא ועי"ז מקור לבריאה ממילא מובן שבאצי' גופא בינה הוא בריאה וחכמה הוא אצי' שבאצי', כי אבא מקננא באצי'²⁸ משא"כ בבריאה אימא עילאה מקננא בכורסייא²⁹ הוא בחי' עולם הבריאה א"כ כמו שהבריאה אינו בערך אל האצי' כן אינו בערך בינה לגבי חכמה כי נברא לגבי אלקות אינו בערך כמו לפי ערך השגה לגבי למעלה השגה³⁰ שענין השגה היינו שנמשך בהשגה והבנה ונתפס במוחו אבל למעלה מהשגה היינו שאינו נתפס בשכל ע"כ כמו שאינו בערך השגה לגבי למעלה מהשגה כן אינו בערך נברא לגבי אלקות א"כ לפ"ז שאצי' שבאצי' הוא בחי' חכמה ממילא בחי' א"א הוא למעלה מאבי"ע דאצי' אלא כענין שיש ד' יסודות אש רוח מים עפר³¹ ויש בחי' היולי³² שלכאורה מהו"ע היולי הלא הוא אינו בחי' אש ולא מים ולא עפר אלא שזהו מקור לד' יסודות³³ כך א"א³⁴ הוא שורש ומקור לד' עולמות וכן הוא מקור לד' עולמות שבאצי' גופא כו'.

אך יש עוד שיטה שכתר נק' אצי' שבאצי'³⁵ וחכמה נק' בריאה שבאצי' וכן משמע בלקו"ת³⁶ שהובא מ"ש בורא קדושים ישתבח שמך³⁷ שאפי' קדושים בחי' קדושים בכל יום יהללוך סלה³⁸ נק' ג"כ בורא כמו בריאה יש מאין א"כ חכמה נק' ג"כ בחי' בריאה וכ"מ בהרמ"ז³⁹ ג"כ, אך דרוש זה נמשך לפי שיטה שחכמה נק' אצי' שבאצי' וכן משמע באשל אברהם⁴⁰ כו'. והנה מה שנמשך מחכמה לבינה זהו רק הארה כמו עד"מ השפעת הרב לתלמיד שמשפיע לו רק הארת השכל כי דיבור הוא רק חלק עשירי⁴¹ מחכמה, ובאמת אינו אפי' חלק עשירי ג"כ שבאינו⁴² בערך דיבור תנזלגבי חכמה רק שנק' בשם חלק עשירי כמו כסף וזהב ונחושת שנק' נחושת חלק א' מזהב כאשר מונחים ביחד כך דיבור נק' חלק עשירי אבל באמת אינו בערך לגבי חכמה כמו נחושת לגבי זהב, ובאמת אפי' הדיבור של הרב אינו מבין התלמיד כמו שהוא כי הוא מלביש את הדיבור באותיות אחרים ומשנה הדיבור והראיי' שהוא אומר אח"כ זאת הי' כוונתו (בל"א דאס ה ט ער גימיינט) ממילא מובן שמקודם לא יבין כוונת הרב ובאמת גם אחר כך אינו מבין כמו שהוא, ולבד שלא קאים אינש אדעתי' דרבי'⁴² עד ארבעין שנין זהו אדעתי' דרבי' באמת אפי' דיבור של הרב ג"כ אינו מבין כמו שהוא והראיי' שהוא מדייק אח"כ מפני מה אמר זה מקודם וזה אח"כ מסתמא יש בזה כוונה ומסתמא צ"ל⁴³ מפני מה זאת א"כ מובן שאפי' הדיבור אינו מבין כמו שהוא, כך יובן מה שנמשך מחכמה לבינה זהו רק הארה, והארה ג"כ אינו מושג כמו שעצם החכמה שנק' אין בדרך תמצא⁴³ שאינו משתנה כך אפי' הארת החכמה שנמשך בהשגה והבנה הארה ג"כ אינו מושג, הגם שברק המבריק⁴³ נמשך בהשגה והבנה אך זהו רק שברק המבריק מעורר השגה והבנה ומה שמושג ע"י השגה זהו כאשר נשתנה הברק המבריק ונמשך בהשגה והבנה, ומ"מ נשאר עצם הברק אינו מושג כמו שאין מהווה מציאת היש שאין עומד תמיד שמחי' בחי' יש ואם לאו הי' אין ואפס⁴⁴ מהיש מ"מ אינו מושג האין שהיש אינו משיג האין, כך ברק המבריק אפי' כאשר נמשך בהשגה נשאר עצם הברק שאינו מושג כמו שעצם החכמה אינו נשתנה כך הארה שנמשך בהשגה אינו מושג, ע"כ נק' בשם נקודה.

