שיחת כ"ט אלול ה'תשל"ג, ליל ערב ראש השנה ה'תשל"ד

259

בס"ד. שיחת כ"ט אלול ה'תשל"ג, ליל ערב ראש השנה ה'תשל"ד.

בלתי מוגה

א. צוה לנגן ואמר מאמר ד"ה זה היום תחלת מעשיך.

* * *

ב. דובר כבר כמ"פ ש"תורה אחת לכולנה" ¹⁸⁶² , שמזה מובן, שאע"פ שמקובלים רואים בכל ענין את חלק הקבלה שבדבר, שהוא חלק הסוד שבתורה, ואילו בעלי הפשט רואים בכל ענין את חלק הפשט, שזהו הקצה השני בפרד"ס שבתורה, אעפ"כ, ע"י ההתבוננות רואים ש"תורה אחת לכולנה", כך, שהן מי שעיקר ענינו הוא לימוד ע"ד הפשט והן מי שעיקר ענינו הוא לימוד ע"ד הסוד, הנה כל אחד מהם, כשישתדל ויתעמק להשיג (עכ"פ באיזה מעניניו) הענין כפי שהוא באופן נוסף מד' אופני הלימוד של פרד"ס התורה, אזי יווכח שבענין זה יש גם שאר ג' אופני הלימוד, אע"פ שעיקר ענינו הוא בלימוד ע"ד הפשט או בלימוד ע"ד הסוד, או בב' האופנים רמז ודרוש שבינתיים.

ועד"ז גם בנוגע לענין שאודותיו דובר במאמר (כפי שנתבאר בכמה מאמרים) ¹⁸⁶³ , שלכאורה צריך להבין, איך אפשר לומר שיום ברוא אדה"ר נקרא "תחלת מעשיך" ¹⁸⁶⁴ , בה בשעה שעוד לפני שנברא אדה"ר היו כבר כל שאר עניני העולם (שנבראו בעשרה מאמרות ¹⁸⁶⁵ ) על מילואם, כמארז"ל ¹⁸⁶⁶ "עולם על מילואו נברא", וכמ"ש ¹⁸⁶⁷ "אלה תולדות השמים והארץ בהבראם", תולדות מלא כתיב ¹⁸⁶⁸ – שצריך להיות בזה ביאור בדרך הפשט ודרך ההלכה, באופן המתאים לביאור האמור לעיל ע"פ תורת החסידות.

וע"פ האמור כמ"פ ¹⁸⁶⁹ שכאשר מחפשים אזי מוצאים בנוגע לכל ענין איזה רמז או הלכה מפורשת – יש הלכה מפורשת שממנה יובן בנוגע לעניננו, כדלקמן.

ג. ההלכה היא שגדר ענין הטהרה או הפכו חל רק על כלי

260

שנגמרה צורתו ¹⁸⁷⁰ (בדוגמת בריאת העולם על מילואו), משא"כ קודם גמר הכלי, לא שייך בו כלל גדר הטהרה או היפך הטהרה.

ולדוגמא: בנוגע לעור – שיכולים לעשות ממנו כמה ענינים; יכולים להשתמש בו בתור כיסוי (כמו שמיכה) וכיו"ב, ויכולים גם לעשות ממנו כלי, ועד לכלי מפואר ביותר – תלוי הדבר בדעתו של בעה"ב שאליו שייך העור: אם רצונו להשתמש בו בשביל כיסוי וכיו"ב – הנה מיד כשנעשה ראוי לשמש כיסוי, הרי זה נחשב שנגמרה צורתו, ואז חל עליו גדר של טהרה והיפך הטהרה;

אבל אם בעה"ב מתעסק עם העור לעשות ממנו כלי עור, ועד לכלים מפוארים – הנה אע"פ שעוד מקודם לכן ראוי הוא כבר לשמש בתור כיסוי, אינו נחשב כלי שנגמרה צורתו, כיון שענינו להיות כלי עור או כלי מפואר, ולכן יש צורך להמתין עד שבעה"ב יעבד את העור עוד יותר, ויוסיף בו את כל השיפורים והתיקונים והשינויים, עד שיהי' כלי עור וכלי מפואר, ורק אז יחשב לכלי שנגמרה צורתו.

