248
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
שיחה ג
א. שבירת הלוחות – אישור או שבח
על שבירת הלוחות אומרים חז"ל1, שזהו אחד הדברים אשר "עשה משה מדעתו והסכים2 הקדוש־ברוך־הוא עמו" – משה שבר את הלוחות מפני שערך "קל וחומר" – "ומה3 פסח, שהוא אחד מתרי"ג מצוות, אמרה תורה4, כל בן נכר לא יאכל בו, התורה כולה (כאן) וישראל מומרים – על־אחת־כמה־וכמה", ו"הסכים2 הקדוש־ברוך־הוא על ידו, שנאמר5 אשר שברת, ואמר ריש לקיש יישר כוחך ששברת".
על כך מבאר רש"י6: "אשר – אישור, שאישרו ושבחו על שבירתן".
יש להבין: הביטוי "אישור" מורה על הסכמת הקדוש־ברוך־הוא לשבירת הלוחות. אך הביטוי "שבחו"7
ג משמעותו, ששבירת הלוחות חביבה, ומגיע עליה שבח. מהו ה"שבח" בשבירת הלוחות?
אי אפשר לומר ששבחו של משה על שבירת הלוחות הוא עבור מסירותו לכבוד התורה, על שלא הסכים לתת אותה ל"מומרים" – כי, אדרבה: שבירת הלוחות היא להיפך מכבוד התורה! מפני כבוד התורה יש לשמור שלא תינתן ל"מומרים", אך יש לעשות זאת על ידי גניזת הלוחות בשלמותן תחת ההר, או בארון, כפי שנהגו לאחר מכן בשברי הלוחות, וכדומה8.
ב. בשבירת הלוחות – חביבות תמידית
טעם נוסף לשבירת הלוחות מופיע במדרש9 – "מוטב שתדון כפנויה ולא כאשת איש": הלוחות הם כשטר כתובה בין הקדוש־ברוך־הוא לישראל, וכיון
הערות
- 1. שבת פז, א. יבמות סב, א.
- 2. כ"ה בשבת שם. וביבמות שם: והסכימה דעתו לדעת המקום. וראה פרש"י ס"פ ברכה.
- 3. הובא גם בפרש"י פרשתנו לב, יט.
- 4. בא יב, מג.
- 5. פרשתנו לד, א. עקב י, ב [ובב"ב יד, ב משמע שהלימוד הוא מהפסוק דפ' עקב (וראה מנחות צט, סע"א ואילך). וכן משמע לפי פי' הראשונים שהובא לקמן סעיף ב והערה 12. אבל ראה חדא"ג מהרש"א ב"ב שם סד"ה אשר שברת].
- 6. שבת שם. וברש"י יבמות: אשר – לשון יישר.
- 7. ובפרט שהלשון "אשר" מפרש רש"י רק משמעות של "אישור" (וראה גליון הש"ס שבת שם – מישעי' א, יז. וראה רש"י שם). וראה לקמן הערה 16.
- 8. כקושיית המפרשים (בחיי פרשתנו (לב, טז). פענח רזא ומושב זקנים (שם, יט). ועוד. צפע"נ עה"ת (שם, טו). וראה תו"ש שם (יט) אות קפה. וש"נ) – מדוע (ואיך) שבר משה את הלוחות (ותירוצם אינו ענין של שבח בהשבירה גופא). וראה לקו"ש חי"ד ע' 32 ואילך.
- 9. שמו"ר פמ"ג, א. שם פמ"ו, א. תנחומא עקב יא (וראה אדר"נ פ"ב, ג). וראה גם תנחומא פרשתנו ל. פרש"י פרשתנו לד, א.
