348
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
ב. דיוקים נוספים במשנה
גם צריך להבין (כמה דיוקים נוספים) במשנה:
א) מהעובדה כי כל שלושת הפיסקאות נאמרו ביחד באותו מאמר – כי בוודאי אמר שמאי מאמרים רבים נוספים בהנהגות האדם, ורק שלושת אלה הובאו כחטיבה אחת – משמע, כי קיים קשר וזיקה בין תוכנם24?
ב) מדוע לא הובא כאן (במאמר "עשה תורתך קבע") הסיום25 "ומלאכתך עראי", בדומה למובא במאמרי רז"ל26 אחרים (שהוזכרו לעיל)?
ג) כפי שדובר פעמים רבות27, קיימת שייכות גם בין (שמו של) בעל המאמר ותוכנו, דבר המוסיף הבנה והדגשה לענין המדובר במאמר – במה שלושת הענינים הנ"ל מוסברים יותר בכך ש"שמאי" הוא שאמרם?
ג. האפשרות לפרש אחרת מ"אבות דרבי דנתן"
כאן המקום להעיר: אף שמקור הפירוש במשנה – שהובא לעיל בסעיף א' – הוא ב"אבות דרבי נתן"28, עם זאת, יש מקום לומר במשנה פירוש נוסף ושונה; וכפי שמצינו בכמה וכמה משניות במסכת אבות, פירושים רבים מאוד מגדולי ישראל (כמו רש"י, הרמב"ם, מחזור ויטרי ועוד, עד לאחרוני האחרונים), המפרשים בצורה שונה (ואפילו הפכית) מהפירוש באבות דרבי נתן29, וגם עודדו את תלמידיהם להתעמק ולחדש כיוצא בזה – כמובן בתנאי עיקרי ומוחלט שהחידוש יתאים לכללי ודרכי לימוד התורה, מתוך זהירות רבה ואמתית בכבוד גדולי התורה (ופשיטא שלא "להכריז" – "קבלו דעתי"), זהירות הכי גדולה שלא לגלות פנים בתורה שלא כהלכה ופסק הדין, וכן הלאה.
הדבר הוא בדוגמת הפירושים הרבים (חלקם גם הפכיים) בתורה שבכתב,
הערות
- 24. ראה רע"ב כאן (ועוד): ג' אזהרות הזהיר שמאי כנגד כו'. ובנחלת אבות בסופו מבאר טעם הסמיכות "כי מי שיעשה תורתו עיקר בכל מעשיו יאמר מעט ויעשה הרבה לפי שכן צותה תורה כו' ואם יעשה כן לא יהי' לו מחלוקת כו'". אבל לפי"ז אי"ז ג' הוראות, כ"א פרטים המסתעפים באזהרה אחת.
- 25. אף שי"ל לפי שהמשנה הוא "דבר קצר" (הקדמת הרמב"ם לפיהמ"ש ד"ה אחר כן ראה להסתפק (בתחלתו)), מ"מ הו"ל לאומרו בלשון שתובן הכוונה (כנ"ל 12 (או) 14), או לשלול הפי' דלקמן ס"ד.
- 26. בבאורי הגר"א נראה שגורס גם כאן "ומלאכתך עראי" – אבל בהדפוסים אינו.
- 27. ראה לקו"ת שה"ש ד"ה ת"ר כיצד מרקדין (מח, ג) ובכ"מ עד"ז. ור' מאיר דריש בשמא ומובא ע"ז מעשה רב (יומא פג, ב. וראה תשובות וביאורים סי' א'*. לקו"ש [המתורגם] ח"ו ע' 8־37 ובהערות שם).
- 28. פי"ג. וראה שם פכ"ח, הובא ברבנו יונה, מגן אבות, נחלת אבות כאן בפי' דברי שמאי.
- 29. להעיר מתויו"ט נזיר פ"ה מ"ה במה שפי' הרמב"ם משנה לא כפי' הגמרא "דהרשות נתונה לפרשה כו'". ומובן שזהו דרך הלימוד, ולא משום דרב גוברי' דהרמב"ם. וידועה השקו"ט בזה.
