שיוך משוער לקטע
לקוטי שיחות כרך לג הוספות ימי הגבלה
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ט
און אויך די בריאה וואָס איז געווען ביום ראשון , איז געווען — אור , וואָס איז בכלל העכער פון דער (שאר כל ה)בריאה, ועאכו"כ דער אור שנברא ביום ראשון , וואָס לא הי' העולם כדאי להשתמש בו (און דערפאַר איז — גנזו הקב"ה לצדיקים לע"ל),
46 חגיגה יב, א. ב"ר פ"ג, י. פי"א, ו. וש"נ.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך לט מכתבים כלליים לראש השנה מכתבים כלליים מכ"ק אדמו"ר שליט"א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יב
בהימצאנו עתה בימי הסליחות, קרוב יותר לראש-השנה, ומימי הסליחות עצמם — ביום השלישי, "שהוכפל בו כי טוב", שכל זה מדגיש עוד יותר את הציווי להעלות בקודש —
218 השלישי : יום שהוא גם ערב והכנה ליום הרביעי שבו נתלו המאורות (חגיגה יב, א) שהם מקור האור .
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך ב תבא שיחה א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כ
נחום איש גם־זו היה רבו של ר' עקיבא .
19 חגיגה יב, סע"א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך ב הוספות - שיחות שיחה א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע י
על אור זה מצינו בגמרא שגנזו לצדיקים לעתיד לבוא.
6 חגיגה יב, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך ב הוספות - שיחות ומכתבים שיחה א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יב
המאמרים מאמר רבנו הזקן: שיחת שבת בראשית תש"ה (ס' ובתורתו בשם: שיחת יד' תשרי השי"ת (ס' המאמרים תש"ט ע' פב). תשי"א ע' נט). תחלה. ופתח .. העולם : ראה ב"ר רפ"ג: האורה נבראת מתורת הבעש"ט: ראה כתר ש"ט (ו, ד): הקשה הה" פה, ב. צופה ומביט : חגיגה יב, א. דעהו: ראה ב"ר פ"ג, ו: הבדילו לו. * * וראה ס' הבהיר טז. מ בשם הבעש"ט וכו'. וראה זח"ג רסד, א. ז"ח רות *
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך ה חיי שרה שיחה א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע טז
מסיום פסוק זה למדים (חגיגה יב, א) שהארץ נבראת תחלה . ויש לקשר דרשת הירוש' עם הדרשה שבחגיגה שם (ראה לעיל סוס"ג ובהנסמן שם): מבואר בכ"מ (ראה תו"א ותו"ח ר"פ ויגש. ד"ה כי המצוה הזאת תרס"ו. ועוד) שדעת ב"ש שמים נבראו תש"א), ומכיון שבחי' עצם נשמתו האירה גם בגופו [שזהו"ע ותרא אותו כי טוב הוא, שכשנולד נתמלא הבית כולו אורה (שמות ב, ב. פרש"י שם משמו"ר פ"א, כ), שגם "בית" הוא הגוף, נתמלא מאור הנשמה (ד"ה ויבא עמלק תרפ"ח בתחלתו)], תחלה , הוא מצד בחי' הגילויים דסדר השתלשלות, ודעת ב"ה ארץ נבראת תחלה הוא – מצד כח העצמות, שכח העצמות מתגלה בארץ דוקא (ראה אגה"ק סי' כ' (קלב, רע"א)) – והרי גם ענין הנצחיות שבנבראים הוא מצד כח הא"ס שבהם (כבפנים ההערה), ואמיתית ענין הא"ס ובל"ג הוא בעצמות דוקא. ואין מזה סתירה למה שצבא השמים קיימים באיש וצבא הארץ קיימים (רק) במין – אף שכח העצמות מתגלה בארץ דוקא כנ"ל – כי ב' ענינים בגילוי כח העצמות: ענין ה"אין סוף" שבו (שבעצמותו ית' גופא הוא כביכול ענין ה"גילוי" שבו) – וענין זה מתגלה בעיקר בבחי' האור, שמה שהוא א"ס הוא להיותו מעין המאור (ראה ד"ה ויולך ה' תרס"ו. תקעו תש"ז. ועוד) ולכן, גם בנבראים הוא בעיקר בצבא השמים ; ומה ש"אין לו תחלה" – שזה מתבטא בהכח להוות יש מאין (ראה אגה"ק שם (קל, ריש ע"ב) שהכח להוות יש מאין הוא מצד הענין ד"מציאותו מעצמותו" – "אין לו תחלה" ) – וענין זה הוא בעיקר בבחי' המלכות ובארץ. ועיין ד"ה מצה זו תש"ז פ"ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך ו בא שיחה ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע טז
ובית הלל אומרים ארץ נבראת תחילה ואחר כך שמים" .
43 חגיגה יב, א. ב"ר פ"א, טו.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך יז פרקי אבות שיחה ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע טז
"עשה תורתך קבע" – משלושת הקוים יש
35 בנחלת אבות כאן (ועד"ז בפרקי משה להר"מ אלמושנינו): דמאותם השלשה עמודים שזכר שמעון הצדיק עשה הלל עיקר מהתורה כו' ושמאי עשה עיקר מהמעשה שחשבו שהתלמוד הוא בעבור המעשה כו' (ולזה עצמו אמר עשה תורתך קבע כו', להעיר שיהי' העיקר במעשה ולא בלימוד כו'). אבל לכאורה דוחק לפרש שב"עשה תורתך קבע" כוונת שמאי שהעיקר (קבע) הוא המעשה. ולהעיר שע"פ הפי' שבפנים (דוקא) מתעאים זה עם מה שנתבאר בכ"מ (אוה"ת ואתחנן ע' רמא ואילך. ועוד) דהפלוגתא אם תלמוד גדול או מעשה גדול (קדושין מ, ב. וש"נ) הוא כעין הפלוגתא דב"ש וב"ה (חגיגה יב, א), דב"ש אומרים שמים קדמו לארץ (וב"ה אומרים ארץ קדמה).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך יט שמח"ת שיחה א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יב
הרי האור שנברא ביום ראשון היה בלתי־מוגבל, כדברי חז"ל, שאדם
10 חגיגה יב, א. ב"ר פי"א, ב. וש"נ.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך כה בראשית שיחה א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע י
"אף בזה אנו צריכים לדברי אגדה , ראהו שאינו כדאי להשתמש בו רשעים והבדילו לצדיקים לעתיד לבוא , ולפי פשוטו כך פרשהו, ראהו כי טוב ואין נאה לו ולחושך שיהיו משתמשין בערבוביה וקבע לזה תחומו ביום ולזה תחומו בלילה".
2 ראה חגיגה יב, א. ירושלמי ברכות פ"ח ה"ו. ב"ר פ"ג, ו. פי"א, ב. פי"ב, ו. שמו"ר רפל"ה. זוהר שבהערה 6. ועוד.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך כה זאת חנוכה שיחה א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע טז
37 והשייכות לב"ש וב"ה – כי ב"ש שרשם מבחי' הגבורות וב"ה – חסדים (ראה זח"ג רמה, א. אגה"ק סי"ג (קיט, א). לקו"ת שה"ש מח, ג. ובכ"מ) וענין הגבורה הוא העלאה מלמטה למעלה, ולכן הכוונה בהמטה שיתעלה למעלה (הבפועל כמו"ש מצד הבכח), משא"כ חסד ענינו בחי' גילוי והמשכה מלמעלה למטה, ומצד זה הכוונה בהמטה גופא, ולכן ס"ל אזלינן בתר בפועל, שהמעלה יומשך בגדרי המטה – ראה בארוכה לקו"ש ח"ו ע' 83 שזוהי פלוגתת ב"ש וב"ה (חגיגה יב, א) אם שמים נבראו תחלה או ארץ נבראת תחלה .
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת שבת בראשית, מבה"ח מר-חשון ה'תשי"א*
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע י
אודות האור כי טוב שנברא ביום ראשון – אמרו חז"ל ש"גנזו לצדיקים לעתיד לבוא", וידוע מאמר הבעש"ט "והיכן גנזו – בתורה", היינו, שבתורה גנוז עכשיו האור שיהי' לעתיד לבוא.
268 חגיגה יב, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת כ"ף מנחם-אב, ה'תשי"א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כ
כיון שנחום איש גם זו הי' רבו של ר"ע, נמצא, שר"ע חי בדור מאוחר יותר מדורו של רבו נחום איש גם זו, שאז נעשה חושך הגלות גדול עוד יותר, כיון שבכל דור מתגבר החושך לגבי הדור שלפניו.
1478 חגיגה יב, סע"א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ בראשית, מבה"ח וער"ח מרחשון ה'תשי"ג
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ו
"ויאמר אלקים יהי אור ויהי אור" , ש"אור" מורה על ענין הגילוי, ובזה גופא – גילוי האור שנברא ביום הראשון שגנזו הקב"ה לעתיד לבוא, שזהו תוכן הגילוי ד"רוחו של מלך המשיח".
16 חגיגה יב, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם פורים (מאמר ב') ה'תשי"ג
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כ
וכמ"ש השקיפה ממעון קדשך מן השמים וברך את עמך את ישראל, שמצד בחינת שמים [שמים הוא שם מים , ומים הוא חכמה ראשית ההשתלשלות], נשפעים הברכות לישראל.
34 חגיגה יב, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ נצבים-וילך, כ"ה אלול, ה'תשי"ג
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יב
וכמו האור שנברא ביום הראשון , בכ"ה באלול, שהי' אדם הראשון מביט בו מסוף העולם ועד סופו , שהוא כללות סדרההשתלשלות, דאור זה אינו דומה כלל להאור דשאר הימים.
34 ראה חגיגה יב, א. ובכ"מ.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ ויקהל-פקודי, פ' החודש, מבה"ח ניסן, ה'תשט"ו
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע י
וצריך להבין, הרי מ"ש וירא אלקים את האור כי טוב קאי על האור שנברא ביום ראשון, שעל זה אמרו חז"ל ראה הקב"ה שאין העולם כדאי להשתמש בו וגנזו לצדיקים (ובמק"א איתא שגנזו בתורה), ויתירה מזה, כדאיתא בירושלמי שהבדילו לעצמו, היינו שאינו אור המאיר אל הזולת, אלא הוא למעלה מגדר זולת, וא"כ איך אפשר שבאור זה הוא מחדש את מע"ב.
14 ראה חגיגה יב, א. ב"ר פ"ג, ו. פי"א, ב. ועוד.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם יום ב' דחג-השבועות, ה'תשט"ו
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע טו
והענין בזה, דגבי האבות כתיב וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב בא-ל שדי ושמי הוי' לא נודעתי להם, דשם שדי הוא שם המורה על ההגבלה, כמארז"ל מאי דכתיב אני א-ל שדי , אני הוא שאמרתי לעולמי די, דבשעה שברא הקב"ה את העולם הי' העולם מרחיב והולך כו', ואלולי שאמרתי די הי' מרחיב והולך עד עתה, היינו, שהי' מתפשט בלי גבול.
28 ראה חגיגה יב, א. ב"ר פ"ה, ח. פמ"ו, ג. ועוד.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם יום א' פ' פנחס, י"ג תמוז, ה'תשט"ו
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יג
דהנה, בעשרה דברים נברא העולם בחכמה וכו', ומונה כל המוחין והמדות.
23 חגיגה יב, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם תשט"ז שיחת ליל ג' דחול המועד סוכות
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ט
ואף שגם ביום הראשון מצינו הבדלה, כמ"ש "ויבדל אלקים בין האור ובין החושך" – הרי כללות האור שנברא ביום ראשון הי' למעלה מהעולם (אפילו כפי שהעולם הי' במעלה גדולה, ועאכו"כ כפי שהעולם הוא עתה), עד שאיתא במדרז"ל שראה הקב"ה שאין העולם כדאי להשתמש בו "עמד וגנזו" ; ואילו הנהגת העולם על משך שית אלפי שנין דהוי עלמא – התחילה ביום השני, ואז נבראת בריאה שענינה הבדלה**.
72 חגיגה יב, א. ב"ר פי"א, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ בראשית, מבה"ח מרחשון, ה'תשט"ז
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ו
וממשיך בכתוב "ויאמר אלקים יהי אור ויהי אור" – שזהו האור שנברא ביום הראשון, שגנזו הקב"ה לעתיד לבוא, והיכן גנזו – בתורה.
20 חגיגה יב, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ קרח, מבה"ח תמוז, ה'תשי"ז
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יב
והנה התחלת הגילוי הי' ע"י אדה"ר, שע"י עבודתו פעל אדה"ר חיבור עלמא דאתכסיא ועלמא דאתגליא, כמארז"ל אור שנברא ביום הראשון הי' אדה"ר מביט בו מסוף העולם ועד סופו , שהו"ע חיבור עלמא דאתכסיא ועלמא דאתגליא, והיינו, שאדה"ר הי' בהיכל או"א והמשיך אור הבינה.
30 חגיגה יב, א. ירושלמי ברכות פ"ח ה"ה. ב"ר פי"א, ב. פי"ב, ו. ועוד.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ מסעי, מבה"ח מנחם-אב, ה'תשי"ז
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יב
ולכן, אף שהירידה והנפילה שע"י החטא היתה ביום ועש"ק, שנבראבו אדם הראשון , בתשע שעות ביום , דהיינו ג' שעות בלבד קודם ש"ק – הנה בבוא שבת בראשית, שבו לא קיים כל ענין החטא, לא נשאר רושם מהחושך של החטא, עד כדי כך, שלא נאמר בו "ויהי ערב", והיינו, שאפילו בשעות הלילה, שמצד הטבע צ"ל חושך, ומכ"ש לאחר החטא – הנה ביום השבת הי' אור , ולא רק אור שמצד הטבע והשתלשלות, אלא אור שלמעלה מהשתלשלות, שהי' "אדם צופה ומביט בו מסוף העולם ועד סופו" .
10 חגיגה יב, א. ועוד.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ נצבים-וילך, כ"ה אלול, ה'תשי"ז
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יג
אמנם, ביום הראשון האירו בגילוי כל הענינים הקשורים עם בריאת העולם – "בעשרה דברים נברא העולם כו'", כמ"ש "בראשית ברא", היינו, שהאיר בחי' "ראשית", "בחוכמתא", ולמעלה יותר – "בקדמין", בחי' הכתר.
9 חגיגה יב, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ וישב, כ"א כסלו, ה'תשח"י
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ה, ח, ט, יב
אור שנברא ביום ראשון שימש ג' ימים – ג' דורות:
3 ראה חגיגה יב, א ובחדא"ג מהרש"א שם. ב"ר פ"ג, ו. רמב"ן בראשית א, יד.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ שלח, מבה"ח תמוז, ה'תשח"י
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ט
והענין הוא, דהנה כתיב המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית, דטובו קאי על ספירת היסוד כנ"ל, ובענין המחדש בטובו פירש האבודרהם שקאי על האור שנברא ביום ראשון שנאמר בו כי טוב, שבאור זה נסתכל בו אדה"ר מסוף העולם ועד סופו , שהו"ע עלמא דאתכסיא ועלמא דאתגליא, ואף שאור זה גנזו , מ"מ, בהעלם מאיר גם עכשיו, וכדאיתא בזהר ולא מנע מיני' בכל יומא, ופירש הרמ"ז שזהו"ע המחדש בטובו בכל יום תמיד.
37 חגיגה יב, א. ירושלמי ברכות פ"ח ה"ה. ב"ר פי"א, ב. פי"ב, ו. זח"א לא, ב. מה, סע"ב. רג, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם תשי"ט שיחת ש"פ שמיני, פרשת החודש
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יב
וזהו שתיכף ביום הראשון לבריאת העולם נאמר "ורוח אלקים מרחפת על פני המים", "זה רוחו של מלך המשיח" – כי, בתחלת בריאת העולם ישנו כבר הענין דבריאת האדם , כולל גם תכלית בריאת האדם , שזהו משיח, שנאמר בו "ירום ונשא וגבה מאד", "מאד" אותיות "אדם" , אלא שהוא בצירוף נעלה יותר, ומשיח הוא נעלה יותר אפילו מ"מאד", וכאמור, כל זה ישנו כבר בהעלם ביום הראשון של הבריאה, שאז האיר האור שהי' אדה"ר מביט בו מסוף העולם ועד סופו , שיתגלה לעתיד לבוא.
45 חגיגה יב, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ שמיני, מבה"ח אייר, ה'תש"כ
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יב
אך הענין הוא , שיום הראשון למע"ב היתה בו מעלה יתירה, שהאיר בו האור שנברא ביום ראשון , שאדם הראשון הי' מביט בו מסוף העולם ועד סופו , ומצד גודל מעלתו גנזו לצדיקים לעתיד לבוא, והיינו, שהאור שביום ראשון הוא בחי' האור דלעתיד, והוא האור שקודם הצמצום, שזהו שארז"ל שהבדילו לעצמו, והיינו, שבאור שקודם הצמצום גופא יש חיצוניות האור השייך לעולמות, ויש גם עצם האור שלעצמו, שעז"נ שהבדילו לעצמו, ומזה מובן גודל מעלת אור זה.
9 ראה חגיגה יב, א. ב"ר פי"א, ב. ועוד.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם משיחות ש"פ עקב, כ"ף מנחם-אב, ה'תש"כ
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע י
ומוסיף לבאר, ש"רזא שהוא סוד והעלם, הוא כמו בחי' טוב , כי טוב הו"ע גניזה והעלם, כמא' ע"פ וירא אלקים את האור כי טוב , כי טוב לגנוז .
42 ראה חגיגה יב, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ וארא, כ"ח טבת, מבה"ח שבט, ה'תשי"ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע טו
דהגם שיש כמה בחינות בא-ל שדי , דישנו ענין שאמר לעולמו די, שזהו טבע העולם שהוא בבחינת העלם והסתר, ויש ענין א-ל שדי למעלה מזה, דע"ז כתיב והריקותי לכם ברכה עד בלי די וארז"ל כדי סיפוקו, שהיא המשכת אלקות בעולמות, מ"מ ה"ז רק כדי סיפוקו ולא ענין העשירות.
57 חגיגה יב, א. ב"ר פמ"ו, ג.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם י"ט כסלו, ה'תשכ"א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יג
וכן איתא בגמרא בעשרה דברים נברא העולם בחכמה ובתבונה ובדעת וכו', וחשיב עשרה דברים שהם כנגד עשר ספירות שבהם נברא העולם .
42 חגיגה יב, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ מקץ, שבת חנוכה, מבה"ח טבת, ה'תשכ"א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יב
ועפ"ז יובן בנוגע לעשרה המאמרות, שכיון שנמשכים מבחי' חיצוניות ז"א, הרי המשכתם היא באופן של התחלקות, שבכל יום מששת ימי בראשית מאירה מדה וספירה פרטית, וכמו ביום ראשון שהאיר מדת החסד בלבד, ולכן נברא בו האור , שהוא בלי הגבלות כו', וכידוע בענין אור שנברא ביום הראשון שהי' אדה"ר מביט בו מסוף העולם ועד סופו , וביום השני האיר מדת הגבורה בלי התכללות החסד, ולכן נברא בו הרקיעהמבדיל בין מים למים, והיינו, שמצד מדת הגבורה שהו"ע ההתחלקות נעשית התחלקות והבדלה בענין המים, שמצמיחים כל מיני תענוג, בין תענוגים הרוחניים לתענוגים הגשמיים, עד שנעשה ענין התענוג גם בלעו"ז.
35 חגיגה יב, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ בראשית, מבה"ח מרחשון (מאמר א), ה'תשכ"ה
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ו, כ
והענין בזה, דהנה מבואר בתו"א פ' בראשית בענין שמים וארץ בתורה , שהם תושב"כ ותושבע"פ, דתושבע"פ היא בחי' ארץ, ותושב"כ היא בחי' שמים , שזהו שאמרו חז"ל שתיבת שמים היינו שם מים, כי תושב"כ היא בחי' מים, כנ"ל.
349 ראה חגיגה יב, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ בראשית, מבה"ח מרחשון (מאמר ב), ה'תשכ"ה
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ו
בזה, שאף שמעשה שמים וארץ הוא בהגבלה, וזוהי הכוונה והרצון בענין הבריאה שהעולם יהי' בהגבלה, וכאשר השמים והארץ היו נמתחים כו' גער בהם הקב"ה ואמר לעולמו די (והיינו, שאף שההגבלה היא רק מצד רצון הבורא, הרי רצון הבורא הוא שתהי' הגבלה זו), הנה כל זה הוא בנוגע להתהוות עצמה, אבל התכלית היא שהירידה תהי' לצורך עלי' (כנ"ל), עי"ז שישראל בעבודתם ימשיכו בהגבלת העולם (שאמר לעולמו די) בחי' הבל"ג.
400 חגיגה יב, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ וארא, כ"ח טבת, מבה"ח שבט, ה'תשכ"ה
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יג
וזהו גם שבמאמר רז"ל אודות העשרה דברים שבהם ברא הקב"ה את עולמו נזכר הענין דתבונה, ולא הענין דבינה, כי, תבונה שייכת לעולם , ורק בינה היא למעלה מהעולם .
257 חגיגה יב, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם יום ב' דחג השבועות, ה'תשכ"ה
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע טו
ובהקדם ביאור החילוק בין ע"ס דאצילות לע"ס הגנוזות, דהנה , ע"ס דאצילות נמצאים תמיד במציאות, שהרי גם לפי המבואר במ"א שכל מציאות הספירות היא רק בעת הפעולה וההשפעה בעולמות, כי, האור והחיות שמהוה את העולמות הוא מבחי' החסד, כמ"ש כי אמרתי עולם חסד יבנה, וכמו"כ יש צורך גם במדת הגבורה בשביל התהוות העולמות, כדי שלא תהי' התפשטותם באופן של בלי גבול, כמארז"ל אני הוא שאמרתי לעולמי די, וכן יש צורך במדת התפארת שהיא ההתכללות דחסד וגבורה, וכן יש צורך בהספירות נה"י, שעל ידם היא ההשפעה בפועל כו', הרי כיון שהתהוות העולמות היא בתמידות, הנה גם מציאות הע"ס שעל ידם היא פעולת ההתהוות וההשפעה בעולמות היא בתמידות.
756 חגיגה יב, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ וישב, נר הראשון ושבת חנוכה, מבה"ח טבת, ה'תשכ"ג
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יב
וזהו גם ענין האור שהאיר ביום הראשון שהי' אדה"ר מביט בו מסוף העולם ועד סופו – אור שלמעלה מהשתלשלות , שעל ידו היתה ההתהוות מאין ליש .
1437 חגיגה יב, א. ועוד.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ ראה, מבה"ח אלול, ה'תשכ"ג
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יג
את כל האורות שלמעלה ממנה ), כמו המדות, כמ"ש ששת ימים עשה גו', שהם ששת המדות, וגם בחי' המוחין, כמ"ש כולם בחכמה עשית, וכמארז"ל בעשרה דברים ברא הקב"ה את עולמו בחכמה וכו'.
380 ראה חגיגה יב, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ ראה, מבה"ח אלול, ה'תשכ"ג
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע טו
לגדולתו כו', וגם לבחי' כח פעולתו במעשה אין הגבלה כלל, וכמארז"ל בשעה שברא הקב"ה את עולמו הי' מרחיב והולך כו' עד שגער בהם הקב"ה כו', וא"כ, מהי סיבת התענוג למעלה בענין המנוחה והשביתה.
384 חגיגה יב, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ נצבים-וילך, כ"ה אלול, ה'תשכ"ג
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ט
והנה, אמרו רז"ל "אור שברא הקב"ה ביום ראשון אדם צופה בו מסוף העולם ועד סופו" , וכמבואר בחסידות גודל מעלת אור זה, שכולל כללות ההשתלשלות מריש כל דרגין עד סוף כל דרגין, להיותו אור שבאין ערוך כו'; ואור נעלה זה נמשך למטה בגשמיות, שלכן הי' אדה"ר יכול להביט בו כו'.
1370 חגיגה יב, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ ויקהל-פקודי, פ' פרה, מבה"ח ניסן, ה'תשכ"ד
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע טו
וזהו גם ענין שם שדי , כמארז"ל שהי' הרקיע מתמתח והולך עד שגער בו הקב"ה ואמר לו די, שזהו שם שדי , שאמר לעולמו די, שהו"ע הצמצום וההגבלה כו'.
419 חגיגה יב, א. וראה גם ב"ר פ"ה, ח.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ ויקרא, פ' החודש, ר"ח ניסן (מאמר א), ה'תשכ"ד
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע טו
והענין בזה, כידוע שבשם שדי יש ב' פירושים , פירוש הא', שאמרתי לעולמי די , לפי שבשעה שברא הקב"ה את העולם הי' מרחיב והולך כו' עד שגער בו הקב"ה והעמידו , והיינו , שעם היות שבריאת העולם היתה ע"י שם
449 ב"ר פמ"ו, ג. חגיגה יב, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ ויקרא, פ' החודש, ר"ח ניסן (מאמר א), ה'תשכ"ד
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ט, י, יב
והרי מובן גודל האין ערוך דענין האור כפי שהוא בעוה"ז הגשמי אפילו לגבי האור שנברא ביום ראשון שהבדילו לצדיקים לעתיד לבוא , ועאכו"כ לגבי ענין האור בעולם הרוחני.
461 חגיגה יב, א. פרש"י בראשית א, ד.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ צו, שבת הגדול, ח' ניסן (מאמר א), ה'תשכ"ד
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע טו
וזהו גם מ"ש באגה"ק שההתהוות היא מהאור, דאף שמבואר שם שזהו מפני שהאור הוא כעין המאור, מ"מ, ההתהוות היא מהאור דוקא, ולא עוד אלא שצ"ל גם התלבשות האור בכלים כדי שיתהוו נבראים בעלי גבול, כי, מצד האור לבדו היתה ההתהוות באופן של בלי גבול, וכמשנת"ל במאמר שלפנ"ז בפירוש מארז"ל בשעה שברא הקב"ה את העולם הי' מרחיב והולך כו' עד שגער בו הקב"ה כו' אני הוא שאמרתי לעולמי די, וכדי שיתהוו נבראים בעלי גבול צ"ל התלבשות האור בכלים די"ס דאצילות, ובפרט במלכות דאצילות שנעשית מקור לבי"ע, שזהו"ע המאמרות (ויאמר אלקים גו') שבהם נברא העולם .
549 חגיגה יב, א. וראה גם סה"מ תר"ס ע' נז.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם אחרון של פסח, ה'תשכ"ד
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע טז
אך הענין יובן בהקדם הפלוגתא שבגמרא , דלחד מ"ד שמים קדמו לארץ, כמ"ש בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ , ולחד מ"ד ארץ קדמה, דכתיב ביום עשות ה'
753 חגיגה יב, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת מוצאי ש"ק פ' בשלח, י"א שבט, ה'תשכ"ד
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ג, ט
ונמצא, שע"י נתינת הצדקה בשמחה ובסבר פנים יפות – "המפייסו" – יש לו לא רק את כל העולם , "מסוף העולם ועד סופו" , אלא "מתברך בי"א", היינו, שמקבל גם מה שלמעלה מהעולם , כיון שזהו"ע נעלה יותר "מרוב כל".
110 לשון חז"ל – חגיגה יב, א. ועוד.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ ויקהל-פקודי, פ' פרה, מבה"ח ניסן, ה'תשכ"ד
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יב
האור שהאיר במשך ל"ו שעות , שהוא נעלה יותר מהאור שנברא ביום ראשון שהי' אדה"ר מביט בו מסוף העולם ועד סופו .
966 חגיגה יב, א. ירושלמי וב"ר שם. ועוד.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ נשא, י"ב סיון, ה'תשכ"ד
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע טז
וזהו גם הביאור בפלוגתת ב"ש וב"ה בסדר הבריאה , ב"ש אומרים שמים נבראו תחילה ואח"כ נבראת הארץ , שנאמר בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ , וב"ה אומרים ארץ נבראת תחילה ואח"כ שמים , שנאמר ביום עשות ה' אלקים ארץ ושמים .