וכן אפי' יסוד אבא שנמשך מכתר נק' ג"כ נקודה שנמשך רק הארה כמ"ש בזוהר⁴⁵ ע"פ (ישעי' כ"ה) אודה שמך כי עשיתי פלא⁴⁶ שיש ב' נקודות נקודה עילאה ונקודה תתאה שמה שנמשך מחכמה בבינה זהו נקודה תתאה וכן מה שנמשך יסוד אבא מכתר זהו ג"כ רק הארה נק' נקודה אך זהו נקודה עילאה, וכן הוא ג"כ בא"א שמה שנמשך מח"ס באצי' זהו רק נקודה וכן ח"ס מכתר דא"א זהו ג"כ נקודה כו' א"כ יובן שמה ששבת נק' קדש מלה בגרמה ששבת הוא עליי' עולמות⁴⁷ למעלה מעלה, ששרש תיבת שבת הוא מל' שביתה והוא כמשל האדם שעוסק במלאכתו בכתיבת אותיות וכדומה אז יורדים ומתפשטים כחות נפשו ונתצמצם בעסק דבר מעשה ההוא, וכאשר שובת ממלאכתו אז חוזרים כחותי' למקורם ושרשם שנפשט כחות נפשו מהירידה ועולה למקורם ושרשם, כך יובן למעלה כתי' ששת ימים עשה ה'⁴⁸ את השמים כי בששת ימים נמשך עד"מ מבחי' הבל הלב להיות בחי' פרטי תנחהמאמרות יהי אור יהי רקיע⁴⁹ אבל ביום השביעי שבת מכל מלאכתו ונתעלו כל העולמות למקורן ושרשן אשר ע"כ נק' שבת בשם קדש להיותו למעלה מגדר המשכה קדש מלה בגרמי' לכן אז הוא בחי' זווגא דמלכא קדישא עם כנס"י⁵⁰.

כי הנה שרש ענין הזווג הוא להוליד נשמות חדשות דוקא וכתי' אין כל חדש תחת השמש⁵¹ אחר שכבר נתהוו סדרי השתלשל' אין כל חדש שאינו נמשך בחי' התחדשות לגמרי כ"א שנמשך רק לחזק הישינות בלבד כו'. אבל בשבת שהוא בחי' עליי' העולמות⁵² למקורן ושרשן ובחי' זו הוא למעלה מן השמש שהוא בחי' סדר השתלשל', שקדש בעצם אינו בגדר המשכה, אז מתגלים נשמות חדשות⁵³ ע"י בחי' יחוד כנס"י עם מלכא קדישא. ולהבין ענין השמש יובן ע"פ מ"ש בהרמ"ז שאור הגנוז הוא פנימי' יסוד אבא⁵⁴ דכתי' בו ופני לא יראו⁵⁵ אבל הארה משם חיצוני' מיסוד אבא נמשך בתפארת דז"א וזהו"ע שמש, שמה שתמצא בזוהר ובקדמונים שהתפארת ה"ס השמש ירצה לומר אור זעיר שמצד אבא פי' חיצוני' מיסוד אבא והוא מאיר לכל דכתי' כולם בחכמה עשית⁵⁶, אבל עצם יסוד אבא הוא לעילא משמשא ועליי' שבת הוא בבחי' זו ומשם נמשך נשמות חדשות. לפ"ז צ"ל שיש בזה ג' מדרגות הא' הוא בחי' הארת יסו"א שמאיר בז"א ושם אין כל חדש כ"א לחזק הישינות כמ"ש המחדש בטובו בכי"ת⁵⁷ שבכל יום נמשך חיות חדש אבל זהו רק חידוש הישינות, ויסו"א בעצמו הוא למעלה מן השמש ושם יש כל חדש לחדש נשמות חדשות וזהו מדרגה הב', ובחי' הג' זהו פנימי' יסו"א שמבחי' זו א"א להמשיך עכשיו כי פנימי' אבא הוא חשוב כפנימי' עתיק⁵⁸, ולכן בשבת כשנתעלה בבחי' קדש שלמעלה מהשתל' אז הזיווג על התגלות אור לבד והוא בחי' נשמות חדשות כו'.