- . אגרות קודש כ"ק אדמו"ר שליט"א ח"א ע' רפט ואילך. המו"ל.
לקוטי תורה, שיר השירים מ׳ - הטקסט מספריא
תנו רבנן כיצד מרקדין לפני הכלה ב״ש אומרים כלה כמות שהיא וב״ה אומרים כלה נאה וחסודה. הנה כלה הוא בחי׳ כלתה נפשי דהיינו בחי׳ כלות הנפש שיש בכל ניצוץ נשמות ישראל ליכלל ולידבק בה׳ ית׳ ואהבה זו ישנה בהם בתמידות וכמ״ש למען יזמרך כבוד קארי תדיר ולא שכיך ואפילו בפחותי הערך ע״ה ועוברי עבירה יש בהם בחי׳ אהבה זו אלא שאינה מורגשת בנפשם בבחי׳ גילוי (ועמ״ש בד״ה שחורה אני אש שחור שהוא ענין שהאהבה מסותרת) אלא שהיא בבחינת מקיף מלמעלה ואע״ג דאיהו לא חזי מזלי׳ חזי:
ב אך כדי להוציא אהבה זו הנק׳ בשם כלה מההעלם אל הגילוי להיות מאיר בנפשם בבחי׳ גילוי הנה ע״ז שאלו רז״ל כיצד מרקדין כו׳ אמרו ב״ש כמות שהיא כו׳ כי להיות בית שמאי שרשם מבחי׳ הגבורות עליונות ע״כ נק׳ שמאי כענין שארז״ך ע״פ ושם דרך כו׳ כל השם אורחותיו דהיינו ששוקל דרכיו איך ומה הוא. היינו שלפ״ע הסור מרע כך יהיה המשכה אח״כ מבחי׳ כלה כלות הנפש שמלמעלה. וזהו כלה כמות שהיא כלומר כמו שהיא העלייה מלמטה מבחי׳ אתכפיא מסור מרע אם רב ואם מעט וכך יהיה המשכת בחינת גילוי כלות הנפש בנפשו (וכמ״ש בד״ה ושמע אביה והפר כו׳ ובד״ה שחורה אני ונאוה השני גבי ענין מצות ל״ת ודברי סופרים שהם בחי׳ אתכפיא ועי״ז יערה עליו רוח ממרום ובזה תתעלה גם נפשו הבהמית כו׳ ע״ש):
ג אבל ב״ה שרשו מבחי׳ החסדים חולק על ב״ש שלא יהיה המשכה לפי ההעלאה אלא אדרבה תחלה יהיה המשכה מלמעלה למטה ויהיה אז ממילא יפלו כל החיצונים שלא לה׳ המה והיינו שהעשה טוב יהיה קודם לסור מרע כי מעט מן האור דוחה הרבה מן החושך וע״כ נק׳ הלל מלשון בהילו נרו עלי ראשי. וגם הלל מלשון שבח והילול דהיינו ע״י שבחים בהתבונות גדולת ה׳ ממילא יפול הרע (ועמ״ש בד״ה כי כארץ תוציא צמחה גבי יצמיח צדקה ותהלה) וזהו משכני אחריך נרוצה הוא ממטה למעלה והיינו ע״י שמתחלה משכני מלמעלה למטה עי״ז ממילא אחריך נרוצה כו׳ ועמ״ש מזה בד״ה אדם כי יקריב מכם ובד״ה נשא את ראש בני גרשון וזהו פי׳ כלה נאה וחסודה חסודה הוא לשון נפעל כידוע למדקדקים שחסיד וחסידה הוא שם התואר כו׳ אבל חסודה במלאפו״ם הוא שם הנפעל דהיינו שנעשית חסודה ע״י המשכת חסד עליון מלמעלה למטה להיות גילוי אלהות אזי ממילא יפול הרע ויהיה בחי׳ גילוי כלות הנפש בנפשו להיות כלה נאה וישראל אשר בך אתפאר ואפילו חיגרת ואפילו סומא דקמיה שוה ומשווה אם צדקת כו׳ וז״ש אז ידלג כאיל פסח כו׳ ועמ״ש מזה בד״ה וארשתיך לי וז״ש חסד עליון בל ימוט שע״י