107 חגיגה יב, א. וראה תו"א ויגש מג, ג. ובכ"מ.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ליל שמחת תורה (קודם הקפות), ה'תשכ"ו
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע י, יא
ועצם האור יתגלה בגמר ושלימות עבודת הבירורים בסוף שית אלפי שנין , ועד אז הוא בהעלם ("אור" בגימטריא "רז" ), וזהו שגנזו לצדיקים לעת"ל .
416 חגיגה יב, א. ב"ר פ"ג, ו. פי"א, ב. וש"נ.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם יום ב' דחג השבועות, ה'תשכ"ו
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יב
אמנם, ישנו עוד מהות וסוג אור שבאין ערוך לגמרי, שזהו האור שנברא ביום ראשון שעליו אמרז"ל שהי' אדה"ר צופה ומביט בו
133 חגיגה יב, א. ב"ר פי"א, ב. פי"ב, ו.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ שלח, מבה"ח תמוז, ה'תשכ"ו
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יב
וכמו שנת"ל דוגמא לזה באורות דתיקון גופא, דהנה אמרו רז"ל שהאור שנברא ביום הראשון הי' אדה"ר צופה ומביט בו מסוף העולם ועד סופו , דקאי על ב' הסופין דב' העולמות הכלליים, עלמא דאתכסייא ועלמא דאתגלייא, וכאשר ראה הקב"ה שאין העולם כדאי להשתמש בו , עמד וגנזו לצדיקים לעתיד לבוא9, ונשאר רק אור החמה, אור הלבנה, אור האבוקה ואור הנר, שאורות אלו אינם בערך כלל לאור שנברא ביום ראשון .
278 חגיגה יב, א. ב"ר פי"ב, ו.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ בראשית, מבה"ח מרחשון, ה'תשכ"ז
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יב
ועוד זאת – שאור זה שנברא ביום הראשון הוא אור שהי' אדה"ר מביט בו מסוף העולם ועד סופו , והיינו, שצריך להאיר באור אלקי – "ויאמר אלקים יהי אור" – "מסוף העולם ועד סופו" , הן בעולמו, והן בעולם שמסביבו, והן בכל עולם שיש ביכולתו להשפיע בו – להמשיך בו אור אלקי.
941 חגיגה יב, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת אחרון של פסח, ה'תשכ"ז
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יב
והיינו, שכשם שביום השבת יש מעלה לגבי ששת ימי החול שלפניו [ועד שגם ביום השבת הראשון דששת ימי בראשית היתה מעלה אפילו לגבי יום ראשון דשי"ב שבו האיר אור שהי' "אדם צופה ומביט בו מסוף העולם ועד סופו" , וכן הוא בכל שבוע ושבוע, שיום השבת הוא למעלה מששת ימי החול], וכמו"כ "שנת השבע שנת השמיטה" היא למעלה מהשנים שלפנ"ז – כך גם יש מעלה בשביעי של פסח גם לגבי ימים ראשונים של פסח.
1635 חגיגה יב, א. ב"ר פי"א, ב. ועוד.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת אחרון של פסח, ה'תשכ"ז
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע טז
וב"ה אומרים ארץ נבראת תחלה ואח"כ שמים" (שלדעת ב"ש השמים הם "תחלה" במעלה וחשיבות, כי גם ישראל והתורה (שהם תכלית הבריאה) היו תחלה בכח בשמים ); ובכל אחד ממחלוקות אלו ישנו חידוש לגבי שאר המחלוקות, ומטעם זה הוצרכו ליכתב כולם –
1829 חגיגה יב, א. ב"ר פ"א, טו.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ במדבר, מבה"ח סיון, ה'תשכ"ז
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יב
וכפי שרואים מיד בבריאת העולם השייכות המיוחדת שביניהם בנוגע למעלת האור – שביום ראשון האיר האור ש"הי' אדה"ר מביט בו מסוף העולם ועד סופו" , וכמו"כ גם בנוגע ליום השבת, שבו לא נאמר "ויהי ערב", כיון ש"ל"ו שעות שימשה אותה האורה" , והיינו, שאע"פ שבימים שבינתיים (לאחרי יום ראשון ) לא הי' אור מיוחד ונעלה, הנה ביום השבת חזר ונמשך אור נעלה מיוחד, עד שלא היתה מציאות של חושך כלל.
2016 חגיגה יב, א. ירושלמי ברכות פ"ח ה"ה. ב"ר פי"א, ב. פי"ב, ו. ועוד.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ בראשית, מבה"ח מרחשון, ה'תשכ"ח
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ט
וזהו גם מ"ש בנוגע לאור שנברא ביום ראשון , שרואין בו "מסוף העולם ועד סופו" – "היכן גנזו בתורה" (כמובא בתורת הבעש"ט) , כך, שיש בתורה כל הענינים מסוף העולם ועד סופו , לא רק במקום, אלא גם בזמן.
1524 חגיגה יב, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ וארא, מבה"ח שבט, ה'תשכ"ח
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יב
בזה, דלכאורה אינו מובן מ"ש ויקרא אלקים לאור יום, הרי אור הו"ע הגילוי, ובפרט שקאי על האור שנברא ביום ראשון שהי' אדה"ר מביט בו מסוף העולם ועד סופו , שהוא גילוי נעלה ביותר שבאין ערוך לכל הגילויים , וא"כ, למה נאמר בו שם אלקים, שהו"ע של צמצום והעלם.
2950 חגיגה יב, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ליל א' דחג השבועות (לפנות-בוקר), ה'תשכ"ח
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ט
ומצינו דוגמא לזה גם בעולם התיקון גופא, כמארז"ל אור שנברא ביום הראשון הי' אדה"ר מביט בו מסוף העולם ועד סופו , ואח"כ עמד וגנזו לצדיקים לעתיד לבוא, שאור זה הוא באין ערוך להאור שנשאר אח"כ, ובפרט ע"פ הפירוש43 שמסוף העולם ועד סופו היינו
44 חגיגה יב, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ במדבר, מבה"ח וער"ח סיון, ה'תשכ"ט
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ג
בנוגע ללימוד אגרת התשובה, נתעכב עתה על ענין בפרק ד', כיון ששם אוחזים בלימוד התניא ברדיו , שזהו לימוד שמגיע בכל קצוי תבל, מקצה העולם ועד קצהו, ובלשון הגמרא :
1469 חגיגה יב, א. ועוד.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום ג', וא"ו תשרי, ה'תשל"א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יב
והענין שיש לו שייכות והוא מעין ודוגמא לזה – הרי זו האפשריות שישנה עכשיו לשמוע מעבר לים את הדברים הנאמרים כאן, והיינו, שהדיבור שמדברים כאן מתפשט ונמשך "ימה וקדמה וצפונה ונגבה" בכל קצוי תבל, בכל מקום שנוצר קשר ע"י דרכי התקשורת שנתחדשו בימים אלו, אבל ברוחניות היו תמיד, ועד שכבר בתחילת הבריאה הי' ה"אור שברא הקב"ה ביום ראשון" [לא ב"יום אחד", שהו"ע בפני עצמו, אלא "ביום ראשון" , ראשון לכל הימים שיבואו לאח"ז] שמצד טבע הבריאה הי' באופן ש"אדם צופה ומביט בו מסוף העולם ועד סופו" .
555 חגיגה יב, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ בראשית, מבה"ח מרחשון (התוועדות א), ה'תשל"א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע טז
ברא אלקים את השמים ואת הארץ , ואח"כ נאמר אלה תולדות השמים והארץ בהבראם ביום עשות ה' אלקים ארץ ושמים , ואיתא בגמרא בית שמאי אומרים שמים נבראו תחלה ואח"כ נבראת הארץ , שנאמר בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ , ובית הלל אומרים ארץ נבראת תחלה ואח"כ שמים , שנאמר ביום עשות ה' אלקים ארץ ושמים .
1141 חגיגה יב, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ בראשית, מבה"ח מרחשון, ה'תשל"א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע טז
ונת"ל בנוגע לפלוגתא אם שמים נבראו תחלה ואח"כ נבראת הארץ , או שארץ נבראת תחלה ואח"כ שמים , שמפסוק זה (ביום עשות גו' ארץ ושמים , שמקדים ארץ לשמים ) מביאים ב"ה ראי' שארץ נבראת תחלה ואח"כ שמים , והיינו, שבפסוק זה מודגשת מעלת הארץ לגבי השמים .
1243 חגיגה יב, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ נח, בדר"ח מרחשון, ה'תשל"א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע טז
גם משנת"ל במאמרים הקודמים במ"ש ביום עשות הוי' אלקים ארץ ושמים , שארץ קדמה לשמים, כדעת ב"ה .
1681 חגיגה יב, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת אחרון של פסח, ה'תשל"א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ה
בימי השבוע יש שינויים מיום ליום, שביום ראשון נבראו דברים אלו ("עשרה דברים" ), וביום שני נבראו דברים אחרים, ועד"ז בשאר ימי השבוע (כמרומז בשירו של כל יום ), אבל ענין זה הוא באופן שאותם ענינים חוזרים ונשנים מידי שבוע בשבוע ללא שינוי אמיתי.
679 חגיגה יב, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ תצא, י"ד אלול, ה'תשל"א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יב
"ביום הרביעי שבו נתלו המאורות הנה ביום רביעי לסדר "קומי אורי" (ההפטרה של אותו שבוע) ירדה נשמה חדשה שתאיר את העולם בתורה הנגלית והחסידות".
1276 ראה חגיגה יב, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ נצבים, כ"ח אלול, ה'תשל"א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יב
לפני בריאת אדה"ר היו בעולם ריבוי נבראים, החל מה"אור שנברא ביום ראשון" , עד ל"שלשול קטן שבים ויתוש קטן שיהי' בטבור הארץ" (כלשון רבינו הזקן בתניא – מדברי הרמב"ם ).
1721 חגיגה יב, א. ועוד.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ במדבר, מבה"ח וער"ח סיון, ה'תשל"ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע טו
ושני קוין אלו הם גם בבריאת העולם , כמארז"ל "בשעה שברא הקב"ה את העולם הי'
1772 חגיגה יב, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת מוצש"ק פ' בא, יו"ד שבט, ה'תשל"ג
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כ
ולהעיר, שכיון שנחום איש גם זו הי' רבו של רבי עקיבא , ה"בונה" של תורה שבע"פ כולה – "כולהו אליבא דרבי עקיבא" , הרי מובן, שדחייתו לרגע את נתינת הצדקה לעני ("עד שאפרוק מן החמור") לא היתה באופן שבאותו רגע הי' במעמד ומצב של הנאת עצמו, או סתם רגע בחיים, אלא מדובר אודות חייו של נחום איש גם זו, רבו של רבי עקיבא , המקור של כל תורה שבע"פ; ואעפ"כ, כיון שלא נתן צדקה לעני מיד, אירע רח"ל הסיפור המובא בשו"ע.
730 ראה חגיגה יב, סע"א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ נצבים-וילך, כ"ה אלול, ה'תשל"ג
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יב
המאמר הפרטי יהי אור (המפורש בתושב"כ) , ולא עוד אלא שזהו האור שאדם הראשון הי' מביט בו מסוף העולם ועד סופו , דהיינו שזה כולל את כל סדר ההשתלשלות.
1594 חגיגה יב, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם כ"ט אלול ה'תשל"ג, ליל ערב ראש השנה ה'תשל"ד
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יב
וכידוע הסיפור ששאלו אצל הבעש"ט בנוגע לשוורים כו', ופתח ספר הזהר ואמר היכן הם נמצאים, וכששאלוהו מהו קשר הענינים, השיב, שאיתא בגמרא בנוגע לאור שנברא ביום הראשון שהי' אדם מביט בו מסוף העולם ועד סופו ואח"כ גנזו, והיכן גנזו, בתורה גנזו .
1824 חגיגה יב, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת כ"ט אלול ה'תשל"ג, ליל ערב ראש השנה ה'תשל"ד
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יב
כשם שאצל אדה"ר הי' האור שנברא ביום הראשון שהי' "מביט בו מסוף העולם ועד סופו" , כך גם אצל כל אחד מישראל שהוא בדוגמת אדה"ר בזמנו (כדברי המשנה :
1899 חגיגה יב, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
מאמרים מלוקטים חלק א אור לי"ג תשרי, הילולא דאדמו"ר מהר"ש נ"ע, ה'תשמ"א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יב
ובמכ"ש מזה שאמרו רז"ל על אור שנברא ביום הראשון שהי' אדם מביט בו מסוף העולם ועד סופו , שביאור הלשון מסוף העולם ועד סופו (אף שלכאורה הי' צ"ל מתחלת העולם ועד סופו ) הוא דכללות כל העולמות נחלקים לב' בחינות, עלמא דאתכסיא ועלמא דאתגליא, והכוונה במסוף העולם ועד סופו היא מסוף העולם דעלמא דאתגליאמלמעלמ"ט ועד סופו דעלמא דאתכסיא מלמטלמ"ע, דמזה מובן שענין הריבוי דאור זה (אור שנברא ביום הראשון ) לגבי האור דשאר הימים הוא לא רק ריבוי בכמות אלא שהוא ריבוי שאינו בערך כלל.
65 חגיגה יב, א. ירושלמי ברכות פ"ח ה"ה. ב"ר פי"א, ב. פי"ב, ו. ועוד.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
מאמרים מלוקטים חלק ב ש"פ וארא, מבה"ח שבט ה'תשל"ה
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע טו
ב) והנה זה שוארא אל אברהם בא-ל שדי הוא מה שאמר הקב"ה לאברהם (במצות מילה) אני א-ל שדי התהלך לפני והי' תמים, דהגילוי שהי' לאברהם במצות מילה הי' בודאי גילוי נעלה ביותר, וצריך להבין (כמו שמדייק בהמאמר), הרי שם שדי הי' גם בבריאת העולם , כדאיתא בגמרא מאי דכתיב אני א-ל שדי אני הוא שאמרתי לעולמי די שהי' הרקיע מתמתח והולך עד שגער בו הקב"ה ואמר לו די, ומהו החידוש בזה שאמר הקב"ה לאברהם אני א-ל שדי .
10 חגיגה יב, א. וראה גם ב"ר פ"ה, ח. פמ"ו, ג.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
מאמרים מלוקטים חלק ג פורים (מאמר ב') ה'תשי"ג
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כ
וכמ"ש השקיפה ממעון קדשך מן השמים וברך את עמך את ישראל, שמצד בחינת שמים [שמים הוא שם מים , ומים הוא חכמה ראשית ההשתלשלות], נשפעים הברכות לישראל.
34 חגיגה יב, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
כתר שם טוב הוספות שלט
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יב
וכידוע סיפור הבעש"ט ששאלוהו בענין טבעי הקשור עם שוורים, פתח הבעש"ט ספר הזוהר וענה היכן נמצאים השוורים, ושאלוהו ע"ז מהו קשר הענינים, וע"ז ענה שאור שנברא ביום הראשון אדם מביט בו מסוף העולם ועד סופו , ולאח"ז גנזו לצדיקים .
136 חגיגה יב, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
מאמרי אדה"ז תקס"ו נוסח שני: שמע ישראל
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ה, יב
אך לא לתהו בראה לשבת יצרה להמשיך אורות בכלי' זהו בפרשה והי' אם שמוע שבו לא נאמר בכל מאדך רק בכל נפשך המשכות למטה ע"י השוב בחי' ביטול ולכך הוא שם ע"ב כי ע"ב הוא ע"ב גשרי' שבחסד וכמו הגשר מסתיר ומצמצם המים לבלתי ישטפו בשטף רב על הארץ והמים יוצאי' מן החדרי' העשוי' בו מחדר זה כך ומחדר השני כך כו' וכך הנה יום ראשון חסד נבראו בו כמה בחי' מים אור כו' והוצרך להיו' ע"ב גשרים כמה מיני המשכות משא"כ אם הי' השפעה באופן אחד לא הי' כמה ברואי' כו' וזהו דהמכוין הוא שם ע"ב בחי' חסד שיבראו הברואי' רק שבא ע"י הכלי דגבורה הוא הצמצומי' שמתצמצם השפע ונק' רי"ו כו'
32 יום ראשון . . מים אור : ראה חגיגה יב, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
מאמרי אדה"ז תקס"ו להבין שרשי הדברים הנ"ל
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כ
וזהו שרש ענין הנ"ל דבתורה בלא מצות מעשיו' נא' אלביש שמים קדרות כו', פי' שמים הוא בחי' אש ומים רצוא ושוב שהן כללו' כל התורה מפני שכלולה מאש ומים חו"ג כמ"ש מימינו אש דת כו' וכנ"ל דכל האיברי' נתחלקו בהמשכו' קוין חח"נ מימין כו' חסד דרועא ימינא כו' ויש בתורה מכל רמ"ח האיברי' כו' צדקה בדרועא ימינא ותפילין במוחי' שבראש כו' ודרך כלל נק' שמי"ם שהוא בחי' עולם הנאצל שכולל ו"ק כו' וזהו שאמרו שהתורה ירדה מן השמי"ם כו' שהן ז' ימי הבנין דז"א דאצי' כו' שהתורה היא בחי' שמי"ם העליונים ואמנם כאשר אין לבוש לכלי לאורו' דאצילו' שברמ"ח איברי' כו' להלביש ולהעלים האור יוכל להמשך גם לחיצוני' ואזי מלביש לבוש זר והוא לבוש קדרו"ת ולבוש ש"ק שהחיצוני' מקבלי' משם כידוע וזהו אלביש שמים דתורה קדרו' בלבוש דקדרו' והן היכלו' החיצוני' שמקבלי' מבחי' המותרו' כנ"ל בענין אברהם שיצא ממנו ישמעאל כו' וכך במדו' שבתורה יוכל להיו' בחי' מותרו' השפע לחיצוני', וענין ובחי' המותרו' במדות שבתורה יובן ע"ד דוגמא מב"ש וב"ה שב"ש מחמירי' וב"ה מקילי' כידוע לפי שב"ש מסטרא דגבורה מטי'
56 שמים. . אש ומים : חגיגה יב, א. וראה ב"ר ספי"ד.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
מאמרי אדה"ז תקס"ט מים רבים
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע י
דהנה זכר כאן עלי' וירידה בתחלה ירדה העינה למלאות ואח"כ עלתה לאחר שתמלא כדה כו' והענין הוא כי בחי' ירידה זאת היא לצורך עלי' להיות מבואר למעלה דבחי' רבקה הוא בחי' אהבה רבה הנ"ל, והנה בעבודה שבלב זו תפלה יש צמאון א"ר זאת בק"ש באמרו בכל מאודך כו', אך הנה אמר בס"י אם רץ לבך שוב כו' דמיד אחר בחי' הרצוא בצמאון א"ר זאת צ"ל בחי' ירידה והמשכה למטה והוא לירד ולהתלבש בעסק התורה והמצות אחר התפלה וכמו שידוע בפי' האור כי טוב כי טוב לגנוז האור בכלי כו', וזהו פי' ותרד העינה שבחי' רבקה תרד ותשפיל א"ע למטה והוא בבחי' מעיין החכ' שירד
83 האור כי טוב : בראשית א, ד. וראה חגיגה יב, א. ובכ"מ.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
מאמרי אדה"ז תקע"ב האזינו השמים
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע טז
והנה עבודה הן הקרבנות בטלו בחורבן בהמ"ק ולא נשאר לנו כ"א תו' וגמ"ח שהם נק' שמים וארץ, וכשם שבשמים וארץ גשמי' פעם כתי' בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ שמים קדמו לארץ, ופעם כתי' ביום עשות ה' אלקים ארץ ושמים , ארץ קדמה כו'.
4 בראשית ברא אלקים . . שמים קדמו לארץ .ֿ. ביום עשות ה' אלקים ארץ ושמים : בראשית א, א. חגיגה יב, א. בראשית ב, ד.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
מאמרי אדה"ז תקע"ב ביום השמיני עצרת
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כ
כי הנה כתוב א' אומר בראשי' ברא את השמים ואת הארץ הקדים שמים לארץ וכתוב א' אומר ביום עשות ארץ ושמים ארץ קדמה כו', שלכן גם כל המצות הם מעשיות דוקא שנשפלו בבחי' מעשה להיות זורע וחורש וקוצר כו' ואז עשר תעשר ב' מעשרות היוצא שנה שנה כו', וכן הצדקה סתם היא מיגיע כפו, וכן עד"ז שאר כל המצות ציצי' מצמר תפילין מקלף, שע"י המעשה דוקא הוא שממשיכי' גלוי אא"ס ב"ה להיות רמ"ח איברין כו' וכמ"ש ויניחהו בג"ע לעבדה זו רמ"ח מ"ע כו' וכמאמ' שכר מצוה מצוה דפי' שהשכר מצוה והג"ע נמשך ונולד מהמצוה עצמה.
10 בראשי' ברא . . ביום עשות . . ארץ קדמה : בראשית א, א. ב, ד. חגיגה יב, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
מאמרי אדה"ז תקע"ב נוסח אחר: ביום השמיני עצרת
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע טז
וענין השלום כך הוא, כי הנה כתיב בראשית ברא את השמים ואת הארץ הקדים שמים לארץ, וכתוב אחד אומר ביום עשות ארץ ושמים הקדים ארץ לשמים , ויש בזה ב' דיעות בדרז"ל, א' אומר שמים קדמו וא' אומר ארץ קדמה, והנה באמת שניהם דברי אלקים חיים הם.
11 בראשית ברא . . ביום עשות . . ב' דיעות בדרז"ל : בראשית א, א. ב, ד. חגיגה יב, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
מאמרי אדה"ז תקע"ב להבין ענין ר"ח
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כ
ומרומם יותר משהוא נשגב ומרומם בדעת הגוים דקרו לי' אלקא דאלקי', כי הנה מאחר שהוא ית' מושל ומשגיח למטה מטה כ"כ זהו מפני שהוא מרומם למעלה מעלה ביותר שכל המרומם ביותר יותר יכול להשפיל א"ע למטה יותר כמ"ש המגביהי לשבת המשפילי לראות, דמשום שמגביהי לשבת ע"כ הוא משפילי לראות, דהא בהא תליא, והטעם הוא משום שלגבי עצמיות אא"ס ממש מעלה ומטה שוין ממש ע"כ הוא מושל למטה כמו למעלה ממש בהשוואה אחת כמ"ש את השמים ואת הארץ אני מלא בהשואה אחת וכמ"ש כי כל בשמים ובארץ ותרגומו דאחיד בשמיא ובארעא, לפי שהוא עצמו למעלה מבחי' מעלה ומטה כמשל העיגול הסובב כו' כידוע, וזהו כי ה' הוא האלקים שניהם שווין [אע"פ שהוי' הוא למעלה באצי' ואלקים הוא למטה בארץ בבחי' ממלא כ"ע כו', קמי' עצמותו שניהם שוין] להיותו למעלה לגמרי מבחי' מעלה ומטה, ובכללות היינו בחי' עצמיות אא"ס שלפני הקו"ח שאין שם בחי' מעלה ומטה כלל כמ"ש בע"ח, וזהו כמ"ד שמים וארץ כאחד נבראו כמ"ש במ"א וד"ל.
43 כמ"ד שמים וארץ כאחד נבראו : חגיגה יב, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
מאמרי אדה"ז תקע"ב השתחוו[ לה' בהדרת קדש
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע טז
כי הנה כתי' בראשי' ברא אלקי' את השמים ואת הארץ וכתי' ביום עשות הוי' אלקים ארץ ושמים והכריעו רז"ל במחשבה ארץ קדמה כו'.
25 בראשי' ברא אלקי' . . ביום עשות הוי' אלקים . . במחשבה ארץ קדמה : בראשית א, א. ב, ד. חגיגה יב, א. וראה לעיל ד"ה ביום השמע"צ.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
מאמרי אדה"ז תקע"ב להבין מפני מה נאמר ביצירת חיות
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יב
הבנין ואזי נגבה ממילא כל הבנין משא"כ כשהי' נותנים באמצע הבנין לא הי' נגבה כ"א החלק למטה וזה החלק הי' נשאר במקומו הראשון , וככה ממש יובן בנמשל העליון שרצונו ית' שע"י האדם יהי' עליי' לכל הברואים ע"כ נלקח גופו מבחי' הדומם דוקא מדרגה התחתונה מכל הברואים כו' ונק' יציר כפיו של הקב"ה נברא מהעפר כו' ונעשה גולם ולא הי' בחי' קטנות וגדלות כלל כמו בבחי' צומח כו' רק עתה יש בגופו של האדם בחי' צומח כ"כ קטנות וגדלות משא"כ אדה"ר שנברא מן העפר כו' בקומתו כו' מסוף העולם כו' וגם נזרקה בו נשמה ממדרגה עליונה מבחי' עצמותו וכמ"ש ויפח באפיו כו' בחי' כי נעוץ תחלתן בסופן, ולכן נאמר בבריאות האדם דוקא וייצר ה' אלקים בב' שמות כי להיות התחברות גופו עם נפשו שהם רחוקים מאד בערך זה מזה יותר מריחוק הגוף מהנפש של בע"ח שהם צומח וחי שסמוכים זה לזה ומתחברים יחד משא"כ הדומם עם המדבר שרחוקים מאוד לזאת להיות התחברותם יחד הוא ע"י ב' שמות הנ"ל.
12 מסוף העולם כו' : חגיגה יב, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות קריאת שמע נט דין ברכה ראשונה ביוצר
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע י
ו יש אומרים שאין לומר אור חדש כו' לפי שצריך לומר מעין פתיחה וחתימה סמוך לחתימה וזה אינו מעין פתיחה וחתימה לפי שחכמים סדרו הברכה על אור המתחדש בכל יום ולא על אור העתיד להתחדש ויש מישבים המנהג לומר שהיא מעין פתיחה וחתימה לפי שיוצר אור זהו האור שברא הקב"ה בו' ימי בראשית וגנזו לצדיקים לעתיד לבוא ועל אור זה נאמר והלכו גוים לאורך וזהו שאומר אור חדש שחדש בו' ימי בראשית עתיד הקב"ה לחדש לנו:
עט חגיגה יב, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
אגרות קודש אדמו"ר הזקן אגרת מז
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע י
הנה מודעת זאת כי מרגלא בפומי דאינשי בכל אנ"ש לאמר, כי אינה דומה שמיעת דברי מוסר לראייה וקריאה בספרים, שהקורא קורא לפי דרכו ודעתו ולפי השגת ותפיסת שכלו באשר הוא שם , ואם שכלו ודעתו מבולבלים ובחשיכה יתהלכו בעבודת ה' בקושי יכול לראות את האור כי טוב הגנוז בספרים , אף כי מתוק האור לעינים ומרפא לנפש.
2946 האור כי טוב הגנוז בספרים: להשות מדרז"ל ע"פ וירא אלקים את האור כי טוב גנזו – חגיגה יב, א. ב"ר פ"ג.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום השכמת הבוקר וציצית הקדמות בני הגאון המחבר
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ג, ט, יב
והנה אחרי אשר זכינו בעינינו לראות אור מופלא אור מזהיר אור נערב אור יקר אור מצוחצח אור מאיר כאור שבעת הימים מסוף העולם ועד סופו אור האלהי, הוא ניהו אדונינו מורינו ורבינו נר ישראל המאיר עיניהם של ישראל בתורה ולקרב את לבן לאביהן שבשמים, והיה אמרתו כטל לישראל כמטרא ניחא וכמטרא רזיא דין גליא רזיא , ומפיו אנו חיים ומטובו חיינו , שפתותיו שושנים ששונים בהלכות נוטפות מור עובר , ואליו יתאספו העדרים עדרי צאן קדשים תורה יבקשו מפיהו חק לישראל היה מדי חודש בחדשו ומדי שבת בשבתו , שהראה להם באספקלריא המאירה האיר הברקאי , ומתחזיא מסייפא עלמא ועד סופיה, גדול ה' ומהולל מאוד בעירו הר קדשו , וברכנו בקול רם ונשא ברכת חכם הרזים ברוך שחלק מחכמתו ליראיו .
