248

מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.

ש"קלקלה עם אחר" לכן "נטל את כתובה .. וקרעה".

לפי הסבר זה יוצא, שמשבירת הלוחות צמחה טובה לישראל – על ידי כך נמנע מהם עונש חמור שהיה מגיע להם אילו נידונו "כאשת איש". ולפי זה מובן שבחו של משה בשבירת הלוחות10, על אשר הביא בכך להצלת ישראל.

אך הסבר זה אינו מספק, כי

[בנוסף לכך שלמען הצלת ישראל זו, אין הכרחי, לכאורה, לשבור את הלוחות, ודי היה לגנוז אותם ולא לתתם לישראל (ל"כלה")11 – הרי]

מפשטות הלשון "יישר כחך ששברת" מובן, שהאישור והשבח אינו על התוצאה הטובה שנבעה מכך בענין אחר – הצלת ישראל – אלא על שבירת הלוחות עצמה.

הדבר מודגש יותר בדברי כמה מה"ראשונים"12, האומרים, שההכרח לפירוש "אשר שברת – יישר כוחך ששברת" נלמד "משום דכתיב (בפרשת עקב13) שברת ושמתם (בארון)", ומכך לומדים14 ש"שברי לוחות מונחין בארון" – "ושמע15 מינה שהיתה שבירתן חביבה16 לפניו, דאי לא, לא היה מצווה להניחן (ולקיימן) בהארון, שאין קטיגור במקום סניגור".

מכך מובן, ששבירת הלוחות היתה רצויה לא רק משום שהיא גרמה אז להצלתם של ישראל, (ובמיוחד כאשר ההצלה מזכירה את חטאם של ישראל, אשר בעקבותיו נזקקו להצלה, וזהו שוב "קטיגור"), אלא יש בשבירה עצמה מעלה וחביבות תמידית17.

ג. שבירת הלוחות הביאה ל"כפליים לתושיה"

בפשטות ניתן להסביר זאת על פי דברי המדרש18, שמשה רבינו הצטער על שבירת הלוחות – "אמר לו הקדוש־ברוך־הוא אל תצטער בלוחות הראשונות שלא היו אלא עשרת

הערות

  1. 10. ובתנחומא עקב שם בא בהמשך להפירוש "יפה עשה" (וראה עץ יוסף שם. וכן בעץ יוסף לע"י מנחות שם (ועוד) פי' שזהו הטעם ל"יישר כחך ששברת").
  2. 11. כי איך שנפרש ה"תועלת" ב"קריעת הכתובה" – שבירת הלוחות – בנמשל [ראה ל' השמו"ר פמ"ג ופמ"ו שם. מפרשי המדרש פמ"ג שם. בנין יהושע לאדר"נ שם. – ובתנחומא ורש"י פרשתנו שם שעי"ז "עדיין אינה אשתך"] – לכאורה מספיק שלא למסרן לישראל. וראה ידי משה לשמו"ר פמ"ג שם. ואכ"מ.
  3. 12. רמב"ן ב"ב שם. חי' (המיוחסים ל)הריטב"א שבת שם. "הכותב" בע"י שבת שם בשם הרשב"א (וכן הביא בעץ יוסף לע"י מנחות שם).
  4. 13. י, ב.
  5. 14. ב"ב ומנחות שם.
  6. 15. ל' הריטב"א שם. ובשינוי לשון – ברמב"ן ורשב"א שם. וראה לקו"ש חי"ד ע' 31־30.
  7. 16. וברמב"ן ורשב"א שם – ד"דריש האי אשר לשון אשרי". וברי"ף לע"י שבת "ל' אושר".
  8. 17. וראה בארוכה לקו"ש שם. לקו"ש [המתורגם] ח"ט ע' 249 ואילך (וע"ש שזהו הטעם שנרמז בסיום התורה).
  9. 18. שמו"ר פמ"ו שם.

מצוטט ב־5 עמודים

לקוטי שיחות 2
  1. כרך לד ‹ ברכה ‹ שיחה א ‹ 217 לקו"ש חכ"ו ע' 248
  2. כרך כט ‹ הוספות - שיחות ‹ שיחה ב ‹ 258 לקו"ש חכ"ו ע' 248
תורת מנחם 3
  1. ז - שנת תשי"ג - חלק ראשון ‹ בס"ד. שיחת יום שמחת-תורה ה'תשי"ג. לקו"ש חכ"ו ע' 248
  2. מד - שנת תשכ"ה - חלק רביעי ‹ בס"ד. שיחת יום ד' פ' עקב, כ"ף מנחם-אב, ה'תשכ"ה לקו"ש חכ"ו ע' 248
  3. סב - שנת תשל"א - חלק ראשון ‹ שיחת יום שמחת תורה, ה'תשל"א לקו"ש חכ"ו ע' 248

עמודים המצטטים את אותם מקורות

עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.