ד. ומזה מובן גם בנוגע לעניננו:

כל זמן שאדה"ר לא נברא עדיין בעולם, הנה הן אמת שגם אז היתה נראית כבר בעלותו של הקב"ה באופן ד"מה רבו מעשיך ה'" ¹⁸⁷¹ ,

– שהרי אין דבר עושה את עצמו ¹⁸⁷² , אלא הכל נברא ע"י הקב"ה מאין ליש, שזהו פירוש לשון בריאה שנאמר ביום הראשון: "בראשית ברא " ¹⁸⁷³ , שקאי על ענין הבריאה מאין ליש ¹⁸⁷⁴ –

אבל אעפ"כ, כיון שעדיין לא נראה אלקות כפי שהאדם רואה ופועל בבריאה הענין ד"בואו נשתחוה ונכרעה נברכה לפני ה' עושנו" ¹⁸⁷⁵ (או אפילו כפי שענין זה ישנו בכח עכ"פ) – הרי זה בדוגמת עור של בעה"ב שחשבו תחילה שמתעסק רק בעשיית עור שיהי' ראוי לכיסוי, ואח"כ נודע שאין ענינו של בעה"ב לעשות עור לכיסוי בלבד, אלא ענינו לעשות כלי עור ועד לכלים מפוארים, ובמילא, כל מה שנברא עד עכשיו הוא

261

רק "תחלת מעשיך", ועדיין אין בזה סיום המעשה, להיות כלי שנגמרה מלאכתו.

ואין הכוונה שתחילה הי' חצי כלי, ועכשיו נעשה כלי שלם, אלא תחילה לא הי' כלי כלל, כי, בנוגע לגדרים של טהרה והיפך הטהרה, הנה כל זמן שלא נגמרה צורתו, אין כאן מציאות של כלי.

ובפרטיות יותר:

בחמשת ימי בראשית הראשונים, וכן בתחלת יום הששי, קודם בריאת אדה"ר, היו אמנם כל הענינים על מילואם,

– ועד שדוקא ביום ראשון היתה כללות הבריאה מאין ליש, כולל גם בריאת העפר שממנו נברא גופו של אדה"ר ("עפר מן האדמה" ¹⁸⁷⁶ ) –

אבל כל זה הוא ביחס ובערך מציאותו של בעה"ב כפי שהיתה נראית אז – "ברא אלקים "12, היינו, דרגת האלקות שנקראת בשם "אלקים", בגימטריא "הטבע" ¹⁸⁷⁷ ; ואילו לאח"ז נתגלה אמיתית ענינו של בעה"ב – כפי שאלקות נקרא בשם הוי', "הי' הוה ויהי' כאחד" ¹⁸⁷⁸ , או למעלה יותר מזה.

וזהו מה שנפעל בבריאת אדה"ר ביום הששי – "ויצר גו' את האדם", שהו"ע עשיית הצורה, עי"ז ש"ויפח באפיו נשמת חיים"15 (נשמה שקדמה למעשה בראשית), שעז"נ ¹⁸⁷⁹ "נעשה אדם בצלמנו כדמותנו", וכדאיתא בתקו"ז ¹⁸⁸⁰ ש"אלין דאצי' אמרו לאינון דבריאה דמתלבשין בהון נעשה אדם", היינו, שהיתה השותפות של ע"ס דאצילות עם ע"ס דבריאה ששניהם השתתפו בבריאת האדם בעוה"ז למטה מעשרה טפחים – שאז נתגלה ונודע שזהו בעה"ב שאינו מתעסק בעשיית עור לכיסוי, אלא בעשיית כלים כו', ודוגמתו בנמשל, שבעה"ב של הבריאה ענינו ורצונו שיהי' בגילוי המעמד ומצב ד"נשתחוה ונכרעה נברכה לפני ה' עושנו".

ה. וההוראה בפועל – כמדובר כמ"פ שמכל ענין רוצים ללמוד הוראה בפועל:

כיון שכבר בר"ח אלול אומרים על ארבעים יום האחרונים שהם

262

"ברצון" כמו ארבעים יום הראשונים ¹⁸⁸¹ (כמבואר בארוכה בכ"מ ¹⁸⁸² שדרגת בנ"י מצד העבודה דחודש ניסן ומצד מ"ת היא דרגת צדיקים גמורים) – יכול יהודי לשאול: לשם מה עליו להתייגע במשך ארבעים יום אחרונים, בה בשעה שכבר בתחילתם עומד בדרגא נעלית כפי שהיו בנ"י בארבעים יום הראשונים?!