124 ע"פ חגיגה יב, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
מאמרי אדמו"ר האמצעי דרושי חתונה ח"ב להבין מה שבברכה כו' משמח חו"כ
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יז
(וזהו ענין הג' דיעות בגמרא אם שמים קדמה לארץ או ארץ קדמה לשמים ודיעה הג' דשמים וארץ כא' נבראו שנאמר קורא אני עליהם יעמדו יחדיו כו', דמ"ד שמים קדמו זהו בחי' שמחת חתן דתוה"ק דמן השמים ניתנה מבחי' מקיף דתענוג הפשוט באור החכמה הקדומה כמ"ש מן השמים השמיעך כו' וירדה לארץ בגילוי באותיות הדיבור ביו"ד הדברות כמ"ש והארץ האירה מכבודו בחי' חכמה בסוף כנ"ל, ומ"ד ארץ קדמה לשמים לפי שעיקר שלימות דשמים ח"ע בראש הוא בחכ' שבדיבור דסוף מעשה עלה במח"ת דהיינו תחלה לחכה"ק שנק' מחשבה הקדומה לפי שנעוץ תחב"ס וסוב"ת כו' וע"כ אמר לא בשמים היא אלא בארץ דוקא, ומ"ד שמים וארץ ח"ע וח"ת כא' נבראו כו' לפי שכ"ז הוא בבחי' הילוך השפע ממשפיע למקבל בע"ס דאו"י דיש מעלה בסוף יותר מבתחלה כו' אבל לגבי מקיפי' דשעשועי' העצמי' שם שוין ממש כא' תחלה וסוף דמשפיע ומקבל להיותו למעלה מבחי' ראש וסוף כו'.
232 הג' דיעות בגמרא אם שמים קדמה לארץ. . קורא אני עליהם : חגיגה יב, א. ע"פ ישעי' מח, יג.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
מאמרי אדמו"ר האמצעי דרושי חתונה ח"ב להבין מה שבברכה כו' משמח חו"כ
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ו
והענין הוא, דודאי כח זה שיש במקבל שהן חכמי ישראל בעיון ועמל תורה לחדש דינים והלכות בתוס' וריבוי גדול ביותר ממה שמקבל בתושב"כ כר"ע שהי' דורש על כל קוץ תילי תילים של הלכות זהו מצד בחי' כח דאו"ח שגדול יותר מאו"י המשפיע, כאשה שתזריע במ"נ להוליד ולד שלם וכח הצומח שבארץ שיש בו כח יתירה להצמיח ולגדול הזורע בה בכפלי כפליים כו' שנק' חידוש גמור מאין ליש יותר מחידוש של אור השפע דאור הזרוע ממקורו מאין, וראי' ממים שיורדי' מגבוה לנמוך שאינם עולים רק למקורם ולא למעלה ממנו אבל מים שמתחדשים בארץ כחם חזק לעלות הרבה יותר למעלה לפי שנק' מים חיים בחידוש מאין ממש כו', וכן בכל משפיע ומקבל דאו"י ואו"ח דיש כח במקבל יותר מבמשפיע כו' לפי שניתן כח בסוף יותר מבתחלה, שהרי הארץ בחי' דומם סוף הכל יש בה כח החידוש יש מאין לאין שיעור יותר מן המשפיע כו' כמ"ש במ"א בטעם דארץ קדמה לשמים וכמ"ש והארץ אזכור שהרי הכל הי' מן העפר אפי' החי והמדבר כמ"ש תוצא הארץ כו'.
266 במ"א בטעם דארץ קדמה לשמים. . והארץ אזכור. . הכל הי' מן העפר. . תוצא הארץ : חגיגה יב, א [וראה לעיל אות כ"ח]. ראה לעיל ד"ה משמח חו"כ [לפני פיסקא ”והנה יש עוד"]. וש"נ. בחוקותי כו, מב. קהלת ג, כ. בראשית א, כד.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת חיים שמות ח"א פרשת וארא וידבר אלקים וגו' וארא אל אברהם
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע טז
אלקים שמים וארץ כא' וכמ"ד שמים וארץ כא' [נבראו ] מטעם זה שכולם שוין שם משפיע ומקבל) (אבל מ"ד שמים נבראו תחלה היינו כנ"ל דרוחניות העולמות קדמו תחלה לארץ הגשמי' ומ"ד ארץ נברא תחלה דסוף מעשה כו' כמ"ש ביום עשות ה' אלקים ארץ ושמים זהו כמ"ש ה' בחכ' יסד ארץ כונן שמים בתבונה הרי החכ' שנק' ראשית יסד ארץ ושמים כונן בתבונה שלמטה מן החכ', וז"ש מה רבו מעשיך בארץ כולם בחכמה עשית שזה יותר עליון משמים בשרשו היפך כל הנ"ל וכמ"ש במ"א).
51 וכמ"ד שמים וארץ : חגיגה יב, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת חיים שמות ח"א פרשת בשלח ויאמר וגו' הנני ממטיר לכם לחם
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע י
בחסד וחסד בגבורה כו'), וכמו במאמר יהי אור שנאמר בו כי טוב יש בו מבחי' הגבורה והצמצום דאור מן החושך והוא מ"ש ויבדל אלקי' בין האור והחשך (כמ"ש במ"א), וגם מה שארז"ל דגנזו לצדיקים לע"ל (שנק' אור ז' הימים כו'), ובחי' אור החסד דיום הא' אזיל עם כולהו יומי' וכלול מכולם יחד כו'.
518 דגנזו לצדיקים לע"ל : חגיגה יב, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת חיים שמות ח"א פרשת בשלח תפול עליהם אימתה ופחד
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ה, ו, כ
ואמנם הנה באמת כ"ז שיפול בו ענין עליות וירידות באו"ח ואו"י כנ"ל אין שייך רק בבחי' ההשתל' דע"ס ד[א]בי"ע (כמו מרצון לשכל ומשכל למדות ומחדו"מ בהמשכה או בהעלאה וביטול היש לאין מדו"מ למח' [כו')], שזהו כמו [בחי'] ב' דיעות [הנ"ל] דמיש לאין ומאין ליש כו', והיינו כמו למשל העומד למעלה ועומד למטה שיש בחי' מעלה ומטה עכ"פ כעיגול שבו קו א' ההולך מעליו[נו] לתחת[יתו] יתכן בו עלי' מתחת[יתו] לעליו[נו] וירידה מעליו[נו] כו', אבל קמי' עצמות א"ס ב"ה ממש ה"ז למעלה מהגבלה זו דמעלה ומטה (דגם שבעצמו' אוא"ס יש בחי' מעלה ומטה והוא [מה] שאוא"ס למעלה עד אין קץ ולמטה עד אין תכלית זהו [ג"כ] בחי' חו"ג שבעצמות שאוא"ס בלבד[ו] שוין לפניו גם עומ"ר ועמ"ת זה כו' כנ"ל, דע"כ סובל ב' דעות הנ"ל, וכמ"ד שמים וארץ כא' נבראו שהן עומ"ר ועמ"ת דשמים לרום וארץ לעומק כו' כמ"ש במ"א) ולא יתכן ענין עלי' וירידה כלל (כמו שיהי' לע"ל בבחי' מנוחה לחיי העולמים כו').
649 שמים וארץ כא' נבראו : חגיגה יב, א. ראה גם לעיל פ' וארא ס, ד.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת חיים שמות ח"ב פרשת תצוה ואתה תצוה את בנ"י
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע טו
א' בחי' עולם כמו כי אמרתי עולם כו' וכן שא' והי' העולם שזהו להיות בריאה עצמה בבחי' יש ודבר מה שהוא מוגבל בשיעור ומדה כמלאכים שהן כוחות בגופי' דקי' צורה בחומר דק ביותר ומוגבלי' בשיעור ומדה (שזהו ודאי כלול מצמצום והתפשטות כא' שאם הי' [oldpage_940] כח האלקי הבוראם ומהווה אותם מתפשט כפי כחו הבלתי בע"ג הי' המהות של הבריאה מתפשט בלי גבול רק ע"י צמצום נעשה ההגבלה וכמא' שהי' העולם מתפשט כו' עד שא' לעולמו די שזהו צמצום שאחר ההתפשטו', ובאמת זהו בא מצמצום שקודם ההתפשטות שהוא בחי' חשך שקודם לאור כברייתו ש"ע כנ"ל וד"ל).
111 שהי' העולם מתפשט : ראה חגיגה יב, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת חיים שמות ח"ב פרשת תרומה ועשו לי מקדש
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ו, טז
אך הנה יובן בהקדים תחלה ענין הידוע במחלוקת אם שמים קדמו לארץ, או ארץ קדמה לשמים, ושניהם אמת דכפי סדר ההשתל' דאבי"ע באו"כ או"מ ואו"פ הרי ודאי אור המקיף שהוא השמים הסובב לארץ קדמה בבריאה וכמ"ש בראשית ברא את השמים ואח"כ הארץ כמו המח' שקדמה לדיבור, ואם אין מח' אין דבור כלל כמ"ש במ"א.
322 אם שמים קדמו : חגיגה יב, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת חיים שמות ח"ב פרשת תצוה ואתה תצוה את בנ"י
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע טז
ומ"ש הודו על ארץ תחלה לשמים משום דסוף מעשה דארץ עבמ"ת לשמים וכידוע בטעם שא' ביום עשות ה' אלקי' ארץ ושמים כמ"ד דארץ קדמה לשמים לכך הודו דשם הוי' על ארץ תחלה כו' וד"ל (אבל ברישא שא' יהללו מלמטה למעלת שמים תחלה לארץ כמ"ש בראשית ברא השמים כו' וכמ"ש כי הוא צוה ונבראו בשם אלקים ממילא כמו שאמר והי' העולם אבל בארץ אמר כי נשגב שמו לבדו כו').
411 דארץ קדמה לשמים : חגיגה יב, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת חיים שמות ח"ב פרשת ויקהל ויקהל משה
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ו
ואע"פ שכל מע"ב נמשך רק עפ"י חסד א' שא' כי אמרתי עולם חסד יבנה שזהו חסד כללי שהוא מה שיש מטבע הטוב וחסד בעצם להטיב ולגלות חסדו כו', אבל ודאי יש בחסד כללי זה [oldpage_1206] לבנין העולמות כוונה ועונג בהעלם שמפני זה נעשה אופן החסד הזה בפרט בציור מדוקדק בכל בריאה ובריאה ממש אח"כ בי"מ, כמו במא' יהי אור שיצא מהעלם דמח' הכללית [ב]אותו אופן כזה דוקא ולא במציאות אופן אחר וכן יהי רקיע בציורו ובהרכבתו מאש ומים ולא באופן אחר, וכן ציור דשמש וירח וכו"מ וציור כל הברואים שיצאו מן הארץ כשור וארי' וכל נפש חיה וגם הצומח בכל חלקיו וכ"ש המדבר כו', הכל הי' ע"פ הכוונה וטעם כמו שאדם שמצייר במח' הכללי' כל פרטי אופן הבנין בכל חדריו כו' כנ"ל וכמ"ש כי הוא צוה במח' הכללית ונבראו ממילא בדבור די"מ בפרטי פרטי' בציור באופן פרטי וזהו חק נתן בכל בריא' ולא יעבור כו' לפי הכוונה הפנימי' שהי' ברצון ומח' הכללית דוקא מטעם הנ"ל וד"ל.
448 רקיע. . מאש ומים : ראה חגיגה יב, סע"א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת חיים שמות ח"ב פרשת ויקהל ויקהל משה
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע טז
וביאור הענין הנה בדוגמא זאת יש מחלוקת בגמ' דח"א שמים קדמו לארץ כמ"ש בראשית כו' השמים ואח"כ הארץ וח"א ארץ קדמ[ה] לשמים כמ"ש ביום עשות ארץ ושמים כו', דזהו ג"כ כענין המחלוקת דבצלאל עם משה, דמשה נצטווה על הכלים תחלה שזהו כמ"ד ארץ קדמה
1994 שמים קדמו. . ארץ קדמ[ה] : חגיגה יב, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת חיים בראשית ח"א פרשת בראשית בראשית ברא אלקים
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע טז
וידוע הפלוגתא בגמ' (חגיגה יב, א) שי"א דשמים נבראו תחילה כמ"ש את השמים ואח"כ ואת הארץ .
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת חיים בראשית ח"א פרשת חיי שרה והנערה טובת מראה מאד
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יד
(ח) ובאור הענין הוא ידוע שבסבת היחוד וההתכללות דב' הפכים כחו"ג הוא בא מב' טעמים א' לפי שכאו"א כלול מזולתו ההפכי דוקא ע"כ ימצא שלמותו בהתחברות עם זולתו ההפכי ממנו דוקא כמו מזיגות התכללות דאש ומים כאשר מתכללים יחד זהו לפי שיש מיסוד האש במים ומיסוד המים באש כמ"ש בס"י הוציא אש ממים ומים מאש כו' ע"כ יתמזגו יחד כמ"ש שם טרף אש ומים ובללן יחד כו' (כמו השמים שכלול מאש ומים יחד (חגיגה יב, א) וכן במלאכי' יש מבחי' החסד דמים ויש מבחי' הגבו' דאש כמיכאל וגבריאל של מטה שנק' שר של אש ושר של מים ואין מכבין זה את זה כלל כמ"ש (איוב כה, ב) עושה שלום במרומיו כידוע וכן יש מבחי' הממוצע שכלול מאש ומים שהוא הרוח כמ"ש (תהלי' קד, ד) עושה מלאכיו רוחות משרתיו אש להט כו' ויש בכל א' התכללות מג' אלה אמ"ר הרי ג' מדרגות בכ"א וזהו חבור וקשר של ג' ג' יחד ואמנם בחי' הממוצע שהוא הרוח יש בו ב' מיני התכללות א' כמו שהמים כלול באש והב' כמו שהאש כלול במים וב' אלה כלולים במדרגת הרוח עצמו שכלול מב' האופנים אלה כמו שהוא במדרגת עצמו שנק' ממוצע כו' הרי כלול ד' מדרגות וכ"ה בענין המדות דחג"ת שהחסד כלול מן הדין ונק' גבו' שבחסד והדין כלול מן החסד ונק' חסד שבגבו' והת"ת בחי' ממוצע שכלול בו ב' אופנים דחו"ג הללו בדעת המכריע שבהכרח כולל ב' דעות דחו"ג עם התכללותם זע"ז והדעת הוא שמתפשט במדת הת"ת שיהיה במהות בפ"ע בדעה שלישית הגם שכולל בעצמו ב' אופנים דחו"ג כנ"ל ברוח וא"כ הרי שתים שהן ד' ויובן זה ג"כ במדת הרחמים שהוא בבחי' הת"ת שכלול מחסד ודין שמדת הרחמנות כולל ב' אופנים דחו"ג וחסד שבדין ודין שבחסד ומאמצעות שניהם יחד דוקא יבא למדה"ר לעשות אף לפנים משוה"ד לגבור על הדין מצד הרחמי' שנק' דין שבחסד לבד בב' אופנים אלה דחסד שבגבורה וגבורה שבחסד כמו ביסורים של אהבה לצדיקים ג"כ יעשה ברחמים לזכור עליו בחסד שבדין שהוא להיות הדין מלובש בחסד דוקא כמו לפרוע ממנו מעט מעט או לפוטרו בדין ועונש קל יותר כטרדת יסורים ופרנסה במקום גיהנם (כמ"ש בפ' נח):
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת חיים בראשית ח"א פרשת בראשית וייצר ה' אלקים
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ו, טז
וכמ"ש במ"א על ענין המחלוקת (חגיגה יב, א) אם שמים קדמו לארץ או ארץ קדמו לשמים דמ"ד שמים קדמו לארץ כמ"ש בראשית ברא אלקים את השמים ואח"כ ואת הארץ .
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
נר מצוה ותורה אור שער האמונה כא, ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יד
הוא ג"כ בבחי' לבוש וכמ"ש ה' מלך גאות לבש כו' וכמאמר בי' לבושים נתלבש הקב"ה שהוא עצמות המאציל בחכמה ובתבונה ובדעת כו' להיותו נבדל ומרומם מכל תואר ספי' ומדה גם בהעלם עצמותו דהרי אמר לאו מכל אינון מדות כלל רק שנק' בשם התלבשות לבד וזהו כללות ענין התלבשות הפרצופים שכולם אינם רק בבחי' לבוש וזה מלביש לזה כו' כמו שבגלוי הרצון העצמות שנק' כתר דאצי' ה"ז עד"מ כגלוי רצון שבמוח למטה שהוא לבוש שנמשך ומלובש בו רצון העליון שבהעלם העצמות וכן חכמה הגנוזה שבעצמות נמשך ומתלבש במהות חכמה דאצי' וגם חכמה ורצון דא"ק נק' לבוש ולמת"ב כלל עד רום המעלות רק שיורד בהשתלשלות בבחי' התלבשות ותפיסא לבד דהיינו שמהו"ע נמשך ומתלבש בלבוש אחר לבוש עד בחי' התלבשות האורות בכלים בז"א דאצי' שהן המדות חו"ג כחו"ג שבלב וז"ש לך ה' הגדולה כו' וראיה לזה שהרי אנו אומרים בכל בקשה י"ר מלפניך שיכבשו רחמיך את כעסך שהן חו"ג שבלב אדם העליון דאצי' וה"ז שינוי שיהיה רצון באהבה וחסד שבלב ואיך נתהפך מרצון של דין ורוגז שיכבשו רחמיו ויגברו על מדה"ד אין זה אלא שפושט א"ע מכח הרצון שבעצמו' שנתלבש בבחי' אצי' במדה"ד ומתלבש מחדש ברצון היפוכו של חסד ואהבה והיינו ל' י"ר מלפניך דוקא שזהו מהו"ע דוקא שיומשך לרצון של רחמים לגבור על רצון של דין ויכבשו רחמיו כו' עד שיורד ונמשך למטה מטה מאצי' לבי"ע לפעול בפו"מ החסד והרחמים לרחם על עני מדוכא ועל חולה מסוכן להחיותם וכה"ג וכך הוא בכל חידוש מע"ב בכל יום שברצונו מחדש על כל הברואים להשפיל ולהרים משום דכמצביי' עביד בחיל שמיא ומסדר הכוכבים והמזלות כרצונו דוקא שזהו שרצון העצמות נשתנה כו' וע"ד דוגמ' מכל הנ"ל בכחות נפש האדם בגוף שגם שרשם בנפש אינם רק בבחי' המשכת הנפש להתלבש בהן כו' וד"ל (ובזה יובן בתו' ביאור כל המאמרים דלעיל כמ"ש אנת הוא חד ולא בחושבן י"ס כו' ואין הפרש בין חו"ג כלל דלמד"ת בי' כלל גם לאחר שנתפס בהן משום דאין זה בבחי' תפיסא ממש וכמא' אין העולם מקומו כנ"ל וד"ל) ומעתה יובן ג"כ הנמשל מענין הנ"ל בסוף מעשה דפעולת האברים בגשמיות שהן למעלה גם מכחות הנפש כמו שהן ברוחניות הנפש עצמ' וראיה מתנועת הרגל ומעשה החסד בפ"מ כנ"ל באריכות דמזה יובן ג"כ למעלה בענין סוף מעשה שעלה במח' תחל' היינו תחלה להמשכות מהו"ע בהתלבשות דרצון וחכמה ומדות שבהעל' העצמות כו' והיינו במהו"ע ממש כנ"ל דהילוך הגשמי קדם להיות במהו"ע הנפש טרם שנמשכה לכח הרצון הרוחני שיעורר לרצון שבמוח עד שאין כ"ז רק בבחי' אמצעי לחבר כו' כך כל הצמצום המשכת מהו"ע בלבושים די"ס דעצמות לבוא בגלוי דאצי' באו"כ דבאמת הרי מצד עצמו לאו מכל מדות כלל כנ"ל דלמדת"ב כלל רק להיות סוף מעשה בגשמיות הבריאה יש מאין א"כ קדם הסוף מעשה במהו"ע טרם שנמשך להתלבש ברצון הפשוט העצמי להיות לו רצון להאציל כו' כנ"ל במשל ההילוך ברגל וד"ל וזהו טעם דמ"ד ארץ
4 בחכמה ובתבונה ובדעת : חגיגה יב, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
נר מצוה ותורה אור שער האמונה כא, ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יד
הוא ג"כ בבחי' לבוש וכמ"ש ה' מלך גאות לבש כו' וכמאמר בי' לבושים נתלבש הקב"ה שהוא עצמות המאציל בחכמה ובתבונה ובדעת כו' להיותו נבדל ומרומם מכל תואר ספי' ומדה גם בהעלם עצמותו דהרי אמר לאו מכל אינון מדות כלל רק שנק' בשם התלבשות לבד וזהו כללות ענין התלבשות הפרצופים שכולם אינם רק בבחי' לבוש וזה מלביש לזה כו' כמו שבגלוי הרצון העצמות שנק' כתר דאצי' ה"ז עד"מ כגלוי רצון שבמוח למטה שהוא לבוש שנמשך ומלובש בו רצון העליון שבהעלם העצמות וכן חכמה הגנוזה שבעצמות נמשך ומתלבש במהות חכמה דאצי' וגם חכמה ורצון דא"ק נק' לבוש ולמת"ב כלל עד רום המעלות רק שיורד בהשתלשלות בבחי' התלבשות ותפיסא לבד דהיינו שמהו"ע נמשך ומתלבש בלבוש אחר לבוש עד בחי' התלבשות האורות בכלים בז"א דאצי' שהן המדות חו"ג כחו"ג שבלב וז"ש לך ה' הגדולה כו' וראיה לזה שהרי אנו אומרים בכל בקשה י"ר מלפניך שיכבשו רחמיך את כעסך שהן חו"ג שבלב אדם העליון דאצי' וה"ז שינוי שיהיה רצון באהבה וחסד שבלב ואיך נתהפך מרצון של דין ורוגז שיכבשו רחמיו ויגברו על מדה"ד אין זה אלא שפושט א"ע מכח הרצון שבעצמו' שנתלבש בבחי' אצי' במדה"ד ומתלבש מחדש ברצון היפוכו של חסד ואהבה והיינו ל' י"ר מלפניך דוקא שזהו מהו"ע דוקא שיומשך לרצון של רחמים לגבור על רצון של דין ויכבשו רחמיו כו' עד שיורד ונמשך למטה מטה מאצי' לבי"ע לפעול בפו"מ החסד והרחמים לרחם על עני מדוכא ועל חולה מסוכן להחיותם וכה"ג וכך הוא בכל חידוש מע"ב בכל יום שברצונו מחדש על כל הברואים להשפיל ולהרים משום דכמצביי' עביד בחיל שמיא ומסדר הכוכבים והמזלות כרצונו דוקא שזהו שרצון העצמות נשתנה כו' וע"ד דוגמ' מכל הנ"ל בכחות נפש האדם בגוף שגם שרשם בנפש אינם רק בבחי' המשכת הנפש להתלבש בהן כו' וד"ל (ובזה יובן בתו' ביאור כל המאמרים דלעיל כמ"ש אנת הוא חד ולא בחושבן י"ס כו' ואין הפרש בין חו"ג כלל דלמד"ת בי' כלל גם לאחר שנתפס בהן משום דאין זה בבחי' תפיסא ממש וכמא' אין העולם מקומו כנ"ל וד"ל) ומעתה יובן ג"כ הנמשל מענין הנ"ל בסוף מעשה דפעולת האברים בגשמיות שהן למעלה גם מכחות הנפש כמו שהן ברוחניות הנפש עצמ' וראיה מתנועת הרגל ומעשה החסד בפ"מ כנ"ל באריכות דמזה יובן ג"כ למעלה בענין סוף מעשה שעלה במח' תחל' היינו תחלה להמשכות מהו"ע בהתלבשות דרצון וחכמה ומדות שבהעל' העצמות כו' והיינו במהו"ע ממש כנ"ל דהילוך הגשמי קדם להיות במהו"ע הנפש טרם שנמשכה לכח הרצון הרוחני שיעורר לרצון שבמוח עד שאין כ"ז רק בבחי' אמצעי לחבר כו' כך כל הצמצום המשכת מהו"ע בלבושים די"ס דעצמות לבוא בגלוי דאצי' באו"כ דבאמת הרי מצד עצמו לאו מכל מדות כלל כנ"ל דלמדת"ב כלל רק להיות סוף מעשה בגשמיות הבריאה יש מאין א"כ קדם הסוף מעשה במהו"ע טרם שנמשך להתלבש ברצון הפשוט העצמי להיות לו רצון להאציל כו' כנ"ל במשל ההילוך ברגל וד"ל וזהו טעם דמ"ד ארץ
8 ארץ קדמה לשמים : חגיגה יב, א. ראה מאמרי אדה"א ויקרא ח"א ע' רלא. וש"נ. תו"ח ר"פ ויגש ובהנסמן במ"מ לשם.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
נר מצוה ותורה אור שער האמונה לד, ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יז
דוקא כו' והנה יש להקדים תחלה לבאר ענין המחלוקת הנזכר בגמרא אם שמים קדמו לארץ או ארץ קדמה לשמים והמכריע אומר ששמים וארץ כאחד נבראו שנאמר קורא אני אליהם יעמדו יחדיו כו' והנה מ"ד שמים קדמו לארץ היינו משום שנאמר בראשית ברא שמים ואח"כ ארץ ומ"ד ארץ קדמה משום שנאמר ביום עשות ה' אלקים ארץ ואח"כ שמים וידוע ששניהם אמת דמ"ד שמים קדמו לארץ היינו לפי שבסדר ההשתלשלות מעצמו' המאציל והבורא כו' מלמעלה למטה שמים קדמו שהוא מ"ש בראשית ברא שמים כו' והענין הוא כידוע ששמים וארץ למטה היינו כמו משפיע ומקבל ממש כמ"ש אני אענה את השמים והם יענו את הארץ ופי' יענו לשון השפעה והוא כל שפע רוחניות דמזלות שבשמים שמשפיעים לארץ להוציא צמחה וכל חלקי ד"י ודצח"מ וכל אשר בארץ הכל בחינת מקבל והמשפיע ודאי קדם למקבל ע"כ גזר אומר דשמים קדמו לארץ וכך הוא עד רום המעלות בכל עו"ע משפיע ומקבל ברוחניות דגבוה מעל גבוה כו' עד מל' דאצי' נקרא ארץ וז"א נקרא שמים וכמ"ש השמים כסאי והארץ הדום רגלי כידוע ועד"ז גם במקור האצי' בשמים ושה"ש העליונים יותר שהוא בחי' טה"ע וטה"ת שנק' סובב בכלל ובחי' קו"ח שאחר הצמצום בחי' ממכ"ע בכלל שבודאי המשפיע קדם למקבל וז"ש בראשית שזהו בראשית ההמשכ' מן העצמות להיות בבחינת סובב וממלא הרי שמים תחלה ואח"כ ארץ והיינו בראשית בחכמה או בקדמין כמ"ש בחכמה כו' עד רום המעלות כשעלה ברצונו וחכמתו להאציל כו' כידוע וזהו לפי סדר ההשתלשלות מלמעלה למטה שנק' בחי' או"י כידוע וד"ל ומ"ד ארץ קדמה לשמים היינו בבחי' או"ח דוקא והענין הוא כידוע שסוף מעשה עבמ"ת דהיינו טרם שעלה ברצונו הפשוט ובחכמתו העצמי' כו' עלה סוף מעשה דוקא כשיהיה נברא יש מאין בארץ ויעשה חסד וצדקה ומע"ט זהו שעוררו לרצון הפשוט כו' וא"כ ארץ קדמה שהוא בחי' המקבל קדם למשפיע שנק' שמים (עד"מ הידוע משפע הרב לתלמיד שקבלת התלמיד עולה ראשון במשפיע שמזה יבא לכלל רצון להשפיע כו' וכמ"ש במ"א) וז"ש שנתאוה ה' להיות לו דירה בתחתונים דוקא והיינו מ"ש ביום עשות ה' אלקים דוקא אז ארץ קדמה לשמים שזהו בגמר המעשה שזהו שעבמ"ת כידוע (ומה שאמר בס"י שנעוץ סופן בתחלתן זהו רק כמו שנעוץ תחילתן בסופן שאין זה העילוי דבחי' או"ח שעולה רק לתחלתן דאו"י ולא למעלה מתחלתן אבל ענין ארץ קדמה לשמים היינו שחוזר לקדמות העצמות ממש כנ"ל וד"ל) ומ"ד שמים וארץ כאחד נבראו היינו משום שיש מדריגה הג' שלמעלה משמים וארץ דמשפיע ומקבל והוא בחי' מהו"ע דמאציל שנבדל בערך לגמרי מבחי' השפעה והמשכה עדיין כנ"ל באורך דקמיה שוין ממש המשפיע עם המקבל בכלל ובפרט כו' משום דכלא חשיבי ממש ע"כ שניהם שוין כו' וזהו טעם מ"ד דס"ל שמים וארץ כאחד נבראו שנאמר קורא אני אליהם יעמדו יחדיו פי' קורא אני שזהו מבחי' העצמות שיעלו שם במחשבתו בעצמות שניהם כאחד ממש מבלי קדימה לאחד על זולתו כלל מאחר שבעצמו מובדל ומרומם משניהם יחד כנ"ל ע"כ יעמדו יחדיו כו' בהשואה א' ממש מטעם הנ"ל
