248

ש"קלקלה עם אחר" לכן "נטל את כתובה .. וקרעה".

לפי הסבר זה יוצא, שמשבירת הלוחות צמחה טובה לישראל – על ידי כך נמנע מהם עונש חמור שהיה מגיע להם אילו נידונו "כאשת איש". ולפי זה מובן שבחו של משה בשבירת הלוחות¹⁰, על אשר הביא בכך להצלת ישראל.

אך הסבר זה אינו מספק, כי

[בנוסף לכך שלמען הצלת ישראל זו, אין הכרחי, לכאורה, לשבור את הלוחות, ודי היה לגנוז אותם ולא לתתם לישראל (ל"כלה")¹¹ – הרי]

מפשטות הלשון "יישר כחך ששברת" מובן, שהאישור והשבח אינו על התוצאה הטובה שנבעה מכך בענין אחר – הצלת ישראל – אלא על שבירת הלוחות עצמה.

הדבר מודגש יותר בדברי כמה מה"ראשונים"¹², האומרים, שההכרח לפירוש "אשר שברת – יישר כוחך ששברת" נלמד "משום דכתיב (בפרשת עקב¹³) שברת ושמתם (בארון)", ומכך לומדים¹⁴ ש"שברי לוחות מונחין בארון" – "ושמע¹⁵ מינה שהיתה שבירתן חביבה¹⁶ לפניו, דאי לא, לא היה מצווה להניחן (ולקיימן) בהארון, שאין קטיגור במקום סניגור".

מכך מובן, ששבירת הלוחות היתה רצויה לא רק משום שהיא גרמה אז להצלתם של ישראל, (ובמיוחד כאשר ההצלה מזכירה את חטאם של ישראל, אשר בעקבותיו נזקקו להצלה, וזהו שוב "קטיגור"), אלא יש בשבירה עצמה מעלה וחביבות תמידית¹⁷.

ג. שבירת הלוחות הביאה ל"כפליים לתושיה"

בפשטות ניתן להסביר זאת על פי דברי המדרש¹⁸, שמשה רבינו הצטער על שבירת הלוחות – "אמר לו הקדוש־ברוך־הוא אל תצטער בלוחות הראשונות שלא היו אלא עשרת