אך הענין הוא – כמדובר לעיל – שבשעה שמתגלה ענין נוסף באלקות נעלה יותר, אזי מגלה יהודי שבעה"ב של כל עבודתו רוצה עבודה הרבה יותר נעלית, ולכן, אע"פ שלפי מעמדו ומצבו ברגע לפנ"ז היתה עבודתו עד עתה בשלימות דארבעים יום הראשונים, שזוהי שלימות אמיתית ע"פ תורה, הנה לגבי ההתגלות של בעה"ב האמיתי שהוא דרגא נעלית יותר באלקות, צריכה להיות עבודתו באופן נעלה עוד יותר.

ועד"ז בארבעים יום האחרונים עצמם הולכים "מחיל אל חיל" ¹⁸⁸³ , באופן ד"מעלין בקודש" ¹⁸⁸⁴ – הן בחודש אלול, יחד עם המלך בשדה, והן אח"כ כשהולכים אחריו לעיר מלכותו,

וכיון שענין זה הוא באופן שהמלך מקבל את כולם בסבר פנים יפות ומראה פנים שוחקות לכולם (כלשון רבינו הזקן ¹⁸⁸⁵ ), הרי מובן מהמשל למטה, שכשרואים שהמלך מקבלו בסבר פנים יפות, אע"פ שלעת-עתה הוא עדיין יהודי שנמצא "בשדה", הרי זה מהוה עידוד ונתינת כח חזק נוסף לילך אחריו לעיר מלכותו ואח"כ להיכל מלכותו,

ועד למעמד ומצב ד"ישראל ומלכא בלחודוהי" ¹⁸⁸⁶ , בהושענא רבה, שמיני-עצרת ושמחת-תורה, שאז פועלים בקו השמחה אותו ענין שפועלים בר"ה בקו ד"גילו ברעדה" ¹⁸⁸⁷ ,

ואח"כ ממשיכים זאת ב"כל יצורי עולם" ¹⁸⁸⁸ , כך, שבעולם למטה נעשית דירה לו ית' בתחתונים ¹⁸⁸⁹ , ובשמחה ובטוב לבב.

* * *

263

ו. הפרשה שקורין לעולם קודם ר"ה – כדברי רבינו הזקן ¹⁸⁹⁰ – היא פרשת נצבים, שהתחלתה: "אתם נצבים היום כולכם לפני הוי' אלקיכם ראשיכם שבטיכם וגו' מחוטב עציך עד שואב מימיך", וכמבואר בארוכה בדרוש בלקו"ת29 ובדרושי רבותינו נשיאינו שלאח"ז, שעמידת בנ"י "לאחדים כאחד" ממש היא הכלי לענין של ר"ה – כלי ל"תמליכוני עליכם" ¹⁸⁹¹ , וכלי "לעברך בברית הוי' אלקיך" ¹⁸⁹² , ובאופן שיומשך אח"כ בכל השנה כולה.

ולכן, כשמדברים בענין זה – הרי זה הזמן לקבל את כל אלו שטלטלו את עצמם ממקומם (עכ"פ בריחוק של ד' אמות) ונמצאים עתה כאן, כדי להיות ביחד בימים אלו,

ובלשון חז"ל ¹⁸⁹³ : "הכנסת אורחים", ש"גדולה מהקבלת פני שכינה",

ולא רק לקבלם בסבר פנים יפות, שזהו דבר פשוט מעצמו, אלא לקבלם מתוך כל הענינים שמדגישים שזהו ענין גדול יותר "מהקבלת פני שכינה".

ואח"כ לזכות כולם ביחד "לעברך בברית הוי' אלקיך", עי"ז ש"אתם נצבים היום כולכם", "היום" "יום דינא רבא" ¹⁸⁹⁴ , שנתהפך לרחמים, כיון שהקב"ה "עומד מכסא הדין ויושב על כסא רחמים" ¹⁸⁹⁵ ,

ולהמשיך הכתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה, ע"י כל אחד מישראל, ובפרט כשנפגשים יחד עשרה מישראל, וכו"כ עשיריות מישראל, שאז נמשך על ידם במקומם ומחוץ למקומם, ועד"ז ע"י בנ"י בכל מקום שהוא, ועד שנמשכת שנה טובה ומתוקה בטוב הנראה והנגלה בכל קצוי תבל, ובאופן שיבטלו כל המניעות ועיכובים, ותבוא הגאולה האמיתית והשלימה למטה מעשרה טפחים, ובשמחה ובטוב לבב.