25 המחלוקת הנזכר בגמרא : חגיגה יב, א. ראה סידור כאן רפו, א. תו"ח ר"פ ויגש ובהנסמן במ"מ לשם.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
נר מצוה ותורה אור שער האמונה נב, ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ו
ודאי הוא בא בחידוש מאין ליש דוקא ועכ"ז הדיבור הוא המקור לבריאה כמ"ש בדבר ה' שמים נעשו וברוח פיו כו' ושניהם אמת אבל הדיבור הוא בא בסדר השתלשלות יש מיש עד החכמה שנק' ראשית שבאה מאין ליש כנ"ל והוא מקור כל שפע רוחניות דכל הברואים מעיל' לעלול וד"ל ומעתה הנה יובן בענין המא' שבמע"ב הי' בהן ב' מדריגו' א' כמו מא' יהי אור ומא' יהי רקיע דאע"פ שכלול האור ורקיע מחומר וצורה אין זה חידוש גמור להיות חומר האור והרקיע אחר שבדיבור כבר נתהווה הרוחניות שלהם כנ"ל רק בא מן ההעלם לגלוי כשאמר יהי אור ויהי אור שיצא לגלוי ועכ"ז כשיצא לפועל ממש חומר האור והרקיע הרי זהו בא משרש היותר עליון מן הדיבור מאחר שנק' בשם מעשה בפועל כמ"ש ויעש ה' את הרקיע או כמ"ש ידי יסדה כו' וימיני כו' והמדריגה הב' במע"ב יותר עליון מזה והוא מ"ש תדשא הארץ דשא תוציא הארץ נפש חיה מיד הוציאה הארץ כל אשר גזר או' ברואים גשמיים שזה מכח הארץ עצמה באה כמ"ש הכל הי' מן העפר כו' שמזה מובן שיש בארץ עצמה כח המחדש מאין ליש ממש שהוא למעלה מן הדיבור דיהי אור ויהי רקיע כו' והיינו טעם המ"ד דארץ קדמה לשמים כידוע ומ"מ בלא גזרת מא' שאמר תוציא הארץ לא היה יוצא מן הארץ ומא' תוציא הארץ הוא הכח האלקי שנתלבש בארץ להוציא כל נפש חיה וכל דשא עץ פרי ע"י מאמר תדשא הארץ ועד היום הוא מחדש בטובו מע"ב יש מאין דוקא הכל עד"ז דוקא וד"ל ובאמת יש להבין זה מאין יבא כח גדול בארץ שהוא יסוד העפר חומרי שיהי ביכולתו להוציא בריאה חדשה לגמרי מאין ליש וכמאמר בצביונן ובקומתן נבראו שזהו חומר וצורה כא' (משא"כ באור ורקיע כו') והנה לכאורה יפלא על מ"ד ארץ קדמה לשמים דאם כונתו רק בסדר הבריאה הרי ודאי שמים קדמו לארץ כמבואר ומפורש בכתובים דמעשה בראשית שמאמר יהי רקיע קדם למאמר תדשא הארץ ותוציא הארץ כו' ואם הכונה על גוף כדור הארץ שקדם לשמים כמ"ש והארץ היתה תוהו שזה קדם ליהי רקיע הרי אז היתה הארץ מובלעת בתוך מים עליונים שעליה כמ"ש ורוח אלקים מרחפת ע"פ המים כידוע ומים ואש נתחברו יחד ונעשה בריא' השמים אש ומים יחד שזהו מאמר יהי רקיע כו' ובפירוש אמר בראשית ברא השמים ואח"כ את הארץ דהיינו ודאי שהשמים וכל צבאם קדמו לארץ וכל אשר בה כידוע ומה שהביא ראיה ממ"ש ביום עשות ה' אלקים ארץ ושמים זהו בגמר סוף כל המעשה כמובן בכתובים ומה זו ראיה שקדמה הארץ בסדר הבריאה אלא צ"ל שכונתו שקדמה ארץ במחשבה תחלה משום דסוף מעשה עבמ"ת כידוע ומבואר למעלה ואמנם יש להבין היא גופא למה קדמה ארץ תחלה למח' דבריאת שמים שנבראו בחכמה שנק' ראשית כמ"ש בראשית ברא בחוכמתא כו':
15 השמים אש ומים : חגיגה יב, סע"א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
נר מצוה ותורה אור שער האמונה נג, ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כ
ומעתה יובן ענין הנ"ל בפי' לרוקע הארץ על המים שתחלה קודם הבריאה היו המים מקיפים וסובבים לכדור הארץ ואח"כ צוה ה' שיקוו המים כו' ותראה היבשה וירדו המים למטה ונעשה הארץ למעלה כנ"ל דהנה ידוע מ"ש במדרש שקודם שנברא העולם היה מים במים כו' שמ"ע ומ"ת היו ביחד ושניהם ע"ג הארץ וצוה שיקוו המים תחתונים שמתחת השמים אל מקום א' ותראה היבשה הרי מ"ת דוקא הוא שהיו מקיפים וסובבים לארץ וגער בהן בנזיפה שירדו למטה מן הארץ ותעמוד האר' ממילא למעלה כמ"ש לרוקע הארץ ומ"ע שמעל השמים עלו למעלה על ידי הבדל הרקיע כמ"ש יהי רקיע בתוך המים כו' והענין הוא כידו' בפי' שמים אש ומים שזהו ענין אור מים רקיע ר"ת אמ"ר דאור הוא בחי' ח"ע הרוחניות והוא אש ולא אש גשמי אלא מקור יסוד האש שנקרא אויר דק ומן האויר נעשה אור וכמשל אור מקור השכל שנעשה ונמשך בהתפשטות נק' התחכמו' שבא מכח המשכיל ההיולי ואח"כ מתפשט לאורך ורוחב נק' מים שהחכ' נק' אור ונק' מים כידו' וז"ש אל תאמרו מים מים כו' כמ"ש במ"א ואש ומי' יחד כמ"ש
17 וגער בהן בנזיפה : להלן (סז, א): במדרש. ראה פדר"א פ"ה. חגיגה יב, א. רש"י בראשית א, ו. תו"ח תולדות קמג, ב ובהערה 30.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
נר מצוה ותורה אור שער האמונה סט, א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יג
(מב) וזהו אז ישיר משה ובני כו' אשירה לה' כי גאה גאה וגאה הא' בחולם וגאה הב' בקמץ כידוע ויש להקדים תחל' ענין המאמר דג' קשרים הן ישראל מתקשראן באוריי' כו' ויש להבין לכאור' דלפעמים משמע מדברי רז"ל בהיפך והוא מ"ש מורשה מאורשה שהתורה נק' כלה וכנ"י נק' חתן אך הנה אמרו דבי' דברים ברא ה' את העולם בחכמ' ובתבונה ובדעת כו' ונחלקו לז' מדות שכללותם יו"ד מאמרות וכולם בחכמה עשית שזהו מאמר דבראשית ופרטיהם מתחלקים לאין שיעור בצרופי אותיות עד שנתהווה רבוא רבבות עולמות בריבוי ההשתלשלות דבי"ע כידוע וידוע שכמו שאין ערוך לנברא עם הבורא כך אין ערך לנאצל עם המאציל רק ע"י בחי' צמצום הראשון הי' סיבת ההמשכה להאציל כו' והוא מפני שטבע הטוב להטיב ונק' חפץ חסד שבעצמותו כי מצד עצמות המאציל נבדל בערך מהיות גם בחי' מקור למקור לאצילות כידוע וז"ש כי אמרתי עולם חסד יבנה לשון הוה שיבנה תמיד מפני שצריך לחדש הבנין של העולמות ממקור הראשון מקורא דכולא מצד העלאת מ"ן דמעשה התחתוני' ומתחלה הי' חפץ חסד מעצמו ואח"כ צריך להיות ע"י העלאת מ"ן מלמטה כמ"ש בע"ח וזהו עולם חסד יבנה שצ"ל נבנה בכל פעם כו' והנה עד שקבלו ישראל התורה הי' העלאת מ"ן מנשמו' הצדיקים הגדולים שבדורות הראשונים שמאדה"ר עד אברהם כחנוך ומשותלח ונח כו' והאבות והשבטים
14 דבי' דברים : ראה חגיגה יב, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
נר מצוה ותורה אור שער היחוד קי, ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יד
אך לכאורה אנו רואים שיש בבינה עצמה בחי' מדות הנק' ז"ת דבינה ונק' מדות שבשכל המטה כלפי זכות או שכל מטה כלפי חוב כידוע היינו כמו שהמדות שבשכל הן בעצם ההשגה עדיין בהעלם אבל להביא בחי' התגלותן בדבר נבדל כמו להורות בענין מקרה דבר מה עפ"י השכל והסברא הזאת להטות את המשפט של זה הענין לחו"ג שבו דוקא הרי איש תבונה דווקא יוציא לאור מן המדות שבבינה כו' ואיש תבונות היינו כח הקולט בכי טוב לעצם ההשגה ע"כ מתפשטת ההשגה בו לעשות ולהורות בה כמה ענינים נבדלים לגמרי וגם ביכולתו להביא את עומק בינה לידי גילוי כנ"ל וד"ל (והיינו בחי' או"א תתאין יש"ס ותבונה יש"ס מדות דחכמה ותבונה מדות דבינה אך באין בבחי' הגילוי לחוץ ובחי' מל' דתבונה הוא השכל הבא במחשבה הנק' אותיות מחשבת שכל שהשכל מתלבש בה והוא בחי' כלי חיצוני למח' עיונית שהוא גלוי השגה דבינה עצמ' מצד עצם השכל והסברא כו' ומבחי' מל' דתבונה נמשך שרש אותיות המחשבה עצמה שנק' לאה כו' והוא ד' רבתי דאחד ) וזהו שנק' תבונה בן ובת כידוע להיות כי גם בתבונה יש ג' דברים עומק ואורך ורוחב העומק הוא עצם כח התבונה הזאת שבאותה ההשגה כמו שהיא בשעה שקולטת אותה כו' ובה יוכל עומק ההשגה הנ"ל לבוא לגלוי כנ"ל בפ' איש תבונה ידלנה כו' והאורך הוא ירידתה בענין אחר הנבדל להורות בו ולעשות מעשים רבים על ידה כו' והרוחב הוא בחי' התפשטות התבונה בעצם ההשג' להרחיבה במח' בכמה רבוי אופנים שונים ולא כמו שהיא לבד כו' ומה שכלולה התבונה מב"ן וב"ת היינו מה שמתבונה דוקא יולדו המדות בגלוי מהות בפ"ע כי מבינה עצמה לא היו תולדות המדות אע"פ שנק' אם הבנים כו' (אבל היא אימא עילאה ) משא"כ התבונ' נק' אימא תתאה להוליד המדות והוא בחי' ב"ן וב"ת אהבה ויראה שבאים בהתכללות בתבונה דוקא שהיא בחי' התפשטות אור הבינה למטה כנ"ל וגם לזה הטעם בחי' המוחין שבמדות נמשך מבחי' התבונה (וכמ"ש ה' בחכמה יסד ארץ דאבא יסד ברתא כו' כונן שמים בתבונה שמים הן בחי' המדות אש מים כידוע וכן ובתבונה יתכונן שהוא בחי' קיום המדות בבחי' המוחין דתבונ' שבהם כי התבונ' כמו ממוצע להביא מוחין מבחי' מדות דבינה במדו' שבלב שזהו כמו כח ההבאה
25 שמים . . אש ומים : חגיגה יב, סע"א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
נר מצוה ותורה אור שער היחוד קלב, ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יז, כ
פרט מכללות אור ההיולי הזה ירד ברבוי השתלשלות בעצמותו עדיין בבחי' א"ס עד שבא זה הרצון לבחי' נו"ה בחיצוניות כלי הלב דהיינו חיצוניות מדו' שבמל' דא"ס הגם ששם למעלה מעלה מבחי' הגבלת אורו' בכלי' כו' אלא הכל בבחי' א"ס ממש כששיער בעצמו כו' ואח"כ נתצמצם וירד ע"י בחי' קו בע"ס דעגולים כו' עד בחי' כתר דא"ק שהוא מקור הרצון הנעלם שבא לידי גלוי רצון לרצון בכתר דע"י כו' עד בחי' רצון ותענוג שבאו"א שמתצמצמי' ברצון ושכל והשגה ג"ר דחו"ב כו' עד בחי' מדות ז"ת דבינה עד בחי' קטנות מוחין דנה"י דאו"א בז"א כנ"ל ומשם מתצמצם עוד בג' מדריגות דחב"ד חג"ת דז"א כו' עד בחי' חיצוניות הכלי' דנו"ה שבבחי' הבל החזה כו' שם מסתיים אור הרצון הפשוט שהיה כלול בהעלם עצמו' חפץ חסד ההיולי כו' והרי מכל רבוי פרטי ההשתלשלות הזאת נעשה ונמשך בבת א' מרצון שעלה בהעלם העצמות עד שבא במורגש בהבל הלב משום דאיהו וחיוהי וגרמוהי חד פי' איהו בחי' עצמו' אא"ס ממש וחיוהי בחי' ע"ס דהעלם וגלוי כשלהבת כו' עד ע"ס דז"א כו' וגרמוהי בחי' הכלים דז"א חד הכל בבחי' א"ס עדיין כי גם שבחי' הכלים המגבילים למדות חיצוניות דלב דז"א הן בתכלי' הקטנות לגבי ערך רוממות עצמות המדות שבבחי' מל' דא"ס מ"מ נחשב בחי' סוף לראש וכמ"ש קורא הדורות מראש כו' וסיומן בסוף הוא בבחי' קטנות המדות דז"א ולכך נק' ז"א קטנות הפנים כאנפי זוטרי דתינוק קטן לגבי בחי' אנפי רברבי זקן שקנה חכמה כו' שזה תכלית הקטנות במוחין וזה תכלית הגדלות מ"מ משתווי' בערך אדם רק שזה נק' אדם קטן וזה נק' אדם הגדול כו' אבל ציור אופניו א' הוא כי בקטן מדותיו ג"כ ע"פ שכל ורצון הנעלם כו' רק שבא בתכלי' הקטנות מאד ובאדם הגדול מדותיו גדולי' עפ"י רוחב שכלו ורצונו הרמה ונשגבה ביותר כו' כך ערך קטנות המדות דז"א שהם המדו' שמצומצמין בקטנו' השכל דנו"ה כו' לגבי בחי' א"א שנק' אנפי רברבי גדלות הפנים והמוחין דזקן שקנה חכמה ממקור החכמה הנעלמה שלמעלה מקרומא כו' שהוא בחי' שכל הנעלם שברצון הנעלם כו' שהוא שרש הנאצלים כו' וכן גם המדות שברצון ושכל הנעלם דא"א הוא בבחי' קטנות הערך לגבי בחי' אדם הגדול יותר והוא בחי' א"ק שנק' אדם דבריאה כו' (וכידוע דז"א נק' אדם דעשיה וא"א נקרא אדם דיציר' וא"ק אדם דבריאה ובכ"א יש ע"ס בהעלם וגלוי כו' וכמ"ש לכבודי שהוא מל' דא"ס בראתיו א"ק יצרתיו ע"י וא"א אף עשיתיו בחי' ז"א שנאמ' בו נעשה אדם בצלמינו כו') והוא עד"מ ציור קוין שעושין בקטנות לדבר גדול כמו דמיון המפה לכדור הארץ כו' שעכ"ז יש בציור זה הכל לא נעדר אפי' כקש"י כו' רק שהוא בקטנות מאד ומה שמצוייר בו קו קטן בכדור הארץ הוא אורך נהר ת"ק פרסא וכה"ג כו' וכך עד"מ המדות דקטנות דתינוק לגבי מדות דזקן בן ע' כו' וכמו כח המוליד בדומה לו כו' (וכמ"ש במ"א בענין בוצין בוצין כו') וכך הוא בחי' המדות דאדם דאצי' דגם שבאים בצמצום היותר אחרון לגבי בחי' המדות דא"ק וא"א כו' אבל מ"מ הכל א' רק שבא מן בחי' האריכות היותר מופלג אל הקיצו' היותר מופלג (וז"ש מה שמו מה שם בנו מה שמו מ"ה דא"ק מה שם בנו בחי' ז"א כו' וכמ"ש בכמה דוכתי) והיינו כללות ההתבוננו' בכל אשר חפץ ה' בעצמות אא"ס ממש עשה בשמים שהוא בחי' ז"א אש ומים חו"ג דקטנות דאצי' כו' (עד בחי' שמים
25 בשמים . . אש ומים : חגיגה יב, סע"א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
נר מצוה ותורה אור שער היחוד קמד, ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ז
וע"ז אמרו כברייתו של עולם ברישא חשוכא והדר נהורא כו' וכמ"ש ישת חשך סתרו כו' והוא ג"כ בחי' הצמצו' דשם אלקים כמ"ש שמש ומגן הוי' אלקים כנרתק השמש כו' (כידוע בענין ומשה נגש אל הערפל אשר שם האלקים כו' וכן מ"ש יושב בסתר עליון בצל שדי שאמ' לעולמו די כו') ושרש ענין המסך הזה הוא נעשה מבחי' לבוש החשמ"ל דחיצונית בינה שמקיף עד מתחת רגלי דזו"נ כו' כנ"ל וכמ"ש במ"א בענין עד הגל הזה כו' שזהו כדמיון גל אבנים המפסיק כו' להיות שגופו של מסך ופרגוד זה נעשה מצרופי אותיו' שנק' אבני' בס"י והאותיו' שהמה בלתי מסודרי' כמו גל אבני' זע"ז הן כמו בחי' מסך הארוג מחוטין המבדיל ומפסיק וכדוגמא שאנו רואים באותיות הדבור שכאשר הן מסודרים עפ"י שכל מאיר בהן אור השכל להדיא שיוכל המקבל להבין כמו שמשיגו המשפיע ממש משא"כ כשאין מסודרים לא ישיגנו המקבל כלל (וכמו אור שכל וחכמה הגנוז בהעלם במשל וחידה בענין זר לגמרי רק שמ"מ עומד מתוכו על אותו אור השכל נק' גם זה בשם בקיעת מסך כאור השמש הנראה בבקיעת אור השחר דרך עובי הרקיע כו' וכמ"ש במ"א) ולהיות כי אין ערך בין אצי' לבריאה ע"כ הוצרך להיות בחי' צמצום דמסך הזה (כמו שהוצרך להיות בחי' צמצום הראשון הנק' מק"פ וחלל ריקן בין העצמו' דאא"ס להיות מקור להמשכת הקו כו' כמ"ש למעלה רק שם היה בחי' העלם והתכללו' האור בעצמו' הנק' מק"פ ולא בחי' מסך ממש כמו דוגמ' התעלמו' הידיע' באריכות בשעה ששונה בקיצור כו' כנ"ל לפי שהכל בבחי' עצמותו
30 שאמ' לעולמו די : ראה חגיגה יב, א (עה"פ וישלח לה, יא). ראה גם לקו"ת שה"ש ד, ד (עיי"ש).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
אגרות קודש אדמו"ר האמצעי אגרת יב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ג, ט, יב
והנה אחרי אשר זכינו בעינינו לראות אור מופלא אור מזהיר אור נערב אור יקר אור מצוחצח אור מאיר כאור שבעת הימים מסוף העולם ועד סופו אור האלהי, הוא ניהו אדונינו מורינו ורבינו נר ישראל המאיר עיניהם של ישראל בתורה ולקרב את לבן לאביהן שבשמים, והיה אמרתו כטל לישראל כמטרא ניחא וכמטרא רזיא דין גליא רזיא , ומפיו אנו חיים ומטובו חיינו , שפתותיו שושנים ששונים בהלכות נוטפות מור עובר , ואליו יתאספו העדרים עדרי צאן קדשים תורה יבקשו מפיהו חק לישראל היה מדי חודש בחדשו ומדי שבת בשבתו , שהראה להם באספקלריא המאירה האיר הברקאי ומתחזיא מסייפא עלמא ועד סופיה, גדול ה' ומהולל מאוד בעירו הר קדשו , וברכנו בקול רם ונשא ברכת חכם הרזים ברוך שחלק מחכמתו ליראיו .
1060 מסוף העולם ועד סופו : ע"פ חגיגה יב, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תרל"ח אם כסף תלוה כו'
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע טז
ושרש ענין ביום השלישי, דהנה יחיינו מיומיים זהו ב' בחי' סוכ"ע וממכ"ע והם המאירים בב' ימים דר"ה וע' מ"ש במ"א בביאור ואהי' אצלו אמון בענין שעשועים יום יום, אבל ביום השלישי זהו בחי' שלמעלה מסוכ"ע וממכ"ע והוא המאיר ביוהכ"פ, ומאחר שבכל שנה כן הוא כ"ש בתחילת הבריאה שהוא ראש לכל השנים, ולכן בו נאמר ג"כ ב"פ כי טוב, שבחי' טוב לשמים וטוב לבריות דגמ"ח הוא נגד ב"פ כי טוב אלו שנאמר ביום השלישי, דהנה טוב לשמים לכאורה י"ל שזהו בחי' צ"ע בחי' יסוד אבא שהוא טוב ומשפיע לז"א שנק' שמים, וכנודע שהמדות עליונות נק' שמים, טוב לבריות יסוד ז"א המאיר לבחי' מל' מקור דבי"ע, ועוי"ל שמים הוא ר"ת שם מים שקאי על החכ' דאצי' שנק' מים וא"כ טוב לשמים היינו ההמשכה מלמעלה מאצי' באצי', וטוב לבריות היינו ההמשכה מאצי' לבי"ע כו'.
43 שמים. . שם מים : ראה חגיגה יב, סע"א. רש"י בראשית א, ח. לקמן מאמר ד"ה ואשא אתכם על יד הערות 40-41.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תרל"ח גומל נפשו איש חסד כו'
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ו, יב
יו"ד) ועדיין צ"ל מה שנת"ל שהתפילה היא במקום קרבנות שהם בחי' העלאה ולא המשכה, אך הענין הוא דריב"ל סובר שהתפילות במקום תמידין תקנו (ברכות דך"ו ע"ב), דהנה ע"י תמידין נקראו ישראל רעייתי, ופי' רז"ל במד"ר שה"ש בפסוק לסוסתי דף י"א ע"א מהו רעייתי א"ר יונתן מפרנסתי הן שירעו אותי בשני תמידין בכל יום הה"ד את הכבש האחד תעשה בבקר כו', והיינו שעי"ז הם בחי' רעייתי פרנסתי ישראל מפרנסי' לאביהם שבשמים, והענין הוא שכמו למטה אנו רואים פעולת המאכל שהוא מחבר את הנפש עם הגוף, ובלתי המאכל הי' הנפש נפרד מן הגוף, ולא הי' לו אחיזה בגוף, כמו"כ ישראל מפרנסין לאביהם שבשמים שהם ממשיכים המשכות אור א"ס דלאו מכל אינון מידות איהו כלל, ואינו בערך המדות כלל שיומשך בע"ס, והיינו ע"י הקרבת התמידין נמשך התחברות אוא"ס עם ע"ס, וזהו ישראל מפרנסין לאביהם שבשמים, שמים הוא בחי' אש ומים שהם בחי' מדות דאצי', ואביהם שבשמים הוא בחי' חכ', ואמנם המשכה זו הוא ע"י העלאת הקרבן וכנ"ל באריכות שעולה לשרשו עד שעי"ז והחיות נושאות את הכסא עם כמראה אדם לבחי' אוא"ס כי לא אדם הוא בחי' לאו מכל אינון מידות איהו כלל, ועי"ז נמשך מבחי' אוא"ס דלאו מכל אינון מדות בבחי' ע"ס, וזהו ריח נחוח להוי' ריח הוא בחי' העלאה נחוח הוא בחי' המשכה להוי' מקור האורות דע"ס
188 שמים. . אש ומים : ראה חגיגה יב, סע"א. רש"י בראשית א, ח. לקמן מאמר ד"ה ואשא אתכם הערה 19.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תרל"ח טוב איש חונן כו'
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יג
יג) ועפ"ז יובן מארז"ל חמשה קנינים קנה הקב"ה בעולמו שמים וארץ קנין א', דלכאורה אינו מובן שהרי כתיב בורא שמים וארץ, אך הנה החילוק שבין בריאה לקנין היינו כי בריאה הוא מאין ליש, והיינו מצד בחי' כי חפץ חסד , עד שנעשה בחי' מציאות התהוות היש לבחי' יש ודבר נפרד, וע' בד"ה ביום השמע"צ והביאור שלא נדפס שהתהוות היש הוא דוקא מבחי' אוא"ס הסוכ"ע, אבל ענין ופי' קנין זהו כענין מ"ש כל פעל ה' למענהו, והיינו מה שנמשך גילוי אלקות נק' בשם קנין, וזהו שאומרים בשבת קונה שמים וארץ, והיינו מפני שבשבת כתי' שבת וינפש מבחי' בריאה כי שבת הוא בחי' עליות העולמות שז"ע שבת וינפש, ויובן ענין השביתה עד"מ באדם השובת ונח ממלאכתו אשר עשה שבשעת מעשה הי' שכלו ומחשבתו ומחשבתו מלובשים במעשה ההיא, ואח"כ כששובת חוזר שכלו ומחשבתו למקורן והרי עולה החיות המתפשט ושכלו ומחשבתו שנתלבש במעשה ההיא להכלל במקורו הוא השכל והמחשבה, ועד"ז יובן בענין דבורו של הקב"ה שחשיב מעשה הנה ארז"ל בעשרה דברים ברא הקב"ה את עולמו בחכמה ובתבונה כו', ובשבת עולים כל בחי' אלו שהוא בחי' התפשטות החיות שנמשך להוות העולמות בששת ימי המעשה להכלל במקורו, וע"כ אומרים אז קונה שמים וארץ, כי קנין הוא בחי' אצילות העליון, ולכן אומרים בשעת קידוש לבנה ברוך עושך ברוך יוצרך ברוך בוראך שזהו נגד בי"ע ואח"כ ברוך קונך שהיא נגד האצי', בחי' ש' הוי' שעיקרו בחי' היו"ד כמ"ש במ"א, שהוא מאיר באצי', וגם ש' הוי' מקור האורות דאצי' כנ"ל, משא"כ בריאת העולם הי' מש' אלקים כמ"ש בראשית ברא אלקים, וכן בשבת מאיר ש' הוי'
272 בעשרה דברים ברא הקב"ה : ראה חגיגה יב, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תרל"ח ולהבין כו' ברוך ה' אלקי ישראל
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ה, ו
ה) ועוי"ל בפי' הברכה מעלמא דאתכסיא ע"ד מ"ש האלשיך ר"פ בראשית בפי' ואהי' אצלו אמון, אומן בהקדמה ב', כי הנה סיפור הדברים הנבראים בשי"ב, אף שהוא כפשוטו ממש, הלא ירמוז ג"כ אל הדברים הנאצלים עליונים רוחניים לאין תכלית, ועד לא נברא העולם כו', כי למטה השמים הם כפשוטו, ויש באצילות שמים שהם ז"א דאצי' אש ומים חו"ג כו', וכן השמש למטה מאור גשמי, ולמעלה זהו ענין ש' הוי' כמ"ש שמש ומגן הוי' אלקים, ולכן נמשלה התורה ללוח ופנקס שבו ראה הקב"ה וברא דוגמתו שמים וארץ גשמיים כו', יעו"ש.
