349
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
הנכללים כולם על כל פנים בהגדרה "פיטטיא דאורייתא טבין"* [=פטפוטים בתורה טובים] (ואצל גדולי ישראל אמתיים – ב"שבעים פנים לתורה"30); ובפרט שישנו חיוב "לאפשא בה"31 [=להוסיף בה] – לחדש בתורה ככל היותר [ובמיוחד אם לפי הפירוש הקודם מתעורר קושי אצל הלומד – בוודאי שעליו להשתדל, עד כמה שיד שכלו מגעת32, לפרש באופן שיתרץ את הקושיות וכו', בי בלא זה הרי יחסר לו בהבנת הדברים – וההבנה הריהי תנאי הכרחי בלימוד תורה שבעל פה]*.
ד. "תורתך קבע" – ביחס לעבודה וגמ"ח
ויש לומר הביאור בזה:
המשנה ("שמאי אומר כו'") באה בהמשך למשנה האמורה בתחילת הפרק "על שלושה דברים העולם עומד על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים", שישנם שלושה דברים, אשר כל אחד מהם הוא בבחינת "עמוד" התומך את העולם. ולכן, כאשר אין ביכולת האדם לעסוק בכל לבבו ונפשו ומאודו בכל השלושה ביחד, עליו לבחור לכל הפחות "עמוד" ו"קו" אחד משלושתם33, בו ישקיע את עיקר34 חיותו והתעסקותו, ושני האחרים – יהיו בחשיבות משנית* (אלא אם כן מדובר בענין שהזמן גרמא וכיוצא בזה, כמבואר בשולחן ערוך וכו').
וביחס לכך אומר שמאי – בהתאם לדרך של "מילי דחסידותא": "עשה תורתך קבע"35 – משלושת הקוים יש
הערות
- *. ירוש' ברכות בסופה.
- 30. זח"א מז, ב. ח"ג כ, א (רע"מ). רטז, א. רכג, א. במדב"ר פי"ג טז. ובכ' האריז"ל (שער הגלגולים הקדמה יז. וכ"כ בש' רוה"ק בענין היחודים על קברי צדיקים הקדמה ג (קח, ב). וראה לקו"ת ברכה צד, א), דמכיון שישנו ששים ריבוי נשמות ישנם ששים ריבוי פירושים, בפשט רמז דרוש וסוד (ראה לקמן בפנים).
- 31. זח"א יב, ב. וראה אגה"ק סכ"ו (קמה, א). הלכות ת"ת לאדה"ז פ"ב ס"ב.
- 32. בל' אדה"ז (הלכות ת"ת פ"א סוס"ד) "כל נפש". ו"כל מי שיכול להשיג ולידע הרבה ונתעצל ולא השיג וידע אלא מעט צריך לבוא בגלגול כו' וא"א לה להתתקן ולהשתלם כו' בלתי ידיעה זו".
- *. ראה הלכות ת"ת שם ספ"ב.
- 33. ראה תו"א ספ' תרומה. ביאוה"ז וישב (כה, א־ב) ולהצ"צ (ע' קלד). ולהעיר גם ממחז"ל תלמוד גדול או מעשה גדול (קדושין מ, ב. תקו"ז ו, א). וראה ג"כ אגה"ק ס"ה (קט, א).
- 34. ע"ד מרז"ל במאי זהיר טפי (שבת קיח, סע"ב. וראה אגה"ק סו"ס ז).
- *. ואולי יש לקשר זה עם מש"כ בהקדמת התניא דנשמות ישראל נחלקות דרך כלל לשלשה קוין כו'.
- 35. בנחלת אבות כאן (ועד"ז בפרקי משה להר"מ אלמושנינו): דמאותם השלשה עמודים שזכר שמעון הצדיק עשה הלל עיקר מהתורה כו' ושמאי עשה עיקר מהמעשה שחשבו שהתלמוד הוא בעבור המעשה כו' (ולזה עצמו אמר עשה תורתך קבע כו', להעיר שיהי' העיקר במעשה ולא בלימוד כו'). אבל לכאורה דוחק לפרש שב"עשה תורתך קבע" כוונת שמאי שהעיקר (קבע) הוא המעשה. ולהעיר שע"פ הפי' שבפנים (דוקא) מתעאים זה עם מה שנתבאר בכ"מ (אוה"ת ואתחנן ע' רמא ואילך. ועוד) דהפלוגתא אם תלמוד גדול או מעשה גדול (קדושין מ, ב. וש"נ) הוא כעין הפלוגתא דב"ש וב"ה (חגיגה יב, א), דב"ש אומרים שמים קדמו לארץ (וב"ה אומרים ארץ קדמה).
מצוטט בעמוד אחד
תורת מנחם 1
- יז - שנת תשט"ז - חלק שלישי ‹ בס"ד. שיחת יום ה' פ' בלק, י"ב תמוז ה'תשט"ז. לקו"ש חי"ז ע' 349
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.