גילוי החסדים מלמעלה למטה אז ממילא ידחה הרע והיה כלא היה ויהיה בחנית האבה תקועה בלבו כיתד בל תמוט (ועמ״ש בד״ה אם בחקתי השני שכדי להיות בחי׳ חקיקות בנפש כמו כלי שצריך חקיקה מבחוץ ומבפנים זהו ע״י פסוד״ז שנק׳ הילול רוממות אל בגרונם כו׳ וע״י קיום המצות כו׳ ועמ״ש סד״ה ועתה יגדל נא) משא״ לדברי ב״ש צ״ל תחלה סור מרע וזה א״א להיות בתכלית וע״כ אמרו כמוכת שהיא אבל לא אפילו חגרת וסומא [ודברי ב״ש מדבר שקר תרחק ותשובת ב״ה הוא כעין מ״ש ברבות פ׳ ח׳ בענין חסד ואמת. חסד אומר יברא שכולו מלא חסדים ואע״פ שאינו של אמת כו׳ ע״ש וכמארז״ל שמתוך שלא לשמה בא לשמה] אך מ״ש כיצד מרקדין ענין זה מהו הענין הוא שכדי להיות התחברות חתן וכלה שהם שני הפכיים מנגדים זה לזה להיות החתן הוא בחי׳ המשכה שמלמעלה למטה כמים שיורדים ממקום גבוה כי הוא בחינת משפיע שמשפיע מלמעלה למטה והכלה בחינת מקבל ממטה למעלה כמבואר לעיל שכלה היא כלתה נפשי וכו׳ והוא כדוגמת האש שעולה בלהב ג״כ מלמטה למעלה והרי הם ב׳ הפכיים כמים ואש ולהיות יחוד חתן וכלה היינו כמארז״ל ע״פ עושה שלום במרומיו בין שר של מים כו׳ היינו ע״י המשכות בחי׳ היותר גבוה מערך הב׳ אשר עי״ז יתבטלו ממציאותם ויהיו יכולים לשתוות יחד וזהו ג״כ כאן ע״י החופה כי על כל כבוד חופה הוא בחינת המשכתכ המקיפים עליונים מבחי׳ סוכ״ע עי״ז מתחברים החתן והכלה יחד.
וזהו כיצד מרקדין לפני הכלהה פי׳ לפני הכלה למעלה מן הכלה דהיינו המשכות בחי׳ סוכ״ע מקיפים עליונים איך ומה הוא נמשך לזה אמר כיצד מרקדין שנמשך ע״י הריקוד כי הריקוד הוא ברגלים בחי׳ ממכ״ע נמשך מלמעלה מבחינת חיצוניות המקיף סוכ״ע (ועמ״ש סד״ה קול דודי בענין מדלג ומקפץ ובד״ה והניף את העומר) כי פנימית א״א להכיל ולכך נותנים כבוד לחתן וכלה ומגביהים ומנשאים אותם היינו בכדי להעלותן לבחינת סובב כל עלמין שהוא בחי׳ מקיף ועמ״ש סד״ה זאת חנוכת המזבח וז״ש צדיק ה׳ בכל דרכיו שהוא בחי׳ התחברות שלום בפמליא שלש מעלה כו׳ ועמ״ש בפי׳ ריקוד בענין ההרים רקדו כאלים בד״ה הים ראה וינוס ובענין אז תשמח בתולה במחול בד״ה ביום השמיני שלח:
משנה נזיר ה׳:ה׳ - הטקסט מספריא
היו מהלכין בדרך. ואחד בא כנגדן. אמר אחד מהן הריני נזיר שזה פלוני. ואחד אמר הריני נזיר שאין זה פלוני. הריני נזיר שאחד מכם נזיר. שאין אחד מכם נזיר. ששניכם נזירים. שכולכם נזירים. בית שמאי אומרים כולן נזירים. ובית הלל אומרים אינו נזיר. אלא מי שלא נתקיימו דבריו. ורבי טרפון אומר אין אחד מהם נזיר:
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.