והנה בחי' יחוד זה הוא בכנס"י דוקא כדכתי' ה' בחכמה יסד ארץ וכונן שמים בתבונה⁵⁹ הגם שיש בשמים ג"כ חכמה מ"מ כונן שמים בתבונה ובחכמה יסד ארץ, וצ"ל איך ארץ שהוא למטה במדרגה משמים יסודתה מחכמה דוקא ושמים שהם רוחני' יותר מארץ הם מהבינה. והענין הוא הנה שמים הוא בחי' אש ומים⁶⁰ תנטחו"ג⁶¹ וע"כ תיבת מים יש בפירוש בשמים ואש רק אות ש'⁶² והאלף יוצא מקמ"ץ ש מים, מפני שז"א רובו חסדים⁶³. והנה חסד הוא בחי' אהבה⁶⁴ ואהבה הוא יש מי שאוהב⁶⁵ שנולד מן התבוננות ויש מי שאוהב דבר זה, אינו דומה⁶⁶ בחי' יראה הוא⁶⁷ מצד הביטול שיראה הוא מצד הקירוב כאשר מתבונן ומשיג בהשגה אז הוא קרוב לאלקות מצד שנופל עלי' יראה ובטל בתכלית, אבל אהבה הוא יש מי שאוהב שאהבה הוא מצד התבוננות כאשר מתבונן שדבר זה טוב לפניו אז נולד אצלו אהבה שאינו שייך שאדם יחפוץ דבר מה שאינו מתבונן שדבר זה טוב לפניו ומובן בשכלו, אלא מפני שמתבונן בשכלו שדבר זה טוב כמו למשל כאשר מתבונן שאדם זה הוא איש נגבה וגם⁶⁸ (בל"א ער איז א גרוגט פאהן⁶⁷ אים) עי"ז נמשך אחריו וכרוך אחריו שמשתוקק לו שזהו מצד התבוננות בשכלו שעי"ז בא לאהבה שיש מי שאוהב, וזהו כונן שמים בתבונה שמדות נמשך מבינה⁶⁹ כמו באדם כאשר מתבונן שטוב לפניו דבר ההוא ה"ה אוהב דבר ההוא כן למעלה שמדות נמשך מבינה ע"כ כונן שמים בתבונה שבינה דינין מתערין מינה בסופו⁷⁰ שאחר שנמשך בהשגה והבנה שייך שיומשך ע"י הבנה זו לאהוב את הדבר או להיפך לשנוא אותה שהוא בחי' יש מי שאוהב מפני שנמשך מבינה שהוא מקור היש, ובחכמה יסד ארץ כמ"ש בזוהר כד ברא קוב"ה עלמא⁷¹ חמי דלא יכיל לאתקיימא עד דברא אורייתא, קודב"ה היינו או"ס⁷², עלמא עולם האצי', חמי דלא יכיל לאתקיימא ברא אורייתא שהיא בחי' חכמה ובחכמה יסד ארץ.

והנה אנו רואים שארץ הוא בטל לכולם שהכל דורסים עלי' וכל הבנינים בונים עלי' וכל הצמיחה הוא על הארץ שבטל לכל. והנה ארץ הוא בחי' מל'⁷³ וזהו רק ביטול היש כמו עבד שמשתחווה לאדונו שמרכין ראשו ורגלו בשוה כמו שהרגל אינו מראה למלך איך להתנהג הנהגות המלוכה כך הראש אינו מראה לו בהנהגת המלוכה, אך זהו ביטול היש, ובחכמה יסד ארץ הגם שחכמה הוא ביטול אמיתי מ"מ יש מעלה בביטול היש לגבי ביטול אמיתי כי ביטול אמיתי היינו שאין שום מציאות תסבטל בתכלית ולא נחשב למאומה א"כ זה אינו רבותא כ"כ כיון שהוא אין שום מציאות אינו רבותא שהוא בטל אבל ביטול היש הו"ע הגם שהוא מציאות היש מ"מ הוא בטל, כ"א הי' אין שום מציאות זהו ביטול אמיתי, אלא הגם שהוא מציאות היש מ"מ הוא בטל ע"כ יש מעלה באתכפי' לגבי אתהפכא. מ"מ אינו דומה לביטול אמיתי כי ביטול אמיתי היינו שהוא בטל בתכלית אבל ביטול היש היינו שהוא מציאות היש רק שהוא בטל, כמו כאשר העבד מרכין ראשו ורגלו הגם שראשו ורגלו שוה אז אצלו, מ"מ יש מציאות ראש ורגל שהוא מציאות היש רק שהוא בטל כו'. ע"כ ה' בחכמה יסד ארץ.

וע"כ אנו רואים ששם אחד לשניהם כמו משה עבדי⁷⁴ דוד עבדי⁷⁵ ששניהם נק' עבד, משה עבדי בחי' חכמה כמ"ש ואנחנו⁷⁶ מ"ה⁷⁷ שהי' בחי' מ"ה דחכמה ביטול עצמי, דוד עבדי הוא בחי' מל'⁷⁸ שהי' מרכבה לבחי' מל' וע"כ אמר אנוכי תולעת ולא איש⁷⁹ חרפת אדם ובזוי עם, וע"כ שניהם נק' חכמה היינו חכמה בראש וחכמה בסוף⁸⁰, שניהם נק' יראה, יראה עילאה ויראה תתאה הכל שם אחד רק זה עילא' וזה תתא', כי בחי' החכמה היא שרש ומקור לבחי' המל' כדכתי' ה' בחכמה יסד ארץ, ובשבת עליי' העולמות בביטול דחכמה כו'.