121 שמים . . אש ומים : ראה חגיגה יב, סע"א. רש"י בראשית א, ח. לקמן מאמר ד"ה ואשא אתכם הערה 19.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תרל"ח אר"א אר"ח ת"ח מרבים שלום כו' והנה בענין מיכאל
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יב
המא"א, וע"כ הוא בטיסה א' כו', ועד"ז אמרו באור החסד שאינו מתעבה, וכן אור שנברא ביום ראשון שהוא חסד היה מאיר מסוף העולם ועד סופו כו', ומה שארז"ל על מ"ה בשעת המגפה ה"י, באחת זהו ע"ד שקדים מרירין ושקדים מתיקין ושקדים הוא ענין המהירות, והמרירין הם מבחי' גבורה וכמ"ש בזהר פ' שמות דט"ו ע"ב, ומזה נמשך ענין כי שוקד אני על דברי בירמי' סי' א', אבל מיכאל באחת זהו מבחי' שקדים מתיקין שמבחי' חסד כו'.
451 אור שנברא ביום ראשון : ראה חגיגה יב, א. ב"ר פי"א, ב. פי"ב, ו.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תרל"ח וז"ש דהע"ה גל עיני ואביטה
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ו
שם מים בחי' תושב"כ וארץ היא בחי' תושבע"פ וע"י המשכת הדעת יומשך גם בארץ שימלא הארץ דעת כמים היינו כמו בשמים שם מים כו' וז"ע כשתגיעו לאבני שיש טהור א"ת מים מים פי' להפריד בין מ"ע שמעל לשמים ובין המים שמתחת השמים , דהנה כתיב יהי רקיע ויהי מבדיל שהרקיע מבדיל בין מ"ע למ"ת ע"ד הקרומא דפסיק במעי דב"נ, ע' מזה בד"ה ולקחתם לכם אגודת אזוב, עד שעי"ז מ"ע הם בתכלית הדקות והרוחני' להיות נמשך תענוג הנשמות בג"ע, אבל כשתגיע לאבני שיש ב"פ יש, והיינו קנה חכ' קנה בינה זהו יש המתהוה מאין דכתר, וכשתגיע לבחי' שיש ב"פ יש היינו גם מחצה העליון דכתר אז א"ת ב"פ מים הם כ"א כולא חד, כי באמת יכול להיות שגם בארץ יהי' מלא דיעה כמים כו' וצ"ל יחוד והתחברות שמו"א להיות מלאה הארץ דיעה כו'.
885 שמים. . שם מים : ראה חגיגה יב, סע"א. רש"י בראשית א, ח. לקמן מאמר ד"ה ואשא אתכם על יד הערות 40-41.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תרל"ח גדול העונה אמן כו' ולבאר הענין קצת
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ה, ו
לג) ולבאר הענין יותר קצת י"ל ע"פ מ"ש רבינו אדמו"ר נ"ע עוד פ"א ע"פ המגיד מראשית אחרית (כמדומה תקס"ד בערך ), שהוא ע"ד ואהי' אצלו אמון, אומן לוח ופנקס ברבות ר"פ בראשית , וזח"ב תרומה קס"א, שעל הלוח יש הכל רק בקיצור, ומזה עושה אח"כ אריכות הבנין, אמנם למטה על הלוח רק דמיון ולא המהות, אבל למעלה עד"מ כשעלה ברצונו עי"ז נתהוו העולמות רק שהיו רוחנים וזהו עד"מ התורה לוח ואומן, ואח"כ נמשכו בד"פ ועמ"ש באלשיך ר"פ בראשית שביאר ענין המדרש ג"כ עד"ז יעו"ש הובא קצתו לעיל, וז"ע עלמא דאתכסי' ועלמא דאתגלי', וזהו ענין ראשית ואחרית, ובהביאור שם עשה מזה ג' מדריגות הא' כשעלה ברצונו, שם ענין שמים וארץ כא' נבראו , הב' כשנמשך מזה להיות לוח עד"מ מאמר דבראשית , במאמר א' יכול להבראות, וזהו עלמא דאתכסי', הג' כשנמשך ע"י עלמא דאתגלי', וזהו המגיד ממשיך מראשית באחרית, וז"ע מטבע קצר ומטבע ארוך.
1305 שמים וארץ כא' נבראו : ראה חגיגה יב, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תרל"ח ואשא אתכם על כנפי נשרים כו'
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יז
אך הענין הוא דרבינו נ"ע פי' פסוק כי מן השמים דברתי, שהתו' היא בחי' שמים אש ומים וכמשי"ת, כי השמים כסאי פי' על התו' שהתו' שהיא בחי' שמים היא כסאו כבי'.
19 שמים אש ומים : בפיסקא הבאה מציין: מהמד"ר בראשית ספ"ד. ראה גם חגיגה יב, סע"א. רש"י בראשית א, ח. סה"מ תרל"ג ח"ב ר"ע שסו.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תרל"ח ואשא אתכם על כנפי נשרים כו'
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ח, יט
מן השמים דברתי וגו' דהיינו שהוא בחי' שמים כי שמים אש ומים (וצ"ל הלא אורייתא מחכ' נפקת כמ"ש בזהר בכ"ד, וע' לקמן בד"ה כי עמך מקו"ח מפרש שמים בענין התו' שם מים שהכוונה על חכ', וכן לקמן במאמר זה פי' שמים תושב"כ שם מים, וכאן מפרש על חו"ג, ואו' שהתורה היא בחי' שמים , אך הענין דהלא נת' בכ"ד שאם היות שאורייתא מחכ' נפקת זהו רק שיצאת מהחכ' אבל שרשה ומקורה היא בכתר (ומקור דברים אלו נא' מפי רבינו ז"ל שבועות תקנ"ה בד"ה ויהי קול מעל לרקיע [ednref_16_י]) וא"כ האיך מפרש על חכ' וחו"ג, אלא שבכ"מ שהתו' נמשכת, ומשם נמשכת למטה יותר נק' ע"ש בחי' ההוא עד"מ כי מן השמים דברתי עמכם שדבורו של הקב"ה חשיב מעשה ה"ה בבחי' שמים [ednref_17_יא], ובפי' שמים ב' הפי' אמת הם, ופי' זה דאש ומים הוא מהמד"ר בראשית ספ"ד נטל אש ומים ופתכן זב"ז ומהם נעשו שמים , ולכן מפרש כאן כן, ופי' שם מים כ"ה ברש"י בחומש ע"פ לרקיע שמים , שמפרש מ"ש במד"ר שא מים שם מים שזהו כמו טעון מים שפירשו המפרשים, ולפ"ז צ"ל שירידת התו' הוא דרך התלבשות ולא דרך מעבר, וכ"מ מפי' האריז"ל בסידור שפי' ונתן לנו תורת אמת מבריאה וע' בלק"ת בפ' עקב בביאור ע"פ ואכלת ושבעת פ"ג בענין תורתך שלמדתנו תורתך כמ"ש באצי' שלמדתנו כמו שהיא תורת הבריאה כו', ואם רק דרך מעבר מאי נפ"מ בין תו'
40 שמים . . שם מים. . ברש"י. . שמים : בראשית א, ח. ראה גם חגיגה יב, א. סה"מ תרל"ג שם.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תרל"ח ומקנה רב כו' מרגלים כו' והארץ הדום רגלי כו'
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כ
והנה זהו דרך כלל שנק' שמים וארץ תורה ומצות ודרך פרט בתורה עצמה שמים זו תושב"כ שמים שם מים דאורייתא מחכ' נפקת וארץ נקרא
108 שמים . . שם מים : ראה חגיגה יב, סע"א. רש"י בראשית א, ח. לעיל מאמר ד"ה ואשא אתכם על יד הערות 40-41.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תרל"ח פי' פתחה כו' וידבר ה' כו'
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יז
ועד"ז יובן ג"כ פי' ענין השמים כסאי פי' שמים היינו מאש ומים (והיינו כמארז"ל נטל אש ומים ופתכן זב"ז ומהם נעשו שמים) ועיקרו תיבת מים והשין מתיבת אש הוא טפל להיות כי עיקר התורה שנלבשה בז"א הוא מבחי' החסדים והן המ"ע והגבורות דל"ת מעורבים בחסדים הללו [(כי גם הן אינן אלא לתועלת גילוי אור החסדים שע"י מ"ע ולא שהן בבחי' גבורות ממש כו' וכמ"ש במ"א)], ופי' השמים כסאי היינו שתשב"כ דנקראת שמים מאש ומים היא נק' כסאי , והטעם לזה יובן תחלה עד"מ בישיבה של אדם התחתון על הכסא דאנו רואים בזה כמה מדרגות ירידה הא' מה שנכפף קומתו לישב על הכסא שהושפל בזה חב"ד שבראשו למטה כו', והב' גם כאשר כבר ישב הנה איננו יושב עליה ממש רק בבחי' נה"י שבו שהן תרין שוקין וכו' ולא בחג"ת שבו שהרי תרין דרועין ולבו מוגבהים ממעל לכסא [ועמ"ש מזה בד"ה ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר], וכמו"כ יובן הנמשל למעלה הנה אור אבא כלול מי"ס כידוע ובחי' נה"י שבו ירדו להתלבש בז"א כנ"ל, והרי בחי' ז"א [שהוא בחי' תורה כי רמ"ח מ"ע הם רמ"ח אברים דמלכא שהוא ז"א כמ"ש בד"ה משה ידבר ושאר דוכתי] הוא בחי' כסא [לבחי' חכמה עילאה] בהיות שמלובש בו בחי' נה"י דאבא כנ"ל, וזהו השמים כסאי כו', וגם שלא נתלבש בנה"י דאבא רק בחי' האחוריים דח"ע ולא בחי' פנימית [חכמה עילאה וכמ"ש באגה"ק ד"ה עוטה אור כשלמה בענין וראית את אחורי ופני לא יראו], דהנה באמת על כ"ד ספרים דאורייתא עליהם נא' ותמלא כדה ותעל דהיינו עד"מ הכד
57 שמים היינו מאש ומים : ראה חגיגה יב, סע"א. רש"י בראשית א, ח. לעיל מאמר ד"ה ואשא אתכם הערה 19.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תר"ם וביום הביכורים
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יג
שעוסק במלאכה כמו בכתיבה עד"מ הרי מוחי' וכל כחות נפשו מלובשים בהעשי' היינו בההשכלה או במלאכתו, ואחר שגומר מלאכתו אז החזרות המוחין למקורן ונפשט מההלבשה, וכמו"כ יובן למעלה דכתי' ששת ימים עשה היינו הבל העליון שמלובש בע"מ ויש בו גם בחי' חכ' וכמארז"ל בעשרה דברים ברא הקב"ה את עולמו בחכ' ובתבונה ובדעת ובכח ובגערה כו' ושבת הוא שביתה הוא החזרות המוחין למקורן היינו לבחי' קדש מילי' בגרמי', ולכן אז זמן הולדת נשמות חדשות, דהנה כתי' אין כל חדש תחת השמש רק חידוש הישנות וכמ"ש המחדש בטובו בכ"י ובכ"ע ובכל רגע מאין ליש, אך זהו חידוש הישנות לא התחדשות גמורה, אבל לעילא משימשה יש התחדשות.
41 בעשרה דברים ברא הקב"ה : וכ"ה לקמן ח"ב (בחלק המאמרים) בהמשך יונתי על יד הערה 471 (ובשתי ההנחות שם). המשך מים רבים תרל"ו פצ"ו. (פקי"ח). סה"מ תרל"ח ע' נא. ע' תפ. המשך תער"ב ח"א ע' צז. ועד"ז בשער האמונה סט, א. מאמרי אדה"א שמות ח"א ע' ריג. סה"מ תרכ"ז ע' רמט. ראה חגיגה יב, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תר"ם וביום הביכורים
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יד
שמים הם אש ומים מדות העליונות חו"ג אך התגברות החסדים ולכן תיבת מים בפי' בשמים ומתי' אש אינו רק ש', דרק ש מים בקמץ והקמץ מוציא אלף וה"ז כמו ז"א רובו חסדים, והנה אהבה הרי יש מי שאוהב שה"ה מציאות היש ויש לו אהבה לאלקות אבל ביראה א"א לומר כן שה"ה בטל וא"כ אינו בחי' יש, אף ששניהם מדות מ"מ א"ד כלל, ולכן כונן שמים בתבונה דוקא דאהבה הוא מצד השגה וכמו עד"מ כשרואה בא' איזה הנהגה טובה ה"ה אוהב אותו וכרוך אליו ויראה הוא מצד העדר השגה מפני שאינו משיג אותו לכן הוא ירא מפניו, וזהו כונן שמים בתבונה דאינו שייך שיאהב האדם מה שאינו מובן בשכלו רק כשמתבונן בו וטוב לו הדבר ה"ה אוהב אותו וא"ל ה"ה שונא אותו, אבל ארץ שרשו מעצם החכ', דהנה ארץ הוא בחי' מל' ותמיד הוא בטל ולכן הכל דורסין עליו וכל הבנינים עומדים על הארץ וצמיחה ג"כ על הארץ דוקא וה"ז כמו ביטל העבד לאדונו שמשתחווה אליו שהראש והרגל שוים ור"ל כמו שהרגל אינו שייך שיאמר דעה בהנהגה כמו"כ הראש ג"כ אינו אומר שום דעה כלל, וה"ז כמו הביטל דחכ' לכן שרשה מחכ' דוקא.
50 שמים הם אש ומים : ראה חגיגה יב, סע"א. רש"י בראשית א, ח.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תר"ם [ואהבת את ה' אלקיך] והנה כמו שנמשלו המצות בנר
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יב
ישכיל ויתבונן בגדולת הבורא כנ"ל באריכות שעי"ז יוליד האהבה ברשפי אש, הנה שמן זה הוא נמשך אחר הפתילה היא עצם הנשמה שהיא המחברת חכ' שבנה"ב להאיר באור המאיר להיות מוסיף אור על בחי' נר הוי' הוא בחי' נה"א מצד עצמה כו', והכח הזה שיש בנה"ב להוסיף אור בנה"א בחי' נר ה' זהו לפי ששרשה מעולם התהו שקדם לתיקון וע"י בירור נה"ב נמשך תוס' אורות מאורות דתהו לבוא לידי גילוי בבחי' התיקון, שמעקודים נקודים נעשה ברודים כו', ונמשך ע"י הפתילה היא הנה"א יעקב חבל נחלתו שע"י הנענוע מאיר ראש העליון שהוא בחי' ראשית הק"ו מבחי' מל' דא"ס, לבוא בגילוי בעולם האצי' עד הנשמות דאצי' וכל נשמה גם דבי"ע יש בה מבחי' חכ' דאצי' כמ"ש בסש"ב, ולכן עי"ז מאיר בחי' הנר ה' דנה"א כו', וזהו נר ה' נשמת אדם שהנשמה היא הנה"א היא בחי' נר הוי' כו', וע"י שנתלבשה באדם א' דם שהדם הוא הנפש המחיה את הגוף ונה"ב שיבא לבחי' אלף הוא בחי' אלופו ש"ע, וזהו שמסיים חופש כל חדרי בטן פי' ע"ד צדיק אוכל לשובע נפשו, שיהי' אכילתו לש"ש בכדי שיוכל ללמוד ולהתפלל, משא"כ בטן רשעים כשאוכל לתאוות נפשו למלאות כו' תחסר כמ"ש בד"ה ראשי המטות, וכשנשמת אדם חופש כל חדרי בטן שהדם שמאכו"ש יהי' הדם בטל לבחי' הא' כו', הנה עי"ז מתוסף תוס' אור בנר הוי' שיאיר אותה באור זך ורב ע"י בחי' שמן זך הוא בירור החכ' דנה"ב שנעשה זך שגם הוא יבין גדולת הבורא שז"ע זכות הדבר והתבררותו כו' כמו שהזכות הוא כשנברר מהפסולת כו' כמ"ש במ"א כו', וזהו ואהבת ב"פ אור אור הא' זהו האור דנר ה' נשמת הוא הנה"א מצד עצמה, והב' הוא אור הנוסף מבירור דנה"ב שהיא תוס' וריבוי שלא בערך להיותו מבירור דתהו ששם ריבוי הוא, שאינו אור זה עצמו רק שהוא בריבוי אלא שהוא אור אחר לגמרי והראי' מאור שנברא ביום ראשון כמ"ש מזה בביאור לד"ה אם בחוקתי (ך"ו),
175 מאור שנברא ביום ראשון : ראה חגיגה יב, א. ב"ר פי"ב, ו. פי"א, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תר"ם [יפה שעה אחת] ומעתה כו' אני לדודי ועלי תשוקתו
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יג
ובעין השכל את טיב הציור ונקיות המלאכה שעשה כו', ועד"ז יובן למעלה הגם שלא בעמל ולא ביגיעה ברא הקב"ה את עולמו כ"א במאמר וברוח פיו כו', עכ"ז זהו מפני שדבורו של הקב"ה חשיב מעשה, ומאחר שחשיב מעשה ממילא נמצא בו כל בחי' הפרטיות שיש בבחי' המעשה כו' שהוא מה שארז"ל בעשרה דברים ברא הקב"ה את עולמו בחכ' ובתבונה ובדעת בכח ובגערה כו', וכמ"ש ה' בחכ' יסד ארץ כונן כו' בדעתו כו', והגם כי ששת ימים עשה כנ"ל, ושי"ב הם ששה מדות עכ"ז הנה נודע <32>
471 בעשרה דברים ברא הקב"ה : ראה חגיגה יב, א. לעיל ח"א (בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) הנחה ד"ה וביום הביכורים הערה 41.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תר"ם להבין שרש ענין מקיפים דבינה
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע י
הקרומא דפסיק במעוהי דבר נש, והנה אנו רואים שאע"פ שהקרום מפסיק, אעפ"כ אינו הפסק גמור, שהרי המח' שולט על הרגל שהוא למטה מן הפרסא כמו על היד שלמעלה מן הפרסא, ולכך כשיש לו כאב בראש מקיזין לו דם ברגל לפי שאינו הפסק גמור, וכך למעלה באצי' אעפ"י שיש שם פרסא המפסיק מ"מ אינו הפסק גמור אלא איהו וחיוהי וגרמוהי חד בהון כו', ולהבין איך איהו וחיוהי וגרמוהי חד בהון שהרי הכלים הם מגבילים את האור כמו שאנו רואים למטה כששואבין מים מן הנהר בכלי שהכלי מגביל את המים, שבנהר הם בלי הגבלה שהנהר נובע מן המעיין בלי הפסק, אבל כשממשיכין את המים בכלי הם נגבלין, וכך למעלה כיון שנק' בשם כלים א"כ הם מגבילין את האור , ואוא"ס הוא למעלה מגדר בחי' גבול כי הוא בלתי בע"ג בתכלית, וא"כ איך הוא איהו וחיוהי וגרמוהי חד כו', והענין הוא דבאמת באצי' אינם בבחי' גבול בעצם רק מה שנק' למעלה בשם כלים היינו הכח שיש באוא"ס ג"כ לעשות גבול כי כמו שהוא ית' הוא בלתי בע"ג כמ"כ יש בו כח לעשות גבול כו' כי אנת הוא שלימותא דכולא, ואם תאמר שהוא בבע"ג ואין לו כח בגבול הרי אתה מחסר שלימותו כו', וזהו הכח שיש באוא"ס על גבול זהו הנק' למעלה בשם כלים, וזהו שם שדי שאמר לעולמו די, ואעפ"כ הוא שם קדש אלא ששם זה הוא רק כח על גבול וזהו ענין הכלים דאצי', וא"כ איהו וגרמוהי חד בהון לפי שזהו ג"כ כח אוא"ס כמו האור שהוא בלתי בע"ג, וזהו מ"ש במדרש כהדין קמצא דלבושי' מיני' ובי' כו', ויובן זה עוד ממשל רוחני מזה שאנו רואים שהשכל הוא למעלה מהאותיות ואותיות המח' והדבור הם רק בחי' לבושים להשכל כו', ואעפ"כ אינו לבוש מסתיר כנ"ל ואדרבה עיקר הגילוי של השכל הוא ע"י אותיות המח' והדבור כו', אבל כשמלבישים את השכל במשל הוא מסתיר על השכל כו', וזהו החילוק ג"כ שבין פרסא שיש באצי' גופא לבחי' פרסא שבין אצי' לבריאה, שבאצי' זהו ע"ד כמו שהאותיות מלבישים להשכל ומאצי' לבי"ע זהו ע"ד התלבשות השכל במשל כו'.
68 שם שדי שאמר לעולמו די : ראה חגיגה יב, א. ב"ר פ"ה, ח. פמ"ו, ג. אוה"ת וארא ע' קלה. סה"מ תרכ"ז ע' צא.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תר"ם ולקחתם לכם
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ה
דכתי' וירד ה' על ה"ס, ומשה עלה אל האלקי', הוי כל אשר חפץ ה' עשה בשוב"א, והיינו כי שמים הוא בחי' רוחניות בחי' שמים קדמו בחי' ממכ"ע וארץ גשמית שהתהוותן הוא מבחי' סוכ"ע ומתחלה היו כ"א בפ"ע, וע"י מ"ת נתחברו שמים וארץ שע"י חפץ הוי' הוא בחי' פנימיות הרצון שנק' חפץ וכן תורה היא ג"כ בח' פנימיות אבא שהוא בחי' פנימיות עתיק עי"ז מתחברין שמים וארץ שהתהוותם הוא מחיצוניות החכ' וחיצוניות הרצון כנ"ל וע"י הפנימיות מתחברים כו', וע"כ הם מחברים בחי' החיצוני' שהוא הרצון שממנו נלקח כל הדברים גשמיי' שכולם הם מבחי' רצון שהרי אין בהם חפץ וכן כל הדברים רוחניי' שהם מחיצוני' חכ' כנ"ל, והענין שבכדי שיהי' המשכת רצונו ית' בדברים ושיהי' התלבשות החכ' בהם הוא מחמת החפץ שיש לו במצות שהוא המכריחם, אף גם כי יש כמה דברים בעולם שלא נעשו בהם מצוה מ"מ כולם לא נבראו אלא לצוות לזה לחם לאכול ובגד ללבוש ועי"ז יהי' כח לומר אחד ואהבת שבזה יש לו חפץ וחפץ זה מכריח וגורם התלבשות הרצון וחכ' בכל הדברים השייכי' לזה, וזהו ענין שלום בפמשמ"ט, וכמו"כ יש בחי' שלום בפמשמ"ע להיות התחברות הרצון עליון הנק' סובב עם הי"ס דאצי' הנק' ממלא הוא ע"י פנימי' חכ' ובחי' חפץ הנ"ל, ולכן העוסק בתורה דוקא משים שלום התחברות המאציל עם הנאצלים שזהו ע"י בחי' רצון הנ"ל.