רש"י על שמות ל״ב:י״ט - הטקסט מספריא
וישלך מידו וגו'. אָמַר: מַה פֶּסַח שֶׁהוּא אֶחָד מִן הַמִּצְווֹת, אָמְרָה תוֹרָה כָּל בֶּן נֵכָר לֹא יֹאכַל בּוֹ (שמות י"ב), הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ כָּאן וְכָל יִשְׂרָאֵל מְשֻׁמָּדִים וְאֶתְּנֶנָּה לָהֶם? (שבת פ"ז):
תחת ההר. לְרַגְלֵי הָהָר:
וישלך מידו AND HE CAST [THE TABLETS] OUT OF HIS HAND — He said: “What is the law regarding the Paschal lamb which is only one of the commandments? The Torah states: (Exodus 12:43) “No stranger shall eat thereof”! (cf. Rashi on that verse: a stranger means one who has enstranged himself by his doings from his Father in heaven — an apostate). “But the whole Torah is here (written on the tablets) and all the Israelites are apostates, can I possibly give it (the Torah) to them?!” (Shabbat 87a).
תחת ההר BENEATH THE MOUNTAIN — i. e. at the foot of the mountain.
רש"י על ישעיהו א׳:י״ז - הטקסט מספריא
לִמְדוּ. רָפֵי נָקוּד, וְהוּא מִגִּזְרַת ״לָמוֹד״ – הָיוּ לְמֵדִין לְהֵיטִיב. הַמְּלַמֵּד לְעַצְמוֹ הוּא מִמִּשְׁקוֹלֶת לָשׁוֹן קַל, לְפִיכָךְ צִוּוּי לָשׁוֹן רַבִּים שֶׁלּוֹ נָקוּד בְּחִירִק כְּמוֹ ״אִמְרוּ״, ״שִׁמְעוּ״, אֲבָל הַמְּלַמֵּד לַאֲחֵרִים הוּא מִמִּשְׁקוֹלֶת לָשׁוֹן כָּבֵד הַמַּדְגִּישׁ, וְאִם בָּא לְצַוּוֹת אֶת הָרַבִּים הוּא נָקוּד ״לַמְּדוּ״. וְכֵן ״דִּרְשׁוּ״ מִגִּזְרַת ״דָּרוֹשׁ״, אֲבָל ״אַשְּׁרוּ״ שֶׁהַשִּׁי״ן מֻדְגֶּשֶׁת מִמִּשְׁקוֹלֶת לָשׁוֹן כָּבֵד וּמִגִּזְרַת ״אַשֵּׁר״, לְפִיכָךְ לָשׁוֹן צִוּוּי לְרַבִּים נָקוּד פַּתַּח כְּמוֹ ״דַּבְּרוּ״, ״סַפְּרוּ״, ״בַּשְּׂרוּ״:
אַשְּׁרוּ חָמוֹץ. הַחֲזִיקוּ אֶת הַגָּזוּל, וְהוּא לְשׁוֹן מִשְׁנָה: ״אֲשַׁרְנוּהִי״ (כתובות כא.), ״אִי אֲיַשֵּׁר חֵילִי״ (גיטין ל:), ״יִישַׁר כֹּחֲךָ״ (שבת פז.). לָשׁוֹן אַחֵר: הַדְרִיכוּהוּ בִּנְתִיב אֱמֶת לִזְכּוֹת בְּשֶׁלּוֹ, לְשׁוֹן ״בַּאֲשׁוּרוֹ אָחֲזָה רַגְלִי״ (איוב כג:א), ״וְאַשֵּׁר בְּדֶרֶךְ לִבֶּךָ״ (משלי כג:ט):
שִׁפְטוּ יָתוֹם. פְּלוֹנִי זַכַּאי, פְּלוֹנִי חַיָּב:
רִיבוּ אַלְמָנָה. הִשְׁתַּדְּלוּ בְּרִיבָהּ לְהִתְוַכֵּחַ בַּעֲדָהּ, שֶׁאֵינָהּ יוֹצֵאת לַחֲזוֹר אַחֲרֵי בַּעֲלֵי דִינָהּ (סא״א):
חָמוֹץ. גָּזוּל, וְדוֹמֶה לוֹ ״מִכַּף מְעַוֵּל וְחוֹמֵץ״ (תהלים עא:ד):
שמות רבה מ״ג:א׳ - הטקסט מספריא