כלומר: הענין ד"כולכם" צריך להיות באופן ד"נצבים" – כאמור לעיל ¹⁸⁹⁶ פירוש החסידות ¹⁸⁹⁷ שהוא מלשון "נצב מלך" ¹⁸⁹⁸ , שהו"ע של עמידה בתקיפות, והיינו, שמבלי הבט על מעמדם ומצבם כפי שהוא עתה וכפי שהי' בעבר, הנה החל מרגע זה והלאה עומדים בתוקף "לפני הוי' אלקיכם", והיינו, שכל אחד בענינו, אם הוא בדרגת "ראשיכם" או שהוא

264

בדרגת "שואב מימיך", הרי הוא "נצב" יחד עם כל בנ"י "לפני הוי' אלקיכם".

ואע"פ שבעיני בשר נראה שיש ביניהם הפסק מקום גשמי – הרי זו רק תפיסת מקום בבשר העין, אבל לא באמיתית ענין הראי'.

ועוד זאת: כשם שאצל אדה"ר הי' האור שנברא ביום הראשון שהי' "מביט בו מסוף העולם ועד סופו" ¹⁸⁹⁹ , כך גם אצל כל אחד מישראל שהוא בדוגמת אדה"ר בזמנו (כדברי המשנה ¹⁹⁰⁰ : "לפיכך נברא אדם יחידי, ללמדך כו'"), ישנם כל הכחות וענינים שניתנו לאדה"ר, ולכן יכול להביט "מסוף העולם ועד סופו" [כפירוש החסידות ¹⁹⁰¹ שכולל עלמין דאתגליין ועלמין סתימין דלא אתגליין], באופן שמקום גשמי ואפילו מקום רוחני אינו תופס מקום כלל.

וזוהי ההכנה שעל ידה נכנסים בלבב שלם וכולם ביחד לערב ר"ה, וכמובא בטור ¹⁹⁰² שכבר אז מניח המלך ומוותר להם שליש, ואח"כ עוד שליש, ואח"כ גם השליש האחרון, כך, שנשארים נקיים כו', ולכן, כבר בערב ר"ה עומדים בתנועה של שמחה, כיון שדבר ודאי ש"אתם נצבים, קיימים ועומדים, והיינו שזוכים בדין" ¹⁹⁰³ (ולא זו בלבד שיוצאים זכאין בדין לפי שנעשים צדיקים, אלא עוד ניתוסף בזה, שלאחרי הפס"ד של ב"ד של מעלה, שוב אין מקום לערעור ח"ו),

ונמשך בטוב הנראה והנגלה למטה מעשרה טפחים, ועד בכל הענינים כפשוטם, בבני חיי ומזוני רויחי.

* * *

ז. בכל ענין מחפשים נקודה ליקח לעצמו או למסור לאחרים. ובכן, ישנה הנקודה של כמה ענינים שנאמרו לפנ"ז, ובלשון הידוע של אדמו"ר מהר"ש ¹⁹⁰⁴ , שצריך לילך "לכתחילה אַריבער":

בבואנו ליום שבו חוזר ומתחדש הענין ד"נעשה אדם בצלמנו כדמותנו"18, צריך לידע אודות הכחות שהקב"ה נתן בכל אחד מישראל – "נצר מטעי מעשה ידי" ¹⁹⁰⁵ , ויתירה מזה, כהמשך הכתוב: "להתפאר",

265

היינו, שהקב"ה מתפאר – שניתוסף בתפארת שלו – ע"י מעשיו של איש ישראל בעולם למטה.

ובמילא מובן, שלא שייך שיהודי יוכל לעשות או להתעסק עם ענינים בלתי-רצויים, בה בשעה שהוא "נצר מטעי מעשה ידי להתפאר"; ולא שייך שיתפעל ממה שיאמרו המלעיגים או הבריות – שאין להם ערך כלל לגבי "נצר מטעי מעשה ידי להתפאר"; ואם רק ירצה באמת, לא שייך שתהי' מציאות שתוכל למנוע או להסתיר ולהעלים כו', להיותו "נצר מטעי מעשי ידי להתפאר".