56 שמים קדמו : חגיגה יב, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תר"ם ביום[/cup] השמע"צ כו' וביאור ענין מ"ש בפדר"א שאפר אילו ש"י כו'
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יב
ויובן זה ממה שמצינו בדרז"ל על אור שנברא ביום ראשון שהי' האדם מביט מסוף העולם ועד סופו , שנת' מזה במ"א פי' וביאור לשון מסוף העולם ועד סופו שלכאורה הי' צ"ל מתחלת העולם ועד סופו , אלא שבכלל נחלק כלליות כל העולמות שארז"ל ע"פ ועלמות אין מספר ועולמות אין מספר על שני בחי' עלמא דאתכסי' ועדאת"ג, והכוונה בפי' מסוף העולם דעלמא דאתגלי' מלמעלמ"ט עד סופו דעלמא דאתכסי' מלמטלמ"ע, שנמצא הי' האדם מביט באור זה בב' עולמות כללי' אלו שכוללים כלליות השתלשלות העולמות כולם, וכאשר מיעטו הרי יכולת האדם לראות רק ערך פרסא לבד או מיל, שנמצא ריבוי זה ומיעוט אינו בערך כלל, וכ"ז הוא בתיקון עצמו שהרי אור שנברא ביום ראשון הי' ג"כ מבחי' התיקון שכלליות בחי' התיקון הוא בחי' מיעוט האור כו', וא"כ דעת לנבון נקל ענין בחי' ריבוי האור שהי' בבחי' התהו שמלבד בחי' הריבוי הי' אור נבדל בערך לגמרי מבחי' אור דתיקון עד שהי' הכלים דתהו מוכרחי' להשבר ולהתבטל כו', ועם היות שהי' מיעוט הכלים בתהו הרי מצינו
59 אור שנברא. . האדם . . סופו : ראה חגיגה יב, א. ב"ר פי"ב, ו. פי"א, ב. רמ"ז לזהר ר"פ במדבר. הגהת כ"ק אדמו"ר מהר"ש באוה"ת נח כרך ו ע' 2136. סה"מ תרכ"ט ע' ס. וש"נ. לקמן (בחלק ההנחות) הנחה ד"ה לכל תכלה ראיתי קץ על יד הערה 70. בהנחה כאן על יד הערה 75. פלח הרמון ויקרא (פסח) ע' עח.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תר"ם ויאמר כו' לך לך כו'
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כ
שו"א שא' ישעי' זהו זו"נ דאצי' שהמדות מקיפי' את הדבור כמו שמים שמקיפי' את הארץ כו', אבל משה א' השמים והארץ בה' הידיעה להיות ששמים וארץ שא' זהו חו"ב שכמו המדה מקפת הדבור כן הבינה נק' ארץ, רק שהיא ארץ עילאה, והחכ' הוא שמים , שמים הוא אש ומים , מים הוא בחי' חכ' והחכ' יש בה קצת דין כמ"ש החייט זהו אות א' מתיבת אש כו', וגם שמים הוא שם מים שקאי על מי החכ' כו', ויש עוד בחי' הגבוה מב' בחי' שמים אלו והוא בחי' שמי השמים שזהו בחי' הכתר שכולל כלליות הכל כו', וכאן בסולם הנ"ל דתפלה אמר וראשו מגיע השמימה שכולל כל בחי' שמים אפי' בחי' שמי השמים ג"כ וכמ"ש במ"א בענין מי יעלה לנו השמימה בד"ה בעצם היום הזה, רק תחילתו הוא מוצב ארצה שמתחיל מדברים תחתונים שבברכת השחר מברך שלא עשני כו' עבד ואשה כו', וכנודע מענין ד' שליבות שבסולם שהוא עד ב"ש, וב"ש עד בק"ש ובק"ש וק"ש, ותפלה, שכאשר מבין שבש' הוי' שייך רק הודאה לבד ושעי"ז ממשיכי' אז מתחיל לזמר עריצים ולהכרית כל החוחים והקוצים המונעי' ומעכבי' כמו שכורתים בגן את
85 שמים הוא אש ומים . . שם מים : ראה חגיגה יב, סע"א. רש"י בראשית א, ח.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תר"ם יונתי בחגוי הסלע
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יב
יונתי בחגוי הסלע בסתר המדריגה, הנה יונתי קאי על כנס"י שנמשלה ליונה וכמארז"ל גבי אלישע בעל כנפים ומ"ש כנפי יונה, דנמשלו ישראל לכנפי יונה מה יונה כנפי' מגינות עלי' כך ישראל מצות מגינות עליהם ופרש"י כנפי' מגינות כו' כשהולכי' כנגדה מכה בראשי כנפי', ולמד רש"י פי' זה ממשארז"ל במ"א מה יונה אינה ניצולית אלא בכנפי' כך ישראל אינם ניצולים אלא במצות, ומזה נמשך פרש"י, הרי שהמצות נמשלו לכנפי' כמו יונה כנפי' מגינות כו' כך המצות שהם רצה"ע הוא מגין ומציל על כנס"י, ובזהר אי' נהורא קדמאה לא יכלו לאסתכלא בי' (והוא משארז"ל דאור שנברא ביום א' הי' אדה"ר מביט מסוף העולם ועד סופא כו') ואתלבש בנהורא חדא כו' ואלין אקרון כנפים עילאין, נהורא קדמאה הוא א"ק והתלבשות ראשונה הוא בע"ק ואח"כ בשארי פרצופי' כו' וז"ש ולמכסה עתיק ומפרש שזה נק' כנפי' עליונים, ועל ל' החסידות כנפים הם רצון וכמו עד"מ העוף כשהוא מעופף הן שעופפת למעלה והן שעופפת למטה, תנועות הכנפי' הם באופן א' לא שנא' כשעופפת למעלה מתנענעת בכנפי' באו"א וכשעופפת למטה היא עושה ציורים אחרים בכנפי' אלא הכל בשוה, וא"כ מי הוא הגורם לעלות למעלה או לירד למטה צ"ל שהרצון הוא הגורם דכשעולה ברצונה לעוף למעלה על אילן גבוה הכנפי' פועלים לעלות וכשהרצון הוא לירד למטה פועלים הכנפי' לירד למטה א"כ ה"ה לבושים לרצון, וכמו"כ המצות הם לבושים לרצה"ע דעפ"י שכל אינו מובן מפני מה הוא מצוה לבד מצות פרטים שעליהם ארז"ל אלמאלי לא ניתנה תורה כו' ויש מצות שהם חוקים שאין עליהם טעם כלל, ובד"כ כל המצות אין עליהם טעם ושכל אלא כך הוא הרצה"ע שזה יהי' מצוה, והנה במ"א בזהר כ' דכנפי' הם להניף
7 דאור שנברא. . אדה"ר. . סופא : ראה חגיגה יב, א. ב"ר פי"ב, ו. פי"א, ב. (לעיל בחלק המאמרים) מאמר ד"ה ביום השמיני עצרת ובהערה 59.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תר"ם ואהבת את ה' אלקיך
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יב
מבהיק, והיינו שיומשך תוס' אורות בק"ו מבחי' מל' דא"ס, דהנה שרש הנה"ב הוא מתהו שקדם לתיקון וידוע ההפרש בין תהו לתיקון דבתהו ריבוי האור ובתיקון מיעוט האור , ופי' ריבוי ומיעוט הוא שהאור הוא באופן אחר לגמרי וכמו אור שנברא ביום א' הי' אדה"ר מביט מסוף עולם ועד סופו ועתה יכול האדם לראות רק מיל או פרסה, כמו"כ אורות דתהו לגבי תיקון אינם בערך כלל, וע"י שמברר את הנה"ב נמשך אורות דתהו לבוא לידי גילוי בתיקון, דמעקודים נקודים נעשה ברודים, וזהו נר הוי' נשמת אדם נר הוי' קאי על הנה"א דהנה"ב שעדיין לא נתברר א"א לקרותו נר הוי' נשמת אדם , אדם א' דם והדם הוא הנפש החיונית המחי' את הגוף וכמ"ש כי הדם הוא הנפש וצריכים לבררו שיהי' בטל לאל"ף הוא א"ס אלופו ש"ע, חופש כל חדרי בטן דהנה צדיק אוכל לשובע נפשו שמעלה את המאכל ובטן רשעים תחסור שעושה חסרון בהמאכל, וע"י נר ה' חופש כל חדרי בטן שמברר את הדם עי"ז נתוסף תוס' אורות בנר ה', וזהו ואהב"ת בגי' ב"פ אור א' הוא אור דנה"א מצ"ע ב' מה שנתוסף בו מצד בירור הנה"ב, ובעבודה הו"ע ביטול דוכל נפשך ובכל מאדך, בכל נפשך הוא בכל כחות נפשו וזהו הביטול דנה"א מצ"ע, ובכל מאדך הוא שיוצא חוץ להגבלות הכלי לגמרי והוא מצד הבירור דנה"ב.
83 אור שנברא. . אדה"ר. . סופו : ראה חגיגה יב, א. ב"ר פי"ב, ו. פי"א, ב. לעיל ד"ה ביום השמיני עצרת שם ובהערה 59.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תר"ם יפה שעה א' הב' - ראשי פרקים
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יג
הם מע"ט, אך אמרז"ל כל ימיו בתשו' ואינו שייך ע"ז אחטא ואשוב אין מספיקין כו', אך התשו' אינו על חטא, חטא חסרון, כ"א והרוח תשוב כו' וצלה"ק שבת, תשב ומה שייכות זל"ז, וישבות כו' ששת ימים עשה, עד"מ העושה ביד מ"מ מושפלים המוחין, והראי' והשמיעה אדם הכותב ומצייר נתפס בו כל עצמות אדם כמו"כ למעלה אף דלא בעמל כו' מ"מ דיבורו של הקב"ה כו' ובו נכלל הכל, בעשרה דברים , ה' בחכ' יסד, הגם דששת ימים כו' מ"מ יש מוחין שבמדות, עצם נקודת המדה בעתיקא כו' והמדות נולדים מהמוח, ואח"כ המוחין מנהיגים המדות וזהו בחכ' בתבונה בדעת חב"ד, אך בחכ' ולא חכ', שהוא רק מלובש במדות, וזהו בראשית נמי מאמר בחוכמתא, כולם בחכ', השביתה בקידוש היום ל"ו שעות כו' יודע עיתיו ורגעיו, עד"מ אדם השובת מלאכתו ואח"כ רואה בעינו ובשכלו ובכח השמיעה ומתענג מזה, כמו"כ למעלה בדבר ה' שמים נעשו ויש חכ' בדיבור, ויש אדם שהוא בעל שכל ואינו יכול להסביר הענין באותיות, ושרש הלבוש מרשימה, והוא מקור הכלים, ומשם נמשך הקו, ויש חכ' בעצם הדיבור, ברכו וקדשו, וכמו בנפש חלק ה' חלק מהעצם, וירדה למטה, והתשו' והרוח תשוב, ואח"כ ושואבת לו חיים מלמעלה, וכמו בשבת כמו"כ יובן בשמיטה שש תעבוד
23 בעשרה דברים : ראה חגיגה יב, א. לעיל ח"א (בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) הנחה ד"ה וביום הביכורים ובהערה 41.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תר"ם יפה[/cup] שעה א' הג' (נכתב תרמ"ב כפי ששמעתי מהר"ן מוויליז)
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יד
וכמו"כ יובן למע' שגם המד' שלמעלה ממדות נשפלו בעשי' וכמארז"ל בעשרה דברים ברא הקב"ה את עולמו בחכ' ובחכ' ובתבונה ובדעת , ה' בחכ' יסד ארץ כונן שמים בתבונה בדעתו תהומות נבקעו , רק ההפרש הוא שכאן כתי' ה' בחכ' וגבי מדות כתי' ששת ימים דהששת ימים עצמן נשפלו בעשי', וכאן החכ' נתלבש במדות, וזהו ה' בחכ' יסד ארץ , ועיקר ההתהוות הוא מחכ', הגם שהמדות שרשן למעלה מחכ' דז"א בעתיקא אחיד ותליא שהוא המתנשא מימות עולם מרומם ומנושא מגדר עולם המעתיק הרים , זה למע' מסדר השתל' אבל בסדר השתל' חכ' למע' ממדות לכן עיקר הבריאה מחכ', ואף שהוא רק חכ' שבמדות שאינו בערך לגבי חכ' בעצם, מ"מ ה"ז בכלל מוחין שיש כמה מדרי' במוחין כמו לאו כל מוחא סביל דא וכמו זה יכול ללמוד כך והשני יכול ללמוד בטוב יותר והג' עוד טוב יותר ומ"מ הכל נק' מוחין, כמו"כ כאן הגם שהוא מדות מ"מ ה"ז מוחין, ובאמת מושפל בעשי' ג"כ כחות שלמע' מחכ' דכתי' שוקיו עמודיו שש ואמרז"ל שוקיו זה עולם שנשתוקק הקב"ה לבראותו נתאווה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים מפני מה א"י אבל זה אנו יודעי' שנתאווה א"כ יש בזה רצון ג"כ, ובאמת עיקר ההתהוות הוא מעצמיות אוא"ס וכמ"ש בסש"ב איהו וגרמוהי חד פי' איהו הוא בעצמו בל"א ער „ליין והוא א"ס הנעלם ומשם שרש התהוות העולם דאיהו מתייחד עם גרמוהי
38 בעשרה דברים ברא הקב"ה : ראה חגיגה יב, א. לעיל ח"א (בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) הנחה ד"ה וביום הביכורים ובהערה 41.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תר"ם ויאמר ה' אל אברם לך לך
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ו
ארצות ארץ תתאה מל' וארץ עילאה בינה ושמים הוא חכ' ובמד' יש כמה פי' על שמים שם מים והיינו מי החכ' וכן שמים אש ומים נטל אש ומים ופתכן כו' וי"ל ג"כ על חכ' דמים הוא חכ' וכ' החייט שבחכ' יש קצת דין וזהו שי"ן של אש שיש בתי' שמים והחכ' מקיף את הבינה, ושמי השמים כתר והשמימה כולל שמו"א תתאין ושמו"א עילאין וגם שמי השמים , וזהו וראשו של הסולם מגיע השמימה וזהו לבסוף דוקא וכמו בקרבן שהעיקר הוא העפר והוא לבסוף דוקא כמו"כ מה שבתפלה ראשו מגיע השמימה הוא לבסוף ותחילה הוא מוצב ארצה היינו שמתחיל מדברים קטנים שלא עשני עבד שלא עשני אשה ואח"כ פ' הקרבנות כו'.
111 ובמד'. . שמים שם מים. . אש ומים : ראה חגיגה יב, סע"א. רש"י בראשית א, ח. סה"מ תרל"ח ע' רטז הערה 19.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תר"ם לכל תכלה ראיתי קץ
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יב
ועי"ז נמשכים אורות דתהו בכלים דתיקון שהוא מאוד דתיקון, כי כלים דתיקון הם רק לפי אורות דתיקון ולא לפי אורות דתוהו, וע"י שמעלה האורות דתוהו יכולים להמשיך אותם בכלים דתיקון כי עולם התוהו קדמה לעולם התיקון, ופי' קדם אינו בזמן כי זמן ה"ה נברא וגבול, אלא קדם במעלה, כי מה שהי' ריבוי אורות בתוהו ומיעוט אורות בתיקון אין הפי' שהאור אחד הוא רק ההפרש הוא שבתוהו הי' הרבה ובתיקון מיעוט, אלא האור דתוהו הוא באופן היותר נעלה, והראי' הוא מתיקון גופא כי ארז"ל אור שברא הקב"ה ביום הראשון אדם צופה ומביט בה מסוף העולם ועד סופו ופי' מסוף העולם ועד סופו מסוף עלדאת"כ עד סוף עלדאת"ג שהם רחוקים זה מזה שלא בערך ועכשיו נתמעט כ"כ האור עד שאינו רואים בו אלא עד פרסא או מיל, נמצא שאין ערוך האור דעכשיו ממה שהי' קודם, שזהו בתיקון גופא, וכש"כ תיקון לגבי תוהו בודאי אין ערוך, וע"י מצות ממשיכים אורות דתוהו בכלים דתיקון שזהו מאד דתיקון.
70 אור שברא . . אדם . . סופו : ראה חגיגה יב, א. ב"ר פי"ב, ו. פי"א, ב. רמ"ז ר"פ במדבר. הגהת כ"ק אדמו"ר מהר"ש באוה"ת נח כרך ו ע' 2136. סה"מ תרכ"ט ע' ס. וש"נ. לעיל במאמר שם על יד הערה 59. פלח הרמון פסח ע' עח.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תר"ם ביום השמיני עצרת
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יב
ויובן זה יותר מע' אור שנברא ביום הראשון הי' אדם צופה ומביט מסוף העולם ועד סופו וידוע הקושי' הי' צריך לכתוב מתחילת העולם כו'.
75 אור שנברא. . אדם . . ועד סופו : ראה חגיגה יב, א. לעיל (בחלק המאמרים) בהמאמר כאן ובהערה 59.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תרמ"א ועבדתם את הוי' אלקיכם
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב
והוא בחי' סוכ"ע שלמעלה מבחי' השתלשלות העולמות, וכנ"ל שהי' קודם שנברה"ע, ושם אלקים הוא בחי' ממכ"ע שמתלבש בתוך העולמות, וזהו ג"כ ענין מ"ש וארא אל אברהם כו' ושמי הוי' לא נודעתי להם, כ"א בש' שדי לפי ששם שדי הוא שאמר לעולמו די, כי העולמות נמשכו בבחי' גבול ומדה וכמו שארז"ל מן הארץ לרקיע מהלך ת"ק שנה כו', ואפי' עולמות עליונים ג"כ הם בבחי' גבול ומדה, ואפי' ג"ע הוא בבחי' גבול כי ג"ע הוא השגה, וענין ההשגה הוא בחי' גבול כמובן.
67 שדי . . שאמר לעולמו די : ראה חגיגה יב, א. ב"ר פ"ה, ח. פמ"ו, ג. ראה גם לעיל מאמר ד"ה הוא אהרן ומשה על יד הערה 80.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תרמ"א וידעת היום
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע טז
ועד"ז מצינו פלוגתא בגמ' שב"ש אומרים שמים קדמו שנא' בראשית ברא אלקים את השמים וב"ה אומרים ארץ קדמה שנא' ביום עשות ה' אלקים ארץ ושמים וכתי' לפנים הארץ יסדת, ושניהם אמת שבבריאה שמים קדמו, אך במח' ארץ נבראת תחלה שהוא עיקר המכוון כמ"ש אנכי עשיתי ארץ ואדם עליה בראתי, וכך עיקר המכוון הי' כדי שיומשך מבחי' מקיף לבחי' פנימי, ולכך אף שא"א שיומשך בבחי' פנימיות כ"א שיומשך תחלה בחי' מקיפים אעפ"כ עיקר הכוונה הי' בשביל המשכת פנימיות ולכך היפך משה הסדר כו'.
130 פלוגתא בגמ' שב"ש . . וב"ה : ראה חגיגה יב, א. ב"ר פ"א, טו.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תרמ"א הים ראה וינוס
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יז
בע"ח, ובאגה"ק סי' ך' ד"ה איהו וחיוהי, וצ"ל שמאיר בת"ת דז"א ע"י בחי' החכמה כמ"ש בלק"ת בד"ה קמפלגי אם בהרת רפ"ד בהג"ה, שבאצי' מאיר אוא"ס בחכמה לבד כמ"ש בע"ח והחכמה נק' ג"כ שמים כנודע מענין שם מים, ע' בת"א בד"ה כי עמך מקור חיים בענין השקיפה ממעון קדשך מן השמים , ובד"ה השמים כסאי , ובכ"ד, ועכ"ז נק' סוכ"ע ששייך לעולם שלגבי אוא"ס גם החכ' דאצי' כעשי' גשמי' נחשב כמ"ש כולם בחכ' עשית (ולפ"ז יתפרש כפשוטו מה שלא שניתי כלל לפי שגם בחי' סוכ"ע אינו תופס מקום כלל וכמ"ש כי נשגב שמו לבדו שגם בחי' נשגב הוא ג"כ רק שם והארה כו' ורק הודו הוא על ארץ ושמים שגם על בחי' שמים סוכ"ע הוא ג"כ רק הודו בחי' זיו לבד, אכן זהו לגבי אוא"ס שלמעלה מבחי' סוכ"ע, אבל באמת גם בבחי' סוכ"ע עצמו ג"כ לא שניתי שאין הבריאה פועל ח"ו שום שינוי מאחר שאינו מתלבש כו' וזהו הנה טפחות נתת ימי שגם מה שמאיר במל' מבחי' יומין היינו בחי' ז"א ואפשר גם חו"ב שנק' יום יום כמ"ש במ"א בענין שעשועי' יום יום, ועכ"פ בחי' מוחין דז"א זהו בכלל יומין יחשב, הוא טפחות שהוא מדוד כנ"ל ממשל השמים שהגבהתם ורוממותם מן הארץ מדוד ת"ק שנה כו'), וזהו שבאמת גם סוכ"ע אין ערוך לעצמותו ית', ואעפ"כ וחלדי בחי' יבשה פי' שכל מה שביבשה יש בים חוץ מן החולדה (שהיא ביבשה לבד וזהו וחלדי) כאין נגדך כי בחי' ממכ"ע הוא רק הארה בעלמא (בחי' אין המהוה היש דבי"ע, שזהו שהבריאה נק' יש מאין בחי' הארה לבד), ואין ערוך לבחי' סובב ימין של הקב"ה בחי' וימינו תחבקני בחי'
57 שמים . . שם מים : ראה חגיגה יב, סע"א. רש"י בראשית א, ח.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תרמ"א וחג הקציר בכורי מעשיך
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ט
אך הענין הוא, דהנה כתי' ויזרע יצחק בארץ ההיא שהמצות נק' בשם זריעה וכמ"ש זרעו לכם לצדקה וקצרו לפי חסד, זורע צדקות מצמיח ישועות, אשריכם זורעי על כל מים כו', והנה הזריעה זהו ענין מ"ש אור זרוע לצדיק, דהיינו אור שנברא ביום ראשון שהיו מביטין בו מסוף העולם ועד סופו שנא' בו וירא אלקים את האור כי טוב לגנוז והיכן גנזו בתורה, והאור הזה ע"י המצות הוא נזרע, והיכן זרעו בג"ע, וזהו אור זרוע לצדיק כו'.
24 אור שנברא . . מביטין . . סופו : ראה חגיגה יב, א. ב"ר פי"ב, ו. פי"א, ב. רמ"ז לזהר ר"פ במדבר. בפיסקא הבאה. לקמן (בחלק ההנחות) בהנחה כאן. הגהת כ"ק אדמו"ר מהר"ש באוה"ת נח כרך ו ע' 2136. סה"מ תרכ"ט ע' ס. וש"נ. תר"ם ח"ב ע' תקצח. וש"נ.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תרמ"א ועבדתם את ה' אלקיכם
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע טז
נשמור לעשות כל המצות הזאת, והעושה צדקה נק' צדיק שממשיך צדקה, והנה כתי' בראשית ברא אלקים ובכל וימ"ב לא נז' שם הוי' כ"א שם אלקים רק לאחר השבת כתי' ביום עשות הוי' אלקים ארץ ושמים , והענין דשם הוי' הוא שמו הגדול שלמעלה מהשתלשלות והוא משארז"ל עד שלא נבה"ע הי' הוא ושמו לבדו והוא בחי' סוכ"ע שהרי הוא קודם שנבה"ע, והנה כתי' וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב באל שדי ושמי הוי' לא נודעתי להם, דגבי אבות הי' גילוי שם שדי שאמר לעולמו די, והוא מקור הגבול מן הארץ לרקיע מהלך ת"ק שנה בין כל רקיע מהלך ת"ק שנה כו' ואפי' עולמות עליונים הם מוגבלים ואפי' ג"ע שהוא בד"כ ג"ר ה"ז הגבלה דהשגה הוא הגבלה, וכדי שיהי' גבול מא"ס הבבע"ג דאינו בערך יותר משאין ערוך אחד לגבי אלף אלפים ורבוא רבבות שהם מסוג אחד וגם הם בערך זל"ז הגם דעצם המספר אינו בערך מ"מ ה"ז חלק א' מאלף אלפים ורבוא רבבות אבל לגבי בלי מספר הרי אלף אלפים ורבוא רבבות, ואחד, בהשואה אחת, וכדי שיתהווה הגבול מבבע"ג, הוא ע"י שם אלקים שהוא מדת הצמצום, וזהו במע"ב כתי' שם אלקים דוימ"ב הוא בבחי' דיבורו של הקב"ה שחשיב מעשה לכן כתי' שם אלקים אבל לאחר השבת דכתיב ויברך את יום השביעי ויקדש אותו והו"ע העלאת העולמות אז כתי' ביום עשות הוי' אלקים ארץ ושמים , דגבי שבת כתי' סגור יהי' ששת ימי המעשה וביום השבת יפתח, י'מי ה'מעשה ו'ביום ה'שבת ר"ת הוי' דבשבת נמשך בחי' ענג העליון ומאיר בחי' הוי', וזה גדולים מעשה צדיקים
43 שדי שאמר לעולמו די : ראה חגיגה יב, א. ב"ר פ"ה, ח. פמ"ו, ג. ראה גם (לעיל בחלק המאמרים) מאמר ד"ה הוא אהרן ומשה על יד הערה 80.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תרמ"א כי תשא
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע טז
וזהו הפלוגתא דב"ש וב"ה בש"א שמים קדמו וכמ"ש בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ ובה"א ארץ קדמו דכתי' ביום עשות ה' אלקים ארץ ושמים וכתי' לפנים ארץ יסדת, ושניהם אמת דמצד המקיף שמים קדמו דבסדר השתל' שמים קדום לארץ, אבל עיקר המכוון הוא בשביל הארץ דכתי' אנכי עשיתי ארץ ואדם עלי' בראתי וארץ קדמה, וכמו"כ כאן בצלאל אמ' איך שצ"ל בסדר השתל' והמקיף קדום לפנימי ומשה א' שהעיקר האתעדל"ת ועי"ז יומשך המקיף.
128 הפלוגתא דב"ש וב"ה : ראה חגיגה יב, א. ב"ר פ"א, טו.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תרמ"א והמים להם חומה
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יד
וביאור הענין דאף שאמרז"ל בע"מ נברא העולם , ואמרז"ל בעשרה דברים ברא הקב"ה את עולמו בחכ' ובתבונה ובדעת ובכח ובגערה כו' דכתי' ה' בחכ' יסד ארץ כונן שמים בתבונה בדעתו תהומות נבקעו כו' אך מ"מ הרי כתי' רבות עשית אתה ה' נפלאותיך ומחשבותיך אלינו אין ערוך אליך, פי' נפלאותיך כמ"ש בס"י בל"ב נתיבות פליאות חכ' חקק י"ה הוי' צבאות וברא את עולמו,
63 בעשרה דברים ברא הקב"ה : ראה חגיגה יב, א. לעיל הנחה ד"ה זכור את יום השבת ובהערה 49.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תרמ"א כי תבואו אל הארץ ושבתה הארץ
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יד
ולהבין פי' זה, הנה ברה"ע מצינו הכל מספר עשר, בע"מ נברא העולם , וכתי' ה' בחכ' יסד ארץ כונן שמים בתבונה בדעתו תהומות נבקעו זהו חב"ד, כי אמרתי עולם חסד יבנה חג"ת וכמ"ש בזהר בתחילה עלה במח' לברוא את העולם במדה"ד ראה שאין העולם מתקיים שיתף עמו מדת החסד , וזהו בהבראם באברהם, ראה שאינו מתקיים שיתף עמו מדה"ר, וזהו חג"ת, ובגמ' אי' בפי' בעשרה דברים ברא הקב"ה את עולמו בחכ' ובתבונה ובדעת
90 ובגמ' . . בעשרה דברים : ראה חגיגה יב, א. לעיל הנחה ד"ה זכור את יום השבת ובהערה 49.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תרמ"א שלש רגלים תחג לי
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יב
וענין אור זרוע היינו אור שנברא ביום ראשון שהי' אדה"ר צופה ומביט מסוף העולם עד סופו , פי' מסוף עולם ועד סופו היינו מסוף עדאתכ"ס עד סוף עדאת"ג, כמ"ש ברוך ה' אלקי ישראל מן העולם ועד העולם היינו מעדאתכ"ס בעדאת"ג, הגם שיש עולמות אין מספר כמ"ש ועלמות אין מספר א"ת עלמות אלא ועולמות אין מספר אך בד"כ נחלק לשני עולמות כמו שמצינו בבחי' ג"ע שיש געה"ע וגעה"ת הגם שמצינו ריבוי
30 אור שנברא . . אדה"ר . . סופו : ראה חגיגה יב, א. ב"ר פי"ב, ו. פי"א, ב. בפיסקא הבאה. ראה גם לעיל [בחלק המאמרים] בהמאמר כאן ובהערה 24.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
ספר המאמרים תרצ"ג יום ב' דר"ה רצ"ג
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יג
ח) והדוגמא מזה יובן למעלה דעם היות דכללות ענין הבריאה וההתהוות הוא לפי שכך עלה ברצונו ית', מ"מ הנה ההתהוות בפועל הוא ע"י הממוצע דאצי' וכמ"ש|74 כולם בחכמה עשית מלאה הארץ קניניך, ואי' בזהר כולם בחכמה עשית בבינה שהם בחי' חו"ב דאצי' וכמ"ש ויאמר אלקים ואי' בזהר אבא אמר לאימא, וכתיב ששת ימים עשה שהם הששה מדות דאצי', ואמרז"ל בעשרה דברים ברא הקב"ה את עולמו שהם הע"ס דבריאה, ובכללות הו"ע השפלת וירידת בחי' המוחין ומדות במע"ב דבריאת עולמות בי"ע, דכ"ז הוא מפני שכך עלה ברצונו ית', אבל ההתהוות בפועל הוא ע"י הממוצע דאצי', וזהו מלאה הארץ קניניך כידוע בכוונת הד' ברוכים, ברוך עושך, ברוך יוצרך, ברוך בוראך, ברוך קונך, שהם נגד ד' עולמות אבי"ע, וברוך קונך הוא נגד עולם האצי', כי כל הקנינים שלמטה הוא ע"י הממוצע דאצי' והיינו דכללות ע"ס דאצי' הם גילוי' מעצמותו ית' בכדי להיות
99 חגיגה יב, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
ספר המאמרים תרצ"ב שמע"צ צב"ר, אָטואָצק
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יד
וטעם וסיבת הדבר הוא לפי דיכולת העצמות אינו בבחי' תואר דבר רק מצד העצם, ע"כ הוא כל יכול בכל ההפכי' והכל שם לא בבחי' דבר וכמו העצמות ממש, ובכלל היכולת הוא שלא ייעף ולא ייגע, דבסדר ההשתל' הגם דלא בעמל ולא ביגיעה ברא הקב"ה את עולמו, מ"מ ה"ז בבחי' ירידה וצמצום, שז"ע מלאכה למעלה בחי' צמצום האור וירידתו להוות, וכידוע דמלאכ"ה[ednref_67_*] בגימט' אל אדני שהוא שם דעשי', והיינו ירידת האור האלקי בעשי' בבחי' התלבשות כח הפועל בנפעל, וגם המדרי' שאינם בבחי' התלבשות מ"מ ה"ה בבחי' ירידה והמשכה, וכידוע דכל הע"ס נמשכו בהתהוות העולמות, וכמ"ש ד' בחכ' יסד ארץ כונן שמים בתבונה כו', ובגמ' אי' בעשרה דברים ברא הקב"ה את עולמו בחכ' בתבונה בדעת בכח כו', וז"ע כי בו שבת שהוא העלי' מהירידה כו', והרי ההתהוות היא מבחי' עצמות א"ס דממך הכל והוא לבדו בכחו ויכולתו להוות יש מאין ואפס המוחלט, וכידוע דשם בורא הוא אמיתת השם דשייך על העצמות, והרי בהעצמות אינו שייך גם ענין ירידה וצמצום ח"ו, הרי מובן מזה דיכולת העצמות בהתהוות אינו כמו ענין היכולת דבמדרי' שבסדר ההשתל', ומכל זה אין אנו יודעים מהות יכולת העצמות, ורק ידיעתינו בזה הוא רק מה שאנו שוללים עניני תואר היכולת שבהשתל' דיכולת העצמות אינו באופן כזה, וא"כ הרי כל ידיעתינו ה"ז רק ידיעת השלילה בלבד,
419 חגיגה יב, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
ספר השיחות תש"י יטכ כסלו, ה'שי"ת
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב, ג
דער גוף פון אדם הראשון איז געווען גרויס.
