350
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
לבחור בהנהגה של "תורתך קבע": הן אמת שברשותו לבחור איזה קו שברצונו36, וביכולתו לנהוג כמו "זבולון"37 ולהיות בדרגה של "מארי עובדין טבין" ([=בעלי מעשים טובים], כאשר עיקר עבודתו תהיה בקו של גמילות חסדים38), אך מצד מידת חסידות על האדם לבחור בקו התורה, שהיא תהיה אצלו ה"קבע" והעיקר39.
ולכן לא מתאים לסיים כאן "ומלאכתך עראי" – משום שאין הכוונה לשלול שה"מלאכה" לא תהיה בדרך של "קבע", אלא להדגיש ולהבדיל את ה"קבע" של תורה לגבי הקוים של "עבודה" ו"גמילות חסדים".
ובזה מובן, מדוע אינו מסיים – בהמשך להוראה "עשה תורתך קבע" – ש"עבודה" ו"גמילות חסדים" יהיו באופן "עראי" – כי ההוראה "עשה תורתך קבע" מופנית גם לבעלי מעשים טובים, שרוב התעסקותם (אינה בתורה, כי ב"פרק אחד שחרית ופרק אחד ערבית"40 יוצאים הם ידי חובתם, אלא) היא בקו של גמילות חסדים, ועם זאת נדרש גם מהם הענין של "תורתך קבע": שלימוד התורה בזמן המועט (בכמות) יהיה קבוע (באיכות), חקוק בנפש, עד שיפעל על כל היום כולו41.
ועוד – הלשון "עראי" אינו מתאים לגבי "עבודה" ו"גמילות חסדים", להיותם ענינים עיקריים ויסודיים בעבודת הוי' החייבים להיות באופן של "קבע"; אלא, שבין שלושת הדברים עצמם צריך להיות עיקר ה"קבע" בקו התורה דוקא.
ה. מיעוט בפסיקת הלכה, ריבוי במעשה עצמו
לאחר ההוראה, אשר קו התורה צריך להיות העיקר מבין שלושת הקוים – "תורתך קבע", ממשיך שמאי לבאר, באיזה אופן צריך להיות עיקר הלימוד בתורה:
מכיון שאמרו רז"ל42: "גדול תלמוד שהתלמוד מביא לידי מעשה", היה ניתן להסיק כי צריך להתעסק רק עם לימוד באופן של "אסוקי שמעתא אליבא דהלכתא"* [=להסיק מהסוגיא את ההלכה], זאת אומרת, ענינים הנוגעים דווקא לפסיקת הלכה למעשה ובמטרה להיות דוקא פוסק בישראל –
לכן ממשיך ומבהיר תיכף "אמור
הערות
- 36. ראה בארוכה הלכות ת"ת שם פ"ג ס"א־ד.
- 37. פרש"י ויחי מט, יג. ברכה לג, יח.
- 38. וראה אגה"ק סוס"ט.
- 39. ולהעיר מהלכות ת"ת לאדה"ז שם רס"ג (מרמב"ם שם ה"ו): ולכן מי שנשאו לבו לקיים מצוה זו כראוי כו'. וראה גם קו"א שם (ובשו"ע או"ח ר"ס קנו). אלא דשם "כמו שאמרו חכמים (לקמן פ"ו מ"ד) כך היא דרכה של תורה כו'", היינו ההדגשה דחיי צער תחי' כו', העדר המלאכה והעסק, משא"כ הוראת "עשה תורתך קבע" – ההדגשה על החיוב. ראה לעיל הערה 12.
- 40. מנחות צט, ב. רמ"א יו"ד רסרמ"ו. הלכות ת"ת לאדה"ז שם ס"ד.
- 41. ראה אוה"ת נ"ך ע' לז. המשך תער"ב פ"ד (ע' ז). לקו"ד ח"א (ז, א).
- 42. קדושין מ, ב. וש"נ.
- *. יומא כו, א.
שולחן ערוך, אורח חיים קנ״ו - הטקסט מספריא
אַחַר כָּךְ יֵלֵךְ לַעֲסָקָיו, דְּכָל תּוֹרָה שֶׁאֵין עִמָּהּ מְלָאכָה סוֹפָהּ בְּטֵלָה וְגוֹרֶרֶת עָוֹן, כִּי הָעֹנִי יַעֲבִירֶנּוּ עַל דַּעַת קוֹנוֹ; וּמִכָּל מָקוֹם לֹא יַעֲשֶׂה מְלַאכְתּוֹ עִקָּר, אֶלָּא עֲרַאי, וְתוֹרָתוֹ קֶבַע, וְזֶה וָזֶה יִתְקַיֵּם בְּיָדוֹ; וְיִשָּׂא וְיִתֵּן בֶּאֱמוּנָה; וְיִזָּהֵר מִלְּהַזְכִּיר שֵׁם שָׁמַיִם לְבַטָּלָה, שֶׁבְּכָל מָקוֹם שֶׁהַזְכָּרַת הַשֵּׁם מְצוּיָה, מִיתָה מְצוּיָה; וְיִזָּהֵר מִלִּשָּׁבַע, אֲפִלּוּ בֶּאֱמֶת, שֶׁאֶלֶף עֲיָרוֹת הָיוּ לְיַנַּאי הַמֶּלֶךְ וְכֻלָּם נֶחְרְבוּ בִּשְׁבִיל שֶׁהָיוּ נִשְׁבָּעִים שְׁבוּעוֹת אַף עַל פִּי שֶׁהָיוּ מְקַיְּמִים אוֹתָם; וְיִזָּהֵר מִלְּהִשְׁתַּתֵּף עִם עַכּוּ"ם, שֶׁמָּא יִתְחַיֵּב לוֹ שְׁבוּעָה וְעוֹבֵר מִשּׁוּם לֹא יִשָּׁמַע עַל פִּיךָ (שְׁמוֹת כג, יג). הַגָּה: וְיֵשׁ מְקִלִּין בַּעֲשִׂיַּת שֻׁתָּפוּת עִם הַעַכּוּ"ם בַּזְּמַן הַזֶּה, מִשּׁוּם שֶׁאֵין הַעַכּוּ"ם בַּזְּמַן הַזֶּה נִשְׁבָּעִים בַּעֲבוֹדַת אֱלִילִים, וְאַף עַל גַּב דְּמַזְכִּירִין הָעֲבוֹדָה זָרָה, מִכָּל מָקוֹם כַּוָּנָתָם לְעוֹשֶׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ אֶלָּא שֶׁמְּשַׁתְּפִים שֵׁם שָׁמַיִם וְדָבָר אַחֵר, וְלֹא מָצִינוּ שֶׁיֵּשׁ בָּזֶה מִשּׁוּם: וְלִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל (וַיִּקְרָא יט, יד) דַּהֲרֵי אֵינָם מֻזְהָרִין עַל הַשִּׁתּוּף (רַ"ן ספ"ק דַּעֲבוֹדָה זָרָה וְר' יְרוּחָם ני"ז ח"ה וְתוס' רֵישׁ פ"ק דִּבְכוֹרוֹת); וְלָשֵׂאת וְלָתֵת עִמָּהֶם בְּלֹא שֻׁתָּפוּת, לְכֻלֵּי עָלְמָא שָׁרֵי בְּלֹא יוֹם חַגֵּיהֶם (הַגָּהוֹת מַיְמוֹנִי פ"ח מֵהִלְכוֹת עֲבוֹדָה זָרָה) וְעַיֵּן בְּיוֹרֵה דֵּעָה מֵהִלְכוֹת ע"א סי' קמ"ז.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.