וַיְחַל משֶׁה, כָּךְ פָּתַח רַבִּי תַּנְחוּמָא בַּר אַבָּא (תהלים קו, כג): וַיֹּאמֶר לְהַשְׁמִידָם לוּלֵי משֶׁה בְחִירוֹ עָמַד בַּפֶּרֶץ לְפָנָיו, אָמַר רַבִּי חָמָא בַּר חֲנִינָא הַסָּנֵיגוֹר הַטּוֹב מַסְבִּיר פָּנִים בַּדִּין, משֶׁה אֶחָד מִשְּׁנֵי סָנֵיגוֹרִין שֶׁעָמְדוּ לְלַמֵּד סָנֵיגוֹרְיָא עַל יִשְׂרָאֵל וְהֶעֱמִידוּ פָּנִים כִּבְיָכוֹל כְּנֶגֶד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, משֶׁה וְדָנִיֵּאל. משֶׁה מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר: לוּלֵי משֶׁה בְחִירוֹ וגו'. דָּנִיֵּאל מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (דניאל ט, ג): וָאֶתְּנָה אֶת פָּנַי אֶל ה' הָאֱלֹהִים לְבַקֵּשׁ וגו'. אֵלּוּ שְׁנֵי בְּנֵי אָדָם שֶׁנָּתְנוּ פְּנֵיהֶם לְנֶגֶד מִדַּת הַדִּין לְבַקֵּשׁ רַחֲמִים עַל יִשְׂרָאֵל. רַבִּי בֶּרֶכְיָה אָמַר שְׁתַּיִם, אַחַת בְּשֵׁם רַבֵּנוּ וְאַחַת בְּשֵׁם רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן, רַבֵּנוּ אָמַר לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה דָן אֶת בְּנוֹ וְהָיָה הַקָּטֵיגוֹר עוֹמֵד וּמְקַטְרֵג, מֶה עָשָׂה הַפַּדְגּוֹג שֶׁל בֵּן, כֵּיוָן שֶׁרָאָה אוֹתוֹ מִתְחַיֵּב דָּחַף אֶת הַקָּטֵיגוֹר וְהוֹצִיאוֹ לַחוּץ וְעָמַד לוֹ בִּמְקוֹמוֹ מְלַמֵּד עַל הַבֵּן סָנֵיגוֹרְיָא. כָּךְ בְּשָׁעָה שֶׁעָשׂוּ יִשְׂרָאֵל אֶת הָעֵגֶל הָיָה הַשָֹּׂטָן עוֹמֵד וּמְקַטְרֵג בִּפְנִים וּמשֶׁה עוֹמֵד מִבַּחוּץ, מֶה עָשָׂה משֶׁה עָמַד וְדָחַף אֶת הַשָֹּׂטָן וְהוֹצִיאוֹ לַחוּץ וְעָמַד בִּמְקוֹמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר. עָמַד בַּפֶּרֶץ לְפָנָיו, עָמַד לוֹ בִּמְקוֹמוֹ שֶׁל פּוֹרֵץ. רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן אָמַר, עָמַד בַּפֶּרֶץ לְפָנָיו, דָּבָר קָשֶׁה, מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁכָּעַס עַל בְּנוֹ וְיָשַׁב עַל בִּימָה וְדָנוֹ וְחִיְּבוֹ, נָטַל אֶת הַקּוּלְמוֹס לַחְתֹּם גְּזַר דִּינוֹ, מֶה עָשָׂה סוֹנְקַתֶּדְרוֹ, חָטַף אֶת הַקּוּלְמוֹס מִתּוֹךְ יָדוֹ שֶׁל מֶלֶךְ כְּדֵי לְהָשִׁיב חֲמָתוֹ. כָּךְ בְּשָׁעָה שֶׁעָשׂוּ יִשְׂרָאֵל אוֹתוֹ מַעֲשֶׂה יָשַׁב הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עֲלֵיהֶם בַּדִּין לְחַיְּבָם, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ט, יד): הֶרֶף מִמֶּנִּי וְאַשְׁמִידֵם, וְלֹא עָשָׂה אֶלָּא בָּא לַחְתֹּם גְּזַר דִּינָן, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כב, יט): זֹבֵחַ לָאֱלֹהִים יָחֳרָם. מֶה עָשָׂה משֶׁה נָטַל אֶת הַלּוּחוֹת מִתּוֹךְ יָדוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּדֵי לְהָשִׁיב חֲמָתוֹ, לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה לְשַׂר שֶׁשָּׁלַח לְקַדֵּשׁ אִשָּׁה עִם הַסַּרְסוּר, הָלַךְ וְקִלְקְלָה עִם אַחֵר, הַסַּרְסוּר שֶׁהָיָה נָקִי מֶה עָשָׂה נָטַל אֶת כְּתֻבָּתָהּ מַה שֶּׁנָּתַן לוֹ הַשַֹּׂר לְקַדְשָׁהּ וּקְרָעָהּ, אָמַר מוּטָב שֶׁתִּדּוֹן כִּפְנוּיָה וְלֹא כְּאֵשֶׁת אִישׁ. כָּךְ עָשָׂה משֶׁה כֵּיוָן שֶׁעָשׂוּ יִשְׂרָאֵל אוֹתוֹ מַעֲשֶׂה נָטַל אֶת הַלּוּחוֹת וּשְׁבָרָן, כְּלוֹמַר שֶׁאִלּוּ הָיוּ רוֹאִין עָנְשָׁן לֹא חָטָאוּ. וְעוֹד אָמַר משֶׁה מוּטָב נִדּוֹנִין כְּשׁוֹגְגִין וְאַל יְהוּ מְזִידִין, לָמָּה, שֶׁהָיָה כָּתוּב בַּלּוּחוֹת (שמות כ, ב): אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ, וְעָנְשׁוֹ אֶצְלוֹ, זֹבֵחַ לָאֱלֹהִים יָחֳרָם, לְפִיכָךְ שָׁבַר אֶת הַלּוּחוֹת. וַיֹּאמֶר לְהַשְׁמִידָם, מִיָּד הִתְחִיל חוֹגֵר בִּתְפִלָּה, הֱוֵי: וַיְחַל משֶׁה אֶת פְּנֵי ה' אֱלֹהָיו, שֶׁעָמַד בְּקַלּוּת רֹאשׁ לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְבַקֵּשׁ צָרְכָּן שֶׁל יִשְׂרָאֵל, הֱוֵי: וַיְחַל משֶׁה.
מדרש תנחומא, עקב י״א - הטקסט מספריא
אֲשֶׁר שִׁבַּרְתָּ. רַבִּי עֲקִיבָא וְרַבִּי יִשְׁמָעֵאל. חַד אָמַר, טוֹל מִיָּדִי הֵילָךְ מֹשֶׁה אֲשֶׁר שִׁבַּרְתָּ. וְאֶחָד מֵהֶם אוֹמֵר, יָפֶה עָשָׂה. מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה. לַמֶּלֶךְ שֶׁקִּדֵּשׁ אִשָּׁה, אָמַר לָהּ: לְאַחַר זְמַן אֲנִי מְשַׁלֵּחַ לָךְ כְּתֻבָּתֵיךְ בְּיַד שׁוֹשְׁבִין. שָׁלַח הַמֶּלֶךְ אַחַר זְמָן. עַד שֶׁהוּא הוֹלֵךְ, מָצָא אוֹתָהּ שֶׁקִּלְקְלָה עִם אַחֵר. מֶה עָשָׂה אוֹתוֹ שׁוֹשְׁבִין. קָרַע אוֹתָהּ כְּתֻבָּה, אָמַר מוּטָב שֶׁיָּדוּן אוֹתָהּ כִּפְנוּיָה, וְלֹא כְּאֵשֶׁת אִישׁ. כָּךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא קִדֵּשׁ אֶת יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: וְקִדַּשְׁתָּם הַיּוֹם וּמָחָר (שמות יט, י). בָּא מֹשֶׁה לִתֵּן לָהֶם אֶת הַתּוֹרָה, וּמְצָאָן שֶׁעָשׂוּ אוֹתוֹ הַמַּעֲשֶׂה. מֶה עָשָׂה. שָׁבַר אֶת הַלּוּחוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: וָאֵרֶא וְהִנֵּה חֲטָאתֶם לַה' אֱלֹהֵיכֶם, וָאֶתְפֹּשׂ בִּשְׁנֵי הַלּוּחוֹת וָאַשְׁלִיכֵם מֵעַל שְׁתֵּי יָדַי וָאֶשְׁבְּרֵם לְעֵינֵיכֶם. אָמַר רַבִּי בְּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי חֶלְבּוֹ מִשּׁוּם רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בַּר נְחֶמְיָה, הַלּוּחוֹת אָרְכָּן הָיָה שִׁשָּׁה טְפָחִים, וְרָחְבָּן שְׁלֹשָה, וְהָיָה מֹשֶׁה מַחְזִיק בִּשְׁנַיִם, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בִּשְׁנַיִם, וּשְׁנֵי טְפָחִים רֶוַח בָּאֶמְצַע. וְגָבְרוּ יָדָיו שֶׁל מֹשֶׁה וְאָחַז בַּלּוּחוֹת וְשִׁבְּרָן, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיַּשְׁלֵךְ מִיָּדָיו (שמות לב, יט). לְפִיכָךְ אָמַר לֵיהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אַתָּה שִׁבַּרְתָּ. עַל מָה שִׁבְּרָן. עַל שֶׁפָּרַח הַכְּתָב מֵעֲלֵיהֶם, וּלְפִיכָךְ שִׁבְּרָן. מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה. לְדֹאַר שֶׁהָיָה מְהַלֵּךְ וּפְרוֹזְדּוֹגיי״א בְּיָדוֹ לְהִכָּנֵס בַּמְּדִינָה, וְעָבַר בְּתוֹךְ הַנָּהָר וְנָפְלוּ הַכְּתָבִים לְתוֹךְ הַמַּיִם וְנִמֹּחוּ הָאוֹתִיּוֹת. מֶה עָשָׂה אוֹתוֹ הַדֹּאַר. קְרָעָן, שֶׁנֶּאֱמַר: וָאֵרֶא וְהִנֵּה חֲטָאתֶם לַה' אֱלֹהֵיכֶם. מָה רָאָה, רָאָה הָאוֹתִיּוֹת שֶׁפָּרְחוּ. וְאַף הוּא שִׁבְּרָן, שֶׁנֶּאֱמַר: אֲשֶׁר שִׁבַּרְתָּ. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אֲנִי הִכְתַּבְתִּי בְּתוֹרָתִי וְאָמַרְתִּי, וְהֵשִׁיב אֶת הַגְּזֵלָה אֲשֶׁר גָּזַל אוֹ אֶת הַפִּקָּדוֹן אֲשֶׁר הָפְקַד אִתּוֹ (ויקרא ה, כג). וְאַתָּה הַפִּקָּדוֹן שֶׁהָיָה אֶצְלְךָ הָשֵׁב אוֹתוֹ. זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: פְּסָל לְךָ שְׁנֵי לוּחוֹת אֲבָנִים כָּרִאשׁוֹנִים. וְלֹא עוֹד אֶלָּא לְמָחָר הֵן עוֹמְדִין לִהְיוֹת שׁוֹנִים מַה שֶּׁהֵן לְמֵדִין מִמְּךָ. נִשְׁתַּבְּרָה חָבִית, וּשְׁבָרָהּ הַסַּרְסוּר הוּא מִשֶּׁלּוֹ. אַתָּה הָיִיתָ סַרְסוּר בֵּינֵינוּ לְבֵינוֹ, וְשָׁבַרְתָּ לְפִיכָךְ אַתָּה צָרִיךְ לְשַׁלֵּם. לְכָךְ נֶאֱמַר: פְּסָל לְךָ. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, בָּעוֹלָם הַזֶּה, עַל יְדֵי יֵצֶר הָרַע, הָיוּ לְמֵדִין וּמִשְׁתַּכְּחִין. אֲבָל לָעוֹלָם הַבָּא, אֲנִי עוֹקֵר יֵצֶר הָרַע מִכֶּם וְאֵינְכֶם מִשְׁתַּכְּחִים, שֶׁנֶּאֱמַר: וַהֲסִרֹתִי אֶת לֵב הָאֶבֶן מִבְּשַׂרְכֶם וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב בָּשָׂר (יחזקאל לו, כו). וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁאֵינְכֶם צְרִיכִים לְאָדָם שֶׁיְּלַמְּדֵם שֶׁנֶּאֱמַר: וְלֹא יְלַמְּדוּ עוֹד אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ וְאִישׁ אֶת אָחִיו לֵאמֹר דְּעוּ אֶת ה' כִּי כֻלָּם יֵדְעוּ אוֹתִי לְמִקְּטַנָּם וְעַד גְּדוֹלָם (ירמיה לא, לד). וְכֵן יְהִי רָצוֹן וְנֹאמַר אָמֵן.