ובד"כ ההפרש בין שבת לחול כמו עד"מ כאשר המל' יוצא לעבדו לחוץ שישתחוה העבד להמלכות⁸¹ זהו רק ביטול היש שהעבד הוא על מקומו רק שהעבד הוא בטל כמו שדרך המל' שעובר על מדינתו שהעם בטל לפני המלך וצריך להיות בטל וכן ראוי להיות שעבד יהי' בטל לפני המלך אבל זהו רק ביטול היש כי העבד הוא על מקומו, אבל כאשר העבד נכנס לפני ולפנים מחדר לפנים מחדר ובא לפני אדונו להשתחוות אלי' אז הוא בטל בתכלית, כך יובן שבששת ימי החול הוא עד"מ המל' שיוצא עבדו⁸² לחוץ שזהו רק ביטול היש, אבל בשבת הוא עליי' העולמות היינו כמו שהעבד נכנס לפני ולפנים ובודאי אינו דומה ההשתחוואה שבחוץ להשתחוואה שבפנים, ולכן בשבת כשמתעלה לבוא לשרש ומקור האמיתי בחי' הביטול עצמי אז נעשה הזווג להוליד נשמות, זווגא דכנס"י במלכא קדישא להוליד נשמות חדשות, אך זהו רק גילוי אור כללי וע"י מטרוניתא שבה יש ה"ג מנצפ"ך⁸³ תסאהמחלקים לנשמות אברהם לבד יצחק לבד כ"א בפ"ע ולכן עיקר הלידה הוא ע"י מטרוניתא, וזהו זוווגא דכנס"י במלכא קדישא כי השפעה שמקבלת בחי' המל' מחכמה עוברת דרך ז"א וע"כ נק' מלכא כי ז"א נק' מלכא אך מ"מ קדישא מפני כי בשבת עליי' ז"א באו"א וע"כ נק' מלכא קדישא⁸⁴. ולהיות כי כל השפעה הוא באתעדל"ת אתעדל"ע⁸⁵, א"כ דעת לנבון נקל⁸⁶ שבשבת צ"ל בבחי' מל' העלאת מ"ן באופן אחר שלא כמו העלאת מ"ן שביומין דחול ולפ"ע העלאת מ"ן כן נמשך המשכת מ"ד⁸⁷. וזהו שא' בזוהר מהיכן הכח לבחי' מל' להעלות מ"ן גבוה כזו ועז"א בזימנא דנטלא מבי אבא⁸⁸, והיינו כי בחול יש ג"כ זיווג בשמ"ע⁸⁹ על השפעה לחדש הישינות כו' אמנם כל השפעה דחול הוא הכל למטה מן השמש והיינו מה שנמשך בסדר השתל' הגם שזהו בחיק הבורא כי אפי' מתכנשים כל באי עולם⁹⁰ אין יכול לברוא אפי' כנף יתוש א' מ"מ זהו בסדר השתל' ושרשם מבחי' הבינה ולפי שבינה דינין מתערין מינה לכן אברהם יצא ממנו ישמעאל⁹¹ וכן עד"מ הצפרנים הגדלים מן הידים ותחת הצפרנים א"ל צואה כו', וכן כל העבודה דחול הוא רק לבוא לבחי' אתכפי' להיות כי שרש המשכה הוא מבחי' בינה א"א לבוא לבחי' אתהפכא, אבל בשבת הו"ע עליי' עולמות שעליי' בבחי' קדש מלה בגרמי' ע"כ יכול להיות העלאת מ"ן בבחי' אתהפכא מי לי בשמים ועמך לא חפצתי בארץ⁹², שמו"א הוא געה"ע וגעה"ת⁹³ שאינו צריך לחפוץ לא געה"ע ולא געה"ת אפי' מקור החיים ומקור התענוגים⁹⁴ אינו צריך לחפוץ רק רצון פשוט לאו"ס⁹⁵ עצמותו כו', ולפ"ע אתעדל"ת כן נמשך מלמעלה להוליד נשמות חדשות, ויו"ט שחל להיות בחול עיקר ההמשכה מאימא דרך השתלשל' רק שבהעלם יש בה הארת יסו"א לכן נק' מקרא קדש שממשיכים הארה מקדש וזהו קדוש בוא"ו שנשתנה שוא"ו אינו יו"ד כו', אבל שבת נק' קדש ששבת הוא עליי' עולמות בבחי' קדש מלה בגרמי' כו'.