וכמדובר לעיל ¹⁹⁰⁶ ממאמר כ"ק מו"ח אדמו"ר ¹⁹⁰⁷ , ש"אלין (עשר ספירות) דאצי' אמרו לאינון (לע"ס) דבריאה כו'"19, והיינו, שאצל יהודי יש בחי' אצילות בהיותו למטה נשמה בגוף, ואפילו בשעה שמדבר עם פרעה מלך מצרים, וכפי שמצינו ראי' והוכחה לזה ממשה רבינו, שבהיותו למטה הי' מאיר בו אצילות בגילוי ¹⁹⁰⁸ , וגם בשעה שעמד לפני פרעה מלך מצרים, שהי' ההיפך לגמרי למטה מטה ביותר, ואעפ"כ, דיברו זה עם זה ושמעו זה את דברי זה – כמובן מהדרוש דשוש אשיש בלקו"ת ¹⁹⁰⁹ , שיכול להיות "השתלשלות והתלבשות מדרגות רבות במאד מאד באור א"ס ב"ה (מראשית כל ההשתלשלות ולמעלה מזה, עד סוף כל דרגין ולמטה מזה) במקום א' ממש".

ונקודת הענין – שיהודי שב בתשובה ותשובה אמיתית, בידעו העילוי שביכלתו להגיע אליו, ובהיותו בטוח שיגיע אליו, אם רק ירצה בכך באמת, שהרי יש לו הכחות שמקבל מא"ס, ובמילא הרי זה מבטל את כל הענינים שיכולים להפריע בזה, שכולם הם ענינים שבמדה וגבול, ואילו הוא – אם רק ירצה – יכול להגיע לבחי' א"ס כפי שנמצא למטה.

וכל זה נוגע הן ל"ראשיכם" – שגם אצלם צריכה להיות הכרה זו, כיון שגם "ראשיכם" היא מדידה והגבלה, והן ל"שואב מימיך" – שיש לו הבטחה ודאית של תורת אמת שיש בכחו להשפיע כמו אדה"ר, שלכן נברא יחידי, כדי שיהודי בסוף כל הדורות ידע שהוא "עולם מלא"39.

וכיון שהתורה אומרת זאת, הרי זו הוכחה שזוהי האמת, וכיון

266

שהקב"ה "איני מבקש כו' אלא לפי כחן" ¹⁹¹⁰ , הרי זו הוכחה שהדבר הוא בכחו של כל אחד, וכן של כל אחת, כלשון הכתוב: "אתם נצבים .. טפכם נשיכם".

ח. ועאכו"כ בשנה זו, שמר"ה מתחילה שנה שכולה נקראת בשם "שנת הקהל",

– ועד כדי כך, שאפילו סיום השנה החולפת שייך כבר ל"הקהל", כהסימן בפשטות הכתובים ש"הקהל" צריך להיות "מקץ שבע שנים במועד שנת השמיטה" ¹⁹¹¹ , היינו, בסיום שנת השבע, אלא שבא בפועל בתחילת שנה השמינית, "בחג הסוכות", "בבוא כל ישראל לֵראות את פני הוי' אלקיך" ¹⁹¹² –

ע"ש מצות הקהל, שבה יש חידוש נפלא לגבי כל תרי"ג מצוות: "הקהל את העם האנשים והנשים והטף" ¹⁹¹³ , היינו, שה"טף" הם ענין עיקרי, וכמדובר כמ"פ שבזה יש גם זכות מיוחדת לנשים, כי, הבאת הטף היא כדי "לתת שכר למביאיהם" ¹⁹¹⁴ , והרי התורה פוסקת שבגיל ה"טף" הוא "צריך לאמו" ¹⁹¹⁵ .

ועד"ז גם בנוגע לכל ר"ה – כפי שקורין בפרשה שלפנ"ז: "אתם נצבים .. טפכם נשיכם".

וההכנה לזה מתחילה בחודש אלול בכלל, ובימי הסליחות בפרט, ועד ליום שנקרא ע"ש ר"ה: "ערב ר"ה" – שאז "עמדו הכן כולכם" ¹⁹¹⁶ לענין ד"אתם נצבים היום", "דא יומא דר"ה", "לעברך בברית הוי'", באופן שישנה כבר ההכנה בזה מן המוכן מצד התחתון.