רש"י על שמות ל״ד:א׳ - הטקסט מספריא
פסל לך. הֶרְאָהוּ מַחְצַב סַנְפִּירִינוֹן מִתּוֹךְ אָהֳלוֹ וְאָמַר לוֹ הַפְּסֹלֶת יִהְיֶה שֶׁלְּךָ; מִשָּׁם נִתְעַשֵּׁר מֹשֶׁה הַרְבֵּה (תנחומא):
פסל לך. אַתָּה שִׁבַּרְתָּ הָרִאשׁוֹנוֹת, אַתָּה פְּסָל לְךָ אֲחֵרוֹת, מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהָלַךְ לִמְדִינַת הַיָּם וְהִנִּיחַ אֲרוּסָתוֹ עִם הַשְּׁפָחוֹת, מִתּוֹךְ קִלְקוּל הַשְּׁפָחוֹת יָצָא עָלֶיהָ שֵׁם רָע, עָמַד שׁוֹשְׁבִינָהּ וְקָרַע כְּתֻבָּתָהּ, אָמַר אִם יֹאמַר הַמֶּלֶךְ לְהָרְגָהּ, אֹמַר לוֹ עֲדַיִן אֵינָהּ אִשְׁתְּךָ; בָּדַק הַמֶּלֶךְ וּמָצָא שֶׁלֹּא הָיָה הַקִּלְקוּל אֶלָּא מִן הַשְּׁפָחוֹת, נִתְרַצָּה לָהּ, אָמַר לוֹ שׁוֹשְׁבִינָהּ כְּתֹב לָהּ כְּתֻבָּה אַחֶרֶת, שֶׁנִּקְרְעָה הָרִאשׁוֹנָה, אָמַר לוֹ הַמֶּלֶךְ אַתָּה קָרַעְתָּ אוֹתָהּ אַתָּה קְנֵה לָהּ נְיָר אַחֵר וַאֲנִי אֶכְתֹּב לָהּ בִּכְתָב יָדִי; כֵּן הַמֶּלֶךְ זֶה הַקָּבָּ"ה, הַשְּׁפָחוֹת אֵלּוּ עֵרֶב רַב, וְהַשּׁוֹשְׁבִין זֶה מֹשֶׁה, אֲרוּסָתוֹ שֶׁל הַקָּבָּ"ה יִשְׂרָאֵל, לְכָךְ נֶאֱמַר פְּסָל לְךָ (שם):
פסל לך HEW THEE — He showed him a quarry of sapphire in his tent and said to him: The chips (פסל = פסלת) shall be thine (לך). It was from this that Moses became so rich (cf. Midrash Tanchuma 3:9:29; Leviticus Rabbah 32:2).
Another explanation of פסל לך is: פסל לך HEW THYSELF — thou hast broken the first tablets, do thou therefore hew others. A parable: this may be compared to a king who travelled to a remote country (more lit., to a province over-sea) leaving his betrothed at home with her handmaids. Through the immoral conduct of her handmaids she also gained a bad reputation (more lit., there went forth against her an evil name). Her bridesman arose and tore up the marriage-contract saying: If the king proposes to kill her I shall say to him, “She is not yet thy wife” (the marriage contract which might have served as evidence being destroyed. The king made enquiry, found that the immorality had been only on the hand maids’ side and became reconciled with her. Her bridesman then said to the king, “Write another marriage contract for her because the first has been torn up”. Whereupon the king replied: You tore it up; do you therefore purchase for her new paper and I will write it for her in My handwriting. So, here, too: the King is the Holy One blessed be He, the handmaids are the mixed multitude, the bride’s friend is Moses, and the betrothed of the Holy One, blessed be He, is Israel — therefore it is said פסל לך, “Hew thyself the new tablets” (Midrash Tanchuma 3:9:30).
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.