11 ראה חגיגה יב, א. ב"ר פי"ב, ו].
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
פלח הרמון בחוקותי וזכרתי את בריתי יעקב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ו
הנה כלל התירוץ הוא מחמת שא' אח"כ והארץ אזכור ולא הזכיר שמים א"כ מדבר בבחי' ארץ קדמה ובבחי' זאת הסדר מלמטה למעלה יעקב יצחק אברהם, משא"כ כשמזכיר שמים קודם לארץ כמו בפ' אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי שמדבר בבחי' שמים קדמו בבחי' זאת הסדר אברהם יצחק יעקב.
3 ארץ קדמה : חגיגה יב, א. ראה ב"ר ספ"א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
פלח הרמון פסח הפך ים ליבשה
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כ
הוא בחי' שיעור בעצמו בכח מה שעתיד להיות בפועל הכנת הצמצום בלשון המקובלים ובזהר בריש הורמנא דמלכא גליף גליפו בטה"ע ובשער היחוד קדמון, והרשימו שהוא מל' דא"ס שלאחר הצמצום יבשה והוא מה שהוא מוכן לבא לידי גילוי, אבל הכנת הצמצום נק' עתיד לבא לידי גילוי ונק' ים והעלם, וזהו לשון בריש הורמנא, הורמנא מל' דא"ס שלפני הצמצום, ונק' שמים וארץ שמים רצון הפשוט דלהיטיב, ומח' דאנא אמלוך ארץ (ושמים וארץ אלו הוא כמ"ד שמים וארץ כאחד נבראו ), גליף גליפו הכנה לצמצום והצמצום הוא כמו מיצר הגרון המפסיק בין מח' לדבור בין מוח ללב בין ים ליבשה, וכ"ז הוא ענין קי"ס.
23 שמים וארץ כאחד נבראו : ראה חגיגה יב, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
פלח הרמון פסח והניף ידו על הנהר
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ט
עולם חסד יבנה, והנה גם מדות דז"א הוא רק מקור העולמות בכח ולא בפועל, ומלכות דאצי' מקור העולמות בפועל, וכמבואר במ"א שהמדות הם בקירוב הערך ולא נתהווה מהם יש מוגבל, אך המוחין שהם חו"ב דמלכות הם ג"כ אור המאיר לעצמו, ועולם מחסד שבמלכות יבנה, ולעתיד כתיב והיה אור הלבנה כאור החמה ואור החמה יהי' שבעתיים כאור שבעת הימים, ויש בזה ב' פירושים, א' שבעת הימים ז"ת דאריך מדות שבכתר והוא כמו מדות הטבעיים שלא ישונה במוח שליט על הלב, וכמאמר ז"ל אדה"ר הי' מסתכל באור ז' הימים מסוף עולם עד סופו , ולכאורה הל"ל מראש עולם עד סופו , אך הוא מסוף עולם אין סוף שבכתר שהם ז' תחתונות דאריך עד סוף עולם עשי' ולאחר החטא ויגרש כו' מטעם פן ישלח ידו ולקח גם מעץ החיים ואכל וחי לעולם , ולכאורה מאי איכפת ליה, אך כתיב וימנע מרשעים אורם כ"א יהי' אור זה ברשעים יהיו חזקים ונצחים, לכן נסתלק האור ליחודא עילאה דאצי', והיכן גנזו בתורה חכ"ע דאצי', ולעתיד תתעלה מל' לאור שבעת הימים חסד דאריך, ואור החמה יהי' שבעתיים כאור שבעת הימים ג' ראשונות דאריך והעיקר בינה דאריך כי התגלות עתיק בבינה והם שבעתים ז' פעמים ז' מ"ט שערי בינה.
37 אדה"ר הי' מסתכל. . סופו : ראה חגיגה יב, א. ב"ר פי"ב, ו. פי"א, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
פלח הרמון אמור והניף הכהן אותם
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ה
וזהו ג"כ ענין מחלוקת דשמים קדמו וארץ קדמה, דמ"ד שמים קדמו הוא בבחי' התיקון ומ"ד ארץ קדמה הוא בבחי' התוהו שקדם לתיקון ששם הדומם יותר עליון כו', אבל לחד מ"ד שמים וארץ כא' נבראו כי הנה כל בחי' הנ"ל דתוהו ותיקון או עיגולים ויושר הוא רק בבחי' ההשתלשלות שם שייך לומר ארץ קדמה או שמים קדמו אבל קמי' עצמותו שלמעלה מהשתלשלות דתוהו ותיקון או עיגולים ויושר שם שניהם שוין.
64 מחלוקת דשמים קדמו וארץ קדמה. . כא' נבראו : חגיגה יב, א. ראה גם מאמרי אדה"א במדבר כאן ע' תפא.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
על הדף
אגרות קודש כרך יג ד'תרס
מקור מפורש
בדף זה
1) חגיגה יב, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
אגרות קודש כרך יג ד'תרס
מקור מפורש
בדף זה
3) חגיגה יב, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
אגרות קודש כרך יט ז'קלו
מקור מפורש
בדף זה
וראה ג"כ כתר ש"ט בסופו ואור תורה להה"מ בהנ"ל] - בהנוגע לאור דידן ראה חגיגה יב, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
אגרות קודש כרך כב ח'רכז
מקור מפורש
בדף זה
חגיגה יב, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך לג במדבר שיחה א
מקור מפורש
בדף זה
כי עיקר ענינן של מצות הוא (כמבואר בתניא), להמשיך קדושה בגשמיות העולם (המוגבל — נאמר עליו די), שלכן רוב מצות התורה הן מצות מעשיות, שנתלבשו בדברים גשמיים ועניני עוה"ז — שהם במדידה והגבלה, גדר "מספר";
52 חגיגה יב, א. ב"ר פ"ה, ח. פמ"ו, ג.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך לז הוספות - מכתבים פסח
מקור מפורש
בדף זה
אור ליום ד' בו נתלו שני המאורות הגדולים
2 בו נתלו שני המאורות הגדולים : בראשית א, טז. חגיגה יב, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך ח הוספות - שיחות ומכתבים שיחה ב
מקור מפורש
בדף זה
2) חגיגה יב, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך י בראשית שיחה ב
מקור מפורש
בדף זה
7 חגיגה יב, א. ב. ושינ.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך יח הוספות - שיחות ומכתבים שיחה ד
מקור מפורש
בדף זה
4 במרז"ל; חגיגה יב, א. וראה רש"י בראשית א, יד.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך כ הוספות - שיחות ומכתבים שיחה א
מקור מפורש
בדף זה
1 חגיגה יב, א. ביר פ*ג, י, ועוד.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך כ הוספות - שיחות ומכתבים שיחה א
מקור מפורש
בדף זה
3 חגיגה יב, א. פדר"א פיג, ועוד.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך כב הוספות - שיחות שיחה ג
מקור מפורש
בדף זה
4 חגיגה יב, א. פרש"י בראשית א, יד.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך כד הוספות - מכתבים כלליים לראש השנה שיחה ב
מקור מפורש
בדף זה
1 חכמינו ז"ל זאָגן: חגיגה יב, א. זח"ג רנא, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום ה' פ' שופטים, ב' אלול ה'תשי"ג
מקור מפורש
בדף זה
ומזה מובן שכאשר מתאספים לשמחה של יהודי שעומד לבנות בנין עדי עד – מבטלים את כל ההעלמות וההסתרים, וממשיכים "את הברכה אשר תשמעו", ברכה ודאי, הן ברוחניות והן בגשמיות, ועד לברכה בלי גבול, כמ"ש "והריקותי לכם ברכה עד בלי די", שהיא למעלה יותר מהמדריגה "שאמרתי לעולמי די", ועי"ז פועלים להיות "בנין עדי עד", בנין נצחי.
24 חגיגה יב, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם תשי"ד שיחת ליל ג' דחול המועד סוכות
מקור מפורש
בדף זה
ובפנימיות – ששינה ע"ד הרגיל היא באופן שבאותה שעה מנותק הוא מלימוד התורה, משא"כ ב"מנמנמי אכתפא דהדדי" – הרי אמרו "היכי דמי מתנמנם .
150 חגיגה יב, סע"א ואילך (ובפרש"י). וש"נ.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ במדבר, מבה"ח סיון, ה'תשי"ד
מקור מפורש
בדף זה
וזהו שאמרו רז"ל בזמן שישראל עושין רצונו של מקום אזי לא ימד ולא יספר, דרצונו של מקום הוא הרצון דתומ"צ, וההפרש בין הרצון דברה"ע להרצון דתומ"צ הוא, שהרצון דברה"ע הוא בהגבלה, כמאמר שאמר לעולמו די, משא"כ הרצון דתומ"צ הוא בל"ג, דבתורה כתיב ארוכה מארץ מדה ורחבה מני ים, וכמו"כ במצוות ובפרט במצות הצדקה שהיא כללות המצוות כתיב רחבה מצותך מאד, ולכן מצד הרצון דתומ"צ (שזהו"ע עושין רצונו של מקום) שהוא בל"ג, אזי בנ"י הם בבחי' לא ימד ולא יספר.
28 ראה חגיגה יב, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ליל שמחת תורה (קודם הקפות), ה'תשי"ז
מקור מפורש
בדף זה
ויש בזה ב' דעות בדרז"ל, א' אומר שמים קדמו וא' אומר ארץ קדמה.
8 חגיגה יב, א. ב"ר פ"א, טו.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ ויצא, יו"ד כסלו, ה'תשי"ט
מקור מפורש
בדף זה
ובזה יובן ב' הדעות אם שמים קדמו או ארץ קדמה, דשניהם אמת, דבעלמא דאתגלייא שמים קדמו, ובעלמא דאתכסייא ארץ קדמה.
36 חגיגה יב, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם יום א' ט"ו תמוז, במחנה-קיץ "גן ישראל", ה'תש"כ
מקור מפורש
בדף זה
דהנה, פירוש שם שדי הוא לא רק שאמר לעולמו די, שהו"ע הגבלת העולם, אלא ישנו גם הפירוש שדי באלקותו לכל ברי', שהו"ע המשכת וגילוי אלקות באופן שיהי' די ומספיק לכל ברי'.
6 חגיגה יב, א. ב"ר פ"ה, ח. פמ"ו, ג.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת מוצש"ק פ' בשלח, י"א שבט ה'תשכ"א
מקור מפורש
בדף זה
ויובן ע"פ המבואר בזהר בדיוק הלשון "מרום", שהוא למעלה גם מ"שמים" – כי:בפירוש תיבת "שמים" – אמרו חז"ל שהוא מלשון "אש ומים".
169 חגיגה יב, סע"א. ב"ר פ"ד, ז. הובא בפרש"י עה"ת בראשית א, ח.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ וארא, מבה"ח שבט, ה'תשכ"א
מקור מפורש
בדף זה
ביאור ההוראה ממ"ש "וארא גו' ושמי הוי' לא נודעתי להם", שקודם שישנו גילוי שם הוי' אין זה מצב של גאולה, שהענין דיצי"מ בעבודה הוא ע"י ביטול מוחלט להקב"ה מצד גילוי שם הוי' שלמעלהמהטבע, והבחינה לזה היא מדת האמת, "מדת אמיתית שלי", עבודה שלמעלה משינויים – הוגה ע"י כ"ק אדמו"ר שליט"א, ונדפס בלקו"ש חל"א ע' 23 ואילך.
9 ולמעלה משם שד-י (לא רק להפירוש (חגיגה יב, א) "שאמרתי לעולמי די", שהו"ע ההגבלה, אלא) גם להפירוש (פרש"י לך לך יז, א) "שדי באלקותי לכל ברי'", שהו"ע הבל"ג, ובכלל זה הוא הפירוש דשד-י מלשון שידוד המערכות (ראה רמב"ן ובחיי לך לך שם), שהו"ע הנסים – דכיון שפירוש זה נרמז באותה תיבה שבה נרמז גם הפירוש שהוא מלשון הגבלה, הרי מובן, שגם הנסים אינם יוצאים מגדר הגבלת הטבע והעולם לגמרי, אלא הם מלובשים בדרכי הטבע.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ וארא, כ"ח טבת, מבה"ח שבט, ה'תשכ"ה
מקור מפורש
בדף זה
ומוסיף לבאר, שזהו גם מש"נ וארא אל אברהם גו' בא-ל שדי, שהוא ע"ד שאמר לעולמו די , נמצא, שזהו הבחי' שהאיר בששת ימי בראשית.
241 חגיגה יב, א. וראה גם ב"ר פ"ה, ח. פמ"ו, ג.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ חיי שרה, מבה"ח כסלו, ה'תשכ"ג
מקור מפורש
בדף זה
וזהו גם ענין הנחש, כידוע שמילוי אחוריים דשם שד-י (שענינו הגבלה ) הוא אותיות נחש , והוא בחי' מוחין דקטנות, שמזה נעשה השפעת גבורות קשות כו'.
275 ראה חגיגה יב, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ וארא, ראש חודש שבט, ה'תשכ"ב
מקור מפורש
בדף זה
שם אלקים מורה על אור מוגבל המתלבש בעולמות – אלקים בגימטריא הטבע , ומצד שם אלקים כל דבר מוגבל בענינו, שבו הוא מובדל מדבר אחר; ולכן "אלקים" הוא לשון רבים, כמ"ש "אלקים קדושים", כי מצד שם אלקים ישנו הענין ד"רבים", בגלל ההתחלקות שביניהם .
1444 וכן שם שדי (שנראה בו להאבות) הוא אור מוגבל, כי ענינו – "שאמרתי לעולמי די" (ב"ר פמ"ו, ג. חגיגה יב, א).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום ב' דחג השבועות, ה'תשכ"ח
מקור מפורש
בדף זה
וכפי שמביא רבינו הזקן מ"ש בזהר בפירוש מארז"ל "אור
399 חגיגה יב, א. ב"ר פ"ג, ו. פי"א, ב. וש"נ.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם י"ב תמוז, ה'תש"ל
מקור מפורש
בדף זה
וממשיך הצ"צ לבאר הטעם שאעפ"כ לא נאמר בצל א-ל, אלא בצל שדי, כי, כללות החילוק שבין שם א-ל לשם שדי הוא, ששם שדי, שהוא מלשון שאמר לעולמו די , מורה על ענין של מיעוט (קצת) ומדידה והגבלה (וזהו ששם שדי הוא ביסוד, בדוגמת מדת היסוד שהוא לבר מגופא), ובכללות הרי זה מה שאמרו חז"ל כשהוא מבקש אינו מבקש אלא לפי כחן .
91 ראה חגיגה יב, א. ב"ר פ"ה, ח. פמ"ו, ג. וראה אוה"ת וארא ע' קלד ואילך.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ בא, יו"ד שבט, ה'תשל"ג
מקור מפורש
בדף זה
(א) "שאמרתי לעולמי די" , שזהו ענין של גבורה, (ב) ש"די באלקותי לכל ברי'" , שזהו ענין של חסד.
498 חגיגה יב, א. זח"ג רנא, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
אור תורה בראשית י
מקור מפורש
בדף זה
ונראה שכוונתו שקודם התיקון לא נראו הפרצופים והבן.
ו במדל"י ונראה . . . והבן בסוגריים .
----- הערות וציונים -----
דיוסקוסים – ראה אוה"ת לאדמו"ר הצ"צ פ' יתרו, סוף ע' תתעג ואילך בשנויי נוסחאות בזה.
החושך שבודאי לא היה קדמון – ראה חגיגה יב, א. תקו"ז ת"ע קכ רע"ב. פדר"א פ"ג (ועיי"ש ביאור הרד"ל אות לא – לב והנסמן שם). ועיין הערת כ"ק אדמו"ר זי"ע בספר המאמרים – תש"ח, ע' 238 אות ב' והנסמן שם. רג"כ לעיל סי' ב בד"ה ועפי"ז יובן.
דברי תורה אינם כשאר משלים כו' – להעיר מזח"ג קנב, א. וראה שם קמט, א. תפארת ישראל למהר"ל פי"ג.
וזהו כי שמש כו' – ראה סי' עא ד"ה וזהו כי שמש, סי' עג, וסי' רנח.
וע"כ כתיב בשלמה כו' – ראה לקמן סי' קצב. רג"כ סי' כ, ובהערות לסי' צז.
כי זהו ענין הפרצופים – ראה לקו"י סי' קמב וקמו.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
מאמרי אדה"ז תקס"ט קול דודי הנה זה בא
מקור מפורש
בדף זה
וביאור הדבר היינו לפי שיש ב' מדריגות הא' בבחי' או"י מלמעלה למטה והב' בבחי' או"ח מלמטה למעלה כמ"ש בע"ח והנה בבחי' השתלשלות שבבחי' או"י מלמעלה למטה היו האבות בחי' משפיעי' והאמהות בחי' מקבלי' אבל בבחי' או"ח מלמטה למעלה נהפוך הוא שבחי' האמהות למעלה מבחי' האבות לפי שסוף מעשה עלה במח"ת וכמ"ד בגמרא דארץ קדמה כו' ואעפ"י שבסדר ההשתלשלות בבחי' א"י הוא סוף כל המדריגות אך בבחי' או"ח עולה ראשונה כו', וכן הוא כל המדות שבקדושה שנעוץ תחב"ס וסוב"ת כמ"ש בס"י שיש בסוף מבחי' התחלה ובתחלה יש מבחי' הסוף כו' וד"ל.
91 וכמ"ד בגמרא דארץ קדמה : חגיגה יב, א. וראה תו"א ויגש מד, ג. ובכ"מ.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
מאמרי אדה"ז תקס"ט והתהלכתי בתוככם
מקור מפורש
בדף זה
דהנה אמרו בגמרא על אדה"ר שמיעטו והעמידו על מאה אמה פי' כמ"ש בה"ר ג' אימות וז' כפולות חב"ד וז' מדות כו' והיינו כל מדה וספי' שכלולה מי"ס ומאה אמה היינו בחי' ע"ס שכאו"א כלול מי"ס וזהו הנק' קומת אדם והוא לנגד מאה ברכות שחייב אדם לברך כו' כי הנה ק' ברכות הן ק' המשכות לנגד בחי' מאה מדרגות דע"ס עליונות שכאו"א
87 אדה"ר שמיעטו והעמידו על מאה אמה : ראה חגיגה יב, א. ב"ב עה, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
מאמרי אדה"ז תקס"ט להבין שרשי הדברים
מקור מפורש
בדף זה
חושך העלם לגבי היצי' כמ"ש יוצר אור ובורא חושך משום דברישא חשוכא והדר נהורא דהיינו בחי' ההעלם שקדם לבחי' הגילוי שנק' יצירה כמו משל הדיבור לגבי המחשבה כידוע, והוא בחי' א"ל שדי שאמר לעולמו די בבחי' הצמצום וההעלם כו'.
26 א-ל שדי שאמר לעולמו די : חגיגה יב, א. זח"ב רנז, א. זח"ג רנא, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
מאמרי אדה"ז תקע"ב שרשי הדברים ע"פ ביום השמע"צ
מקור מפורש
בדף זה
ולכן ארץ קדמה ששרש הגשמיו' נעלה יותר כי הוא בחי' החיצוני' דכתר משא"כ בחי' שמי' רוחני' שנמשך מחכמ' ממכ"ע בחי' פנימי' שלמטה במדרגה, כידוע בענין הע"ס דפעמי' הכתר נמנה כשמוני' י"ס מבחי' חיצוני' ואז חיצוני' הכתר ראשון ואח"כ חכמ' ואז אין הדעת נמנה ופעמי' אינו נמנה כשמוני' בחי' פנימי' כי פנימי' הכתר אינו בערך הספי' כלל ואז ראשית היא חכמ' דאצי' כו'.
17 ארץ קדמה : חגיגה יב, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
מאמרי אדה"ז תקע"ב שייך לביאור שעל תורה הנ"ל
מקור מפורש
בדף זה
והנה באמת לא העשי' גשמיות בלבד הוא שאמרז"ל ארץ קדמה כו', שהיא הנמשכת מרצון עליון דוקא, אלא גם ברוחניות והוא כללות עולמות בי"ע לגבי אצי' נק' בשם ארץ, ונק' עשי' כי בחי' אצי' הוא אלקות שהחסד הוא חסד שלו כו', משא"כ אהבה וחסד דמיכאל שבבריאה הוא בבחי' פירוד שהוא יש לעצמו כו', ולכן א"א להם להתהוות מעצמיות האצי' שבו הוא בחי' ההשתלשלות עו"ע מחכמה לבינה כו' מפני שכולם אלקות ואלו הי' ההמשכה בדרך זה לא הי' מתהווה מזה לעולם מציאות נפרד כשם שלא הי' התהוות הגשמיות ממש מן הרוחניות כו' אלא שהתהוותם הוא ג"כ מהרצ"ע שממנו נתהווה חכמה ראשית האצי' כו'.
7 ארץ קדמה כו' : חגיגה יב, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
מאמרי אדה"ז תקע"ב וידבר אלקים גו' וארא
מקור מפורש
בדף זה
שאמר לעולמו די בחי' אדני, כי הנה נודע מארז"ל קיים אאע"ה כל התורה כולה עד שלא ניתנה וכן ביעקב עם לבן גרתי ותרי"ג מצות שמרתי והיינו רק ברוחנית שהרי לא יתכן שקימו מצות חליצה ויבום ופרה אדומה כו' ולכן לא השיגו רק בבחי' הוי' שבהשתלשלות שהוא בחי' רוחנית של המצות יש שתלוים ביו"ד ויש בה' כו', משא"כ בבחי' הוי' הא' נאמר נורא תהלות עושה פלא שהוא נורא תהלות ולא ידע ליה בר איהו משום דעושה פלא שגם בחי' חכמה הנק' פלא ואפי' גם מה שלמעלה מהחכמה כי פלא אותיו' אלף והיינו אאלפך חכמה שהוא ענין מקור החכמה, כידוע בדקדוק דאלף הוא ל' מדבר בעדו כו' נק' בשם עשיה בלבד אצלו ית'.
9 שאמר לעולמו די : חגיגה יב, א. ובכ"מ.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
מאמרי אדה"ז תקע"ב ענין והתהלכתי
מקור מפורש
בדף זה
והנה בחי' שביעית הוא בחי' שביתת הארץ בחיצוניות ג"כ כנ"ל כי הנה ידוע שארץ קדמה לשמים וסוף מעשה כו' ויש בה בחי' א"ס כח הצומח שבארץ שמצמיח בבחי' א"ס.
29 שארץ קדמה לשמים : חגיגה יב, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
מאמרי אדמו"ר האמצעי דרושי חתונה ח"ב משמח חו"כ
מקור מפורש
בדף זה
פי' ראשית דרכו והילוכו בבחי' התענוג שבעצמותו, וזהו בראשית בשביל התו' שנק' ראשית בתי"ו בחי' נוק' וראש הוא בחי' דכר כו', וע"כ נק' הלכה כמו הליכות עולם הליכות אלי כו' שבה הילוך גילוי אא"ס דוקא מפני שנעוץ תחילתן בסופן וסוף מעשה עלה במחשבה תחילה וכמ"ש אשת חיל עט"ב נקבה תסובב גבר כו', וכמ"ש במ"א בענין ארץ קדמה כו' וד"ל).
36 אשת חיל עט"ב נקבה תסובב גבר. . במ"א בענין ארץ קדמה : משלי יב, ד. ירמי' לא, כא. חגיגה יב, א. וראה סידור רפו, א. רפז, ב. ס' מאמרי אדהאמ"צ ויקרא ח"א ע' קעב. רלא. שפא. שע"ת ח"א כז, א. תו"ח בראשית ח, ג.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת חיים שמות ח"א פרשת בשלח צדקת פרזונו בישראל
מקור מפורש
בדף זה
והנה ידוע דכמו שבחי' החסד דאוא"ס [ב"ה] מתפשט למטה מטה עד אין שיעור ותכלית כנ"ל, כך בחי' הגבורה שבאוא"ס הוא בחי' העלאה בעילוי אחר עילוי בעצמות[ו] בבחי' הרוממות וההתנשאו' העצמי' שאין לו שיעור למעלה מעלה כמו שאין לו שיעור להתפשטו' למטה כנ"ל והוא בחי' העלם אחר העלם סדכ"ס כמשי"ת, כי מה שנמשך בבחי' צמצום בקו"ח כנ"ל זהו הצמצום שבגילוי אור השפע עצמו' שצמצם אור העצמות ולא נמשך רק הארה א' מצומצמת בלבד כו' (והוא ענין מה ששיער בעצמותו בכח מה שעתיד להיות בפועל בגילוי [כו'] שזהו גליף גליפו בטה"ע שעי"ז נמשך ע"ס במספר כו' וד"ל, ע"כ מה שנשאר בהעלם אור העצמות דא"ס כמו שהי' ביכולתו להאציל עד אין שיעור כו' וצמצם א"ע שנשאר בהעלם העצמות ולא נשאר ממנו רק בחי' רושם בלבד ועצם האור נכלל בעצם המאור כו' (שזהו ענין המק"פ וחלל ריקן כנ"ל במשל הרצון המוחלט [מ]זמן רב הנכלל בעצם ובא בגילוי מן ההעלם אפס קצהו או כמו הנזכר על דבר שעולה בשכלו כבר כמ"ש במ"א, שכ"ז אינו שייך לו רק לבחי' הגילוי שבא מן ההעלם וצמצום הזה ([ו]כמו שאמר לעולמו די כו' שלא יתפשט הכל בבחי' א"ס כנ"ל).
82 שאמר לעולמו די : ראה חגיגה יב, א. וראה גם לעיל פ' וארא סב, ד.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת חיים שמות ח"א פרשת בשלח צדקת פרזונו בישראל
מקור מפורש
בדף זה
והענין הוא דודאי יש הפרש בין בחי' [ה]עליות ובין בחי' הירידות, ד[ב]בחי' העליות בעילוי אחר עילוי כמו עליות הנשמות מגעה"ת לגעה"ע הרי בעלותם למעלה [מהם] מתבטלים [מ]מציאות[ם] שם, וכן מגעה"ע למעלה באצי' עצמו, וכך הוא עד רום המעלות גם באורות הנעלמים וסתומים [כ]ע"ס הגנוזות בעצמיות המאציל כמו שנק' שכל מופלא שכל מוצנע [ו]כמו שבלשון הגמ' נק' אור הגנוז מוימ"ב ונגנז לצדיקים לע"ל, וכן תענוג הנעלם שנק' עדן סתימא' עולה גם הוא למעלה מעלה שהוא בעצמות א"ס שנק' מקור כל התענוגי' העליונים שזהו שנק' סדכ"ס היות מופלא ונעלם גם מן הסתימין שנק' נסתרות [א]ו נפלאות וכה"ג.
117 אור הגנוז. . לצדיקים לע"ל : ראה חגיגה יב, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת חיים שמות ח"א פרשת וארא וידבר אלקים וגו' וארא אל אברהם
מקור מפורש
בדף זה
שהוא בבחי' הדין וצמצום דוקא כו', והוא כענין מארז"ל בפי' שדי שא' לעולמו די כו' וד"ל.