ט. ובהמשך להמדובר לעיל ¹⁹¹⁷ אודות ההוספה בג' הקוין – יש לחטוף ("אַריינכאַפּן") ולעשות זאת גם בערב ר"ה:

נוסף על ענין התפלה, שזהו כללות ענין ערב ר"ה – הנה כדי שיהיו כל ג' העמודים, גם קו התורה וקו הצדקה וגמ"ח, צריך להוסיף גם בלימוד התורה וגם בנתינת הצדקה במיוחד בערב ר"ה, שמותר עדיין בטלטול ממון. ויעשו זאת באופן ד"מלכתחילה אַריבער" – הן בתפלה הן בתורה והן בצדקה.

267

ועי"ז שיהיו ג' הדברים, עמודים וקוין שעליהם העולם עומד ¹⁹¹⁸ – ימשיכו ביום ר"ה את בריאת כל העולם מתחילתו עוה"פ מחדש, לאחרי שחוזרים הדברים לקדמותם כו' ¹⁹¹⁹ .

י. ואלו הם ג' הנקודות העיקריות:

הנקודה הראשונה – שכל אחד מישראל הוא "נצר מטעי מעשי ידי", והקב"ה אומר עליו "להתפאר" – שאם הוא רק רוצה, מתפאר הקב"ה בו בהיותו "בשדה", ביום חול, ונותן לו כל הכחות וכל הכלים וכל הענינים הדרושים לכך.

הנקודה השני' – שבערב ר"ה יכולים להשלים ומשלימים בשעתא חדא וברגעא חדא את כל השנה החולפת, שתהי' במילואה לא רק מצד כ"ה אלול, אלא גם מצד ר"ה, כיון שישנה כבר עבודת בנ"י בערב ר"ה באופן ש"לובשים לבנים וכו'", ככל אריכות הדברים שהובאו בטור41, ועד שבערב ר"ה מקבלים כבר הכתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה.

וכדי להמשיך זאת למטה – יש להרבות בצדקה וחסד, שענינם הוא ההמשכה למטה, כמ"ש ¹⁹²⁰ "לך הוי' הצדקה"; ולעשות כל ענינים אלו בשמחה ובטוב לבב.

ו"כמים הפנים לפנים" ¹⁹²¹ – שהסבר פנים יפות שבו מקבל את כולם ומראה פנים שוחקות לכולם, לוקח הקב"ה עמו גם כשהולכים אחריו לעיר המלכות ולהיכל מלכותו, ושם פועלים בר"ה הענין ד"תמליכוני עליכם"30, הן כבנים והן כעבדים27 – אופן העבודה ד"בן" ואופן העבודה ד"עבד" ¹⁹²² , עבד פשוט ועבד נאמן ¹⁹²³ , ככל המעלות שבדבר.

יא. יש לפרסם עוד בערב ר"ה בכל העולם כולו אודות ההשתדלות בג' הקוין דתפלה תורה וצדקה באופן ד"מלכתחילה אַריבער" – השתדלות בתפלה של תענוג בערב ר"ה, השתדלות בלימוד התורה מתוך תענוג בערב ר"ה, והשתדלות בנתינת זהב וכסף לצדקה מתוך תענוג בערב ר"ה.

והקב"ה יתן – החל מחודש תשרי – שנה של תענוג, עם כל הרמזים שבאותיות האל"ף בי"ת עד לאות אל"ף – שנה של אורה,

268

וזו תהי' הכנה קרובה לשנת גאולה, בגאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו, ש"יעלה הפורץ לפנינו" ¹⁹²⁴ , ולמטה מעשרה טפחים, ויבנה ביהמ"ק במקומו, ויקבץ נדחי ישראל ¹⁹²⁵ – "הקהל את העם האנשים והנשים והטף וגרך אשר בשעריך"52, ונערוך את קיום מצות הקהל בביהמ"ק בשנה הבאה עלינו ועל כל ישראל לטובה ולברכה.

[כ"ק אדמו"ר שליט"א צוה לנגן הניגון "נאַשאַ סלוזשבאַ"].

______ l ______