תסבועפ"ז יובן מ"ש וביום הבכורים בהקריבכם מנחה חדשה לה', שחגה"ש לבד שהוא השלמת ז' שבועות עוד בשבועות הי' מ"ת⁹⁶, הגם שבחגה"ש גילוי שעה"נ דבינה⁹⁷ אך בשבועות הי' מ"ת שנמשך בחי' תורה למטה מטה ואורייתא מחכמה נפקת⁹⁸ ונמשך למטה ואחר כל הלבושים שנתלבש למטה יש בחי' חכמה למטה מטה ע"כ אפי' חמץ אפשר להתברר ע"כ הי' שתי הלחם מחמץ, כי בכל יו"ט הוא רק מקרא קדש שבעצם נמשך בחי' בינה ובבחי' בינה דינים מתערין מינה בסופא ע"כ א"א חמץ להתברר אבל בשבועות שהי' מ"ת ויורד ה' על הר סיני⁹⁹ שנמשך המשכת התורה למטה ע"כ אפשר אפי' חמץ להתברר, וזהו סולת תהיינה חמץ תאפינה פי' סולת היינו להראות שנקי מכל דבר כי בקרבן שהוא בחי' אש היינו בחי' בירורים אבל סולת היינו להראות שנקי מכל דבר והתנשאות הוא בקדושה כמ"ש ויגבה לבו בדרכי ה'¹⁰⁰ וע"כ הי' קציר חיטים¹⁰¹ חיטה הוא כ"ב אתוון דאורייתא¹⁰², הגם שזה הי' אכילת כהנים אך באמת הנה הקרבנות שהקריבו היינו פני ארי'¹⁰³ ופני שור זהו רק מבהמה אבל כאן הוא אכילת אדם כמ"ש ועל הכסא דמות כמראה אדם עלי' מלמעלה¹⁰⁴ וע"י אכילת כהנים הגביהו אדם שעהכ"ס לבחי' כי לא אדם¹⁰⁵ א"כ זה אינו לגריעותא כו', ע"כ הי' א"ל אפי' מחמץ, הגם שבכל שבת מפני מה ג"כ לא הקריבו מחמץ אך בשבת הוא רק עליי' עולמות הגם שעליי' במוחין דאבא אבל רק עליי' וזהו כמו למשל א' שהולך לפני ולפנים שא"א להכניס גם חמץ בשם כך בשבת א"א להקריב מחמץ אבל בחגה"ש וירד ה' כו' שנמשך המשכת אלקות מלמעלה ע"כ אפי' חמץ אפשר להתברר, הגם שהכל מודים שבשבת הי' מ"ת¹⁰⁶ פי' שמ"ת הי' במדרגת שבת כמו שבת הוא עליי' בקדש מלה בגרמי' כך שבועות הוא גילוי בחי' קדש אבל אינו דומה לשבת ששבת הוא רק עליי' אבל בשבועות הוא המשכ' מלמעלה ע"כ אפשר אפי' חמץ להתעלות, וזהו מנחה חדשה שזהו התחדשות שאפי' חמץ יתעלה, וזהו וביום הבכורים בהקריבכם מנחה חדשה כו'.

תסגהגם ¹⁰⁷ שאכילה של שבת אינו מגשם¹⁰⁸ היינו מפני שרע נפרד מן הטוב מ"מ שיתעלה החמץ למעלה זה א"א שאין דרך להכניס חמץ בהיכל המלך לפני ולפנים כמו עד"מ מאן דמחוי במחוג קמי' מלכא¹⁰⁹ כו' כך למעלה א"א שיתעלה החמץ אבל במ"ת שהי' גילוי למטה ע"כ אפי' חמץ נתעלה כו'.

ע' ד"ה וככה תאכלו אותו¹¹⁰ סי' ל"ו ל"ז, ע' בה"ז אמור¹¹¹.

הערות

עמוד תנד

1. וביום הביכורים : הנחה ממאמר כ"ק אדמו"ר מהר"ש ממאמר ד"ה זה שנדפס לעיל בחלק המאמרים בהמשך מצה זו פרקים ל"א-ג"ל. וש"נ. הנחת כ"ק אדמו"ר מהורש"ב מדרוש זה נדפס לעיל (בחלק הנחותיו).
2. וביום הביכורים. . לא תעשו : פינחס כח, כו. ראה מנחות פד, ב.
3. סולת תהיינה חמץ תאפינה : אמור כג, יז.
4. כל המנחות באות מצה : מנחות נב, ב (במשנה).
5. וכל שאור. . לא תקטירו : ויקרא ב, יא [ושם: כי כל].
6. ששתי הלחם הי' אכילת כהנים : מנחות עד, ב במשנה.
7. לפני : כ"ה בהכת"י.
7. ההפרש בין שבת ליו"ט : ראה פע"ח שער מקראי קדש ש"כ, פ"א. (לעיל בחלק המאמרים) המשך מצה זו כאן ובהערה 994.
8. ושמרתם את השבת : תשא לא, יד.
9. מקרא קדש תהי' לכם : בריש ההנחה כאן־ בא יב, טז־ אמור כג, ז ואילך [יהי' לכם — ואולי גם כאן צ"ל כן].
10. קדש מלה בגרמה : זהר אמור צד, ב.
11. אלפים שנה קדמה תורה לעולם : ראה מדרש תהלים צ, ד. שבת פח, ב וברש"י שם. הנסמן במאמרי אדה"א דברים ח"א ע' כ. מאמר ד"ה זה תשי"א יום ב' דחה"ש.
12. שקדם. . במעלה : ראה גם (לעיל בחלק המאמרים) המשך מצה זו ובהערה 899.

עמוד תנה

13. אאלפך חכמה : ע"פ איוב לג, ג.
14. כמו שנת"ל ההפרש בין מוחין למדות : (בחלק המאמרים) המשך מצה זו פ"ל ובהערה 969.
15. והחכ' מאין תמצא : איוב כח, יב. ראה (לעיל בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) הנחה ד"ה וירא העם וינועו ובהערה 63.
16. המציאה היינו שלא נשתנה הדבר : ראה גם (לעיל בחלק המאמרים) המשך מצה זו ספ"ל.
17. החכמה. . הוא ג"כ אין : ראה גם לעיל שם ובהערה 981.
18. החכמה. . נק' מ"ה : ראה גם (לעיל בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) הנחה ד"ה כי הנה יוצר הרים ובהערה 39.
19. מחכמה. . חלון כמ"ש בע"ח : ראה שער הכללים פ"א. ראה גם (לעיל בחלק המאמרים) המשך מצה זו כאן רפל"א.
20. מורא : כנצ"ל: מורה.
21. ד"א : דבר אחר
22. להנחיל אוהבי יש : משלי ח, כא.
23. קדוש בוא"ו. . קדש : ראה ביאוה"ז אמור פ, ג. ראה גם (לעיל בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) הנחה ד"ה הנה אנכי כורת ברית הערה 30.
24. וא"ו הוא בראשו יו"ד : ראה תו"א בראשית ג, ג. מאמרי אדה"א דברים ח"ב ע' תרעח. וש"נ. תו"ח בשלח ח"א קנ, ג. וש"נ.
25. מדרוש : אוצ"ל: דרוש.
25. אבי"ע. . החכמה היא אצי' שבאצי'. . בריאה שבאצי' : ראה (לעיל בחלק המאמרים) המשך מצה זו כאן הערה 1002.
26. בלק"ת. . דרוש א' : ראה שם שה"ש לט, ג.

עמוד תנו

27. בשם ע"ח : שער סדר אבי"ע שמ"ז, פ"ב.
28. אבא מקננא באצי' : ראה ת"ז ת"ו כג, א. הנסמן במאמרי אדה"א דברים ח"א ע' רלה.
29. אימא עילאה מקננא בכורסייא : ת"ז שם. ראה מאמרי אדה"א דברים ח"א ע' רסב. וש"נ. קונטרסים ע' תכג. וש"נ.
30. השגה : אוצ"ל: מהשגה.
31. ד' יסודות אש רוח מים עפר : ראה שה"א סו, א ובהערה 17. סה"מ תרכ"ט ע' קעט. וש"נ. תרל"ח ע' תצא.
32. בחי' היולי : ראה ע"ח שער דרושי אבי"ע שמ"ב, פ"א. שער קיצור אבי"ע ש"נ, פ"י. תו"ח תשא ח"ב שפד, ד הערה 48. מכתב ה' מ"ח תש"י נדפס באג"ק ח"ג ע' רו.
33. היולי. . מקור לד' יסודות : ראה אוה"ת שמות ע' מה. בשלח ע' שצג. ע' שצה.
34. היולי. . א"א : ראה אוה"ת בשלח ע' תרפה. אחרי ע' תקנו. ואתחנן ע' רכח. סה"מ תרס"ה רסד רע"א.
35. שכתר נק' אצי' שבאצי' : ראה מאמרי אדה"ז תקס"ז ע' שיא.
36. בלקו"ת : בהר מא, ד.
37. בורא קדושים ישתבח שמך : נוסח ברכת יוצר.
38. קדושים. . יהללוך סלה : ע"פ ברכת אתה קדוש.
39. וכ"מ בהרמ"ז : לזהר ויצא קנ, א (ד"ה חמא). לזהר ר"פ קרח — קעו, ב. ראה (לעיל בחלק המאמרים) המשך מצה זו כאן (על יד הערות 1012-1013): וכ"כ. ובהנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב כאן (על יד הערה 24): וכן פי'.
40. וכן משמע באשל אברהם : ראה (לעיל בחלק המאמרים) המשך מצה זו כאן הערות 1015־ 1014.
41. דיבור הוא רק חלק עשירי : ראה גם לעיל (בחלק המאמרים) המשך מצה זו ספ"ה ובהערה 198.
42. שבאינו : כ"ה בהכת"י.

עמוד תנז

42. שלא קאים אינש אדעתי' דרבי' : ראה ע"ז ה, ב. מאמרי אדה"א ויקרא ח"ב ע' תמד. וש"נ. תו"ח בשלח ח"א ריז, ג הערה 418. המשך וככה תרל"ז ספל"ה.
43. ומסתמא צ"ל : אוצ"ל: וצ"ל.
43. החכמה. . תמצא : ראה לעיל ע' תנה.
43. שברק המבריק : ראה גם בענין ברק המבריק (לעיל בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) הנחה ד"ה כי הנה יוצר הרים ובהערה 21.
44. שאין עומד תמיד. . אין ואפס : ראה שער היחוד והאמונה פ"א. פ"ב.
45. בזוהר : בלק קצג, ב.
46. (ישעי' כ"ה) אודה שמך כי עשיתי פלא : פסוק א [ושם: עשית].
47. ששבת הוא עליי' עולמות : נסמן בסמוך הערה 52.
48. ששת ימים עשה ה' : יתרו כ, יא. תשא לא, יז.