110 שדי שא' לעולמו די : ראה חגיגה יב, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת חיים שמות ח"א פרשת בשלח תפול עליהם אימתה ופחד
מקור מפורש
בדף זה
מל' דאצי' שהיא כתר לבריאה כנ"ל שזהו צל שדי שאמר לעולמו די כו', וזהו יושב בסתר עליון בבחי' אין הא' כמו קמי' ממש כו' ואח"כ נמשך להיות בבחי' צל שדי יתלונן שהוא בחי' מקיף דנר"נ דבריאה ויצי' כו' כמ"ש אומר לה' מחסי כו' כמו אך בצלם כו' וד"ל.
236 שדי שאמר לעולמו די : ראה חגיגה יב, א. וראה גם לעיל פ' וארא סב, ד.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת חיים שמות ח"א פרשת בשלח ויאמר וגו' הנני ממטיר לכם לחם
מקור מפורש
בדף זה
ומעתה יובן ג"כ בשרש ענין המן כמ"ש ולקטו דבר יום ביומו דוקא בהתחלקות ופירוד דלא יהיב ולא יזיף יומא לחברי' כו' כנ"ל, אע"פ ששרש המן בפנימי' דח"ס שהוא בחי' טלא דבדולחא הנ"ל שלמעלה מן הזמן כו', כי הנה בחי' ח"ס שהיא חכמה שבכתר הוא בחי' ממוצע בין עצמיות המאציל לנאצלי' כנ"ל, ויש בו מבחי' אחרונה שבעצמות שלמעלה מע"ס לגמרי כנ"ל בבחי' העלם דמקיף כמ"ש אין אמר ואין דברים כו') כנ"ל (ובחי' טה"ע כנ"ל), ואמנם גם הוא שרש וראש בבחי' מקיף לאצי' שזהו בחי' ההתכללות בעצם מכל ההפכיי' יחד והוא בחי' שמים העליוני' (בחי' טה"ת כנ"ל ) (וכמו דוגמת היריעות דמשכן שהיו כלולים בהם כל הגוונים דשש משזר תכלת וארגמן כו' בבחי' מקיף ואח"כ יצא לבחי' ההתחלקות והבדלה כל א' במקומו דוקא, כשולחן בצפון ומנורה בדרום ומזבח הזהב באמצע כמו התחלקות דאצי' ג' קוין [כנ"ל)], וכמו השמים מספרים כו' מנהרין ומנצצין בכל מיני גווני' דחג"ת (שלזה נק' שמים שכלולים מאש ומים יחד וכמ"ש [oldpage_שט] טרף אש ומים כו').
254 שמים שכלולים מאש ומים : חגיגה יב, סע"א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת חיים שמות ח"א פרשת בשלח ויאמר וגו' הנני ממטיר לכם לחם
מקור מפורש
בדף זה
לעולמו די כמ"ש במ"א, והן הן גבורותיו (ותיפח רוח האפיקורסים שהן מקשי' מפסוק זה דלא ייעף כו' על ענין המנוחה דשבת שאינו כפשוטו, וכל המאמין כפשוטו נותן הגשמ' באלקות בתואר אדם בע"ג, דודאי כפשוטו הוא וכנ"ל וכידוע בס' הקבלה).
469 שדי שא' לעולמו די : לך יז, א. חגיגה יב, א. ראה לעיל סב, ב. ד ובהנסמן בהערה 1.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת חיים שמות ח"ב פרשת תצוה ואתה תצוה את בנ"י
מקור מפורש
בדף זה
ומ"ש בשבת וישבות כי בו שבת לא מצד היגיעה דאין גבול לכח דא"ס, ולא שייך בו יגיעה ולא שביתה ומנוחה ולא בחי' או"ח מן הנפעל שיהי' נשלם מחסרון הכח כנ"ל, כי אין בזה המשכת מהות כח ממש ולא יש בו שינוי כלל, רק מה שא' לעולמו די כו' ע"י צמצום לפי שכל יכול הוא ויש בו ג"כ כח המגביל כל גבול ומדה זהו בחי' השביתה דשבת להפסיק ממלאכתו לפי שאמר לעולמו די כו', וגם זה רק באור וזיו הנמשך ממנו שאינו ממהו"ע שלו כלל וכלל.
286 שא' לעולמו די : חגיגה יב, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת חיים שמות ח"ב פרשת תצוה ולהבין זה בתוס' ביאור · ולהבין זה בתוס' ביאור
מקור מפורש
בדף זה
ולפעמים נק' התורה בשם מאור כמו שא' מאור שבה מחזירו למוטב בחי' מאור שבה שגנוז באותיות דתורה בהעלם מחזירו למוטב שיכול להפוך אותו מרע לטוב ומחושך לאור כו' (וזהו אור הגנוז לצדיקי' לע"ל כו').
789 אור הגנוז לצדיקי' לע"ל : חגיגה יב, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תרל"ח אז ישיר כו' לתבונתו אין מספר כו'
מקור מפורש
בדף זה
ובכ"ז יובן שרש ההפרש בין ש' הוי' לש' שדי, שכל בחי' המספר והמשלים הנ"ל נמשך מש' שדי כי ש' שדי הוא שאמר לעולמו די בבחי' גבול כו' ובחי' בלי מספר הוא מבחי' ש' הוי' שהוא בלי גבול כו', וזהו שרש ההפרש בין בחי' מספר ומשלים לבחי' בלי מספר.
181 שאמר לעולמו די : ראה חגיגה יב, א. ב"ר פ"ה, ח. פמ"ו, ג.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תרל"ח כי ממך הכל כו' ואמנם עדיין צ"ל צפי משנת"ל
מקור מפורש
בדף זה
וז"ע ש' שדי שארז"ל שאמר לעולמו די היינו בחי' הגבלה עד פה תבוא ולא יותר, ונמצא לפ"ז ב' בחי' אלו ז"ע ע"ק וז"א שבחי' ע"ק זהו מה שמאיר הא"ס בבחי' בלי גבול, וז"א זהו בחי' הארתו ית' בבחי' גבול כו' ולהיות כי זהו ע"י צמצום כמ"ש במ"א לכן נק' זעיר פי' קטן היינו מצומצם כו', וזהו עצמו הטעם שבז"א יש מדת הדין הוא מדת הגבורה, משא"כ בע"ק שם לית שמאלא בהאי עתיקא פי' לית שמאלא הגם כי גם שם יש בחי' גבורה דעתיק מ"מ שם גם הגבורה היא ימין וחסד כמ"ש ב"פ ימינך כו' והיינו להיות כי בחי' ז"א הוא בחי' גבול ומדה כנ"ל לכן נמשך ממנו בחי' מדה"ד, היינו בבחי' דין וגבורה על מי שעובר על הגבול של רצונו ית' כו', אמנם הנה כ"ז הוא בבחי' רצון התחתון דז"א כו', אבל בבחי' ע"ק שהוא מה שמאיר הא"ס בבחי' בבע"ג הנה הוא נושא עון ועובר על פשע בחי' ורב חסד כו'.
1164 שדי. . שאמר לעולמו די : ראה חגיגה יב, א. ב"ר פ"ה, ח. פמ"ו, ג.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תר"ם בן פורת יוסף
מקור מפורש
בדף זה
לישראל לעוה"ב דע"י מצות ממשיכים המשכות אלקות כמו ע"י תפילין מוחין דאבא ואינם בערך כלל לגבי מוחין דאבא וכמו"כ שבת הוא מוחין דאבא יו"ט מוחין דאימא מצה קטנות אבא שהכל אינו בערך כלל, וזהו הציבה לך ציונים שהם רק ציון וסימן למצות של מעלה ומ"מ ממשיכים ע"י האורות העליונים וה"ז כמו זריעה שהצמיחה מזה אינו בערך, והנה הצמיחה היא בארץ דוקא שאם לא יזרע בארץ היינו אלו יצוייר שיזרע בשמים לא יצמח כלל כ"א דוקא בארץ דכח זה ניתן בארץ דוקא, וזהו ענין הפלוגתא ארץ קדמה או שמים, ולכאו' והלא השמים הוא רוחני יותר ומס' הוא קדם, אך מפני שיש יתרון המעלה בארץ על השמים היינו כח הצמיחה הוא בארץ דוקא.
52 הפלוגתא ארץ קדמה או שמים : ראה חגיגה יב, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תר"ם וביום הביכורים
מקור מפורש
בדף זה
והענין הוא הנה שמים הוא בחי' אש ומים
60 שמים. . אש ומים : ראה חגיגה יב, סע"א. רש"י בראשית א, ח.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תר"ם ולקחתם לכם
מקור מפורש
בדף זה
וביאור הענין דהנה האין המהווה המים שהשר שלהם הוא מיכאל, והאין המהוה האש שהשר שלו הוא גבריאל הנה בהכרח לומר שיש הפרש ביניהם דאל"כ מדוע בחי' אין זה מהוה מים ואין זה מהוה אש, ולמה לא יתחלפו הווייתן, ומ"מ ה"ה קרובים יותר מבחי' המים והאש המתהוים מהם, ולכן כשמאיר על השרים דמים ואש בחי' הגבוה יותר מערכם ה"ה מתבטלים לאין שלהם ולכן מתייחדים אז כמו שהם אינם מנגדים כלל, וע"ד שאנו רואים בכחות הנפש שבהיות הנפש מלובש בגוף הנה אנו רואים שהחסד הוא היפך הגבורה מכל וכל שהאיש החסד הנה מטבע הטוב להטיב גם למי שאינו ראוי, ובחי' הגבורה הוא להיפך ממש שגם שמים לא זכו בעיניו שגם להראוי יש ג"כ מונעים ומעכבים, ונמצא כי הם הפכים, ומ"מ בעת שהם בנפש קודם התלבשותם בגוף ה"ה מתאחדים יחד, וכן גם בשמים שהוא בחי' אש ומים, ומ"מ הם מתכללים כחדא, שזהו ע"י בחי' רוחא עילאה כו' כמ"ש בזהר ר"פ לך לך, ועד"ז יובן בענין מיכאל וגבריאל כו', משא"כ כשהוא בבחי' יש אזי הם כאו"א בפ"ע נפשות ל' רבים, אבל יעקב להיותו בריח התיכון שמבריח מן הקצה אל הקצה ומחבר אברהם ויצחק חו"ג ע"י המשכת א"ס ב"ה שלמעלה מעלה שע"י בחי' אין אזי מתחברים יחד כנ"ל וזהו ע' נפש ל' יחיד.
19 בשמים. . אש ומים : ראה חגיגה יב, סע"א. רש"י בראשית א, ח.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תר"ם ולקחתם לכם
מקור מפורש
בדף זה
ג) אך מה שהצורך דוקא במינים גשמיי' ולא בבחי' דעת רוחני, הוא כי הגשמיות הוא בשרשו נעלה יותר שנמשך מבחי' סוכ"ע כי מבחי' ממכ"ע א"א להיות אלא ההמשכה ברוחני' כמו נפשות הבהמות ונפש הבהמי' שבאדם מפני שור ונפש האלקי' מפני אדם כו' הכל ברוחני', אבל להיות התהוות מציאות גשמי' זה א"א בשום פנים כלל להתהוות מן הרוחני' כמ"ש הרמב"ם שעילה ועלול הכל בערך א' מרוחני' לרוחני' אבל איך יתהוה מזה מציאת גשם זהו דבר שא"א כלל, כ"א מבחי' רצון עליון הכל יכול והוא למעלה מן החכ' שהיא בחי' ממכ"ע שמשם ואילך הוא בחי' השתלשלו' יש מיש אבי"ע, אבל כשצ"ל התהוות גשמיות א"א להיות ממנה כנ"ל אלא מבחי' כתר רצון עליון אני ראשון ואני אחרון כו', וז"ש כולם בחכ' עשית ולא נא' חכ' עשה רק שעם החכמה עשה הרצון כי מ"מ ריבוי ההתחלקות הוא מחמת החכ' אבל גוף המעשה הוא ע"י הרצון רק שהחכ' מתלבשת ברצון ואז עשית הוא הרצון כו' ולכן ארץ קדמה ששרש הגשמיות נעלה יותר כי הוא בחי'
38 ארץ קדמה : חגיגה יב, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תר"ם ויאמר כו' לך לך כו'
מקור מפורש
בדף זה
כל הציור שבו זהו כדוגמת בחי' התיקון שהרי בתהו לא הי' התכללות כלל, ולכן צריכים לשרוף אותן שיתבטל צורתה לגמרי ולא ישאר ממנה כ"א האפר שזהו כמו בתחילת ברייתה שהכל הי' מן העפר, והארץ שרשה מכח הא"ס הסוכ"ע, ולכן במח' ארץ קדמה לשמים כו', להיותה מבחי' ומדריגה היותר עליון שבתהו שקדם לבחי' התיקון, ולכן כאשר נתבטל לגמרי מכל וכל ולא נשאר כ"א בחי' שרשו האמיתי שהוא האפר שזהו מבחי' העפר שממנו נוצר גופו כו' אז יוכל בחי' אפר זה להיות יסוד על בחי' מזבח הפנימי שענין בחי' העבודה בבחי' מזבח הפנימי הוא ענין יותר נעלה שלא בערך נגד בחי' העבודה דזבח והקרבת הקרבנות כמשי"ת.
43 ארץ קדמה לשמים : חגיגה יב, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תר"ם רני ושמחי כו'
מקור מפורש
בדף זה
גם י"ל ע"ד פי' ש' שדי שא' לעולמו די שהוא בחי' גבול כו', והענין הוא שיש כמה מדרגות בבחי' נער, וע"ד מ"ש במ"א בענין ונערים ממשתה נגינתם שיש ב' בחי' נערים, הא' הוא יוסף שנק' נער כמ"ש והוא נער כו' נשי אביו, כי גם בני בלהה שהם בחי' שוקין וירכין גד שוקא ימינא כו' לבר מגופא כו' עכ"ז הם מנשי אביו בחי' בקיע דיעקב אותיות יבקע, שבכ"מ שיש מסך יעקב הוא הבוקע, ע"י אז יבקע כשחר כו', ויעקב יו"ד עקב שממשיך בחי' יו"ד גם בבחי' עקבי', ולכן גם באשר נא' וטובל בשמן רגלו, שאע"פ שהוא בבחי' רגלו מ"מ טובל הוא בשמן בחי' חכמה וכמארז"ל תקוע אלפא לשמן, ותקוע הוא מנחלת שבט אשר, ונודע מענין אלה תולדות יעקב יוסף ב' ואוי"ן, מילוי וא"ו, לכן נא' ביוסף והוא נער את בני בלהה כו' וזהו בחי' נער עליון דאצי' כדפי' בזח"א וישב דקפ"ב ע"ב הנ"ל, וענין בחי'
64 ש' שדי שא' לעולמו די : ראה חגיגה יב, א. ב"ר פ"ה, ח. פמ"ו, ג. לעיל מאמר ד"ה להבין שרש ענין מקיפים דבינה ובהערה 68.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תר"ם ויאמר ה' אל אברם לך לך
מקור מפורש
בדף זה
ועוי"ל דאף דשרש האדם הוא מתיקון ושרש הבהמה מתהו ולכן ציור האדם הוא שהולך בקומה זקופה וציור הבהמה שהראש והזנב שוים והיינו להורות דשרש האדם מבחי' יושר דתיקון ושרש הבהמה מעיגולים דתהו שמעלה ומטה שוין שם, זהו כלליות הציור מ"מ מה שיש בה גידים ועצמות והתכלות האברים הוא ע"ד ציור דתיקון דבתהו אין שם התכללות לכן צריכין שריפה וישאר רק העפר דג' יסודות אמ"ר יוצאים ונשאר יסוד העפר דהכל הי' מעפר אפי' גלגל חמה דבמח' ארץ קדמה, רק בבריאה שמים קדם לארץ אבל במח' ארץ קדמה לשמים דיסוד העפר שרשו למעלה מכל היסודות, ואפר זה הוא יסוד למזבח הפנימי שהי' אחר מ"ת דקודם מ"ת לא הי' מקטירים קטורת, והאבות עשו הכנה למ"ת ואפרו דאילו של יצחק הי' יסוד למזבח הפנימי.
64 דבמח' ארץ קדמה : חגיגה יב, א. ראה תו"א מקץ לב, סע"ד ואילך. מאמרי אדה"א ויקרא ח"א ע' רלא. וש"נ.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תרמ"א הוא אהרן ומשה
מקור מפורש
בדף זה
וד"י הוא בחי' מה שא' לעולמו די שנעשה מקור לעולמות, והיינו ששם שדי הוא כלול מב' הבחי' דהיינו מבחי' המדות שהוא בחי' א"ס ומבחי' הנעשה מקור לעולמות ע"כ יכול לחבר שיהי' המשכת אוי"ר עליונים למטה בבחי' אוי"ר שבנפש האדם שהוא גבול ונברא כו', וזהו ג"כ מ"ש היא מתהלכת בין החיות, והיינו כי ידוע שיש בחי' חיון עילאין וחיון תתאין שהוא מרכבתא תתאה ומרכבתא עילאה, מרכבתא תתאה הוא בבריאה שהם בחי' האבות הן המרכבה שהאבות עצמן הם בבריאה* כו' (ע' בס' המתחיל כי ידעתיו בד"ה קיצור מד"ה וידבר כו' וארא סעי' ד', וססעי' ה') וחיון עילאין הוא בחי' מרכבתא עילאה דהיינו בחי' מדות עליונות, וכדי שיתחברו החיות יחד זהו ע"י בחי' הוא שהוא בחי' מל' המתהלכת בין החיות דהיינו בין חיון עילאין ובין חיון תתאין, כי המל' מקבל מבחי' מדות עליונות ומשפעת לחיון תתאין מרכבה דבריאה כו', ובעבודה ב' בחי' יופי הוא ענין פסוד"ז ובחי' ק"ש, כי פסוד"ז הוא בחי' אוי"ר שבאה ע"י עבודת האדם בבחי' התבוננות גדול הוי' ומהולל מאד כו', וק"ש הוא בחי' אוי"ר הבאה מלמעלה בבחי' אתעדל"ע, אך ושמי הוי' לא נודעתי להם כי שם הוי' לא נתגלה רק ע"י יצ"מ ומ"ת וכמ"ש לכן
83 שא' לעולמו די : ראה חגיגה יב, א. ב"ר פ"ה, ח. פמ"ו, ג.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תרמ"א ועוי"ל ענין ק"נ דאצי'
מקור מפורש
בדף זה
מרקנטי עיקר אצילות הם האורות, ולא כן הכלים, והאריז"ל פירש שגם הכלים הם אצילות ממש, ועכ"ז אינן בערך לאצילות האורות, ושרש האורות מש' הוי', והכלים מש' אלקים וש' שדי שאמר לעולמו די, אשר זהו כח המגביל שיהי' נמשך בבחי' גבול, כי משלימות הא"ס שיהי' בו ג"כ כח הגבול, וא"כ לפ"ז נאמר דפי' ק"נ דאצי' אינו רק בחי' הכלים לבד שהם מבחי' ש' אלקים*, ונקרא אצי' מבחי' כח הגבול, אך הכלים דע"ס דקדושה הם בבחי' הביטול, כי באצילות מאיר חכמה כח מה (ולכן שם גם איהו וגרמוהי חד), משא"כ בק"נ נאמר ראו מ"ה שמרגיש
8 שדי שאמר לעולמו די : ראה חגיגה יב, א. ב"ר פ"ה, ח. פמ"ו, ג.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תרמ"א הוא אהרן ומשה
מקור מפורש
בדף זה
אך הנה יש ב' בחי' דהנה כתי' הנך יפה רעיתי הנך יפה עיניך יונים, יפה הוא שיש בו ג' גוונים דבגוון א' אינו שייך יופי כ"א התכללות ג' גוונים וזהו אהוי"ר ורחמים, ויש אהוי"ר מלמטלמ"ע וזהו הנך יפה רעיתי ויש אהוי"ר ורחמים מלמעלמ"ט וזהו הנך יפה עיניך יונים, ולחבר אהוי"ר ורחמים דלמעלה באהוי"ר דלמטה זהו באל שדי דהשין ג' קוי"ן מורה על בחי' אהוי"ר ורחמים וד' י' הוא משארז"ל שאמר לעולמו די והוא מקור הנבראים ה"ה מחבר ב' בחי' הנ"ל, וזהו היא מתהלכת בין החיות, דיש חיון עילאין וחיון תתאין, חיון תתאה הוא מרכבתא דאבות הן המרכבה דאבות עצמן הם בבריאה, וחיון עילאין הוא מרכבתא עילאה דאצי', ולחבר ב' בחי' אלו זהו היא מתהלכת בין החיות הוא בחי' מל' שמחבר ב' בחי' אלו.
62 שאמר לעולמו די : ראה חגיגה יב, א. ב"ר פ"ה, ח. פמ"ו, ג.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תרמ"א קא מיפלגי במתיבתא דרקיע
מקור מפורש
בדף זה
והענין דהנה שמים הוא אש ומים מדות העליונות, וכל הנהגות העולמות הוא ע"פ המדות, אבל י"ש אינו תלוי בשמים כ"א בבחי' מי וז"ש מי יתן, וכמו"כ יובן כאן שמבחי' מי יצא הקרח.
107 שמים הוא אש ומים : ראה חגיגה יב, סע"א. רש"י בראשית א, ח.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
פלח הרמון פסח הפך ים ליבשה
מקור מפורש
בדף זה
והנה יש עוד בחי' אין אמיתי למעלה מבחי' יש אמיתי דמל' והוא בחי' חכ"ע דאצי' כי החכמה מאין תמצא, עד"ז בתפלה מתבונן בפסוד"ז הנקרא שבחו של מקום להשביח את המקום דיש גשמי (בהארת האין של היש), ואח"כ ק"ש ותפלה אין הכלול ביש אמיתי, ונק' ים ויבשה, ק"ש ים אין של היש עלמא דאתכסייא, שמ"ע המשכה מיש אמיתי ואח"כ תורה ומצות, ועד"ז היא הפלוגתא שבגמרא חד אמר שמים קדמה בסדר ההשתלשלות וחד אמר ארץ קדמה בשרש ההשתלשלות כי נעוץ תחילתן בסופן, סוף מעשה עלה במחשבה תחילה באין הכלול ביש אמיתי, וחד אמר כאחד נבראו כמו שהם כלולים ביש אמיתי.
14 הפלוגתא שבגמרא. . שמים קדמה : ראה חגיגה יב, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
פלח הרמון בהר כי תבואו אל הארץ ושבתה הארץ
מקור מפורש
בדף זה
והנה במקדש לא האיר גילוי הפנימי' בבחי' מאמר א' רק מבחי' ז' מדות עליונים דאצי' עצמן שלמעלה ממדת המל' [או מבחי' ז"מ שבכתר שלמעלה מן החכמ' כנ"ל] משא"כ בימות המשיח יאיר מבחי' הבינה שנק' שמינית, ולע"ל יאיר מבחי' הכתר עצמו [ולפי הנ"ל הוא כשב"כ עצמו כו' וד"ל] והיינו שיאיר מדריגה גבוה בעולמות אותה שהאירה בתחילת הבריאה שאז האיר מדריגה גבוה מאוד כמארז"ל אור שהי' מאיר בשימ"ב כו' כמשי"ת לקמן.
58 אור שהי' מאיר בשימ"ב : ראה חגיגה יב, א. ב"ר פי"ב, ו. פי"א, ב. לקו"ש בראשית כרך כה ע' 4 בהערות.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
פלח הרמון בהר כי תבואו אל הארץ ושבתה הארץ
מקור מפורש
בדף זה
והנה ארז"ל שאור הראשון שהי' מאיר בשימ"ב כו' גנזו לצדיקי' לע"ל, ומבואר בשם הבעש"ט שגנזו בתו', וא"כ ע"י עסק התומ"צ ממשיכים אור הראשון שיאיר בעולמות, וענין אור הראשון הוא העש"מ שבכתר כנ"ל.
80 גנזו לצדיקי' לע"ל : חגיגה יב, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
פלח הרמון בחוקותי והתהלכתי בתוככם
מקור מפורש
בדף זה
אדה"ר אחר החטא ובמ"א מבואר בענין ישכיל עבדי כו' וגבה מאד אותיות אדם ומבואר בס' הקבלה שבנשמת משיח יאיר הבחי' דאדה"ר כמו שהי' קודם החטא.
106 מאה אמה. . אחר החטא : ראה חגיגה יב, א כגי' הע"י. רשב"ם ב"ב־ ורש"י סנהדרין שבהערה 98. מאמרי אדה"א ויקרא ח"ב ע' תתפט. וש"נ.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
פלח הרמון בחוקותי אם בחוקותי תלכו
מקור מפורש
בדף זה
וא"כ השמחה הוא מצד עצם המהות ולא מצד ההמשכה שנמשך ממנו שזהו"ע כוונת המצוה כו' ולעתיד תהי' מאיר בשלימות כנ"ל, אך עכשיו לא תוכל להאיר בחי' זאת בשלימות רק הביטול בדרך עמל בלבד שהוא בחי' הביטול לבחי' בעהר"צ וכמו בשעת מ"ת שהקדימו ישראל נעשה לנשמע שזהו בחי' הביטול לבעהר"צ כידוע אך בשבת שמאיר מעין לע"ל אז מאיר בחי' עונג מביטול זה שלגבי בעהר"צ והו"ע נשמה יתירה שהוא התגלות רצה"ע הנק' רעדכ"ר בבחי' תענוג וכידוע בענין נשמת כל חי נשמתא דפרחא מחי העולמים [שהוא בחי' א"ק כו'] אך כ"ז הוא הארה מעין לע"ל אבל לעתיד תאיר בחי' מל' דא"ס שלפני הצמצום בבחי' או"ח מעצמות המהות דא"ס עצמו [שלא הי' בגדר אור מעולם כלל וזהו למע' מאור הגנוז שהי' בגדר אור רק שנגנז ואח"כ נתגלה מגניזותו ולא נק' בשם אור חדש עדיין כו' וד"ל] וזהו"ע מקדשי שמך כו' שממשיכים ע"י המצות בחי' קדושת העצם ממש לבחי' שמך העצמי' שהוא בחי' מל' דא"ס שלפני הצמצום [והיום לעשותם שמכינים גילוי אור הזה ולע"ל יתגלה ויהי' הקיבול שכר כו'].
119 מאור הגנוז : חגיגה יב, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
פלח הרמון פסח ענין יצי"מ וקי"ס
מקור מפורש
בדף זה
ההמשכה שע"י התפילה נמשך ע"י נק' ריש גלותא להיות שבזמן הגלות דווקא נעשה ע"י היחוד משא"כ בימי משה לא רצה במלאך ואמר אם אין פניך הולכים כו' וכן בזמן הבית הי' נעשה היחוד שהוא בחי' העלאה והמשכה שלא ע"י המלאכים כו', והנה המעלה כוונת התפילה שהוא מט"ט דבריאה נק' אלקפטא כו' וזהו שיש ספק אצלו איזה ענין שרשו למעלה ביותר אם כונת התפילה או אותיות התפילה ובאמת שיש יתרון בזה מה שאין בזה כי למ"ד שמים קדמו שרש כוונת התפילה למעלה יותר ולמ"ד ארץ קדמה אותיות התפילה שרשן יותר נעלה ובאמת שניהם אמת וכמ"ש במ"א וד"ל.
136 שמים קדמו : חגיגה יב, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
ביאורי תניא שימחוביץ, אלטר ליקוטי אמרים חלק שני פרק י
מקור מפורש
בדף זה
ע' בהדרוש מים רבים הגדול דף ט"ו 1 באות י"ט הראי' מהגמרא חגיגה יב,א ובסש"ב מובא מהמדרש הוא על שההתהוות ע"י הספי' מהמאמר דפתח אליהו לאנהגא בהון עלמין מבואר דההנהגה הוא ע"י הספי' ודיוק הל' וקרינן להון פי' שאנן הוא דקרינן להון עשר ספירן אבל באמת הם בטילים ומיוחדים ע"ש.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר