32

2 לקוטי

ואף שבהלוחות מצד עצמם היתה מעלה נפלאה הנ"ל, בכל זאת אמרו חז"ל יי ; ,נסתכל (משה) בהן וראה שפרח כתב מעליהן, אמר האיך אני נותן להם לישראל את הלוחות שאין בהם ממש, אלא אאחוז ואשברם".

ולכאורה תמוה:

א) גם לאחר ,שפרח כתב מעליהם* עדיין נשארו במעלתם הנפלאה שהם +,מעשה אלקים" יי -- ואיך אמר עליהם משה ,שאין בהם ממש"1

ב) ,אין בהם ממש" -- טעם שלא יתנם לישראל (כ"א לגונזם וכיו"ב) אבל לא ענין דבזיון ,אשברם"?

ג) פשיטא דצ"ל ,אאחוז" ומאי קמ"ל (בפי' זה שאינו מזכיר שלקחם מהזקנים וכו') +

ד והביאור בזה בהקדם דוגמא לדבר :

גולמי חומר הכי יקר אינם חשובים עד כדי לקבל טומאה -- כ"א צ"ל נעשית כלי והכלי צ"ל גמורה בכל השלמות שעלה ברצון+י. לאחרי גמר מלאכת הכלי ונטמאה ואח"כ נחסר בשלמות ** הכלי, אף שכמובן מהנ"ל ה"ז ירידה גדולה ממעלתה, בכ"ז בטומאתה עומדת. ושבירתה (מתפקידה העיקרי -- דמשקה במוציא משקה:: וכו') זוהי תקנתה (ביטול הטומאה) *י.

והנה הלוחות היו לוחות אבן (שאפילו כלי גמור אינו מקבל טומאה *3) ועוד ועיקר אפילו בשר היורד מן השמים טהור הוא יי ועאכו"כ לוחות שמעשה אלקים המה -- אבל הוא ע"ד שאמרן שבגדי קודש מדרס לחטאת *:. והמדו" בר בנדו"ד הוא בירידה במעלה.

והנה נתינת הלוחות הייתה אל משה יי וע"מ להניחם בארון, למסרם לציבור. ולכן קודם ש,אשברם" הי' צ"ל ,אאחוז" -- שיהיו שלו לגמרי::.

בסגנון אחר (בפנימיות הענין):

מכיון שה;מכתב אלקים" הי' +חרות על הלוחות" -- באותיות החקיקה, היינו שה,מכתב" לא הי' דבר נוסף עליהם, כמו אותיות הכתיבה בדיו על הקלף, כ"א שה,מכתב אלקים* הי' ,מעצמן של הלחות אשר נחקק מהם ובהם"* -- הרי מובן כי העילוי שה,מכתב אלקים" פעל בהלוחות הוא באופן שנתעצם בהם בתכלית., היינו שעי"ז נעשה מציאותם האמיתית ה,מכתב אלקים" החקוק בהם.

ולכן, כאשר ,פרח כתב מעליהן* -- אף שנשארה בהם מעלתם מצד היותם ,מעשה אלקים". מ"מ -- ,אין בהם ממש" וראוי לשברם, היות וכבר

1 תשא לא, יה. וראה מדחז"ל עה"פ ד,ויתן" -- מתנה,