עמוד תנח

49. יהי אור יהי רקיע : בראשית א, ג. ו.
50. זווגא דמלכא קדישא עם כנס"י : ראה זהר אמור ק, ב.
51. אין. . תחת השמש : קהלת א, ט [ושם: ואין]. ראה גם מאמרי אדה"א דברים ח"א ע' רעו.
52. בשבת שהוא בחי' עליי' העולמות : ראה ע"ח שער פנימיות וחיצוניות ש"מ, דרוש ג. ח. טו. תו"ח בא ח"א קכז, א הערה 667.
53. בשבת. . נשמות חדשות : ראה גם ביאוה"ז תרומה כרך ב ע' תתיט ואילך ובהנסמן שם.
54. בהרמ"ז שאור הגנוז הוא פנימי' יסוד אבא : ר"פ בהעלותך קמח, ב (ד"ה והוא שמשא וכו').
55. ופני לא יראו : תשא לג, כג.
56. כולם בחכמה עשית : תהלים קד, כד.
57. המחדש בטובו בכי"ת : ברכת יוצר. ראה גם לעיל הנחה ד"ה מי כהוי' אלקינו ובהערה 41.
58. פנימי' אבא. . כפנימי' עתיק : ראה גם מאמרי אדה"ז תקס"ה ח"ב ע' תתסה. לקו"ת נצבים מט, ד. תו"ח שמות ח"א כג, א הערה 951.
59. ה' בחכמה יסד ארץ וכונן שמים בתבונה : משלי ג, יט [ושם: כונן].
60. שמים. . אש ומים : ראה חגיגה יב, סע"א. רש"י בראשית א, ח.

עמוד תנט

61. שמים. . חו"ג : ראה גם (לעיל בחלק המאמרים) המשך מצה זו כאן פל"ב ובהערה 1039.
62. שמים. . מים. . ואש רק אות ש' : ראה לעיל שם ובהערה 1038.
63. שז"א רובו חסדים : ראה גם תו"ח וירא קד, ד ובהערה 33.
64. חסד הוא בחי' אהבה : ראה פרדס שער עה"כ שכ"ג, פ"א מערכת אהבה.
65. יש מי שאוהב : מובא בכ"מ בדא"ח ומהם תו"א וארא נו, א. יתרו סז, ג. סה"מ תרל"ח ס"ע קלה. וש"נ.
66. ויש מי שאוהב. . אינו דומה : להבא להלן ראה (לעיל בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) בהנחה כאן על יד הערה 54 ואילך.
67. אינו. . הוא : אוצ"ל: ואינו דומה לבחי' יראה שהוא.
68. וגם : אולי מקום תיבה זו אחרי הסוגר.
67. נגבה. . גרוגט פאהן : כ"ה בהכת"י.
69. שמדות נמשך מבינה : ראה גם (לעיל בחלק המאמרים) המשך מצה זו כאן פל"ב ובהערה 1043.
70. שבינה דינין מתערין מינה בסופו : ראה זהר ויקרא י, סע"ב. יא, רע"א. מאמרי אדה"א דברים ח"ב ע' שעז. וש"נ.
71. בזוהר כד ברא קוב"ה עלמא : ויגש רז, א.
72. או"ס : ועד"ז הובא בסמוך על יד הערה 95. ראה גם לקמן הנחה ד"ה ויאמר משה אל העם אל תיראו ובהערה 34. אולי צ"ל: א"ס־ או אוא"ס.
73. ארץ הוא בחי' מל' : ראה זהר תוספתא בראשית לא, ב.

עמוד תס

74. משה עבדי : יהושע א, ב. ז. מלאכי ג, כב.
75. דוד עבדי : שמואל-ב ג, יח. ועוד. ראה גם מאמרי אדה"ז תקס"ז ע' שסט.
76. ואנחנו : ראה גם (לעיל בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) הנחה ד"ה הנה אנכי כורת ברית ובהערה 29.
77. ואנחנו מ"ה : ראה לעיל (בחלק המאמרים) המשך זאת חנוכת המזבח ספכ"א הערה 593.
78. דוד. . מל' : ראה פרדס שעה"כ שכ"ג, פ"ד מערכת דוד. הנסמן המאמרי אדה"א דברים ח"ג ע' תתקט.
79. אנוכי תולעת ולא איש : תהלים כב, ז [ושם: ואנכי — ראה גם לקמן ח"ב (בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) הנחה ד"ה אשריכם זורעי על כל מים ובהערה 114].
80. חכמה בראש וחכמה בסוף : ראה זהר בראשית כו, ב. שעה"י קמג, א הערה 8.
81. המל'. . להמלכות : אוצ"ל: המלך. . להמלך.
82. עבדו : אוצ"ל: לעבדו.
83. ה"ג מנצפ"ך : ראה שער היחוד והאמונה ספ"ד. מאמרי אדה"א ויקרא ח"א ע' רלז. וש"נ.

עמוד תסא

84. ז"א. . מלכא קדישא : ראה זהר בשלח נה, א ובמק"מ שם.
85. באתעדל"ת אתעדל"ע : ראה זהר לך פח, א. מאמר ד"ה לרוקע נדפס במאמרי אדה"ז תקס"ב ח"א ע' קצד [ובמקביליו ובהנסמן במ"מ לשם]. מאמרי אדה"א דברים ח"א ע' קצח. וש"נ. תו"ח שמות ח"א מא, א ובהערה 189.
86. דעת לנבון נקל : משלי יד, ו.
87. ולפ"ע העלאת מ"ן. . מ"ד : ראה גם מאמרי אדה"א קונטרסים ע' שעט [ושם: הכלל הידוע]. שה"א כו, ב ובהערה 29.
88. בזימנא דנטלא מבי אבא : ראה זהר אמור ק, ב.
89. בחול יש ג"כ זיווג בשמ"ע : ראה גם (לעיל בחלק המאמרים) המשך זאת חנוכת המזבח כאן פרק ג"ל ובהערה 1060.
90. אפי' מתכנשים כל באי עולם : ראה ירושלמי סנהדרין ספ"ז. ספרי ואתחנן ו, ה. ב"ר פל"ט, יד. וש"נ. אוה"ת בראשית כרך ו ע' 2040. המשך מים רבים תרל"ו פכ"ה. לקו"ש משפטים כרך כו ע' 366.
91. אברהם יצא ממנו ישמעאל : ראה פסחים נו, א. מאמרי אדה"א דברים ח"ג ע' א'קטו ואילך. וש"נ. שע"ת פה, ג ובהערה 14. תו"ח בא ח"א קכז, ב.
92. מי לי בשמים. . בארץ : תהלים עג, כה. ראה גם (לעיל בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) הנחה ד"ה גל נעול ובהערה 65. לקמן ח"ב (בחלק המאמרים) המשך יונתי פכ"ב. וש"נ.
93. שמו"א הוא געה"ע וגעה"ת : ראה לקו"ת פ' ראה כה, א. לקמן ח"ב (בחלק המאמרים) מאמר ד"ה ולהבין שרש ענין בחי' מזבח הפנימי ובהערה 154.
94. מקור החיים ומקור התענוגים : ראה גם (לעיל בחלק המאמרים) מאמר ד"ה ואעשך לגוי גדול ובהערה 50.
95. לאו"ס : ראה לעיל הערה 72.

עמוד תסב

96. בשבועות הי' מ"ת : ראה נוסח התפלה וקידוש לשבועות. שו"ע אדה"ז חאו"ח סתצ"ד, ס"א. לקו"ש שבועות כרך ח ע' 21.
97. שבחגה"ש גילוי שעה"נ דבינה : ראה תו"א יתרו סט, ב. לקו"ת במדבר י, ד. יא, ד. יב, א ואילך. שה"ש מה, ג. תו"ח בא ח"א קיז, ג ובהערה 132.
98. ואורייתא מחכמה נפקת : זהר בשלח סב, א. יתרו פה, א. רע"מ משפטים קכא, א. קדושים פא, א. חוקת קפב, א. ואתחנן רסא, א.
99. ויורד [בסמוך בפנים מובא: וירד] ה' על הר סיני : יתרו יט, כ.
100. ויגבה לבו בדרכי ה' : דהי"ב יז, ו. ראה גם כש"ט קה"ת סשצ"ג (נז, א ואילך).
101. קציר חטים : תשא לד, כב.
102. חטה הוא כ"ב אתוון דאורייתא : ראה זהר בלק קפח, ב. ת"ז תס"ט (קיד, א. ב).
103. הקרבנות שהקריבו היינו פני' ארי' : ראה (לעיל בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) בהנחה כאן על יד הערה 74 ואילך: אכילת מזבח הוא ארי' דאכיל קורבנין והיינו ד' חיות המרכבה.
104. ועל הכסא דמות. . מלמעלה : יחזקאל א, כו [בדילוג].
105. כי לא אדם : שמואל-א טו, כט.
106. שהכל מודים שבשבת הי' מ"ת : ראה גם (לעיל בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) בהנחה כאן על יד הערה 78. המשך תער"ב ח"ב ע' א'צא: וכמא' הכל מודים כו'. שבת פו, ב. תורת לוי יצחק תענית ג, רע"א.

עמוד תסג

107. הגם : שני קטעים הבאים נרשמו מעבר לדף בשולי היריעה.
108. שאכילה של שבת אינו מגשם : ראה גם מאמרי אדה"א דברים ח"ב ע' תקעו. וש"נ. קונטרסים ע' רמב. וש"נ. תו"ח בשלח ח"א רי, ד ובהערה 77. סה"מ תרל"ח ע' שפ.
109. מאן דמחוי במחוג קמי' מלכא : ראה חגיגה ה, ב.
110. ד"ה וככה תאכלו אותו : המשך וככה תרל"ז. ראה גם הנסמן לעיל (בחלק המאמרים) המשך מצה זו כאן הערה 998.
111. בה"ז אמור : ראה לעיל הערה 23.